רבי חייא
 | |
| קבר רבי חייא | |
| מקום פעילות | טבריה, ארץ ישראל |
|---|---|
| רבותיו | רבי יהודה הנשיא |
| תלמידיו | רבי אושעיא, יהודה, חזקיה, אחי. |
| צאצאים | בני רבי חייא |
רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה מאחרוני התנאים[1][2], ומחשובי האמוראים[3], מראשוני אמוראי ארץ ישראל, ומייסד ישיבת טבריה. עלה מבבל ללמוד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, והיה דודו ורבו של רב. מפעלו המרכזי היה בסידור הברייתות שלא שנה רבי יהודה הנשיא במשנה, יחד עם תלמידו רבי אושעיא.
ביוגרפיה
נולד בעיר כפרי שסמוכה לסורא שבבבל לאבא בר אחא בר סלא מכפרי[4], או לרב אחא מכפרי מאשתו השנייה[5]. משפחתו הייתה מגזע שפטיה בן אביטל[6] או מגזע שמעי אחי דוד המלך[7].
ימי עלומיו ורבותיו בבבל לא נודעו, ובתלמוד מובא רק דין אחד שלמד בבבל בדיני נדה[8]. אך כבר בבבל התפרסמו הוא ובניו כחכמי הדור, עד כדי שכל עוד ששהו בבבל - החזיקו חז"ל את בני בבל כבקיאים בתורה כבני ארץ ישראל, והמביא גט מבבל לא היה צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", אך מעת שעלו רבי חייא ובניו מבבל - פסקו מלהחזיקם כבני תורה, עד שחזר רב לבבל[9].
בשיא פעילותו התורנית בבבל, עלה רבי חייא לארץ ישראל, כדי ללמוד תורה מפי רבי יהודה הנשיא. לדעת התוספות[10] עלה כאשר היה אביו עדיין בחיים. ועלה יחד עם אשתו יהודית, בניו רב יהודה וחזקיה, שתי בנותיו, ואחיינו רבה בר בר חנה. רבי יהודה הנשיא שמח בבואו, וכאשר הגיע קרא לפניו את הפסוק "מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי"[11]. בארץ ישראל חידשו רבי חייא ובניו הלכה אחת בדיני טומאה וטהרה[12], ובזכות חידושם הפליאו חז"ל במעלתם והשוו את עלייתם לעליית עזרא הסופר והלל הזקן שכל אלו ייסדו את דברי התורה מחדש בעלייתם מבבל[13].
רבי חייא עסק גם בהרבצת התורה והתבטא שבזכות מעשיו לא תשכח תורה מישראל. הוא היה שותל פשתן ומכין מהם רשתות ציד ואיתם היה צד צבאים, אותם היה שוחט ומכין מעורם מגילות לכתוב עליהם את התורה, ולקח חמישה ילדים ולימד כל אחד חומש אחר, ולאחר מכן לקח שישה ילדים ולימד כל אחד סדר משנה אחר. כאשר שמע על כך רבי, התבטא ש"גדולים מעשי חייא" כלומר, גדולים יותר ממעשיו[14].
על אף מעמדו סירב להתפרנס מן הצדקה והתעסק במסחר יחד עם רבי שמעון ברבי במשי ובפשתן[15]. ממסחרו התעשר רב חייא עושר רב, ואף היה צריך למנות את אחיינו רב לשומר על מסחרו[16]. כן היה בקי להבחין בטיבם של מטבעות[15].
לאחר תפילתו, רבי חייא היה מתפלל שתהא תורת ה' אמונתו, ו"אל ידוה לבנו ואל יחשכו עיניו"[17]. כשנשאל על ידי רב, באיזו זכות יזכו הנשים בעולם הבא, השיב בזכות שהם נותנים לבעליהם ללמוד תורה[18].
עם רבי יהודה הנשיא
יחסו עם רבו רבי יהודה הנשיא היה כתלמיד חבר, ולמדו רוב חכמתו בטעמי ופירושי המשנה[19], ורבו אף שטח לעיתים בפניו את ספקותיו בהלכה[20]. ורבי אף התבטא פעם לאחד מתלמידיו ש"הנח דברי ואחוז בדברי רבי חייא"[21]. הוא חיבבו כל כך שכאשר נכנסו החכמים לבית הוועד הורה רבי שרבי חייא ייכנס ראשון לכולם, פרט לרבי ישמעאל ברבי יוסי אוהבו שהיה אף מבוגר יותר[22]. מקום מושבו של רבי חייא בבית המדרש היה מאחורי רבי[23].
רבו סמכו לדון יחידי בדיני ממונות. רבי חייא הסביר, שהטעם שנתן לו רבי יהודה הנשיא לדון ביחידות, היה משום שידע לחדש ולהוסיף סברות בנוסף למה שלמדו אותו רבותיו[4]. כמו כן מינהו רבי יהודה הנשיא לאב בית דין האחראי לקדש את החודש[24], ובשל כך מינה את רבי חייא בראשות בית דין שהיה אחראי לקדש את החודש[25]. לאחר פטירת רבי חייא עבר התפקיד לתלמידו רבי אושעיא.
