מבצע מוקד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע מוקד
שני מטוסי איליושין Il-14 של חיל האוויר המצרי שהושמדו במבצע
שני מטוסי איליושין Il-14 של חיל האוויר המצרי שהושמדו במבצע
מלחמה: מלחמת ששת הימים
מקום שדות תעופה במצרים, ירדן, סוריה ועיראק
תוצאה ניצחון ישראלי מכריע
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972) מצרים
סוריהסוריה סוריה
ירדןירדן ירדן
עיראק 1963עיראק 1963 עיראק
לבנוןלבנון לבנון

מפקדים
כוחות

197 מטוסי קרב

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972) 242 מטוסי קרב, 30 מטוסי הפצצה, 27 סוללות נ"מ
סוריהסוריה סוריה 95 מטוסי קרב
ירדןירדן ירדן 24 מטוסי קרב

אבדות

19 מטוסים

כ־450 מטוסים הושמדו כ-90% מהם על הקרקע,
שדות תעופה ערביים הושבתו

מבצע מוקד הוא המבצע שבו ישראל פתחה את מלחמת ששת הימים. במבצע זה הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות אוויר ערביים, שכתוצאה ממנה הייתה לחיל האוויר הישראלי עליונות אווירית מוחלטת ויכולת סיוע חופשית לכוחות היבשה בהמשך המלחמה.

תכנון המבצע

בסוף שנת 1962 הורה מפקד חיל האוויר הישראלי, האלוף עזר ויצמן, לראש ענף המבצעים, סא"ל יעקב נבו, לתכנן מבצע להפצצה של שדות התעופה של מדינות ערב. נבו בחר להיעזר בסרן רפאל סברון, מתכנן זוטר מענף מבצעים. השניים סברו כי תקיפה אפקטיבית של שדות התעופה הערביים צריכה להתמקד במסלולי ההמראה והנחיתה, שתביא ללכידת המטוסים על הקרקע, ובכך תתאפשר השמדתם ביעפי תקיפה נוספים ותמנע נחיתה של מטוסי האויב שבאוויר. תכנון זה היווה שינוי ביחס לתוכניות התקיפה שהיו ברשות חיל האוויר עד אז, שבהן תוכננה התקפה על מגדלי הפיקוח ועל המטוסים שעל הקרקע.

מאחר שהמסלולים נבנו מבטון עבה, בחנו המתכננים חלופות שונות להשבתתם וערכו ניסויים. נמצא שכל סוגי אמצעי הלחימה שהיו בשימוש חיל האוויר אינם מתאימים לתקיפת המסלולים: ירי רקטות על מסלולי הבטון יוצר בהם חורים קטנים וקלים לתיקון, ירי תותחי המטוסים שורט קלות את הבטון ופצצות הברזל היצוק מקפצות על המסלול או מתגלגלות ממנו ועלולות להחטיא אותו. המתכננים שקדו לפיכך בפיתוח פצצות ייחודיות שיפערו בבטון חור גדול שיביא להשבתתו למשך זמן מספיק עד ליעף התקיפה הבא.

מתאר הטיסה הדרוש לתקיפת פתע בגובה נמוך מאוד, מתחת לגובה גילוי המכ"ם, תוך נשיאת מטען חימוש מרבי שיצר גרר גדול דרש מהמתכננים לחשב צריכת דלק בכל סוג מטוס וחישוב מחדש של טווחי טיסה שלא היו קיימים בספרי היצרן. לצורך חישוב צריכת הדלק והטווחים ביצעו המתכננים טיסות ניסוי שמדמות טיסה אל יעדי התקיפה השונים בחימוש מלא.

במקביל הועברה למחלקת ההדרכה בחיל האוויר, בפיקוד שעיה גזית, בקשה לביצוע אימוני הפצצה מדויקת לטייסות חיל האוויר. בנגב שופץ מסלול ישן, הוצבו בו מטרות שמדמות מטוסי אויב ובו נערכו האימונים להפצצת המסלול.

חיל המודיעין וענף מודיעין של חיל האוויר נתבקשו לאסוף מידע על כל שדות התעופה במדינות ערב. נאסף מידע רב על המסלולים, המתקנים, שגרת הפעילות בבסיסים הערביים, מיקומם של מכ"מי הגילוי האווירי במרחבים שסביב שדות התעופה, צורת העברת המידע ממכ"מי הגילוי אל המפקדות, זמני התגובה עד להזנקת מטוסים, יכולותיהם של הטייסים הערביים לפעול במזג אוויר קשה ובלילה ועוד.

לאחר גמר האיסוף בנו המתכננים טבלאות מפורטות ומדויקות שבהן הקצו לכל שדה תעופה את מבנה המטוסים המתאים להתקפתו, את המסלולים שיש להרוס, משקל הפצצות שיוטלו על כל מסלול וכו'. לכל שדה תעופה ומסלול הוגדרו נתיבי טיסה עד ליעד וזוויות כניסה ויציאה מיעף ההפצצה. על גבי מפות המסלולים סומנו המקומות במסלול שבהם יש להטיל פצצה בהתאם לסוגי המטוסים שבו ולמרחקי ההמראה הדרושים למטוסיו. בדרך כלל סומנו שתי פגיעות דרושות לכל מסלול במרחק של שליש מכל צד. מלאכת התכנון הסתיימה בסוף שנת 1964. התוכנית שקבלה את השם "מבצע מוקד" נכרכה בכריכה כחולה והופקדה בענף מבצעים בחיל האוויר כתוכנית מבצע שניתן להפעילה בתוך 24 שעות.

לאחר השלמת התכנון יזמו נבו וסברון אימונים שדימו חלקים מהתוכנית. האימונים כללו הגעה ליעדים בגובה טיסה נמוך מאוד, תוך שמירה על דממת אלחוט וביצוע יעפי הפצצה מדויקים. בהדמיות שונות שבוצעו בסיועו של יואש צידון נראה כי תנאי הכרחי להצלחת המבצע היה הפתעה מוחלטת של צבאות ערב כך שמטוסי יירוט לא יוזנקו כנגד המטוסים שחמושים במתאר הפצצות ואינם ערוכים לקרב אוויר. נמצא עוד כי לחיל האוויר דרושים 530 מטוסים לצורך הפצצת 14 שדות התעופה הערביים שבתוכנית, בעוד שלחיל האוויר רק כ-200 מטוסים כשירים למטרות הפצצה. לפיכך יישום המבצע חייב שחלק גדול ממנו ייעשה בגלי תקיפה מאוחרים יותר, ללא אותה הפתעה הכרחית, תוך ניהול קרבות אוויר מול מטוסי יירוט של צבאות ערב.

למרות הקושי ביישום, שנבע ממספר המטוסים המועט ביחס למשימה, שברשות חיל האוויר, המשיכו המתכננים בעדכון התוכנית בהתאם לשינויים בחיל האוויר ובשדות התעופה הערביים ובשנת 1965 הודפסה תוכנית המבצע המעודכנת במספר עותקים והועברה לבסיסי חיל האוויר הרלוונטיים.

