צי ארצות הברית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
סמל הצי האמריקני | |
פרטים | |
---|---|
סוג | חיל ים |
פיקוד | |
יחידת אם | הכוחות המזוינים של ארצות הברית |
דרגת המפקד | אדמירל ( אדמירל צי, בזמן מלחמה) |
צי ארצות הברית (אנגלית: United States Navy, USN) הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. זהו הצי הגדול בעולם ובעל העוצמה הגדולה ביותר מבין כלל ציי המלחמה בעולם: ההדחק הכולל המוערך של כל אוניות המלחמה בצי ארצות הברית, לא כולל אוניות שירות וסיוע, גדול מההדחק הכולל של 13 ציי המלחמה הבאים אחריו בגודלם גם יחד. צי ארצות הברית מפעיל 11 נושאות מטוסים, שתיים נוספות נמצאות בתהליכי בנייה וחמש נוספות בתכנון; לעומת 17 נושאות מטוסים בכל שאר ציי המלחמה. ההדחק הכולל של נושאות המטוסים בצי ארצות הברית (המכונות "נושאות על") גדול ביותר מ־145% מההדחק הכולל של כלל נושאות המטוסים בציי העולם האחרים. נכון לספטמבר 2020 הצי כולל 293 ספינות ומעל 3,700 מטוסים. משרתים בו 335,469 חיילים סדירים (מתוכם 55,485 קצינים), 101,583 חיילי מילואים ובנוסף עוד 274,854 אזרחים.[1]
ראשיתו של צי ארצות הברית בצי הקונטיננטלי שהוקם במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775 – 1783). זמן קצר לאחר סיום המלחמה פורק הצי הקונטיננטלי. בעשור שלאחר המלחמה סבלו אוניות סוחר אמריקאיות מידיהם של שודדי ים ברברים, וכדי להגן עליהן הועבר בקונגרס ב־1794 חוק ההתחמשות הימית, שאישר בניית שש פריגטות כבדות, שהיו למעשה האוניות הראשונות של צי ארצות הברית. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865) מילא הצי תפקיד מרכזי בהטלת הסגר ימי על קונפדרציית המדינות של אמריקה והשתלטות על הנהרות החשובים שעברו בה. במלחמת העולם השנייה היה צי ארצות הברית המרכיב העיקרי במלחמה נגד הקיסרות היפנית, ועם סיום המלחמה היה צי ארצות הברית הצי החזק בעולם. בעשור השני של המאה ה־21 יש לצי נוכחות גלובלית גדולה, ויחידות הצי פרוסות בהיקפים משמעותיים במערב האוקיינוס השקט, הים התיכון והאוקיינוס ההודי. צי ארצות הברית הוא צי "מים כחולים", כלומר בעל יכולות לפעול בכל העולם (להבדיל מ"צי מים חומים", הפועל במימי נהרות, ו"צי מים ירוקים", הפועל סמוך לחופים) כולל מרחבי האוקיינוסים הגדולים, אך גם בעל יכולות לפעול במימי חופים. יחידות הצי פועלות בפריסות קדמיות של ארצות הברית בימי שלום והן בעלות יכולת להגיב במהירות למשברים באזורים שונים בעולם. בכך מהווה הצי שחקן פעיל לעיתים קרובות במדיניות החוץ של ארצות הברית ובמדיניותה הצבאית.
הצי הקונטיננטלי היה כפוף למחלקת המלחמה של ארצות הברית עד להקמת מחלקת הצי ב־1798. משנת 1947 כפופה מחלקת הצי למחלקת ההגנה. לצד הצי משתייך גם חיל הנחתים של ארצות הברית, זרוע האחות של הצי, למחלקת הצי. מחלקת הצי, כאמור, היא חלק ממחלקת ההגנה, שבראשה עומד מזכיר ההגנה של ארצות הברית. הקצין הבכיר ביותר במחלקת הצי הוא ראש המבצעים הימיים (Chief of Naval Operations, CNO), קצין בדרגת אדמירל.
היסטוריה
שלוש עשרה המושבות ומלחמת העצמאות
שורשיו של הצי בתושבי שלוש עשרה המושבות, שהיו יורדי ים בעלי מסורת ארוכה והצמיחו מתוכם קהילה גדולה של ספנים, קברניטים ובוני אוניות. ניצנים ראשונים לצי היו כבר בשלביה המוקדמים של מלחמת העצמאות של ארצות הברית, כאשר המושבה מסצ'וסטס הפעילה מיליציה ימית משלה. הקונגרס הקונטיננטלי השני התלבט בשאלת בניית הצי; תומכי הצי הצביעו על הצורך להגן על חופי המושבות ועל אוניות הסוחר, וגם על החשיבות בקיום הצי כדי להקל על יצירת קשר עם מדינות זרות. המתנגדים טענו שקראית תגר על הצי המלכותי הבריטי, שהיה באותה עת הכוח הימי הגדול והעוצמתי ביותר בעולם המערבי, היא מעשה חסר הגיון וחסר סיכוי. ג'ורג' וושינגטון, מפקד הצבא הקונטיננטלי, הכריע את הוויכוח כאשר רכש את הסקונר האנה, שמשימתה הייתה למנוע את הסחר הימי הבריטי, ודיווח לקונגרס על אוניות הסוחר הבריטיות שנלכדו.
ב־13 באוקטובר 1775 אישר הקונגרס הקונטיננטלי רכישת שני כלי שיט חמושים, לפעולה נגד אוניות סוחר בריטיות. החלטה זו יצרה למעשה את הצי הקונטיננטלי ונחשבת להקמה הראשונה של הצי. במהלך המלחמה הפעיל הצי כחמישים ספינות, מתוכן עשרים ספינות מלחמה עיקריות. הישגי הצי היו מעורבים; אוניותיו השיגו מספר הצלחות בקרבות נגד אוניות מלחמה בריטיות, ולכדו מספר רב של אוניות סוחר בריטיות, אך איבד 24 כלי שיט במהלך המלחמה ובשלב מסוים במלחמה נותרו בצי רק שני כלי שיט פעילים.
