מועמר קדאפי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "קדאפי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קדאפי (פירושונים).
מועמר קדאפי
معمر القذافي
מועמר קדאפי בוועידת האיחוד האפריקאי בשנת 2009
מועמר קדאפי בוועידת האיחוד האפריקאי בשנת 2009
לידה 7 ביוני 1942
ממלכת איטליהממלכת איטליה קצר אבו האדי (אנ'), לוב
נרצח 20 באוקטובר 2011 (בגיל 69)
לובלוב סירת, לוב
מדינה לוב (1977-2011)לוב (1977-2011) לוב
מפלגה עצמאי
בת זוג

פאטיה אל נורי (גרושים)

ספיה פרקאש (1970 – 2011)
מנהיג ומדריך המהפכה הגדולה של לוב
1 בספטמבר 1969 – 23 באוגוסט 2011
(42 שנים)

מֻעַמַּר אלְ-קַדַּאפִי (בערבית: مُعَمَّر ٱلْقَذَّافِيّ, תעתיק מדויק: מֻעַמַּר אלְקַדַּ'אפִיּ, ‏7 ביוני 1942 – 20 באוקטובר 2011), ובהגייה לובית מֻעַמַּר אלְ-גַדַּאפִי, היה שליטה של לוב בין 1969 עד להירצחו ב-2011.

קדאפי, שנולד ליד סירת, בלוב האיטלקית, למשפחה ערבית בדואית ענייה, הפך ללאומן ערבי בזמן לימודיו בסבהא, ולאחר מכן נרשם לאקדמיה הצבאית המלכותית, בנגאזי. בתוך הצבא, הוא הקים קבוצה מהפכנית שהדיחה את המלוכה של בני מסדר הסנוסים, שנתמכו בידי המערב, בהפיכה צבאית בשנת 1969. לאחר שתפס את השלטון, המיר קדאפי את לוב לרפובליקה הנשלטת על ידי מועצת הפיקוד המהפכנית שלו. הוא גירש את האוכלוסייה האיטלקית של לוב וגירס מהמדינה את הבסיסים הצבאיים המערביים שהיו בה. היא חיזק את הקשרים עם ממשלות לאומניות ערביות – במיוחד מצרים של גמאל עבד אל נאצר – הוא תמך ללא הצלחה באיחוד מדיני פאן-ערבי. כמודרניסט אסלאמי, הוא הציג את השריעה כבסיס למערכת המשפט וקידם את הסוציאליזם האסלאמי. הוא הלאים את תעשיית הנפט והשתמש בהכנסות המדינה הגדלות כדי לחזק את הצבא, לממן מהפכנים זרים וליישם תוכניות חברתיות בדגש על פרויקטים של בניית בתים, בריאות וחינוך. ב-1973, הוא יזם "מהפכה עממית" עם הקמת קונגרסים עממיים-מקומיים, שהוצגו כמערכת של דמוקרטיה ישירה, אך המשיך לשמור על שליטה אישית על החלטות מרכזיות. הוא תיאר את התיאוריה הבין-לאומית השלישית שלו באותה שנה בספר הירוק.

בשנת 1977 הפך קדאפי את לוב למדינה סוציאליסטית שכונתה "ג'מהירייה" ("מדינת ההמונים"). במהלך שנות ה-70 וה-80, סכסוכי הגבול לא מוצלחים של לוב עם מצרים וצ'אד, תמיכה בטרוריסטים ברחבי העולם ואחריות, לכאורה, להפצצת טיסה 103 של פאן אמריקן, הפכו את לוב למדינה מבודדת יותר ויותר על הבמה העולמית. מערכת יחסים של לוב עם ישראל, ארצות הברית ובריטניה הייתה עוינת במיוחד, שבין היתר כללה את מבצע קניון אל דוראדו, של הפגזות אמריקאיות בלוב בשנת 1986. מ-1999, קדאפי התרחק מהפאן-ערביות ועודד פאן-אפריקניות והתקרבות לאומות המערב; הוא היה יושב ראש האיחוד האפריקאי משנת 2009 עד 2010. בעיצומו של האביב הערבי בשנת 2011, פרצו הפגנות נגד שחיתות נרחבת ואבטלה במזרח לוב. המצב ירדהפך במהירות למלחמת אזרחים, שבה ברית נאט"ו התערבה צבאית ותמכה במועצת המעבר הלאומית האנטי-קדאפית (NTC). ממשלתו של קדאפי הופלה; הוא נסוג לסירת שם נלכד, עונה ונרצח על ידי חמושים של ה-NTC.

