הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רב אברום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אברהם כהנא שפירא" מפנה לכאן. לערך העוסק ברבה של קובנה, בעל "דבר אברהם", ראו אברהם דוב כהנא שפירא.
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
-
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשיעור
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשיעור
לידה מאי 1911
י"ד באייר ה'תרע"א
האימפריה העות'מאנית החל מ-1844האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 27 בספטמבר 2007 (בגיל 96)
ט"ו בתשרי ה'תשס"ח
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות חרדים לאומיים
תחומי עיסוק תלמוד, דיינות, הלכה, ארץ ישראל
רבותיו הרב משה מרדכי אפשטיין
הרב יחזקאל סרנא
הראי"ה קוק,
הרב איסר זלמן מלצר
הרב צבי פסח פרנק
הרב יעקב משה חרל"פ
תלמידיו הרב חיים שטיינר, הרב יעקב אריאל,
הרב משה דימנטמן, הרב זלמן מלמד,
הרב אריה שטרן, הרב יהושע מגנס,
הרב יגאל לרר, הרב מנחם בורשטין ועוד (ראו להלן)
חיבוריו שיעורי מרן הגר"א שפירא (שישה כרכים),
שו"ת מנחת אברהם (ארבעה חלקים),
מורשה – כרך שיחות בענייני תורה, חינוך והנהגה, וכרך שיחות למועדים (שני חלקים),
ועוד (ראו להלן)
צאצאים הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
הרב הראשי לישראל האשכנזי ה־5
1983–1993
(כ־10 שנים)
שותף לרבנות מרדכי אליהו (הרב הספרדי)

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כונה "רֵבּ אברום"; י"ד באייר ה'תרע"א,[1] מאי 1911 – 27 בספטמבר 2007, ט"ו בתשרי ה'תשס"ח) היה ראש ישיבת מרכז הרב, פוסק, הרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"ג–ה'תשנ"ג (1983–1993), דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים ובבית הדין הגדול, ממשפחת כהנים מיוחסים עד עזרא הסופר.

היה נחשב לבכיר רבני הציונות הדתית[2] ומנהיגה הרוחני, לצד הרב מרדכי אליהו.[3] נחשב בעיני רבים בציבור הציוני־דתי כ"אישיות התורנית ההלכתית החשובה ביותר בימיו".[4] רבים מתלמידי הרצי"ה ראו בו את ממשיך דרכו של רבם.[5]

הרב שפירא היה מייסד ונשיא מכון הרצי"ה, חבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ונשיא רשת האולפנות צביה (מאז פטירת הרצי"ה) ותנועת קוממיות.

תולדות חייו

שנותיו הראשונות

נולד בירושלים לרב שלמה זלמן כהנא שפירא ולהענע רייזל (לבית זקס), למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים הירושלמית ב"חורבה" בעיר העתיקה, אצל הרב חיים מן והרב לייב רוחמקין (חותנו של הרב שלמה זלמן אוירבך). אחר כך למד בישיבת תפארת צבי אצל הרב אברהם חיים הקלמן, ובעידודו הדפיס בהיותו בגיל שתים עשרה את חיבורו הראשון "דרכי הקניינים" על גדרי הקניינים בהלכה. כן למד אצל הרב ראובן טרופ אליו התקרב מאוד.[6] לאחר שעברה ישיבת חברון לירושלים בעקבות פרעות תרפ"ט עבר אליה ובה למד אצל ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו,[7] ואצל הרב יחזקאל סרנא,[8] וכן למד בחברותא עם הרב משה חברוני – לימים ראש הישיבה.[6] בהיעדר ספרים – נעזרו רבים ביכולתו לצטט ספרים על-פה.[9] לפי עדות הרב שאר ישוב כהן והרב יעקב רוזנטל, ראשי הישיבה נהגו לומר עליו "הנה הולך וצומח גדול הדור הבא".[10]

בצעירותו עמד בקשר עם רבנים בולטים כמו הראי"ה קוק; הרב מטשיבין, שאיתו היה נוהג להתייעץ בנושאים שונים,[11] ושעל פי הרב חיים אביהוא שוורץ בספרו "באהל אברהם" אמר לאחר פטירת החזון איש: "איני יודע מה יאמרו בבני ברק, אבל אני אומר שר' אברום שפירא הוא גדול הדור הבא"[12]; החזון איש שכתב לו "ניכר כי כל מגמתו לגלות אמת התורה"[13]; הגרי"ז מבריסק, שבנו סיפר שאביו היה מבקש שיביאו לפניו קבצים תורניים אם הופיעו בהם מאמרים של הרב שפירא[14]; הרב משה פינשטיין שכתב עליו "רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה ומה אני נגדם"[15]; הרב צבי פסח פרנק שביקש ממנו להעיר על דברים שכתב[16]; הרב איסר זלמן מלצר[17] שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל"; הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב צבי יהודה הכהן קוק, שאיתו עסק – בין השאר – בדיונים הלכתיים על תשובותיו של הראי"ה.[18] הרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' הזמינו, בעידוד החזון איש, ללמד בישיבת פוניבז' שהקים בבני ברק (לפי עדויות שונות – כר"מ[19] או כראש ישיבה[20][18]). אך הרב שפירא לא חפץ לקבל את התפקיד, על אף לחצי החזון איש. לימים נימק לתלמידיו את הסירוב: "אני הולך בדרכו של מרן הרב זצ"ל".[18] סיבות נוספות היו אהבתו לירושלים, ורצונו לעזור לאימו האלמנה שהתגוררה בה.

בשנת ה'תש"ט ההדיר את ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז' – "זכר יצחק" – וצירף אליו "קונטרס אחרון" ובו מחידושי תורתו בעניינים הנידונים בספר. בסביבות תקופה זו היה רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק מעביר לו שאלות בהלכה שנשלחו אליו על מנת שישיב עליהם במקומו.[21]

בעת לימודיו בישיבה, למד בחברותא גם עם מי שהיה נשוי לבת דודתו – דוד רזיאל, שהפך בהמשך למפקד האצ"ל. בעת שברח רזיאל מפני הבריטים והחליף מקומות מסתור, היה מגיע לעיתים ללון בבית משפחת שפירא, והרב נהג לפנות לו את מיטתו וללמוד "משמר".[22]

בישיבת מרכז הרב

כר"מ

הרב אברהם שפירא ליד חדר האוכל (כיום, הספרייה) בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב צבי יהודה הכהן קוק
במסירת שיעור כללי בישיבה

בהתפללם יחדיו בשכונת מאה שערים, הכיר הרצי"ה קוק את הרב שפירא והתפעל מתפילתו. הוא החל לשוחח איתו בדברי תורה ונוצרה אצלו הערכה אל הרב שפירא.[23] הוא שידך אותו עם פנינה, אחות גיסו הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. ומיד לאחר מכן, בשנת תש"ה הזמין אותו ללמד בישיבת מרכז הרב,[24] הרב שפירא נענה להזמנה ומאז לימד בה מעל שישים שנה.[7] שם גם למד חברותא עם הרב הנזיר בתיקוני זוהר.[25] בישיבה נעשה למקורבו של ראש הישיבה הרב יעקב משה חרל"פ, ובשנים אלו היה היחיד שלימד גמרא מלבדו.[6] עם היחלשותו של הרב חרל"פ ביקש מהרב שפירא שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה.[26] לאחר הפטירה נעשה זה תפקידו הקבוע.

כראש ישיבה תחת הרצי"ה

לאחר פטירת הרב חרל"פ, הזמין הרב צבי יהודה את הרב שפירא לשמש כראש הישיבה, בכפוף אליו.[27] הרב שפירא כונה "ראש ישיבה", ואילו הרצי"ה כונה "ראש הישיבה".[23] הרצי"ה ראה אותו כבר אז כ"ראש ישיבה" לענייני הוראת התלמוד וההלכה וכיד ימינו בניהול והנהגת הישיבה,[28] ואת בחירתו בו הסביר בנימוק: "צריך שיהיה אנשים מתוכנו, החיים לפי התורה הגואלת[29] ומרבים שלום בעולם".[18] הרצי"ה רצה אף לערוך מעמד הכתרה חגיגי במעמד רבנים, אך הרב שפירא אמר שהוא "לא יכול לסבול את הפרסום".[18] בשנת ה'תשי"ט הוזמן גם הרב שאול ישראלי על ידי הרצי"ה לשמש בראשות הישיבה, והחל אף הוא במסירת שיעור כללי, ביום חמישי, נוסף על השיעור הכללי של הרב שפירא בימי שלישי. שיעור נוסף העביר במוצאי שבתות בספר קצות החושן,[30][31] שבו נהג לפלפל בסוגיה מדברי ה"קצות" שנבחרה על ידי התלמידים בשעת מעשה. כמו כן שהה בזמן הסדרים בישיבה כדי לשוחח עם הבחורים בסוגיות.[32] הוא היה שם דגש על העמקה בדברי רש"י, ולימד להתבונן כיצד בלשון רש"י רמוזים התירוצים לכל הקושיות של תוספות כנגדו.[21]

נהג לשנן ש"עיקר גדלות האדם מתגלית בישיבה" ובעמידתו בראשה ראה את גולת הכותרת של חייו ופועלו.[33][34]

במשך חיי הרב צבי יהודה, הצניע הרב שפירא את עצמו, ולא הביע בפומבי עמדה שונה משל הרצי"ה.[35] עם זאת, הרצי"ה היה מתייעץ עימו בעניינים ציבוריים ואישיים, וראה בדעתו דעת תורה מכרעת בעניינים שונים.[26] כמו כן שלח הרצי"ה שאלות שהתחבט בהן להכרעת הרב שפירא, בפרט בשאלות הלכתיות – שבהן שלח אליו בקביעות, גם שאלות המושפעות מהתפיסה האידאולוגית כגון היתר להתגלח ביום העצמאות, אך לעיתים גם בענייני הכלל, כמו הנהגת הישיבה או הכרעות אם לצאת להפגנות בנושאים שונים.[23] לאחר פטירת הרב מרדכי פרום בשנת תשל"ב, קרא הרצי"ה לרב חיים שטיינר ומספר נוספים ואמר להם: "צריך לקדם עוד יותר את ר' אברום בישיבה".[18]