מההקמה מחדש עד מלחמת האזרחים
עם סיום מלחמת העצמאות נמכרו כל כלי השיט שהיו ברשות הצי הקונטינטלי, ובמשך כעשר שנים לא היה לארצות הברית כוח ימי, למעט הספינות של שירות ספינות המכס של ארצות הברית. במהלך אותן שנים היו אוניות הסוחר של ארצות הברית חשופות לתקיפותיהם של שודדי הים הברברים, שמולן לא היו ספינות שירות המכס יעילות. כדי להתמודד עם שודדי הים חוקק הקונגרס את חוק ההתחמשות הימית ב־1794, שאישר את בנייתן של שש פריגטות חדשות. עד אוקטובר 1797 נכנסו כבר שלוש מהן לשירות: קונסטליישן (USS Constellation), יונייטד סטייטס (USS United States) וקונסטיטושן (USS Constitution). ג'ון אדמס, שהיה סגן נשיא ארצות הברית באותה עת היה הדמות המובילה בבניית הפריגטות, ולעיתים קרובות מכונה "אבי הצי האמריקאי". בשנים 1798–1799 לקח הצי חלק במלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת, ובשנים 1801–1805 השתתף במלחמה הברברית הראשונה, במהלכה הגן הצי על אוניות סוחר אמריקאיות משודדי הים הברברים, הטיל הסגר על נמליהם ותקף את אוניותיהם.
במלחמת 1812 נטל הצי חלק משמעותי. אוניות צי ארצות הברית ניצחו ב־11 דו־קרבות מול אוניות של הצי המלכותי הבריטי, והביסו שייטת בריטית בקרב על ימת אירי וכך הבטיחו את פעולות צבא ארצות הברית באותה זירה. כתוצאה מניצחונו של הצי החל צבא ארצות הברית בפלישה לקנדה, שהסתיימה בניצחון אמריקאי בקרב על התמז ב־5 באוקטובר 1813, שבמהלכו נהרג טקומסה, מנהיג השבטי הילידים האמריקאיים. מותו הביא למעשה לסיומה של הברית בין האינדיאנים הצפון האמריקאים לבריטים באזור דטרויט, והשליטה האמריקאית בימת אירי ניתקה את נתיבי האספקה שדרכם הזרימו הבריטים ציוד ותחמושת לבעלי בריתם, הילידים האמריקאים, ובכך הסתיימה למעשה מעורבותם של האחרונים במלחמה. ארצות הברית שלטה על כל האזור עד תום המלחמה. למרות הניצחון בימת אירי, צי ארצות הברית לא הצליח למנוע מהבריטים להטיל הסגר ימי על נמלי ארצות הברית ולא הצליח למנוע מהבריטים להנחית כוחות.
ב־1815, לאחר סיום המלחמה, התרכז הצי בהגנת אוניות הסוחר ונתיבי הים. שייטות של הצי נשלחו לים הקריבי, דרום אמריקה, אפריקה ולאוקיינוס השקט. בים התיכון השתתפה שייטת של הצי במלחמה הברברית השנייה שהסתיימה בניצחון ארצות הברית ומדינות אירופה ובחיסול תופעת הפירטיות מחופי צפון אפריקה. מ־1819 ועד לפרוץ מלחמת האזרחים עסקה שייטת אפריקה של הצי בדיכוי סחר העבדים. במהלך פעילות זו לכדו אוניות הצי 36 ספינות עבדים, אם כי תרומתן של הספינות האמריקאיות הייתה קטנה בהרבה מזו של אוניות הצי המלכותי הבריטי הגדול בהרבה.
במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848) הטיל צי ארצות הברית הסגר ימי על נמלי מקסיקו, לכד או שרף את אוניות הצי המקסיקני במפרץ קליפורניה, ולכד את כל הערים הגדולות בחצי האי באחה קליפורניה. שייטת האוקיינוס השקט סייעה בכיבוש קליפורניה בשורה של מבצעים משולבים עם כוחות קרקעיים של מיליציות מקומיות. בחוף המזרחי ביצע הצי לראשונה מבצע נחיתה אמפיבית נרחב ראשון בתולדותיו לכיבוש וראקרוס: אוניות הצי הנחיתו 12,000 חיילים, על ציודם, ביום אחד. מתנדבים משורות הצי הנחיתו תותחי אוניות כבדים והפעילו אותם בהרעשת העיר עד לכידתה. מבצע הנחיתה המוצלח וכיבוש וראקרוס פתחו את הדרך לכיבוש מקסיקו סיטי ולסיום המלחמה בניצחון אמריקאי.
ב־1854 תפס הצי את מקומו כשחקן מוביל בתחום יחסי החוץ של ארצות הברית, כאשר קומודור מת'יו פרי הצליח להכריח את שוגונות טוקוגאווה, שליטי יפן, לחתום על הסכם קנגאווה שפתח את שעריה של יפן וביסס קשרים דיפלומטיים עם ארצות הברית.
במלחמת האזרחים של ארצות הברית היה לכוח הימי תפקיד חשוב. צי האיחוד הטיל הסגר ימי על נמלי מדינות הדרום, שהלך והתהדק לאורך המלחמה וגרם למעשה לקריסת כלכלת מדינות הקונפדרציה. ספינות מהירות של הדרום הצליחו לחדור מדי פעם דרך ההסגר, בתדירות יורדת והולכת, והיוו קשר חיים דק עם העולם. יחידות מים חומים (יחידות צי הפועלות בנהרות) השתלטו לאורך שנות המלחמה על נתיבי המים העיקריים של הקונפדרציה (בעיקר נהר המיסיסיפי, מנעו תנועה של הדרומיים והקלו על תנועת כוחות צפוניים. ההשתלטות על נהר המיסיסיפי נעשתה בשורת מבצעים משולבים של הצי וצבא הצפון, וחצו את הקונפדרציה לשתיים. במהלך המלחמה התנהל הקרב הימי הראשון בהיסטוריה, קרב המפטון רודס, בין אוניות מחופות שריון מונעות בקיטור. הקרב התנהל בין אוניית צי ארצות הברית "מוניטור" ואוניית הקונפדרציה "וירג'יניה", והסתיים ללא הכרעה.
