ספר עזרא

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר עזרא, מהדורת דעת מקרא.

ספר עֶזְרָא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה. חז"ל אומרים, כי במקור כלל ספר עזרא את ספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא. הספר עוסק בין היתר בסיפורו של עזרא הסופר.

עזרא ונחמיה

בתנ"ך שסודר על ידי בעלי המסורה כולל ספר עזרא גם את ספר נחמיה[1]. בהתאם לכך, התייחסו בתקופת הראשונים אל הספרים כספר אחד[2]. גם בתלמוד נראה שמתייחסים אל ספרי עזרא ונחמיה כספר אחד, שכן בברייתא שבתלמוד בבלי[3] מוזכרים כל ספרי התנ"ך וספר נחמיה אינו מוזכר. כמו כן, חז"ל[4] התחבטו מדוע לא נקרא ספר נפרד על שם נחמיה, ועונים על כך שני תירוצים:

  1. שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה"[5].
  2. שסיפר בגנותן של דניאל וראשונים, שנאמר: "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל-הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף-שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל-הָעָם וַאֲנִי לֹא-עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹקִים."[6].

מקור חלוקת הספר מגיעה מהנוצרים - בהקספלה, מהדורת התנ"ך של אוריגנס מהמאה העשירית לאלף הרביעי, המכיל את המקור העברי בצמוד לתרגום ליוונית, מופיע ספר נחמיה עם כותרת נפרדת. גם בוולגטה מופיע ספר נחמיה בנפרד. במהדורות הדפוס של התנ"ך בעברית במאה השלישית לאלף השישי מופיעים הספרים בנפרד.

עם זאת מוכח מדברי חז"ל[7] כי ספר נחמיה חובר על ידו אף שחובר לספר עזרא, כמן כן חוקרים שונים הצביעו על מספר הוכחות המראים כי הספרים נכתבו על ידי שני כותבים שונים וחוברו יחד לאחר כתיבתם, כפי שספר תרי עשר אוחד לאחר כתיבת חלקיו. חלק מהראיות שמובאות הן שבספר עזרא משולבים רישיונות חשובים בלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים. בנוסף, בראש ספר נחמיה יש 'כתובת', בעוד שבראש ספר עזרא אין. בנוסף, פרק ח' בנחמיה עוסק בעיקר בעזרא, וסביר להניח שאילו כתב עזרא את שני הספרים הוא היה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא. כמו כן, בספר עזרא השנה נמנית מחודש ניסן[8], כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה השנה נמנית מתשרי[9].

שינוי בולט נוסף הוא השינוי בין רשימת שמות ראשי האבות בעזרא לעומת הרשימה בספר נחמיה:

ספר עזרא, פרק ב' ספר נחמיה, פרק ז' פשר השינוי
זרובבל זרובבל -
ישוע ישוע -
נחמיה נחמיה -
שריה עזריה חילוף אתיות שיניות (זס"ש), השמטה (או הוספה) של מעיין תנועת עזר (ע חטופה) ליצירת משמעות מילולית.
רעליה רעמיה, נחמני חילוף למ"ד במ"ם, כמו חלופי האותיות ממוצא משותף (למנ"ר), ונוסף השם נחמני כדי להשלים לשנים-עשר, זכר לשנים-עשר השבטים.
מרדכי מרדכי -
בלשן בלשן -
מספר מספרת כמו סופרת[10] - פוכרת[11].
בגוי בגוי -
בענה בענה -

מקומו בתנ"ך

ספר עזרא, מהדורת מקראות גדולות.

מקום הספר בתנ"ך, לפי הסדר בברייתא שבבלי[12] הוא כפי שמקובל כיום - אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה (אם מחשיבים את ספר עזרא וספר נחמיה לאחד, אז הספר יופיע לפני דברי הימים). רש"י סובר[13], בעקבות הברייתא בבבלי, שעזרא הוא המשכו של ספר דניאל[14] ולעומתו, הרמב"ן סובר[15], שעזרא הוא המשכו של דברי הימים[16]. ואכן בתרגום היווני והרומי הוא מופיע לאחר ספר 'דברי הימים'.

