דוד רזיאל
_-_David_Raziel.jpg) | |
| דוד רזיאל, 1 במאי 1941 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1910 סמרגון, מחוז וילנה |
|---|---|
| נהרג | 20 במאי 1941 (בגיל 30) |
| תאריך עלייה | 1914 |
| כינוי | אלוף בן ענת |
| השתייכות |
 ההגנה אצ"ל הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1929 – מאי 1941 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 אלוף בצה"ל (לאחר מותו) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד האצ"ל, מפקד יחידת קומנדו | |
| פעולות ומבצעים | |
| המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נציב בית"ר בארץ ישראל | |
| הנצחה | |
| היישוב רמת רזיאל, תחנת הרכבת חיפה חוף הכרמל | |
דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910 - כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה ממייסדי האצ"ל ומפקדו הרביעי ונציב בית"ר בארץ ישראל. נהרג בעיראק בשליחות צבאית מטעם בריטניה.
תולדות חייו
תחילת הדרך
נולד ב-1910 בעיירה סמרגון שבמחוז הורדנא (כיום בבלארוס), כנצר למשפחת רבנים, בנם של בלומה לבית גורדין (בתו של רבי יהודה ליב גורדין ואחותו של אבא גורדין) ומרדכי רזיאל (רוזנסון) (1880–1962), מחנך עברי[1]. בבית דיברו עברית. ב-1914 עלה עם הוריו ואחותו אסתר לארץ ישראל, בעקבות הזמנה שקיבל אביהם ללמד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ בשנת 1923.
בשנת 1928, לאחר שסיים את לימודי התיכון בבית הספר "תחכמוני" שבתל אביב, עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם היה חברותא של הרצי"ה קוק ושל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. בנוסף לכך למד מדעי היהדות, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הזדעזע רזיאל והצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים. לאחר זמן קצר סיים קורס מפקדים.
באצ"ל
ב-1931 התפצל האצ"ל מתוך "ההגנה" ורזיאל נמנה עם מקימי הארגון. בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה רזיאל ממצדדי שבירת מדיניות ההבלגה כלפי הערבים. ב-1936 יצאו לאור בהוצאת הספרייה המרכזית של ברית חיילי החזית היהודית ספר "האקדח" מאת ד. ראש (שם עט של דוד רזיאל ואברהם שטרן), וכן הספר "תרגילי הסדר המכונס והמרווח" מאת י. גוש-חלב (דוד רזיאל). הספר הראשון שימש באצ"ל ובמחתרות במשך שנים אחרי פרסומו, בהיותו ראשון מסוגו בעברית[2]. ב-1937 הגיעו לידי הסכם המאחד את האצ"ל עם "ההגנה" אך רזיאל נשאר באצ"ל עם רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר. במחתרת ראו בו רבים סמל של מופת והקרבה עצמית.
באותה תקופה נישא לשושנה, בתם של יוסף חיים צבי (בנו של שמואל זנוויל שפיצר) וחנה שפיצר, שהייתה מייסדת ומנהלת בית הספר לבנות שפיצר בירושלים.
מפקד האצ"ל
בשנת 1938 מינה זאב ז'בוטינסקי את דוד רזיאל למפקד האצ"ל, וכך היה למפקדו הרביעי של הארגון. ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את התואר "ראש המפקדה", ולהציע שמעמדו כראש המפקדה יהיה "ראשון בין שווים", בהמשך הרחיב את פעולותיו של הארגון גם לליטא ולפולין. כינויו המחתרתי של רזיאל היה "בן ענת".
תחת פיקודו, החל מיולי 1938, בוצעו פעולות רבות נגד ערבים ברחבי הארץ, וזאת כתגובה להירצחם של יהודים רבים במאורעות. כך למשל, בירושלים בוצעו מספר רב של פעולות ירי וחבלה, ובהן התקפת אוטובוס ערבי בפצצה ברחוב יפו, ופיצוץ מוקש בשוק הירקות בעיר העתיקה בירושלים. מעשים אלו הביאו לידי קיטוב ביישוב היהודי בארץ. ראשי המוסדות הלאומיים גינו אותם בלשון חריפה ואנשי מחנה הפועלים החליטו החלטות אופרטיביות כדי להחליש את האצ"ל ולבודדם מהיישוב היהודי.
בינואר 1939 יצא רזיאל מהארץ בזהות בדויה. בפברואר השתתף בוועידה בפריז שעניינה היה הסדרת עליית אף על פי, ושם נפגש, בפעם היחידה, עם זאב ז'בוטינסקי.
