מר עוקבא
| תקופת הפעילות | ראשון לאמוראי בבל |
|---|---|
| השתייכות | שימש כראש הגולה, וכאב בית הדין בעיר הבבלית כפרי |
| רבותיו | שמואל, אבוה דשמואל ולוי |
| תלמידיו | רב חסדא, רבי זירא |
מר עוקבא היה אמורא בבלי בדור הראשון לאמוראים, כיהן כראש הגולה בבבל בתקופתו של שמואל. שמואל היה רבו, אך היה כפוף לו בתוקף סמכותו של מר עוקבא כאב בית הדין. מקום מושבו ובית דינו של מר עוקבא היה בעיר כפרי. לפי איגרת רב שרירא גאון, התמנה לתפקיד ראש הגולה אחרי פטירתו של רב הונא קמא. בגמרא מסופר עליו שהיה חסיד ונתן צדקה בסתר, שלא לבייש את העניים. כתלמידו של שמואל, היה למר עוקבא ידע גם בתחום הרפואה.
ראש הגולה בבבל
ראש הגולה היה ראש ההנהגה המדינית של היהודים בבבל והסמכות העליונה לעניינים פנים-יהודיים. משרה זו הוחזקה בידי משפחה המיוחסת לדוד המלך, ליהויכין מלך יהודה ולזרבבל בן שאלתיאל. לרוב הוכר ראש הגולה על ידי השלטון כנציג היהודים. משרת ראש הגולה בבבל מקבילה למשרת נשיא הסנהדרין בארץ ישראל, ולפעמים התואר "נשיא" בש"ס מכוון לראש הגולה. בימיו של רבי יהודה הנשיא (רבי), הדור החמישי לתנאים, היה ראש הגולה רב הונא קמא. התואר "מר" הוסף, בדרך כלל, לשמותיהם של ראשי הגולה וחכמים מבני משפחותיהם[1].
רב הונא נפטר בחיי רבי, והובא לקבורה בארץ ישראל[2]. על כיסא ראש הגולה ישב אחריו מר עוקבא, שהיה חכם ועשיר[3]. יש שטוענים שמר עוקבא היה בנו של רב הונא קמא, ראש הגולה הקודם, אבל דבר זה אינו מפורש במקורות[4].
כראש הגולה, עמד מר עוקבא בקשרים עם בית הנשיא וראשי הישיבה בארץ ישראל, ואיגרות נשלחו אליו להודיעו את סדר לוח השנה, המועדים ועיבור השנה[5].
בתלמוד הבבלי מסופר על גניבא, מתלמידי רב, אשר היה שרוי במחלוקת עם מר עוקבא וציער אותו. מר עוקבא פנה לרבי אלעזר בן פדת בשאלה: האם אוכל להסגירו לפני השלטון הסאסאני? רבי אלעזר הורה לו שלא לעשות כן. גם כאשר צערו של מר עוקבא נמשך ושלח את השאלה פעם שנייה, הורה לו רבי אלעזר להבליג, ללמוד בבית המדרש, וה' יריב את ריבו. הגמרא מסיימת: "הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר"[6].
בחז"ל קיים אזכור לראש גולה בשם מר עוקבא או עוקבן, וחכמים שלחו לו מארץ ישראל מברק שפתח במילים "לדזיו ליה כבר בתיה שלם!" (=למאיר כמשה רבנו שלום). בין החכמים וחוקרי הדורות התקיים דיון במי מדובר, יש שכתבו שאינו מר עוקבא זה אלא עוקבן בר נחמיה, ראש הגולה בן הדור השלישי. ואחרים סברו שזהו מר עוקבא שלפנינו[7].
בית הדין בכפרי
בית דינו של ראש הגולה, מר עוקבא, היה בעיר הבבלית כפרי, השוכנת למרגלות נהר פרת, דרומית לעיר סורא. מר עוקבא שימש בו כאב בית הדין.
