שילא בר אבינא
| מקום פעילות | בבל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור הראשון לאמוראי בבל |
| רבותיו | רב |
| בני דורו | רב אסי |
שילא בר אבינא (נפטר כנראה בשנת ד'ז') היה אמורא בדור הראשון לאמוראי בבל, מתלמידיו של רב.
ביוגרפיה
מעט מאוד ידוע עליו ועל דמותו, מלבד העובדה שהתגורר לפחות בסוף חייו בבבל ושהיה תלמידו של האמורא רב. שמו מוזכר פעמיים בגמרא, כאשר באחת מן הפעמים ההקשר הוא הלכה שאמר שילא משמו של רבו רב[1], ובפעם השנייה מתואר סיפור פטירתו[2].
הפרט היחיד על חייו האישיים שמוזכר במקורות המצומצמים הוא ששילא היה נשוי לאישה ונפטר בעודו נשוי לה[2].
תאריך פטירתו המדויק אינו ידוע, אך מוזכר שפטירתו הייתה בסמוך לפטירת רב, וכנראה התרחשה בשנת מותו של רב - שנת ד'ז'.
פטירתו
סיפור פטירתו של שילא מובא באריכות בגמרא במסכת נדה[2].
מסופר בגמרא, ששילא היה נוהג לפסוק הלכה כרב בעניין מסוים הנוגע להלכות נדה.
לפני פטירתו של רב ביקש רב מרב אסי תלמידו שלאחר מותו ילך לשילא ויבקש ממנו להפסיק לפסוק הלכה כפי שהיה נוהג עד כה, משום שרב חזר בו מפסיקתו הראשונה. וכאשר ציווה רב על רב אסי לעשות כן, הוסיף רב ואמר לו "ואי לא ציית גרייה". כלומר: אם לא יציית שילא וימשיך לפסוק הלכה כמו שהיה נוהג עד כה, גרור אותו ומשוך אותו בראיות שיש בהן טעם לחזור בו ולהימנע מלפסוק כך בהמשך.
רב אסי טעה בשמיעת דבריו של רב, ובמקום לשמוע את המילה "גרייה" שפירושה - 'גרור אותו', חשב שרב אומר 'גדייה' - כלומר, 'נדה אותו'. והבין רב אסי, שרב מצוה עליו לנדות את שילא אם לא ישמע לדבריו. וכאשר בא רב אסי לפני שילא וביקש ממנו לחזור בו מפסיקתו, סירב שילא לעשות כדבריו. משום שטען שילא ואמר, אילו היה רב חוזר בו מדבריו היה לו לציין באוזני את העובדה הזו, שהרי אני תלמידו. ומשכך, סירב להאמין לרב אסי ולא ציית לדבריו.
משראה רב אסי ששילא מסרב לעשות כדבריו, עמד ונידה את שילא, משום שהיה סבור שכך ציווהו רב לעשות במקרה ששילא לא יציית.
בגמרא מובא ויכוח בין שילא לרב אסי, בו הזהיר שילא את רב אסי מהסכנה העשויה להיגרם לו בכך שהוא מנדה תלמיד חכם וגורם לביזיונו, ואת תשובתו של רב אסי שהזכיר את זכות אבותיו וסמך עליהם שלא יפגע.
אחרי שנידה רב אסי את שילא, חלה רב אסי ולא הועיל דבר לרפאותו, ונפטר מחליו.
לאחר פטירתו של רב אסי, הבין שילא שגם הוא קרוב להיפטר מן העולם בשל הנידוי שנידה אותו רב אסי[3], וכיוון שכך, הלך שילא לאשתו וביקש ממנה להכין עבורו תכריכים והסביר לה שהוא עומד למות, ושרצונו להגיע כמה שיותר מהר לעולם הבא עוד קודם שיספיק רב אסי להלשין עליו בפני רב. ואכן, לאחר זמן קצר נפטר שילא.
הגמרא מסיימת ומספרת, שבשעת פטירתו של שילא הניחו הדס על מיטתו, וכשראו שההדס פורח ממיטתו של שילא למיטתו של רב אסי הבינו ששילא ורב אסי עשו ביניהם שלום לאחר פטירתם[4].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ 2.0 2.1 2.2 תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ כך מסביר המהרש"א במקום
- ^ המהרש"א מסביר שהדס רומז לצדיקים, ולכן נעשה הסימן דווקא בו