קול ישראל בערבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:תחנת רדיו

פרמטרים [ תקופת פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קול ישראל בערבית
פרטי התחנה
סוג רדיו ממלכתי
שפה ערבית
מדינה ישראל ישראלישראל
אזורי קליטה ותדרים
אזור קליטה צפת והסביבה
נקלט בתדר 99.3Mhz
אזור קליטה חיפה והסביבה
נקלט בתדר 92.4Mhz, 1206Khz
אזור קליטה תל אביב והמרכז
נקלט בתדר 1026Khz ,90.3Mhz
אזור קליטה ירושלים והסביבה
נקלט בתדר 1026Khz ,99.3Mhz
אזור קליטה באר-שבע והסביבה
נקלט בתדר 93.3Mhz, 94.4Mhz
חבר הכנסת פארס חמדאן בשידור עם אנשי קול ישראל בערבית יצחק בן עובדיה ושאול בר חיים, 1952

קול ישראל בערביתערבית: صوت إسرائيل بالعربية, ידועה גם בשמה השני רשת ד'), הייתה תחנת רדיו ממלכתית ישראלית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל ופעלה עד שנת 2017, אז נסגרה התחנה ונפתחה מחדש בתאגיד השידור הישראלי, תחת השם רדיו מַכַּאן.

היסטוריה

תחילה היו השידורים בערבית 45 דקות ביממה במסגרת הגל העברי. במהלך שנות ה-50 נקלטו לעבודה בתחנה עולים מארצות ערב שערבית הייתה שפת אם שלהם (למשל מוריס שמאס ונוספים). ב-1956 פוצלו הגל העברי והגל הערבי, ובמשך השנים נוספו שעות שידור לקול ישראל בערבית. בעשורים הראשונים לקיום המדינה שימשה התחנה גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על מבצע מוקד - השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים - בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית[1].

משדר רשת ד' היה משדר הרדיו החזק ביותר בישראל, בהספק של 1,200 קילוואט בתדר 738 קילוהרץ[2]. המשדר פעל שנים רבות באתר השידור "הלל" הסמוך ליישוב קדימה והשידורים נקלטו היטב בכל המזרח התיכון, השידורים כיסו אף את כל השטח שבין פקיסטן ותוניס ובין דרום רוסיה לאתיופיה. עקב מחדל ותכנון לקוי של היישוב צורן, נבנה היישוב קרוב מדי לאתר השידור, ולבסוף נסגר אתר "הלל" בסוף 2003 בעקבות לחץ תושבי צורן שחששו מעוצמת שידור הקרינה האלקטרומגנטית מהאתר[3]. יחד עם סגירת משדר רשת ד' נסגר גם משדר רשת א' שפעל באתר. כיום שידורי התחנה כמעט ואינם נקלטים מחוץ לגבולות ישראל (פרט לשידורים באינטרנט ובלוויין), וגם באזורים שונים בתוך ישראל יש קשיי קליטה. עם סגירת המשדר איבדה מדינת ישראל את אחד ממכשירי התעמולה החשובים ביותר שהיו לה[4]. עקב אמינותו של המשדר החזק ואמצעי הקליטה הפשוטים שנדרשו לקליטת השידורים נוצלו השידורים על ידי המוסד ושירות הביטחון הכללי להעברת מסרים לסוכנים במדינות ערב. לדוגמה: מוניר רדפא, טייס חיל האוויר העיראקי אשר ערק לישראל ב-16 באוגוסט 1966 עם מטוסו מסוג מיג 21, קיבל מישראל את האור הירוק ליציאה מעיראק בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית.

בתקופה שבה נקלטו שידוריה במדינות ערב, זכתה רשת ד' לשיעורי האזנה גבוהים, והיא נחשבה לאמינה במיוחד. כך, למשל, אמר מאזין בערב הסעודית לכתב העיתון "אל בילאד" ב-1964 כי ”התחנות הערביות מנסות להסתיר עובדות רבות, אולם "קול ישראל" מסיר את הלוט מעל טענותיהן הכוזבות”. מאזין אחר טען כי ”כל תחנה (ערבית) משמיעה בהרחבה ידיעות ארצה ומעלימה עין מהידיעות החשובות של ארצות ערביות אחרות... אולם ישראל מספקת ידיעות מהעולם הערבי כולו במהדורה אחת מקיפה”[5].

