וולטר מונדייל
 | |||||||
| וולטר מונדייל | |||||||
| לידה |
5 בינואר 1928 ציילון, מינסוטה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 19 באפריל 2021 (בגיל 93) | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| בת זוג | ג'ואן מונדייל | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
וולטר פרדריק "פריץ" מונדייל (באנגלית: Walter Frederick "Fritz" Mondale; 5 בינואר 1928 – 19 באפריל 2021) היה פוליטיקאי, דיפלומט ועורך דין אמריקאי וחבר המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, שכיהן כסגן נשיא ארצות הברית בשנים 1977–1981 תחת הנשיא ג'ימי קרטר. בנוסף כיהן כסנאטור מטעם מדינת מינסוטה (1964–1976). הוא היה מועמדה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-1984, אולם הפסיד לנשיא רונלד רייגן, שניצח ניצחון סוחף: רייגן ניצח ב-49 מדינות ומונדייל ניצח רק במדינתו, מינסוטה, ובמחוז קולומביה.
ביוגרפיה
מונדייל נולד בציילון שבמינסוטה, וסיים את לימודיו באוניברסיטת מינסוטה ב-1951 אחרי שסיים ללמוד ב-"Macalester College". לאחר מכן הוא שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה לפני שקיבל תואר במשפטים ב-1956. הוא נישא לג'ואן מונדייל ב-1955. לאחר מכן עבד כעורך דין במיניאפוליס, וב-1960 מינה אותו המושל אורוויל פרימן לתפקיד התובע הכללי של מינסוטה. ב-1962 נבחר לכהונה מלאה עם 60% מהקולות. לאחר היבחרו של הסנאטור יוברט האמפרי לתפקיד סגן הנשיא ב-1964 והתפטרותו מהסנאט, מונה מונדייל לסנאט. הוא נבחר לסנאט ב-1966 וב-1972, אולם התפטר ב-1976 לקראת מינויו לסגן הנשיא ב-1977. במהלך כהונתו, תמך בהגנת צרכנים, דיור הוגן, רפורמה במס וביטול ההפרדה הגזעית. הוא כיהן בוועדת צ'ארץ', ועדה שנועדה לבחון את מעורבות סוכנויות המודיעין בממשלה.[1]
ב-1976, ג'ימי קרטר, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, בחר במונדייל לסגנו. קרטר ומונדייל ניצחו את הנשיא ג'רלד פורד ואת עמיתו למירוץ, בוב דול. קרטר ומונדייל כיהנו כשהמצב הכלכלי היה גרוע, ועל אף ששניהם נבחרו מחדש בידי המפלגה הדמוקרטית, הם הפסידו בבחירות של 1980 לרונלד רייגן וג'ורג' הרברט ווקר בוש הרפובליקני. ב-1984, נבחר מונדייל למועמד מפלגתו לנשיאות וניהל מסע בחירות שתמך בפירוק נשק גרעיני, התיקון לשוויון זכויות, העלאת מיסים והקטנת החוב הלאומי.