קדאפי שלט בפוליטיקה של לוב במשך ארבעה עשורים והיה נושא לפולחן אישיות נרחב. הוא עוטר בפרסים שונים ושובח על עמדתו האנטי-אימפריאליסטית, תמיכתו באחדות הערבית ולאחר מכן האפריקאית, וכן על פיתוח משמעותי של לוב בעקבות גילוי מאגרי נפט. מנגד, לובים רבים התנגדו נחרצות לרפורמות החברתיות והכלכליות של קדאפי; הוא הואשם לאחר מותו בהפרות שונות של זכויות אדם. הוא זכה לגינוי על ידי רבים כדיקטטור שהממשל האוטוריטרי שלו הפר באופן שיטתי את זכויות האדם ומימן טרור עולמי באזור ומחוצה לה.

ביוגרפיה

קדאפי נולד בכפר קָצְר אַבּוּ הַאדִי (قصر ابو هادي) שליד סירת למשפחת נוודים בדואית משבט הקד'אד'פה בצפון לוב. למד בבית ספר תיכון יוקרתי בעיר סבהא בדרום לוב בשנים 1956–1961, וסולק משם בגלל פעילותו הפוליטית (הוא הטיף לפאן-ערביות ולגינוי המערב, בהשראת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר). בנערותו היה קדאפי חניך בתנועת הצופים של לוב[1].

בשנת 1963 סיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת לוב (בעיר הבירה טריפולי), והתקבל לאקדמיה הצבאית בעיר בנגאזי. באקדמיה גיבש קבוצת חברים, במטרה להפיל את השלטון הפרו-מערבי בהפיכה צבאית. בשנת 1965 נשלח לאימון מתקדם בבריטניה, ובשנת 1966 הוסמך כקצין קשר וחזר ללוב.

תפיסת השלטון

מועמר קדאפי בשנות ה-70

ב-1 בספטמבר 1969 עמד קדאפי (אז קצין בדרגת סרן) יחד עם קולונל אבו שיוריב בראש קבוצת קצינים שביצעה הפיכה צבאית והפילה את שלטון המלך אידריס הראשון, שגורש למצרים. השלטון החדש, שכונה "מועצת הפיקוד של המהפכה" (RCC) הכריז על ביטול המלוכה והקמת "הרפובליקה הערבית של לוב", ובכך היה לשליט המדינה דה פקטו, על אף שלא אחז בתואר רשמי כלשהו. במסמכים רשמיים של לוב, קדאפי תואר כ"המנהיג האח, ומדריך המהפכה". קדאפי קידם את עצמו מדרגת סרן לדרגת קולונל (אלוף-משנה). הוא סירב לקדם את עצמו לדרגת גנרל, משום שלטענתו "החברה המושלמת של לוב נשלטת על ידי העם, ולכן אין צורך בתואר מנופח או בדרגה צבאית עליונה".

מדיניות פנים

קדאפי הנהיג מדיניות פנים ששילבה לאומיות ערבית ורווחה וכונתה "סוציאליזם אסלאמי". החברות הגדולות נמצאו בבעלות הממשלה, וחברות קטנות נמצאו בבעלות פרטית. באופן רשמי, הערכים המרכזיים של החברה היו "רווחה, חירות, חינוך ודמוקרטיה". נקבעו חוקי מוסר שמרניים, שאוסרים בין השאר על מכירת משקאות חריפים ומשחקי הימורים. קדאפי פירט את תפיסת עולמו ב"ספר הירוק", שיצא לאור בשנת 1976 והיה לספר לימוד חובה לכל תלמידי בתי הספר במדינה.

קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס על פולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוקים, מועמר (קדאפי) ולוב - זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם כוונו באמצעות שטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגיה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים אכן גילו אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג[2].

בניגוד לערכים המוצהרים, כל גילוי התנגדות לשלטון נתקל באלימות קשה. בפברואר 1980 רצחו סוכנים לובים מתנגדים שחיו בגלות.

באוקטובר 1993 ערכה קבוצה בת כ-2,000 חיילים ניסיון כושל להתנקש בחייו של קדאפי. ביולי 1996 פרצו מהומות אלימות במחאה על שלטונו של קדאפי, בסיום משחק כדורגל.

מדיניות חוץ

קדאפי ראה בעצמו מנהיג ומורה דרך ברמה עולמית ולפיכך נטה המשטר הלובי להתערב בענייניהן של מדינות ערב ואפריקה, הן בתמיכה צבאית במדינות אלה בכוחות פנימיים המתאימים להשקפותיו והן בדרך כלכלית. אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב שתחת שלטונו מחוסן יחסי בזירה הבין-לאומית. חוסן זה התבסס הן על היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי, והן על שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה לפתחה של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, איום קבוע שאם רק ירצה קדאפי יש ביכולתו "להציף אותה בפליטים".

עם עלייתו של קדאפי לשלטון הכריז כי הוא מתחייב להוציא את מדינתו מהפיגור הבין-לאומי. הוא ציווה להוציא את כוחותיה של ארצות הברית מלוב ולסגור את נמל התעופה של צבא ארצות הברית במדינה.

לוב פתחה תחת שלטון קדאפי בסיסי טרור בשטחה ונתנה חסות לארגוני טרור ערבי ברחבי העולם. המשטר הלובי החל בחימוש מואץ ופתח בהסתה אנטי-ישראלית תוך קריאה לאיחוד כל מדינות ערב למדינה אחת ואיום על מדינות ערב שגילו יחס חיובי לישראל (שאחד משיאיו היה במלחמת לוב-מצרים ביולי 1977).

עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לשטח צ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובראשן אורניום, הסמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים, במסגרת סכסוך לוב-צ'אד, בשנים 1978, 1979, 1980–1981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים 1983–1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטרייה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד[3].

כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, החל כבר מ-1972 ליצור את הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי. הלגיון הורכב משכירי חרב, אזרחי מדינות חבל הסאהל כצ'אד, ניז'ר, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקאית וסודאן, שזכו לאימון ולמשכורות גבוהות. בפרט נסמך הלגיון על בני שבטי הטוארג והג'נג'וויד (שבטי בדואים מוסלמים מדארפור), להם ייחס קדאפי זיקה למקורות העם הלובי ועליונות גזעית. בנוסף לכך הלגיון היה פתוח לכל שכיר חרב הן ממדינות אפריקאיות, הן ממדינות ערב והן ממדינות כסרביה ואוקראינה, כל עוד הם נשבעו אמונים לקדאפי, לפי מתכונת לגיון הזרים הצרפתי[4]. הלגיון, שחלק מלוחמיו גויסו בכפייה וחלקם התפתו להצעות לשכר ולכבוד, נשלח להילחם בסדרת הפלישות לצ'אד. לאחר גירושה הסופי של לוב משטחי צ'אד ב-1989 צומצם כח הלגיון מכ-7,000 איש בשיאו לכ-2,000 איש.

מחנות האימונים של הלגיון שימשו לאימון והדרכה של קבוצות רבות בעולם הערבי ובאפריקה בהם אנשי אש"ף, אנשיו של הרודן הליברי צ'ארלס טיילור, אנשי קבוצת המורדים "החזית המהפכנית המאוחדת" (Revolutionary United Front – RUF) של פודאי סאנקו מסיירה לאון וכן כוחות צבאיים מלבנון, סוריה ואוגנדה.

נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ניסה להפיל את שלטונו של קדאפי, כינה אותו בנאומיו "הכלב השוטה של המזרח התיכון", ובמרץ 1982 הכריז על איסור אמריקני על ייבוא נפט מלוב ועל שיתוף פעולה כלכלי עם לוב. במהלך שנות ה-80 תקפה ארצות הברית ספינות נפט לוביות, וב-15 באפריל 1986 נערכו הפצצות על הערים המרכזיות טריפולי ובנגאזי, בתגובה לפיגוע בגרמניה בו נרצחו חיילים אמריקנים. בין 60 ההרוגים בהפצצות הייתה גם בתו המאומצת של קדאפי.

בשנת 1984 ירו למוות אנשי השגרירות הלובית בלונדון בשוטרת מקומית שפיקחה על הפגנה של מתנגדי השלטון. הירי הוביל לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין לוב לבריטניה.

ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי, כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולות טרור כנגד אזרחים אמריקנים. משטר קדאפי קיים קשרים הדוקים ביותר עם משטר הבעת' של סדאם חוסיין בעיראק.

קדאפי סירב להסגיר לארצות הברית או לבריטניה את הסוכנים שהטמינו מטעני נפץ במטוס פאן-אם שהתפוצץ מעל סקוטלנד בשנת 1988, ולכן הוטלו על לוב סנקציות כלכליות חריפות מטעם האו"ם. בשנת 1999 הסכים קדאפי להסגיר את הסוכנים להולנד, והסנקציות הכלכליות הוסרו.

אחד מסממני תפיסתו העצמית כמורה דרך מוסרי הוא הפרס הבין-לאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי, אותו הוא העניק משנת 1988.

מועמר קדאפי, 2006

פאן-ערביות ותמיכה בטרור

קדאפי נחשב לתומך נלהב של רעיון הפאן-ערביות (איחוד המדינות הערביות למדינת-על אחת). אחרי מותו של גמאל עבד אל נאצר בספטמבר 1970 הפך קדאפי לתומך החזק ביותר ברעיון. בשנת 1972 ניסה להקים מדינה ערבית מאוחדת עם מצרים וסוריה, אך הניסיון נכשל בגלל חילוקי דעות. בשנת 1974 חתם על הסכם איחוד עם תוניסיה, שלא יצא אל הפועל.

קדאפי היה תומך ראשי של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ובעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979 ניסה לזכות בתמיכתה של ברית המועצות. לוב הייתה המדינה הראשונה שקיבלה מטוסי קרב מדגם מיג 25, אך היחסים בין לוב לברית המועצות נחשבו למרוחקים. קדאפי קרא להקמת מדינה ערבית מאוחדת ביבשת אפריקה, ובשנות ה-70 וה-80 סייע לעשרות קבוצות מוסלמיות שניסו לבצע הפיכות צבאיות במדינות אחרות.

בשנות ה-70 וה-80 נחשב קדאפי לאחד התומכים העיקריים בטרור הבין-לאומי. פעולות הטרור הבולטות בהן היה מעורב:

מדיניות כלפי המערב בשנות ה-2000

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית גינה קדאפי בחריפות את ארגון הטרור אל-קאעידה, שתכנן וביצע את הפעולות. בשנת 2002 פרסם התנצלות רשמית על מעורבותו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי, והציע לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות. קדאפי התראיין לרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC[5].

בעקבות לכידתו של שליט עיראק, סדאם חוסיין, על ידי האמריקנים בשנת 2003, הודה קדאפי שלוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בין-לאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק[6]. קדאפי הודה שהסיבה לשיתוף הפעולה עם ארצות הברית היא חששו מגורל דומה לגורלו של סדאם חוסיין. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני.

במרץ 2004 ערך ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ביקור רשמי בלוב. בעקבות הצעדים שעשה קדאפי לקראת המערב, הודיעה ארצות הברית במאי 2006 על כוונתה לכונן מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם לוב, וכמו כן להוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור.

אורח חייו

קדאפי נהג לנסוע ברחבי הגלובוס כשהוא מלווה בגלינה קולוניצקה, האחות האוקראינית הצמודה שלו. הוא נהג לנוע כשהוא מוקף בשכירי חרב ממדינות אפריקה ושומרות ראש חמושות, אשר נודעו בשם משמר האמזונות. המועמדות למשמר האמזונות עברו הכשרה אינטנסיבית בשימוש בכלי נשק ואמנויות לחימה, ונבחרו אישית על ידי קדאפי.

