נושאת מטוסים
_and_HMS_Illustrious_(R_06)_in_the_Persian_Gulf_on_April_9,_1998.jpg)
_flight_deck.jpg){kind=link}
נושאת מטוסים (נומ"ט) היא אוניית מלחמה עצומת ממדים, המשמשת כשדה תעופה נייד לכלי טיס. אורכה של נושאת מטוסים נע בין מעט יותר מ-100 מטר ומגיע עד ליותר מ־300 מטרים בדגמים הגדולים יותר (בעיקר נושאות המטוסים האמריקניות), והיא נושאת בעיקר מטוסי יירוט ותקיפה, אך גם מסוקים ומטוסים ללוחמה אלקטרונית. על נושאת מטוסים גדולה משרתים אלפי מלחים, והיא כוללת כל מה שנדרש כדי לקיים עיר קטנה, כולל תחנת טלוויזיה, רדיו פנימי, עיתון ובתי תפילה.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נושאות המטוסים נחשבות לאוניות המלחמה העיקריות בחילות הים שמפעילים אותן, בזכות חשיבותם של מטוסי הקרב. נושאות המטוסים נחשבות לפגיעות בגלל גודלן, ולכן הן שטות בליווי כלי שיט נוספים, כחלק מקבוצת קרב, הכוללת גם משחתות, פריגטות, צוללת אחת או שתיים, נחתות וספינות סיוע לוגיסטי. צי כזה משמש כזרוע אסטרטגית לתקיפת מטרות הרחק מחופי המדינה. ארצות הברית מפעילה מספר קבוצות קרב מסוג זה ברחבי העולם.
המדינות המפעילות כיום (2022) נושאות מטוסים הן ארצות הברית, איטליה, בריטניה, צרפת, ספרד, רוסיה, סין והודו.
רקע היסטורי
שנים מוקדמות
בעקבות פיתוח כלי הטיס הראשונים בתחילת המאה ה-20, חילות הים של ארצות הברית ובריטניה ערכו ניסויים במטרה להכניס לשירות מטוסי סיור ימיים. הטייס האמריקני יוג'ין איליי ביצע את ההמראה הראשונה מאוניית מלחמה עוגנת, ב-14 בנובמבר 1910 בווירג'יניה. איליי ביצע גם את הנחיתה הראשונה על אוניית מלחמה עוגנת, ב-18 בינואר 1911 בסן פרנסיסקו. הטייס הבריטי צ'ארלס ראמני סמסון ביצע את ההמראה הראשונה מאוניית מלחמה נעה, ב-2 במאי 1912 בדורסט.
נושאת המטוסים הראשונה בעולם - ארק רויאל הבריטית - נכנסה לשירות בדצמבר 1914, הוצבה בים התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה והוצאה משירות בפברואר 1944.
התקיפה הראשונה של מטוסים מנושאת מטוסים נערכה ב-19 ביולי 1918. שבעה מטוסי קרב בריטיים המריאו מנושאת המטוסים פיוריוס ותקפו את בסיס הצפלינים הגרמני בטונדרן שבדנמרק.
בין שתי מלחמות העולם
אוניות המלחמה הראשונות בעולם שתוכננו במקור כנושאות מטוסים היו אה"מ הרמס (95) הבריטית שנכנסה לשירות ביולי 1923, וההושו היפנית שנכנסה לשירות בדצמבר 1922. נושאות המטוסים הראשונות של חיל הים האמריקני היו הלנגלי (CV-1) שהוסבה לנושאת מטוסים בשנת 1920, הלקסינגטון (CV-2) והסרטוגה (CV-3), שנכנסו לשירות בשנת 1928.
