הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1836
| ||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1836 | ||||||
|
| |||||
| מועמד | מרטין ואן ביורן | ויליאם הנרי הריסון | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | המפלגה הוויגית | ||||
| מדינת מוצא | ניו יורק | אוהיו | ||||
| סגן | ריצ'רד ג'ונסון | פרנסיס גריינג'ר | ||||
| אלקטורים | 170 | 73 | ||||
| מספר הקולות | 764,176 | 550,816 | ||||
| אחוזים | 50.83% | 36.63% | ||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | ||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1836 הן הבחירות השלוש עשרה במספר בתולדות ארצות הברית, והתרחשו מיום חמישי, ה-3 בנובמבר, ועד ליום רביעי, ה-7 בדצמבר 1836. הן היו הניצחון השלישי ברציפות של המפלגה הדמוקרטית, ובהן סגן נשיא ארצות הברית, מרטין ואן ביורן, נכנס אל הבית הלבן עם 170 אלקטורים לעומת 124 לויליאם הנרי הריסון ולמועמדים אחרים מטעם המפלגה הוויגית. מבחינת קולות, הבחירות היו צמודות; ואן ביורן זכה ל-764,000 קולות לעומת 738,000 שהוויגים זכו להם.
בחירות 1836 זכורות בעיקרן בגלל שלוש סיבות. האסטרטגיה החשובה של הוויגים הייתה להריץ כמה מועמדים בו זמנית. אף מפלגה לא ניסתה זאת חוץ מהפעם הזאת. ב-1836, הוויגים הריצו ארבעה מועמדים שונים, כל אחד בחלק שונה של המדינה, בתקוה שכל אחד מהם יהיה פופולרי מספיק כדי לנצח את ואן ביורן הדמוקרט באזור שלהם. אז בית הנבחרים יוכל להכריע במאבק בין הוויגים. האסטרטגיה נכשלה: ואן ביורן זכה ברוב האלקטורים והקולות ונבחר לנשיא. בחירות 1836 גם היו האחרונות עד 1988 שבהן סגן הנשיא היוצא הגיע אל משרת הנשיאות באמצעות בחירה ולא בעקבות מותו או התפטרותו של הנשיא, והפעם היחידה בה הבחירות לתפקיד סגן הנשיא עברו להכרעת הסנאט.
מועמדים
מועמדים של המפלגה הדמוקרטית
- מרטין ואן ביורן, סגן הנשיא מניו יורק
הנשיא היוצא אנדרו ג'קסון החליט לפרוש אחרי שתי כהונות ותמך בסגנו, מרטין ואן ביורן. למרות שהדרומיים לא חיבבו את ואן ביורן הניו-יורקי, וגם את מועמדו לסגנות, הקולונל ריצ'רד ג'ונסון מקנטקי, ואן ביורן אכן זכה בהצבעה שנערכה באספה הדמוקרטית בבולטימור ב-1835.
| המועמד לנשיאות | כמות האלקטורים | המועמד לסגנות הנשיאות | כמות האלקטורים |
|---|---|---|---|
| מרטין ואן ביורן | 265 | ריצ'רד ג'ונסון | 178 |
| ויליאם ריבס | 87 |
מועמדים של המפלגה הוויגית
- ויליאם הנרי הריסון, סנאטור לשעבר מאוהיו
- דניאל ובסטר, סנאטור ממסצ'וסטס
- יו ווייט, סנאטור מטנסי
- וילי מנגום, סנטור מצפון קרולינה
המפלגה הוויגית פרצה לתודעת הציבור בבחירות לקונגרס ב-1834, כמתנגדת ראשית למפלגה הדמוקרטית. היא ספגה את המפלגה הרפובליקנית הלאומית ואת המפלגה האנטי-מייסונית, כמו גם שאריות של המפלגה הפדרליסטית. גם דרומיים שכעסו בגלל התנגדותו של ג'קסון לזכויות המדינות, כמו ג'ון קלהון, הצטרפו אל המפלגה.