בתקופה מסויימת היה רבו משלם לו עבור הוצאות מזונו[26] וכאשר הביא רבי פעם שבעה דגים לבני ביתו, הביא חמישה מהם לרבי חייא[27].
בתלמוד מסופר שרבי היה לומד מידי ראש חודש עם אליהו הנביא. קרה פעם שהתמהמה מלהגיע, ולפליאת רבי השיב אליהו שהוא היה צריך להקיץ את האבות - אברהם יצחק ויעקב - משינתם, לרחוץ את ידיהם ולהעמידם לתפילה, אך הוא היה צריך להיזהר שלא להעמידם יחד, פן ירבו בתפילה יחד ויביאו את המשיח לפני זמנו. לשאלתו של רבי האם יש כדוגמתם בעולם הזה, השיב אליהו - כי רבי חייא ובניו כוחם רב כשל האבות. כאשר שמע רבי דבר זה, הוא העמיד לתפילה בשנת בצורת את רבי חייא ובניו יחד, ושלח את אחד מהם לעמוד התפילה. כאשר הם אמרו "משיב הרוח" נשב רוח, וכאשר אמרו "מוריד הגשם" ירד מיד גשם. כאשר עמדו להגיע למילים "מחיה המתים", רעש העולם, מפני שתפילתם עלולה לגרום לתחיית המתים לפני הזמן. וכאשר גילו בשמים שאליהו גילה את סוד כוחם של רבי חייא ובניו לרבי, הלקו את אליהו הנביא בשישים מלקות של אש, עד שהוא הגיע לבית הכנסת ונדמה להם כדוב של אש והפריעם מלהתפלל[28].
רבי היה גם מרבה לשבח את רבי חייא לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי[22], ופעם התלונן רבי ישמעאל בפניו שרבי חייא לא קם בפניו בבית המרחץ, לשאלת רבו ענה רבי חייא שעסק אז באגדות ספר תהילים. כשמוע רבי את גודל שקיעותו בתורה - פחד שרבי חייא עלול להסתכן, ומסר לו שני תלמידים שישגיחו על צעדיו.
רבי חיבבו כל כך עד שאירס את בנו עם טוי בתו של רבי חייא, אך טוי מתה ביום כתיבת כתובתה, כאשר ביררו גילו שהסיבה הייתה משום שרבי הוא צאצא של שפטיה בן אביטל בן דוד המלך, ואילו רבי חייא הוא מצאצאי שמעי אחיו של דוד המלך, ואין זה מן הראוי שבן מלכים יתחתן עם בת שאיננה מגזע המלוכה[29].
עם זאת היו בין השניים חילוקי דעות, כך מסופר שרבי אסר ללמד תורה בשווקים, ואילו רבי חייא חלק על איסורו. כאשר התברר לרבי שרבי חייא למד בשוק עם אחייניו רב ורבה בר בר חנה למרות איסורו, הוא אסר עליו להיכנס לישיבתו למשך שלושים יום[30]. כך נחלקו בהלכה בדין נתינת תרומה למי שהצהיר שהוא כהן[31], ובדין שוחט בדבר המחובר לקרקע[32], בדיני טריפות[33] ובדיני נידה[8].
משפחתו
שני בניו של רבי חייא, יהודה וחזקיה, (תאומים) נמנו אף הם עם החכמים, ונקברו עמו בטבריה[דרוש מקור], ולאחר מכן נקבר עימם רב הונא.
אשתו יהודית הקשתה בלידתה מחמת שאחד מהם נגמרה צורתו בתחילת חודש שביעי והשני בסוף תשיעי ובקשה לשתות כוס עקרים שלא תלד עוד לסוף שהתברר שילדה תאומים אמר ר' חייא מי ייתן ולא יועיל לך הסם ותלדי עוד זוג תאומים [34]
אחיינו של רבי חייא, בן אחיו, היה האמורא רבה בר בר חנה.
אחיין נוסף של רבי חייא, רב, שהיה בן אחיו- אייבו[35] וגם בן אחותו[36].
מסופר בגמרא שרבי חייא שמע על אחיו (אייבו) ואחותו שנלקחו לבית עולמם מרב אחיינו כשעלה לא"י ושאלו רבי חייא "אייבו קיים?" ענה לו רב "למה בשלום אמא לא שאלת?" שאלו רבי חייא "אימא קיימת?" ענה לו רב בחזרה "אייבו קיים" שאלת? ומיד הבין ר חייא שמתו שניהם, ונהג מנהגי אבילות[37].