לאחר תבוסתו, הצטרף מונדייל לפירמה לעריכת דין ולמכון לחקר יחסים בינלאומיים. הנשיא ביל קלינטון מינה אותו לשגריר ביפן ב-1993. הוא פרש ב-1996. בבחירות לסנאט ב-2002, התמודד מונדייל שוב על המושב שלו בסנאט, כשהסכים להחליף את הסנאטור פול וולסטון שנהרג בתאונת מטוס שבועיים לפני הבחירות. הוא הפסיד בהפרש זעום. לאחר מכן חזר לעסוק בעריכת דין ונותר פעיל במפלגה. מונדייל היה מרצה במשרה חלקית באוניברסיטה של מינסוטה, בבית הספר לעניינים ציבוריים על שם יוברט האמפרי.[2]
ראשית חייו
וולטר פרדריק מונדייל נולד בציילון שבמינסוטה, לקלאריבל הופ (לבית קוואן), מורה למוזיקה במשרה חלקית, ולתיאודור מונדייל, כומר מתודיסט.[3][4][5] אחיו למחצה, לסטר, היה לכומר אוניטרי.[6] סביו מצד אביו היו ממוצא נורווגי,[7] ואילו מצד אמו, בתם של מהגרים מאונטריו, היה ממוצא אנגלי וסקוטי.[8] שמו מתאר את האזור בנורווגיה ממנו באו סביו.[9][10]
מונדייל למד בבתי ספר ציבוריים וב-"Macalester College" שבסיינט פול ולאחר מכן קיבל תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת מינסוטה בשנת 1951.[11] למונדייל לא היה מספיק כסף כדי להירשם לבית ספר למשפטים, ולכן שירת בצבא ארצות הברית בעת מלחמת קוריאה במשך שנתיים בבסיס בקנטקי, בדרגת קורפורל. הוא התחתן עם ג'ואן אדמס ב-1955. בעזרת הצבא, קיבל תואר במשפטים ב-1956, גם כן מאוניברסיטת מינסוטה. בזמן לימודי המשפטים שלו שירת כפקיד בבית המשפט העליון של מינסוטה, ולאחר מכן החל להתמחות במינאפוליס למשך ארבע שנים נוספות טרם כניסתו לחיים הפוליטיים.[12]
כניסה לפוליטיקה
מונדייל החל להיות מעורב בפוליטיקה עוד בשנות הארבעים. בגיל עשרים, הוא סייע לארגון מסע הבחירות של יוברט האמפרי לסנאט ב-1948. האמפרי ביקש ממונדייל לארגן את המחוז השני של מינסוטה, שהיה רפובליקני. מונדייל גדל באזור והצליח להשיג להאמפרי רוב.[13]
לאחר שעבד עם האמפרי, ניהל מונדייל מסעות בחירות עבור אורוויל פרימן. הוא סייע לפרימן במהלך ריצתו הכושלת לתפקיד המושל ב-1952, ובמהלך היבחרו לתפקיד המושל ב-1954, והיבחרו מחדש ב-1958.[14]
בשנת 1960 מונה למשרת התובע הכללי של מיניאפוליס על ידי מושל מינסוטה פרימן, זאת לאחר התפטרות התובע הכללי הקודם. מונדייל היה בן שלושים ושתיים ועורך דין רק ארבע שנים. כעבור שנתיים נבחר לתפקיד לכהונה מלאה כשגרף 60% ממניין הקולות.[15]
במהלך כהונתו, דן בית המשפט העליון בתיק שביסס את זכותם של הנאשמים בבתי המשפט של המדינה לעורך דין. כמה תובעים כלליים ממדינות רבות ניסו לארגן הפגנה נגד הפסיקה, אולם מונדייל ארגן הפגנת נגד, בטענה שיש להעניק לנאשמים עורכי דין.[16] מונדייל גם המשיך בחקירת ראש עיריית מיניאפוליס לשעבר.[17]
בוועידה הדמוקרטית הלאומית 1964, הציע מונדייל פשרה שתאפשר למפלגת החופש הדמוקרטית במיסיסיפי לקבל ייצוג בוועידה, פשרה שלא צלחה.[18]
מונדייל היה נציג במועצת הייעוץ לצרכנים של הנשיא בין 1960 ל-1964.[11]
סנאטור
ב-30 בדצמבר 1964, מונה מונדייל לראשונה לסנאט של ארצות הברית, על מנת להחליף את הסנאטור יוברט האמפרי שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית. מונדייל נבחר לכהונה מלאה ב-1966 ברוב של 54%.
ב-1972, הציע המועמד הדמוקרטי ג'ורג' מקגוורן למונדייל להיות סגנו, אולם הוא סירב.[19] באותה השנה, נבחר מונדייל שוב לסנאט עם מעל 57% מהקולות, אף על פי שהנשיא ניקסון ניצח במינסוטה. הוא כיהן בשבעה מושבים של הקונגרס.