סגנון הספר

סגנון הספר שונה באופן בולט מהסגנון והעברית המקראית של שאר ספרי התנ"ך[17], ולשונו קרובה יותר ללשון ספר דברי הימים[18].
העברית בספר עזרא מושפעת מן השפה הארמית כמו, לדוגמה, חילוף האות ל' במקום מילת-היחס 'את': "ואשלחה לאליעזר לאריאל"[19], תופעה מוכרת ונפוצה בשפה הארמית. בזמן כתיבת ספר עזרא השתמשו בעיקר בשפות ארמית, ארמית ממלכתית ופרסית[דרוש מקור].כמו כן, הספר רווי בלשון פרסית כמו המילים: גזבר[20], אגרטל[21] ופרדס[22].

בנוסף, יש בלשון ספר עזרא ביטויים קרובים ללשון חז"ל, לדוגמה:

  1. "תענית"[23] במקום "צום"[24].
  2. נביאים "העמדת"[25] במקום "הקמת"[26].

יש הרואים את סגנונו של ספר עזרא כסגנון של ספר דברי-ימים פשוט, אך ספר עזרא איננו משמש כספר דברי ימים, שהרי אין הוא מלמד אותנו דבר על חיי גלות בבל ופרס, ואפילו שמות מושלי פרס הידועים (כמו כנבוזי השני), לא נזכרו בספר.

ספר עזרא כמקור על תולדות יהודה בימי שיבת ציון וההשקפות המובעות בספר

ספר עזרא מהווה מקור חשוב על תקופת שיבת ציון.

השקפת הספר על הזהות היהודית

איור של מטבע "יהד".

מפסוקים שונים בתנ"ך[27], נראה כי נשארו מעט מדלת העם בארץ ישראל, וכן כתבו הרמב"ם והרבה מן הראשונים. נראה גם כן כי אפשרו הבבלים ל"עם הנשאר בארץ יהודה"[28] להמשיך לקיים חיים תקינים בארצם. ישנם המשערים כי חלק מ"העם הנשאר" הצטרפו ל"עמי הארצות" - הכותים, שהפריעו בתחילת העבודה להקמת המזבח[29], גם בהמשך הדברים נראה שאל "בני ישראל השבים מהגולה"[30] נתווספו "כל הנבדל מטֻמאת גוי הארץ"[31], ומסופר בנחמיה[32], כי הם השתתפו במעמד לפיו צריך להבדיל את תושבי ארץ יהודה[33] מהשפעת שכנותיה.

המצב המדיני

מתוך ספר עזרא, אנו לא מוצאים התייחסות ישירה למצב המדיני של השלטון ביהודה שהוענק בהצהרת כורש. אולם ששבצר, המכונה בספרנו "הנשיא ליהודה"[34], שהופקד על השבת כלי המקדש לירושלים, שב ונזכר בתפקיד פחה[35] במסגרת התעודה הארמית שמוזכרת בכתוב[36]. בהשוואה לספר נחמיה, שפעילותו הייתה כארבעים שנים לאחר הצהרת כורש, מעיד על עצמו שהיה פחה ביהודה[37] ואף מזכיר את הפחות שהיו לפניו[38].