במחלוקת הלכתית בין שמואל לאמורא קרנא, פנו אנשי בית המדרש אל קרנא באמירה: הנה בית דינו של מר עוקבא בכפרי, לך ושאל שם[8]. במקרה אחר, הטיל שמואל את האחריות הציבורית על בית דינו של מר עוקבא[9]. על כך מסופר, כי רב יהודה היה יושב לפני שמואל. באה אישה אחת, צעקה והתלוננה לפניו, ושמואל לא הגיב. שאל רב יהודה את שמואל: האין אדוני סובר כפי הנאמר בפסוק (משלי כא, יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה? אמר שמואל: שיננא (=בעל שיניים, כלומר חריף), ראשך - רבך - נידון רק בקרים, אך ראשו של ראשך - ראש הגולה - נידון בחמים (שמידת האחריות שלי אינה גדולה כמו זו של מר עוקבא), הרי יושב מר עוקבא כאב בית דין, וכתוב (ירמיהו כא, יב): בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וגו'.
כאב בית הדין, בא אל מר עוקבא רב ענן לקבול על דבריהם ופסיקותיהם של רב הונא ורב נחמן. בשני המקרים צידד מר עוקבא בפסיקותיהם של החכמים[10].
מסופר עליו, שפעם אחת נכנס אדם אחד לבית דינו וכיסה רוק שהיה מוטל על רצפת בית הדין. מר עוקבא שאל את האיש למטרת בואו, והלה השיב שיש לו דין עם חברו, ובא לדין לפני מר עוקבא. "פסול אני לך לדין", אמר לו מר עוקבא, שראה במעשה זה של כיסוי הרוק כעין שוחד, שעלול להטות את ליבו בדיון לטובת אותו אדם[11].
רבותיו ותלמידיו
רבותיו
מר עוקבא היה תלמידו של שמואל, ומסר משמו הלכות רבות. עם זאת, שמואל היה כפוף למרותו של מר עוקבא, בתוקף סמכותו כראש הגולה וכאב בית הדין. על היחס ביניהם בזמן הלימוד ובזמן הדין מסופר[12]: כאשר ישבו שמואל ומר עוקבא בבית המדרש ללמוד, היה יושב מר עוקבא לפני שמואל מרוחק ממנו ארבע אמות, כתלמיד לפני רבו. לעומת זאת, כאשר ישב מר עוקבא לדון היה שמואל יושב לפניו ברחוק ארבע אמות, ומשום ענוותנותו של מר עוקבא הנמיכו מעט את מקומו במחצלת שעליה ישב כדי לחלוק כבוד לשמואל, וכדי שיישמעו דבריו[13]. לפי פירוש אחר היו דווקא מגביהים את מקומו של מר עוקבא בשעה שיישב בראש בית הדין, כדי שיישמעו דבריו למרות נוכחותו של שמואל רבו בבית הדין[14].
בכל יום היה מר עוקבא מלווה את שמואל עד האכסניה שבה התארח שמואל. מסופר, שפעם אחת היה מר עוקבא טרוד בדין, ושכח שעליו ללוות את רבו, שמואל. שמואל הלך אחריו, ולכשהגיע לביתו אמר לו שמואל: לא הספיק לך שאלווה אותך עד כאן? הלא תתיר לי ללכת לדרכי? הבין מר עוקבא שפגע בכבוד רבו, נהג בעצמו דין נזיפה יום אחד[15].
מר עוקבא למד משמואל רבו גם בתחום הרפואה, שבו הצטיין שמואל[16], ופעמים שפנו אליו בתחום זה, כגון רב אחא בר יוסף שחש בלבו[17]. אף מארץ ישראל נשלחה אליו בקשה - מרבי ינאי, רבו של רבי יוחנן, שחש בעינו[18]: שלח לו רבי ינאי למר עוקבא: ישלח לי אדוני מאותם קילורים (משחת עיניים) של רבו, שמואל. שלח לו: אני שולח לך, שלא תאמר שאני צר עין; אבל כך אמר שמואל: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידיים ורגליים ערבית מכל קילורין שבעולם.
מר עוקבא היה גם תלמידם של אבוה דשמואל ושל לוי[19].
תלמידיו
תלמידו הבולט של מר עוקבא היה רב חסדא, מגדולי האמוראים בדור השני-שלישי, אשר מסר מאמרים רבים - בתחומי ההלכה והאגדה - בשם רבו, מר עוקבא[20]. מתלמידיו של מר עוקבא היה גם רבי זירא[21].
למר עוקבא היה בן שנזכר בתלמוד הבבלי בין החכמים - רב נתן[22]. במקום אחר נזכר "מרי בר מר עוקבא" (חולין מג ע"ב), אולם בדקדוקי סופרים הביא מכתבי יד גרסה אחרת, "מרי בר מר אמר מר עוקבא", ולפי זה לא היה בנו אלא תלמידו. ואכן כך היא הגרסה במקום אחר[23]. במספר מקורות הוזכרו "בני מר עוקבא"[24].