בתחילת מלחמת האזרחים מנה הצי 42 כלי שיט בלבד, אך בשיאה שירתו בצי 671 אוניות וספינות, מהן כמה עשרות מחופות שריון. למרות הגידול הרב במספרים וביכולות הוזנח הצי לאחר מלחמה. מספר האוניות הכשירות לקרב הלך וירד, והטכנולוגיות אותן הפעיל הצי היו מיושנות. בשנות ה־80 של המאה ה־19 היה הצי במצב שבו לא יכול היה להילחם מול שום כוח אירופי, ואף לא מול צי מלחמה מדרום אמריקה.
המאה ה־20
בשנות ה־80 של המאה ה־19 הוחל בתוכנית חידוש ומודרניזציה של הצי. בניית אוניות מחופות שריון עבור הצי הניעו את תעשיית הפלדה של ארצות הברית, והולידו את "צי הפלדה החדש". ב־1898 הנחיל הצי תבוסה מוחצת לצי הספרדי במהללך מלחמת ארצות הברית–ספרד ורכש הערכה מחודשת לרמתו הטכנולוגית וליכולתו המבצעית. בנייה מהירה של אוניות מערכה, תחילת פרה־דרדנוט ולאחר מכן דרדנוטים הביאו את הצי לשורה הראשונה של ציי המלחמה בעולם, כולל הצי המלכותי הבריטי והצי הקיסרי הגרמני. ב־1907 יצאו רוב אוניות המערכה של הצי האמריקני, יחד עם כמה אוניות סיוע, למסע סביב העולם. הצי שיצא למסע נקרא "הצי הלבן הגדול", ומטרתו - כפי שהוגדרה על ידי נשיא ארצות הברית, תיאודור רוזוולט, הייתה להפגין את יכולתו של הצי לפעול גם בזירה העולמית. המסע נמשך 14 חודשים, ובמהלכו הקיף הצי את כדור הארץ. ב־1911 כבר היה הצי בעיצומן של בניית אוניות מערכה מסוג סופר דרדנוט בקצב גבוה, שהיה עתיד להגיע בתוך כמה שנים לתחרות ישירה עם הצי הבריטי, אז הצי הגדול והעוצמתי ביותר בעולם. באותה שנה, 1911, רכש הצי את המטוס הראשון, מהלך שהוביל להקמת הגיס האווירי של צי ארצות הברית, אם כי מטרתו הייתה הגנת בסיסים יבשתיים. רק ב־1921 החל הצי להפעיל זרוע אווירית במשמעותה האמיתית.
מלחמת העולם הראשונה והשנים שבין מלחמות העולם
במהלך מלחמת העולם הראשונה התמקד צי ארצות הברית במספר משימות. עם כניסת ארצות הברית למלחמה החל הצי לסייע בהגנה על האוניות שהעבירו מאות אלפי חיילים ונחתים מעבר לים, כחלק מחיל המשלוח של ארצות הברית. העברת חיל המשלוח מארצות הברית לצרפת, דרך האוקיינוס האטלנטי, בשיאה של לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת שהתנהלה באותה עת חייבה את ארגון האוניות בשיירות וליווין על ידי אוניות מלחמה. כחלק מהמערכה נגד הצוללות השתתף צי ארצות הברית בהנחת מחסום המוקשים הצפוני. פיקוד הצי היסס בשאלת משלוח אוניות מערכה לבריטניה, ורק לקראת סוף 1917 נשלחה לבריטניה פלגת אוניות המערכה התשיעית, שמנתה ארבע אוניות (מאוחר יותר צורפה אוניית מערכה חמישית). הפלגה נקלטה בצי הגדול כאסקדרון המערכה השישי, ואפשרה לבריטים להוציא משירות אוניות מערכה מיושנות ולחלק את צוותיהן לאוניות אחרות. משחתות וכלי טיס של צי ארצות הברית השתתפו במבצעי לוחמה נגד צוללות. כוחו של צי ארצות הברית המשיך לגדול מתוקף תוכנית שאפתנית לבניית אוניות, שנשענה גם על חוק שהועבר בקונגרס ב־1916.
בוועידה הימית בוושינגטון, שהתקיימה לאחר המלחמה וושינגטון בין 12 בנובמבר 1921 ל־6 בפברואר 1922, הוסכם על הטלת הגבלות על בניית אוניות מלחמה, בעיקר אוניות מערכה. שתי נושאות המטוסים הראשונות של הצי, סרטוגה (CV-3) ולקסינגטון נבנו על בסיס סיירות מערכה שבנייתן הופסקה על פי אמנת וושינגטון, שנחתמה בסיום הוועידה. בשנים הבאות עשה ממשל רוזוולט שימוש בתקציב המינהל לעבודות ציבוריות, שהוקם כחלק מהניו דיל, לבניית אוניות עבור הצי. בין האוניות שנבנו בדרך זו היו יורקטאון (CV-5) ואנטרפרייז (CV-6). ב־1936, עם השלמת נושאת המטוסים וואספ (CV-7) היה ההדחק הכולל של נושאות המטוסים של ארצות הברית 165,000 טון, אם כי הנתון הרשמי היה 135,000 טון, כדי לא לחרוג מההגבלות הרשמיות של אמנת וושינגטון.
אחד מהתומכים העיקריים בצי באותה תקופה היה פרנקלין רוזוולט, שהיה סגן שר הצי במלחמת העולם הראשונה. הוא העריך את הצי ונתן לו סיוע משמעותי. המפקדים הבכירים בצי היו להוטים לחדש וניסו מגוון טכנולוגיות חדשות, בהן טורפדו מגנטי, ופיתחו תוכנית מלחמה שנקראה תוכנית מלחמה "כתום" למלחמה היפותטית עם יפן באוקיינוס השקט, מלחמה שהפכה למציאות בתוך כמה שנים.