ישנם חוקרים שניסו לטעון, כי יהודה הפכה לפחוה רק בימי נחמיה, ושקודם לכן הייתה חלק מפחות שומרון. טענתם מצאה חיזוק בממצא הרב של טביעות "יהוד"[39], אותן שייכו מבחינה פאליאוגרפית לתחילת המאה החמישית לאלף הרביעי, כלומר תקופת נחמיה. אולם לאחרונה נתגלו טביעות "יהוד" חדשות, שמתוכן ניתן ללמוד, שליהודה היה מעמד של פחוה כבר מהצהרת כורש ואולי אף קודם לכן. אף על-פי כן, לא ברור מדוע זרובבל, ממנהיגיה הבולטים של יהודה לאחר ששבצר ועד לסיום בניית המקדש, אינו מכונה בפירוש בספר עזרא בתואר פחה. על כל פנים, ספר חגי מזכירו באופן שכיח בתואר "פחת יהודה"[40], ואולי אפשר להסביר שהתואר "פחת יהודיא" שבתעודה הארמית שבעזרא[41] מכוון אליו.

בכל-זאת, קשה מאוד להסביר את חוסר-ההתייחסות בספר עזרא למצב המדיני ביהודה. ייתכן שהיא נובעת מההתמקדות בנושאים התורניים-רוחניים של יהודה ומהדגשת הפן השונה בתפקיד זרובבל כמנהיג יהודי.

השערה - השטח המיושב.

מנהיגי העם

בתחום הנהגת העם עולה מספר עזרא תמונה לפיה קיימת קבוצת מנהיגות לצד המנהיג המדיני והכהן הגדול. תמונה זו עולה מסיומה של התעודה הארמית[42].על פי תעודה זו[43] חקר הפחה תתני את "זקני היהודים", אף על פי שבתחילת התעודה מסופר על זרובבל וישוע, שהיו הרוח החיה בחידוש בניית המקדש. אף תשובת המלך דריווש לתתני מכונת ל"פחת היהודים ולזקני היהודים". עדויות אלה מציירות תמונה מציאותית של התגבשות העדה כרשות ריבונית, שלנציגים שלה יש מעמד חוקי מוכר, לצד המנהיגות המדינית והכהן הגדול.

היקף מדינת יהודה

ספרי עזרא ונחמיה מלבד הצורך לדורות שאנשי כנסת הגדולה הדגישו בהם, מהווים כמובן מקור חשוב להערכת היקף מדינת יהודה בתקופת שיבת ציון. בספר עזרא נמנים תשעה-עשר מקומות שאליהם התייחסו העולים עם זרובבל[44]. בהנחה שמקומות אלו היו מיושבים בימי שיבת ציון, יוצא שבתקופת דריווש היה המשולש: בית אל - בית לחם - אונו - מיושב על ידי שבי ציון. בספר נחמיה מתואר שטח היישוב היהודי כמשתרע מאונו בצפון עד לכיש בדרום, ומלכיש מזרחה עד חברון ועד הנגב, ובמזרח נסב הקו מהנגב עד הר אפרים, וכלל את כיכר הירדן ובית הגלגל[45].

מבנה הספר

ניתן לחלק את ספר עזרא לשבעה חלקים:

  1. הצהרת כורש ועליית ששבצר (פרק א').
  2. עליית זרובבל, בניית המזבח וייסוד ההיכל (פרקים ב'-ג').
  3. דרישת עמי הארצות לעזור בבניית המקדש, סירוב ראשי האבות והפסקת הבנייה (ד', א'-ו').
  4. התנגדות עמי הארצות לבנייה ומכתב השטנה לארתחששתא (ד', ז'-כ"ג).
  5. המשך וסיום בניית המקדש (פרקים ד', כ"ד-ו').
  6. עליית עזרא עם רישיון ארתחששתא (פרקים ז'-ח').
  7. ההתבוללות ותיקונה (פרקים ט'-י').

הספר פותח בהצהרת כורש, בה הוא קורא לכל העם הנותרים לעלות ולבנות לה' בית בירושלים. עוד הוא מוסיף, שכל מי שנשאר בגלות, יחזק את האנשים העולים בכסף וברכוש, חוץ מהנדבה שיביאו להם כדי לבנות את בית-המקדש.

