רב זביד (השני)
| תקופת הפעילות | דור רביעי וחמישי לאמוראי בבל אמוראים | ||
|---|---|---|---|
| השתייכות | ישיבת פומבדיתא | ||
| רבותיו | אביי, רבא | ||
| תלמידיו | רב כהנא | ||
| בני דורו | רב פפא, רב אשי, אמימר, מר זוטרא | ||
| |||
רב זביד היה אמורא בבלי בדור הרביעי והחמישי.
קורות חייו
היה תלמידם של אביי ורבא ובר פלוגתא של רב פפא. רב כהנא היה תלמידו.
לפי הכתוב באגרת רב שרירא גאון, כיהן שנים אחדות כראש ישיבת פומבדיתא.
נשא לאישה את אמו של רב זוטרא בר טוביה, אך לאחר זמן מועט גירשה[1].
רב גמדא אמר עליו "רב זביד גברא רבה הוא" ופירש רש"י שהיה עניו[2].
תורתו בעניני חזקה ומחאה
רבים מפסקיו של רב זביד עוסקים בהלכות חזקה, במיוחד בהלכות חזקת קרקעות ובהלכות מחאה המבטלת חזקה זאת. כך, למשל, פוסק רב זביד כי "טוענין ללוקח". כלומר: אדם שקנה קרקע, ויש המערערים על בעלותו של המוכר מכוח מסמכים או ראיות אחרות המוכיחים שהם בבעלותם, אך לקונה יש ראיה שהמוכר החזיק בקרקע שלוש שנים, אין עליו להוכיח או להסביר כיצד רכש המוכר את הקרקע, אלא בית דין טוענים במקומו שהמוכר קנה את הקרקע מהאדם המחזיק במסמכים או בראיה שהקרקע היתה שלו[3].
רב זביד גם מתייחס לפסק מפורסם של רבי אבא, לפיו אם אדם מערער על בעלותו בקרקע של אדם אחר, אך עדים מעידים כי המערער בעצמו סייע לבעלים העכשווים ללקט פירות, משמש דבר זה כהוכחה שהוא מכר לו את הקרקע, שכן אם בגזל היתה בידו, לא היה זוכה לסיוע מהנגזל. על כך מוסיף רב זביד שאם הבעלים הראשונים טוענים שהסיוע היה מכיון שהוא רכש את זכיון לקיטת הפירות לאותה שנה, הוא נאמן על כך[4].
בקשר להלכות מחאה על אדם המחזיק בקרקע, קובע רב זביד שאין די באמירה "פלוני גזלן הוא", אלא על המחאה להיות מפורשת ועל המערער לומר: "פלוני מחזיק בקרקע שלי בגזל, ואני מתעתד לתבוע אותו בקרוב בבית דין"[5]. הוא גם קובע שאם המוחה מבקש שלא יפרסמו את מחאתו בפני האדם המחזיק בקרקע, אין זו נחשבת למחאה[6].
קיימים מקרים שבהם אין כל ערך לחזקת שלוש שנים. אחד המקרים שרב זביד מביא כדוגמא, הוא אדם המקים בית הכסא סמוך לשטח השייך לחבירו, שכן העובדה שאין אדם בעולם שיסכים לדבר כזה ברורה כל כך, שאין צורך כלל למחות על כך[7].
מותו
בתלמוד מסופר[8] שכשרבי חייא פרוואה היה בביתו של ריש גלותא, הוא התיר לאכול ביצה שנצלתה על ידי גויים, משום שכך סוברים חזקיה ובר קפרא. כששמע זאת רב זביד, הוא אמר לאנשי ביתו של ריש גלותא לא לשמוע לדברי רבי חייא, ולהימנע מאכילת ביצה כזו, משום בישולי גויים, כי כך סוברים רבי יוחנן ואביי. התלמוד מספר, שבשלב זה ”אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה”. על פי פירוש רש"י פירוש משפט זה הוא, שאנשי בית גלותא כעסו על פסקו המחמיר של רב זביד, ולכן הרגו אותו על ידי שהשקוהו בכוס של חומץ[9].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב זביד ב)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 381-380, באתר היברובוקס
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "רב זביד", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים פ'-פ"ב
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ח עמוד ב'
- ^ ראו בעניין זה את מאמרו של הרב דוד כוכב בפורטל הדף היומי - הריגה באמצעות שמים, שטוען שבלתי אפשרי למות על ידי שתיית כוס חומץ, ומבאר שרב זביד השקה את רבי חייא כוס חומץ כעונש על פסקו המקל, ומשמים נגרם שימות על ידי זה
| ראשי ישיבת פומבדיתא | ||
|---|---|---|
| אמוראים | רב יהודה • רב הונא בר חייא • רבה • רב יוסף • אביי • רבא • רב נחמן בר יצחק • רב חמא • רב זביד מנהרדעא • רב דימי מנהרדעא • רפרם • רב כהנא (הרביעי) • רב אחא בריה דרבא • רב גביהה מבי כתיל • רפרם (השני) • רב רחומי השני • רב סמא בריה דרבא | |
| סבוראים | רבה יוסי • רב סימונא • רב רבאי מרוב | |
| גאונים | ראה תבנית:גאונים | |
29603939רב זביד (השני)