צניעות
ערך זה עוסק במושג האוניברסלי. אם התכוונתם למושג היהודי, ראו צניעות היא הפנמתם ואי היראותם של תכונות, מעשים טובים, רכוש וכדומה, כדי שלא להתבלט בסביבה, כפי האפשר. מֵמד נוסף של הצניעות הוא נטייה להסתפק במועט ובמה שנחשב זול ו"פשוט" בחברה. הצניעות כוללת סדרה של ערכים קבועים, תרבותיים או דתיים, הקשורים להצגה והיראות בפני אחרים.
היא יכולה לכלול:
- מתינות בפעולותיו של אדם או בהופעתו החיצונית, כאשר הוא לא רוצה למשוך תשומת לב מופרזת.
- הסתפקות בצרכים מינימליים ובסיסים יותר. באכילה, בלבוש או ברכוש.
- הכרת האדם בערך עצמו, ללא גאווה והתנשאות על האחר (ענווה).
- צניעות שקרית או מזויפת, צורה של התרברבות דרך השמצה עצמית מוגזמת, הצטנעות.
- צניעות בקשר להצגה של הגוף והאיברים המוצנעים.
למושג צניעות חשיבות רבה לאנשים רבים, והוא עורר הדים רבים במשך מאות רבות, וממשיך להעסיק אנשים רבים גם בימינו אנו.
צניעות של הגוף
צניעות של הגוף היא הסתרה של חלק מגוף האדם שמצופה שיהיה מכוסה, הצניעות מתבטאת לא רק בהסתרת חלקי גוף חשופים אלא גם טשטוש של צורתם. מטרה זו מושגת על ידי ביגוד מתאים, על ידי דרכים מיוחדות להחלפת בגדים (ראו חוף), סגירה או נעילה של הדלת כאשר מחליפים בגדים או מתקלחים, וכו'.
נורמות בחברות שונות בעולם לגבי צניעות
התרבות המערבית
התרבות המערבית ככלל קובעת שעל החלקים האינטימיים של הגוף להיות מכוסים במקומות ציבוריים כל הזמן. יוצאות מן הכלל הן סיטואציות כמו מלתחות ציבוריות.
באופן מסורתי, ישנה ציפייה שחולצה ומכנסיים או שמלה וכו', ילַבשו במקומות ציבוריים. אי לבישת חולצה ברוב המקומות הציבוריים אינה מקובלת, חוץ ממקומות שתוכננו לרחצה או לשימוש קרוב לכך (כמו למשל בחופי ים, ועל שפת הבריכה). מכל מקום, במקומות רשמיים כמו מסעדות וכו' נוהגים להעלים עין מחוף ים או מבריכת שחייה קרובה, במקרים אלו גבול הצניעות הוא מרחבי, אך ללא הפרדה ויזואלית. לדוגמה, במסעדה חיצונית השוכנת לצד בריכה או ליד חוף, יש בדרך כלל מעקה. בצד אחד של המעקה, אנשים יחפים שאינם לובשים חולצה יכולים לשוחח עם אלו שאוכלים בצד השני, ויכולים אפילו להיות חלק מאותה קבוצה. לאחרונה, מרחבים רב שימושיים כמו חופים עירוניים מתחילים לצוץ, ומוחקים אפילו את הגבולות הנזכרים מעלה בין מקומות צנועים פחות לבין מקומות צנועים יותר. לכן מקובל כיום במקומות רבים לעשות אמבטיית שמש בבגד חוף ליד מקור מים במרכז עיר או באזור העסקים.
בבתים פרטיים, החוקים יכולים להיות קפדניים פחות בקרב חברי המשפחה הקרובה אשר הם דיירים של אותו הבית.
תרבויות אפריקאיות ואבורג'יניות
במספר תרבויות אפריקאיות ותרבויות אבורג'יניות אוסטרליות מסורתיות יש דרישה פחותה הרבה יותר לצניעות מאשר במערב, אף על פי שהשאלה כמה היא חשיפה מקובלת זוכה למענה מגוון מאוד, בתרבויות אפריקאיות אחרות, צביעת הגוף משמשת גם היא כ"כיסוי" והיא נחשבת ל"לבוש" על ידי אנשים רבים.
האסלאם ותרבות האיימש
מסורות דתיות ותרבותיות רבות הן בעלות הגבלות חמורות יותר בקשר לצניעות. האסלאם ותרבות האיימיש, לדוגמה, מחייבות ללבוש "לבוש צנוע". נשים מוסלמיות רבות לובשות כיסוי ראש מוסלמי, או רעלה, כדרך להביע צניעות.
במספר תת-תרבויות מוסלמיות, הצניעות נלקחת באופן קיצוני, במיוחד בכמה מדינות מוסלמיות שבהן הנשים לובשות בורקה, לבוש מכסה-כל שאמור להסתיר כל חלק בגוף, כולל את העיניים. לבישת בורקה, או אבּאיה כמו שנוהגים לכנותה, היא מחזה שכיח למדי בארצות מוסלמיות רבות. לעומת זאת, לא כל הנשים מכסות את עיניהן. במקום, הן לובשות את האבאיה על מנת לכסות את גופן בלבד. רוב הפירושים המוסלמיים דורשים מהנשים לכסות הכול חוץ מהידיים (מפרק כף היד) ומהפנים.
ברוב המדינות המוסלמיות, ביטויים כאלו של צניעות נעשים בהתנדבות. באחרות, כמו אפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, נשים חויבו בגדרי צניעות אלו תחת איום בעונש מוות.
הנצרות
הכנסייה הקתולית קבעה בעבר שיש לצפות מנוצרים קתוליים, בעיקר נשים קתוליות, להתלבש בצניעות, בהתאם לקווים המנחים שלהם. הקווים המנחים של הכנסייה קובעים שעל הנשים לכסות את הכתפיים ואת הזרועות. כמו כן, לפי הקווים המנחים, מתחת לקו הצוואר אסור לגלות שום חלק בגוף. באופן כללי, הנשים לא אמורות ללבוש בגדים על מנת להתרברב. גברים נדרשים גם הם להתלבש בצניעות, אך הדרישות כלפיהם אינן קשוחות כמו שהן כלפי נשים. נשים קתוליות רבות, שאינן מסורתיות, מעלימות בדרך כלל עין מדרישות הכנסייה המסורתית בנושא צניעות למען האופנה. בחברות קתוליות שמרניות במיוחד, כמו באי האירי איניש בג, יש כללי צניעות מחמירים.
גם הכנסייה המורמונית מצפה מחבריה לחיות על פי הקווים המנחים שלה בנוגע לצניעות.
ראו גם
