רבי אבא בר זבינא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| תקופת הפעילות | דור רביעי לאמוראי ארץ ישראל |
|---|---|
| רבותיו | רבי זירא |
| בני דורו | רבי יונה |
רבי אבא בר זבינא (נקרא גם אבא בר זמינא או זימונא; נולד ד'ס"ה בערך) היה אמורא ארץ-ישראלי בדור הרביעי.
קורות חייו
אביו רבי זמינא גר בצור וקיבל סמיכה על מנת לחזור לארץ ישראל[1], רבי אבא היה תלמידו ומשמשו של רבי זירא[2] והעביר מימרות רבות בשמו[3], למד עם רבי יונה[4] אמר גם בשם רבי אבדימי דמן חיפה[5], רבי אושעיא[6], רבי יצחק[7], רבי יהוצדק[8].
מסופר שלפרנסתו עסק כחייט ברומי בביתו של גוי אשר תחת איום במוות ניסה לפתותו לאכול מאכלות אסורות. לאחר שסירב אמר לו הגוי כי אם היה אוכל היה הורג אותו, כי אם הוא יהודי הוא צריך להיות יהודי עד הסוף. (בלשון הגמרא "או יהודיי יהודיי, או ארמאי ארמאי")[9]
אמרותיו
המימרא המפורסמת ביותר שנקשרת בשמו היא המימרא ”אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים” שמובאת בשמו[10] בשם רבו רבי זירא.[11]
קישורים חיצוניים
- אליקים כרמולי, אַבָּא בַּר־זְמֵינָא, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' ו, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבי אבא בר זבינא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמוד 44, באתר היברובוקס
- הרב יהודה אדרי, "רבי אבא בר זבינא", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 22, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'.
- ↑ בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ז', הלכה ג' מוזכר שהיה משמשו, ובמסכת שבת, פרק ז', הלכה ב' מוזכר שהלך עמו לבית המרחץ.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ז', הלכה ט',
מסכת ראש השנה, פרק ג', הלכה ג',
מסכת ראש השנה, פרק ג', הלכה ו',
מסכת ראש השנה, פרק ד', הלכה ו',
מסכת שקלים, פרק ד', הלכה א' ובמקומות רבים נוספים - ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ז', הלכה ה'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק א', הלכה א' (דפוס וילנא: דף ב', עמוד ב').
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ד', הלכה ב'
- ↑ בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק א', הלכה ג'.
- ↑ מאמר זה נשנה בצורה זו כמה פעמים בתלמוד ירושלמי ואילו בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ב עמוד ב' מובא כמאמר רבי זירא בשם רבא בר זמינא וכנראה שהתהפך בטעות.
