יעקב איש כפר נבוריא
| תקופת הפעילות | רביעי אמוראים, ארץ ישראל |
|---|---|
| רבותיו | רבי חגי (הראשון) |
יעקב איש כפר נבוריא[1] היה חכם ארצישראלי שחי בתקופה של שלהי הדור השלישי ותחילת הדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל. היה תלמידו של רבי חגי (הראשון) ומסר דברי הלכה בין השאר בערים צור וקיסריה. במדרש קהלת רבה נאמר שנחשד במינות.[2] יש המפרשים זאת כנטייה לכת היהודים-נוצרים.[3]
ביוגרפיה
קורות חייו לא ברורים. יש המתארכים אותו לתקופת המחצית השנייה של המאה ה-3.[4] עם זאת, הקשר שלו לרבי חגי (הראשון), שככל הנראה היה רבו, וכן העובדה שהוזכר יחד עם רבי יצחק בן אלעזר,[5] מובילים למסקנה שחי בשלהי המאה השלישית ובתחילת המאה ה-4.[6]
הכפר "נבוריא" מזוהה לרוב עם נבוריה שבגליל העליון. בתלמוד הבבלי מובאת דרשה בשם "רבי יהודה איש כפר גבוריא" ומבואר שם גם הסיבה לכינויו כך "איש כפר גבור חיל"[7] הדרשה שדורש שם זהה לדרשה שדורש יעקב איש כפר נבוריא בתלמוד ירושלמי,[8] וסביר להניח שמדובר באותו אדם ונפל שיבוש.[9] גם בחלק מהגרסאות בקהלת רבה הוא מכונה "איש כפר גבוריא".[2] במקום אחר בתלמוד הבבלי הוא מכונה "רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור חיל"[10]
מדרשותיו
נראה שדרש בעיקר בערים בעלות אוכלוסייה מעורבת כמו צור וקיסריה.[11] ישנן מספר דרשות ידועות בשמו:
- ”יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: דגים טעונין שחיטה.” כששמע ר' חגי רבו על דרשתו זו, אמר לו: "חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא."[12][13] היינו הורה שחייב מלקות.[14][15] הוראה זו עומדת בניגוד להלכה לפיה חייבים בשחיטה רק חיות, בהמות ועופות.
- ”יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת.” גם על כך מחה ר' חגי והורה להלקותו.[12][16] עניין זה של ברית מילה בשבת נידון בידי ר' יעקב ור' חגי גם בהקשר אחר בירושלמי.[17] גם הוראה זו עומד בניגוד להלכה, ברית מילה דוחה שבת רק בשל מצוות מילה ביום השמיני, לכן גם ברית מילה של ילד יהודי אינה דוחה שבת כאשר היא מתקיימת שלא ביום השמיני.
- ”תרגם איש כפר נבוריא חד פסוק[18] בכנישתא מרודתא בקיסרי וקלסוניה רבנן. "הוי אומר לעץ הקיצה" - זה זקן שהוא מתמנה בכסף; "עורי לאבן דומם, הוא יורה" - יודע הוא להורות? בתמיה. "הנה הוא תפוש זהב וכסף" - ולשם כספא אתמני; "וכל רוח אין בקרבו" - לא ידע כלום.”[19][5] משפט זה שבעטיו זכה איש כפר נבוריא לכך שקילסוהו חכמים, מתפרש ככל הנראה כמחאה על כך שממנים דיינים בכסף.[3]
- פירש את הפסוק[20] "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" ”סמא דכולה משתוקא [מבחר כל הסממנין היא השתיקה - רש"י], ואפילו למרגליתא דלית לה טימי, כל מה דאת משבח לה את פגים לה”.[21][8] כלומר: כל שבח שתשבח בו את הבורא, מאחר שאין בו קצה קצהו של שבחו המלא, הרי הוא פוגם בשבחו ולכן עדיפה השתיקה.