בספרה של אניק קוג'ן, כתבת מעיתון הצרפתי "לה מונד", מעלה שורה של עדויות שונות וקשות של ילדות ונערות שנחטפו ממשפחתן לשם התעללות בהן על ידי קדאפי.

את אורחיו קיבל באוהל גדול ומפואר, אותו לקח גם במסעותיו בעולם. בעוד שבראשית ימי שלטונו הופיע בציבור לבוש מדים, הרי שבהמשך העדיף להופיע לבוש בגלימות וכיסויי ראש ססגוניים, שהדגישו את שייכותו השבטית-אפריקאית[7].

בינואר 2002 רכש קדאפי 7.5 אחוז מהבעלות על קבוצת הכדורגל האיטלקית "יובנטוס", תמורת 21 מיליון דולר, באמצעות חברת ההשקעות החיצונית של לוב (לפיקו). קדאפי היה מקורב מאוד לג'אני אניילי, שהיה המשקיע העיקרי בקבוצת פיאט. קדאפי נחשב לחובב שחמט, וביוני 2004 אירחה לוב בטריפולי את אליפות העולם בשחמט.

אירועי 2011

ערך מורחב – ההתקוממות בלוב (2011)

בפברואר 2011 החל גל מחאה נגד שלטונו של קדאפי שהפך להתקוממות מזוינת, כחלק מגל המחאות בארצות ערב. בהוראתו של קדאפי, הגיבו כוחות הביטחון הלוביים ביד קשה, והרגו מאות מפגינים. כנגד המפגינים טען קדאפי שמשום שאינו נושא בתואר שלטוני רשמי, הרי שהדרישה להתפטרותו היא אבסורדית, וכי המפגינים הם סוכנים של האימפריאליזם המערבי והכוחות המזוינים שמורדים בו מונהגים על ידי ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה.

במרץ 2011, החליטה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות על תקיפה צבאית בין-לאומית כנגד כוחותיו של קדאפי. ב-30 באפריל 2011 מסר דובר הממשלה הלובית כי בנו הצעיר של קדאפי, סיף אל-ערב, בן 29, נהרג יחד עם שלושה מילדיו בהפצצות של נאט"ו בטריפולי[8].

ביוני 2011 הוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג צו מעצר בין-לאומי נגד קדאפי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות ופתח נגדו בחקירה. קדאפי הואשם כי הורה על הרג, פציעה וכליאה של מאות אזרחים ב-12 הימים הראשונים של ההתקוממות נגדו[9].

באוגוסט 2011 כוחות המורדים השתלטו על ארמונו, הפילו את סמלי משטרו, ובעיני הקהילה הבין-לאומית היה זה סופו הרשמי של שלטון קדאפי במדינה[10].

ב-20 באוקטובר 2011 נלכד קדאפי על ידי כוחות המורדים, בעיר הולדתו סירת ומצא את מותו בידיהם[11], ברגעיו האחרונים כשהוקף בכוחות המורדים צעק להם שלא ירו בו והתחנן לרחמים. את הרצח גינו מספר מנהיגים בכירים בעולם ביניהם ראש ממשלת רוסיה באותה תקופה, ולדימיר פוטין: "יש לא מעט משטרים עקומים בעולם, קדאפי ללא ספק היה דיקטטור, אבל את גורלו היו צריכים לפסוק בביהמ"ש ולא בצורה מזעזעת כפי שעשו המורדים". קדאפי נקבר ב-25 באוקטובר 2011 במקום סודי במדבר הלובי יחד עם בנו מועתאסם[12].