מלחמת העולם השנייה
בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה הפך צי ארצות הברית לכוח ימי משמעותי, לאחר ששב לתוכנית של בניית אוניות מערכה החל מ־1937. הצי הקיסרי היפני ניסה להשמיד איום זה כאשר תקף בהפתעה את בסיס הצי בפרל הארבור ב־7 בדצמבר 1941. בהתקפה הוטבעו חמש אוניות מערכה ושתיים ניזוקו, אך היעדרן של אוניות המערכה הביא לריכוז קבוצות הקרב של הצי סביב נושאות המטוסים, שלא נפגעו בהתקפה, והן הפכו לאוניות הראשה של הצי. במהלך המלחמה גדל הצי מאד, בשל הצורך להילחם בשתי חזיתות: באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. באוקיינוס השקט התבססה האסטרטגיה של כוחות בעלות הברית, "דילוג איים", על יכולותיו של הצי. צי ארצות הברית לחם בשורת קרבות מכריעים, ובהם קרב ים האלמוגים, קרב מידוויי, המערכה באיי שלמה, קרב ים הפיליפינים, קרב מפרץ לייטה, אחד הקרבות הגדולים בהיסטוריה הימית וקרב אוקינאווה. עד 1943 כבר היה גודלו של צי ארצות הברית כגודלם של כלל ציי המלחמה האחרים בעולם גם יחד. עד סוף המלחמה נוספו לצי מאות אוניות מלחמה, ובהן 18 נושאות המטוסים מסדרת אסקס, 8 אוניות מערכה, ויותר מ־70% מכלל אוניות המלחמה בעולם, שההדחק שלהן עולה על 1,000 טון. ביום הניצחון על יפן פעלו במסגרת הצי 6,768 אוניות.
המלחמה הקרה ולאחריה
הפוטנציאל לעימות צבאי במהלך המלחמה הקרה דרבן את צי ארצות הברית להמשיך בפיתוח הטכנולוגי של מערכות נשק, אוניות וכלי טיס. האסטרטגיה הצבאית של ארצות הברית התשנתה ושמה כעת דגש על פריסה קדמית, לסיוע לבעלות בריתה. גרעין הפריסה האמורה הייתה אמורה להיות קבוצת קרב שגרעינה נושאת מטוסים.
הצי היה אחראי על הטלת ההסגר הימי על קובה במהלך משבר הטילים באוקטובר 1962 ונטל חלק חשוב במלחמת וייטנאם. צוללות הטילים הבליסטיים שנכנסו לשירות בצי החל משנות ה־50 של המאה ה־20 היוו מרכיב מרכזי במדיניות ההתרעה של ארצות הברית. באוקטובר 1983 השתתפו כוחות של הצי במבצע זעם דחוף - פלישת ארצות הברית לגרנדה, וב־1987 וב־1988 נטל הצי חלק במבצעים נגד איראן, העיקרי שבהם - מבצע גמל שלמה. הצי השתתף במלחמת המפרץ (אוגוסט 1990 - פברואר 1991), במבצע משמר דרומי נגד עיראק (קיץ 1992 - אביב 2003), במבצע כוח מחושב נגד רפובליקה סרפסקה (ספטמבר 1995), במבצע שועל המדבר נגד עיראק (דצמבר 1998), ובמבצע כוח מאוחד נגד הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (מרץ - יוני 1999).
המאה ה־21
גם בעשורים הראשונים של המאה ה־21 ממשיך הצי למלא תפקיד מרכזי בתמיכה באינטרסים של ארצות הברית ברחבי העולם. הצי עבר מהאסטרטגיה של המלחמה הקרה, במסגרתה נערך למלחמה בהיקף גדול מול ברית המועצות, לאסטרטגיה של הפעלת כוחות מיוחדים ותקיפות נקודיות באזורי עימות ברחבי העולם. הצי נטל חלק במלחמת אפגניסטן (2001–2014) ובמלחמת עיראק (2003–2011), וממשיך ליטול חלק מרכזי במלחמה העולמית בטרור. פיתוח כלי שיט ומערכות נשק חדשות נמשך, ובמסגרתו מתחילות להיכנס לשירות נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד ואוניית מלחמה חופית. בשל גודלו של הצי, הטכנולוגיה המתקדמת שברשותו ויכולתו להפעיל כוח צבאי הרחק מחופיה של ארצות הברית, ממשיך הצי להוות נכס אסטרטגי ומהווה את אמצעי עיקרי דרכו ממשיכה ארצות הברית את מאבקה בטרור, על ידי שמירה על הסחר הבינלאומי והגנה על מדינות בעלות ברית.
ב־2007 הצטרף הצי לחיל הנחתים ולמשמר החופים באימוץ אסטרטגיה ימית חדשה שנקראה "אסטרטגיה משותפת לכוח הימי במאה ה־21". הרעיון המרכזי של אסטרטגיה זו הוא בהתמקדות במניעת המלחמה, בצד המיקוד המקובל בניהולה בפועל. תפיסה זו הוצגה על ידי ראש המבצעים הימיים, מפקד חיל הנחתים ומפקד משמר החופים במהלך סימפוזיון בינלאומי על כוח ימי, שנערך בניופורט, רוד איילנד, ב־17 באוקטובר 2007. האסטרטגיה שגובשה מכירה בקשרים הכלכליים הגלובליים, בפגיעות אפשרית של קשרים אלה ממשברים אזוריים, מעשה ידי אדם או טבעיים, ועל ההשפעה האפשרית על כלכלת ארצות הברית. האסטרטגיה שגובשה מתווה קווים לפעילות משותפת של הצי, חיל הנחתים ומשמר החופים, יחד עם שותפים בינלאומיים, כדי למנוע משברים אלה או כדי להגיב אליהם במהירות.
ב־2010 ציין ראש המבצעים הימיים דאז, אדמירל גארי ראפהד, שהדרישות מהצי הולכות וגדלות, ואילו הצי עצמו מתכווץ לנוכח תקציבים עתידיים, ההולכים וקטנים, צריך הצי להישען יותר ויותר על שיתופי פעולה בינלאומיים. ב־2013 נלחם הצי על החזקתן של אחת עשרה נושאות העל שברשותו, במסגרת התקציב שאושר, על חשבון קיצוץ אוניות קטנות יותר ועיכוב בתוכנית החלפתן של צוללות הטילים הבליסטיים. בשנה שלאחר מכן עמד הצי מול קיצוץ אפשרי גם של נושאת על אחת. ראש המבצעים הימיים, אדמירל ג'ונתן גרינרט אמר שעשר נושאות על לא יוכלו לתת מענה מתאים לצרכים הצבאיים של ארצות הברית. לורד הים הראשון הבריטי, לורד ג'ורג' זאמבלאס, ציין שצי ארצות הברית עובר מתכנון מוכוון תוצאה לתכנון מוכוון משאבים, כהגדרתו.