מדיניות
מונדייל ניסה לבנות את מרכז המפלגה בנושאים כלכליים וחברתיים. בניגוד לאביו, שהיה ליברל מובהק, הוא לא היה תומך מוצהר של הניו דיל. הוא הבין היטב שהבסיס הדמוקרטי (פועלים אתניים) עברו לימין וניסה לשמור על תמיכתם.[20] מונדייל לא התעניין במיוחד במדיניות חוץ עד ל-1974, כשהבין שעליו להתעסק בנושא אם הוא רוצה להגיע מעבר לסנאט. הוא לא היה בברית עם הניצים במפלגה (כמו הנרי ג'קסון) או עם היונים (כמקגוורן).[21] הוא היה ליברל בנושאי זכויות האזרח, מה שהיה מקובל במינסוטה, בה לא הייתה אוכלוסייה שחורה גדולה.[22] מונדייל תמך בחוק הדיור ההוגן, שאסר על אפליה בדיור והקים את מחלקת הדיוק והפיתוח העירוני של ארצות הברית ואת המשרד לדיור הוגן ולשוויון הזדמנויות.[23]
במהלך כהונתו של ג'ונסון, תמך מונדייל במלחמת וייטנאם, אולם עם כניסתו של ריצ'רד ניקסון לתפקיד, הוא התנגד לה והשתתף בחקיקה שנועדה להגביל את ניקסון. מונדייל תמך בהתרת הפלות.[24][25]
ועדות
מונדייל היה חבר בכמה ועדות, כולל הוועדה לאווירונאוטיקה וחלל, הוועדה הכלכלית, ועדת העבודה ורווחת הציבור, ועדת התקציב, והוועדה לבנקאות, דיור ונושאים עירוניים. בנוסף עמד בראש הוועדה לשוויון הזדמנויות בחינוך וניהל את ועדת המודיעין. הוא גם כיהן כיושב ראש תת-הוועדה לנושא רווחת ילדים ונוער, ויושב ראש תת-הוועדה לביטוח לאומי.[26]
תקרית אפולו 204
ב-1967, כיהן מונדייל בוועדה לאווירונאוטיקה וחלל, כששלושה אסטרונאוטים, וירג'יל גריסום, אדוארד היגינס וייט ורוג'ר צ'אפי, נהרגו בשריפה שפרצה בתא הפיקוד של אפולו 1. ג'יימס וב, אחראי נאס"א, ביקש את אישור הנשיא ג'ונסון לחקור את התקרית בעצמו, בפיקוח הקונגרס.
בפברואר, הודלף למונדייל דו"ח מ-1965 על בעיות בתוכנית אפולו. בשימוע, שאל מונדייל את וב אם ידע על הדו"ח. וב טען שלא.[27]
האחראים הכחישו את קיומו של הדו"ח תחת שבועה.[28] לבסוף הודה מנכ"ל נאס"א שלעיתים קרובות נאס"א בחנה את הביצועים. וב הבטיח לבדוק האם הדו"ח קיים, ולתת אותו לקונגרס. הוא נחשף לדו"ח מעט לאחר מכן.[27]
המחלוקת התפשטה בשני בתי הקונגרס והוטחה ביקורת באחראים על נאס"א. הוועדה לפיקוח על נאס"א קיבלה לבסוף העתק של הדו"ח.
הוועדה האמינה שנאס"א הייתה צריכה ליידע את הקונגרס בנוגע לדו"ח, אולם בדו"ח הסיכום טענה שהממצאים בדו"ח לא יכלו להשפיע על התאונה. מונדייל עצמו כתב דעת מיעוט והאשים את נאס"א בחוסר זהירות ובמידור הקונגרס.[29]
ב-2001, הסביר מונדייל את עמדתו וטען שחשיפת חוסר הבטיחות בתוכנית הייתה מאלצת את נאס"א לארגן מחדש את התוכנית בצורה בטוחה.[27] בסדרת טלוויזיה מ-1998 על נאס"א, הוצג מונדייל כאדם שרוצה לחסל את תוכנית החלל לאחר האסון.
