רב קטינא
רב קטינא היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל. חונכו בידי תורתו רבה בר רב הונא[1] ורב חסדא[2]. לדעת היוחסין הוא רב זירא[3].
הגותו
רב קטינא התייחס למשך זמן קיום העולם וחלק בדעתו על דעת חבריו. לדעתו, העולם יהיה קיים שש אלפי שנה, ובשנה השביעית יחרב, כנלמד מהפסוק, ”וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא” (ישעיהו ב יא). אביי חלק עליו וסבר כי העולם יחרב לאחר שני אלפי שנה, שנאמר ”יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו” (הושע ו, ב.). אף על פי כן בגמרא הובאה ראיה תומכת בדברי רב קטינא מברייתא שבה כתוב: ”כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר[4] מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת יום שכולו שבת ואומר[5] כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר”[6].
בגמרא במסכת מנחות ציון כי הרב קטינא הלך בלי ציצית בבגדו. ”ואמר לו המלאך: קטינא, קטינא, ציצית מה תהא עליה. המלאך הסביר לו שלמרות שהבגד שלבש אין בו חובת ציצית, (והרי ציצית היא חובת מנא ולא חובת גברא) קיימת טענה עליו בשמים מדוע מחפש דרכים לפטור את עצמו ממצוות ציצית. שאל אותו רב קטינא: האם אתם עונשים עם ביטול מצוות עשה?. ועל כך אמר לו המלאך, שבזמן בו מתעוררת מידת הדין בשמים "עידנא דריתחא” עונשים גם על ביטול מצוות עשה כמו אי לבישת ציצית, למרות שלא חייבים בה מעיקר הדין.[7]
רב קטינא החמיר בביטול מצוות תלמוד תורה והוא קבע[8] כי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה שנאמר[9] ”בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה”, - בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה (לשון נקייה על הקב"ה שהוא עכשיו נהיה מך ולא יכול להיטיב לעם ישראל) מך, ואין מך אלא עני שנאמר[10] וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן. ואין 'מקרה' אלא הקב"ה שנאמר[11] הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. כמו כן הוא אמר כי ליצנות גורמת למיעוט פרנסה ברווח: כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר[12] מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים[13].
רב קטינא סיפר על האהבה הגדולה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שניכרה בזמן שבית המקדש היה קיים: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את כרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה[14].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב קטינא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1035, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ בכורות מד ב
- ^ בבא מציעא עט א
- ^ רבי אברהם זכות, יוחסין השלם, באתר היברובוקס ערך דניאל
- ^ תהלים צב, א.
- ^ תהלים צ, ד.
- ^ ראש השנה לא א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז' עמוד ב'.
- ^ קהלת י, יח.
- ^ ויקרא כז, ח.
- ^ תהלים קד, ג.
- ^ הושע ז ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ד עמוד א'.