בראשות הישיבה

בשנותיו האחרונות העביר הרצי"ה לאחריותו של הרב שפירא את ניהול הישיבה, וכן היה שולח שאלות בענייני הישיבה[35][36] ובענייני הפרט לבירורו והכרעתו של ר' אברום. בתקופה זו הרצי"ה גם החל לשלוח אל הרב שפירא בקביעות את שאלות ההנהגה הציבורית.[18] בשנתו האחרונה הסמיך הרצי"ה את הרב שפירא לנהל ולהדריך את אופי המאבק נגד פינוי סיני.[37] בשנת ה'תשמ"ב (1982), לפני פטירתו, ציווה הרצי"ה שהרב שפירא ימשיך בראשות הישיבה,[38][23] ועם פטירתו בוצע המינוי החוקי על ידי חברי עמותת ישיבת 'מרכז הרב',[39] כשלצידו הרב שאול ישראלי. באותה תקופה ייסד הרב שפירא לזכרו של הרב צבי יהודה את מכון הרצי"ה, המוציא לאור את כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרצי"ה. חרף העובדה שעיסוקו העיקרי של הרב שפירא באופן אישי היה בתלמוד ובהלכה, הקפיד שסדרי לימודי האמונה יימשכו כפי שהיו,[35] שיבח לימודים אלו ואף עודד ודרבן את העיסוק בהם,[40] וגם נהג לעסוק עם התלמידים בלימוד ועיסוק אמוני במוצאי שבתות, לאחר סיום השיעור בקצות החושן.[23] לאחר פטירת הרב ישראלי בשנת ה'תשנ"ה נותר לבדו בראשות הישיבה.

” במשך עשרות שנים שלימד בישיבה ועמד בראשה, השתדל לגדל תלמידי חכמים אמיתיים שיודעים את התורה והלכותיה כראוי, ושלא יהיו כביכול רבנים שיודעים לדבר דיבורי אמונה ומחשבה בעוד שלימוד התורה לאמיתה, בדיני המעשה, בכל הנהגת הבית היהודי, וממילא – המדינה היהודית, יהיו חסרים להם. כי לא יכול להיות גדול בישראל בלא שידע את התורה כולה “

– הרב אברהם יצחק כלאב, על הדגש בפועלו של הרב שפירא לגידול תלמידי חכמים[41]

מלבד השיעורים, הרב שפירא שם דגש על יצירת קשר אישי עם תלמידי הישיבה, בלט בקשריו עם כלל התלמידים[33] ונהג לקיים שיחות ושיעורים גם בביתו. בנוסף, דרש מהר"מים ליצור קשר ושיחות אישיות עם בחורים כדי להתרשם ממצבם, באומרו שדבר זה נצרך אף לבחורים המצוינים, ולא רק לכאלו שנחשבים עם קשיים. בשיחות לצעירים בביתו הרבה להדגיש את חשיבות שקידת התורה והלימוד בהספק נרחב, באומרו "בתורה – כמות זו איכות", בהמריצו אותם להגביר את הקצב בלימוד העיון, ולהשקיע בלימוד התוספות בשעת לימוד הבקיאות, כשהוא מנמק: "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה". עודד לעמול על הבנת דברי הראשונים בסוגיות, באומרו ש"זה עיקר ה'עיון'.[35]

תלמידו הרב גדעון פרל תיאר ארבעה חלקים מרכזיים בחינוכו של הרב שפירא: א. – חמימות והאהבה לתלמידים. ב. – שליטה מקיפה בכל חלקי התורה, בניתוח מעמיק של כל סוגיא והשלכותיה להלכה, לצד עידוד "סקרנות" תורנית להכיר כל חלק בתורה המזדמן לתלמיד, יחד עם היכרות עם מנהגים של גדולי ישראל. ג. – הכרת ערכו של עם ישראל כבסיס ללימוד התורה. ד. – המחויבות לדברי גדולי התורה שבדורות הקודמים, שמתוך גדלותם התורנית קיבלו את סמכותם ש"מפיהם אנו חיים ואת תורתם אנו שותים".[42]

פיצול הישיבה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא חלק מהמידע בפרק זה עשוי להיות מוטה ושגוי, יש לתקנו בהתאם להחלטות הבוררות בערך ישיבת מרכז הרב (פרטיה כאן).

בימי השבעה על הרצי"ה דרשה קבוצת רבנים – הר"מים מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, עודד וולנסקי, יהושע צוקרמן ויעקב לבנון, וכן הרב שלמה אבינר – מהרב שפירא ומהרב ישראלי, למנות גם את הרב צבי ישראל טאו לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה ונוצר מולם מתח בישיבה.[43] הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה, בעוד הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי יותר לממשלה.[44] חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים יעקב אריאל, דב ליאור, יעקב פילבר, חיים שטיינר, זלמן ברוך מלמד, איתן איזמן, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, דוד חי הכהן יהושע רוזן ואריה שטרן – זוהו עם מחנהו של הרב שפירא.[45][46]

בשנת ה'תשנ"ח (1997) עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור. העזיבה התרחשה לאחר שהנהלת הישיבה הציעה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה שיפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים. בראיון שנערך עם הרב שפירא[47] טען כי הוא נחשב כ"רבם המובהק" של הפורשים, ובשל כך היה אסור עליהם מצד ההלכה לחלוק עליו ולהקים ישיבה בעירו.[48] הוא גם טען כי עד שישובו בתשובה על המעשה – הם אסורים להורות הלכה. כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו.[49]

במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.[50] מכתב נוסף פורסם בעיתון הצופה הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים דוב ליאור, זלמן מלמד, יעקב אריאל, אמנון שוגרמן, גדעון פרל, יהודה פליקס, ישעיהו מייטליס, יהושע בן מאיר, שמואל יניב, מנחם פליקס, שבתי זליקוביץ, עמנואל זרביב, יוסף טולדאנו, שמחה שטטנר, שבתי סבתו, יוסף אלנקווה, חיים אביהוא שוורץ, דוד חי הכהן, ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב שלום נתן רענן), בתואר "נכד מרן הראי"ה".[51]

קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, בהם: הרב יהושע רוזן, הרב חיים שטיינר, הרב יעקב פילבר, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יצחק בן שחר, הרב חיים אביהו שוורץ. כמו כן, תלמידיו הרב יעקב אריאל, הרב אריה שטרן והרב דוד חי הכהן שלימדו בעבר בישיבה והפסיקו, חזרו בתקופה זו ללמד בה כהבעת חיזוק.

בשנת ה'תשס"ג הורה לבנו הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא למסור לצידו שיעור כללי בישיבה. לאחר פטירתו בשנת ה'תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש את תפקידו לבנו זה. בן נוסף, הרב שמואל, הוא מנהל הישיבה.

דיינות, ועדות ומכונים תורניים

ביחד עם הרב שלום משאש בחדר האוכל של ישיבת מרכז הרב

בצעירותו היה בין יוזמי התכנסות שבועית של תלמידי חכמים בביתו של הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לדון בדברי תורה ושאלות פסיקה מורכבות. בעקבות אותה התכנסות שבועית גברה הערכתו של הרב הרצוג אליו, והוא העניק לו כושר לדיינות.[6] בשנת ה'תשט"ז (1956) ביקש ממנו שיתמנה כדיין בבית הדין הרבני בירושלים. לכך ניאות הרב שפירא בעקבות מאמצי השכנוע של ידידו הרב יוסף שלום אלישיב שכבר כיהן שם וביקשו שיצטרף אליו.[34][52] בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית דין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.[53] בעת שהתמנה לחבר בית הדין הגדול – סירב הרב מרדכי אליהו לעמוד בראש ההרכב, אף שמפני ותיקותו נועד לכך לפי הנהלים בבית הדין, והתנה את השתתפותו בכך שהרב שפירא הוא אשר יכהן כאב בית הדין.[54]

בסביבות שנות ה-70 נענה לבקשת קבוצת סטודנטים לרפואה בהובלת הרב פרופ' אברהם שטיינברג ומסר להם במשך תקופה ארוכה שיעורים על ענייני רפואה בשבת. בין הנושאים שהועלו היו סוגיות כגון איך מבצעים בשבת זריקות, החדרת אינפוזיות וחבישות. באותה התקופה ההכרעות ההלכתיות בנושאים אלו טרם היו ברורות והוא חידש את הדברים.[55]

בשנת תש"מ מונה לחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל ולמבקר ראשי של מפעל 'אוצר הפוסקים'.[56] עמד באותה תקופה גם בנשיאות מכון מהרש"ל המוציא לאור כתבי גאונים וראשונים.[57]

בתקופה זו היה חבר בוועדות שונות, בהן הוועדה לפתרון בעיית ניתוחי מתים וועדת חינוך, שהוקמה על ידי השר משה חיים שפירא. מהחלטותיה הבולטות של ועדה זו הייתה ההחלטה להכיר בשנות הלימוד בישיבות כהכשרה הטובה ביותר להוראה.[53]

ברבנות הראשית

ביחד עם הרב משה פינשטיין בביקור הרבנים הראשיים בארצות הברית
בפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש
ביחד עם הרב שלמה גורן

מינוי, אופי כהונתו ופועלו

לקראת סיום כהונתם של הרבנים הראשיים, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, פעל הרב שפירא להארכת כהונתם. לאחר שהמאמצים לא הצליחו, ובעקבות לחצים שהופנו כלפיו להתמודד בעצמו, הציג את מועמדותו לתפקיד אך סירב לפעול לקידום בחירתו.[58] בא' בניסן ה'תשמ"ג (15 במרץ 1983) נבחר לכהונת הרב הראשי לישראל.[24] זאת, למרות הוראת חוק הרבנות הראשית לישראל שבעת הבחירה על הרב הראשי להיות מי שטרם מלאו לו 70 שנה.[59] הרב שפירא זכה ל-80 קולות מתוך 136 קולות המצביעים, כאשר המתמודדים האחרים, הרב יצחק קוליץ והרב שאר ישוב כהן זכו ב-36 קולות ו-17 קולות, בהתאמה. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג (1993) במקביל לרב מרדכי אליהו.