ועדת צ'ארץ'
ב-1975, כיהן מונדייל בוועדת צ'ארץ', שנועדה לחקור ניצול כוח מצד ה-CIA וה-FBI.
סגן הנשיא
ב-1976 בחר במונדייל המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, ג'ימי קרטר, כמועמד לסגן הנשיא במרוץ המוצלח שלהם לנשיאות ב-2 בנובמבר 1976, בו הביסו את הנשיא המכהן ג'רלד פורד ומועמדו לסגן הנשיא, בוב דול. מונדייל כיהן בין השנים 1977–1981 כסגן הנשיא ה-42 של ארצות הברית תחת הנשיא קרטר, והחל את כהונתו ב-20 בינואר 1977. הוא היה סגן הנשיא הרביעי מזה ארבע שנים: האחרים היו ספירו אגניו (1969–1973), ג'רלד פורד (1973–1974), ונלסון רוקפלר (1974–1977).
מונדייל נסע ברחבי המדינה והעולם וניסה לתמוך במדיניות החוץ של הממשל. הוא ביקר בתחנה באוקיינוס ההודי במהלך משבר בני הערובה באיראן. מונדייל היה סגן הנשיא הראשון שזכה למשרד בבית הלבן והיה סגן הנשיא הפעיל הראשון. הוא סעד באופן שבועי עם קרטר, מנהג שממשיך עד ליום זה. הוא הרחיב את תפקידו של סגן הנשיא לתפקיד של יועץ שפותר בעיות עבור הממשל. סגני נשיא אחרים הלכו בדרכו.[30]
בחירות 1980
 |
ראו גם – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976, הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980 |
קרטר ומונדייל נבחרו מחדש בידי המפלגה הדמוקרטית ב-1980, אולם הפסידו הפסד צורב לרונלד רייגן ולג'ורג' הרברט ווקר בוש הרפובליקנים. באותה השנה, פתח מונדייל באופן רשמי את אולימפיאדת החורף בלייק פלאסיד, ניו יורק.
מונדייל וקרטר רשמו שיא בשל אריכות חייהם, הואיל והם היו הצוות הנשיאותי שחי הכי הרבה זמן מאז שעזב את תפקידו. ב-23 במאי 2006, חגגו עשרים וחמש שנים לעזיבתם את התפקיד, כשהם עוקפים בכך את ג'ון אדמס וסגנו תומאס ג'פרסון שמתו ב-4 ביולי 1826. ב-8 בספטמבר 2012, עקף קרטר את הרברט הובר כנשיא בעל תקופת הפרישה הארוכה ביותר. ב-23 באפריל 2014, עקף מונדייל את ריצ'רד ניקסון כסגן הנשיא בעל תקופת הפרישה הארוכה ביותר- שלושים ושלוש שנים.
לאחר היותו סגן נשיא
מסע הבחירות ב-1984
לאחר שהפסיד בבחירות של 1980, חזר מונדייל לעריכת דין בפירמה בשיקגו, אולם לא התכוון לעזוב את הפוליטיקה לזמן רב.
בשנת 1984 התמודד מונדייל מטעם המפלגה הדמוקרטית על נשיאות ארצות הברית. הוא היה המועמד המוביל במפלגתו עוד מההתחלה, וב-1983 נחשב למועמד מוביל מול רייגן. המתנגדים אליו במפלגתו היו הכומר ג'סי ג'קסון והסנאטור גארי הארט מקולורדו. הארט הפתיע רבים כשניצח בבחירות בניו המפשייר במרץ, אולם מונדייל זכה לתמיכת מנהיגי המפלגה. כדי לתאר את מדיניותו של הארט כרדודה, השתמש מונדייל בסלוגן של רשת המזון המהיר "וונדיז": "איפה הבשר?". ג'קסון, המועמד השחור הרציני הראשון לנשיאות, החזיק מעמד מעט יותר, אולם מונדייל הצליח להשיג את רוב הצירים כבר בסיבוב הראשון.
