קול ישראל בערבית
שגיאות פרמטריות בתבנית:תחנת רדיו
פרמטרים [ תקופת פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| פרטי התחנה | |
|---|---|
| סוג | רדיו ממלכתי |
| שפה | ערבית |
| מדינה |
ישראל  |
| אזורי קליטה ותדרים | |
| אזור קליטה | צפת והסביבה |
| נקלט בתדר | 99.3Mhz |
| אזור קליטה | חיפה והסביבה |
| נקלט בתדר | 92.4Mhz, 1206Khz |
| אזור קליטה | תל אביב והמרכז |
| נקלט בתדר | 1026Khz ,90.3Mhz |
| אזור קליטה | ירושלים והסביבה |
| נקלט בתדר | 1026Khz ,99.3Mhz |
| אזור קליטה | באר-שבע והסביבה |
| נקלט בתדר | 93.3Mhz, 94.4Mhz |
קול ישראל בערבית (בערבית: صوت إسرائيل بالعربية, ידועה גם בשמה השני רשת ד'), הייתה תחנת רדיו ממלכתית ישראלית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל ופעלה עד שנת 2017, אז נסגרה התחנה ונפתחה מחדש בתאגיד השידור הישראלי, תחת השם רדיו מַכַּאן.
היסטוריה
תחילה היו השידורים בערבית 45 דקות ביממה במסגרת הגל העברי. במהלך שנות ה-50 נקלטו לעבודה בתחנה עולים מארצות ערב שערבית הייתה שפת אם שלהם (למשל מוריס שמאס ונוספים). ב-1956 פוצלו הגל העברי והגל הערבי, ובמשך השנים נוספו שעות שידור לקול ישראל בערבית. בעשורים הראשונים לקיום המדינה שימשה התחנה גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על מבצע מוקד - השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים - בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית[1].
משדר רשת ד' היה משדר הרדיו החזק ביותר בישראל, בהספק של 1,200 קילוואט בתדר 738 קילוהרץ[2]. המשדר פעל שנים רבות באתר השידור "הלל" הסמוך ליישוב קדימה והשידורים נקלטו היטב בכל המזרח התיכון, השידורים כיסו אף את כל השטח שבין פקיסטן ותוניס ובין דרום רוסיה לאתיופיה. עקב מחדל ותכנון לקוי של היישוב צורן, נבנה היישוב קרוב מדי לאתר השידור, ולבסוף נסגר אתר "הלל" בסוף 2003 בעקבות לחץ תושבי צורן שחששו מעוצמת שידור הקרינה האלקטרומגנטית מהאתר[3]. יחד עם סגירת משדר רשת ד' נסגר גם משדר רשת א' שפעל באתר. כיום שידורי התחנה כמעט ואינם נקלטים מחוץ לגבולות ישראל (פרט לשידורים באינטרנט ובלוויין), וגם באזורים שונים בתוך ישראל יש קשיי קליטה. עם סגירת המשדר איבדה מדינת ישראל את אחד ממכשירי התעמולה החשובים ביותר שהיו לה[4]. עקב אמינותו של המשדר החזק ואמצעי הקליטה הפשוטים שנדרשו לקליטת השידורים נוצלו השידורים על ידי המוסד ושירות הביטחון הכללי להעברת מסרים לסוכנים במדינות ערב. לדוגמה: מוניר רדפא, טייס חיל האוויר העיראקי אשר ערק לישראל ב-16 באוגוסט 1966 עם מטוסו מסוג מיג 21, קיבל מישראל את האור הירוק ליציאה מעיראק בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית.
בתקופה שבה נקלטו שידוריה במדינות ערב, זכתה רשת ד' לשיעורי האזנה גבוהים, והיא נחשבה לאמינה במיוחד. כך, למשל, אמר מאזין בערב הסעודית לכתב העיתון "אל בילאד" ב-1964 כי ”התחנות הערביות מנסות להסתיר עובדות רבות, אולם "קול ישראל" מסיר את הלוט מעל טענותיהן הכוזבות”. מאזין אחר טען כי ”כל תחנה (ערבית) משמיעה בהרחבה ידיעות ארצה ומעלימה עין מהידיעות החשובות של ארצות ערביות אחרות... אולם ישראל מספקת ידיעות מהעולם הערבי כולו במהדורה אחת מקיפה”[5].
עד סגירת המשדר המרכזי, קבעו סקרי ה-BBC כי קול ישראל בערבית הייתה התחנה הזרה הראשונה בדירוג ההאזנה. בירדן ההאזנה הייתה 50%, ובמצרים 14%[4]. אחת התוכניות הפופולריות ביותר הייתה "רופא מאחורי המיקרופון", בה השיבו רופאים מומחים למאזינים מכל רחבי המזרח התיכון שבקשו ייעוץ. באמצעות התוכנית הגיעו לטיפול רפואי בארץ פונים רבים ממדינות ערב.
מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה. בעת סיום השידורים בשנת 2017 השידורים נמשכו ברציפות 24 שעות ביממה, וכללו חדשות, יומנים, מוזיקה ותוכניות בתחומים מגוונים כגון: כלכלה, חברה, תרבות, דת וספורט. נאדר אבו תאמר הקים מוקד התנועה. בתחנה הועסקו עשרות עובדים, ערבים ויהודים, בירושלים, במודיעין, בחיפה ובבאר שבע. מנהל התחנה האחרון היה יאסר עטילה, בן העדה הדרוזית.