משפחתו

קדאפי היה נשוי בשנית לספייה פרקאש. היה אב לשמונה ילדים, שבעה מהם בנים, כולם היו מפקדי גדודים בצבא לוב בתקופת שלטונו של קדאפי:

  • מוחמד (נולד ב-1970) עמד בראש הוועד האולימפי של לוב. זהו הבן היחיד של קדאפי מאשתו הראשונה. באוגוסט 2011 פורסם כי נמלט לאלג'יריה.
  • סייף אל-אסלאם (נולד ב-1972) אדריכל במקצועו, עמד בראש ארגון צדקה, שמעורב בתהליכי משא ומתן לשחרור בני ערובה שנחטפים על ידי קבוצות מוסלמיות ויש הטוענים שהוא זה אשר עמד מאחורי הספינה הלובית אמלתיאה. במשך שנים נתפס כיורשו של אביו, אך בשנת 2008, הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. הוא אינו נשוי. בשנת 2011, נתפס בידי המורדים. ב-28 ביולי 2015, גזר עליו בית המשפט בטריפולי עונש מוות בירייה יחד עם עוד שמונה מבכירי שלטון קדאפי[13]. ביולי 2016, דווח כי שוחרר מהכלא כבר באפריל באותה שנה, למרות עונש המוות שנגזר עליו שנה קודם[14]. בדצמבר 2017, הכריז על התמודדותו בבחירות לתפקיד נשיא לוב שהתקיימו בשנת 2019, ולא זכה. בנובמבר 2021, הגיש מועמדותו לנשיאות לבחירות דצמבר 2021[15].
  • א-סעדי (נולד ב-1973) עמד בראש התאחדות הכדורגל הלובית, שיחק משחק אחד בקבוצת הכדורגל האיטלקית פרוג'ה עד שנכשל בבדיקת סמים, ומפיק סרטים, נשוי נישואים פוליטיים לבתו של מפקד בכיר לשעבר בצבא לוב. הוסגר ללוב על ידי ניז'ר במרץ 2014. בספטמבר 2021, שוחרר מהכלא[15].
  • חניבעל מועמר (נולד ב-1975) שימש כיועץ לחברת התובלה הימית של לוב, והסתבך מספר פעמים עם רשויות החוק באירופה, בין היתר נתפס נוהג במהירות של 150 קמ"ש בשאנז אליזה. ב-2005 הכה בפריז אשה, וזו הגישה נגדו תלונה על תקיפה. הוא נקנס ונידון למאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. למרות זאת נשא אותה לאשה, אלין סקאף, ובדצמבר 2009 תקף אותה וגרם לה חבלות בפניה כולל אף שבור, עת היו במלון קלארידג´ס שבלונדון. השוטרים הוזעקו למלון בעקבות צעקות האשה המוכה, אבל הפעם הסתיימה הפרשה בלי שהוגשה תלונה. האירוע המפורסם ביותר הוא המעצר שלו ושל רעייתו ביולי 2008 על ידי שלטונות שווייץ, בחשד שהכו את משרתיהם. בעקבות המעצר נקטה לוב בצעדים כלכליים נגד שווייץ ועצרה את משלוחי הנפט אליה[16] והחזיקה כבני ערובה שני אנשי עסקים שווייצרים ששהו בלוב. בוועידת הפסגה של ארגון המדינות המתועשות ביולי 2009 כינה קדאפי את שווייץ "מאפיה עולמית" וקרא לפרק אותה ולחלקה בין צרפת, גרמניה ואיטליה. באוגוסט 2011 פורסם כי נמלט לאלג'יריה.
  • עאישה (נולדה ב-1976), בתו היחידה של קדאפי, היא עורכת דין, ובעלת דוקטורט במשפטים, שהצטרפה לצוות ההגנה המשפטית של סדאם חוסיין. היא עומדת בראש קרן צדקה, שעוסקת במניעת אלימות במשפחה ומאבק באיידס. על מאמציה בתחומים אלה מונתה ל"שגרירת רצון טוב" מטעם האו"ם. אולם בפברואר 2011 הודיע הארגון כי סיים את ההתקשרות עמה "בעקבות האירועים האחרונים בלוב". באוגוסט 2011 פורסם כי נמלטה לאלג'יריה.
  • מועתאסם באללה (1977–2011) נהרג מירי המורדים בעת הלינץ' שנעשה באביו[15]. חטיפתו ורגעי חייו האחרונים צולמו על ידי המורדים ומתועדים בכלי התקשורת, כאשר המורדים מציעים לו לשתות ומודיעים לו שאלו רגעי חייו האחרונים. מועתאסם ניסה בעבר להדיח את אביו מהשלטון, דבר שמחל עליו אביו. הוא שירת בצבא לוב כיועץ לביטחון לאומי של אביו, וכמפקד על יחידה עצמאית שהייתה כפופה לו ישירות. נהרג יחד עם אביו בסירת ב-20 באוקטובר 2011.
  • סייף אל-ערב (1982–2011). נהרג בהפצצת נאט"ו בזמן מלחמת האזרחים בלוב.
  • ח'מיס (1983–2011). פיקד על חטיבת עילית בצבא הלובי, שנקראה על שמו. נהרג בקרבות עם המורדים[17].