אמנת וושינגטון שנחתמה ב-1922 בין חמש המעצמות הגדולות (ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, צרפת, איטליה ויפן) נועדה למנוע מרוץ חימוש ביניהן. כדי להשיג מטרה זו נקבעו מגבלות לבניית אוניות מערכה ונושאות מטוסים. פיתוח אוניות המערכה נעצר למעשה, אך פיתוח נושאות המטוסים המשיך, והחלה להיווצר נושאת המטוסים הייעודית, המטיסה מטוסים שפותחו במיוחד להמראה ולנחיתה על נושאת מטוסים. אמנת לונדון שנחתמה ב-1930 קבעה שלא יוקמו עוד נושאות מטוסים[1]. אולם בשנת 1935 החלה בריטניה בבניית ה"ארק רויאל"[2] שהושקה בשנת 1937[3].
נושאות המטוסים של שנות ה-30 הפעילו מטוסי סיור, תקיפה ויירוט, שעסקו בהגנה על ספינות ומפציצים ובתקיפת מטרות ימיות וקרקעיות. בגלל מגבלות השטח המטוסים היו קטנים, חד-מנועיים ובעלי כנפיים מתקפלות.
בין שתי מלחמות העולם, עלו רעיונות שונים לשימוש בנושאות מטוסים לצורכי שלום. היו שהציעו להרכיב על אוניות דואר אווירון שיוכל להוביל את הדואר במהירות רבה בעת התקרבות האונייה אל החוף[4]. נושאות מטוסים נייחות הוצעו לשימוש כאיים שטים באוקיינוס האטלנטי לצורך קשר מטוסים בין אירופה לאמריקה[5][6][7].
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה הופעלו נושאות מטוסים בחילות הים של יפן (10), בריטניה (7)[8] וארצות הברית (6). לגרמניה היו שתי נושאות מטוסים[9]. לצרפת הייתה נושאת מטוסים אחת ועוד שתיים שהיו באמצע הבנייה בעת כיבוש צרפת בשנת 1940[10]. לאיטליה הייתה נושאת מטוסים אחת[11]. נושאות מטוסים אלו של איטליה וצרפת לא השתתפו באופן פעיל במלחמה. במהלך המלחמה נבנו נושאות מטוסים נוספות, לרבות נושאות מטוסים קלות (CVL). נושאות המטוסים תרמו רבות ללחימה, ונחשבו במהלכה לאוניות המלחמה העיקריות בזכות חשיבותם של מטוסי הקרב - מעמד שהיה שמור בעבר לספינות הקרב. נושאות מטוסים אמריקאיות היו מטרה לתקיפות חוזרות ונשנות בחזית האוקיינוס השקט (במזרח הרחוק) מצד היפנים. נושאת המטוסים הגדולה ביותר שפעלה במלחמה הייתה נושאת המטוסים שינאנו(אנ') היפנית, שנכנסה לשירות ב-19 בנובמבר 1944 והוטבעה כעבור עשרה ימים על ידי צוללת אמריקנית.
מבצעים בולטים
מבצעים ותקיפות בולטים במלחמת העולם השנייה בהשתתפות נושאות מטוסים:
- תקיפת חיל הים האיטלקי בנמל טרנטו בנובמבר 1940, על ידי 21 מטוסים שהמריאו מנושאת המטוסים הבריטית אילסטריוס (R87).
- תקיפת בסיס חיל הים האמריקני בפרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, על ידי 440 מטוסים שהמריאו משש נושאות מטוסים יפניות - התקיפה שהובילה לכניסת ארצות הברית למלחמה.
- הגנה על האי הנצור מלטה בים התיכון, על ידי הגנה אווירית וימית לשיירות אספקה, במטרה למנוע מגרמניה ואיטליה שליטה בים התיכון.
- הגנה על שיירות האוקיינוס האטלנטי, מארצות הברית לאירופה.
- כל המבצעים הגדולים בזירת האוקיינוס השקט, לרבות קרב מידוויי ביוני 1942 אשר במהלכו מטוסים שהמריאו משלוש נושאות מטוסים אמריקניות הטביעו ארבע נושאות מטוסים יפניות.
- הטבעת אוניית המערכה היפנית יאמטו, ספינת הקרב הגדולה ביותר שנבנתה מעולם, באפריל 1945 צפונית לאוקינאווה, על ידי מטוסים שהמריאו מנושאות מטוסים.