ההכנות למבצע

פקודת יום של מפקד חיל האוויר

פקודת יום מח"א מבצע מוקד.jpg

בהול
מאת: מפקד חיל האוויר 050800
אל: תפוצת מ"ב ספרורים 1 - 14

לוחמי חיל האוויר,
האויב המצרי המשתחץ והמתגרה הניף ידו עלינו לכלותנו. לחיל האוויר - אגרופו הקמוץ של צה"ל - ניתן הצו. המראנו לקרב. החלה החוליה השלישית במלחמתנו לעצמאות וקוממיות במולדתנו ההיסטורית.
החוט המשולש 1948 - 1956 - 1967 לא ינתק. שוב חברו עלינו אויבים מכל עבר.
רוחם של גיבורי ישראל בכל הדורות תלווה אותנו בקרב. גבורתם בת האלמוות של לוחמי יהושע בן נון, גיבורי דוד המלך, המכבים, ולוחמי מלחמת הקוממיות וסיני תשמש לנו מקור ממנו נשאב כח ותעצומות רוח להלם באויב המצרי המאיים על ביטחוננו עצמאותנו ועתידנו. במיגורו המוחץ נבטיח שלום וביטחון לנו, לבנינו ולדורות הבאים.
טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חורמה, השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבר למען ישכן עם ישראל לבטח בארצו לדור ודור.

ב-15 במאי 1967, בעיצומו של יום העצמאות תשכ"ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני. בכך הכניס נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את ישראל למצב חירום, שכונה "תקופת ההמתנה". בעקבות ההסלמה הגוברת יזם מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, עדכון של תוכנית מוקד. נבדקו מחדש טבלאות המשימות, ההקצאה של מבני המטוסים, נתיבים ועוד. בחיל האוויר החלה פעילות תחזוקה מאומצת להכשרת מטוסים מושבתים או כאלה שנמצאים בתחזוקה תקופתית.

הרמטכ"ל יצחק רבין שקל את הפעלת התוכנית אך סבר כי טמונים סיכונים גדולים במבצע:

  • אם יחשף המבצע לצבאות ערב טרם ביצועו, ייקלעו מטוסי חיל האוויר החמושים במתווה הפצצה לקרבות אוויר אבודים וחלק גדול מהם יופל. בתרחיש כזה יאלץ צה"ל לנהל מלחמה ללא סיוע אווירי הכרחי.
  • כל כוחו של חיל האוויר לא מספיק לביצוע התוכנית (לחיל האוויר כ-200 מטוסים בלבד לעומת 530 שדרושים למבצע) ולכן רוב משימת השמדת שדות התעופה ייעשה ללא גורם ההפתעה ההכרחי.
  • אם יחשף המבצע לצבאות ערב יוכלו חילות האוויר הערביים לתכנן תקיפה הרסנית על ישראל שכמעט כל מטוסיה נשלחו למשימת עומק ואינם כשירים להגנת שמי מדינתם.

לאחר שנועץ עם מפקד חיל האוויר מוטי הוד, הסכים רבין לקחת את הסיכונים שביציאה למבצע. הוחלט כי מבצע מוקד יהיה זה שיפתח את המלחמה כאשר המאמץ הראשון יופנה כנגד מצרים ובשלב שני יותקפו סוריה וירדן, על אף שבשלב זה יאבד גורם ההפתעה הדרוש.

בפני הממשלה הוצג המבצע בקווים כלליים בלבד במטרה למנוע דליפת התוכנית. לאחר התלבטויות רבות לנוכח הסיכונים אישרה הממשלה את התקיפה ב-4 ביוני והותירה את בחירת שעת התקיפה למפקד חיל האוויר. הוד קבע כי שעת התקיפה תהיה 07:45 (שהיא 8:45 לפי שעון מצרים), שעה שבה ערפילי הבוקר כבר התפוגגו, משטר הרוחות נוח, פטרולי הבוקר המצריים שבו לבסיסם לארוחת בוקר (בשעות 7.40-8.00), ושבה מפקדי הבסיסים המצריים בדרכם לבסיס.

בשעה 18:00, מספר שעות לאחר אישור הממשלה, זומנו למפקדת חיל האוויר שלושת מפקדי בסיסי חיל האוויר, הכנפות ומספר קציני מטה לתדריך דחוף וסודי. מפקדי הבסיסים תודרכו בפרטי המבצע שיועד לבוקר היום שלמחרת. מלבד פרטי המבצע נתבקשו המפקדים לנקוט בכל האמצעים לשמירת סודיות מוקפדת ביותר: הטיסה תהיה בגובה נמוך מאוד תוך שמירה קפדנית על דממת אלחוט מוחלטת. טייס שנקלע למצב חירום יחזור לבסיסו אם יוכל או ינטוש את מטוסו מבלי לדווח על כך בקשר ולא יפעיל את מכשיר האיתור האלחוטי (מכשיר "שרה") עד לאחר שעת ההפצצה. המטוסים ימריאו ברצף בזה אחר זה ללא קבלת אישורי המראה. מטוס שתתגלה בו תקלה או שטייסו ישתהה בהמראה ייעקף על ידי המטוס הבא מבלי להאט את קצב ההמראה. ראש ענף מבצעים רפי הר-לב, מסר לכל אחד ממפקדי הבסיסים רשימת "כוחות ומשימות" עדכנית. מפקדי הבסיסים הונחו לתדרך את סגניהם רק בשעות הלילה, ואת הטייסים בתדריך שיערך בשעה 04:20 לפנות בוקר המחרת. בעת הזו היו לחיל האוויר 203 מטוסים שמתאימים למשימות הפצצה בתשע טייסות של מטוסי קרב, אשר 197 מתוכם שמישים.

התנהלות המבצע

ביום שני, 5 ביוני 1967, עם אור ראשון יצאו כהרגלם פטרולי היירוט של חיל האוויר המצרי במרווחים של חצי שעה זה מזה. בשעה 07:30 כמתוכנן נחתו אחרוני מטוסי הפטרול המצריים וטייסיהם פנו לארוחת הבוקר בבסיסם. יחידות ההאזנה של חיל המודיעין קלטו תשדורות שגרתיות ופעילות אימונים בחיל האוויר המצרי.

לשם הונאת חילות האוויר הערביים, ובמיוחד חיל האוויר המצרי, המריאו בשעה 06:45 ארבעה מטוסי אימון של בית הספר לטיסה מדגם פוגה מגיסטר שהתחזו ברשת הקשר למטוסי קרב[1]. הטייסים דברו ביניהם רבות לאורך כל הטיסה כשהם משתמשים באותות קריאה של טייסות קרב רבות ומדמות טיסות אימונים שגרתיות של מספר מבני מטוסי קרב.

פרט ל-12 מטוסי מיראז' 3 שנשארו להגנה על שמי המדינה, המריאו כמתוכנן בזה אחר זה כל מטוסי חיל האוויר שהיו כשירים למשימות הפצצה וזאת בתזמון מדויק כך שיהיו מעל מטרתם בדיוק בשעה 07:45 לפי שעון ישראל. הנעות המטוסים החלו בשעה 06:50. ראשוני הממריאים היו מטוסי אוראגן שיצאו מבסיס חצור ב-07:14 להפצצת שדה התעופה ביר גפגפה בסיני. בתוך כעשר דקות היו כל המבנים באוויר בדרך למטרתם. המבנים הורכבו ממטוסי ווטור, אוראגן, מיסטר IV, סופר מיסטר ומיראז' 3. ההמראה בוצעה כמתוכנן בדממת אלחוט מוחלטת כאשר צוות הקרקע מאשר את המראתם בתנועות ידיים, בפנסים ובשלטים בלבד. לאחר ההמראה התכנסו המטוסים במבנים צמודים בטיסה בגובה נמוך. לאחר המראת מטוסי ההפצצה המריאו זוג מטוסי ווטור בלתי חמושים שעליהם ציוד אלקטרוני לחסימת מכ"ם כשהם מלווים בשני מטוסי מיראז'. מטוסי הווטור נסקו לגובה רב וחסמו את מכ"מי הגילוי האווירי המצריים למשך שעתיים.