מועמדותו של מונדייל הייתה הפעם השנייה (לאחר היבחרו של קרטר ב-1976) מאז היבחרו של עדלי סטיבנסון ב-1956 (והפעם השלישית מאז היבחרו של ג'ון דייוויס ב-1924) שהמפלגה הדמוקרטית בחרה באזרח פרטי לנשיאות (מועמד שלא כיהן בתפקיד ממשלתי רשמי). מונדייל היה האזרח הפרטי האחרון שנבחר מטעם הדמוקרטים עד שהילרי קלינטון נבחרה ב-2016. פרט לג'ימי קרטר, שאר המועמדים הפסידו בבחירות. (הרפובליקנים בחרו באזרחים הפרטיים ריצ'רד ניקסון, רונלד רייגן, בוב דול [שהתפטר מתפקידו בסנאט לפני שנבחר להיות מועמד], מיט רומני ודונלד טראמפ, ופרט לדול ולרומני, השאר נבחרו לנשיאים.)[31]
לאחר הוועידה הדמוקרטית, בחר מונדייל בחברת בית הנבחרים ג'רלדין פררו מניו יורק כסגניתו. היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד מטעם מפלגה גדולה. התברר שמונדייל רצה לקבוע תקדים בבחירתו לסגנות הנשיאות, ושקל לבחור ביהודיה, בשחור, בהיספני ובמיעוטים אחרים.[32] אחרים תמכו בסנאטור לויד בנטסן שהיה אמור למשוך את הדרום, או אפילו בהארט. פררו, הקתולית, ספגה ביקורת מצד הכנסייה על תמיכתה בהפלות. בנוסף, היא נאלצה לשחרר לציבור את החזרי המס של בעלה. פררו נאלצה להתגונן במהלך מסע הבחירות, וכך היותה האישה והאיטלקייה-אמריקאית הראשונה שהגיעה למעמד זה לא זכתה לאהדה גדולה.
מונדייל נאם בוועידה הדמוקרטית והבטיח שבתוך ארבע שנים יקטין את הגירעון של רייגן בשני שלישים. הוא הודיע שגם הוא וגם רייגן יאלצו להעלות מיסים, אבל שרייגן לא יאמר זאת.[31] ניסיונו של מונדייל להיות המועמד הכן נבלע בהבטחתו להעלות מיסים, והוא נתפס כמי שמעדיף לממן תוכניות חברתיות.
מונדייל ניהל מסע בחירות ליברלי, תמך בהקפאת הנשק הגרעיני, בתיקון לשוויון זכויות והתנגד למדיניותו הכלכלית של רייגן שהובילה לגירעון. אולם רייגן היה אהוד במיוחד, ומונדייל נתפס כתומך בעניים ולא במעמד הביניים. לבנים דרומיים ופועלים צפוניים שתמכו בדרך כלל בדמוקרטים תמכו ברייגן בגלל השגשוג הכלכלי ועמדתו הניצית בנושאי ביטחון לאומי.
בעימות הראשון שלו, הצליח מונדייל, ופקפק בגילו של רייגן (הנשיא המבוגר ביותר באותה התקופה). ב-21 באוקטובר 1984, בעימות הבא, טען רייגן שלא ינצל את גילו הצעיר וחוסר ניסיונו של מונדייל, מה שנטרל את נושא הגיל.
מונדייל הובס בקלות, כשהוא מנצח רק במחוז קולומביה ובמדינתו, מינסוטה, וגם שם בהפרש של פחות מ-3,800 קולות,[33] כשהוא משיג רק 13 אלקטורים לעומת 525 לרייגן. התוצאה הייתה התבוסה הגדולה ביותר לדמוקרטים בהיסטוריה, והתבוסה הגדולה ביותר למועמד מרכזי מאז אלף לנדון ב-1936.
