עוזי נרקיס
 | |
| עוזי נרקיס במכללה לביטחון לאומי, 1963 | |
| לידה |
6 בינואר 1925 ירושלים, ארץ ישראל |
|---|---|
| פטירה | 17 בדצמבר 1997 (בגיל 72) |
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1938 – יולי 1968 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימיםפעולת כראמה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| פעיל בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית העולמית, יו"ר החברה הממשלתית למדליות ומטבעות | |
| הנצחה | |
| דרך עוזי נרקיס | |
עוזי נרקיס (6 בינואר 1925 - 17 בדצמבר 1997) היה מפקד פיקוד המרכז של צה"ל במלחמת ששת הימים ומייסד המכללה לביטחון לאומי.
ביוגרפיה
נעוריו
עוזי נרקיס נולד בירושלים לפרידה ויצחק נרקיס, יוצאי פולין. אביו היה מעובדי בית הנכות בצלאל בירושלים והיה האחראי על מכירת התוצרת האמנותית של תלמידי בית הספר בצלאל. דודו הוא מרדכי נרקיס (יצחק ומרדכי נרקיס היו שני גיסים שנישאו לשתי אחיות ונשאו שם משפחה זהה). שתי המשפחות גרו בשכנות בנווה בצלאל, שליד בית הספר בצלאל. זיכרון הילדות הראשון שלו היה הסתתרותו במרתף, בגיל ארבע, בימי מאורעות תרפ"ט, אירוע שלטענתו עיצב את מהלך חייו[1]. בנעוריו למד בגימנסיה העברית רחביה. בשנת 1934 הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים ובחורף של שנת 1937 הצטרף לארגון ההגנה. בתום לימודיו בגימנסיה הצטרף ל"חוג העולה" של תנועת הנוער לאחר שהצטרף להגנה[2] שימש כבלדר. לימים סיפר כי בנערותו נהג ללכת מדי שבת עם חבריו לבקר בכותל המערבי[1]. כמו כן, יצא עם חבריו למסעות ארוכים ברחבי ארץ ישראל.
בפלמ"ח
ב-1941 הצטרף לפלמ"ח ולאחר קורס מפקדי כיתות יצא לאשדות יעקב בה עבד במשך שנה בבית חרושת לקופסאות ריבה. ביולי 1944 יצא לקורס מפקדי מחלקות. פעולתו הקרבית הראשונה הייתה השתתפות בהריסת גשר אלנבי ביוני 1946 במסגרת ליל הגשרים. בימי תנועת המרי העברי שהה גם ברמת רחל והשתתף בפעולות נגד הבריטים, ובפרט פיצוץ פסי רכבת [דרוש מקור].
החל ללמוד פילוסופיה, ערבית וגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל[3] באוניברסיטה העברית אך עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר לפלמ"ח ומונה על ידי יגאל אלון למפקד אזור ים המלח. בינואר 1948 הוא התמנה למפקד גוש עציון במקום דני מס[4]. לאחר הדיפת ההתקפה הערבית על גוש עציון בג' בשבט תש"ח, דרש נרקיס תגבורת של תחמושת ואמצעים רפואיים ולבקשתו נשלחה מחלקת הל"ה[5]. ב-25 במרץ 1948 סיים נרקיס את תפקידו כמפקד גוש עציון, לבקשתו[6] ומונה לסגן מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, במסגרת חטיבת הראל, אשר חנתה בקריית ענבים. הוא השתתף באבטחת שער הגיא לקראת בואה המתוכנן של שיירת חולדה ולחם ברחבי ירושלים והדרך אליה. ב-8 באפריל 1948 הוא נשלח בראש כוח תגבורת לעזרת מגיני הקסטל, הביא להם רימוני יד וחזר לבסיס בקריית ענבים[7]. לאחר לכתו נכבש הקסטל על ידי הכוחות הערביים.
