רב דימי בר יוסף
רב דימי בר יוסף היה אמוראי בבלי בדור השלישי. ספר יוחסין השלם ואחריו סדר הדורות קבעו שמדובר ברב דימי הידוע.
רבותיו
רב דימי היה מגדולי תלמידיו של שמואל שאף השתמש בו כעוזר בבית דינו. בתלמוד אף מסופר על מעשה שבו באה לפניו גרושה בטענה שאינה מסכימה להניק את בנה, מכיוון שאינה נשואה עוד לבעלה ואינה משעובדת לו להניק את בנה. שמואל הורה לרב דימי בר יוסף לבדוק האם התינוק מכיר את האם כך שקיים חשש שהוא לא ירצה לינוק מאשה אחרת. רב דימי הושיב את האם המסרבת, בשורה של נשים, והעביר את התינוק ליד כל הנשים. כאשר התינוק עבר ליד האם הוא הרים את עיניו והסתכל בה ממושכות, ניכר היה שמכיר אותה. האם כבשה את עיניה מהתינוק כדי שלא יבינו שהוא מסתכל עליה, אך רב דימי אמר לה "שאי את עינייך והניקי את בנך"[1].
הוא מזכיר גם מאמרותיו של רב שעל תלמידיו נמנה. ”אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו”. כלומר: אין צורך לקרוא לשלישי שפרש - שיחזור וישב עמהם, אלא הם מפנים את תשומת לבו לזימון הנעשה ודי בכך, ובתנאי - אותו מוסיף אביי - שהוא שומע את דבריהם, "והוא דקרו ליה ועני". על פסק זה של רב דימי קיימת התייחסות של מר זוטרא שקובע כי כאשר הזימון הוא זימון של עשרה אנשים שמזכירים בו את שם "אלוקים" במילים "ברוך אלוקינו שאכלנו משלו", על העשירי לבוא למקום ואין לזמן עד שכל העשרה ישבו יחד במקום אחד. ואכן כך נפסקת ההלכה, ובתלמוד הוסבר כי אין כבוד שמים להזכיר שם ה' בפחות מעשרה[2].
בעל ספר יוחסין השלם ואחריו סדר הדורות קובעים כי רב דימי זה הוא רב דימי הידוע, ומשערים כי ייתכן שהוא אחיו של רב יצחק בר יוסף תלמידו של רבי יוחנן, אך הרב אהרן היימן קובע כי מדובר בטעות, שהרי רב דימי זה היה תלמיד של רב ושמואל, בניגוד לרב דימי השני שהיה תלמיד של רב נחמן שהיה עונה לו על שאלותיו - לפעמים - בצחוק "אענה לך על שאלה זו כאשר תאכל כור של מלח"[3]. את המובא במסכת חולין[4] כי אמירה זו נאמרה על ידי רב נחמן לרב דימי בר יוסף הוא מתקן ומביא כי הנוסחא המדויקת שבדקדוקי סופרים אינה גורסת רב דימי "בר יוסף".
אם כי, נראה כי גם רב דימי הידוע היה באותו דור, שהרי נראה כי הוא למד אצל רבי יוחנן[5] ומסר משמועותיו כאשר בא לבבל[6]. רב דימי מסר גם משמועותיו של זעירי[7]. האר"י מביא כי הוא היה גלגול מנשמתו של חזקיה והשלים את שנותיו[8].
משפחתו
מעשה אודות יחסיו עם אחותו מסופר בתלמוד[9], והוא משמש כיסוד הלכתי לסוגיית שכיב מרע, שבה נפסק כי "מתנת שכיב מרע" היא מתנה של אדם הנוטה למות שהקנה את כל נכסיו לאדם אחר ולא שייר לעצמו מאום אינה מתנה גמורה ואם קם בו השכיב מרע ולא מת הוא רשאי לחזור בו ממתנתו שבוודאי נעשית רק על דעת שימות, אלא אם כן שייר לפחות חלקת קרקע קטנה לעצמו. לאחותו הייתה לה חלקת פרדס ותמיד כאשר חלתה וחשבה שהיא הולכת למות הייתה מקנה לו אותה, וכשהבריאה וקמה ממיטת מחלתה הייתה חוזרת בה. פעם אחת חלשה, שלחה לו: בוא קנה. רב דימי, שמאס בהשחתת זמנו לשווא, שלח לה בחזרה כי אינו מעוניין לבוא עוד לחינם. שלחה לו אחותו: בוא וקנה את השדה בקניין גמור שלא אוכל לחזור בי עוד. בא רב דימי בר יוסף, שייר אצל אחותו חלק מן הפרדס, ורק אז קנה ממנה. כשעמדה ממחלתה וחזרה בה תבעה האחות את אחיה לדין לפני רב נחמן. שלח רב נחמן לרב דימי בר יוסף שיבוא לפניו גם הוא. אך רב דימי בר יוסף אמר: לשם מה אבוא? הרי שיירה חלק מן הפרדס בידה וקניתי ממנה. שלח לו רב נחמן: אם לא תבוא, מכה אני אותך בקוץ שאינו מוציא דם (כלומר - נידוי). בסופו של דבר, בא רב דימי לפני רב נחמן. שאל רב נחמן את העדים כיצד היה המעשה, ואלו סיפרו לו את דבר המעשה מתחילתו ועד סופו, ובין הדברים סיפרו על הדברים שאמרה האחות כאשר סירב רב דימי להגיע "וי לי, אמות מבלי לראות את אחי רב דימי שמסרב לבוא אלי". שמע זאת רב נחמן ופסק כי במעשה זה יש אומדנא חד משמעית כי הקניין נעשה על תנאי אם תמות, ולכן אינו תקף יותר.
לרב דימי היה בן, גם הוא תלמיד חכם ובתלמוד מובא דו-שיח בין רב דימי לבנו: נכדו של רב דימי נפטר בחודש הראשון לחייו, ואביו, בנו של רב דימי ישב עליו שבעה. רב דימי שאל אותו בצחוק: האם אתה רוצה לאכול את מאכלי האבלים שאתה מתאבל על תינוק בן חודש שהוא ספק נפל? השיב לו בנו: יודע אני בנו שהוא היה בר קיימא וכלו לו חדשיו[10]. באשר"י ישנה גרסה שמדובר ברב דימי בר יצחק.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב דימי בר יוסף", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 332, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ עירובין פז א קא ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ' עמוד א'.
- ^ מובא בסדר הדורות בערכו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ו עמוד א'.