שינוי מרכזי במדיניות הצי החל בעשור השני של המאה ה־21, עם העברת מוקד התכנון וההיערכות למזרח אסיה. מזכיר הצי, ריי מייבוס, הצהיר כי עד 2020 ייפרש 60% מצי ארצות הברית באוקיינוס השקט. תוכנית בניית האוניות ל־30 שנה של הצי העדכנית מגדירה צי שבו 350 כלי שיט, שנועד להתמודד עם סביבה עולמית תחרותית יותר ויותר.
מבנה הצי
הצי מנוהל על ידי מחלקת הצי (Department of the Navy), שכפופה למשרד ההגנה. בראש מחלקת הצי עומד מזכיר הצי. ראש המבצעים הימיים, שכפוף למזכיר הצי, הוא אדמירל ארבעה כוכבים (מקביל לגנרל). מזכיר הצי וראש המבצעים הימיים הם המפקדים של הצי.
יחידות עיקריות
הפיקודים המרכזיים של הצי הם:
- פיקוד כוחות הצי (בעבר הצי האטלנטי) - המשרת את פיקוד צפון של ארצות הברית ולפיקוד האסטרטגי
- צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית - הכפוף לפיקוד האינדו–פסיפי של ארצות הברית
- פיקוד אירופה ואפריקה של הצי - הכפוף לפיקוד אירופה של ארצות הברית ולפיקוד אפריקה של ארצות הברית
- פיקוד מרכז של הצי - כפוף לפיקוד מרכז של ארצות הברית
- פיקוד דרום של צי - כפוף לפיקוד דרום של ארצות הברית
- פיקוד הסייבר של צי ארצות הברית - הכפוף לפיקוד הסייבר של ארצות הברית
- פיקוד הלוחמה המיוחדת של צי ארצות הברית - הכפוף לפיקוד המבצעים המיוחדים
- משרד מודיעין הצי - יחידת מודיעין של הצי
יחידות המשנה העיקריות:
- הצי השני - החוף המזרחי, מערב וצפון האוקיינוס האטלנטי.
- הצי השלישי - מזרח וצפון האוקיינוס השקט. בסיסו בסן דייגו, קליפורניה.
- הצי הרביעי - האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט מסביב לאמריקה הדרומית
- הצי החמישי - המזרח התיכון. בסיסו בבחריין.
- הצי השישי - מזרח ודרום האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. בסיסו באיטליה.
- הצי השביעי - מערב האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. בסיסו ביפן.
- הצי העשירי - פיקוד הסייבר של הצי
מפקדות קרקעיות עיקריות מוצבות בקוריאה וביפן.
אגפי המטה העיקריים: אספקה, רפואה, הנדסה ופרקליטות (JAG).
כוחות מיוחדים
- ערך מורחב – פיקוד הלוחמה המיוחדת של צי ארצות הברית
יחידת העילית "אריות הים" (Navy Seals) היא היחידה המיוחדת העיקרית של הצי, זוהי יחידת קומנדו ימי שמתמחה גם בלוחמה בטרור. בנוסף, הצי מפעיל יחידות מיוחדות נוספות. יחידה זו התפרסמה לאחר שחיסלה את הטרוריסט אוסאמה בן לאדן.
בסיסים עיקריים
- נורפוק, וירג'יניה - הבסיס הימי הגדול ביותר בעולם. נמצא בדרום מדינת וירג'יניה.
- פרל הארבור, הוואיי - נמל מים עמוקים, ומפקדת צי האוקיינוס השקט.
- סן דייגו, קליפורניה - הנמל העיקרי בחוף המערבי של ארצות הברית.
- קיטסאפ, וושינגטון - נמל הבית של הצוללות נושאות הנשק הגרעיני.
- מפרץ גואנטנמו - נמצא בחוף הדרומי של קובה.
- יוקוסוקה, יפן - הבסיס הגדול ביותר מחוץ לארצות הברית.
- בסיסים ראשיים נוספים נמצאים בפלורידה (נמל ומפקדה אזורית) ובנבדה (בסיס אימון של הזרוע המוטסת של הצי).
- האקדמיה הימית של ארצות הברית בסיס האימונים הראשי של הצי שנמצא באנאפוליס שבמרילנד
אמצעי לחימה
כאמור, נכון לספטמבר 2020 מפעיל צי ארצות הברית למעלה מ־460 כלי שיט. מספר זה כולל את כלי השיט המופעלים על ידי פיקוד התובלה הימית הצבאית (Military Sealift Command, MSC), שצוותיהן מורכבים מאזרחים וצוות צבאי מצומצם. הצי מפעיל כ־3,700 כלי טיס וכ־50,000 כלי רכב לא קרביים. ברשות הצי 72,500 מבנים, בשטח כולל של כ־13,000 קמ"ר.
כלי שיט
מקובל להקדים לשמות אוניות הצי הנמצאות בשירות פעיל את הקידומת USS, ראשי תיבות של "United States Ship", אוניית ארצות הברית. לשמותיהן אוניות שאינן בשירות פעיל, או כאלה המאוישות על ידי צוות אזרחי, ניתנת הקידומת USNS, אוניית צי ארצות הברית. שמות האוניות עצמם נבחרים על ידי מזכיר הצי, על פי כללים קבועים. כך, למשל, נקראות נושאות מטוסים על שם נשיאי ארצות הברית, וצוללות טילים בליסטיים נקראות על שם מדינות. עם זאת, גם לכללים אלה יש יוצאים מן הכלל, כמו נושאת המטוסים נימיץ, הקרויה על שם אדמירל הצי צ'סטר נימיץ, או הצוללת הנרי מ. ג'קסון ssbn-730), הקרויה על שמו של הסנטור הנרי ג'קסון, מתומכיו הגדולים של הצי.
בנוסף לשמה של האונייה, ניתן לה מספר ומספר אותיות, המסמלות את סוג האונייה, למשל DD, שהוא הסימול למשחתת, ו־DDG למשחתת הנושאת טילים. האות T המופיעה לפני סימול הסוג (למשל T-AGOS) מסמלת שהאונייה מופעלת על ידי פיקוד התובלה הימית הצבאית (Military Sealift Command). כל כלי השיט של הצי רשומים במרשם כלי השיט של הצי, ובו מתועד מהלך חייה של כל אונייה, מכניסתה לשירות ועד ליציאתה ממנו. על אוניות שיוצאות משירות לקראת גריטה נאמר שהן "נמחקו מהמרשם". בנוסף, מחזיק הצי אוניות שיצאו משירות אך נמצאות ברמת אחזקה בסיסית, כך שניתן יהיה להחזירן לשירות פעיל במקרה הצורך.