בליל ה-27 באפריל 1948, הלילה הראשון של קרב סן סימון הוביל כוח שביצע פעולת הסחה באזור גבעת שאהין. נרקיס השתתף גם בקרב השני בו נכבש המנזר ושכונת קטמון. ב-10 במאי השתתף נרקיס בקרב על בית מחסיר ויצא יחד עם החבלנים לפוצץ את בתי הכפר. ב-18 במאי הוביל כח שתקף את הר ציון כפעולת הסחה במסגרת ניסיון לפרוץ לעיר העתיקה ולבוא לעזרת הנצורים ברובע היהודי. הכח הצליח לכבוש את הר ציון כמעט בלי משים, אך ההתקפה על העיר העתיקה נכשלה. בלילה הבא הצליחה מחלקה שלו, בפיקוד דוד אלעזר, לחדור דרך שער ציון אל העיר העתיקה, ולהתחבר אל מגיני הרובע היהודי. אולם לאחר שתגבורת מתאימה לא הגיעה הוא הורה לחייליו לסגת משער ציון. בריאיון לאחר מלחמת ששת הימים הוא הסביר:
לרשותי היו שלוש מחלקות פגיעות ותשושות. היה עלינו להחזיק בשער, בבתים ממולו ובשטח שבין השער והרובע היהודי. ... במקום הכוחות שביקשתי הגיעו 80 טירונים חסרי הכשרה צבאית, ללא ציוד מתאים. שאלתי את המפקד שלהם אם הוא מסוגל להחזיק בשטח שבין השער והרובע. כיוון שהשיב בשלילה הוריתי לו להיכנס פנימה ולהתחבר עם הנצורים. שאר הכוחות נסוגו והשער נחסם. מאז ועד היום שבו שוחררה העיר העתיקה הפכתי והפכתי בראשי מה יכולתי לעשות אז ולא עשיתי. השיקולים הצבאיים היו ללא דופי אך הבכיה לדורות קמה והייתה. ירושלים העתיקה נפלה.
— עוזי נרקיס בריאיון לדבר בשנת 1967
כאשר יוסף טבנקין קודם לפקד על חטיבת הראל מונה נרקיס למפקד הגדוד הרביעי. ב-7 ביוני 1948, בעקבות חיכוכים בין אנשי הפלמ"ח לחטיבת עציוני, החרימו חיילים של נרקיס, ג'יפ של חטיבת עציוני בו נסע יצחק לוי וכן כלי נשק שהיו בג'יפ[8]. כשהדבר נודע לבן-גוריון הוא דרש בירור מעמיק בנושא. למרות שבן-גוריון סבר שמפקדיו של נרקיס היו מעורבים גם הם באירוע, הוא ראה במעשה דוגמה למכלול הבעיות בקיום נפרד של מטה הפלמ"ח וביקש להעמיד את נרקיס למשפט ובינתיים השעה את נרקיס מתפקידו עד לקיום המשפט[9]. יגאל אלון אמר לדוד בן-גוריון שנרקיס הודה בלקיחת הנשק, לטענתו בגלל שהיה חסר לו נשק. לטענת נרקיס, הוא לא ידע דבר על החרמת הג'יפ אלא לאחר מעשה, ואף הודיע לאלון כי אם יועמד לדין, יפנה את האצבע אל האשמים האמיתיים[10]. סמוך לאחר מקרה זה עבר נרקיס לפקד על הגדוד השביעי בחטיבת הנגב שהשתתף במערכה על הנגב, צעד שיגאל אלון סבר שירגיע את בן-גוריון[11][12]. לאחר זמן הודיע יגאל אלון לדוד בן-גוריון שהתבצעה בדיקה של התובע החטיבתי והוחלט לא להעמיד את נרקיס לדין, ובן-גוריון הסתפק בעיכוב דרגתו של נרקיס[13].
