פוליטרוק

פּוֹלִיטְרוּק (רוסית: политру́к, קיצור של полити́ческий руководи́тель, מדריך פוליטי) היה קצין חינוך בצבא האדום, האחראי על הדרכה אידאולוגית של חיילים. באחריות הפוליטרוק היה לערוך שיעורים על הקומוניזם, לעורר את המורל של החיילים ולהטיף להם על צדקת דרכם, לעודד את החיילים לפעילות יצירתית-אידאולוגית (כגון העלאת הצגות בנושא מהפכת אוקטובר), ולציין בטקסים את "חגי המעמד" (כגון האחד במאי ויום הולדתו של לנין). תפקיד דומה היה נהוג גם בצבאות של חלק מהמדינות הקומוניסטיות האחרות.

הפוליטרוק היה קצין שלא היה כפוף לשדרת הפיקוד הצבאית, אלא להיררכיה מפלגתית מקבילה. הפוליטרוקים היו בעלי כוח רב - ללא חתימתם פקודות הקצונה המקצועית לא היו תקפות. חלק מהפוליטרוקים נודעו כבעלי יכולת לרומם באמת את המורל ביחידותיהם ולצקת לתוכם תוכן, בעוד רבים אחרים היו סוכני אנ קה וה דה שרק חיפשו חיילים ומפקדים סוררים במטרה להצדיק את תפקודם בפני הממונים עליהם.

מספר אישים ידועים היו פוליטרוקים בשירותם הצבאי, ביניהם המשורר הטטרי הקומוניסטי מוסא ג'ליל, מנהיגי ברית המועצות גאורגי מלנקוב (בשנות ה-20 של המאה ה-20), ניקיטה חרושצ'וב וליאוניד ברז'נייב (בזמן מלחמת העולם השנייה) וכן נשיא בלארוס מאז 1994, אלכסנדר לוקשנקו (בשנות ה-70 של המאה ה-20).

בתולדות היישוב בארץ ישראל שימש המושג פוליטרוק בפלמ"ח, שלקח את הצבא האדום כדגם לחיקוי לאחר קרב סטלינגרד, בהקשר של קצין הווי ובידור. "פוליטרוק הפלמ"ח" בהא הידיעה היה קצין התרבות של חטיבת הראל, בני מהרשק. קצין התרבות של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות היה אבא קובנר. וכן אלכסנדר יולין שנודע גם כ"סשקה פוליטרוק" וזכור ממעמד הנפת דגל הדיו.