צי ארצות הברית היה אחד מהכוחות הימיים הראשונים בעולם שעשו שימוש בכור גרעיני להנעת כלי שיט. כיום, כל נושאות המטוסים והצוללות הפעילות בצי מונעות בכוח גרעיני. כל אחת מנושאות המטוסים מסדרת נימיץ מונעות בשני כורים גרעיניים המקנות לאוניות טווח כמעט בלתי מוגבל ואנרגיה חשמלית שהייתה יכולה להספיק לעיר בת 100,000 תושבים. בעבר הפעיל הצי גם סיירות מונעות בכוח גרעיני, אך כולן יצאו משירות.
בתחילת העשור השני של המאה ה־21 זיהה הצי צורך ב־313 אוניות מלחמה, אך על פי התוכניות והאילוצים התקציביים ניתן היה להפעיל רק בין 232 ל־243 כלי שיט. במהלך העשור נע מספר כלי השיט שברשות הצי בין 270 ל־300, כולל אוניות סיוע כמו שולות מוקשים וגוררות, וכן אוניות הנמצאות באחסנה.
בשרות פעיל
נכון ל־8 בפברואר 2021 היו ברשומות הצי 296 אוניות מלחמה, מהן 250 בשירות פעיל.[2]
סוג | סדרה | סימול גוף | מספר האוניות | אוניות בשירות בפועל | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
נושאות מטוסים | נימיץ | CVN | 10 | 10 | ||
ג'רלד פורד | 1 | 1 | CVN-79 בשלבי כניסה לשירות. אונייה שלישית בבנייה, שתיים נוספות הוזמנו | |||
אוניות סער אמפיביות | אמריקה | LHA | 2 | 2 | אונייה נוספת בבנייה | |
וואספ | LHD | 7 | 7 | |||
סן אנטוניו | LPD | 11 | 11 | |||
וידביי איילנד | LSD | 7 | 7 | |||
הרפרז פרי | LSD | 4 | 4 | |||
צוללות | אוהיו | SSBN | 14 | 14 | צוללות טילים בליסטיים | |
SSGN | 4 | 4 | צוללות טילי שיוט | |||
סי וולף | SSN | 3 | 3 | צוללות תקיפה | ||
לוס אנג'לס | SSN | 28 | 28 | |||
וירג'יניה | SSN | 19 | 19 | |||
סיירות | טיקונדרוגה | CG | 22 | 22 | ||
משחתות | ארלי בורק | DDG | 69 | 68 | אוניות נוספות בשלבי בנייה ותכנון | |
זומוואלט | DDG | 1 | 1 | |||
אוניות ללוחמת חופים | אינדפנדנס | LCS | 14 | 14 | אוניות נוספות בשלבי בנייה ותכנון | |
פרידום | LCS | 10 | 8 | אוניות נוספות בשלבי בנייה ותכנון | ||
אוניית אמצעי נגד מיקוש | אוונג'ר | MCM | 8 | 8 | ||
אוניות סיוע לוגיסטי קרבי | לואיס אנד קלארק | AKE | 12 | 0 | אוניות לתספוקת בתנועה | |
הנרי קייזר | AO | 15 | 0 | מיכליות לתדלוק בתנועה | ||
סאפליי | AOE | 2 | 0 | אוניות סיוע קרבי מהירות | ||
אוניות עזר | ויקטוריוס | T-AGOS | 4 | 4 | אוניית מחקר | |
אימפקבל | T-AGOS | 1 | 1 | אוניית מחקר | ||
פאוווהאטאן | T-ATF | 3 | 3 | גוררת | ||
לואיס וקלארק | T-AKE | 2 | 0 | אוניות לתספוקת מטען יבש | ||
סייפגארד | T-ARS | 2 | 0 | גוררות למשימות חילוץ | ||
אמורי ס. לאנד | AS | 2 | 0 | אוניות סיוע לצוללות | ||
ספירהד | T-EPF | 12 | 0 | אוניות תובלה מהירה | ||
לואי ב. פולר | ESB | 3 | 3 | בסיס צף לחיל משלוח | ||
מונטפורד פוינט | T-ESD | 2 | 0 | פלטפורמת נחיתה צפה לחיל משלוח | ||
בלו ריג' | LCC | 2 | 2 | אוניית פיקוד על מבצעים אמפיביים | ||
אוניות לסיור חופי | סייקלון | PC | 10 | 10 |
- נושאות מטוסים - נושאות המטוסים הן הזרוע האסטרטגית של הצי, ומאפשרות גישה של מטוסי קרב לכל מקום בעולם. נושאות המטוסים האמריקניות הן נושאות המטוסים הגדולות ביותר בעולם. לצי 10 נושאות המטוסים מסדרת נימיץ ונושאת מטוסים מסדרת ג'רלד פורד אחת. כל נושאות המטוסים מונעות על ידי כורים גרעיניים.
- אוניות סער אמפיביות (Amphibious assault ship) - אוניות הסער האמפיביות נושאות מטוסים ממריאים אנכית מדגם הרייר, מסוקי סער ומסוקי תובלה. מוצב עליהן כח נחתים (Marines) של כ־1,900 לוחמים. לצי 8 אוניות מסדרת Wasp, ושתי אוניות מסדרת "אמריקה".
- צוללות - הצי מפעיל 71 צוללות מארבעה סוגים:
- 14 צוללות טילים בליסטיים גרעיניות מסדרת אוהיו כשכל צוללת נושאת 24 טילים מסוג טרידנט 2 בעלי 8 ראשי קרב גרעיניים מתפצלים.
- 4 צוללות טילים בליסטיים לשעבר שעברו הסבה לנשיאת טילי שיוט
- 30 צוללות תקיפה מסדרת לוס אנג'לס שמטרתן לחימה בכלי שיט, שיגור טילי שיוט ואיסוף מודיעין
- 3 צוללות התקיפה מסדרת זאב הים
- 19 צוללות התקיפה מסדרת וירג'יניה. אלו צוללות התקיפה המתקדמות ביותר. 11 נוספות בבנייה ובסה"כ מתוכננות 48 צוללות מסדרה זו.