מונדייל השיג 37,577,352 קולות – ארבעים אחוז מהקולות. הוא השיג בין ארבעים לארבעים ותשעה אחוזים מהקולות בקליפורניה, הוואי, אילינוי, איווה, מרילנד, מסצ'וסטס, מישיגן, מיזורי, ניו יורק, אוהיו, אורגון, פנסילבניה, רוד איילנד, טנסי, ורמונט, וושינגטון, וירג'יניה המערבית ובוויסקונסין.
אזרח פרטי ושגריר
לאחר ההפסד בבחירות לנשיאות חזר מונדייל לעסוק בעריכת דין במינסוטה; בין 1986 ו-1993, ניהל מונדייל את המכון הדמוקרטי הלאומי לנושאים בינלאומיים. ב-1993, מונה על ידי הנשיא ביל קלינטון לכהן כשגריר ארצות הברית ביפן, תפקיד אותו מילא בין 1993 ל-1996. הוא גם הנהיג קבוצה של חברים משתי המפלגות לבחון את חוקי המימון למסעות הבחירות, והיה שליחו המיוחד של קלינטון לאינדונזיה ב-1998.
עד למינויו כשגריר ביפן, היה מונדייל עמית בכיר בבית הספר למשפטים באוניברסיטת מינסוטה. ב-1990 הקים את הפורום למדיניות. הפורום בחן את המדיניות של ארצות הברית בנושאים פנימיים ובינלאומיים. בנוסף כיהן בוועדות של כמה עמותות ותאגידים.
מונדייל נאם בפני הסנאט ב-4 בספטמבר 2002, ודיבר על תקופתו כסגן נשיא, הפיליבסטרים בסנאט ואת דעתו על עתיד הסנאט. ההרצאה הייתה חלק מהרצאות מנהיגים בסנאט שהתרחשו בין 1998 ל-2002.[34]
הבחירות לסנאט ב-2002 ולאחריהן
ב-2002 התמודד מונדייל על מושבו הישן בסנאט, אותו פינה לצורך התמודדות על תפקיד סגן הנשיא, כמועמד ברגע האחרון להחליף את הסנאטור הדמוקרט המכהן מאז 1991, פול וולסטון, שנהרג באורח פתאומי בתאונת מטוס ימים בודדים לפני הבחירות.
מונדייל התעמת מול המועמד הרפובליקני, ראש עיריית סנט פול לשעבר, נורם קולמן, והדגיש את ניסיונו בנושאי חוץ לעומת קולמן, אותו הציג כאופורטוניסט, שעבר מפלגה במהלך כהונתו.
מונדייל הפסיד במירוץ צמוד, כשהשיג 47% מהקולות לעומת 49% לקולמן, בהפרש של מאה אלף קולות בלבד. מונדייל היה המועמד היחיד שהפסיד בכל חמישים המדינות כמועמד של מפלגה מרכזית (ב-1984 הפסיד בכל 49 המדינות האחרות כשהתמודד על הנשיאות). מונדייל טען שזה מסע הבחירות האחרון שלו והודה לאזרחי מינסוטה.[35]
מאז חזר לעסוק בעריכת דין והמשיך להיות פעיל ומעורב במוסדות המפלגה הדמוקרטית. ב-2004 מונה לאחד משני יושבי הראש של פרויקט החוקה.[36] הוא תמך בהילרי קלינטון ב-2008.[37] ביוני 2008 החליט לתמוך בברק אובמה שזכה במועמדות ונבחר.
לאחר הבחירות ב-2004 והבחירות לקונגרס ב-2006, עודד מונדייל את אל פרנקן להתמודד על מושבו של נורם קולמן.[38] מונדייל עודד את פרנקן לרוץ אבל הזהיר אותו מפני הרפובליקנים. פרנקן אכן התמודד ונבחר לסנאט ב-2008 בהפרש זעום של 312 קולות.[39] מונדייל והסנאטורית איימי קלובשר נכחו בהשבעתו של פרנקן ב-7 ביולי 2009.