על מובילי המבנים היה לנווט על פי אזימוט תוך שמירה על מהירות טיסה קבועה למשך זמן קצוב כשגובה הטיסה אינו מאפשר שדה ראייה מספיק לניווט נוח.

בחדר המלחמה של חיל האוויר שהו הרמטכ"ל יצחק רבין, מפקד חיל האוויר מוטי הוד, יועץ ראש הממשלה לביטחון יגאל ידין וקציני המטה הכללי ומטה חיל האוויר בהמתנה דרוכה וממושכת לדיווחים. בשעה 07:40, כחמש דקות לפני ההפצצה, קיבל הר-לב ידיעות ממקורות מודיעיניים שונים שלפיהם לא ניכרת תנועה חריגה בחיל האוויר המצרי ובכך הופג החשש מדליפת המבצע.

הגל הראשון

בשעה 07:45 הגיעו מטוסי חיל האוויר, בו זמנית, אל 11 שדות תעופה מצריים. סמוך ליעדים הדליקו הטייסים את מכשירי הקשר ודיווחו כל אחד בתורו על כניסה ליעף הפצצה של המסלולים. המטוסים תקפו חלק משדות התעופה באמצעות פצצות פיצוח מסלולים (פפ"ם) שתוכננו בצרפת ויוצרו בישראל. התקיפה הפתיעה לחלוטין את חיל האוויר המצרי. לאחר שהטילו את פצצותיהם, המשיכו מטוסי חיל האוויר לחוג סביב שדות התעופה ולהמטיר אש תותחים על מטוסים שכלואים בו. ביעפי הצליפה הובערו מטוסים ומתקנים רבים בכל שדה. במקצת שדות התעופה נאלצו המבנים לנהל קרבות אוויר עם מטוסים מצריים שהמריאו לפני ההפצצה. לאחר שסיימו את הצליפה נכנסו מבנים נוספים להמשך השמדת השדות. לחלק מהמטוסים, בעיקר במבנים המאוחרים, נותרו לאחר התקיפה פגזי תותחים שלא הומטרו על השדה. מטוסים אלה צלפו על מטרות מצריות מזדמנות בדרכם חזרה כגון שיירות כלי רכב, מתקני מכ"ם וכו'.