מינות
בקהלת רבה[2] דורש רבי איסי דקיסרין את הפסוק "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ"[22]
”רבי איסי[24] פתר קרייה [הסביר את הפסוק] במינות: טוב זה רבי אלעזר, חוטא זה יעקב איש כפר נבוריא[25]”
יש הטוענים שהמונח "מינות" רומז על כך שהשתייך, או נחשד כמי שהשתייך, לכת היהודים-נוצרים.[3] מגדילה את החשד העובדה שהוא נזכר יחד עם יעקב איש כפר סכניא, שהיה נוצרי ידוע.[26] עם זאת, זוהי ההתייחסות היחידה אליו כאל "מין" ובמקורות מאוחרים יותר הוא אף מתואר כצדיק.[11]
כמו כן מעידה על כך העובדה שדרש בעיקר בערים כמו צור וקיסריה, שנודעו כערים בעייתיות בעלות אוכלוסייה מעורבת יהודית-פגאנית-נוצרית, שהשפעת הנוצרים בהן הייתה רבה,[27] ונזכרות בספרות חז"ל בעיות הלכתיות רבות שעלו בהן.[28] נגד כל זאת, יש הטוענים שלמעשה נפלה טעות וכי אין הכוונה ליעקב איש כפר נבוריא.[29]
קברו
בחיבור מאמצע המאה ה-13 בשם "אלה המסעות", כותב המחבר: ”ומשם הלכנו לנבורתין, וסמוך לעמק בשיפוע ההר סמוך למסילה צדיק אחד, ויש אומרים כי הוא ר' יעקב דמן נבוריא”[11] הקבר נזכר באגביות גם בחיבורים נוספים ביניהם "איגרת יחוס האבות" שנכתבה בידי אלמוני, ב"אלו יחוסי הצדיקים ז"ל וציונם" (שם הוא מכונה – אדון הכפר), ב"יחוס הצדיקים", באיגרת מספרת יחסותא דצדיקיא ועל ידי רבי משה חיים קאפסוטו.[29]
על פי המסורת הוא נטמן יחד עם רבי אלעזר המודעי.[30] קברם נמצא באתר המכונה כיום נבוריה, ויש הנוהגים לפקוד אותו.[31]
לקריאה נוספת
- עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 153-168 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "יעקב איש כפר נבוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 772, באתר היברובוקס
- יעקב איש כפר נבוריא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ לא כונה בתואר "רבי"
- ^ 2.0 2.1 2.2 קוהלת רבה, ז, כו
- ^ 3.0 3.1 3.2 יעקב איש כפר נבוריא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ^ א"א אורבך, "הלכה ונבואה", תרביץ י"ח, תש"ז. עמ' 13 הערה 101.
- ^ 5.0 5.1 תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 155.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח עמוד א'
- ^ 8.0 8.1 תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 155 הערה 14.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ה עמוד א'
- ^ 11.0 11.1 11.2 עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 156.
- ^ 12.0 12.1 בראשית רבה, פרשה ז', פסקה ב'
- ^ קוהלת רבה, ז, כג
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 158 הערה 27.
- ^ הרב אהרן הימן, "יעקב איש כפר נבוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 772, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ב', הלכה ד'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה ה'
- ^ ספר חבקוק, פרק ב', פסוק י"ט
- ^ מדרש שמואל (הוצאת בובר ל"ד:).
- ^ ספר תהילים, פרק ס"ה
- ^ מדרש תהילים הוצאת בובר מ' י"ט סי' ב'.
- ^ מגילת קהלת, פרק ז', פסוק כ"ו
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 154 הערה 4.
- ^ יש גם גרסאות "ביסי" ניסי" או "יסא", שכן נראה שרבי איסי דקיסרין פעל לפני זמנו של יעקב איש כפר נבוריא.[23]
- ^ כאן יש גורסים "גבוריא".
- ^ יעקב איש כפר סכניא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 167 הערה 71.
- ^ עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך חוברת, טבת תשמ"ג. עמ' 167 הערה 72.
- ^ 29.0 29.1 יעקב איש כפר נבוריא באתר אוהלי צדיקים.
- ^ מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, עמ' 175.
- ^ מדריך כרטא, קברי צדיקים בארץ ישראל, מהדורה שלישית שנת 2014. עמ' 201-202.