מונדייל וקלובשר נכחו גם בהשבעה של טינה סמית' ב-3 בינואר 2018.
משפחתו וחייו האישיים
מונדייל היה נשוי לג'ואן מונדייל (אז אדמס) משנת 1955 עד למותה בפברואר 2014. נולדו להם שלושה ילדים. היא ניהלה את המועצה לאומנויות במהלך ממשל קרטר.[40]
בנו של מונדייל, טד, הוא יזם וסנאטור מקומי ממינסוטה בעברו. ב-1998, ניסה להיבחר לתפקיד מושל מינסוטה בתור מתון מבחינה פיסקלית.
בתו של מונדייל, אלינור, הייתה מארחת תוכניות רדיו בשיקגו. היא מתה מסרטן בביתה במינסוטה בספטמבר 2011.[41]
מונדייל התגורר במיניאפוליס והיה חובב דיג ומחזות שייקספיר.[42]
מונדייל המשיך לבקר בבית הספר למשפטים במינסוטה, שאף קרא לבניין על שמו.
מונדייל היה קשור למדינת מוצאו, נורווגיה, והחליף בתפקיד הסנאטור את יוברט האמפרי, שגם הוא היה נורווגי. מונדייל קידם יחסים בין נורווגיה לארצות הברית.
במהלך כהונתו בתפקיד, הופק עליו סרט תיעודי.[43]
נפטר ב-19 באפריל 2021.[44]
קישורים חיצוניים
- וולטר מונדייל באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- וולטר מונדייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Staff Report (אורכב 03.10.2009 בארכיון Wayback Machine) of Church Committee, archived by Federation of American Scientists, retrieved October 22, 2014.
- ^ "Up Close with Walter Mondale". UNIVERSITY OF MINNESOTA FOUNDATION. University of Minnesota. אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2015. נבדק ב-2 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "American President: Walter Mondale". Millercenter.org. אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2013. נבדק ב-20 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Walter Mondale". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-20 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Walter F. Mondale, 42nd Vice President (1977–1981)". U.S. Senate. נבדק ב-20 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schafer, Ed (18 בפברואר 1977). "Lester Mondale Treasures Privacy". The News and Courier. Charleston, SC. p. 16-A. נבדק ב-21 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jimmy Carter". American Experience. PBS. נבדק ב-20 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ancestry of Walter Mondale". Wargs.com. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2012. נבדק ב-20 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hotel Mundal website, Fjaerland.
- ^ Information Fjærland (אורכב 25.09.2009 בארכיון Wayback Machine) website
- ^ 11.0 11.1 "Mondale, Walter Frederick, (1928 – )". Biographical Directory of the United States Congress. נבדק ב-11 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gillon, Steven M. (1992). The Democrats' dilemma: Walter F. Mondale and the Liberal Legacy. New York, NY: Columbia University Press. ISBN 9780231076319.
- ^ "Mondale Future". The Washington Post. 20 בינואר 1977.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mondale, Walter (2010). The Good Fight: A Life in Liberal Politics. Simon and Schuster. p. 14. ISBN 9781439171684.
- ^ "Walter F. Mondale : mnhs.org". mnhs.org.
- ^ Burke, Kevin S. "Happy anniversary, Clarence Gideon". MinnPost.
- ^ Cohn, Victor (1976). Sister Kenny: The Woman Who Challenged the Doctors. University of Minnesota Press. p. 244. ISBN 9780816657339.
- ^ Olson, Dan. "The Mondale Lectures: Atlantic City Revisited". Minnesota Public Radio.
- ^ Lin, Judy (7 באוקטובר 2010). "George McGovern: the personal and political toll of mental illness". UCLA Today. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2012. נבדק ב-6 בספטמבר 2012.