תקופת כהונתם התבלטה בשיתוף פעולה בין הרבנים הראשיים, בין השאר הנהיגו שישיבות מועצת הרבנות הראשית תתקיימנה לסירוגין – שבוע אצל האחד מהם ושבוע אצל עמיתו,[60] כמו כן הציב כל אחד מהם בלשכתו כיסא תואם לשלו – עבור עמיתו. והקפידו להיפגש בכל שבוע ולדון יחדיו בנושאים שעל הפרק.[61]

במהלך כהונתו פעל הרב שפירא לחיזוק מעמד הרבנים והדיינים[62] ולשיפור וקידום מבחני הרבנות,[63] מה שהעניק להן יוקרה עד כדי שתלמידי חכמים מארצות הברית הגיעו ארצה במיוחד להיבחן בהם, כולל מבני הציבור החרדי. בעקבות פעילותו עם הרב אליהו הופסקה היכולת למנות דיינים ללא מבחני הסמכה מסודרים של הרבנות. מלבד זאת פעל לביצור מעמדה של הרבנות באופן כללי, ובתקופת כהונתם נמנעה מערכת בתי המשפט מלהיכנס לעימות עם הרבנות.[25] הם הנכיחו את הרבנות, מלבד העיסוק בנושאי רבנות קלסיים, כגון כשרות ונישואין, גם בנושאים ציבוריים שונים, כמו שביתת האחיות,[64] ופעלו להגדלת סמכותה והשפעתה בתחומים שונים, בין השאר הכניסו נציג קבוע של הרבנות למשרד החינוך.[65] כן הקפיד הרב שפירא להיפגש מדי תקופה עם ראשי הנהלת החינוך הדתי ולדון בנעשה בו.[55] הרב שפירא ראה בפעילויות אלו שליחות חינוכית – ללמד ולהרגיל ש"לתורה יש מה לומר, בכל שטחי החיים, בפרט במדינה יהודית".[65] כשיצא בשליחות הרבנות הראשית לפגישות ברחבי העולם, נהג לצום בשל כובד המשקל שבשליחותו של עם ישראל.[66]

הרבנים הראשיים הרב מרדכי אליהו והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בתפילה 1991. תמונה מתוך אוסף דן הדני ששמור בספריה הלאומית

מערך הכשרות ומחלקת הייבוא

הוא והרב אליהו פעלו במיוחד להעלאת רמת הכשרות של הרבנות הראשית והקפידו להיות מעורבים בפרטיה, תוך שליחת שליחים ייעודיים ברחבי העולם, ובפרט למזרח הרחוק ומקומות חסרי רבנות מסודרת, זימונים מיוחדים של רבנים ואנשי מקצוע, ובדיקה אישית של רשימות מוצרים וחומרי גלם. הם יזמו כללים ותקנות חדשים, יצרו סדר מחודש לקבל אישורי כשרות, הכולל מעורבות עמוקה ביותר של הרבנות ומשגיחיה, ואף הפעילו ביקורת קפדנית ומעקב על מפעלים ורבנים מפקחים מחוץ לישראל שכבר הוכרו, מה שהביא לפסילת אלו שהתבררו כבלתי מהימנים ולשיפורם של אחרים. כדי להגיע לשליטה מוחלטת של הרבנות הראשית במתרחש יזם הרב שפירא פגישות עם ראשי רשתות השיווק ורתם אותם לשיתוף פעולה עם הרבנות, באופן שהן עצמן סירבו לקבל מיבואנים סחורה שאינה מאושרת בידיה, כך שנוצר ציר שמנע החדרת מוצרים שאינם כשרים לשוק. במעשיהם יצקו תשתית חדשה נרחבת ויצרו את מערכת הכשרות המסועפת כפי שהיא כיום. הם פעלו לבסס את מעמדה של הרבנות כמופקדת על כלל הכשרות בארץ, כאשר לשם כך הרב שפירא יזם יחד עם הרב אליהו את החוק האוסר על נתינת כשרות כלשהי בארץ ללא פיקוח של הרבנות הראשית והביא לחקיקתו – מה שהצריך גם את הבד"צים הפרטיים דוגמת בד"ץ העדה החרדית ודומיו לתת דין וחשבון על פעולותיו ואישוריו, כדי לקבל את אישורה של הרבנות הראשית. בעקבות כך גורמים חרדיים מסוימים ואחרים החלו להשמיץ את הרבנות בפלטפורמות שונות, במטרה להניא אותה מהפיקוח ההדוק שהחילה, אך הרב שפירא סירב לחזור בו מהקריטריונים שהציב.[67]

במסגרת הפעילות בנושא הכשרות ייסד הרב שפירא את "מחלקת הייבוא" של הרבנות הראשית, בנמקו שקיומה של מחלקת יבוא יעילה ישפיע רבות וירומם את קרנה של מערכת כשרות מודרנית, המשלבת תורה עם מדע וטכנולוגיות מזון, בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט.[68] הם יזמו כללים ותקנות בענייני כשרות ארציים ובענייני היבוא ושחיטת הבשר מחוץ לישראל. והפעילו ביקורת תמידית וקפדנית על צוותי השחיטות היוצאים מחוץ לישראל, שהעלתה באופן משמעותי את רמת הכשרות של שחיטה מחוץ לישראל.[69] בראשות המחלקה הועמד תלמידו המובהק הרב יצחק יעקובוביץ, לימים רבה של מועצה אזורית דרום השרון, והופקדה ועדת ייבוא מיוחדת שכללה את הרבנים שמחה הכהן קוק, פנחס קורח, אברהם רובין, יוסף גליקסברג ויוסף בר-שלום אשר לבקשת הרב שפירא הלכו ללמוד ולהתמחות בטכנולוגיית מזון. בין ההחלטות שהתקבלו בה הייתה לאסור כניסת מוצרים לארץ בלא שיעברו בדיקת מעבדה על ידי כימאי ירא שמיים, לוודא שאין בהם רכיבים שאינם כשרים.[70]

סוגיית קביעת רגע המוות

עם עמיתו לרבנות הרב מרדכי אליהו וקודמם הרב עובדיה יוסף

אחת הפסיקות הבולטות של הרבנות הראשית בהנהגתם, הייתה הכרעת הרבנות בשנת ה'תשמ"ו בעניין קביעת רגע המוות.[71] פסיקה זו סללה את ההכשר האתי להשתלת איברים בישראל. הפסיקה ניתנה לאחר שמשרד הבריאות פנה אל הרבנות בבקשה להכריע בסוגיה, והרב שפירא, שהכיר בחשיבות הנושא, הקדיש זמן וכוחות רבים כדי להגיע להכרעה ברורה בשאלה. הוא הקים ועדה שכללה מלבדו ומלבד הרב אליהו, את הרב שאול ישראלי, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב דוד חיים שלוש והרב ישראל מאיר לאו, ואליהם צירף את המומחים לענייני רפואה והלכה – הרב פרופ' אברהם שטיינברג והרב ד"ר מרדכי הלפרין, על תקן יועצים רפואיים.

הוועדה קיימה התייעצויות עם רופאים בכירים בבית החולים הדסה עין כרם, ולמדה את סוגיית ההשתלות וההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לקביעת המוות, תוך ייעוץ רפואי מקצועי של מומחים בתחומי הנוירולוגיה, ההרדמה, הכירורגיה, הקרדיולוגיה, ועוד.[71] לאחר שהסוגיה הרפואית הובנה כל צורכה, הם נכנסו להיבט ההלכתי והסיקו כי מוות מוחי, המתבטא בהיעדר נשימה באופן בלתי הפיך, נחשב למוות. מפני חששות הלכתיים הציבה הוועדה מספר תנאים לאישור המוות המוחי, בין היתר דרישה שרב מוסמך המתמחה בפסיקת הלכה רפואית יהיה נוכח בקביעת רגע המוות. את ההכרעה הסופית בסוגיה נתן הרב שפירא[65] והחלטות הועברו ואומצו במועצת הרבנות הראשית.

התנאים שהציבה הוועדה לא התקבלו על ידי משרד הבריאות, ולכן לא התאפשר באותה עת להתיר את ההשתלות, מה שמנע משומרי מצוות לחתום על כרטיס אדי. כחודש לאחר פטירתו של הרב שפירא הגיש חבר הכנסת עתניאל שנלר את הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, המיוסד על החלטות הוועדה האמורה, וזו אושרה במליאת הכנסת[72] במקביל לאישורו של חוק השתלת איברים, מה שהביא להכשר ההלכתי להשתלות, שאפשר לדתיים לקחת בהן חלק.[55]

סוף ימיו

מהלווייתו

בסוף שנת ה'תשס"ז הידרדר מצבו הבריאותי, ולתפילות הימים הנוראים בישיבה הגיע על כיסא גלגלים ומחובר לבלון חמצן. בעשרת ימי תשובה נערכו עצרות תפילה רבות לרפואתו,[9] ביניהן עצרת המונית בכותל המערבי.[73]

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נפטר ביום טוב ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי תשס"ח (27 בספטמבר 2007), במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. חרף המנהג הירושלמי שלא להלין את המת בעיר, נערכה הלווייתו למחרת על פי פסיקתו מספר שנים קודם לכן, שיש לדחות הלוויית תלמיד חכם כדי לאפשר לקהל רב להשתתף בה, מפני כבודה של תורה.[74]

בהלווייתו השתתפו עשרות אלפים.[75] הוא נטמן בבית הקברות בהר הזיתים,[76] סמוך לקבריהם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן (הנזיר) והרב שלמה גורן.