לאחר-מכן, הספר מונה את הרכוש[46] שהעלו איתם העולים. כמו כן, מנויים מספר האנשים שעלו בראשות זרובבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי[47] , בלשן[48], בגוי, רחום ובענה. ברשימה זו נמנו אחד-עשר ראשים, ואילו בנחמיה[49] נמנו שנים-עשר ראשים מקבילים, עיין בטבלת ההשוואה שלמעלה.

בחודש תשרי, בנו ישוע ואחיו הכוהנים וזרובבל ואחיו את המזבח, שם הם מעלים עליו עולות "ככתוב בתורת משה". כל-זה, אף על פי ש"היכל ה' לא יוסד", כלומר בעוד שבית-המקדש עדיין לא בנוי[50].

שנתיים לאחר בואם, מתחילים שבי ציון לתגבר ולהסדיר את בניית וייסוד בית המקדש. בעוד הם מתחילים לעבוד, באים אליהם "צרי יהודה ובנימין" ("השומרונים"), ורוצים גם הם להצטרף לבניית בית-המקדש. זרובבל, ישוע ושאר ראשי האבות, מסרבים. כתוצאה מהסירוב, מנסים עמי הארצות לגרום להפסקת הבנייה בכל דרך אפשרית: לעכב אותם, ללעוג ולאיים על האנשים שעובדים על הבנייה, ואפילו שכרו אנשים שיתנו להם עצות רעות בנוגע לבנייה. לאחר-זמן מה, החליטו האנשים לכתוב מכתב שטנה לארתחששתא. במכתב הם מזהירים אותו שתושבי העיר ירושלים לא ייתנו לו מיסים. הם מוסיפים וקוראים לארתחששתא לבדוק בספר הזיכרונות של אבותיו, שם יימצא שהעיר ירושלים היא עיר 'מורדת ומזיקה' למלכים, ושתמיד יש שם מרידות. ארתחששתא שולח צו שבו הוא מעכב (מבטל) את הבנייה 'עד הודעה חדשה'. בצו הוא מזהיר לא להשתמש בכֹח בביטול, אך הם מבטלים אותה ב'זרוע ובחיל'.

עבודת המקדש נפסקה, עד לשנה השנייה למלכות דריווש, שבה מתנבאים חגי וזכריה הנביאים על הזדרזות בהמשך הבנייה. בעקבות-כך, צרי יהודה שולחים מכתב למלך דריווש, בו מצטטים את טענות היהודים. היהודים כותבים לדריווש לבדוק את הצו שנתן כורש לבניית בית-המקדש. דריווש מחזיר מכתב - בו הוא כותב "אני דריוש נתתי צו - מיד ייעשה!". היהודים ממהרים וממשיכים במרץ-רב בבניית המקדש. הבנייה נמשכת ארבע שנים, ובסיומה, בשנת שש לדריווש, תושבי יהודה חוגגים ומקריבים פרים, אילים, כבשים ושערי עיזים לחנוכת המקדש.

שנה לאחר מכן[51], עולה עזרא יחד עם רישיון ארתחששתא, בו הוא נותן לו כלים שונים ו"שאר צורכי בית אלוהיך", אך הוא מגביל אותו בכמות לכל דבר[52], למעט המלח, שאותו לא הגביל[53]. לאחר שלושה ימים, הוא לא מוצא בכל העם שעלה איתו לוויים וכוהנים. הוא מבקש ממקום הנקרא 'כספיא' לוויים וכוהנים, והם מביאים להם, כהגדרת עזרא - 'כיד אלוהינו הטובה עלינו'[54].

לאחר-מכן, ניגשים השרים אל עזרא ואומרים לו: "לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות....כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקֹדש"[55]. עזרא מתאבל ומתענה על-זה ואף מתפלל אל ה' בתפילה הקרובה לתפילה שאנו מתפללים בארבע תעניות. שכניה בן-יחיאל אומר לעזרא (בנוכחות "קהל רב מאוד" שהתקבץ במקום): "ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה נכרות ברית לאלוהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'"[56].