תקיפות הגל הראשון נמשכו מ-07:45 ועד 09:05 ובו הושמדו 197 מטוסים מצריים, מתוכם 8 בקרבות אוויר. שישה שדות תעופה מצריים הושבתו כליל: אל עריש, ביר גפגפה, ביר תמדה וג'בל ליבני בסיני ופאיד וכברית מעבר לתעלת סואץ.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה המבנה שתקף מוביל המבנה טייסת הערות
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אל עריש רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
רס"ן יעקב טרנר
רס"ן יובל אפרת
טייסת 107
טייסת 107
שדה התעופה הקדמי ביותר של המצרים הממוקם בצפון סיני. מטוסי חיל האוויר שיגרו רקטות (ולא בפצצות פיצוח מסלולים) אל שבעת מטוסי המיג 17 שבו ואל עמדות הנ"מ וזאת מתוך כוונה לכבוש את השדה בתחילת המלחמה ולהשמיש אותו עבור חיל האוויר. נפגעו שלושה מטוסים ישראלים באש נ"מ אך הצליחו לנחות בשלום בישראל.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ביר גפגפה רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטר
רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
סרן רן אלון
רס"ן גיורא רם-פורמן
רס"ן חגי רונן
סרן ניר יונגשטיין
סרן מנחם שרון
טייסת 113
טייסת 113
טייסת 109
טייסת 113
טייסת 113
שדה העיקרי והגדול בסיני שבו טייסות ירוט ותקיפה רבות וכן מסוקי סער להובלת לוחמים. ממנו נפתחה אש נ"מ חזקה שפגעה בכל מטוסי הרביעייה הראשונה. אוראגן אחד התרסק וטייסו נהרג, אחד נפגע קשה וטייסו נשבה ושניים אחרים נפגעו ונחתו פגועים בישראל. מטוסים נוספים נפגעו במבנים האחרים.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ביר תמדה שלישיית מיראז'
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטר
רביעיית אוראגן
סרן דן סבר
סרן רמי הרפז
רס"ן אוהד שדמי
סרן דב פלג
טייסת 101
טייסת 107
טייסת 109
טייסת 113
שדה תעופה משני בסיני. במועד התקיפה המתינו על המסלול קצינים בכירים של חיל האוויר המצרי לקראת נחיתתו של הרמטכ"ל המצרי עבד אל-חכים עאמר, שר המלחמה שמס בדראן מפקד חיל האוויר מחמוד סירקי וקצינים בכירים נוספים שאמורים היו להגיע לביקור במטוס איליושין 14. הקצינים זיהו תחילה את המטוסים כמטוסי ליווי מצריים. תותחי הנ"מ באותו הזמן מושבתים והרביעייה הראשונה הפציצה ללא הפרעה מצרית. לאחר ההפצצה עברו המיראז'ים למתווה יירוט וחיפשו מטוסים מצריים באוויר. המבנה זיהה את מטוס הרמטכ"ל אך בשל נוכחותו של מיג 21 באזור עסקו בהפלתו ובכך ניצל הרמטכ"ל המצרי ופמליתו. בעת תקיפת רביעיית האוראגנים הספיקו המצריים לאייש את עמדות הנ"מ ולפגוע פגיעות קלות בכל המבנה אך כולם הצליחו לנחות בשלום בישראל.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ג'בל ליבני זוג מיראז' עזרא דותן (בבן) טייסת 117 שדה קדמי משני המשמש לפריסה בחרום ובו מטוסים מיושנים יחסית. על השדה ביצעו המיראז'ים יעפי צליפה בלבד במטוסים ומתקנים. לאחר כיבוש השדה נמצאו בו אלפי רקטות שהתאימו למטוסי חיל האוויר ושימשו אותו לתקיפת שדות התעופה בירדן וסוריה.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)פאיד שלישיית מיסטר
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטרים
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטר
חמישיית אוראגן
סרן אביהו בן-נון
רס"ן יוסף סלנט
רס"ן יהונתן שחר
שחם
סרן דוד נבו
סרן גיורא יואלי
טייסת 116
טייסת 113
טייסת 116
טייסת 113
טייסת 116
טייסת 113
בסיס גדול ועיקרי הממוקם בסמוך לאגם המר הגדול שבו טייסות קרב מתקדמות. רביעיית האוראגן שנכנסה לתקוף לאחר שלישיית המיסטר נתקלה באש נ"מ צפופה ומטוס אוראגן אחד התרסק על המסלול עם טייסו. אחד ממטוסי המיסטר ברביעייה השלישית נפגע, נטש סמוך לתעלת סואץ וחולץ בשלום בלילה על ידי מסוק ישראלי. בן נון מעיד, שבעיצומם של ההפצצות, הוא הבחין במטוס בואינג מצרי המנסה לנחות במסלול ההמראה המופצץ. בן נון, שלא ידע על תכולת המטוס, החליט שלא לסטות מהמשימה, שיעדיה היו מטוסי הקרב ומסלולי ההמראה. לימים, התברר שהמטוס הכיל את בכירי המטכ"ל המצרי והמטכ"ל הסורי ששבו מסיור בסיני, ובן נון סיכם, שזו אחת ההחמצות הקשות של המלחמה.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)כברית רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
שלישיית סופר מיסטר
רביעיית מיסטר
רביעיית מיסטר
סרן אלכסנדר ערמון
סרן בצלאל (צוליק) עופר
סרן שלמה שפירא
סרן צבי הס
סרן אסף בן־נון
טייסת 105
טייסת 105
טייסת 105
טייסת 109
טייסת 109
בסיס גדול ובו טייסות קרב רבות ממערב לאגם המר הגדול. רביעיית סופר המיסטר הראשונה הותקפה מעל סיני בדרכה חזרה על ידי מטוסי ירוט מדגם מיג 21 ובתמרוני ההתחמקות התרסקו שני מטוסים ישראלים שפגעו בקרקע טייס אחד נרצח על ידי בדואים והאחר נעדר.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אבו סואר רביעיית מיראז'
רביעיית מיראז'
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית ווטור
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית מיסטר
רביעיית מיראז'
רס"ן עמיחי שמואלי (שומי)
סרן יוסי חנקין
סרן אריק עזוז
סרן שלמה קרן
סרן גיורא אורן
סרן מריו שקד
סרן אהוד חנקין
טייסת 117
טייסת 117
טייסת 105
טייסת 110
טייסת 119
טייסת 116
טייסת 117
בסיס גדול הממוקם 30 ק"מ מערבית לאסמאעיליה. בבסיס היו מפציצי איליושין Il-28 בעלי טווח גדול שאיימו על יעדים בעומק ישראל ושתי טייסות מיג 21 החדיש. מסלולי השדה רחבי ידיים עשויים בטון מזוין. לצורך הפצצת השדה ביום הראשון הוקצו שמונה מבנים ובהם 52 מטוסים. לא נורתה מהבסיס אש נ"מ אפקטיבית אך בשל גודלו וחוסנו של השדה המשיך המודיעין לדווח במהלך יום התקיפה על היותו של השדה פעיל זמן רב לאחר שהשדות האחרים הושבתו אף שאליו הוקצתה כמות פצצות רבה. המצרים הצליחו לשגר ממנו במהלך התקיפות מטוסי ירוט. רביעיית מיג 21 שהמריאה במהלך ההתקפה ניסו ליירט את מבנה הווטורים שהיה השלישי שתקף את השדה וכן את מבנה במיסטרים השישי שתקף והצליח להפיל מטוס מיסטר שטייסו, דן מנור נטש ונשבה. טייס הווטור בן-ציון זהר ניהל קרב אוויר תוך כדי התקיפה וזכה בציון לשבח עבור פעולתו זו. לקראת סוף התקיפה נאלצו המיראז'ים לנהל קרבות אוויר חלקם הטילו את מטען הפצצות שלא על המטרות בחרום. המיראז'ים הפילו ארבעה מטוסי מיג 21.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אינשאס רביעיית מיראז'
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רס"ן רן פקר
רס"ן אהרן (ילו) שביט
סרן גירי שוהם
טייסת 119
טייסת 105
טייסת 105
שדה מרכזי וחשוב ובו הטייסות המתקדמות ביותר. על המבנה השני נפתחה אש נ"מ עזה סופר מיסטר אחד התרסק וטייסו נהרג וסופר מיסטר נוסף נפגע אך הצליח לנחות בישראל. בשל גודלו של השדה למרות הפגיעות הטובות נותרו בו מטוסים שלא נפגעו ומסלולים שיכולים היו לשמש להמשך פעילותו. לפיכך נכלל שדה זה כיעד גם לגלי התקיפה הבאים.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)קהיר מערב שלישיית מיראז'
רביעיית מיראז'
רביעיית מיראז'
שלישיית מיראז'
רביעיית מיראז'
רביעיית מיראז'
רס"ן עמוס לפידות
רס"ן עודד שגיא
רס"ן עמוס עמיר
רס"ן עודד מרום
סרן דוד פורת
סא"ל יעקב אגסי
טייסת 101
טייסת 119
טייסת 101
טייסת 101
טייסת 117
טייסת 119
בשדה זה נמצאה "החטיבת האווירית להפצצה אסטרטגית" שבה כ־15 מפציצים כבדים מסוג טופולב 16 אשר נושאים טילי שיוט מדגם AS-1 'Kennel. השמדת המפציצים הייתה בעדיפות גבוהה של חיל האוויר לנוכח הטווח הגדול שלהם המכסה את עומק מדינת ישראל. בתקיפה הושמדו כל מפציצי הטופולוב 16.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)קהיר בינלאומי זוג סופר מיסטר סרן מנחם כהן טייסת 105 שדה אזרחי ברובו. שניים מרביעיית סופר המיסטר חזרו לבסיסם בשל תקלות. השניים הנותרים לא הצליחו לאתר את מטרתם שהייתה שדה אינשאס בשל עננות. המוביל כהן החליט לתקוף במקום המטרה המקורית את השדה הגדול קהיר בינלאומי.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)בני סואף שלישיית ווטור
רביעיית ווטור
רביעיית מיראז'
שלישיית ווטור
רס"ן משה (סימי) סער
רס"ן עזרא אהרון
רס"ן לוי צור
רס"ן גדעון מגן
טייסת 110
טייסת 110
טייסת 101
טייסת 110
שדה מרוחק סמוך לנילוס ובו מפציצים ארוכי טווח מסוג טופולוב 16 שהשמדתם הייתה בעדיפות גבוהה. במהלך התקיפות נורו טילי SA-2 שהחטיאו את המטוסים הישראליים. אחד הווטורים במבנה הראשון נפגע אך הצליח לנחות בשלום בישראל. לאחר מבנה הווטורים השני כבר הושמדו כל מפציצי הטופולב ושאר המבנים המשיכו לפגוע במטרות משניות.

לחיל האוויר הישראלי אבדו בתקיפות הגל הראשון שמונה מטוסים, שבעה טייסים נהרגו, שלושה טייסים נפצעו ושניים נפלו בשבי. בין הטייסים, שנהרגו היה סרן יורם הרפז, שכבר שב לשטח האווירי של ישראל, נפגע מכבל חשמל, בסמוך לכור בדימונה, מה שגרם לשיבוש מערכת הקשר במטוסו והוא לא שמע את האזהרה שניתנה בקשר, שלא להיכנס למתחם האווירי של הכור, שכן ניתנה שם הוראה לירות אש חופשית, מחשש שכוחות האויב ינסו לפגוע בכור. הרפז המשיך לטוס אל תוך מתחם הכור, כוחות הנ"מ שסברו שמדובר במטוס אויב ירו עליו טיל הוק ומטוסו הופל. מיד לאחר גל התקיפה הראשון פותחו תצלומים שהביאו המטוסים במטרה להכין יעדים חדשים לגל התקיפה השני. בעיקר נבחנו תצלומי שלושת שדות התעופה הגדולים שהותקפו: בני סואף, אבו סואר וקהיר מערב. החל מהשעה 9:00 שידרו תחנות הרדיו המצריות, לרבות תחנת "קול הרע"ם מקהיר", ששידרה בשפה העברית, דיווחים שוטפים על תבוסה ישראלית. בין היתר דווח "מטוסינו תקפו מטרות בשטח ישראל" "בעוד שעות ספורות תיפול תל אביב בידינו הערבים". מיד בתחילת ההפצצה פקד רבין לכוחות החי"ר והשריון לפרוץ לסיני. ובכך למעשה פרצה המערכה הקרקעית של מלחמת ששת הימים.

