שמואל (אמורא)
| לידה |
165 ג'תתקכ"ה |
|---|---|
| פטירה |
257 (בגיל 92 בערך) ד'י"ז |
| מקום פעילות | נהרדעא שבבבל |
| תקופת הפעילות | דור ראשון לתקופת האמוראים |
| השתייכות | ישיבת נהרדעא |
| רבותיו | אביו, לוי בר סיסי, רבי יהודה הנשיא |
| תלמידיו | רב נחמן, רב יהודה, מר עוקבא (תלמיד חבר) |
| בני דורו | רב, רב אסי |
| אב | אבא בר אבא |
שמואל (ג'תתקכ"ה לערך, נהרדעא - ד'י"ז; 165-257) הוא אמורא מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי בבל, כהן[1] ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. (שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון הש"ס, רב, הגיע מארץ ישראל לבבל בשנת ג'תתקע"ט (219), ייסד את המתיבתא (ישיבה) היהודית בסורא אשר בבבל). שמואל היה לחברו של רב ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם רופא ואסטרונום, ושימש כרופאו של רבי יהודה הנשיא[2]. שם אביו הוא אבא בר אבא[3] אך מופיע בדרך כלל בשם אבוה דשמואל (מארמית - אביו של שמואל). על שמו בית החולים שמואל הרופא.
אף שהיה מגדולי האמוראים לא נקרא בתואר 'רב'. יש שפירשו שלרוב גדלותו היה כראשוני התנאים (כמו הלל ושמאי) שלא נקראו בתואר רבני אלא בשמם על פי הכלל שנאמר בתוספתא ש'גדול מרבן שמו'[4]. ויש שפירשו שכיון שלא הוסמך לא יכל להיקרא בשם 'רבי השמור לסמוכים בלבד. ומאידך לא רצו לכנותו בתואר 'רב' המיעוד לאלו שאינם סמוכים ולפיכך קראו אותו שמואל סתם[5]. אם זאת מצינו כמה תארים נכבדים שבהם היו משתמשים כלפיו גדולי האמוראים. כמו 'שקוד' ו'שבור'[6]. ויש שפירשו ששמואל היה בקי ברפואה ובחכמות נוספת, ומי שבקי בחכמות נוספות לא היה נקרא בתואר רב (כמו תודוס הרופא ובנימין אסיא)[7].
ביוגרפיה
המרכז היהודי בנהרדעא ידוע לנו כבר מתקופות קדומות. לקראת סוף המאה השנייה נזכר רב שילא שכיהן בתפקיד ראש ה"סידרא" (מוקד הקהילה) בנהרדעא. בימי שמואל הפכה ה"סידרא" של נהרדעא ל"מתיבתא", היינו ישיבה קהילתית, ושמה הלך לפניה. בתקופה זו התפלגה בבל לשני אזורי השפעה: ל"אתרא דרב" (או "פרוורהא – פרוור - דרב") בסורא ו"אתרא דשמואל" (או "פרוורהא דשמואל") בנהרדעא.
במתיבתא של נהרדעא, הודות ליוזמתו ומנהיגותו של שמואל, ובדומה למה שהתחולל בישיבת סורא תחת מנהיגותו של רב, פעלה כעין סנהדרין באזור. בכינוסי המתיבתא נדונו שאלות ברמה האקדמית המהותית, התגבשו פסקי דין עקרוניים ופסקו הלכות רבות מחיי היומיום.
המתיבתא של נהרדעא הצטיינה, הודות לשמואל, בלימוד המשניות, הברייתות והשמועות כלשונן וכדקדוקן, ובה נאמרו בפי אומרן כמעט ממקורן הראשון. בישיבת נהרדעא ישב "תנא", אשר מתפקידו היה לסדר את המשניות, והתנא של שמואל היה אדם עיוור. סידורי הברייתות מיוזמתו של שמואל מכונים בספרות חז"ל במינוח הטכני של "תני שמואל" או "תנא דבי שמואל". ברייתות אלה בחלקן מפרשות את המשנה ובחלקן מרחיבות את האמור בה ומוסיפות לפרקים הלכות ומחלוקות של תנאים, שלא באו לידי ביטוי במשנה.