טכנולוגיה
_1st_Class_Kerry_Carter,_aboard_the_aircraft_carrier_USS_George_Washington_(CVN_73),_signals_to_the_pilot_of_a_Marine_Corps_MV-22_Osprey_tiltrotor_aircraft_assigned_131118-N-IP531-240.jpg){kind=link}
לנושאות מטוסים קיימת טכנולוגיה ייחודית שמטרתה היא המראה והנחתה של מטוסים על פלטפורמה צפה ביעילות. בימים הראשונים של נושאות המטוסים אמצעים אלו לא היו משוכללים דיים ותאונות רבות נגרמו בזמן הנחיתה. לעיתים מספר הטייסים שנפגעו במהלך נחיתה היה גדול ממספר הטייסים שנפגעו בקרב. סיפון נושאת המטוסים נחשב לאחת מסביבות העבודה העוינות והמסוכנות ביותר, ולכן נדרשים הליכים מסודרים, בקרה מתמדת, ומקצוענות רבה כדי שלא יתרחשו תאונות.
מעוט וכבל עצירה
מכיוון שאורך מסלול טיסה של נושאות המטוסים אינו ארוך דיו כדי לאפשר למטוסים להמריא ולנחות באופן עצמאי, נושאות מטוסים מצוידות בכמה אמצעי עזר המאפשרים המראה ונחיתה במסלול קצר. במקרה ואמצעי העזר לא עובדים כראוי נשקפת סכנה גדולה לטייסים ולמטוס, לכן אמצעי העזר נמצאים תחת תחזוקה מתמדת.
_971106-N-6939M-269.jpg){kind=link}
כדי להמריא נעזרים המטוסים במעוט - מתקן הנמצא ברובו מתחת למסלול, המתחבר לגלגל הקדמי של המטוס ומאיץ אותו למהירות הדרושה בעוצמה רבה, וכך הוא יכול להעלות לאוויר מטוס שצריך מסלול של 1,500 מטרים בכ-100 מטר בלבד. בנושאות מטוסים מודרניות הדבר נעשה על ידי בוכנת-קיטור המופעלת על ידי קיטור בלחץ גבוה.
כדי לנחות נעזרים המטוסים בכבל עצירה - כבל הנתפס בוו עצירה המותקן בחלקו האחורי של המטוס, ומאיט אותו עד לעצירה, למול לחץ של מערכת הידראולית. בנושאות מטוסים מודרניות קיימים ארבעה כבלי עצירה, מהחלק הקדמי עד האחורי. בנושאות מטוסים מהדורות הישנים חלק מהמטוסים היה מאוחסן בירכתי הספינה, כך שנחיתה לא טובה הייתה עלולה לגרום למטוס הנוחת להתרסק אל המטוסים החונים. בנושאות המטוסים המודרניות מסלול הנחיתה פתוח כולו, והמטוסים חונים בצדדים במשטחים מיוחדים, וכך במקרה שמטוס מחטיא את כבל העצירה, הוא יכול להמריא ולחזור לנחיתה נוספת.
מערכת הנחתה אופטית
בעיה נוספת היא קביעת זווית הגישה של המטוס לנחיתה. זווית הגישה האידיאלית של מטוס לסיפון נושאת המטוסים היא 3 מעלות. זווית גבוהה מדי או נמוכה מדי עלולה לרסק את המטוס. בנושאת המטוסים הראשונות היה אדם שתפקידו היה לכוון ידנית את הטייס לגישה בזווית המתאימה באמצעות דגלים. במטוסים סילוניים הדבר לא אפשרי, בשל מהירות הנחיתה הגבוהה של המטוס, ולכן הומצא על ידי רס"ן ה. גודהארט, מתקן שמשמש לנחיתה. המתקן הוא מראה שמשקפת זרקור המופנה לעיני הטייס הנוחת בזווית של 3 מעלות, כאשר עליה או לצידה פסים מאכנים. כך הטייס יכול לקבל בכל זמן הנחיתה אינדיקציה מידית על זווית הנחיתה שלו ולשפר אותה. בחלק מנושאות המטוסים המתקן מחובר לגירוסקופ שמייצב אותה, כך שאפשר להשתמש בו גם בים סוער, כאשר הספינה מטלטלת. בנושאות מטוסים חדשות המתקן שוכלל באופנים שונים, אחד מהם הוא ראייה של האור רק בזווית המתאימה.