מתורתו
רוב מאמריו של מר עוקבא נמסרו בגמרא על ידי תלמידו, רב חסדא, והם עוסקים הן באגדה והן בהלכה.
- אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכֻלו' (בראשית א, כט-לא) שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו (ישעיהו ו, ז): 'וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר'[25].
אחד ממאמריו של מר עוקבא בהלכה עוסק במזונות האישה והילדים של אדם שנעשה שוטה:
- אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מי שנשתטה, בית דין יורדין לנכסיו, וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר[26].
מר עוקבא הרבה לגנות את הדיבור בלשון הרע, וכמה מאמרים על כך מסר בשמו תלמידו רב חסדא[27]:
- אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר: (תהילים קא, ה): מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל, אל תקרי 'אוֹתוֹ לא אוכל' אלא 'אִתּוֹ לא אוכל'. יש שדרשו את הדרשה זו בשמו בנוסח אחר, כלפי בעלי גאווה וגסות הרוח.
- אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אומר הקב"ה לשר של גיהנום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו.
במאמר אחר של מר עוקבא, בדיני הפרדה בין בשר וחלב, הציג מר עוקבא את מנהגי אביו ביחס למנהג שלו[28]:
- אמר מר עוקבא: אני בעניין זה חומץ בן יין ביחס לאבי, שאילו אבי - כשהיה אוכל בשר עכשיו - לא היה אוכל גבינה עד למחר בשעה זו; ואילו אני - בסעודה זו לא אוכל עוד חלב, אבל בסעודה הבאה אוכַל.
מעשי הצדקה
הגמרא מספרת על מעשי צדקה וחסד שבהם נהגו מר עוקבא ואשתו. מר עוקבא התאמץ להסתיר את מעשי הצדקה מפני העני, כדי שהלה לא יתבייש בכך[29]. על כך מסופר: מר עוקבא היה רגיל בכל יום להניח בחשאי ארבעה דינרים במפתן ביתו של איש עני שהיה גר בשכנותו, תחת הדלת. יום אחד אמר העני: אראה מיהו האדם המיטיב עימי. באותו היום התעכב מר עוקבא בבית המדרש והגיע באיחור, ובאה אשתו של מר עוקבא עמו. כיוון שהבחין העני בהטייה קלה של הדלת, יצא אחריהם. רצו מר עוקבא ואשתו מפניו, ונכנסו לתנור שאישו כובתה והאפר נגרף ממנו. נכוו רגליו של מר עוקבא, אמרה לו אשתו: הנח רגליך על רגליי. חלשה דעתו של מר עוקבא (שלאשתו נעשה נס ולא נכוו רגליה, ולו לא אירע הנס). אמרה לו אשתו: טעם הנס שנעשה לי הוא, שאני נמצאת בבית במשך היום, וכשבאים עניים לבקש צדקה אני יכולה להגיש להם מאכלים מוכנים, להנאה מיידית, ולא כסף, שעליהם לטרוח ולקנות בו אוכל.
הגמרא תמהה על נוהג זה של מר עוקבא, שלא הסכים להיחשף בפני העני: "ומאי כולי האי (=מה כל זה)?". והתשובה: "דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה (=ויש אומרים) אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים."
בגמרא מסופר עוד על מר עוקבא, שהיה שולח פעם בשנה 400 דינרים לעני שגר בשכונתו. כשהתברר לו שהעני הזה מפונק עד מאוד, ונזקק ליין ישן לזילוף לריח טוב, כפל מר עוקבא את הסכום ששלח[30].
כן מסופר על חשבון שערך מר עוקבא בפנקס הצדקה שלו, לפני פטירתו[31]: סמוך לפטירתו, ביקש מר עוקבא שיביאו אליו את חשבונות הצדקה שלו. נמצא שהיה כתוב בפנקס סכום של שבעת אלפים דינרים סיאנקיים (שֵם מקום - רש"י). אמר: צידה קלה לדרך רחוקה[32]! ציווה לבזבז ולחלק לצדקה חצי ממונו. גם כאן מעשיו של מר עוקבא מעוררים תמיהה אצל הגמרא: והיכי עביד הכי (=ואיך עשה כך)? והרי אמר רבי אילעאי: באושא התקינו, המבזבז (מממונו לצדקה) - אַל יבזבז יותר מחומש? ובגמרא הוסבר, דבר זה אמור באדם חי, שמא יירד מנכסיו ויצטרך להתפרנס משל אחרים; אבל לאחר מיתה אין בכך בעיה.