קיים מושג תלמודי שכותרתו "הוויות דרב ושמואל", כנראה אסופה מעבודתם ההלכתית, ואולי הפילוסופית, של צמד מנהיגי היהדות הבבלית במאה השלישית.
התלמוד הבבלי נחתם על ידי רב אשי ורבינא, אלא שראשית הדיון של הש"ס החל בימיהם של רב ושמואל. קטעים רבים בש"ס מוכיחים על קיומם של אוספים וקובצי הלכה בישיבות הבבליות ובעיקר בנהרדעא. הכלי הטכני להוכחת תמונת מצב זו הוא השימוש בביטוי "מתנו הכי" (כך שנו), כגון "בסורא מתנו הכי, בנהרדעא מתנו הכי"[8] לעיתים השתמשו בביטוי "תסתיים", כלומר תתנסח סופית כדעת פלוני. גם הביטוי "גמרא" בזיקה לנהרדעא או לסורא מכוון לרמז ברור אודות מפעלי עריכה ראשוניים.
שמואל נפטר בשנת ד'ז' (257 לספירה), וזמן קצר אחר כך פקד אסון כבד את העיר נהרדעא, כאשר גדודי התדמורים פלשו לנהרדעא, ובראשם המנהיג פפא בר-נצר, ועשו בעיר כבתוך שלהם. כתוצאה מכך פרש חלק הארי של חכמי העיר ובראשם רב נחמן אל מחוץ לגבולות העיר, אך שב אליה מקץ שנים וקומם בה שוב את מוסדותיה הציבוריים והקהילתיים.
משפחתו
אביו של שמואל היה אבא בר אבא והוא מוזכר בש״ס פעמים רבות, כאשר בחלקם מוזכר בשם אבא בר אבא אבוה דשמואל. לשמואל היה אח בשם פנחס[9], גם רב שמן בר אבא היה שאר בשרו של שמואל, ייתכן שהיה אחיו או דודו[10].
בנותיו נשבו על ידי שובים ובפקחותן מצאו דרך שלא להיפסל לכהונה, וקרוב משפחתם רב שמן בר אבא נצטווה על ידי רב חנינא "צא וטפל בקרובותיך". עם זאת, בתו רחל הרתה לאחד השובים, איסור שמו, ובנם המשותף הוא רב מרי בר רחל בת שמואל, שנקרא בשם אמו, כי אינו מתייחס אחר אביו. קודם לידתו, התגייר אביו, ושמו נקרא איסור גיורא. לאחר מכן נולד להם בן נוסף בשם רבא[11].
קשרים עם מלך פרס
שבור מלכא, הלוא הוא המלך הפרסי הססני שאפור הראשון (מלך 241–247), היה שליט סובלני אשר העניק לנתיניו מידה רבה של אוטונומיה, ובעיקר דתית. תמונת מצב זה שיקפה את ראשית פריחתן של הקהילות היהודיות בבבל, כמו נהרדעא וסורא, ושימשה רקע להבנת מרקם היחסים בין המלך ליהודים, ובעיקר לאור המתיחויות ששררו בין הממלכה הפרסית לאימפריה הרומית. הקשרים האישיים בין המלך לשמואל נחקקו בש"ס. באחד המקומות מסופר כי המלך ניסה לבחון את שמואל ואת חכמתו וכי "שמואל היה משחק לפני שבור מלכא בשמונה כוסות של יין"[12], ללמדנו על טיב היחסים הבין-אישיים. באחד המקרים מעיד התלמוד כי "שבור מלכא" הפציר בשמואל, כמי שנתפש כחוזה חלומות ומפענחם, שיספר לו מה הוא צפוי לראו בחלומו. שמואל גילה את אוזנו, כי יחזה המלך בבואם של הרומאים שישבו את המלך, ויכפו אותו לטחון גרעיני תמרים בריחיים של זהב. חלום זה ופשרו משקף את תבוסתו של המלך הפרסי מול הליגיונות הרומיים[13]. בנהרדעא שהה חיל מצב פרסי, ודרך נהרדעא חלפו עברו במהלך ההיסטוריה כמה יחידות צבא רומיות, כמו בתקופת טראיאנוס, ועל כן יכול להיות שהממשל הפרסי תאם באותן הזדמנויות את מערכת ההגנה על העיר מפני הפולשים הרומיים.