במבצע אנ-פאר ניסה גדודו של נרקיס לכבוש את משטרת עיראק סווידאן אך הגיעו באיחור ולא הצליחו לכובשו[14]. בהמשך, נרקיס היה אחד משני מפקדי הגדודים שהובילו את כיבוש באר שבע ב-20 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע יואב. לאחר כיבוש באר שבע נתמנה למפקד העיר[15]. בן-גוריון הגיע לעיר כאורחו של נרקיס והעניק לו את הדרגה שעוכבה. לאחר מכן הוא נתמנה לקצין המבצעים של חטיבת הנגב ובמסגרתה השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה[16].
לאחר מלחמת העצמאות
לאחר המלחמה הדריך בקורס מפקדי גדודים (מחזור ב'), שימש קצין אג"ם בפיקוד הדרום, פיקד על חטיבה 11, חטיבת חיל רגלים במילואים. בשנת 1951 יצא לסייע ל-4 מעברות בדרום ישראל לאור השיטפונות שפקדו אותן[17]. שימש מדריך ראשי בבית הספר המתקדם לקצינים. בשנת 1953 נסע לצרפת והיה הקצין הראשון של צה"ל שהשלים את לימודיו בבית הספר הגבוה למלחמה בצרפת. בשנת 1956 נתמנה לראש מחלקת מבצעים במטה הכללי ובהמשך לעוזר ראש אגף המטה הכללי, תפקיד בו שירת במבצע קדש. ב-1958 עבר לכהן כסגן ראש אגף מודיעין[16]. באפריל 1959 התמנה לתפקיד הנספח הצבאי הישראלי למערב אירופה בפריז[18]. במסגרת תפקידו סידר בעזרת קשרים אישיים את הפגישה בין דוד בן-גוריון ושארל דה גול ביוני 1961[19]. עם סיום תפקידו ביוני 1962 קיבל את אות לגיון הכבוד[20]. מששב לארץ נתמנה ביולי 1962 לראש צוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי של צה"ל לקראת הקמתה באוקטובר 1963[21] והיה מפקדה הראשון[22] ב-15 בדצמבר 1965 החליף את יוסף גבע בתפקיד מפקד פיקוד המרכז[23].
מלחמת ששת הימים
.jpg)
ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים פיקד נרקיס על הכוחות בחזית המרכז, שכללו חמש חטיבות, ותפקידם היה לבלום מתקפה ירדנית אפשרית. כשכוחות הלגיון ירו לכיוון ירושלים העברית והשתלטו על מטה האו"ם בארמון הנציב, הוא ניצל את ההזדמנות ודחף לפעולה לכיבוש ירושלים. בהמשך היה בין הלוחצים על משה דיין לאשר את כיבוש העיר העתיקה ותחת פיקודו השלימו הצנחנים של מוטה גור את כיבוש העיר העתיקה מידי הלגיון. כמו כן נכבשו כל העיר וסביבותיה והושלם איחוד הבירה. במהלך הקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים נהרגו 182 מחיילי צה"ל. בכניסתו לעיר כמנצח ב-7 ביוני 1967, תועד בתמונה המפורסמת, לצדם של הרמטכ"ל רבין ושר הביטחון דיין. לאחר כיבוש העיר העתיקה הוא אמר ללוחמים:
מאז אנשי בר גיורא ויוחנן מגוש חלב לא נלחמה חרב יהודית על הר הבית. אולם מלחמת הקנאים הייתה מלחמת התגוננות נואשת, שבסופה נכחדו כולם. הפעם זוהי מלחמת שחרור הפותחת את כל התקוות שאפשר לפתוח בפני העם היהודי ובפני מדינת ישראל.
— עוזי נרקיס בראיון אחרי המלחמה
לאחר כיבוש העיר העתיקה הורה שלמה להט, באישור נרקיס, על הרחבת רחבת הכותל המערבי בהריסת הבתים בשכונת המוגרבים[24]. לעומת זאת, נדב שרגאי מספר שהרב שלמה גורן ביקש מנרקיס לנצל את ההזדמנות ולפוצץ את כיפת הסלע אך נרקיס סירב ואיים להורות לעצור את גורן אם לא יפסיק לדבר איתו בנושא.