הגל השני

לאחר שהתבררו הפגיעות בשדות המצריים השונים נבחרו מטרות לגל התקיפה השני. המבנים יצאו במהירות לאחר תדריך קצר ולאחר חימוש ותדלוק המטוסים ששבו מהגל הראשון. בגל התקיפה השני, בשונה מהראשון, טסו המבנים בגובה חסכוני בדלק שמאפשר ניווט יעיל. איתור השדות היה פשוט מאחר שהם העלו עשן מהתקיפות הקודמות. תקיפות הגל השני החלו בשעה 09:34 והתמקדו בבסיסי חיל האוויר המצרי שעל פי תוכנית מוקד המקורית לא ספגו את מטען הפצצות הדרוש להשמדתם או כאלה שהיה ספק לגבי סגירתם. חלק מהמבנים ביצעו יעפי צליפה במטרות מזדמנות מצריות בסיני לאחר שבשדות שתקפו אזלו המטרות. הותקפו משאיות, מתקני מכ"ם, כלי רכב ועוד.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה המבנה שתקף מוביל המבנה טייסת הערות
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ביר גפגפה רביעיית מיסטר רס״ן חגי רונן טייסת 109 השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ביר תמדה רביעיית מיסטר סרן אסף בן־נון טייסת 109 המבנה תקף מטרות נוספות מזדמנות בשדה ואת המסלולים שהיו פגועים מהתקיפות הקודמות. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ג'בל ליבני שלישיית אוראגן רס"ן יוסי אביב (אברבוך) טייסת 107 השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)פאיד רביעיית מיסטר סרן אביהו בן-נון טייסת 116 השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו ברביעייה אחת נוספת בלבד. המבנה לא הצליח לזהות מטוסים שלמים ולכן ביצע יעפי צליפה על מבנים, עמדות נ"מ ומטרות מזדמנות. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)כברית רביעיית מיסטר
שלישיית אוראגן
רביעיית מיסטר
רס״ן אוהד שדמי
סרן יוחנן רוזר
סרן דוד נבו
טייסת 109
טייסת 113
טייסת 116
המבנה הראשון זיהה מסלול אחד שלם שממנו ממריאים ונוחתים מיגים. המבנה השמיד אותו. שאר המבנים המשיכו לתקוף מטרות השמידו מטוסים נוספים על הקרקע והביאו לסגירת השדה.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אבו סואר רביעיית מיראז'
שלישיית אוראגן
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רס"ן רן פקר
רס"ן גיורא פורמן
בצלאל (צוליק) עופר
סרן מנחם כהן
סרן גיורא אורן
טייסת 119
טייסת 113
טייסת 105
טייסת 105
טייסת 105
בשדה רחב הידיים עדיין היו מטרות ומסלוליו העבים לא ניזוקו די הצורך. המבנים המשיכו בזה אחר זה בתקיפת המסלולים ומטוסים חונים. המבנה השלישי דווח כי אין בשדה מטרות משמעותיות אך מבנים נוספים שהיו בדרכם לשדה המשיכו לכתוש אותו לאחריהם נחשב השדה כסגור. במשך כל התקיפה נורתה אש נ"מ מצרית חזקה אשר פגעה במספר מטוסים ישראלים אך כולם חזרו בשלום לישראל.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אינשאס רביעיית מיראז'
רביעיית ווטור
שלישיית סופר מיסטר
זוג מיראז'
סרן אמנון גרדי
סרן יצחק גולן (גלנץ)
גידי שוהם
מוטי ישורון
טייסת 117
טייסת 110
טייסת 105
טייסת 119
המבנים תקפו מטרות נוספות בשדה ואת המסלולים שהיו פגועים ברובם מהתקיפות הקודמות. במהלך התקיפה נורתה אש נ"מ חזקה שפגעה בחלק מהמטוסים אך כולם חזרו בשלום לבסיסם בישראל.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)קהיר מערב רביעיית ווטור רס״ן בן-ציון זהר טייסת 110 בגל הראשון נפגעו קשה המסלולים ודווח על השמדת כל מפציצי הטופולוב. למרות זאת נשלח מבנה ווטורים שלאחריו נחשב השדה לסגור.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)מרכז חלואן רביעיית מיראז' סרן דן סבר טייסת 101 תקיפה ראשונה של שדה זה שהיה שדה ניסויים שבו מספר מטוסי קרב חלקם נמלטו מהשדות המותקפים בגל הראשון.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אל מנסורה רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית מיראז'
סרן אילן רון
רס"ן אהרן (ילו) שביט
רס"ן עמיחי שמואלי
טייסת 105
טייסת 105
טייסת 117
שדה קטן ומשני שלא הותקף בגל הראשון ושאליו נמלטו מטוסים מהשדות המופצצים בגל הראשון. המבנה הראשון לא הצליחו לאתר את השדה ונשלח לסייע בדרכו חזרה לכוחות הקרקע בסיני. מבנה המיראז' שהיה השני דווח כי התקשה למצוא בשדה מטרות והוא הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)אל מינייה רביעיית מיראז'
שלישיית מיראז'
רס״ן עודד שגיא
סא״ל זוריק לב
טייסת 101
טייסת 101
שדה מרוחק בעומק מצריים שימש לאימון חניכי טייס ולא הותקף בגל הראשון. התעורר חשש שהוברחו אליו מטוסים משדות התעופה שהותקפו בגל הראשון. כל המטרות נפגעו ולאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.

סך הכל בוצעו בגל השני 164 גיחות והותקפו 11 שדות תעופה וכן תחנות מכ"ם ואמצעי לוחמה אלקטרונית. בגל זה הושמדו 107 מטוסים. התקיפות נמשכו שעה ו-44 דקות. בשעה 12:00 החלו מטוסים סוריים, ירדנים ועיראקיים לתקוף מטרות בצפון ישראל, וגרמו נזקים מועטים.

הגל השלישי

לאחר התקפת הגל השני בוצעה בחיל האוויר הערכה מחודשת ונלמדו תוצאות התקיפה. כל בסיסי חיל האוויר המצרי בסיני היו מושבתים וכל המטוסים שבהם מושמדים. גם שדות התעופה העיקריים האחרים במצרים היו מושבתים וכך גם רוב מתקני המכ"ם. לפיכך פחת החשש ממפגש ומעימות עם מיירטים מצריים ולכן התקיפות הבאות בוצעו בטיסה בגובה נוח לניווט ולטיסה מהירה וחסכונית בדלק גם כאשר המבנים היו מעל לסיני.