בהנהגה הציבורית

מנהיג ציבור

פעולתו הציבורית הבולטת החלה במאבק נגד פינוי סיני, שאותו הוביל לבקשת הרצי"ה שנחלש.[37] לאחר מכן כרב ראשי, התבלט במאבק נגד פינוי שטחי ארץ ישראל מיהודים בכלל,[37] וכן נגד צמצום כוחה של הרבנות.[77][11] לאחר סיום כהונתו, לצד עמיתו הרב מרדכי אליהו, היווה מוקד סמכות תורני מרכזי בציבור הדתי-לאומי – בהכרעות הלכתיות ובהנהגה ציבורית.[78] נחשַב לבכיר רבני הציונות הדתית[2] ומנהיגה הרוחני.[3] אנשי מפלגת איחוד הלאומי-מפד"ל נהגו להתייעץ בו וברב מרדכי אליהו.[79][80]

כן פעל והשפיע במגוון תחומים, כמו בתחום הפוליטי-מדיני, החינוכי והמשפט העברי,[55] וכן בחיזוק מעמדה וסמכותה של הרבנות, אשר על כך נאבק גם לאורך כל השנים שאחרי סיום כהונתו בה.[11] מעמדו המרכזי הושפע בין השאר מכך שהיה רבם של אלפי בוגרים שהוציאה ישיבת מרכז הרב לאורך שנותיה, שעסקו בנושאים רבים ומגוונים, ורבים מהם הקפידו לשמור על קשר עם הישיבה בכלל והרב שפירא בפרט, כך שכמעט בכל תחום הייתה לדעתו השפעה על ידי העוסקים בתחום שהתייעצו איתו.[55]

תורה וחינוך

הרב שפירא עודד וסייע להקמת ישיבות רבות, גבוהות ותיכוניות, אולפנות וכן כוללים בידי תלמידיו, ושלח אברכים לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ.[34][62] כן הדריך ושלח תלמידים רבים לתפקידי רבנות, דיינות וחינוך.[25] תמך במפעל הישיבות הקטנות.[81] הרב מרדכי אליהו אמר עליו: "יש היום בכל הארץ ישיבות עם ראשי ישיבות – כולם יצאו מבית מדרשו".[82]

מערכת המשפט

ביחס למערכת המשפט החילונית כתב: "כאשר יש בתי דינים לפי דין תורה, וערכאות השופטים בניגוד לדין תורה, הוא[83] דבר חמור מאוד. והרשב"א כתב שיש כאן משום מרים יד בתורת משה".[84] אומנם, באשר להשתלבות במערכת זו התלבט הרב בין האפשרות לקדם את המשפט העברי, לבין החשש שמא השופט ייאלץ בעל כרחו לפסוק לפי חוק שהוא בבחינת גזל בעיני ההלכה.[55]

המאבק בהסכמי אוסלו

הרב שפירא בגוש קטיף

בזמן הסכמי אוסלו הוביל הרב שפירא את המאבק הרבני בהסכם, כשלצידו הרבנים שאול ישראלי ומשה צבי נריה. הוא והרב נחום אליעזר רבינוביץ הקימו "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שהיה לגוף הרבני המוביל במאבק,[85] באמצעות פרסום הוראות וכרוזים, יצירת לחצים ציבוריים, ארגון כנסי רבנים ועוד. האיחוד קבע שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנוכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה, וכי יש לסרב לפקודה כזו (ראו להלן). פסיקה זו עוררה פולמוס רב. בהמשך התבלט גם במאבק בהסכם חברון כאחד הקולות הרבניים הנחרצים ביותר נגד מסירת שטחים.[25]

המאבק בתוכנית ההתנתקות

עם פרסום תוכנית ההתנתקות הוביל הרב שפירא, יחד עם הרב מרדכי אליהו, את המאבק הרבני בתוכנית. הוא השווה את ביצועה לכל איסורי דאורייתא אחרים שאין להישמע לפקודה המצווה לעשותם, ולפיכך קרא לסירוב פקודה.[86][85] מאה וחמישים רבנים הצטרפו אליו וקראו להישמע לפסיקתו.[87] כמו כן השתתף בעצרות תמיכה ביישובי ואנשי הגוש ובעצרות מחאה כנגד הממשלה. לאחר הפינוי שמר על קשר עם המגורשים לאורך השנים.[11]

לקראת ההתנתקות פורסם ראיון עם הרב הצבאי הראשי ישראל וייס, שבו הוא התנגד לסירוב פקודה וקבע כי יש לשתף פעולה – זאת לאחר שהצהיר כי הוא תלמידו של הרב שפירא ופועל לפי התייעצות עימו. בעקבות הראיון, הרב שפירא שלח לרב ישראל וייס מכתב שבו הוא חוזר ומדגיש את דעתו כי מדובר באיסור תורה שאסור לבצעו, וביקש: "אם כפי שאתה טוען שאתה תלמידי, בבקשה ממך תשמע לדעתי ולא תורה הפוך ממני, ואם אינך כך, אל נא תשתמש בשמי למילוי משימותיך... אל תהיה שותף לדבר עבירה!".[88]

מכתבו האחרון, שעליו חתם לצד הרב מרדכי אליהו ימים ספורים קודם לפטירתו, עוסק אף הוא באיסור על פינוי שטחי ארץ ישראל.[89]

כפוסק

עם תלמידו הרב יעקב אריאל
עם הרב מרדכי אליהו בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב

דרכו ההלכתית

הרב שפירא ראה את ההלכה כחובקת את הכול ומקיפה את כל תחומי החיים.[90] בניגוד לרבנים מסוימים מהציונות הדתית ייחס בפסיקת ההלכה מעט מאוד חשיבות, אם בכלל, לשיקולים מטא-הלכתיים, וראה בלימודי ההגות והמחשבה כלי לחיזוק קיום ההלכה ולא דבר המשפיע על ההלכה.

הוא אומנם נתן מקום לחקיקה חדשה של המדינה מתוקף תקנות הקהל המוכרות על ידי ההלכה בתנאי שאינן סותרות את ההלכה, ולתקנות של הרבנות כאשר הדבר נדרש, כגון בבעיות שהתחדשו בדורנו, בין השאר בעקבות קיומה של המדינה, כשאין לגביהן ניסיון היסטורי או ספרות הלכתית ישירה.[91] אבל הוא העדיף את הדרך השמרנית יותר של פרשנות הלכתית והתרחקות ככל הניתן משינויים וחידושים במקומות שחשש שיבואו לפסוק בעקבותיו פסיקות מרחיקות לכת מדי. כך למשל, אמר שלמרות הצורך לכסוף לבניין המקדש ולהקרבת קורבנות, אין לעלות להר הבית ואין לאהבה לקבוע הלכה.[92] עם זאת, למרות גישתו השמרנית נכנס בעובי הקורה של ענייני השעה שהעלו בעיות מחודשות, והכריע בהם באומץ. בין השאר קבע חידושים בנושא שבת ורפואה, שהיום הם בגדר מובן מאליו, אם כי נמנע מלפסוק בעניינים חדשניים כאשר חשש שאינו בקיא מספיק בהיבטים המדעיים הנצרכים.[55]

פסיקת ההלכה שלו הושפעה רבות מרבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק שעימו עמד בקשר קרוב בצעירותו ולמד ממנו דרכי הוראה. הרבה לומר שאף אחד מפוסקי דורו שלו אינו מגיע לרמתו של הרב פרנק, ובמקרים רבים הורה לנהוג כפי הכרעת הרב פרנק.

פסיקות בולטות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: אמנם יש כאן לקט נאה, אך לא מקצועי ולא מתאים לפעלו ההלכתי המרובה של מי שהיה כנראה בכיר הפוסקים בציונות הדתית.

הלכות שונות

הורה לדחות ליום ראשון הלווית תלמיד חכם שנפטר בשבת, גם כאשר מדובר בעיר ירושלים, כדי לאפשר השתתפות קהל רב בהלוויה. זאת על אף שיש מצווה שלא להלין את המת, ובארץ ישראל מקפידים עליה במיוחד, ובירושלים לא מלינים אפילו לכבודו של המת, מפני כבודה של תורה שדוחה זאת. על פי פסק הלכה זה נהגו בלווייתו שלו, לאחר שנפטר ביום טוב.[74]

לגבי רכישת כרטיסי פיס סבר שאין בזה חשש גזל של "המשחק בקוביא", משום שחז"ל אסרו רק כשהפרס מונח לפני המהמרים והם מטילים גורל מי יקבל את הכסף, ובמצב כזה המהמר מניח שכספו המונח לפניו יוחזר לו עם תוספת הרווח; ואילו כאן המפקיד את הכסף יודע שכסף זה לא יוחזר אליו, והדבר דומה יותר להשקעה בעסק.[93]

פסק שבמקרה שאישה תבעה מבעלה או גרושה דמי מזונות והוצרכה לשם כך להיעזר בעורך דין, אם נפסק שהבעל אכן חייב במזונותיה – נכלל בחיוב גם שכרו של עורך הדין. זאת מפני שההוצאה נדרשה לשם השגת המזונות, ולכן היא נחשבת כחלק מהוצאות המזונות עצמם. וכפי שאין הבעל יכול להיפטר בנתינת חומרי גלם ללא כלים או אפשרות להכינם לאכילה, כך גם בתשלום המזונות נכלל כל מה שהאישה נצרכת לו כדי שתוכל אכן להשתמש במזונות.[41]

פסיקה בולטת שלו הייתה ההכרעה כי היעדר נשימה באופן בלתי הפיך, המורה מוות של גזע המוח ומרכז התפקוד של הנשימה העצמונית – נחשב למוות. זאת בהמשך למסקנות שגובשו בידי ועדת רבנים שכינס לאור בקשת משרד הבריאות להכרעה, לאחר התייעצות עם גורמי מקצוע ולימוד ההיבטים השונים. פסיקה זו סללה את ההכשר האתי להשתלת איברים בישראל.[94]

שמיטה

עודד את השימוש בהיתר מכירה כל עוד יש בכך צורך עבור חוסנה של החקלאות הישראלית. אך סירב ללכת אחריו "באופן עיוור", ובכל שמיטה מחדש בדק אם עדיין קיים הצורך. כדי להפגין את מעמד ההיתר כל עוד שהוא נצרך הנהיג בישיבת מרכז הרב עצמה לאכול מיבול היתר מכירה. עם זאת, לקראת שנת השמיטה ה'תשס"א, פעל יחד עם עמיתו הרב מרדכי אליהו, ותלמידיו הרב יעקב אריאל והרב דב ליאור, להקמת מיזם "אוצר הארץ", המעודד ומספק גידולי חקלאות יהודית כשרה מאוצר בית דין, כדי לתמוך בחקלאות היהודית ולחזק את שמירת השמיטה וקדושת שביעית, עד כמה שניתן לעשות זאת שלא על ידי היתר המכירה.[95] לקראת שנת השמיטה ה'תשס"ח, חתם עם הרב מרדכי אליהו ועוד על קריאה ציבורית להצטרף למיזם.[96]