האי
רובו של סיפון נושאת המטוסים הוא משטח המראה ונחיתה למעט אזור המכונה "האי". זהו מעין בנין פלדה רב קומות, שמהווה את לב נושאת המטוסים ובו קיימים מכשירי בקרה שונים, מכ"מי הספינה, אנטנות שידור, מערכי בקרה ופיקוד, ומגדל פיקוח של הספינה.
סוגי נושאות מטוסים
בעולם קיימות נומ"טים (נושאות מטוסים) שונות, עם מבנה שונה ומטרות שונות. באירופה רוב נושאות המטוסים ביבשת מתבססות על V/STOL (הסבר בהמשך), לעומת הנומ"טים בארצות הברית ובכמה מדינות נוספות בעולם, מתבססות על CATOBAR (הסבר בהמשך). שני סוגי מטוסים אלו, הם המטוסים הבולטים ביותר בנושאות המטוסים בעולם. הספרדים, הבריטים, האיטלקים, ההודים והתאילנדים מחזיקים במטוסי ה-הארייר (וגם האמריקאים, מחזיקים גם הם אצל נושאות המסוקים שלהם) שמטוסים אלו הם מטוסי V/STOL. אצל הצרפתים נמצא המטוס דאסו ראפאל שזהו מטוס קרב, אצל הברזילאים נמצא המטוס A-4KU Skyhawk ואצל ארצות הברית נמצא המטוס F/A-18 הורנט, בשלוש מדינות אלו המטוסים הם מטוסי CATOBAR. נכון לשנת 2011 שתי נושאות מטוסים נוספות שמשרתות בסין ברוסיה (אחת כל אחת) אשר מתבססות על STOBAR (הסבר בהמשך). נושאות המטוסים מקבלות את סוגן לפי צורת ההמראה וההנחתה של המטוס, והמטוסים הבאים הם מטוסים ימיים אשר מתפרסות לכל נושאות המטוסים בעולם:
- VTOL - המראה והנחתה אנכית = Vertical Take-Off and Landing.
- V\STOL - המראה מטווח קצר/המראה אנכית והנחתה אנכית/הנחתה מטווח קצר = Short Take-Off and Vertical Landing.
- STOVL - המראה מטווח קצר והנחתה אנכית = Short Take-Off and Vertical Landing.
- TOBAR - המראה מטווח קצר, והנחתה על ידי כבלי עצירה = Short Take-Off But Arrested Recovery.
- CATOBAR -המראה בסיוע הבליסטרה והנחתה על ידי כבלי עצירה = Catapult Assisted Take-Off But Arrested Recovery.
הנעה גרעינית
נושאת מטוסים, כמו כל כלי שיט בגודלה, יכולה להיות מונעת במנוע דיזל או טורבינת קיטור. כל נושאות המטוסים האמריקאיות מונעות בדלק גרעיני. היתרון של הנעה בדלק גרעיני הוא הגדלת הטווח של נושאת המטוסים ללא כל צורך בתדלוק באופן משמעותי, אספקת חשמל לכל צורכי הספינה, אי תלות בספינה מתדלקת ובתהליך תדלוק שמגביל את תמרוני הספינה אחת לכמה ימים, ופינוי מקום גדול בנושאת המטוסים לדלק מטוסים במקום לדלק לנושאת המטוסים, מה שמאפשר פעולה רבה יותר של המטוסים ללא תדלוק של הספינה. עם זאת כור גרעיני בנושאת מטוסים מציב אתגרים בבניית הספינה ובתחזוקתה, ומחייב הגדלת משקלה בשל לוחות עופרת מסיביים שנבנים מכל עברי הכור, כדי לחסום את הקרינה הגרעינית.