- סיירות - נושאות טילי שיוט, מצוידות במערכות "אייג'יס" (AEGIS) ומיועדות להשתתף בלחימה ימית, יבשתית או אווירית. הצי מפעיל 22 סיירות מסדרת Ticonderoga CG 47.
- משחתות - 67 משחתות מסדרת המשחתות ארלי ברק ושתי משחתות מסדרת המשחתות זומוואלט.
- ציידות מוקשים - 11 ציידות מוקשים מסדרת "Avenger"
- ספינות סיור - 13 ספינות סיור מסדרת "Cyclone"
- ספינות קרב לאזורי חוף (Littoral combat ship) 10 ספינות מסדרת "Freedom" ו־11 ספינות מסדרת "Independence"
- ספינות הובלה מהירות, הנחתה והובלה אמפיביות - 11 ספינות מסדרת "San Antonio ", 4 ספינות הנחתה מסדרת "Harpers Ferry", 8 ספינות הנחתה מסדרת "Whidbey Island", 9 ספינות הובלה מהירות מסדרת "Spearhead"
- אוניות תמיכה ופיקוד - 2 אוניות תמיכה בצוללות מסדרת "Emory S. Land", 2 אוניות בסיס נחיתה צף מסדרת "Lewis B. Puller", 2 ספינות פיקוד מסדרת "Blue Ridge", 3 גוררות מסדרת "Powhatan", 2 אוניות צובר ותחמושת מסדרת "Lewis and Clark-class", אוניית ריגול ומחקר אוקיינוגרפי "USNS Impeccable", 4 אוניות מחקר וריגול אוקיינוגרפי מסדרת "Victorious"
הוצאו משרות
- אוניות מערכה - כל אוניות המערכה של הצי מסדרת איווה יצאו משירות פעיל ומשמשות מוזיאונים צפים במקומות שונים בארצות הברית.
כלי שיט היסטוריים
קונסטיטושן - הספינה הקרבית הוותיקה ביותר שעדיין בשירות פעיל בצי. נכנסה לשירות בשנת 1797.
פואבלו - הספינה (USS Pueblo (AGER-2 היא ספינת ביון של הצי שנלכדה על ידי קוריאה הצפונית ומוחזקת בידה מאז. הצי עדיין מכיר בה כספינה בשירות פעיל
USS מוניטור - הספינה הראשונה עם מיגון מתכתי מברזל.
וירג'יניה (אנ') - ספינת עץ, שנבנתה מחדש על ידי צבא הדרום במלחמת האזרחים כספינה במיגון ברזל
USS Alligator (אנ') - הצוללת הראשונה שהופעלה במלחמת האזרחים. טבעה בעת שנגררה בזמן סופה.
Hunley (אנ') - הצוללת הראשונה שהצליחה להטביע ספינה בקרב. הייתה בשימוש צבא הדרום לקראת סוף מלחמת האזרחים, וטיבעה ספינה של צבא הצפון באמצעות טורפדו. טבעה במהלך הקרב.
כלי טיס פעילים
הצי האמריקני מפעיל גם כלי טיס הפועלים מבסיסים יבשתיים ומנושאות מטוסים (נומ"ט).
מטוסים
מטוסי קרב | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
F/A-18 Hornet דגמים A,B,C,D ("הורנט") |
ארצות הברית | משנת 1983 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס קרב | F/A-18A - 74 F/A-18B - 26 F/A-18C - 286 F/A-18D - 47 |
מלחמת עיראק | |||
F/A-18E/F Super Hornet דגמים E,F ("סופר הורנט") |
ארצות הברית | משנת 1999 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס קרב | 488 | מלחמת עיראק | |||
F-35 Lightning II דגם C ("ברק") |
ארצות הברית | משנת 2015 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס קרב | F-35C - 21 | ||||
מטוסי תובלה ואחרים | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
C-2 Greyhound דגם A ("גרייהאונד") |
ארצות הברית | משנת 1966 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס תובלה | C-2A - 34 | ||||
C-9 Skytrain II דגם B ("רכבת אווירית") |
ארצות הברית | משנת 1968 | מטוס תובלה | C-9B - 15 | ||||
Gulfstream C-20 דגמים A,D,G |
ארצות הברית | משנת 1985 | מטוס תובלה | C-20A - 1 C-20D - 2 C-20G - 5 |
||||
Gulfstream C-37 דגמים A,B |
ארצות הברית | משנת 1998 | מטוס תובלה | C-37A - 1 C-37B - 3 |
||||
C-40 Clipper דגם A ("קליפר") |
ארצות הברית | משנת 2001 | מטוס תובלה | C-40A - 11 | ||||
C-130 Hercules דגם T ("הרקולס") |
ארצות הברית | משנת 1957 | מטוס תובלה | C-130T - 19 | ||||
CT-39 Sabreliner דגם G ("סייברליינר") |
ארצות הברית | משנת 1962 | מטוס תובלה | CT-39G - 1 | ||||
מטוסי אימונים והדרכה | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
F-5F/N Tiger II דגמים F,N ("טיגריס II") |
ארצות הברית | משנת 1962 | מטוס אימון | F-5F - 3 F-5N - 41 |
||||
T-6 Texan II דגמים A,B ("טקסן II") |
ארצות הברית | משנת 2001 | מטוס אימון | T-6A - 49 T-6B - 12 |
||||
Beech T-44 דגם A |
ארצות הברית | משנת 1964 | מטוס אימון | T-44A - 52 | ||||
T-45 Goshawk דגם C ("גוסהוק") |
ארצות הברית | משנת 1991 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס אימון | T-45C - 218 | ||||
מטוסי לוחמה אלקטרונית | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
E-6 Mercury דגם B ("מרקורי") |
ארצות הברית | משנת 1989 | לוחמה אלקטרונית | E-6B - 16 | ||||
EA-6B Prowler דגם B ("משוטט") |
ארצות הברית | משנת 1971 | לוחמה אלקטרונית | EA-6B - 170 | ||||
