חנן פורת

חנן פורת

הרב חנן פורת ביום עיון לתנ"ך באלון שבות, ג' באב ה'תש"ע, 14 ביולי 2010
לידה	12 בדצמבר 1943 ט"ו בכסלו ה'תש"ד כפר פינס, פלשתינה (א"י)
פטירה	4 באוקטובר 2011 (בגיל 67) ו' בתשרי ה'תשע"ב כפר עציון, ישראל
מדינה
מקום קבורה	בית העלמין כפר עציון
סיעה	התחיה, מפד"ל, תקומה, האיחוד הלאומי
חבר הכנסת 20 ביולי 1981 – 7 במרץ 1984 (שנתיים ו־33 שבועות) צבי שילוח ←
חבר הכנסת 21 בנובמבר 1988 – 20 באוקטובר 1999 (10 שנים) צבי הנדל ← כנסות ה־10, 12–15
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ה־12 2 במרץ 1998 – 7 ביוני 1999 (שנה ו־13 שבועות) → שאול יהלום אמנון רובינשטיין ←

הרב חנן פורת (ט"ו בכסלו ה'תש"ד – ו' בתשרי ה'תשע"ב, 12 בדצמבר 1943 – 4 באוקטובר 2011) היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת, יו"ר האיחוד הלאומי. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים.

קורות חייו

נולד כחנן שפיצר בכפר פינס. אביו, יוסף, שירת ב"הגנה" תחת שם הקוד "פורת" ומשפחתו אימצה שם זה. כשהיה בן כחצי שנה הצטרפו הוריו לקיבוץ כפר עציון, שממנו פונה עם שאר ילדי המקום בתחילת מלחמת העצמאות. אביו היה ממארגני השיירות ולכן ניצל מגורלם של רוב הגברים בקיבוץ שנרצחו על ידי אנשי הליגיון הירדני וערבים נוספים שהשתלטו על המקום. פורת למד בישיבה התיכונית כפר הרא"ה ולאחר מכן בישיבת כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב בעיקר אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאותו ראה כרבו המובהק, ואצל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, והוסמך לרבנות. שירת בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים, והשתתף בשחרור העיר העתיקה. לאחר המלחמה פעל לחידוש ההתיישבות היהודית בכפר עציון. נמנה עם מייסדי ישיבת הר עציון באלון שבות והיה אחראי לפנייה לרב יהודה עמיטל לעמוד בראשה. במלחמת יום כיפור שירת בחזית הדרום ונפצע קשה בתעלת סואץ מפגז מרגמה שפגע ישירות בכתפו, אך לא התפוצץ. לאחר המלחמה היה ממקימי גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע ופעיל במפד"ל. שמו זוהה עם פעילות ההתיישבות. באלול התשנ"ח הקים את המכינה הקדם צבאית "אלישע" בחבל יריחו.

בצעירותו השתתף בפעילויות של סמינר "גשר", שעסקו בהידברות בין דתיים לחילוניים ובהעמקת הזהות היהודית. היה לדמות נערצת על בני נוער רבים ולמורה דרך למחפשים את דרכם לאמונה. דוגמה לכך היא ספרו "את ענת אנכי מבקש", קובץ מכתבים שכתב לאחר מלחמת ששת הימים לנערה חילונית שעברה תהליך של חזרה בתשובה. המכתבים עוסקים במגוון נושאים בתחומי אמונה, ארץ ישראל, גאולה ועוד.

בפוליטיקה

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, הקים, עם יובל נאמן וגאולה כהן, את מפלגת התחיה ובמסגרתה נבחר לכנסת העשירית ב-1981. ב-1983 חבר לפורשי המפד"ל, שהקימו את סיעת מצ"ד, מכיוון שהאמין בצורך בשילוב של המאבק למען ארץ ישראל עם מאבק למען התורה. עם זאת נמנע מלקחת את המנדט שלו לסיעה החדשה ובמרץ 1984 התפטר מהכנסת. בבחירות לכנסת ה-11 הוצב במקום הרביעי ולא נבחר לכנסת.