נושאת המטוסים הראשונה שמונעת על ידי כורים גרעיניים, האנטרפרייז (CVN-65) האמריקנית, נכנסה לשירות בנובמבר 1961. מלבד ארצות הברית רק צרפת מפעילה נושאת מטוסים בהנעה גרעינית, נושאת המטוסים שארל דה גול (R91), מאפריל 2001.
נושאות מטוסים פעילות (2020)
_Malabar_07.jpg)
- ארצות הברית: 11 - עשר נושאות המטוסים מסדרת נימיץ (פירוט בפסקה הבאה). בנוסף הוכנסה לשירות ב-22 ביולי 2017 ג'רלד פורד, הראשונה בנושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד. נושאת מטוסים נוספת ג'ון קנדי הושקה בדצמבר 2019 ותחליף את נימיץ (CVN-68).
- איטליה: 2 - ג'וזפה גריבלדי (C551), מספטמבר 1985 וקאבור (C550), מ-2008
- הודו: 1 - נושאת המטוסים ויקרמדיטייה, לשעבר נושאת מסוקים/מטוסים עם המראה ונחיתה אנכיים רוסית מסדרת קייב, בשם אדמירל גורשקוב שעברה הסבה ונכנסה לשירות בשנת 2013.
- סין - 2 - שי לאנג, משנת 2011 (שיפוץ נושאת המטוסים וריאג הסובייטית שהושקה ב-1988)[12] ו-001A שהושקה בשנת 2017.
- רוסיה: 1 - קוזנצוב, משנת 1985. רוסיה מפתחת את פרויקט נושאות המטוסים מסדרת שטורם.
- ספרד: 1 - חואן קרלוס הראשון (L-61), ממרץ 2008
- צרפת: 1 - שארל דה גול (R91), מאפריל 2001
- בריטניה: 2 - אה"מ המלכה אליזבת (R08) ואה"מ נסיך ויילס (R09) (HMS Prince of Wales (R09)), נושאת מטוסים המיועדת לכלי טיס בהמראה ונחיתה אנכית או קצרת מסלול בלבד (V/STOL)
נושאות המטוסים הבריטיות השתתפו במלחמת פוקלנד בשנת 1982, ונושאות המטוסים האמריקניות היוו גורם משמעותי בעימותים הצבאיים במפרץ הפרסי, באפגניסטן ובעיראק. ארצות הברית היא המפעילה העיקרית של נושאות המטוסים - כל נושאות המטוסים בעולם נושאות כ-1,250 כלי טיס, ו-11 הנושאות האמריקניות מובילות מעל 1,000 מתוכם. נושאות המטוסים של מדינות אחרות מובילות בממוצע כ-25 כלי טיס כל אחת בלבד. נושאות מטוסים חדשות מפותחות בנפרד בצרפת, הודו, איטליה, סין, רוסיה, ספרד, ארצות הברית ובריטניה. בשנת 2016 אה"מ אילסטריוס (R06), ששירתה מיוני 1982 הוצאה משירות. קודם לכן היו לבריטניה שלוש נושאות מטוסים, אך אה"מ ארק רויאל (R07), מנובמבר 1985, הוצאה משירות במרץ 2011 ואה"מ אינווינסיבל, (R05) מ-1977, הוצאה משירות ב-2005.