בתי דין

ראה את מערכת בתי הדין הרבניים כהמשך המסורת של "בית דין קבוע" שהיה בכל עיר בגולה, שהם בעלי סמכות של מרא דאתרא. התייחס באופן אמביוולנטי לכהונת אנשים דתיים בבתי המשפט, כאשר מצד אחד – יש בכך הזדמנות לקידום פסיקה על פי המשפט העברי, אך מצד שני קיים חשש "שמא יאלץ לפסוק על כורחו לפי החוק שהוא בבחינת גזל בעיני ההלכה".[55]

כדיין בבית הדין הרבני הביע את עמדתו שבתי הדין צריכים להתרכז בטיפול בנושאי נישואים וגירושים כדי למנוע סחבת לבאים בפניהם. על כן, הוא סירב לדון בנושא הגנת הדייר, שבו חוקי מדינת ישראל לא נתנו לבתי הדין סמכויות אכיפה, בטענה שספק אם הצדדים יבצעו את פסק הדין, ועל כן הדיון בנושא אינו אלא בזבוז זמן שיפוטי.[97]

מודרנה

בהתייחסות לפיתוח טכנולוגי הלכתי לא שלל את הפיתוח, אך הדגיש ש"הסתדרו בעבר גם בלעדיו".[98] עם זאת, בעת כהונתו כרב ראשי התמודד עם בעיות סבוכות, כגון ההיתר שנתן לבצע השתלת לב במגבלות הלכתיות, וכן העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה, וזאת בניגוד לדעתם של רבנים אחרים. פסיקה בולטת נוספת שלו היא שרגע המוות אינו בזמן הפסקת פעולת הלב, כדעות רבות בהלכה, זמן שכבר אי אפשר לבצע בו השתלות, אלא כמה דקות קודם, כשגזע המוח נהרס, ויכולת הנשימה באופן עצמי נהרסה.[99] כקודמיו בתפקיד הרב הראשי, הוא נלחם בניסיונות להכניס רפורמים לתוך המועצות הדתיות. כן התנגד ופעל למנוע הכנסת נשים אליהן מפני ענייני צניעות. עם זאת, כאשר נשאל לגבי התמודדותה של דניאלה וייס לראשות מועצה מקומית קדומים אמר שיש לבחור במועמד המתאים ביותר לתפקיד, ולא להימנע מבחירתה בשל היותה אישה.[100]

ארץ ישראל

עודד וטיפח התיישבות היהודית ברחבי הארץ. לאחר ההסכמי אוסלו פנה הרב חנן פורת אל הרב שפירא בבקשה שישלח אברכים מהישיבה ללמוד דרך קבע בקבר רחל כדי לחזק את האחיזה היהודית במקום, וכך הוקם הכולל של הישיבה במקום. בתקופתו של הרב שפירא הקימו אנשי הישיבה את המאחזים גבעת אסף וחרשה. ראשי ההתיישבות נועצו בו והודרכו על ידו דרך קבע.[101] שימש כנשיא של תנועת קוממיות.

בזמן הסכמי אוסלו קרא לחיילים שלא להישמע לפקודות המורות למסור שטחים לנוכרים, שבהן ראה פקודות שסותרות את התורה. על פסק-הלכה זה היו חתומים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי, ועוד לפניהם הוציא הרב שלמה גורן פסק דומה. כולם היו חברי איחוד הרבנים למען ארץ ישראל שהקים יחד עם הרב נחום אליעזר רבינוביץ לשם מאבק בתוכנית. בראיון שנערך עימו[102] תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה. על פסיקתו זו חזר בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות, וקבע בראיון[86] כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להישמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. הוא קרא לסרב פקודה באופן אקטיבי ומוצהר – מפני שמדובר באיסור ככל איסורי דאורייתא: ”כשם שלא נחלל שבת ולא נאכל טריפות, כך אסור לעקור יהודים מבתיהם. זו עבירה, כמו חילול שבת. עבירות לא עושים, וצריכים להודיע על זה מראש”.[85] כמאה וחמישים רבנים תמכו בפסק הלכה זה.[87]

בפסק הלכה מפורט[103] שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הוא הוסיף אסור להישמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור", ואינם מוסמכים להורות בנושאי כלל ישראל. וכי אם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח" שכתב הרמב"ם על מי ש"לא הגיע להוראה ומורה", ואינם נחשבים לדעה הלכתית בנושא זה. בנוסף ציין על פי המבואר בפתחי תשובה בשם צמח צדק הקדמון – שמי שפועל על פי הוראת אותם רבנים, לא נחשב כשוגג אלא כמזיד, היות שהיה עליו להימנע מלסמוך על מי שלא ראוי להורות בכך.

עמדותיו

מדינת ישראל

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מתארח בסוכתו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

הביע דעות ציוניות, וראה את מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה'[104] ואת הקמת המדינה כביטול הגלות. לגבי הבחירות לכנסת העשירית אמר שיש להצביע למפלגה דתית ולא למפלגה של דתיים וחילוניים התומכת בשלמות הארץ.

שיבח את המדינה על היותה "מחזיקת תורה" ועל ריבוי התורה הגדול הקיים בארץ, כפי שלא היה מאז ימי בית שני. בכל שנה בערב יום העצמאות, היו מגישים לפניו, לבקשתו, דו"חות של משרד הדתות עם מספרם המדויק של לומדי התורה במדינה: תלמודי תורה, ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, כוללי אברכים וכו'.[105]

חרף גישתו הממלכתית וראייתו את מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, לחם[106] בהחלטות מדיניות אשר נגדו, לשיטתו, את התורה,[107] בראשן מסירת שטחים,[108] ולא ראה במאבקים אלו סתירה ל"ממלכתיות". מנגד – שלל נחרצות סברות שביקשו לראות במעשיה של ממשלה כלשהי סיבה לשינוי ביחס החיובי למדינה.[108]

את המורכבות והוכחה לכך שהמדינה נחשבת לגאולה בשל עצם היותה שלטון יהודי, יחד עם התנגדות למעשים הנוגדים את התורה שנעשים בידי ראשיה, הסביר: "מדינת ישראל בבית ראשון הייתה של כלל ישראל, ולא של המלך ירבעם וחבריו, בזמן מלכות המלכים הרשעים לא הייתה גלות אלא להפך, ורק באשר הגויים כבשו את המדינה וישראל נעשו כפופים לגויים, נוצרה הגלות... מדינת ישראל איננה של בן-גוריון וחביריו ושאר השרים עד היום, אלא של כלל ישראל, ומשום כך, שהמדינה היא תחת שלטון זרע אברהם יצחק ויעקב ולא תחת שלטון גויים איך זה גלות."[109]

כלל ישראל

ראה חשיבות רבה בתחושת השותפות והשייכות עם כלל ישראל. נהג להדגיש זאת מדי שנה בשיחתו בראש השנה לפני התקיעות באומרו: " 'בתוך עמי אנכי יושבת' – מה שיקרה עם כלל ישראל יקרה איתנו". במכתב לתלמיד ישיבה חרדי גער וכתב: "כלל ישראל אינו בני ישיבה בלבד, אלא זרע אברהם יצחק ויעקב, כל אשר בשם ישראל יכונו".[108]

הרבנות הראשית

הקפיד על מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית כגוף הרבני העליון של מדינת ישראל ועם ישראל, אשר, לדעתו, חובה לשמור על קיומה וסמכותה ולא להחליש את כוחה ושליטתה על ענייני היהדות. לדבריו, "בלי קיום הרה"ר היה עניין הרבנות פרוץ לכל אשר בשם רב יכונה, כמו בחוץ לארץ, ומחצית ארץ ישראל הייתה פרוצה ומסורה ביד רבנים רפורמים וקונסרבטיבים למינם כבארצות הברית. וכן הייתה מתמוטטת מערכת בתי הדין, הגוף החסון ביותר מבחינה תורנית בארץ ישראל, על כל התוצאות החמורות שנובעות מזה".[109]

ישיבות ועולם התורה

בזקנותו, לומד תוך שימוש בזכוכית מגדלת

הרב שפירא סבר שמטרת השיעורים בישיבה היא לפתח כיוונים חדשים, אך את עיקר הלמידה צריך כל בחור לעשות באופן עצמאי המתאים לאופיו. על כן יש לצמצם את מספר השיעורים שאליהם נכנסים התלמידים, הן בגמרא והן באמונה. עם זאת הוא ראה מעלה בשמיעת מספר סגנונות של שיעורים. גישה זו מיושמת עד היום בישיבת מרכז הרב.

ראה חשיבות רבה בעידוד בני נוער וצעירים שיגיעו ללמוד בישיבה, באומרו שזה העתיד של עם ישראל. ועמל לשכנע צעירים שסברו שלימוד בישיבה הוא דבר שלמעלה ממידותיהם. הדגיש שמעל כל מסלול תורני אחר שקיים באפשרויות – נמצא הלימוד בישיבה, אשר אין לו שום תחליף.[11] לכן התנגד בתוקף לתוכנית המכינות הקדם צבאיות. בשיחה לתלמידי מכינה בביתו התבטא: "מי שלא לומד בישיבה מפסיד לא רק את רכישת דרך הלימוד, אלא גם את כור ההיתוך והחוויה הנפשית שמעניקה הישיבה. מי שיכול, עדיף שילמד אפילו שנה בישיבה במקום שנתיים במכינה".[19]

ייחס חשיבות מיוחדת למושגי "רב ותלמיד" המעמידים כדבר מרכזי את מסורת התורה שבעל-פה. הדגיש שהדרך הנכונה היא שהרב מקבל את התורה מרבו כדי להעבירנה לתלמידיו, שיעבירו הלאה את הדברים בהמשך לתלמידיהם הם. מתוך כך ראה את מעלת מוסד הישיבה בעם ישראל – שהוא מקום מסירת התורה מדור לדור,[108] והתייחס אליה בשל כך כ"מקום השראת השכינה".[110] נהג לומר כי יהודי זקוק לשלוש שנים של לימוד מלא בישיבה, כדי שיוכל לצאת מ"חזקת עם הארץ".

קבע כי על אף שיש מקום ללימוד קבלה ונושאים נוספים, אין לשנות מסדרי הישיבות שנקבעו מקדמת דנא.