החל מהשעה 11:30 הוזנקו מטוסי תקיפה סוריים כנגד מטרות בצפון ישראל בתגובה לתקיפת מצרים. לנוכח ההצלחה בהשבתת השדות המצריים והתמעטות המטרות שנותרו להשמדה במצרים, החליט מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, להוציא מבנים שתוכננו לתקיפות חוזרות במצרים לכיוון שדות התעופה בסוריה. חלק מהמבנים קיבלו את המשימות והיעדים החדשים בדרכם למטוסים. מאחר שתקיפת השדות הסוריים נעשתה ללא גורם ההפתעה שהיה בגל התקיפה הראשון במצרים, שיגר חיל האוויר מבני מיראז'ים במקביל למטוסים שהפציצו וסיפקו להם חיפוי כנגד מטוסי יירוט סוריים שחגו מעל לבסיסים.

גם חוסיין מלך ירדן החליט בשעות הבוקר לתקוף את ישראל לנוכח הדיווחים המצריים על הצלחות צבאיות, ופנה בבקשה לעיראק ולסוריה להעמיד לרשותו עוד מטוסים וטייסים כדי שיוכל לתקוף בעוצמה את צה"ל. הסיוע המובטח הגיע באיחור ורק בשעה 11:00 יצאו מספר מטוסים עיראקיים לירדן. אך מאחר שנוספו עוד ועוד ידיעות באמצעי התקשורת הערביים על תבוסה ישראלית החליט לצאת למתקפה בכוחו שלו. החל מהשעה 11:50 יצאו 16 מטוסי הוקר האנטר לתקיפת יעדים בישראל. בתגובה החליט מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, לשלב בתוכנית התקיפה גם את שדות התעופה של ירדן ולהשמידם. בתקיפה הושבתו שדות התעופה הירדניים והושמדו מטוסי הקרב הירדניים בתוך שעתיים. בנוסף הושמדו כלי טיס אזרחיים וכן הותקפו מתקני מכ"ם ויעדים אחרים. לאחר שהושמדו כמעט כל מטוסי חיל האוויר הירדני אסף המלך חוסיין את הטייסים והודיע להם שיועברו לעיראק עד לסוף המלחמה כדי לסייע במלחמה כנגד ישראל. הטייסים נשלחו עוד באותו היום באוטובוס לשדה התעופה H-3.

החל משעות הצהריים הגיעו למודיעין הישראלי ידיעות על הצטרפות עיראק למלחמה. חטיבה משוריינת נשלחה דרך ירדן לגבול ישראל ומטוסים הועברו לשדה התעופה H-3 שהוא המערבי ביותר בעיראק. לכן הוחלט בשעות הצהריים לצאת לתקיפת שדה התעופה H-3 בעיראק. הגיחה לשדה המריאה בשעה 14:15. העיראקים שתכננו להעתר לבקשת מצרים ולשלוח טייסות כחיל משלוח החליטו להימנע מכך ולשמור את כוחם להגנה על שדותיהם בכך נותרה מצרים נטולת כוח אווירי עד לסוף המלחמה.