במקרה אחר מסופר כי אמרו לשמואל ששבור מלכא הוציא להורג שנים עשר אלף יהודים ב"מזיגת קסרי"[14], ושמואל לא גזר, בניגוד לצפוי, על צום ותענית כתוצאה מכך. לא ברור האם חשש שצום או תענית יחריפו את מערכת היחסים בין הפרסים ליהודים, או אולי שמואל הניח כי יהודי מזיגת קסרי, המקום שנכבש על ידי הפרסים, התנגדו לכובש הפרסי, אשר בניגוד לרומאים (שמטרת כיבושיהם הייתה לארגן את השטח (דבורת התבור) הכבוש, ליישבו ולשלוט עליו), היו נוהגים לפרוץ כרוח סערה ולזרוע הרס וחורבן עם פלישתם. מתוך כך שמואל הבין כי נענשו על התנגדותם. בכל מקרה מצביע הקטע על טיב היחסים בין שמואל למלך הפרסי.
בהתאם לקשרים אלה ולצד הגישה הפרגמטית של שמואל, ניתן לראות את הכלל החשוב של שמואל: "דינא דמלכותא דינא"[15], כלומר משפט המלוכה הוא המשפט. בכוחה של הלכה זו היה בכדי לנרמל את חיי היהודים בבבל. היא קבעה כי המשטר השולט הוא הלגיטימי והסמכותי כחוק, ועל כן יש לציית לו ולכבד אותו. כמו כן המליץ שמואל לאמץ, ולפחות להיות מושפע מדיני האריסות הפרסית, מהלגיטימיות של שטרות הנחתמים בערכאות של גויים, לשלם מסים ומכסים ועוד כיוצא בזה. כלל זה שימש נוסחה רחבה ליחסם של בני הקהילות היהודיות באירופה כלפי השלטונות בתקופת ימי הביניים.
עיסוקיו האחרים
לבד מגדלותו העצומה בתורה, נודע שמואל בשני תחומי ידע ועיסוק: רפואה ואסטרונומיה. לגבי שתי דיסציפלינות אלה הרבה שמואל להתקין תקנות והלכות, ויש הטוענים שאף עסק ממש ברפואה ואף ברוקחות. ייתכן אף שערך מחקר בתחום חומרי רקיחה שמקורם מהים. אחד ממאמריו הידועים של שמואל היה "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט ולא ידענא מאי ניהו"[16]. עצם העיסוק בעיבור השנה ובקידוש החודש דרש ידע אסטרונומי, ומשום כך כונה שמואל בשם "ירחינאה" או "ירחינאי", לאמור – איש הירח.
לשמואל מיוחסת ברייתא חשובה בשם "ברייתא דסוד העיבור", המחולקת לתשעה פרקים ודנה בחוכמת התכונה, כוכבי הלכת וגלגל המזלות.
בתלמוד מסופר רבות על מומחיותו הגדולה של שמואל ברפואה. כך מסופר כי הוא היה רופאו האישי של רבי יהודה הנשיא. כאשר רבי יהודה הנשיא חש בעיניו, הציע לו שמואל להניח לו בעיניו מעט ממרקחת שהכין. רבי יהודה הנשיא סירב להצעה זו ולהצעות אחרות של שמואל, עד שזה הציע שרבי יהודה הנשיא ישן על המיטה כשראשו על הכרית, ושמואל יניח מתחת לכרית סם מיוחד שיעבור דרך הכרית וירפא את עיניו[17]. כאשר הביאו לפניו שפיר הוא ידע לזהות בדיוק בן כמה ימים השפיר ומתי החל ההריון[18]. שמואל אף טען כי לולי הרוח הנכנסת לגופו של האדם לאחר שחתכו את ראשו מעליו וגורמת לנזק להיות בלתי הפיך, הוא היה יכול לחבר את ראשם לגופם חזרה ולהחיותם[19].