"הלכות ציבור" והנהגה

הדגיש כי ב"הלכות ציבור" והכרעות כבדות יש להתחשב רק בדעתם של גדולי ישראל המובהקים בתורתם, וביקר נחרצות התערבות של רבנים צעירים שאינם בעלי כתפיים רחבות דיים, בשאלות כבדות משקל והכרעות לכלל ישראל. טבע בהקשר זה את המושג "רעבאלא'ך" ככינוי מזלזל לרבנים קטנים שהתיימרו להכריע בעניינים הגדולים מכפי מידותיהם. התבטא כי "מי שאינו בעל כתפיים להתיר עגונה, שלא ייקח על כתפיו הכרעות לכלל ישראל".[111]

מסורת הדורות

הרבה להדגיש את השמירה על המנהגים והמסורת הקדומים ואת תחושת החיבור והכבוד לעולם היהודי הישן. תלמידו הרב יהושע בן מאיר תיאר את רבו כמי שנועד לחבר את דור התחייה המתחדש ואת השלשלת העתיקה, את ההמשכיות מחד והיצירה מאידך: "דאג שאנחנו... נהיה המשך שלשלת מסורת ישראל ועולם היצירה התורנית של הדורות הקודמים... דווקא דור התחייה והגאולה... שרואה את מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, רק הוא יודע איך 'לסגל' 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים".[112][113]

דתות שונות

כשנשאל על פגישות עם אנשי דתות שונות, השיב "אנחנו לא הולכים אליהם לנהל איתם פולמוסים, אך אם הם באים אלינו, ראוי לקבלם בכבוד ואף כשנכנסים לבית כנסת ובית מדרש ניתן להסכים לכך, כפי שנהגו מעולם מפני דרכי שלום, אמנם גם הגוי חייב לדעת להיות מנומס ולא להיכנס עם צלב".[68]

פוליטיקה

ביחסו אל הפוליטיקאים התבטא באמון כלפיהם שהם ממלאים את תפקידם כיאות. כך למשל אמר שחוק שחברי הכנסת הדתיים לא התנגדו לו הוא מן הסתם כשר שכן חברי הכנסת הדתיים מן הסתם היו מתנגדים לחוק לא כשר,[91] ולגבי מלחמת שלום הגליל אמר שהמדינה מן הסתם פועלת כיאות ואינה יוצאת למלחמות סתם.[114] אולם כאשר המפד"ל קבלה החלטה בניגוד לדעת מועצת גדולי התורה בעניין בניית בית מלון על בית קברות בטבריה, שבו ראה הרב שפירא בעיה הלכתית טהורה, נזף בחברי הכנסת של המפד"ל.[115]

משפחתו

אביו של הרב שפירא היה בנו של הרב צבי אשר, מראשי ישיבת המקובלים שער השמים. הרב שפירא הוא דור 27 לרש"י ובן נינו של רבי משה מגיד ריבלין מתלמידי הגר"א שעלו ארצה בעליית תלמידי הגר"א, ומשכך הוא דור שישי בירושלים.[116] משפחת שפירא היא משפחת כהנים מיוחסת עד עזרא הסופר.[117] מצד אימו הוא נינו של ראש כולל הו"ד הרב אברהם אלקנה זקס, בנו של הרב משה זקס, מראשוני תלמידי החתם סופר שעלו לארץ (חמיו הוא רבי צדוק הלוי קרויז).[118] בני דודתו הם הרב מנחם בן ציון זקס, מרבני שיקגו, והרב יהושע פישל זקס,[119] שהרב שפירא הביע רצון שיֵצֵא ספר על תולדותיו.[120] בניו הם ד"ר משה חיים זקס וד"ר יצחק זקס.

משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים. בהם, סבו הרב יעקב לייב לוי (אחיו של רבי נחום משאדיק) היה אב בית דין בבית דינם של הרב שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין בירושלים. הרב שפירא עצמו שימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו. אחיו הרב שמואל היה אב בית דין בירושלים. אחיינו הרב אליעזר שפירא היה גם דיין בבית הדין הגדול, ובנו של הרב אליעזר, הרב שלמה שפירא, משמש היום בתפקיד זה.

הרב שפירא היה נשוי לפנינה בת הרב יעקב אלעזר הירשוביץ, אחותו של הרב שלום נתן רענן, מנהל ישיבת מרכז הרב וחתנו של הרב קוק (נפטרה בה'תשע"ט[121]). לזוג נולדו ארבעה בנים: שלמה זלמן, הרב בן ציון (מחבר הספר "פני אברהם"[122] וראש מכון הרצי"ה), והתאומים הרב יעקב אלעזר (שירש, על פי צוואת אביו, את מקומו בראשות הישיבה), והרב שמואל צבי (שנבחר בצוואת אביו למנהל הישיבה).

מתלמידיו הבולטים

מספריו

ביחד עם הרב משה צבי נריה ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב

גמרא והלכה

אמונה ומחשבה

  • מורשה – שיחות למועדים – קובץ שיחות למועדי השנה המאגד בתוכו את כל שיחותיו של הרב למועדים אשר נאמרו בהיכל הישיבה. לספר נוסף חלק נוסף והוא קונטרס היושבת בגנים. חלק זה מאופיין בכך שהוא בעיקר דברי תורה קצרים. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • מורשה – קובץ שיחות ומאמרים, בעניין תורה, ארץ ישראל, חינוך, הנהגת הציבור, צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי המדינה ועוד, וכן דברים על ראשי הישיבה הקודמים – הראי"ה קוק, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שאול ישראלי. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • הגדה של פסח היושבת בגנים – הגדה לחג הפסח בצירוף רעיונות ופנינים על דברי חז"ל. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • קונטרס היושבת בגנים – על הימים הנוראים וענייני תשובה.
  • ימי הפורים – הארות לחג הפורים.
  • אהבתי תורתך – 'פרקים בדרכי קניין תורה – משיחות מרן הרב אברהם אלקנה כהנא- שפירא זצ"ל', בעריכת אלעד אברהם כרמון, תשע"ח.[124] (הספר בקטלוג ULI)

חוברות שיחות

  • "יומא דריגלא" – שיחות שנאמרו בעצרת הזיכרון השנתית לרב צבי יהודה הכהן קוק, המתקיימת בתענית אסתר.
  • "עת לכל חפץ" קובץ שיחות למועדי השנה.
  • "חג הסוכות" קובץ שיחות בענייני החג.

הנצחה

אילן יוחסין

 
 
 
צבי אשר כהנא שפירא
 
 
 
חיה מיכלא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שלמה זלמן שפיראחנה שפיצר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל שפירא
 
הרב אברהם אלקנה כהנא שפיראהרב אהרן יהושע פישל שפיראשושנה רזיאל
 
דוד רזיאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
 
הרב אליעזר שפירא
 
 
 
 
 
 
הרב שלמה שפירא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב אלעזר הירשוביץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פנינה שפירא
 
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
 
 
 
 
 
הרב שלום נתן רענןהרב זוסמן ריגר
 
טובה ריגר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
 
הרב מרדכי פרום
 
ציפורה פרום
 
הרב אליהו שלמה רענן
 
רחל אליצור
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב קלמן בר
 
דפנה בר
 


עץ משפחת קוק


שלמה זלמן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
 
 
 
הרב דב בער קוק
 
שמואל הכהן קוק
 
שאול חנא קוק
 
לאה קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב צבי יהודה קוק
 
בתיה מרים
 
הרב שלום נתן רענן
 
רבי רפאל קוק
 
הלל קוק
 
נחום הכהן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה כלאב
 
הרב יעקב כלאב
 
צילה הלוי
 
חיים שלום הלוי (גורדין)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מרדכי פרום
 
הרב אליהו שלמה רענן
 
הרב שלמה קוק
 
יהודית קוק
 
הרב שמחה הכהן קוק
 
הרב נחום קוק
 
הרב אברהם יצחק קוק
 
הרב יעקב כ"ץ
 
הרב אברהם שרמן
 
הרב אברהם יצחק כלאב
 
לינה הלוי
 
שלמה הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב בן ציון קוק
 
אוריאל קוק
 
זיוה מאיר
 
הרב חיים קוק
 
הרב דב קוק
 
לאה קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אמיר הלוי
 
הרצי הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה קוק
 
סיון רהב-מאיר
 
ידידיה מאיר
 
יצחק מאיר
 
 
 


לקריאה נוספת

  • הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון (עורכים), אמרי שפר – פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד של הרב שפירא
  • הרב יצחק דדון, ראש דברך – עובדות וסיפורים שסיפר הרב שפירא, מסודרים לפי פרשיות השבוע, ובסופו "מראש אמנה" – קצת מהנהגותיו, אדר ה'תש"ע
  • הרב יצחק דדון ודביר עמר, אב בתורה אב בחכמה – מאות סיפורים סביב מסכת אבות, ה'תשע"ט
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, מעמק אברהם – סיכום שיעורים שנמסרו בישיבה. באהל אברהם – תולדות חייו וסיפורים עליו[123]
  • הרב בן ציון כהנא שפירא והרב יהושע וייסינגר (עורכים), "אחד היה אברהם: מאמרים, מכתבים, זיכרון: במלאת עשור לפטירת מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא", ירושלים תשע"ח. בהוצאת מכון הרצי"ה.
  • הרב אברהם ישראל סילבצקי, שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון אשל אברהם.[130]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם אלקנה כהנא שפירא
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
עם האדמו"ר מצאנז בעל "שפע חיים"

משיעוריו ותורותיו

עם הרב מרדכי אליהו בביקור אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד[131]

על אודותיו

הספדים

תיעודיו בווידאו

סדרת סרטי "אחד היה אברהם"

