רבי שמלאי
רבי שמלאי בן אבא[1] היה אמורא מן הדור השני (205 - 260 לספירה בקירוב), דרשן, מחשובי בעלי האגדה בתלמוד.
נולד בלוד[2] ועלה לגליל, מקום מושבם העיקרי של החכמים בתקופתו, היה תלמידו ושמשו[3] של רבי יהודה נשיאה הראשון, אשר התיר שמן של גויים, וירד לבבל בשליחות רבו לפרסם את היתר השמן וישב בנהרדעא ובנציבין[4]. על פי הירושלמי[5] תולדותיו היו שונות, והוא דווקא עלה מבבל לארץ ישראל וחזר אחר כך לבבל, אחר פטירת רבו שימש כמשמשו של רבי ינאי[6]. והיה חברו ואיש סודו של רבי יהודה נשיאה השני נכד רבו.
בתלמוד מובאים דבריו פעמים רבות לאחר הפתיחה: "דרש רבי שמלאי...", פועל שמשמעותו בתלמוד הבבלי בדרך כלל דרשה לפני הציבור. מכאן יש להניח שהיה נואם כשרוני ודרשן פופולרי.
במסורת הארצישראלית מזוהה רבי שמלאי בעיקר עם הויכוח היהודי-נוצרי, ופעמים רבות מופיעה הפתיחה: "שאלו המינים את רבי שמלאי...". הוא משיב להם בדברי דרשותיו, ואף מפטיר כנגדם: "כל מקום שפקרו המינין - תשובתן בצידן"[7].
מן המסורת עולה כי רבי שמלאי לא רק דרש כנגד הנוצרים, אלא קיים ויכוחים חיים עם דרשנים נוצריים וגנוסטיקנים, אשר התבססו לרוב על פרשנות המקרא. ויכוחים אלה התרחשו ברובם בארץ ישראל, לפעמים בנוכחות תלמידיו של רבי שמלאי, שמשאלתם "לנו מה אתה אומר?" אנו למדים שבדרך כלל לא ענה רבי שמלאי למתווכחים עמו את תשובותיו האמיתיות, אלא סתר את דבריהם לפי דרך לימודם שלהם.
ביקש מרבי יונתן שילמד איתו ספר יוחסין בשלשה חדשים, בתחילה סירב ולבסוף נתרצה[8].
רוב גדולי הדור היו מצויים אצלו וקבלו תורה ממנו ביניהם - רבי אלעזר, רבי חייא בר אבא, רב יעקב בר אחא, רב מלכיא, רבי תנחומא בר חייא, אדא, חתנו היה רבי תנחומא ברבי.
מאמרותיו
דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל
— מסכת ברכות דף לא עמוד א
דרש רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם
— מסכת מכות דף כג עמוד ב
דרש רבי שמלאי, למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, ומה היא השבועה שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך.
— מסכת נדה דף ל עמוד ב
קישורים חיצוניים
- רבי שמלאי, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו עמוד א', תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ד'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג'.
- ^ בבא בתרא דף קיא עמוד א.
- ^ בראשית רבה ח' ט, תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב עמוד ב'.
