יהודה בן גרים
| מקום פעילות | ארץ ישראל (פרובינקיית סוריה פלשתינה) |
|---|---|
| תקופת הפעילות | דור חמישי לתנאים |
| בני דורו | רבי אלעזר ברבי שמעון |
יהודה בן גרים היה בן הדור החמישי לתנאים, מתלמידי רבי שמעון בר יוחאי. על פי המסופר בתלמוד, פרסם יהודה בן גרים שרבי שמעון בן יוחאי דיבר סרה ברומאים והביא לרדיפתו בידי השלטונות.
מעשה ההלשנה
על פי המסופר בתלמוד הבבלי בשעה שישב יהודה בן גרים יחד עם רבי יהודה, רבי יוסי, ורבי שמעון בר יוחאי, הם דנו במעשי הרומאים, ובפיתוח הארץ בידיהם. רבי יהודה שיבח את הרומאים על כך שהם מפתחים את הארץ באמצעות תיקון שווקים, גשרים, ומרחצאות. רבי יוסי שתק ולא הביע דעה בעניין, אך רבי שמעון הגיב בחריפות רבה:
יהודה בן גרים סיפר על דבריו החריפים של רבי שמעון, והשמועה על דבריו של רבי שמעון הגיע לאוזני הרומאים, ורבי שמעון ורבי אלעזר בנו נאלצו להתחבא במערה במשך 13 שנים.
לאחר שיצאו מהמערה, הם עברו בשוק וראו שם את יהודה בן גרים. כשראה אותו רבי שמעון, אמר:
עדיין יש לזה בעולם?! (וכי עדיין הוא חי?) נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות
בסיפור המעשה לא התפרש למי סיפר יהודה בן גרים את הדברים. על פי פירוש רש"י לתלמוד, הוא סיפר זאת לתלמידים או לאביו ואמו ולא לשלטונות[1].
כינויו, זהותו ואזכורים נוספים
רבי יהודה בן גרים (בתוספת התואר "רבי") מוזכר בתלמוד בבלי במסכת מועד קטן כתלמידו של רבי שמעון בר יוחאי:
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו (=שנו) פרשת נדרים בי רבי שמעון בר יוחי. איפטור מיניה באורתא (=נפטרו ממנו בערב). לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה (=בבוקר חזרו ונפטרו ממנו), אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא (=אמר להם: וכי לא נפטרתם ממני בערב)? אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת. ... אמר ליה לבריה (=אמר רבי שמעון לבנו): בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך (=לך אליהם שיברכוך).
מעשה זה מופיע גם בספרות המדרשית: ”...ורבי יודן בר גיורי הלכו לשמוע פרשת תורה מרבי שמעון בן יוחיי, אית דאמרי פרשת נדרים, ואית דאמרי פרשת נסכים. ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו צריכים אנו לטל ממנו רשות פעם שנית...”[2].
הכינוי "בן גרים", כמו גם הכינוי הארמי המופיע במדרש "יודן בר גיורי"[א][2] מצביע על מוצאו ממשפחה נוכרית שהתגיירה[ב]. כך גם הסביר רש"י את פשר הכינוי, וכתב ש”בן גר וגיורת היה”[5].
הקבלת הסיפור המובא במסכת מועד קטן לסיפור המובא במסכת שבת מעוררת תמיהה רבה, שכן במעשה הראשון יהודה בן גרים זוכה לשבחים רבים מפי רשב"י ואילו במעשה השני מתייחס אליו רשב"י בכעס וזלזול; גם מעשיו של יהודה בן גרים במעשה השני (הפצת דברי רשב"י, הנחשבת כלשון הרע) אינם תואמים לדמותו כתלמיד חכם מוערך במעשה הראשון. בשל קשיים אלו היו ממפרשי התלמוד הראשונים שביארו כי המדובר בדמויות שונות, ורבי יהודה בן גרים תלמידו של רשב"י אינו יהודה בן גרים שהפיץ את דבריו על הרומאים[6].
מאידך, רבנו תם וראשונים נוספים סברו שמדובר באותו האדם[7], ולפיכך טען רבינו תם כי אין לגרוס את המילים "עשהו גל של עצמות" (המלמדות שרבי יהודה בן גרים מצא את מותו בדרך בזיון) אלא "ונח נפשיה": נחה נפשו, ונפטר מהעולם. הרב בנימין זאב בנדיקט[8] הוכיח שגם רש"י סבר כמו רבנו תם[9].