הערות שוליים

  1. ^ הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר Mercaz Harav | מרכז הרב.
  2. ^ 2.0 2.1 נפטר הרב אברהם שפירא, ראש רבני הציונות הדתית, באתר www.makorrishon.co.il
  3. ^ 3.0 3.1 נדב שרגאי‏, מת הרב הראשי לשעבר, אברהם שפירא, בגיל 96, באתר וואלה!‏, 27 בספטמבר 2007
    אבישי בן חיים ורועי שרון, NRG יהדות גאה להציג: 20 הרבנים החשובים, באתר nrg‏
    רועי שרון, בכיר רבני הציונות הדתית: "סרבו פקודה", באתר nrg‏
  4. ^ ציות ואי ציות בציונות הדתית - מגוש אמונים עד תג מחיר, משה הלינגר ויצחק הרשקוביץ, בהוצ' המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל ה'תשע"ו (2015). עמ' 126
  5. ^ ראו: בני טוקר, הרב זצ"ל נתן תנופה לרבנות הראשית, באתר ערוץ 7
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  7. ^ 7.0 7.1 הרב חיים שטיינר, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  8. ^ הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר היברובוקס
  9. ^ 9.0 9.1 קובי סלע, הגאון הרב אברהם שפירא הלך לעולמו, באתר ערוץ 7
  10. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, באר אברהם, פתיחה,באהל אברהם
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 חגית רוזנבאום, בשבע 512: הנושא בעול, באתר ערוץ 7
  12. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, חתימת הספר, בשם הרב יהודה פליקס ששמע מהרב אברהם יצחק ברומברג שבפניו נאמרו הדברים
  13. ^ חזו"א חושן משפט נזיקין סימן טו אות ד ד"ה והנה דיין". ההתכתבות המלאה נדפסה בשו"ת מנחת אברהם חלק א'
  14. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, באר אברהם, פתיחה; הרב אברהם ישראל סילבצקי, ספר הזיכרון אשל אברהם, מאמר שלושה כתרים
  15. ^ ראו "אגרות משה" (אבן-העזר כ"ד) שמתפלפל באריכות בדברי הרב שפירא
  16. ^ ההתכתבות המלאה ביניהם מודפסת בשו"ת מנחת אברהם חלק ב'
  17. ^ דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 18.6 דביר עמר, השדכן של הרב אברהם שפירא: הרב צבי יהודה קוק, באתר ערוץ 7
  19. ^ 19.0 19.1 ראיון עם בנו, הרב שמואל שפירא: עמנואל שילה וחגית רוטנברג, תורה מבית אבא, באתר ערוץ 7, 1 באוקטובר 2009
  20. ^ ספר הזיכרון "אשל אברהם", מאמר "שלשה כתרים". שכתב הרב אברהם ישראל סילבצקי, חתן בנו הרב יעקב שפירא
  21. ^ 21.0 21.1 תיאורו של הרב שלמה קורח
  22. ^ אפרת שטרן, "שנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2016
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 הרב חיים שטיינר, גיליון גילוי דעת, י"ב תשרי תשפ"ג
  24. ^ 24.0 24.1 הרב אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, ו' חשון תשס"ח
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 בכל רגע סברה חדשה, יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
  26. ^ 26.0 26.1 הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
  27. ^ ראה אצל: הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, סיום ההקדמה. הרב בן ציון רוזנפלד, האשה וחינוכה, עמ' 39,49
  28. ^ הרב יעקב אריאל, הסכמה לספר "האר עינינו בתורתך" מאת אמיתי קמינצקי. וכן במאמרו "איש ההלכה", צהר לב (אדר ב' תשס"ח).
  29. ^ כך הגדיר הרצי"ה את לוז משנתו הרעיונית של אביו
  30. ^ קצת על קצות החושן בבלוג 'עם הספר' של הרב אבישי אלבוים.
  31. ^ סימני ה"קצות" היו לפי סדר המסכתות שנלמדו באותה עת בישיבה. כשנלמדו מסכתות מסדר נשים נלמדו סימנים מספר אבני מילואים. בזמן לימוד מסכת נדרים, נלמד הנושא בספר מחנה אפרים, בזמן לימוד מסכת שבת נלמד 'מוסך השבת' שבספר מנחת חינוך, ולקראת המועדים נלמדו הלכות מתוך ספר זמנים של הרמב"ם, ובהלכות תשובה
  32. ^ בדרך התורה הגואלת עמוד רל"ח
  33. ^ 33.0 33.1 הרב יצחק דדון, דרכו של אברהם, באתר ערוץ 7
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 ראה כאן
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת 'מרכז הרב', באתר "ישיבה"
  36. ^ בדרך התורה הגואלת, הקדמה
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 הישיבה/בשדה המאבק על ארץ ישראל
  38. ^ מעדותו של הרב דוב ליאור בהלווייתו, נדפס גם בספר ויהי בנסוע הארון, עמוד יז.
    דביר עמר, הלב הפועם, באתר ערוץ 7
    ערב זיכרון במלאת 40 שנה לפטירתו. דקה 2:11
    הרב יעקב אריאל, איש ההלכה, גיליון צוהר לב: "זו הייתה צוואתו הרוחנית של רבנו הרצ"י."
  39. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת 'מרכז הרב', באתר ישיבה. הרב חיים שטיינר, תולדות חייו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, באתר ישיבה. הרב גדעון פרל, שנה לפטירת מורנו הרב אברהם שפירא זצוק"ל, מאמר בכתב העת המעין. נפטר הרב אברהם שפירא, ראש רבני הציונות הדתית, באתר NRG. דמות החודש תשרי - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר בני עקיבא.
  40. ^ הרב יעקב אריאל, איש ההלכה, ביטאון צהר לב
  41. ^ 41.0 41.1 על הרב אברהם שפירא, דמותו, אישיותו ופעליו מאמר זיכרון מאת הרב אברהם יצחק כלאב
  42. ^ מאמרו במלאת שנה לפטירה
  43. ^ יוסף לקח, עמ' 60 הע' 107
  44. ^ בדומה לרב משה צבי נריה והרב שלמה גורן. ראו: אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183
  45. ^ ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41.
  46. ^ הלווית מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל, סרטון באתר יוטיוב
  47. ^ מורשה, שיחות ומאמרי הגר"א שפירא
  48. ^ לפירוט ראה יוסף לקח, עמ' 61 הערות 111-116
  49. ^ הצופה, ה' חשוון תשנ"ח
  50. ^ חדשות כיפה, ‏הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל", באתר כיפה, 03 באוקטובר, 2017 18:13, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46
  51. ^ הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח
  52. ^ הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
  53. ^ 53.0 53.1 חיים שטיינר, תולדות חייו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, באתר "ישיבה"
  54. ^ מנכ"ל בתי הדין הרב אליהו בן-דהן, קוממיות גיליון 70
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 55.3 55.4 55.5 55.6 55.7 סטולר, "רב תחומי", גיליון הצופה 28/10/2007
  56. ^ הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר Mercaz Harav | מרכז הרב
  57. ^ שפירא, מנחם נחום, כהנא, אוצר השאלות ותשובות חלק ז -, באתר היברובוקס
  58. ^ על פי ציטוט כתבה במקור ראשון. ראו גם דברי הרב איתן אייזמן ומנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר אברהם ברון, בסרט הזיכרון מרן הרב אברהם שפירא זצוק"ל - הרבנות הראשית
  59. ^ הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר היברובוקס, שם רשום שהרב היה בן 65 בעת בחירתו, כלומר נולד לכאורה בשנת 1918. לעומת זאת בקורות חייו באתר ישיבת מרכז הרב מופיע שנולד בי"ד באייר ה'תרע"ד (1914) דהיינו היה בן כ-69 בעת הבחירה.
  60. ^ הרב איתן אייזמן בסרט הזיכרון מרן הרב אברהם שפירא זצוק"ל - הרבנות הראשית
  61. ^ הרב הראשי לישראל באתר הרב מרדכי אליהו
  62. ^ 62.0 62.1 הרב אברהם שפירא
  63. ^ 'שביעי' גיליון 276
  64. ^ ראו כאן בדברי הרב יהושע בן מאיר
  65. ^ 65.0 65.1 65.2 ראה כאן
  66. ^ ראו כאן בדברי הרב איתן איזמן
  67. ^ הרצאה מאת הרב יצחק יעקובוביץ' - ראש אגף הכשרות ברבנות הראשית לשעבר. ראו גם כאן
  68. ^ 68.0 68.1 הרב יצחק יעקובוביץ', רב מועצה אזורית דרום השרון. בתוך קובץ ניצני ארץ י"ח, תשע"ג
  69. ^ עדותו של ראש לשכתו הרב גדעון פרל
  70. ^ הרצאה מאת הרב יצחק יעקובוביץ', ראש האגף ורב מועצה אזורית דרום השרון
  71. ^ 71.0 71.1 ראו הרב פרופ' אברהם שטינברג, קביעת רגע המוות - סקירת עמדות, באתר דעת
  72. ^ חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח-2008, ס"ח 2144 מיום 31.3.2008
  73. ^ קובי נחשוני, בכותל: מתפללים לשלום הרב אברהם שפירא, באתר ynet, 17 בספטמבר 2007
  74. ^ 74.0 74.1 נטילתה כנתינתה, הרב חיים אביהוא שוורץ.
  75. ^ קובי נחשוני, עשרות אלפים ליוו את הרב שפירא למנוחות, באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
  76. ^ כרטיס הקבר של אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר הר הזיתים
  77. ^ תשובתו של הרב שלמה יוסף וייצן באתר ישיבה
  78. ^ ראה תשובתו של הרב זלמן ברוך מלמד באתר ישיבה
  79. ^ אמנון מרנדה, "הרב שפירא צדק, העקירה היתה שטות", באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
  80. ^ אילן מרסיאנו, המפד"ל: בינתיים, לא מזדרזים לפרוש מהממשלה, באתר ynet, 7 ביוני 2004
  81. ^ ראה מכתביו מתשס"ג ומתשס"ד.
  82. ^ הרב אברהם שפירא
  83. ^ כלומר הפניה לערכאות למרות האפשרות לפנות לבתי הדין.
  84. ^ תשובת הרשב"א מובאת בבית יוסף ובשולחן ערוך חושן משפט סימן כו.
  85. ^ 85.0 85.1 85.2 נדב שרגאי, "הכל זה הלכה" השיב בקריצה הרב שפירא לתלמידיו, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
  86. ^ 86.0 86.1 עיתון "בשבע" (גיליון 155 עמ' 15)
  87. ^ 87.0 87.1 רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2004
    מנחם רהט, נקרעים בין הרבנים, באתר nrg‏
  88. ^ ´אל תהיה שותף לדבר עבירה!´, באתר ערוץ 7
  89. ^ קובי נחשוני, צוואת הרב שפירא: לא למסור את שטחי א"י, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
  90. ^ למשל, תחומין ג', 238-241, "על ההלכה נאמר יקוב הדין את ההר והיא חלה על כל אדם בכל מצב שהוא"
  91. ^ 91.0 91.1 תחומין ג', 238-241
  92. ^ תחומין ה', 431-436; נדב שרגאי, הרב אברהם שפירא: אסור ליהודים לעלות להר הבית, באתר הארץ, 16 במאי 2007
  93. ^ מפעל הפיס ציטוט דבריו בשאל את הרב, אתר כיפה
  94. ^ להרחבה ופירוט על השתלשלות הפרשה והשפעתה ראה לעיל בפסקה ייעודית
  95. ^ אוצר הארץ - שמיטה לכתחילה
  96. ^ (הקישור אינו פעיל, 1 באפריל 2018)מאתיים רבנים חתמו על הקריאה להצטרף לאוצר הארץ באתר אוצר הארץ.
  97. ^ פנחס שיפמן, בתי הדין הרבניים - ערכאות חילוניות?, דעות, אביב תשכ"ט, עמ' 118–121, באתר היברובוקס
  98. ^ הרב בורשטיין, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  99. ^ ראו הרב אברהם כהנא שפירא, קביעת מוות מוחי עפ”י ההלכה, באתר מכון שלזינגר
  100. ^ דניאלה וייס, בשבע, כ"ט בתשרי ה'תשס"ח
  101. ^ ראה כאן
  102. ^ מופיע בספר ויעמידה ליעקב לחוק של פרופ' אליאב שוחטמן
  103. ^ הרב שפירא: לפקודה הנוגדת הלכה אין תוקף, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2005
  104. ^ מורשה, ראיון מתשל"ה
  105. ^ שרי רוט ודוד רוטנברג, "הקרע עם החרדים יהיה מהר מאוד מאחורינו" • ראיון חג, באתר בחדרי חרדים
  106. ^ ראו לעיל
  107. ^ ראו לעיל
  108. ^ 108.0 108.1 108.2 108.3 "שירת רש" כרך ב', הרב שי הירש, ירושלים תשפ"א, עמ' 333
  109. ^ 109.0 109.1 "מענה לדברי סכלות כנגד בני ישיבת "מרכז הרב""
  110. ^ דף הבית באתר הישיבה
  111. ^ ראה: בראיון עם בנו הרב יעקב: חגית רוזנבאום, בשבע 512: הנושא בעול, באתר ערוץ 7
  112. ^ בהתבסס על דברי הראי"ה קוק בעין איה
  113. ^ "ואברהם היו יהיה... אשר יצוה... ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" מאמרו על הרב שפירא במלאת שלושים לפטירתו, באתר ישיבת שבות ישראל
  114. ^ תחומין ד', 180-183
  115. ^ הפרדס - No. 59 Vol. 5 1985 January, ‏Brooklyn תשמה, באתר היברובוקס
  116. ^ אפרת שטרן, כשנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה, באתר ערוץ 7
  117. ^ אב"ד ירושלים, הרב שמואל שפירא, הלך לעולמו, אתר ערוץ 7
  118. ^ אפרת שטרן, "כשנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7
  119. ^ משה חיים זקס, שורשיי מצד אבי: משפחות זקס וכהנא-שפירא, עוד ינובון בשיבה, מזכרת בתיה: הסיפור שנשאר, ה'תשע"ח, 2018, עמ' 18
  120. ^ מרדכי (מוטי) פרידמן, "זה ספר תולדות האדם", משה זאקס, תל אביב: הוצאת שפירא
  121. ^ הרבנית פנינה שפירא הלכה לעולמה, ערוץ 7, 4 בינואר 2019
  122. ^ פני אברהם, באתר אוצר החכמה.
  123. ^ 123.0 123.1 להורדת הספר
  124. ^ ספר חדש: אהבתי תורתך, באתר ערוץ 7, 23 באוקטובר 2017
  125. ^ גם בעיריית ירושלים החליטו:הרב שפירא יהיה ממשיכו של הרב צבי יהודה, אתרכיפה, 11 בספטמבר 2017.
  126. ^ בית הוראה שעל ידי ישיבת מרכז הרב
  127. ^ ערוץ היוטיוב
  128. ^ דביר עמר, מקווה טהרה ע"ש הרב שפירא והרב אליהו, באתר ערוץ 7
  129. ^ דביר עמר, נחנך בית המדרש תורת אברהם בישיבת מבקשי ד', באתר ערוץ 7
  130. ^ ראה קיצור כאן
  131. ^ תמליל המפגש – תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט – חלק ג, עמ' 127, באתר היברובוקס, לשמיעת הפגישה באתר חב"ד אורג