במלחמת ששת הימים גירש צה"ל את תושבי הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא (היום מבוא חורון), והרס את הבתים. נרקיס אמר שהכפרים נהרסו בשל השתתפותם במצור על ירושלים ובקרבות הקשים באזור במלחמת העצמאות[25].
במרץ 1968 תכנן ופיקד על פעולת כראמה, אשר הסתיימה באבדות רבות לצה"ל. עם תום הזמן שהוקצב למבצע, חיילי צה"ל היו שקועים בתוך העיירה כראמה והרמטכ"ל חיים בר-לב הטיל על ישראל טל את משימת חילוץ הכוחות. ההיסטוריון אורי מילשטיין טוען[26] שמינוי זה היה הדחה בפועל של עוזי נרקיס מפיקוד על המבצע.
ביולי 1968 סיים נרקיס את כהונתו כמפקד הפיקוד ופרש מצה"ל.
לאחר הפרישה מצה"ל
לאחר פרישתו מצה"ל הוא התמנה ביוני ב-1968 למנכ"ל מחלקת העלייה בסוכנות היהודית. בתפקיד זה כיהן עד שנת 1978. בשנת 1971, אל מול מחאה הפנתרים השחורים פעל להבאת הממשלה לסייע לתושבי הארץ כדי לרכך את המתח בין ותיקים לעולים.[27] בשנת 1969 עמד בראש הוועד המנהל של מכון טכנולוגי חולון.[28] מ-1978 עד 1991 כיהן כראש מחלקת ההסברה. באותה שנה התמנה לתפקיד ראש המשלחת הציונית בצפון אמריקה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית. במשרה זו שימש עד 1993. בשנת 1994 התמנה ליושב ראש החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.
כמו כן הקדיש מזמנו לטיפול באתר ההנצחה ומורשת הקרב בגבעת התחמושת. זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר. בשנת תשנ"ב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו "חייל של ירושלים".[29]
עוזי נרקיס נפטר בירושלים בשנת 1997. על שמו נקראת דרך עוזי נרקיס המחברת בין שכונותיה הצפוניות של ירושלים לבין שאר חלקי העיר.
ספריו
- אחת ירושלים, 1975
- חייל של ירושלים, 1991 - הספר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית
משפחתו
נרקיס היה נשוי לאסתר, בתו של דוד הכהן, ולהם בן - יצחק (עו"ד), ושתי בנות - רות ותמר. תמר היא נגנית אבוב בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, ונשואה לפיזיקאי ד"ר עזר מלצר.
גיסו הוא אהרן ידלין, והאלוף (במיל') עמוס ידלין הוא אחיינו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עוזי נרקיס |
- בחזרה אחרי עשרים שנות כאב, דבר, 7 ביולי 1967; המשך - אלוף עוזי נרקיס, דבר, 7 ביולי 1967; המשך - אלוף עוזי נרקיס, דבר, 7 ביולי 1967
- עוזי נרקיס באתר הסוכנות
- הפריצה לעיר העתיקה - חלום שנגנז
- הקרב על ירושלים - ראיון היסטורי עם האלוף עוזי נרקיס ב-7 ביוני, יום לאחר סיום המלחמה. נרקיס מתאר את הקרב על ירושלים.