משנתו
במתיבתא של נהרדעא, פרי פועלו של שמואל, נתנסחו ונתגבשו מספר כללים בסיסיים נוספים לדיון התלמודי ולהבנת מאמרותיו כגון: "מתניתא מני" – כאשר לא מצוי בברייתא חולק מפורש על סתם משנה, וחובה הוטלה על חכמים ליישב את הקושיה; "במאי פליגי" – מקומות רבים בהם שמות החולקים נמצאים במשנה ובברייתא, ותפקיד מתודה זו הוא להגיע לשורשי המחלוקת, טעמיה ומידת התפתחותה; "שמעתא" – בירור שמועות בדבר ראשית פעילות אמוראי ארץ ישראל ועוד כיוצא בזה.
רבי זירא אמר בשם שמואל: "אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד"[20]. ואכן בעוד שסורא התבססה יותר על המשנה - התבססה נהרדעא על התלמוד, על הגמרא. עמדה זו של שמואל נבעה מגישתו הפרגמטית לסגל הלכות שמקורם תלמודי, הקרוב יותר ליהדות הבבלית, מאשר המשנה שהייתה חלק אינטגרלי מן ההוויה הארצישראלית.[דרוש מקור] רב שם לב יותר להכיר את רוח הדין ואת הרעיון הכללי הגלום בדין הפרטי, ואילו שמואל התאמץ להוכיח, כי אין להעמיד את המשנה על פי תנא זה או אחר, אלא יש לדחות את ההשוואה, ולמצוא שוני בין פרט לפרט. שיטתו של רב הייתה ההשוואה ושל שמואל – ההבדלה. כמו כן רב הרחיב את ייפוי הכוח להורות ושמואל שאף לצמצם זאת.[דרוש מקור]
במחלוקות שנחלק עם רב נפסקה ההלכה כרב בהלכות של האסור והמותר ("אורח חיים" ו"יורה דעה"), ושמואל בדיני ממונות. רבי יאיר חיים בכרך[21] רואה זאת מחמת בקיאותו הרבה של רב, השימושית בהוראה, לעומת כוח עיונו של שמואל הנצרך בדיני ממונות.
במספר מקומות בתלמוד בבלי[22] מובאים דברי רבא שאמר "לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פרכא", כלומר שאת כל סברות האמוראים הוא יכול להפריך חוץ מסברתו של שמואל שמאוד חזקה.
ייחוס סתמאות המשנה
רבי יהודה הנשיא, בחתימת המשנה, לעיתים הכריע בבית דינו לשינוי המשנה באופן סתמי מבלי לנקוב בשמו של התנא, שבשמו למעשה נאמרה המשנה. תפקידם של האמוראים היה בין השאר לקלף את המשנה מסתמיותה, ולברר מי עומד מאחוריה, או שמא זו עמדת הרוב בדיון הסנהדראי. הערת "זו דברי ..." המופיעה בתלמוד מיוחסת רבות לעבודתו של שמואל[23].
תקנותיו
לשמואל מיוחסות עשרות רבות של הוראות, פסקים ותקנות, לאורכה ולרוחבה של הגמרא. תקנות שמואל והלכותיו היו מבוססות בדרך כלל על "משנת רבי", על ברייתות עתיקות ומימרות קדמונים. פעמים קבע דינים מתוך שקלא וטריא הגיוני, כמו "המוציא מחברו עליו הראיה", בבחינת עמוד התווך של כל דיון משפטי מודרני, המאושש על האמירה כי כל אדם חף מפשע וחובת הוכחת האשמה מוטלת על התביעה בלבד. שמואל פסק, שמוטב שינהגו ספק עוול מאשר עוול ודאי, היינו – קביעת היסוד החשוב של "מחמת הספק". כמו כן קבע שמואל כי "אין הולכין בממון אחר הרוב", ומתוך כך ביטל את כוח רוב האנשים, כמכריע בשאלות כגון: למה התכוון פלוני כשקנה חפץ מסוים.
בין תקנותיו החשובות:
- שניים החשודים על השבועה יחלוקו.
- אין מזמינים אדם לדין בתשרי ובניסן, שהם ימי קצירה ובציר.