תקיפות הגל השלישי הסתיימו בשעה 12:45. בסך הכל בוצעו 85 גיחות במצרים, 48 בירדן, 67 גיחות בסוריה וגיחה אחת נגד שדה התעופה H-3 בעיראק.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה המבנה שתקף מוביל המבנה טייסת הערות
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)כברית רביעיית מיסטר סרן ישראל בסטר טייסת 109 השדה הותקף בשני הגלים הקודמים. נותרו בו מטוסים בודדים. לאחר תקיפתו על ידי רביעייה זו הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)פאיד רביעיית מיראז' סרן יהודה קורן טייסת 117 השדה הותקף בשני הגלים הקודמים. המבנה לא מצא מטרות איכות וביצע צליפות על מבנים ומגדל הפיקוח. לאחר תקיפתו על ידי רביעייה זו הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)קהיר מערב רביעיית מיראז' סרן אבנר סלפק טייסת 101 בשדה עדיין נותרו מטוסים אחדים. המבנה הטיל פצצות על המסלול ותקף. אחד המיראז'ים נפגע באש ככל הנראה מטיל אטול ששוגר ממטוס מיג 21. הטייס נטש ונרצח על ידי כפריים.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)לוקסור שלישיית ווטור סרן שלמה קרן טייסת 110 השדה המרוחק מאוד בעומק מצרים לא הותקף בגלים הקודמים. תקיפתו נבעה מהחשש להימצאות מפציצי טופולב 16 בו. המבנה הטיל את הפצצות ונכנס ליעפי צליפה והשמיד מטוסים רבים ובהם שמונה מטוסי טופולב 16. אש הנ"מ המצרית הייתה דלילה.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ע'רדקה רביעיית מיראז' רס"ן רן פקר טייסת 119 השדה ממוקם בחוף המערבי של מפרץ סואץ, ממערב לשארם א-שייח' ולא הותקף בגלים הקודמים. המבנה הפציץ את המסלול וביצע יעפי צליפה ופגע במטוסים רבים. אש הנ"מ המצרית הייתה חזקה ובמיראז' אחד נוצרה בעיית דלק והוא שב לבדו לישראל. מטוסי מיג 19 שהופיעו מעל השדה אילצו את שלושת המיראז'ים לנהל קרב אוויר ולהפסיק את התקיפה. בקרב הופלו שלושה מיגים. לאחר התקיפה השדה נחשב לסגור.
מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)ביליביס רביעיית מיראז' רס"ן עודד מרום טייסת 101 השדה המרוחק משמש כבית ספר לטיסה. למודיעין נודע שנמלטו אליו מספר מטוסים מבסיסים שהותקפו בגלים הקודמים. לאחר הפצצת המסלולים לא נמצאו בשדה מטרות רבות והמבנה פגע בעיקר במטוסי תובלה או מטוסי אימון. מהשדה לא נורתה אש נ"מ.
סוריהסוריהדמשק אל מאזה שלישיית מיסטר
רביעיית אוראגן
שלישיית מיסטר
רביעיית מיסטר
זוג מיראז'
שלישיית מיראז'
סרן צבי הס
רס״ן גיורא רם (פורמן)
סרן שמואל דביר
סרן דור נבו
רס"ן עמיחי שמואלי (שומי)
רס"ן עמוס לפידות
טייסת 109
טייסת 113
טייסת 116
טייסת 116
טייסת 117
טייסת 101
השדה הסמוך מדרום מערב לדמשק היה הגדול והחשוב בסוריה ובו טייסות רבות. אש הנ"מ הייתה חזקה מאוד ממנה נפגע מטוס מהמבנה הראשון וטייסו נפל בשבי. מהמבנה השני נפגעו שני מטוסים אך הצליחו לנחות בשלום בישראל. מהמבנה השלישי נפגע מטוס אחד וטייסו נהרג. במבנה הרביעי נפגע מטוס אך טייסו הצליח לנחות בשלום בישראל. זוג מיראז'ים שהגן על המבנים ממיירטים ולא תוכנן לתקוף את השדה נתבקש על ידי הבקר בקשר לבצע יעף צליפה ספונטני על השדה לפני שובו. ביעף נורתה עליהם אש נ"מ כבדה ושניהם נפגעו כנראה מירי טילים ממיגים שהיו באזור האחד התרסק וטייסו נהרג והשני נטש מטוסו מעל לשטח ישראל. מבנה המיראז' האחרון לא נפגע בתקיפה.
סוריהסוריהסייקל רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
סרן אמנון שפירא
רס"ן אהרן שביט (ילו)
בצלאל (צוליק) עופר
טייסת 105
טייסת 105
טייסת 105
השדה נמצא מזרחית לדמשק. רביעיית ראשונה תקפה כמתוכנן. תקיפת המבנה השני הופרעה על ידי מטוסי מיג 21 שניסו לירטם. המבנה נאלץ לנהל קרב אוויר שבמהלכו הופלו שני מיגים ושב לישראל. מטוס אחד מהמבנה השלישי נפגע מהדף התפוצצות מיג שהוא עצמו פוצץ אך הצליח לשוב לישראל בשלום.
סוריהסוריהמארג׳ ריאל רביעיית סופר מיסטר
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטר
סרן אילן רון
רס"ן יוסי אביב (אברבוך)
רס״ן חגי רונן
טייסת 105
טייסת 107
טייסת 109
השדה נמצא דרום מזרחית לדמשק. במבנה טייסת אחת של מיג 21 וכן היו בו מטוסי מיג 17. שלושת המבנים ביצעו את התקיפות ללא פגיעות מאש נ"מ שנורתה לעברם. המבנה השלישי דווח כי בשדה לא נותרו עוד מטרות ושכל כלי הטיס שבו הושמדו. השדה נחשב סגור ומבנה מיסטרים נוסף שהתכונן לתקוף אותו הופנה למשימות אחרות.
סוריהסוריהדמייר רביעיית ווטור
רביעיית ווטור
שלישיית סופר מיסטר
שלישיית מיסטר
שלישיית מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית מיראז'
רס"ן אייל אחיקר (לוס)
רס"ן משה (סימי) סער
סרן מנחם כהן
רס״ן אוהד שרמי
סרן יעקב יריב (קוביק)
סרן דן סגרי
רס"ן עזרא דותן (בבן)
טייסת 110
טייסת 110
טייסת 105
טייסת 109
טייסת 109
טייסת 105
טייסת 117
השדה נמצא צפון מזרחית לדמשק. נחשב לשדה פעיל, גדול ומוגן מאוד בנ"מ. אחד המטוסים ממבנה הווטורים הראשון נפגע, טייסו צנח ונשבה. היה זה השבוי הישראלי היחיד בסוריה במלחמה זו. מהשדה המריא מבנה מיג 21 שהביא להפסקת התקיפה של המבנה הווטורים. המבנה השני נתקל באש נ"מ חזקה מאוד. כל הרביעייה נפגעה והפסיקה את התקיפה לאחר יעף השלכת הפצצות על המסלולים. כל הרביעייה נחתה בשלום בישראל למרות הפגיעות. גם כנגד המבנים השלישי הרביעי והחמישי נורתה אש נ"מ כבדה מטוס אחד מהמבנה החמישי נפגע אך נחת בשלום בישראל. מוביל המבנה השישי (סופר מיסטר) נפגע ונטש סמוך לשדה ונרצח על ידי חיילים סוריים. גם לאחר תקיפת המבנה השישי טרם הושמדו כל המטרות בשדה. לנוכח אש הנ"מ הכבדה והאבדות הוחלט שהמשך ההפצצות ייעשו על ידי מטוסי המיראז' שהיה מהיר יותר. המיראז'ים תקפו את עמדות הנ"מ והשמידו רבות מהן ללא אבדות.
סוריהסוריהT-4 רביעיית מיראז'
שלישיית מיראז'
סרן איתן כרמי
רס"ן עודד שגיא
טייסת 119
טייסת 119
שדה צפוני ומרוחק. בזמן התקיפה ירי הנ"מ היה חלש. שני מבני המיראז' הגיעו סמוכים בזמן אל השדה ונאלצו לנהל קרבות אוויר עם מטוסי מיג 21 במקביל להפצצות. התקיפות היו טובות ולא נפגעו מטוסים ישראלים.
ירדןירדןרבת עמון רביעיית מיראז'
רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
רביעיית מיסטר
סרן אברהם שלמון
סרן דב פלג
דוד יצחק
סרן יהודה קורן
סרן אביהו בן-נון
טייסת 119
טייסת 113
טייסת 107
טייסת 117
טייסת 116
שדה ממוקם מזרחית לעיר רבת עמון בירת ירדן. בשדה לא היו מטוסי קרב רבים אך התעורר בישראל החשש שממנו יפעלו מטוסים עיראקיים ולכן הוחלט להשביתו. חמשת המבנים שתקפו אותו החל מהשעה 12:45 השמידו את כלי הטיס שבו והשביתו את המסלולים. חלק מכלי הטיס היו אזרחיים. במהלך התקיפה נורתה אש נ"מ. במבנה השני נפגעו האוראגנים. אחד הטייסים שכנראה נפצע לא ענה בקשר וטס חזרה לישראל מעל לאזור אסור לטיסה והופל בטיל הוק ישראלי כשהיה סמוך לקריה למחקר גרעיני בדימונה. אחד המטוסים במבנה הרביעי נפגע אך הצליח לנחות בשלום בישראל. שני מטוסי מיסטר מהמבנה האחרון נפגעו אך הצליחו לנחות בשלום בישראל.
ירדןירדןמאפרק רביעיית מיסטר
רביעיית מיסטר
רביעיית סופר מיסטר
רביעיית אוראגן
רביעיית אוראגן
סרן מריו שקד
אדי ארד (פקטורי)
סרן אריק עזוז
רן אלון
רס״ן יוסף סלנט
טייסת 116
טייסת 116
טייסת 105
טייסת 113
טייסת 113
שדה ירדני עיקרי. טרם תקיפתו הצליחו להמריא ממנו שני מטוסי הוקר האנטר שניהלו עם הרביעייה הראשונה קרב אוויר ושיבשו חלקית את התקיפה. בקרב האוויר נפגע אחד המטוסים הישראליים טייסו צנח פצוע וככל הנראה נרצח על ידי מקומיים, והשלישייה שנותרה הצליחה לגרום לשדה נזק ניכר. גם הרביעייה השנייה נאלצה לנהל קרבות אוויר עם האנטרים אך הצליחה בתקיפתה והשמידה מטוסי האנטר רבים. הרביעייה השלישית והרביעית תקפו את השדה הירדני ללא התנגדות ירדנית משמעותית והשביתו אותו. המבנה החמישי והאחרון תקף מטרות משניות ומזדמנות בשדה ההרוס. אחד ממטוסי המבנה האחרון נפגע מאש נ"מ ונאלץ לנטוש את מטוסו בשלום מעל שטח ישראל.
עיראק 1963עיראק 1963H-3 שלישיית ווטור סרן גדעון מגן טייסת 110 השדה המערבי ביותר בעיראק. על פי התכנון היו אמורים ללוות מטוסי מיראז' את מפציצי הווטור האיטיים אך המרחק הגדול אל היעד היה על גבול הטווח של המיראז' ולבסוף הוחלט להימנע מהוצאתם. מיגים החלו תוקפים את הווטורים עוד טרם הגיעם לשדה ולאורך כל יעפי התקיפה הטרידו אותם. למרות נחיתות הווטור חזרו כולם ללא פגע לישראל.