אישיותו הותירה רושם רב על ז'בוטינסקי, שאמר כי חיכה לאדם כמותו 15 שנה, ומינה אותו לנציב בית"ר בארץ. במאי 1939 חזר מהשליחות מארצות הברית. בהגיעו עצרו אותו הבריטים, אך רזיאל הצליח להימלט. רזיאל, שהסתתר מפני הבריטים, לא יכול היה לישון באופן קבוע באותו מקום, והיה מגיע ללון מדי פעם בבית משפחת שפירא בשכונת גאולה. כשהיה מגיע, היה הרב אברהם אלקנה שפירא מפנה את מיטתו והולך ללימוד "משמר"[3]. ב-19 במאי עלה בידי הבריטים לאוסרו שנית והוא נכלא בכלא עכו. באוקטובר 1939 שוחרר עם חברי מפקדת אצ"ל נוספים בערבותו של פנחס רוטנברג. תחת הנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא יאבק בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם אברהם שטרן (יאיר), ולהקמת הלח"י.
מותו
בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי-בריטי בראשות רשיד עאלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראשה של היחידה, בת ארבעה אנשים שכללה את יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי[4]. הוא אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף ונחתה בשדה התעופה בחבניה שבעיראק. בהגיעם שונתה התוכנית והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל ב-20 במאי ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה ישירה של מטוס גרמני[5][6], והוא בן 30. נסים כהן שנשאר בארץ ישראל החליפו כמפקד האצ"ל, אולם לאחר זמן קצר המליץ כהן על חברו יעקב מרידור שיעמוד בראש הארגון[7], את הפעולה השלימו בהצלחה ובסיכון חיים יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי.
רזיאל נטמן על ידי הבריטים בעיראק, בבית עלמין צבאי. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו לקבר ישראל, אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם, בתנאי שלא יובא לקבורה בישראל אלא בקפריסין, שהייתה אז קולוניה בריטית. בספטמבר 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות, פנה חבר הכנסת מנחם בגין אל נשיא הרפובליקה החדשה, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, בבקשה לאפשר את העברת הארון למדינת ישראל. הפנייה נענתה בחיוב וב-16 במרץ 1961 נערכה לדוד רזיאל הלוויה צבאית בהשתתפות המונים. ארונו נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
לאחר מותו של רזיאל הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל. הרב צבי יהודה קוק, מי שהיה החברותא שלו ולימים ראש ישיבת מרכז הרב, ספד לו והשווה את דמותו לדמותו של דוד המלך, בשילוב של עדינות רוחנית עם נחישות מלחמתית.
יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין בשנת תש"ו כיום התייחדות עם כל חללי האצ"ל[8].
בנו
כאשר נהרג רזיאל, לא ידעה רעייתו שושנה כי היא בהיריון. התינוק שנולד נקרא דוד על שם אביו, אך לאסון המשפחה הוא נפטר בבית החולים. הוא נטמן בהר הזיתים ולימים התברר שקברו נהרס בתקופת השלטון הירדני[9].
הנצחה
- על שמו מושב רמת רזיאל בהרי יהודה, אותו הקימו יוצאי בית"ר והאצ"ל. כמו כן, נקרא על שמו כפר נוער דוד רזיאל שבהרצליה.
- על שמו נקראים רחובות ב-22 ערים ומועצות מקומיות בישראל.
- עיריית תל אביב הציבה לוחית זיכרון ליד הבית בו התגורר, ברחוב הנביאים 30 בתל אביב.
לקריאה נוספת
- אריה נאור (אחיינו של רזיאל), דוד רזיאל, ידיעות ספרים
- יעקב סיקא אהרוני, "בעקבות המופתי עם דוד רזיאל"
- משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 58-72
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוד רזיאל |
- יהודה לפידות, ימים ראשונים, לידה של מחתרת, בלהב המרד, אתר דעת
- קורות החיים של דוד רזיאל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- עדות על מעצרו של רזיאל, באתרו של אפרים אילין
- דוד רזיאל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דוד רזיאל, במיזם "אישי רחוב"
- המפקד הנערץ מכתבה בערוץ 7.
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם מרדכי רזיאל (רוזנסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 987; א. ר., ר' מרדכי רזיאל איננו, חרות, 2 בינואר 1962.
- ^ יוסף קיסטר, האצ"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1993, עמוד 28.
- ^ אפרת שטרן, "שנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2016
- ^ פרטי המשימה מתוארים בספרו של סיקא אהרוני, "בעקבות המופתי עם דוד רזיאל"
- ^ יהודה לפידות, היום שרה הקטנה, אתר דעת
- ^ עיראק, מוזיאון הלוחם היהודי
- ^ מכון ז'בוטינסקי, ע"א\9\41 שלושים למותו של ניסים ז"ל, 4 בינואר 1990, דברי יעקב מרידור, עמ'3
- ^ אריה נאור, דוד רזיאל, עמוד 277
- ^ ניר מן, הראיון האחרון עם שושנה רזיאל, אלמנתו של מפקד האצ"ל הרביעי דוד רזיאל, באתר הארץ, 23.4.2010
