רבי יהודה הנחתום
| לידה |
המאה ה-1 או המאה ה-2 ארץ ישראל (פרובינקיה יודיאה) |
|---|---|
| הוצאה להורג |
המאה ה-2 (כנראה בסביבות שנות ה-30) ארץ ישראל (פרובינקיה יודיאה/סוריה פלשתינה) |
| תקופת הפעילות | דור שלישי לתנאים |
| בני דורו | רבי עקיבא, אלישע בן אבויה |
רבי יהודה הנחתום, היה תנא בן הדור השלישי.
רבי יהודה הנחתום אינו מוזכר במשנה כלל, ושתי מובאות מדבריו, האחת בענייני גבולות תחום עולי בבל ואחת בהלכות קדשים מופיעות בתוספתא.
מהתלמוד הירושלמי[1] ומהמדרשים משתמע שנהרג בזמן גזרות השמד, לפי חלק מהמדרשים, נמנה בין עשרת הרוגי מלכות[2].
במדרש שיר השירים[3] נאמר עליו, שמימיו לא הלך ארבע אמות בלי תורה.
כינויו
במדרש דרשו את כינויו: ”מפני שהיה מוציא דברי תורה ערבים כלחם”[3]. אך עדיין יש שדנו אם כוונת המדרש לומר שמחמת סיבה זו נקרא הנחתום או שמדובר במליצה על שבחו. ישנם הסוברים שהכינוי הנחתום מעיד שבמקצועו שימש נחתום[4]. בחרסים שנמצאו בחפירות מצדה נמצא השם "בן הנחתום" ויש ששיערו שהוא כינוי שם משפחה[5].
המובאות בשמו
בתוספתא במסכת מנחות, ובברייתא בגמרא[6], נזכרת הלכה בשם רבי יהודה נחתום בעניין קידוש קומץ המנחה, אולם יש הסוברים שהלכה זו נאמרה על ידי תנא מהדור החמישי הקרוי גם בשם זה[7]. מוזכר בתלמוד הבבלי עוד פעם נוספת, בהקשר פסק של החכמים בנושא מסוים[8].
בתוספתא למסכת אהלות[9] נאמר שרבי יהודה הנחתום העיד שאף על פי שמזרח העיר קיסרי שבצפון ארץ ישראל, טמאה בטומאת ארץ העמים, הסטיו שלה טהור.
בתלמוד הירושלמי מסופר, שרבן גמליאל הודיע לרבי עקיבא שצריך לנדותו משום שעיכב את העדים שראו את הירח בחידושו, ומנע מהם להגיע לירושלים ולהעיד. אולם, רבי יהודה הנחתום זועק וטוען: ”חס ושלום! לא נתנדה ר' עקיבא, אלא ראש גדר היה, ושלח רבן גמליאל והעבירו מראשיתו”[10].
פטירתו
בתלמוד הירושלמי[1] מובא שיש אומרים שהמאורע שגרם לכך שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, הוא ”שראה את לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: "זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן, זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים"”. סיפור דומה מובא בקשר למותו של חוצפית המתורגמן.
רבי יהודה הנחתום נמנה בכמה מדרשים כאחד מעשרת הרוגי מלכות. בין השאר, במדרש שיר השירים מסופר שבזמן גזירות הרומאים, הוא ברח מהרומאים, נתפס בדרך ונהרג.
במדרש תהלים[11] מסופר שכשגזרה המלכות שיהרג רבי יהודה הנחתום, התחזה אדם בשם בר קפרא או בן קופייא לדיין, גזר שאדם אחר יהרג במקומו, וניסה להציג זאת כהריגת רבי יהודה הנחתום, ובכך להביא להצלתו. כששמעה על כך המלכות – גזרה שייהרגו שניהם.
קישורים חיצוניים
- רבי אהרן הימן, "רבי יהודה הנחתום", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יהודה הנחתום הראשון", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, כרך א', עמוד פ', באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
- ^ איכה רבה פרשה ב, מדרש תהילים פרק ט', ושיר השירים רבה פרשה א
- ^ 3.0 3.1 שיר השירים רבה, פרשה א
- ^ התשב"ץ מגן אבות על מסכת אבות פרק ד' משנה י"ד; ראו גם: מאיר איילי, "ההתייחסות הערכית למלאכה בספרות חז"ל", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 1(ד), 1982, עמ' 47 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ יצחק בער, מחקרים ומסות בתולדות עם ישראל: למהות הכתיבה ההסטורית, 1985, עמ' 190
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ו' עמוד ב'
- ^ משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יהודה הנחתום (האחרון)", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, כרך א', עמוד פ', באתר היברובוקס
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ב עמוד א'
- ^ תוספתא, מסכת אהלות, פרק י"ח, הלכה ז'; קיימות נוסחאות אחרות
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ה'. בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א עמוד א', הובאה אימרה בסגנון דומה בשם רבי יהודה: ”ח"ו, שר"ע עיכבן אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן ושלח ר"ג וכו'”
- ^ מדרש תהלים פרק ט', באתר ספריא
29541202רבי יהודה הנחתום