חיל האוויר הירדני הושמד כולו (ב-51 גיחות). כמחצית מחיל האוויר הסורי הושמד (ב-82 גיחות) והיתר ברחו לשדות מרוחקים. כמו כן הותקף שדה תעופה בעיראק ושדות נוספים במצרים.

תקיפות מהיום השני למלחמה ואילך

לאחר התקפת הגל השלישי הושמד חיל האוויר הירדני. חיל האוויר הסורי שספג פגיעות בשדות התעופה שלו והושמדו מחצית ממטוסיו נמנע מלשגר מטוסים לעבר שטח ישראל. אולם נראה היה כי עיראק, שלה הוקצה רק מבנה תקיפה יחיד (ארבע גיחות בלבד), הייתה בעלת יכולת ונכונות לשגר מטוסים לעבר ישראל. בבוקר יום 6 ביוני תכנן חיל האוויר העיראקי לשגר רביעיית מפציצי טופולב 16 ולהפציץ את תל אביב ואת בסיס רמת דוד (לבסוף הפציץ רק מטוס אחד). גם בבוקר 7 ביוני הגיעה ידיעה מודיעינית שלפיה מצרים שיגרה בקשה דחופה לעיראק לצאת ולתקוף את שדה התעופה חצור ואת רמת דוד. השדה העיראקי היחיד שהיה בטווח שמאפשר שיגור מטוסים לישראל היה H-3. לכן הוחלט גם בבוקר היום השלישי למלחמה להזניק מבנה של מפציצי ווטור ומבנה של מיראז'ים לתקיפה נוספת שלו. התוקפים העמוסים בפצצות נתקלו בשמיניית מטוסי ירוט ובסופו של הקרב הופלו שלושה מטוסים ישראלים מתוך השמונה שתקפו. על פי מקורות פקיסטניים ואמריקנים מטוס ווטור ומטוס מיראז' III הופלו על ידי הטייס הפקיסטני (לאחר מכן בנגלדשי) סאיפול אזאם[2] בהטיסו מטוס הוקר האנטר. שניים מהטייסים נפלו בשבי העיראקי[3] והושבו לישראל בסוף החודש[4]. לאחר גיחה זו הוחלט שלא לתקוף שוב את שדה H-3. אך גם העיראקים לא יזמו עוד תקיפות בישראל עד סוף המלחמה.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה המבנה שתקף מוביל המבנה טייסת הערות
עיראק 1963עיראק 1963H-3 רביעיית ווטור
זוג מיראז'
משה (סימי) סער
יהודה קורן
טייסת 110
טייסת 117
תקיפה שיצאה בשעה 6:00 בבוקר היום השני למלחמה. השדה המערבי ביותר בעיראק שהותקף גם בגל השלישי יום קודם לכן. בנוסף לווטורים שוגרו גם זוג מטוסי מיראז' להגנה על הווטורים מפני מיירטים. התקיפה הופרעה לכל אורכה על ידי מטוסי ירוט והתנהלו קרבות אוויר. מלבד הנזק לשדה הופלו בקרבות אוויר שלושה מטוסים עיראקיים.
עיראק 1963עיראק 1963H-3 רביעיית ווטור
רביעיית מיראז'
סרן שלמה קרן
רס״ן עזרא דותן (בבן)
טייסת 110
טייסת 117
תקיפה שיצאה בשעה 10:23 בבוקר היום השלישי למלחמה. בנוסף לווטורים שוגרה גם רביעיית מטוסי מיראז' אך הפעם הועמסו עליהם גם פצצות ותוכנן שגם יפציצו את המסלולים וגם יגנו על הווטורים מפני מיירטים. לתוקפים המתינו שמונה מטוסי האנטר שפטרלו מעל לשדה. בשל איום ההאנטרים שניסו לירטם הטילו המיראז'ים את פצצותיהם בחפזה ולא פגעו במסלול. בקרב האוויר שהתפתח הופל האנטר ומיראז' שטייסו צנח. מוביל הווטורים נפגע באש נ"מ. הטייס והנווט נהרגו. ווטור נוסף נפגע וטייסו נטש ונפל בשבי.

תוצאות המבצע

כותרת העיתון מעריב לאחר המבצע
  • ביום המלחמה הראשון הושמדו כ-70% ממטוסי הקרב וההתקפה של ארצות העימות ובסך הכל 451 מטוסים ומסוקים:
דגם מטוס מצריםמצרים מצרים סוריהסוריה סוריה ירדןירדן ירדן עיראקעיראק עיראק לבנוןלבנון לבנון סך הכל
מיג 21 104 32 - 12 - 148
מיג 19 29 - - - - 29
מיג 17 94 16 - 2 - 112
סוחוי 7 14 - - - - 14
הוקר האנטר - - 21 5 1 27
טופולב 16 30 - - 1 - 31
איליושין 28 27 2 - 1 - 30
איליושין 14 30 2 - - - 32
אנטונוב 12 8 - - - - 8
מטוסי תובלה שונים 2 2 - - - 4
מי-6 8 2 - - - 10
מי-4 2 4 - - - 6
סך הכל 348 60 21 21 1 451
  • מרבית שדות התעופה במצרים, ירדן וסוריה הושבתו כבר ביום הראשון למלחמה ונותרו מושבתים עד לסופה.
  • לישראל הייתה עליונות אווירית מוחלטת לאחר המבצע וכבר ביום הראשון למלחמה התפנו מטוסי חיל האוויר לתקיפת מטרות קרקע וסיוע לכוחות חי"ר ושריון.
  • בבוקר המבצע שידרו אמצעי התקשורת המצריים דווחים על הצלחה מצרית בקרבות. ישראל נמנעה מפרסום הצלחת התקיפה ורק בחצות היום הראשון הודיע הרמטכ"ל יצחק רבין ברדיו כי הושמדו בקרבות 400 מטוסי אויב.
  • לאחר המלחמה שיקמו חילות האוויר הערביים את ציי המטוסים באמצעות רכש נרחב בעיקר מתוצרת סובייטית. מאחר שמעט טייסים ערביים נהרגו במלחמה, הצליח חיל האוויר המצרי לחזור לגודלו הקודם כבר ביוני 1968 (כשנה לאחר המלחמה). חיל האוויר הסורי השלים את אבדותיו באמצע שנת 1968 כשנה לאחר המלחמה. לאחר השיקום החל תכנון מבצע חדש להשמדת חילות האוויר הערביים שנקרא מבצע לפיד שנמסר לטייסות ב-17 ביולי 1968.

ב-3 בדצמבר 1971, במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש, ביצע חיל האוויר של פקיסטן מתקפת מנע על בסיסי חיל האוויר ההודי שבצפון מזרח המדינה, בדומה למבצע מוקד, ששימש כהשראה למתקפה זו.

גלריה

הקלטות קשר מ"מבצע מוקד"

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע מוקד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אתי אברמוב, עפה מקורס טיס, "ידיעות אחרונות", 19.4.2010
  2. ^ M. Hensel, Howard (4 June 2020). Air Power in the Indian Ocean and the Western Pacific: Understanding Regional Security Dynamics. Routledge. מסת"ב 9781000091779
  3. ^ אליעזר דרור, ביום השלישי ולא הראשון, מעריב, 2 ביולי 1967
  4. ^ שני טייסי חיל האוויר הוחזרו על ידי הירדנים, דבר, 28 ביוני 1967
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0