רב ענן
רב ענן (בר רב[1]) היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל. תלמידו המובהק של שמואל, שהביא מאמרים רבים משמו וגם משם רב.
יחסים עם חכמים אחרים
בתלמוד מובא כי הוא שלח לרב הונא מכתב (בבקשה לגבות לנערה יתומה נדוניה מעשירית הנכסים שירש אחיה) ובו קרא לרב הונא "הונא חברנו". רב הונא, שהיה גדול הדור סבר שמדובר בפגיעה בכבוד התורה, ושלח את רב ששת שישב לפניו לומר לרב ענן בלשון זה: "ענן ענן, מי יושב בראש הקרואים בבית המרזח?" הוא הזהיר את רב ששת שאם לא יאמר לו כך, הוא יהא בשמתא. רב ששת הלך לרב ענן למסור לו את הדברים, אך הקדים לפניו: מר (אתה) רבי, אך רב הונא הוא רבו של רבי (רבו של רב ענן) והוא ציווה עלי לומר כך - ואם לא אהיה בשמתא, ואז מסר לו את דברי רב הונא כלשונם. הלך רב ענן למר עוקבא התלונן על פנייתו המעליבה של רב הונא ("ענן ענן"), והוסיף שאינו יודע מהו ה"מרזח" ששלח לו. הסביר לו מר עוקבא כי רב הונא רמז לו שאין ראוי לרב ענן, שאינו יודע שמרזח בהקשר זה הוא האבל, לקרוא לרב הונא הגדול ממנו בתורה בשם "הונא חברנו"[2].
רבי אברהם זכות הבין מהתלמוד שהוא גר במבואה אחת יחד עם שמואל ואבוה בר איהי[3], אך רבי יחיאל הלפרין תמה מהיכן למד זאת[4].
כתיבת "תנא דבי אליהו"
על פי המסופר בתלמוד, רב ענן חיבר את הספר תנא דבי אליהו, שם רשם את התורה שלמד מפי אליהו הנביא, שהתגלה אליו. בעקבות מעשה מסוים השתנה סדר הלימוד. המעשה מסופר במסכת כתובות[5]:
- אדם אחד הביא לרב ענן מתנה, וסיפר לו שהוא עתיד לבוא לדין תורה עם עמיתו בבית דינו של רב ענן. כאשר שמע זאת רב ענן הוא אמר שמכיוון שהביא לו מתנה, נחשבת המתנה כשוחד למרות שלא הובאה במפורש לצורך זה, ואין הוא יכול לדון אותו. הוא שלח אותו לרב נחמן, ומסר לרב נחמן שהוא אינו יכול לדון אותו על פי ההלכה, ולכן ידון אותו רב נחמן. רב נחמן ששמע כך, הבין שכנראה מדובר בקרוב של רב ענן. באותה עת היו במקום גם יתומים. שקל רב נחמן בדעתו ואמר: יש לפני עשה של כבוד תורה העדיף על מצוות עשה של "ושפטתם צדק" שלפיו אסור לכבד אחד מבעלי הדינים מחשש שמא יסתתמו טענותיו של בעל דינו, ומחויב אני להקדים את קרובו של רב ענן בדין התורה.
- כאשר ראה זאת בעל דינו של האיש ששלח רב ענן לפני רב נחמן, והבין שרב נחמן מכבד את בעל דינו, נסתתמו טענותיו של בעל דינו, ונגרם עוול בדין התורה בכך שאחד מבעלי הדינים לא יכול היה לטעון את טענותיו באותו ביטחון עצמי של בעל הדין השני, דבר האסור על פי ההלכה.
למרות שרב ענן גרם לעוולה זו בשוגג, בכך שהטעה בשוגג את רב נחמן לחשוב שמדובר[6] בקרובו, הוא קיבל על כך עונש חמור:
"רב ענן, הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא"
תרגום: רב ענן, היה רגיל אליהו לבוא אליו ולשנות לו את "סדר אליהו". כיון שעשה רב ענן כך (המעשה שמסופר קודם לכן, שהיטה דין שלא בכוונה), הסתלק אליהו. ישב רב ענן בתענית וביקש רחמים ושב אליהו. כשבא אליהו היה מפחיד את רב ענן, עשה רב ענן תיבה וישב בתוכה לפני אליהו עד שסיים אליהו ללמדו. וזהו ששנינו שיש "סדר אליהו רבה" (מה שלימדו קודם המעשה) ו"סדר אליהו זוטא" (מה שלימדו בתיבה לאחר המעשה)[7].
מאמרותיו
- אמר רב ענן אמר רב, מנין ששכינה סועד את החולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דווי[8].
מפסקיו
כפי שמסר רב ענן בשם רבו שמואל אם הציעו לאלמנה שידוך וסירבה, בנימוק שאין מדובר בשידוך מתאים או די מכובד, איבדה את חיוב מזונותיה, מכיוון שגילתה בדעתה שאינה מסרבת להינשא מחמת כבוד בעלה, אך אם הנימוק לסירוב היה כבוד בעלה, לא הופקעה זכותה לאכול מזונות על חשבון נכסי בעלה[9].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב ענן", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 984-985, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ עירובין ע''ד ב' וכן כתב רבי אהרן היימן
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ט עמוד א'.
- ^ רבי אברהם זכות, אבוה בר איהי, יוחסין השלם. על פי תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"ד עמוד א'.
- ^ רבי יחיאל הלפרין, אבוה בר איהי, סדר הדורות - חלק ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב'.
- ^ המהרש''א שם כתב שגם לא היה צריך לאכול את הדגים.
- ^ כך מפרש שם רש"י את דברי הגמרא, אך התוספות מפרשים את הדברים בצורה שונה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ד עמוד א'.