- "נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני"[24]. בימי שמואל נהגה בבבל מצוות שמיטת כספים. הדבר נראה רע בעיניו ועל כן התהדר בלשונו ואמר כי בשעה שתהיה השעה כשרה לכך הוא יבטל מנהג זה. לבסוף תיקן שאין כותבים פרוסבול, אלא בבית הדין של סורא או של נהרדעא. כן פסק, כי המלווה לחבירו לעשר שנים אין השביעית משמטת את החוב, כשהכלל הוא שלא יפול מועד הפירעון בשנת שמיטה, מעט לפניה או זמן קצר לאחריה.
- שמואל הקפיד להגן על החלשים והנזקקים כגון אלמנות ויתומים, וכך פסק כי אלמנה הבאה לגבות את כסף כתובתה מן היורשים, אין גורעים מן הסכום את עלות בגדיה שקבלה מבעלה[דרוש מקור].
שמואל ותלמידיו תיקנו נוסח ברור לתפילה ולברכות[דרושה הבהרה]. בנוסף, פסק שמואל שברכת אהבה רבה פוטרת ברכת התורה והתיר לאדם להניח תפילין תחת מראשותיו, אפילו אשתו עמו[דרוש מקור].
הכשרת הבשר על ידי פעולת המליחה נקבעה לדורות בתלמוד בדברי שמואל[דרוש מקור].
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "שער שני: יהדות בבל בימי המהפכה הסאסאנית (254-226)", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 197-121.
- יוסף תבורי, פתיחות רב ושמואל למדרש "מגילת אסתר", תורה לשמה, תשס"ח, עמ' 381–399.
- יואל פלורסהים, רב ושמואל בירושלמי נזיקין, סיני, קכ"ב, ניסן-תמוז תשנ"ח, עמ' לב-סד.
- מנחם כהנא, שלוש מחלוקות מוחלפות בבתי-מדרשותיהם של רב ושמואל, בתוך: מחקרי תלמוד, ב, תשנ"ג, עמ' 302–333.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "שמואל", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1132-1120, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "נהרדעאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 919, באתר היברובוקס
- שמואל (אמורא), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שמואל, באתר בית חב"ד
- ברק שלמה כהן, 'אמר שמואל: הלכתא': לבחינת דרך פסיקת ההלכה של שמואל בתלמודים, JSIJ 12, 2013
- שמואל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח עמוד ב' וברש"י ד"ה בעינא אבא
- ^ הרמב"ם בפהמ"ש הפרק השביעי ורב שרירא גאון באיגרת השניה הודפס במבוא לתלמוד מהדורת ארטסקרול.
- ^ האיגרת השניה לרב שרירא גאון
- ^ מסכת כתובות, עמ' דף לג
- ^ פרק מד, כפתור ופרח, ברלין תרי"א: עדלמאן
- ^ גיטין לה ע"א.
- ^ על פי המעשה המובא בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ח עמוד א'.
- ^ על פי המעשה המובא בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א' ורש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח עמוד ב', תרגום: ברורים לי שבילי השמיים כשבילי נהרדעא, חוץ מכוכב השביט ואיני יודע מה הוא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה ב' ו'.
- ^ רבי יאיר חיים בכרך, שו"ת חוות יאיר, סי' צ"ד, בפסקה "הלכה כשמואל בדינא", מהדורת "עקד ספרים", עמ' רע"א-רע"ב; מר קשישא, עמ' ע"ב, ערך הלכה כרב באיסורי, ירושלים תשנ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ה עמוד ב'
תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י' עמוד א'. - ^ מסכת יבמות, דף ס"ז עמוד א' "איהי היא! קשיא. אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יוסי, אבל חכמים אומרים".
מסכת כתובות, דף נ"ז עמוד א' "אמר להו, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים".
מסכת גיטין, דף פ' עמוד א' "לכו מילי בשילי. אמר רב יהודה אמר שמואל: [עמוד ב] זו דברי ר"מ, אבל חכמים אומרים"
מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד ב' "רשות עליו - אין קרוי עבד. אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר"מ, אבל חכמים אומרים: כל".
מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד ב' "ליה רב אשי: מאי דעתיך? דאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכ"א" - ^ גיטין לז ע"ב.
| תקופת חייו של שמואל על ציר הזמן |
|---|
 |
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
29945936שמואל (אמורא)