- עדותו של אלוף פיקוד מרכז - עוזי נרקיס במלחמת ששת הימים- אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- עוזי נרקיס, בידי הממשלה להבטיח מחירים סבירים לדיור, מעריב, 9 באוגוסט 1971
- עוזי נרקיס, מוכרחים לפעול, מעריב, 29 בדצמבר 1986
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 GREER FAY CASHMAN, A defender of Jerusalem, Jerusalem Post, Jerusalem day, 1997
- ^ עוזי נרקיס באתר הפלמח
- ^ עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, משרד הביטחון הוצאה לאור, עמ' 63
- ^ הלפיד לאורו הוכרזה המדינה, דבר, 29 באפריל 1955
- ^ מחלקת ההר (הל"ה), אתר הפלמ"ח
- ^ הגנת גוש עציון, אתר הפלמ"ח
- ^ גדוד מוריה, דבר, 30 באוקטובר 1964
- ^ החיכוכים בין הפלמ"ח וחטיבת עציוני, אתר הפלמ"ח
- ^ זכי שלום, תעודה, על יחסי דרג מדיני ודרג צבאי, עיונים בתקומת ישראל 12, 2002, עמוד 676.
- ^ חייל של ירושלים עמ' 97-103
- ^ הגדוד השביעי – "באר שבע" (חטיבת הנגב), אתר הפלמ"ח
- ^ אורי מילשטיין הביא טענה שנרקיס הועבר מהגדוד הרביעי לגדוד השביעי בגלל רינונים אחריו בחטיבת הראל על שבזז רהיטים בקטמון ביזת הראל – ד"ר אורי מילשטיין
- ^ אריה יצחקי, לטרון - המערכה על ירושלים, עמודים 281-282
- ^ מבצע "אנ-פאר", אתר הפלמ"ח
- ^ כיבוש באר-שבע על ידי חטיבת הנגב - מבצע "משה", אתר מרכז מידע הפלמ"ח
- ^ 16.0 16.1 אל"מ נרקיס - המשך, דבר, 5 באוגוסט 1962
- ^ היום נכנסים לתוקפם מינויים וחילופי תפקידים בצמרת צה"ל, דבר, 30 בנובמבר 1965
- ^ אות לגיון הכבוד לא/מ. ע. נשרי, דבר, 16 באפריל 1959
- ^ עוזי נרקיס, הזקן שלנו רוצה לפגוש את הזקן שלכם, מעריב, 14 בנובמבר 1986
- ^ אל"מ נרקיס קיבל אות לגיון הכבוד, דבר, 15 ביוני 1962
- ^ דן פחטר, אל"מ נרקיס - ראש המכללה לביטחון, דבר, 5 באוגוסט 1962
- ^ 50 שנה למב"ל (המכללה לביטחון לאומי), בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.
- ^ אלי לנדאו, "נוף" הפיקודים משפיע על דמות מפקדיהם, מעריב, 15 בדצמבר 1965
- ^ Nur Masalha, The Bible and Zionism: invented traditions, archaeology and post-colonialism, Zed Books, 2007, page 81
- ^ The 5th Estate - Canada Park
- ^ אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים, עמודים 1256-1257
- ^ מנחם רהט, ראשי הפנתרים ועלים חדשים ביקרו בעיירה מעלות בגליל, מעריב, 25 ביוני 1971
- ^ אברהם תירוש, הטכניון בחולון היה למציאות, מעריב, 26 באוקטובר 1969
- ^ פרס יצחק שדה, אתר הפלמ"ח
31370613עוזי נרקיס
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- לוחמי הפלמ"ח
- מפקדי עוצבת געש
- מפקדי פיקוד המרכז
- אלופי צה"ל
- מפקדי המכללה לביטחון לאומי
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
- משפחת נרקיס
- משפחת הלל כגן-הכהן
- מפקדי גדודים במלחמת העצמאות
- זוכי פרס ז'בוטינסקי
- זוכי פרס יצחק שדה
- נספחים צבאיים ישראלים בצרפת
- חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
- מפקדי חטיבת יפתח
- קציני אג"ם של פיקוד הדרום
- חברי מועצת העיר ירושלים
- בוגרי גימנסיה רחביה
- בוגרי המחנות העולים
- ישראלים שנולדו ב-1925
- ישראלים שנפטרו ב-1997