הסיעה הדרומית במפלגה החליטה להעמיד לבחירה את יו ווייט ב-1834. ווייט היה מבין המתונים בנושא זכויות המדינות ולכן היה מקובל בדרום, אך לא בצפון. המועצות המחוקקות של אלבמה וטנסי העמידו את ווייט לבחירה. בתחילת 1835, הוויגים מהצפון התאחדו מאחורי דניאל וובסטר ממסצ'וסטס. שניהם השתמשו בנאומיהם בסנאט כדי לבסס את דעותיהם. בסוף 1835, רוב הוויגים בצפון החליטו לתמוך בגנרל הפופולרי, ויליאם הריסון. באמצע 1836, הריסון עקף את וובסטר במדינות אוסרות העבדות, מלבד מסצ'וסטס. הריסון גם עקף את ווייט בשלוש מדינות גבול. הוויגים הדרומיים הרגישו נבגדים בגלל שהצפוניים נטשו את ווייט, שעדיין היה מאד פופולרי בדרום.
מכיוון שהם לא יכלו להסכים על מועמד יחיד, הוויגים יצרו כמה קומבינציות שונות: הריסון ופרנסיס גריינג'ר בצפון ובמדינות הגבול, יו ווייט וג'ון טיילר בדרום האמצעי והתחתי, דניאל וובסטר וגריינג'ר במסצ'וסטס, ובדרום קרולינה, ווילי מנגום וטיילר.
מועמדים של המפלגה האנטי-מייסונית
ועידה של המפלגה האנטי-מייסונית התרחשה בהריסבורג, פנסילבניה מה-14 בדצמבר עד ה-17 בדצמבר 1835. הוועידה בחרה בהריסון ובגריינג'ר כמועמדים.
בחירות כלליות
מסע בחירות
הוויגים תקפו את ואן ביורן מכל הכיוונים. הריסון היה המועמד הכי אפקטיבי, אבל הארגון המעולה של מפלגתו של ואן ביורן ניצח. ואן ביורן ניצח את הריסון עם 51.4% לעומת 48.6% בצפון, וניצח את וייט עם 50.7% לעומת 49.3% בדרום.
ערעורים
כמו ב-1816 עם אינדיאנה וכמו ב-1820 עם מיזורי, עלה ערעור בנוגע לספירת קולות. מישיגן נהייתה מדינה רק ב-26 בינואר 1837 אבל היא שלחה את האלקטורים שלה. הוחלט שיבררו את התוצאות עם מישיגן ובלעדיה. בכל מקרה, גם בלי מישיגן, ואן ביורן ניצח ולא היה רוב לבחירת סגן נשיא.
תוצאות
23 האלקטורים של וירג'יניה סירבו להצביע לריצ'רד ג'ונסון ולכן הוא היה במרחק קול אחד מ-148 קולות - המינימום הנדרש כדי להיבחר. מכוח התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, הסנאט היה צריך לבחור בין שני המועמדים בעלי מספר הקולות הגבוה ביותר, והוא בחר בג'ונסון על פני פרנסיס גריינג'ר, ברוב של 33-16.
| המועמד לנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים |
|---|---|---|---|
| מרטין ואן ביורן | דמוקרטית | ניו יורק | 170 |
| ויליאם הריסון | וויגית | אוהיו | 73 |
| יו ווייט | וויגית | טנסי | 26 |
| דניאל וובסטר | וויגית | מסצ'וסטס | 14 |
| ווילי מנגום | וויגית | צפון קרולינה | 11 |
| המועמד לסגנות הנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים |
|---|---|---|---|
| ריצ'רד ג'ונסון | דמוקרטית | קנטקי | 147 |
| פרנסיס גרנר | וויגית | ניו יורק | 77 |
| ג'ון טיילר | וויגית | וירג'יניה | 47 |
| ויליאם סמית' | דמוקרטית | דרום קרולינה | 23 |
הצבעה לפי מועמדים
| המועמד | שותף | אלקטורים |
|---|---|---|
| מרטין ואן ביורן | ריצ'רד ג'ונסון | 147 |
| ויליאם הריסון | פרנסיס גריינג'ר | 63 |
| יו וייט | ג'ון טיילר | 26 |
| מרטין ואן ביורן | ויליאם סמית' | 23 |
| דניאל וובסטר | פרנסיס גריינג'ר | 14 |
| וילי מנגום | ג'ון טיילר | 11 |
| ויליאם הריסון | ג'ון טיילר | 10 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות
| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | דרום קרולינה |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה | כל שאר המדינות |
קישורים חיצוניים
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