בסוף תקופת רשות השידור
גם בשנותיה האחרונות של רשות השידור, למרות בעיית המשדרים, נהנתה רשת ד' מפופולריות לא מבוטלת בציבור הפלסטיני והערבי (יותר ויותר מאזינים קלטו את השידור דרך אתר האינטרנט של התחנה)[6]. הפרשן הפלסטיני תופיק אבו שומר ניתח את הסיבות לכך במאמר שפרסם בעיתון "אל קודס אל ערבי" היוצא לאור בלונדון. בין הסיבות שהזכיר:
- תיזמון טוב של מהדורות החדשות לאורך היממה.
- סידור טוב של הידיעות במהדורות החדשות, לפי חשיבותן (בניגוד לאמצעי התקשורת הערביים הרשמיים, הנוהגים לפתוח את מהדורותיהם בידיעות על המנהיג ומקורביו).
- ניסוח טוב של עיקר החדשות שבתחילת המהדורה, המהווה "מלכודת" למאזינים ומושך אותם לשמוע את המהדורה במלואה.
- תחזיות מזג האוויר המשודרות בקול ישראל בערבית מדויקות יותר מאלה המשודרות במדינות ערב[7].
בעקבות אירועים דרמטיים כמו המשט לעזה (2010) וההפיכה במצרים (2011) קרס אתר האינטרנט של קול ישראל בערבית, כתוצאה מריבוי כניסות של גולשים[8].
אוסף תמונות
-
אולפן רשת ד' בבניין קול ישראל בירושלים -
-
אולפן 4 של רשת ד' במתחם רשות השידור בקריה, תל אביב -
דיסק הקלטות של רשת ד'
.JPG)
.jpg)
לקריאה נוספת
- חוברת בהוצאת רשות השידור: משדרי הרדיו בערבית, ירושלים 1984.[9]
ראו גם
- תזמורת קול ישראל בערבית בניצוחו של זוזו מוסא
- אליהו נאוי ("דאוד א (ל)-נאטור")
- רדיו א-שמס
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- אתר הטלוויזיה והרדיו בערבית של תאגיד השידור הישראלי
- רשת ד', באתר "העין השביעית"
- ש. שגב, "קול ישראל" מחריד את נאצר, מעריב, 4 באוגוסט 1959
- רם עברון, שני אבו נאביל משדרים..., מעריב, 8 ביולי 1960
- מרדכי ברקאי, קול ישראל לערב, דבר, 13 בנובמבר 1964, המשך
- אהוד יערי, הסברה ישראלית לעולם הערבי, דבר, 14 במאי 1967
- אלכס דורון, "כאן בית השידור הישראלי, ירושלים...", מעריב, 20 ביוני 1967 (על שידורי התחנה במלחמת ששת הימים)
- קול האמת, מעריב, 20 בינואר 1987
- אהוד עין-גיל, נצרת על המפה, באתר הארץ, 04/07/2007
- אורן פרסיקו, צב איסור פרסום, "העין השביעית", 10.4.2010
הערות שוליים
- ^ אבנר בר-און, הסיפורים שלא סופרו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1981.
- ^ World Radio TV Handbook 1978, Vol. 32, Billboard Publication, London 1978, p.185
- ^ צפריר רינת, בלחץ התושבים החל פירוק האנטנות בצורן, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2003
- ^ 4.0 4.1 משה שטרן, מאמר, הלוחמה הפסיכולוגית בישראל (בפרק "אנטנות נפולות")
- ^ טוביה שמוש, עדות מעודדת, דבר, 24 בדצמבר 1964
- ^ לפי נתונים שמסרה הנהלת האתר, בחודש שבין 17.12.2009 ו-18.1.2010 היו כ-180 אלף כניסות לאתר. בשנת 2009 כולה היו כמיליון ו-700 אלף כניסות (ממדינות שונות).
- ^ תופיק אבו שומר, התקשורת של קול ישראל והתקשורת הערבית, אל קודס אל ערבי, 13.7.2009; המאמר פורסם למחרת גם באתר פאנט موقع بانيت, توفيق ابو شومر : إعلام صوت إسرائيل وإعلام العروبة, Panet (בערבית).
- ^ דיווח ברשת ב', 30.1.2011
- ^ החוברת באתר הספרייה הלאומית
| שידור רדיו בישראל
| ||
|---|---|---|
| תאגיד השידור הישראלי (קול ישראל) | כאן תרבות • כאן ב • כאן גימל • רדיו מַכַּאן • VoisFarsi • כאן רק"ע • כאן 88 • כאן קול המוזיקה • כאן מורשת • הרדיו החינוכי | |
| צה"ל | גלי צה"ל • גלגלצ | |
| הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (רדיו אזורי) | אקו 99FM • רדיו א-שמס • רדיו 90FM • רדיו דרום • רדיו חיפה • רדיו ירושלים • רדיו לב המדינה • 103fm • רדיו קול ברמה • רדיו קול הים האדום • רדיו קול חי • רדיו קול רגע • רדיו תל אביב • 104.5FM רדיו צפון • רדיו א-נאס • רדיוס 100FM • תדרי הפיצול: 99.5 חמ-אש • הדיבור החם בדרום • פרוויה רדיו • קול פליי • קול חי מיוזיק | |
| הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש | גלי ישראל | |
| שידורי רדיו באינטרנט | הקצה | |
| תחנות רדיו שנסגרו | ||
| רשות השידור (קול ישראל) | רשת א' • רשת ב' • רשת ג' • רשת ד' (קול ישראל בערבית) • רשת ה' (קול ישראל בפרסית) • רק"ע • 88FM • קול המוסיקה • רשת מורשת • הרדיו החינוכי • קול ציון לגולה • הגל הבטוח | |
| רדיו פיראטי | ערוץ 7 • קול השלום • רדיו כל האמת | |
| שידורי רדיו באינטרנט | רדיו ynet | |
26523110קול ישראל בערבית