קדאפי אימץ שני ילדים נוספים:

  • חאנה, נתפרסם כי נהרגה בהפצצה אווירית על לוב ב-1986, אך ב-2011 נתפרסמו ידיעות שהיא עדיין חיה.
  • מילאד אבוצטייה, הוא גם אחיינו, עליו נאמר שהציל את אביו בהפצצה ב-1986.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מועמר קדאפי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מועמר קדאפי

הערות שוליים

  1. ^ Adam Withnall, Derna: Boy scouts step in to help run city after Isis is driven out of Libyan stronghold, The Independent, ‏25 ביוני 2015 (באנגלית)
  2. ^ רון בן ישי, הכי קרוב לקדאפי: מסע בארץ שבה שולט הכאוס, באתר ynet, 11 במרץ 2011
  3. ^ סקירה מדינית עבור הקונגרס של ארצות הברית מאפריל 2002(הקישור אינו פעיל, 10.2.2020)
  4. ^ אסף אוני, ‏ממזרים חסרי כבוד: הצצה לצבא שכירי החרב של קדאפי, באתר גלובס, 5 במרץ 2011
  5. ^ דרור פינטו, לוקרבי: קדאפי ישלם 10 מיליון דולר לכל משפחה, באתר ynet, 14 באוגוסט 2003
  6. ^ שליט לוב, מועמר קדאפי, הודה שניסה לייצר נשק כימי וגרעיני וטילים ארוכי טווח, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2003
  7. ^ שחר אטואן, עכבר העיר אונליין, רודן האופנה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2009
  8. ^ סוכנויות הידיעות, בנו הצעיר של קדאפי נהרג בהפצצת נאט"ו, באתר כלכליסט, 1 במאי 2011
  9. ^ צו מעצר נגד קדאפי בגין פשעים נגד האנושות, באתר וואלה!‏, 27 ביוני 2011
  10. ^ המורדים חוגגים בארמון קדאפי: "הוא לא כאן", באתר וואלה!‏, 23 באוגוסט 2011
  11. ^ AP, תיעוד: קדאפי נתפס חי, "הוכה ונורה למוות", באתר ynet, 20 באוקטובר 2011
  12. ^ דיווח: קדאפי ובנו נקברו אמש במקום סודי במדבר בלוב, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2011
  13. ^ רועי קייס, מוות בירייה לבנו של קדאפי, "חרב האיסלאם", באתר ynet, 28 ביולי 2015
  14. ^ Gaddafi's son Saif, Libya's former heir apparent, released – lawyer, Russia Today, ‏7 ביולי 2016
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 עשור אחרי הלינץ' באביו: הבן של קדאפי רץ לנשיאות, באתר ynet, 14 בנובמבר 2021
  16. ^ ‫שווייץ עצרה את בנו של קדאפי - ולוב הפסיקה את אספקת הנפט, באתר הארץ, 25 ביולי 2008
  17. ^ ניר יהב‏, דיווח: בנו של קדאפי נהרג, דוברו של האב נעצר, באתר וואלה!‏, 21 באוקטובר 2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39445858מועמר קדאפי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מועמר_קדאפי&oldid=2673308"