רבי מנא בר תנחום
| מקום מגורים | צור |
|---|---|
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| תקופת הפעילות | הדור השני של האמוראים |
| רבותיו | רבי חנינא |
| תלמידיו | רבי יוסי בר זבידא |
| בני דורו | רבי יוחנן |
| אב | רבי תנחום |
רבי מנא בר תנחום היה אמורא בן ארץ - ישראל בדור השני של האמוראים (סביבות שנת ד'כ' - 260) , ראש העיר צור.[1][דרושה הבהרה]
מעמדו
בתלמוד ירושלמי אנו מוצאים שישנם אמוראים שהתייחסו אליו בהערכה רבה, שעל אף שלדעת רבי יוחנן היה צורך לנדות אותו, הדבר לא נעשה מחמת שהוא "אדם גדול":
רבי מנא בר תנחום הלך לצור והתיר תורמוסים שלהם, רבי חייא בר בא הלך לצור ומצא את רבי מנא בר תנחום שהתיר תורמוסים שלהם. הגיע לפני רבי יוחנן, שאל אותו [רבי יוחנן] איזה מעשה הגיע לידך? ענה לו, מצאתי את רבי חייא בר תנחום שהתיר תורמוסים שלהם, שאל אותו, ולא נידית אותו?! ענה לו, אדם גדול הוא ויודע להמתיק את מימי הים הגדול [-התיכון]. ענה לו, לא בני, [הוא אינו יודע להמתיק את המים, אלא ש] הוא יודע מתי המים משבחים את בוראם ובזמן הזה הם מתמתקים. אמר רבי יצחק בר לעזר: [רבי יוחנן] התכוון לומר את גנויו [של רבי מנא] ואמר שבחו [שיודע מתי המים משבחים]. אמר רבי יוסי בן רבי בון: חשבון גדול הוא.
רבותיו ותלמידיו
רבו היה ככל הנראה רבי חנינא, שאמר הלכה בשמו במסכת תרומות[2], וכן אמר הלכה משמם של רבי אלעזר בן פדת ורבי יוחנן במסכת יומא[3].
בין תלמידיו היה רבי יוסי בר זבידא[4]
לפי רבי זאב וולף רבינוביץ בספר "שערי תורת ארץ ישראל" סתם "רבי מני" בתלמוד בבלי הכוונה לרבי מנא בר תנחום.
מאמרותיו
- כשם שאין אשה נקנית בפחות משווה פרוטה, כך אין קרקע נקנית בפחות משווה פרוטה[5].
- נכנסו לסנהדרין מאה אין חייבים בקרבן העלם דבר של ציבור עד שיצטרפו כולם להוראה[6].
- לדברי המתיר מורייס (משקה העשוי מיין) של גויים (שאין בו משום יין נסך), למה הוא אסור למי שאינו כהן (ביין של תרומה)[7].
קישורים חיצונים
אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע. חלק ג
הערות שוליים
- ^ תולדות תנאים ואמוראים עמוד 888
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ד', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה ה' ועוד, בשם "רבי יסא" (או "רב אסי" בתלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ה', הלכה ב', אך אין לייחס את רב אסי הבבלי כתלמידו, מאחר שרב אסי נפטר עוד לפני רב).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק א', הלכה ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק י"א, הלכה א'