צבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצבי
Dorcasgazellemarwell.jpg
צבי הנגב בגן חיות באנגליה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
סוג: צבי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gazella

צבי (שם מדעי: Gazella[1]) הוא סוג בתת-משפחת הצבאיים שבמשפחת הפריים. הצבאים ידועים במהירותם הרבה, אותה הם מסוגלים לשמור לאורך מרחק רב. הם ימצאו בעיקר בשדות העשב ובסוואנה באפריקה, אך גם בדרום-מערב אסיה. בארץ מצויים צבאים בעיקר באזור הצפון, הם חיים בעדרים ואוכלים צמחייה קלה לעיכול.

מינים

המינים במשפחה:

המינים צבי תומסון, צבי מונגאלה, וצבי אדום חזית היו בסוג בעבר והועברו לסוג צבי אמיתי. המינים צבי יחמורי, צבי גראנט, וצבי סומרינג היו והועברו לסוג צבי דק-צוואר. מינים דומים שאינם שייכים לסוג הם צבי קלארק, צבי ג'ירפי, צבי יעלי, דלגן, ואנטילופת ביירה.

הצבי ביהדות

הצבי נמנה בתורה כאחד משבעת החיות הטהורות המותרות באכילה[2].   מבחינה הלכתית ישנם הבדלים רבים בין חיה לבהמה. הצבי מוגדר כחיה ולא כבהמה, והלכותיו נקבעות בהתאם. למשל: חלבו מותר באכילה, האיסור לאכול את בשרו עם חלב הוא מדרבנן ולא מדאורייתא, אין קרבנות המובאים מן הצבי, ועוד ועוד.   בשולחן ערוך[3] מובא שאין לצבי מרה בכבד, ובמקום זה יש לו מרה סמוך לזנבו, דבר שיש לו השלכה על הלכות טריפות.  

הצבי כמשל

  בתנ"ך ובדברי חז"ל הצבי משמש כמושא לכמה וכמה משלים.   במגילת שיר השירים הקב"ה נמשל לצבי בפסוק ”דומה דודי לצבי” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ט'), וכן בפסוק ”ברח דודי ודמה לך לצבי” (מגילת שיר השירים, פרק ח', פסוק י"ד).   חז"ל מבארים את ההשוואה בין הקב"ה לצבי, שכשם שהצבי מקפץ כל הזמן ממקום למקום, כך הקב"ה קיפץ עבור עם ישראל ממצרים לים סוף ומשם להר סיני ועוד, וכן מקפץ מבית כנסת לבית כנסת ומבית מדרש לבית מדרש כדי לברך בכולם את עם ישראל[4].   השוואה נוספת:  

וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, מַה צְּבִי זֶה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן עֵינוֹ אַחַת פְּתוּחָה וְעֵינוֹ אַחַת קְמוּצָה, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַבִּיט אֲלֵיהֶם בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ספר תהלים, פרק ל"ד, פסוק ט"ז) עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַבִּיט לָהֶם בְּעֵינוֹ אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ספר תהלים, פרק ל"ג, פסוק י"ח): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו.

מדרש רבה שיר השירים פרשה ח

  גם ארץ ישראל מכונה בספר ירמיהו "נחלת צבי"[5], וכן בספר דניאל היא מכונה "ארץ הצבי"[6].   השוואה זו מבוארת בחז"ל בכמה אופנים שונים:  

וּמַהו "נַחֲלַת צְבִי", לָמָה הוּא מוֹשְׁלָהּ לִצְבִי, מַה הַצְּבִי מִשֶּׁאָדָם מַפְשִׁיטוֹ אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל אֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְזֶקֶת פֵּרוֹתֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, מַה צְּבִי זֶה קַל לֶאֱכֹל, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פֵּרוֹתֶיהָ קַלִּין לֶאֱכֹל. וְרַבָּנִין אָמְרֵי מַה צְּבִי זֶה רַגְלָיו קַלִּין יוֹתֵר מִכָּל בְּהֵמָה וּמִן הַחַיָּה, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְמַהֶרֶת לְבַשֵּׁל פֵּרוֹתֶיהָ יוֹתֵר מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְכָל כָּךְ לָמָּה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיְהֵא שְׁמִי מְיֻחָד עֲלֵיכֶם.

מדרש רבה שמות פרשה לב

  מכיון שהצבי הוא קל לרוץ, הוא משמש כמשל לכל התנהלות זריזה, וכך בפרקי אבות[7] האדם נדרש להיות ”רץ כצבי” לקיום מצוות. גם על עשהאל בן צרויה מגיבורי דוד נאמר שהיה "קל ברגליו כאחד הצביים אשר בשדה"[8], וכן להבדיל נבוכדנצר מלך בבל שהגיע לארץ ישראל בזריזות ובקלות מתואר כ"מלך קל כצבי"[9].   בנוסף, אדם המתנהל בצורה לא אחראית בענייניו הכספיים מתואר במשנה כאדם ש”הניח מעותיו על קרן הצבי”[10], וגם זאת משום שהצבי הוא קל לברוח, וממילא המניח עליו את כספו צריך להבין שעומד לאבדו[11].

כוי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כוי

במספר מקומות במשנה[12] מוזכר בעל חיים בשם כוי, אשר לפי חלק מהאמוראים הוא מין כלאיים הנולד מצבי (שנחשב חיה) ותישה (שנחשבת בהמה), או מצביה ותיש[13].

בעל חיים זה נידון כספק חיה ספק בהמה, דבר המשליך כאמור על הלכות רבות, אך בכל מקרה הוא בעל חיים כשר.

לקריאה נוספת

  • יורם יום-טוב, צבאים בישראל, הוצאת דן פרי, ישראל 2016

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי בוויקישיתוף

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0