בשנות ה-80 לימד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. פעל עם הרב בני אלון להקמת ישיבת בית אורות בסמוך להר הזיתים כהנצחה למפקדו גיורא אשכנזי, שנהרג בסמיכות מקום.

ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם המפד"ל, שאליה שב עם אנשי מצ"ד, ובמסגרתה כיהן בכנסת עד 1999. בכנסת ה-14 כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. כחבר הכנסת יזם בין היתר את חקיקתם של חוק יום ירושלים, החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע (עם דדי צוקר), חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, וחוק לא תעמוד על דם רעך.

בפורים תשנ"ד (1994), זמן קצר לאחר טבח מערת המכפלה, שודר בטלוויזיה קטע שבו צולם בקריית ארבע כשהוא מאחל "פורים שמח". המשך הצילום, שבו גינה את הטבח באוזני הכתבת רינה מצליח, לא שודר. לאורך השנים נטען כלפיו ששמח על הטבח, ואילו הוא אמר שהצגת הצילומים באופן קטוע ומגמתי עשתה עמו עוול גדול. בראיון עמו אמר:

"הכל היה שקר וכזב מתחילה ועד סוף, לא ראיתי בברוך גולדשטיין כמגן ומושיע, ראיתי בו רוצח. באתי, ולפי תומי, לפני הכל, אמרתי להם "פורים שמח" כי תמיד אומרים "פורים שמח". אני גם זוכר איך אמרו "פורים שמח" בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי הי"ד, כי זו ברכה שאומרים תמיד. באתי להגיד פורים שמח כדי להגיד לאנשים שיתחזקו, אבל מעשיו של גולדשטיין נוראיים בעיני.

בתקופת החתימה על הסכם אוסלו ב' נאבק עם אישים נוספים להשארת קבר רחל בשליטה ישראלית. לפגישתם של פורת ומנחם פרוש עם ראש הממשלה, יצחק רבין, הייתה השפעה מכריעה על החלטתו הסופית של רבין בעניין.

בבחירות המקדימות במפד"ל לרשימה לכנסת ה-15 נדחק למקום ה-11, אשר נחשב לא ריאלי, ובעקבות הסכם ואי פרש מהמפד"ל ועבר למפלגת תקומה שהייתה חלק מהאיחוד הלאומי. בבחירות זכתה האיחוד הלאומי רק בארבעה מנדטים ובאוקטובר 1999 פרש פורת מהכנסת, כדי לפנות את מקומו לח"כ צבי הנדל, שפרש עמו מהמפד"ל, על אף שהוצב במקום החמישי (הריאלי) במפד"ל.

לאחר הפרישה מהפוליטיקה

מאז פרישתו לימד פורת במכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, בישיבת בית אורות ובישיבת ברכת משה במעלה אדומים. דרכו שילבה בין עמדה לאומית מובהקת ופתיחות לשיטות לימוד חדשניות, כולל כאלו שבאו מחוץ לעולם הדתי.

היה פעיל בהנהגת "תקומה", ערך את העלון "מעט מן האור" וכתב בו את הטור הראשי. אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו בעלון היה הבאתו של שיר עברי מדי שבוע וחיבורו לתוכן מאמרו על פרשת השבוע. טורים אלו קובצו לסדרת ספרים על חמישה חומשי תורה והגדה של פסח.

פורת נמנה עם מקימי עמותת "אורות חסד" המספקת מוצרי מזון, חשמל ובגדים למעוטי יכולת, ועמד בראשה. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היה מבכירי המתיישבים שנאבקו נגד הפינוי ובתוך כך חיבר תפילה מיוחדת לשלום ההתיישבות בגוש קטיף. עם התחלת השידורים בתחנת הרדיו גלי ישראל, ב-2010, החל להגיש בה תוכנית קבועה.