Six colleagues – from Ted Kennedy to Walter Mondale – turned him down for reasons ranging from "My mother just couldn't take it" (Kennedy, referring to Rose Kennedy's grief following the assassinations of her sons, John and Robert) to "I'm getting married tomorrow, and I don't know if my marriage will survive a presidential campaign" (Abe Ribicoff).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Steven M. Gillon, The Democrats' Dilemma: Walter F. Mondale and the Liberal Legacy (1992) pp. xxiii, xxvi, 8, 303
- ^ Steven M. Gillon, The Democrats' Dilemma: Walter F. Mondale and the Liberal Legacy pp 149–51
- ^ Steven M. Gillon, The Democrats' Dilemma, pp 68–69, 111, quote p. 69
- ^ http://www.huduser.org/Periodicals/CITYSCPE/VOL4NUM3/mathias.pdf
- ^ "Can a Catholic be a Democrat?". google.com.
- ^ "American President: A Reference Resource". Miller Center of Public Affairs. אורכב מ-המקור ב-19 במרץ 2015. נבדק ב-16 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Nation: The Straightest Arrow". Time. 26 ביולי 1976. נבדק ב-4 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 27.0 27.1 27.2 "Washington Goes to the Moon (Part 2)". Soundprint. yes. Washington D.C.. May 24, 2001. NPR. WAMU 88.5 FM. Archived from the original on July 28, 2011. https://web.archive.org/web/20110728170238/http://mail.dve.wamu.org/programs/special/01/washington_goes_to_the_moon.php. Retrieved March 15, 2011.
- ^ Garber, Steve (3 בפברואר 2003). "NASA Apollo Mission Apollo-1 – Phillips Report". NASA History Office. נבדק ב-14 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anderson, Clinton P.; Edward M. Brooke; Charles H. Percy; Walter F. Mondale (30 בינואר 1968). "Apollo 204 Accident". Senate Report. Washington, D.C.: U.S. Senate. No. 956. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Paul Kengor, Wreath Layer or Policy Player: The Vice President's Role in Foreign Policy (2000) p. 85
- ^ 31.0 31.1 Mondale's Acceptance Speech, 1984, AllPolitics
- ^ Trying to Win the Peace, by Even Thomas, Time
- ^ "1984 Presidential Election Data—Minnesota". אורכב מהמקור ב-11 ביולי 2001. נבדק ב-5 באפריל 2006.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) - ^ Address by Vice President Walter Mondale, September 4, 2002 in the United States Senate
Leader's Lecture Series Speakers - ^ "Mondale Concedes to Coleman". Fox News.
- ^ [1] (אורכב 14.08.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ [2] (אורכב 27.11.2008 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Al Franken: God Spoke at the Internet Movie Database
- ^ "Senate recount trial: Judges' ruling is boon to Franken". Star Tribune.
- ^ "Joan Mondale, wife of former VP Walter, dies at 83". Mprnews.org. 15 בדצמבר 2011. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kara Kennedy, Eleanor Mondale dead at 51". Chicago Tribune. אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2011. נבדק ב-17 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Biography of Walter F. Mondale:". mnc.net.
- ^ "Walter Mondale to be new Consul General in Minneapolis". Government.no.
- ^ הלך לעולמו סגן נשיא ארה"ב לשעבר וולטר מונדייל, באתר ynet, 20 באפריל 2021
| מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ולסגנות | |
|---|---|
|
33528212וולטר מונדייל
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
- סגני נשיאי ארצות הברית
- שגרירי ארצות הברית
- שגרירים ביפן
- חברי הסנאט של ארצות הברית ממינסוטה
- חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ימי קרטר
- אמריקאים ממוצא נורווגי
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1984
- מקבלי עיטור מסדר השמש העולה
- סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית
- שגרירי ארצות הברית ביפן
- אמריקאים ממוצא קנדי
- בוגרי אוניברסיטת מינסוטה
- חברי הסנאט של ארצות הברית שמונו לתפקידם
- חברי ועד השלישייה
- אמריקאים שנולדו ב-1928
- אמריקאים שנפטרו ב-2021