מחותנו רבי ינאי חמיו של בנו יהודה[38].
| אישה אחרת | אבא בר אחא כרסלא | אמא של רבי חייא | איש אחר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| איבו | חנה | רב שילא | מרתא | רבי חייא | יהודית | אימא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבה בר חנה | רב שמואל בר מרתא | רב | יהודה | חזקיה | טוי | פזי | אושעיה?[א] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבה בר בר חנה? | רב יצחק בר שמואל בר מרתא | חייא | איבו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- ^ עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא
שיטתו הלימודית
מסופר שרבי חייא אמר, כי לולי קראו לו "בבלאי שרי איסורי", היה מתיר לטלטל סנדל המסומר, אפילו יש בו 24 מסמרים (לפי גרסת ישיבת פומבדיתא) או 22 (לפי גרסת ישיבת סורא)[39]. מאידך הפליג להחמיר באחת מהלכות עירוב תחומין עד שרבי ישמעאל ברבי יוסי תמה עליו: "בבלאי, כל כך אתה מחמיר בעירובין?"[40].
בלימוד המקרא חידש רבי חייא דרך רמז הנקראת אטב"ח דרבי חייא.
אגדה
רבות מאמרותיו מתייחסות לטבען של נשים. הוא קבע כי "אין אשה אלא לבנים", ואף עסק בטבע האשה להוליד בנים, ואמר כי כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה[41][42]. כן אמר רבי חייא כי "אין אשה אלא ליופי"[43], ובדומה לכך קבע כי "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" והיה נותן עצות כיצד לשפר את יופי הנשים: ”הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה”[44]. לפי שיטתו, פטורה האשה ממלאכות העשויות לפגוע ביופיה[45]. מאמרים אלו של רבי חייא, מתקשרים לביטוי שהתבטא אודות אשתו יהודית שציערה אותו ולמרות זאת הוא נהג לכבדה: די לנו להכיר טובה לנשותינו, על כך שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מחטא של הרהור בנשים אחרות[46].
תלמידיו
- בני רבי חייא.
- אחיינו רב
- אחי.
- רבי אושעיא.
- יש אומרים כי גם רבי יונתן בן אלעזר היה תלמידו[47].
פטירתו
כאשר הגיע זמנו של רבי חייא להפטר מהעולם, לא יכול היה מלאך המוות ליטול את נשמתו, ואף לא היה יכול להתקרב אליו מרוב קדושתו. יום אחד בא מלאך המוות לביתו של רבי חייא כשהוא מחופש לעני, וביקש ממנו חתיכת לחם. הביא לו רבי חייא פת לחם לאכול, אמר לו מלאך המוות: מרחם אתה על עניים, ומדוע אין אתה מרחם עלי, שמצווה אני ליטול את נשמתך ואין אני יכול לבצע זאת. לדרישתו של רבי חייא הראה לו מלאך המוות את ה"שוטא דנורא" - מקל האש שבידו, ורבי חייא שהבין כי אכן מדובר במלאך המוות, נענה לבקשתו ונפטר מהעולם[48].
לקריאה נוספת
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "290", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים רמ"ט-רנ"ג
- בנימין לאו, "רבי חייא הגדול", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 55-43.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: רבי חייא רבה |
- הרב אהרן הימן, "רבי חייא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 434-424, באתר היברובוקס
- רבי חייא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ' עמוד א'. כתנאי ר' חייא אמר וכו' רבי יהודה בן בתירא אומר וכו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ה' עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת נידה, דף כ"ו עמוד א' ד"ה אמר אביי
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה' עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת פסחים, דף כ' עמוד א'; דף ד' עמוד א'.
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:ירושלמי) אין פרק ה במסכת תענית.תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ה', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'.
- ^ 8.0 8.1 תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ד עמוד א'.
- ^ שיטה מקובצת, בבא קמא דף פ עמוד א, בשם ריב"א
- ^ בפסחים דף ד' ע"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ' עמוד א'.
- ^ חידושי הריטב"א, מסכת סוכה, דף כ עמוד א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'.
- ^ 15.0 15.1 תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ה'.
- ^ רש"י, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו עמוד ב'.
- ^ 22.0 22.1 תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט"ז עמוד א'.
- ^ מאחר שרבי היה גר בציפורי, לא התאפשר לו לקדש את החודש, משום שיש לקדש את החודש רק ביהודה. וראה דורות הראשונים, חלק ב, בבל וארץ ישראל פרקים ח-יב עמ' 196, וכן חלק ה' פרק כו-כז עמ' קנב, שסמכות עיבור החודשים והשנים היתה נתונה לאב בית דין שמונה לצורך כך על ידי הנשיא, ואף כשהיה הנשיא בהרכב בית הדין, היתה הסמכות ביד האב בית הדין.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט"ו עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב עמוד ב'.
- ^ יבמות סה ע"ב
- ^ רש"י פסחים ד ע"א
- ^ סנהדרין ה א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף פ' עמוד א'
- ^ אמרה דומה למשנתו של רבי מאיר "כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י' עמוד ב'.
- ^ וכתב החפץ חיים: (גדר עולם פרק ד) "ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהייתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו כי באמת זוהי טעות דזהו שייך רק בביתה לבד ולא בשוק (ברחוב)"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ט עמוד ב'.
- ^ כתובות שם, ותוספות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג עמוד ב'. ורש"י שם
- ^ ראה ערכו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד א'.
.png){kind=small}