עד סגירת המשדר המרכזי, קבעו סקרי ה-BBC כי קול ישראל בערבית הייתה התחנה הזרה הראשונה בדירוג ההאזנה. בירדן ההאזנה הייתה 50%, ובמצרים 14%[4]. אחת התוכניות הפופולריות ביותר הייתה "רופא מאחורי המיקרופון", בה השיבו רופאים מומחים למאזינים מכל רחבי המזרח התיכון שבקשו ייעוץ. באמצעות התוכנית הגיעו לטיפול רפואי בארץ פונים רבים ממדינות ערב.

מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה. בעת סיום השידורים בשנת 2017 השידורים נמשכו ברציפות 24 שעות ביממה, וכללו חדשות, יומנים, מוזיקה ותוכניות בתחומים מגוונים כגון: כלכלה, חברה, תרבות, דת וספורט. נאדר אבו תאמר הקים מוקד התנועה. בתחנה הועסקו עשרות עובדים, ערבים ויהודים, בירושלים, במודיעין, בחיפה ובבאר שבע. מנהל התחנה האחרון היה יאסר עטילה, בן העדה הדרוזית.

בסוף תקופת רשות השידור

גם בשנותיה האחרונות של רשות השידור, למרות בעיית המשדרים, נהנתה רשת ד' מפופולריות לא מבוטלת בציבור הפלסטיני והערבי (יותר ויותר מאזינים קלטו את השידור דרך אתר האינטרנט של התחנה)[6]. הפרשן הפלסטיני תופיק אבו שומר ניתח את הסיבות לכך במאמר שפרסם בעיתון "אל קודס אל ערבי" היוצא לאור בלונדון. בין הסיבות שהזכיר:

  • תיזמון טוב של מהדורות החדשות לאורך היממה.
  • סידור טוב של הידיעות במהדורות החדשות, לפי חשיבותן (בניגוד לאמצעי התקשורת הערביים הרשמיים, הנוהגים לפתוח את מהדורותיהם בידיעות על המנהיג ומקורביו).
  • ניסוח טוב של עיקר החדשות שבתחילת המהדורה, המהווה "מלכודת" למאזינים ומושך אותם לשמוע את המהדורה במלואה.
  • תחזיות מזג האוויר המשודרות בקול ישראל בערבית מדויקות יותר מאלה המשודרות במדינות ערב[7].

בעקבות אירועים דרמטיים כמו המשט לעזה (2010) וההפיכה במצרים (2011) קרס אתר האינטרנט של קול ישראל בערבית, כתוצאה מריבוי כניסות של גולשים[8].

אוסף תמונות

לקריאה נוספת

  • חוברת בהוצאת רשות השידור: משדרי הרדיו בערבית, ירושלים 1984.[9]

ראו גם

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קול ישראל בערבית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אבנר בר-און, הסיפורים שלא סופרו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1981.
  2. ^ World Radio TV Handbook 1978, Vol. 32, Billboard Publication, London 1978, p.185
  3. ^ צפריר רינת, בלחץ התושבים החל פירוק האנטנות בצורן, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2003
  4. ^ 4.0 4.1 משה שטרן, מאמר, הלוחמה הפסיכולוגית בישראל (בפרק "אנטנות נפולות")
  5. ^ טוביה שמוש, עדות מעודדת, דבר, 24 בדצמבר 1964
  6. ^ לפי נתונים שמסרה הנהלת האתר, בחודש שבין 17.12.2009 ו-18.1.2010 היו כ-180 אלף כניסות לאתר. בשנת 2009 כולה היו כמיליון ו-700 אלף כניסות (ממדינות שונות).
  7. ^ תופיק אבו שומר, התקשורת של קול ישראל והתקשורת הערבית, אל קודס אל ערבי, 13.7.2009; המאמר פורסם למחרת גם באתר פאנט موقع بانيت, توفيق ابو شومر : إعلام صوت إسرائيل وإعلام العروبة, Panet (בערבית).
  8. ^ דיווח ברשת ב', 30.1.2011
  9. ^ החוברת באתר הספרייה הלאומית


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26523110קול ישראל בערבית