אחרים הסבירו את השוני שבין שני המעשים שלא באמצעות הפרדה בדמותו של יהודה בן גרים, אלא על ידי הבחנה בשתי תקופות שונות בחייו של רבי שמעון בר יוחאי עצמו: בראשית חייו היה מתון ונוח לבריות ושיקע עצמו בהלכה ולימוד, ואילו לאחר תקופת הסתגרותו במערה יצא כחכם המצוי בחכמת הקבלה, פרוש מענייני העולם ותקיף ביחסו אל אנשים בעלי מדרגה פחותה[10].
בתלמוד ירושלמי[11] מובאים מאמרים של חכם בשם רבי יודן גוריא או רבי יודן בר גורייא, שיש המזהים אותו עם רבי יהודה בן גרים המוזכר בבבלי מסכת מועד קטן[12].
ניתוח מעשה ההלשנה בהלכות לשון הרע
האחרונים העירו כי תמוה מדוע נענש יהודה בן גרים ונעשה גל של עצמות, והלא אמר לשון הרע שנאמרה כבר בפני שלושה אנשים, ולפי ההלכה[13] אין איסור לומר לשון הרע במצב כזה, משום שסיפור המעשה כבר ממילא יתפרסם בציבור.
בגמרא בשבת בה מסופר שיהודה בן גרים הלך וסיפר את המעשה, הפנה העין משפט לרמב"ם בהלכות דעות[14], הפוסק: ”אם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע; והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.” בעל החשק שלמה מבאר שכוונתו של ה"עין משפט" הייתה שיהודה בן גרים נענש אף על פי שאמר לשון הרע שנאמרה כבר בפני שלשה, כיוון שהתכוון להרע, ובמצב כזה אסורה לשון הרע אפילו אם כבר נאמרה בפני שלשה.
רבי ישראל מאיר מראדין בספרו חפץ חיים דוחה דברים אלו וטוען כי לא ייתכן שיהודה בן גרים התכוון להרע, כיוון שבפירוש התוספות לתלמוד נאמר שרבנו תם גרס "רבי יהודה בן גרים"[7], ולא ייתכן שאדם גדל המכונה בתואר "רבי" התכוון להרע; לפיכך הוא מבאר, שלרבי יהודה בן גרים היה אסור לספר על דברי רבי שמעון אף על פי ששמעו אותם כבר שלשה אנשים, כיוון שאלו היו "אנשים יראי אלוקים" (תנאים), ולא צפוי שיספרו זאת לאנשים נוספים, ולפיכך המעשה אינו עתיד להתפרסם ואסור לגלותו[15].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "יהודה בן גרים", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמוד 559, באתר היברובוקס
ביאורים
הערות שוליים
- ^ רש"י, שבת לג:.
- ^ 2.0 2.1 בראשית רבה, פרשה ל"ה.
- ^ Oxford, Bodleian Library, 366, תלמוד בבלי שבת, פרק ב'.
- ^ "הלל בן גריס", תעודות בר כוכבא, ואדי מורבעאת 24
- ^ רש"י, שבת לג:
- ^ כך כתב למשל הריטב"א, בחידושיו לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ד עמוד א', ד"ה פגע.
- ^ 7.0 7.1 תוספות, שבת לג:.
- ^ כנס התורה שבעל-פה ל"א: "התנהגות שהיא בגדר מלשינות".
- ^ לפי מה שכתב רש"י שסיפר יהודה את הדברים ”לתלמידיו או לאביו ואמו”, כלומר שהיה אדם גדול שלימד תלמידים ומן הסתם מדובר על רבי יהודה בן גרים.
- ^ ראו: הרב יהושע הגר, "גדולה מלאכה" ו"חיי עולם" במשנת רשב"י, בתוך קובץ "בתוככי ירושלים" לזכרו של שמואל בזק, קרית ארבע תשנ"ב, עמ' 145-133.
- ^ מסכת תענית, פרק ג' הלכה ט'; מסכת שביעית, פרק ב' הלכה ג'.
- ^ כך בין היתר בפירושי קרבן העדה ויפה מראה על הירושלמי שם בתענית.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ט עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות דעות, פרק ז', הלכה ה'.
- ^ חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף ה', באר מים חיים שם.
28096500יהודה בן גרים