בספרים החיצונים

עזרא החיצוני

ספר עזרא החיצוני מיוחס בכתיבתו לעזרא הסופר בעצמו, ונמצא בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, ונדחה על ידי חז"ל, ולהבדיל, על ידי הכנסייה הקתולית. בספר זה נמצא תשעה פרקים, המתחילים מימי חגיגת הפסח של המלך יאשיהו[57], עוברת דרך הצהרת כורש[58] ועליות עזרא ונחמיה ונגמרת בקריאת התורה של עזרא באוזני העם[59].

אף על פי שכל אותם אירועים מופיעים גם בתנ"ך המקובל, ספר זה בא בשינויים קלים, עיין בטבלת ההשוואה הבאה, המשווה בין מספר בני המדינה בין ספר עזרא לספר עזרא החיצון:

בני המדינה ספר עזרא, פרק ב' עזרא החיצון פרק 5
מספר אנשי ישראל 24144 26390
עובדי המקדש[60] 5022 4929
עובדי המקדש חסרי היחס[61] 652 652
כל הקהל יחד 42360 42360
אחרים[62] 7537 7537

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם כהנא, ספרי עזרא ונחמיה, התר"ץ.
  • מנחם זהרי, מקורות רש"י - דניאל עזרא ונחמיה, 1993.
  • מלבי"ם, פירוש מלבי"ם לעזרא, התרל"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Carsten Peter Thiede, The Dead Sea Scrolls and the Jewish Origins of Christianity, Palgrave Macmillan, 2003, page 108
  2. לדוגמה רש"י על בבא קמא ס"א: מפרש את המילה 'עזיבה' באמירה: "ודומה לו בספר עזרא ויעזבו (את) ירושלים עד החומה", והפסוק נמצא בספר נחמיה, פרק ג', פסוק ח', וכן מופיע ברש"י במס' סוכה עמ' ט"ו. וכן בספר אור זרוע, חלק ג', פסקי בבא מציעא סימן שע"ו. וכן מופיע גם בברטנורא, מסכת ברכות פרק ט' משנה ה', שם כותב הברטנורא: "דכתיב בעזרא: 'קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד העולם'", והפסוק איננו מופיע אלא בספר נחמיה, פרק ט'
  3. בבא בתרא עמ' י"ד:.
  4. מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב'
  5. ספר נחמיה, פרק ה', פסוק י"ט
  6. ספר נחמיה, פרק ה', פסוק ט"ו
  7. סנהדרין צג.
  8. ספר עזרא, פרק ז', פסוק ח', וכן בפרק ח', פסוק ל"א.
  9. בספר נחמיה, פרק א', פסוק א', וכן בפרק ב', פסוק א'.
  10. ספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ה.
  11. ספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ז.
  12. מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  13. בפירושו לספר עזרא, פרק א', פסוק א'.
  14. עיקר דבריו: "ובשנת אחת לכורש - סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמופיע ב-בבא-בתרא והמילה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל: 'בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה'(ספר דניאל, פרק ט', פסוק ב')".
  15. בפירושו לספר שמות, פרק א', פסוק א'.
  16. עיקר דבריו: "וכעניין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא. שהשלים דברי הימים: 'ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש' וגו' 'כה אמר כורש מלך פרס' וגו'. ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבניין."
  17. כמו חילוף אותיות היחס ב' ו-מ', כמו מפי ירמיה (עזרא, א', א') - בפי ירמיה (ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק כ"ב).
  18. לדוגמה, המקור כשם עצם 'התיחש' שמופיע גם בעזרא (פרק ח', פסוק ג') וגם בדה"א (פרק ה', פסוק א').
  19. ספר עזרא, פרק ח', פסוק ט"ז