נושאות המטוסים מסדרת נימיץ
ערך מורחב – נושאות המטוסים מסדרת נימיץ
נושאות המטוסים מסדרת נימיץ על שם האדמירל צ'סטר נימיץ, הן סדרת נושאות מטוסים המשרתות בצי ארצות הברית, ומונעות באנרגיה גרעינית. האונייה הראשונה בסדרה, נימיץ (CVN-68), נכנסה לשירות במאי 1975, והאחרונה בסדרה, ג'ורג' ה' ו' בוש (CVN-77), הושקה ב-7 באוקטובר 2006, ונכנסה לשירות בשנת 2009. הן היו אוניות המלחמה הגדולות ביותר שנבנו אי פעם עד כניסתן לשירות של נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד, והן מן האוניות הגדולות ביותר שנבנו בכלל. כל אונייה נושאת עליה כוח אווירי גדול ומודרני, והן מהוות את אחד הסממנים לעוצמתה של ארצות הברית כמעצמת על. בצי ארצות הברית ניתן לאוניות אלה הסימול CVN, שמורכב מ-CV שהוא הקוד שמציין נושאת מטוסים ו-N שמציין גרעינית, ומספריהן הסידוריים הם 68 והלאה.
בנושאות מטוסים אלו יש חידושים טכנולוגיים רבים. החל מתהליך הבנייה שנעשה בבניה מודולרית שמארגנת ומפחיתה את זמן הייצור שלהן. דרך בניית הכורים הגרעיניים, וכל המתלווה להם, ועד בשכלול מכשירים קיימים.
תוכניות עתידיות
ארצות הברית: נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד
- אנטרפרייז (CVN-80), בבנייה. מתוכננת ל-2025 ותחליף את דווייט אייזנהאואר (CVN-69).
הודו:
- נושאות המטוסים מסדרת ויקראנט (CV-01), ב-2014/2015 - בבנייה
- וישאל (CV-02), ב-2017/2018 - בבנייה
- (CV-03) - בתכנון, עדיין ללא שם
- סין משפצת שתי נושאות מטוסים סובייטיות - מדגם קייב ומדגם מינסק, ואת נושאת המטוסים האוסטרלית מלבורן - שלושתן עתידות להיכנס לשירות ב-2025
- שטורם (23000Э), ב-2016 - בבנייה.
צרפת:
- (PA2)- בתכנון, עדיין ללא שם
- קנברה (LHD-02), ב-2014 - בבנייה (נושאת מסוקים)
- אדלייד (LHD-01), ב-2016 - בבנייה (נושאת מסוקים)
מתכננת לבנות נושאת מטוסים[13].
ראו גם
לקריאה נוספת
- טל טובי, אמצעי לחימה גאואסטרטגי :נושאת המטוסים, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2006
- מערכות, הסיירת שטוחת הסיפון - יורשתה של נושאת-המטוסים?, מערכות 269, יוני 1979
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: נושאת מטוסים |
These are the 20 Aircraft Carriers in Service Today, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 19:26)- נושאת מטוסים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נחתם החוזה הימי לונדון 1930, דבר, 23 באפריל 1930
- ^ אנגליה יוצרת נקודות עמדה, דבר, 30 באוגוסט 1935
- ^ נושאת אוירונים חדשה לאנגליה, דבר, 15 באפריל 1937
- ^ האוירון והספינה, דואר היום, 10 בנובמבר 1919
- ^ איים שטים, דואר היום, 31 בדצמבר 1928
- ^ אניה - תחנה לאוירונים בלב ים, דבר, 21 באוגוסט 1934
- ^ שואבנלאנד אמנם הוטבעה, הבוקר, 25 באוקטובר 1939
- ^ ב-צ'מברליין על המצב, הצופה, 19 באוקטובר 1939 כתוב שהיו לבריטניה שש ואחת טובעה באוקטובר 1939.
- ^ כוחות המעצמות בים, דבר, 12 באפריל 1940
- ^ אניות צרפתיות במארטיניק, הצופה, 11 ביולי 1940
- ^ הצי של מוסוליני ביום פרוץ המלחמה, הבוקר, 14 בנובמבר 1940
- ^ סוכנויות הידיעות, צפו: נחיתה ראשונה על נושאת המטוסים הסינית, באתר ynet, 25 בנובמבר 2012
- ^ "ארדואן הולך על נושאת המטוסים הטורקית הראשונה - היא תיבנה במספנות באיסטנבול ותיהיה מוכנה ב-2021". patrioti. נבדק ב-2019-09-22.
36932128נושאת מטוסים