EA-18G Growler דגם G ("רוטן") |
ארצות הברית | משנת 2007 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, לוחמה אלקטרונית | EA-18G - 96 | ||||
EP-3 ARIES II דגם E ("טלה II") |
ארצות הברית | משנת 1963 | לוחמה אלקטרונית | EP-3E - 11 | ||||
אחרים | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
E-2 Hawkeye דגם C ("עיניי נץ") |
ארצות הברית | משנת 1964 | מטוס מבוסס נושאת מטוסים, מטוס שליטה ובקרה | E-2C - 81 | ||||
P-3 אוריון דגם C ("אוריון") |
ארצות הברית | משנת 1962 | מטוס סיור ימי | P-3C - 67 | ||||
בואינג P-8 פוסידון דגם A ("פוסידון") |
ארצות הברית | משנת 2013 | מטוס לוחמה נגד צוללות | P-8A - 69 | ||||
Cessna UC-35 דגם D |
ארצות הברית | משנת 1987 | מטוס נוסעים | UC-35D - 1 | ||||
F-16 Fighting Falcon
דגם N |
ארצות הברית | משנת 1988 | מטוס ביום אויב | F-16N - 26 |
מסוקים
מסוקים | ||||||||
דגם | תמונה | ארץ ייצור | כניסה לשירות | סוג | כמות | עימותים עיקריים | ||
HH-60 Rescue Hawk דגם H ("נץ הצלה") |
ארצות הברית | משנת 1984 | מסוק חיפוש והצלה | HH-60H - 49 | ||||
MH-53 Sea Dragon דגם E ("דרקון ים") |
ארצות הברית | משנת 1981 | מסוק רב משימתי | MH-53E - 36 | ||||
MH-60 Seahawk דגמים R,S ("נץ ימי") |
ארצות הברית | משנת 1984 | מסוק רב משימתי, מסוק לוחמה נגד צוללות | MH-60R - 166 MH-60S - 234 |
||||
SH-60 Seahawk דגמים B,F ("נץ ימי") |
ארצות הברית | משנת 1984 | מסוק לוחמה נגד צוללות | SH-60B - 129 SH-60F - 60 |
||||
TH-57 Sea Ranger דגמים B,C ("סי רנג'ר") |
ארצות הברית | משנת 1967 | מסוק אימון | TH-57B - 44 TH-57C - 85 |
דרגות הצי
- ערך מורחב – דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית
בוגרים מפורסמים של הצי
- ניל ארמסטרונג - אסטרונאוט, האיש הראשון שצעד על הירח. היה טייס קרב.
- ג'ורג' בוש האב - נשיא ארצות הברית וראש ה־CIA. היה טייס הקרב הצעיר ביותר במלחמת העולם השנייה.
- ג'ימי קרטר - נשיא ארצות הברית. שירת על צוללות.
- ג'רלד פורד - נשיא ארצות הברית. שירת על נושאת מטוסים במלחמת העולם השנייה.
- לינדון ג'ונסון - נשיא ארצות הברית. שירת במלחמת העולם השנייה.
- ג'ון קנדי - נשיא ארצות הברית. היה מפקד ספינת טורפדו שמספרה 109-PT ופיקד על צוות בן 12 אנשים במלחמת העולם השנייה.
- ריצ'רד ניקסון - נשיא ארצות הברית. היה קצין אספקה במלחמת העולם השנייה.
- דייוויד פרגוט - הראשון שקיבל דרגת אדמירל בצי (במהלך מלחמת האזרחים).
- ג'ון פול ג'ונס - אחד המייסדים הבולטים של הצי. היה מפקד ימי בכיר במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
- ג'ון קרי - סנאטור מטעם מסצ'וסטס. היה מפקד סירה מהירה במלחמת וייטנאם.
- ריצ'רד מרסינקו - מייסד צוות שש של הקומנדו הימי ללוחמה בטרור.
- ג'ון מקיין - סנאטור מטעם אריזונה. היה טייס קרב ושבוי מלחמה במלחמת וייטנאם.
- ג'ון יאנג - אסטרונאוט. היה טייס קרב.
- דייוויד רובינסון - שחקן כדורסל ב־NBA לשעבר (בקבוצת סן-אנטוניו ספרס).
- ג'סי ונטורה - מושל מדינת מינסוטה (מתאבק לשעבר).
- ביל קוסבי - קומיקאי.
- כריס קייל - צלף, השתתף במלחמה בעיראק.
מקורות וקריאה נוספת
- קארול אלדן ואלן וסטקוט, ראשית הצי האמריקאני, 'חיל הים', פברואר 1949, עמ' 28–29.
ראו גם
- המוזיאון הלאומי של צי ארצות הברית
- יושב ראש המטות המשולבים
- תוכנית היונקים הימיים של הצי האמריקני
- שכר צבאי בארצות הברית במלחמת העולם השנייה
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הצי האמריקני |
- קארול אלדן ואלן וסטקוט, ראשית הצי האמריקני חיל הים ח' שבט תש"ט, עמ' 28.
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- יוסי אלעד, חינוך ואימון קצינים בצי ארה"ב, "בין גלים" יוני 1979 עמ' 17.
- שרון הרפז, שירות נוסח אמריקה, 'בין גלים' 162 יולי 1984 עמ' 26.
- רשימת כל נושאות המטוסים האמריקאיות בכל הזמנים.
- שלמה כהן, טלטלה בצי האמריקני - האם חיל הים של ישראל בעקבותיו?, מערכות 405, פברואר 2006
הערות שוליים
צי ארצות הברית | ||
---|---|---|
מחלקת הצי של ארצות הברית | מזכיר הצי של ארצות הברית • ראש המבצעים הימיים | |
פיקודים מרכזיים | פיקוד כוחות הצי • צי האוקיינוס השקט • פיקוד אירופה • פיקוד מרכז • פיקוד דרום • פיקוד הלוחמה המיוחדת • פיקוד הסייבר | |
ציים פעילים | הצי השני • הצי השלישי • הצי הרביעי • הצי החמישי • הצי השישי • הצי השביעי • הצי העשירי | |
מוסדות הדרכה | האקדמיה הימית של ארצות הברית • מכללת המלחמה של הצי • בית הספר של הצי ללימודים מתקדמים • בית ספר לטיסה קרבית |
32354742צי ארצות הברית