  20. ספר עזרא, פרק א', פסוק ח'
  21. ספר עזרא, פרק א', פסוק ט'
  22. ספר נחמיה, פרק ב', פסוק ח'
  23. ספר עזרא, פרק ט', פסוק ה'.
  24. ספר שמואל ב', פרק י"ב, פסוקים ט"ז-כ"ב
  25. ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ז'
  26. ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'; ספר עמוס, פרק ב', פסוק י"א
  27. השווה: ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים כ"ב-כ"ד; ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק י', פרק נ"ב, פסוק ט"ז.
  28. ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ב
  29. ספר עזרא, פרק ג', פסוק ג'
  30. ספר עזרא, פרק ו', פסוק כ"א.
  31. ספר עזרא, פרק ו', פסוק כ"א
  32. ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל'.
  33. הם ה"יהוד מדינתא", ספר עזרא, פרק ה', פסוק ח'.
  34. ספר עזרא, פרק א', פסוק ח'.
  35. מושל, תואר אצולה טורקי.
  36. עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק י"ד.
  37. עיינו בספר נחמיה, פרק ה', פסוק י"ד.
  38. עיינו בספר נחמיה, פרק ה', פסוק ט"ו.
  39. עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ח'.
  40. לדוגמה עיין בספר חגי, פרק א', פסוק א', ספר חגי, פרק א', פסוק י"ד; ספר חגי, פרק ב', פסוק כ"א.
  41. ספר עזרא, פרק ו', פסוק ז'.
  42. עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ו', ספר עזרא, פרק ה', פסוק י"ד.
  43. עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ג' ואילך.
  44. המקומות מופיעים בעזרא פרק ב', ולהלן המקומות בסדר הא"ב: אונו, בארות, בית לחם, גבע, גבעון, חדיד, יריחו, כפירה, לוד, מגביש, מכמש, נבו[נוב], נטופה, עזמות, עי, ענתות, קריית יערים ורמה.
  45. מתוך ספר נחמיה, פרק י"א, פסוקים כ"ה-ל"ו; פרק י"ב, פסוקים כ"ה-כ"ט
  46. והכסף והרכוש וכיוצא בזה.
  47. יש מי שסבר שהוא מרדכי היהודי ממגילת אסתר, עיין במס' עמ' מגילה ט"ו. וכן בארב"ע לפרק ב' פס' ב'.
  48. יש שסברו שזהו תואר למרדכי, עיין במס' מגילה עמ' י"ג: וכן במצ"ד ובמלבי"ם לפרק ב' פס' ב'.
  49. ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ז'.
  50. ומזה למדו ש"מקריבין אף על-פי שאין בית", ועיין להרחבה בנושא-הזה בערך קרבן פסח וחידוש עבודת הקורבנות.
  51. לפי טעותם של החוקרים הנותנים כמאתיים שנה לתקופה הפרסית מדובר לאחר כחמישים ושבע שנים, חישוב: סיום בניית בית-המקדש היה בשנת 515 לפנה"ס, ושנת 'שבע לארתחששתא' היא שנת 458 לפנה"ס. אך עיינו בחז"ל בעניין הזה במס' ערכין עמ' י"ג, וברש"י בגמרא שם.
  52. מפורט בפרק ז' פס' כ"ב.
  53. "כי הוא דבר זול" (מצ"ד לעזרא פרק ז' פס' כ"ב).
  54. ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ח.
  55. ספר עזרא, פרק ט', פסוקים א'-ב'.
  56. ספר עזרא, פרק י', פסוקים ב'-ג'.
  57. עיינו בספר מלכים ב', פרק כ"ג המדבר על פסח יאשיהו.
  58. עיינו בספר עזרא, פרק א' העוסק בהצהרת כורש.
  59. עיין בספר נחמיה, פרק ח' העוסק בקריאת התורה.
  60. כהנים, לוים, משוררים, שוערים, נתינים ובני שלמה, על פי ספר עזרא פס' נ"ח; ע'.
  61. אלה ש"בקשו כתבם ולא נמצאו", ספר עזרא, פרק ב', פסוק ס"ב.
  62. עבדים, אמות, משוררים, משוררות.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0