פושע

פבלו אסקובר, בין הפושעים המפורסמים בהיסטוריה

פושע הוא אדם שעיקר פרנסתו היא מפשיעה (למשל מעסקי סמים או הימורים ומופקרות), וכן אדם שביצע פשע חמור במיוחד כמו רצח.

על פי הדין בישראל, העבירות הפליליות נחלקות לשלושה סוגים, בסדר עולה על פי העונשים המרביים שנקבע להן בחוק: חטא - עד חצי שנת מאסר, עוון - עד שלוש שנות מאסר ופשע - למעלה משלוש שנות מאסר. על כן, לא כל עבירה על החוק נכנסת לגדר פשע. עבירות קלות למיניהן אינן נחשבות לפשע, ומי שחונה במקום אסור, גם אם שילם בשל כך קנסות רבים, לא יכונה על-פי-רוב פושע.

ענישה היא הדרך שבה חברה או ארגון מתמודדים עם אותם האנשים או עם אנשים שהתנהגו בצורה שהוגדרה על ידי החברה או הארגון כפשע. הענישה אמורה להרתיע את הפושע מלחזור ולבצע את הפשע פעם נוספת, ואף לשמש כדוגמה להרתעת עבריינים פוטנציאליים אחרים.

פושע מסיבה אידאולוגית, כגון מתנקש במנהיג, נשפט ונענש ככל פושע אחר, אך תומכיו אינם רואים בו פושע אלא איש שנלחם למען מטרה נעלה.

בתנ"ך ובספרות חז"ל

משמעות פשיעה בתנ"ך, בספרות חז"ל ובספרות התורנית שונה מהמשמעות המקובלת בשפה העברית של ימינו.

למשל בדיני נזיקין בהלכה, רשלנות מכונה בשם 'פשיעה'. ולכן בדיני השומרים כאשר אצל שומר חינם כתוב בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח' "על כל דבר פשע", הכוונה היא שהתרשל בשמירת הפיקדון ומחויב לשלם למפקיד. וכן שיכור שהזיק בשכרותו, פוסק הב"ח "...לגבי נזיקין, אין ספק שחייב, שהיה לו להזהר מתחלה שלא ישתכר כלוט ולהזיק את הרבים. שמי אנסו להשתכר כל כך עד שלא ידע מה הוא עושה? וכיון שאונס שמחמתו הוא, שהוא זה שגרם לנפשו, חייב בנזיקין. ואפילו ישן, שאי אפשר בלא שינה, אפילו כך חייב בנזיקין, כל שכן בשיכור שהוא פושע גמור".

ובהקשר למצוות שבין אדם למקום ישנו מושג המופיע בגמרא (מסכת ראש השנה יז, א): "פושעי ישראל בגופן", שהם - "קרקפתא דלא מנח תפילין", הכוונה היא ליהודי שלא הניח תפילין על ראשו כל חייו ואפילו פעם אחת.

ובאותו דף במסכת ראש השנה לומדים מהפסוק (מיכה ז, יח) "נושא עון ועובר על פשע", ש"כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו". כלומר, שאדם הנוהג לוותר לאחרים שחטאו נגדו, גם אלקים יוותר לו.