מר עוקבא נפטר והשאיר יתומים קטנים. כאפוטרופוס על נכסי היתומים התמנה שמואל[33].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "מר עוקבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 978-975, באתר היברובוקס
- מר עוקבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מר עוקבא והעני.
הערות שוליים
- ^ אם כי בשל שגרת הלשון מופיע התואר "מר" גם לפני שמות של חכמים אחרים, שאינם ממשפחת ראש הגולה, ששמם הפרטי כשמו של ראש גולה מפורסם, כמו רב עוקבא בר חמא, שמוזכר פעמים רבות כמר עוקבא בר חמא.
- ^ ירושלמי כלאים ט, ג.
- ^ איגרת רב שרירא גאון; וראו גם תוספות לסנהדרין לא ע"ב דיבור-המתחיל אי ורש"י למועד קטן טז ע"ב ולשבת נד ע"ב.
- ^ "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן, ערך נתן דצוציתא (וראו שם בערך מר עוקבא שמביא זאת כאפשרות); "עידן התלמוד" לרב גרשם הרפנס, עמוד 99.
- ^ בבלי, ראש השנה יט ע"ב, ירושלמי מגילה א, ה.
- ^ בבלי, גיטין ז ע"א.
- ^ ראו בבלי, סנהדרין לא ע"ב ורש"י; שבת נו ע"ב; ספר שאילתות בפרשת וארא. ראו גם ספר יוחסין השלם, סדר הדורות, וכן ר"א היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים", ערך נתן דצוציתא.
- ^ בבלי, קידושין מד ע"ב.
- ^ בבלי, שבת נה ע"א, בתרגום לעברית.
- ^ בבלי, כתובות סט ע"א, עט ע"ב.
- ^ בבלי, כתובות קה ע"ב. כן מסופר גם על גיסיו (אחֵי אשתו) שבאו לפניו לדין לאחר פטירת אשתו (שכבר אינו פסול לדונם כדין קרוב משפחה), ומר עוקבא פסל עצמו מלדון, אולם הסיבה שם הייתה מפני שאינם מצייתים לבית דין (ראו בבלי, סנהדרין כט ע"א ורש"י).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט' עמוד ב'
- ^ על פי דרכו של המהרש"א שם
- ^ לפי דרכו של היעב"ץ שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט' עמוד ב'
- ^ בבלי, בבא מציעא פה ע"ב; שבת קח ע"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"מ עמוד א'. ראו עוד גיטין ע ע"א.
- ^ בבלי, שבת קח ע"ב, בתרגום.
- ^ בבלי, שבת קח ע"ב; מועד קטן כו ע"ב.
- ^ בבלי, ברכות י ע"ב, עירובין כא ע"ב ועוד רבות.
- ^ בבלי, שבת קח ע"ב.
- ^ ברכות יג ע"ב
- ^ יבמות עו ע"א. ראו "תולדות תנאים ואמוראים" לר"א היימאן, "אטלס עץ חיים" לרב רפאל הלפרין ו"דקדוקי סופרים" לחולין מג ע"ב.
- ^ בבלי, בבא מציעא ע ע"א, חולין מג ע"ב.
- ^ בבלי, שבת קיט ע"ב.
- ^ בבלי, כתובות מח ע"א. משמעותן של המילים "ודבר אחר" בהקשר זה, לפי ביאור הגמרא שם, נתונה במחלוקת אמוראים, והביטוי מכוון לתכשיטים לאשתו או לצדקה.
- ^ בבלי, ערכין טו ע"ב.
- ^ בבלי, חולין קה ע"א, בתרגום מארמית.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ז עמוד ב', בתרגום מארמית.
- ^ בבלי, כתובות שם.
- ^ בבלי, כתובות שם, בתרגום.
- ^ כלומר, אין די לו בסכום כזה לעלייה לבית דין של מעלה.
- ^ בבלי, בבא מציעא ע ע"א.
| הקודם: רב הונא קמא |
ראשי הגולה - |
הבא: ענן |