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)
הרבנות הראשית לישראל
תחומי סמכות נישואין • גירושין • כשרות • גיור • הקדשות דתיים הסמל הישן של הרבנות הראשית לישראל
רבנים ראשיים אשכנזים הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ה'תרפ"א - ה'תרצ"ה) (מייסד) • הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (ה'תרצ"ה - ה'תשי"ט) • הרב איסר יהודה אונטרמן (ה'תשכ"ד - ה'תשל"ג) • הרב שלמה גורן (ה'תשל"ג - ה'תשמ"ג) • הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (ה'תשמ"ג - ה'תשנ"ג) • הרב ישראל מאיר לאו (ה'תשנ"ג - ה'תשס"ג)• הרב יונה מצגר (ה'תשס"ג - ה'תשע"ג) • הרב דוד לאו (ה'תשע"ג - ה'תשפ"ד)
רבנים ראשיים ספרדים הרב יעקב מאיר (ה'תרפ"א - ה'תרצ"ג) • הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (ה'תרצ"ג - ה'תשי"ג) • הרב יצחק ניסים (ה'תשי"ג - ה'תשל"ג) • הרב עובדיה יוסף (ה'תשל"ג - ה'תשמ"ג) • הרב מרדכי אליהו (ה'תשמ"ג - ה'תשנ"ג) • הרב אליהו בקשי דורון (ה'תשנ"ג - ה'תשס"ג) • הרב שלמה משה עמאר (ה'תשס"ג - ה'תשע"ג) • הרב יצחק יוסף (ה'תשע"ג - ה'תשפ"ד)
חברי מועצה בעבר הרב צבי פסח פרנק • רבי בנימין אלקוצר • רבי בן ציון אברהם קואינקה • רבי אברהם פילוסוף • רבי יונה ראם • רבי ירוחם פישל יהושע ברנשטיין • הרב יעקב קלמס • רבי אליהו מרדכי ולקובסקי • רבי חזקיה שבתי • הרב יעקב עדס • רבי עובדיה הדאיה • הרב משולם ראטה • הרב איסר יהודה אונטרמן • הרב ראובן כץ • הרב יעקב משה טולידאנו • רבי שלום יצחק הלוי • הרב שאול ישראלי • הרב יצחק אביחצירא • הרב שלמה יוסף זוין • הרב חיים דוד הלוי • הרב יהושע קניאל • הרב כתריאל פישל טכורש • רבי יהושע פיטוסי • רבי אליעזר גולדשמידט • הרב סלמן חוגי עבודי • רבי בצלאל ז'ולטי • הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי • הרב אליהו כץ (באר שבע) • הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא • הרב יוסף קפאח • הרב בנימין אביעד • רבי רפאל כדיר צבאן • הרב יוסף שרביט • הרב מרדכי אליהו • הרב משה מלכה • הרב יוסף גליקסברג • הרב שמחה הכהן קוק • הרב ישראל מאיר לאו • הרב משה מלכה • הרב דוד שלוש • הרב יצחק קוליץ • הרב שאר ישוב הכהן • הרב גד נבון • הרב עזריה בסיס • הרב שלמה בן שמעון
חברי מועצה מכהנים הרב אריה שטרן • הרב אייל קרים • הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא • הרב יהודה דרעי • הרב יצחק דוד גרוסמן • הרב יצחק לוי • הרב יעקב רוז'ה • הרב יצחק חיים פרץ • הרב רצון ערוסי • הרב יצחק רלב"ג • הרב אליעזר שמחה וייס • הרב שמואל אליהו • הרב שמעון אליטוב • הרב אברהם יוסף
בתי הדין הרבניים בתי הדין הרבניים • בית הדין הגדול לערעורים • היכל שלמה • הנהלת בתי הדין הרבניים
ערכים קשורים הראשון לציון • הרבנות הצבאית • מועצה דתית • יחידת הרישום והפיקוח על ההקדשות הדתיים
ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924–1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935–1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952–1982) • הרב שאול ישראלי (1982–1995) • הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (1982–2007) • הרב יעקב שפירא (2007–מכהן)
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב זוסמן ריגר • הרב יעקב כלאב • הרב מרדכי פרום • הרב יהודה גרשוני • הרב יהושע בכרך • הרב אברהם יצחק כלאב • הרב יהושע רוזן • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב אלישע אבינר • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב שלמה שפירא (דיין) • הרב פנחס מונדשיין
רבנים בישיבה כיום הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב מנחם בורשטין • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי • הרב מאיר פרימן
רבנים שהקימו את ישיבת הר המור הרב צבי ישראל טאו • הרב מרדכי שטרנברג • הרב עמיאל שטרנברג • הרב יהושע צוקרמן • הרב עודד ולנסקי • הרב אריאל אדרי
מוסדות קשורים ישיבת ירושלים לצעירים • תלמוד תורה מורשה • מדרשת בת-ציון • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • מכון הרצי"ה • בשביל הנשמה • מכון מים חיים
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרב • ישיבת הר המור • הסדר מרכז • בית הרב קוק • ישיבות זרם מרכז הרב • תלמידי הרצי"ה • תלמידי הגר"א שפירא


הקודם:
הרב שלמה גורן 		הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב ישראל מאיר לאו
הקודם:
הרב צבי יהודה הכהן קוק 		ראש ישיבת מרכז הרב
(עם הרב שאול ישראלי עד לשנת תשנ"ה) 		הבא:
הרב יעקב שפירא
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40083598אברהם אלקנה כהנא שפירא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_אברהם_אלקנה_כהנא_שפירא&oldid=2751758"