פינת זיכרון לחנן פורת בבית המורשת בכפר עציון

ב-2010 פורסם כי לקה במחלת הסרטן. בראיון עמו בערוץ 1 אמר שאינו פוחד מהמוות כיון שאינו מאמין ש"עם המוות כביכול מסתיימים החיים. הם עוברים שינוי, הם עוברים הארה גדולה". ב-2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. בדברי הפרס נאמר עליו: "פורת הפך למודל לחיקוי כדמות אשר נוהגת בהתאם להשקפותיו האידאולוגיות".

בה'תשע"א קיבל את 'פרס היצירה היהודית' מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל.

נפטר ממחלתו ב-ו' בתשרי תשע"ב, 4 באוקטובר 2011. על מצבתו חקוקות המילים מספרו של הרצל 'אלטנוילנד' 'בנפשו יביא חלומו'. בעת הלוויתו שרו את הניגון ארבע בבות.

משפחתו

חנן פורת היה נשוי לרחל. לבני הזוג נולדו עשרה ילדים והם גידלו ילדה נוספת כמשפחת אומנה, בין ילדיו עמית פורת מנכ"ל הקיבוץ הדתי ומספר 3 במפלגת הרוח הציונית. התגורר בכפר עציון. גיסו הוא הרב יגאל אריאל ובן דודו הוא חבר הכנסת לשעבר מוטי יוגב.

ספריו

• "את אחי אנוכי מבקש", ספריית בית אל, 1988 (המהדורה הראשונה נקראה את ענת אנוכי מבקש)
• "מעט מן האור" - שיחות לפרשת השבוע על פי אסופת עלוני מעט מן האור, 5 כרכים
• אור ודרור: מעט מן האור להגדה של פסח, הוצאת ספריית בית אל, 2009
• תנ"ך שבעל פה - שיעוריו בימי העיון בתנ"ך במכללת הרצוג ובישיבת הר עציון
• לחיות תהלים - עיוניו במזמורי תהלים, בעריכת משפחתו וחברו יהודה עציון, ידיעת ספרים 2017.

לקריאה נוספת

• חגי הוברמן, חנן פורת - סיפור חייו, ידיעות ספרים, 2012
• עודד מזרחי, 'רציתי להיות טוב' - לקט סיפורים על חנן פורת, הוצאת ראש יהודי, תשע"ג
• צביה פורת, ככה אבא שלי אמר, ידיעות ספרים, 2015

קישורים חיצוניים

• חנן פורת, באתר הכנסת
• חנן פורת, באתר כנסת פתוחה

כתבות

• עדי גרסיאל, ‏מגוש עציון לגוש אמונים ובחזרה, באתר בשבע - ערוץ 7, 18 בדצמבר 2003
• זוהיר אנדראוס, אין על מה לדבר ואין עם מי(הקישור אינו פעיל), נענע10, 26 ביולי 2005
• ירעם נתניהו, שליפות עם הרב חנן פורת, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2008
• יאיר שלג, מופקרים, באתר הארץ, 31 במאי 2007
• עמיחי אתאלי, ההקפאה הכתה בי, באתר nrg‏, 19 במרץ 2010
• יוני קמפינסקי, הרב חנן פורת ריגש והתרגש בבית אורות, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2011
• חיים לוינסון, יהונתן ליס, ברק רביד, נתניהו: "תרומתו של פורת לבניין הארץ - מופת ודוגמה", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
• כתבות, באתר ערוץ 7
• חגי סגל, האיש, הגוש והאמונים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 8 באוקטובר 2011, פורס במקור ראשון
• יעקב בר-און, הסמל של ההתיישבות, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 6 באוקטובר 2011
• חגי הוברמן, ‏משיב בנים לגבולם, באתר בשבע - ערוץ 7, 6 באוקטובר 2011
• הדף של חנן בעץ משפחתו
• יהודה עציון, סוד מילוי הגיא, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 בדצמבר 2011, 25 בדצמבר 2011
• נטעאל בנדל, דברים שלא ידעתם על הרב חנן פורת, כיפה (אתר אינטרנט).
• שירה קדרי-עובדיה, בתו של חנן פורת: אבא לא ראה עצמו כמייצג המגזר, באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2015
• כתבי ynet, הלך לעולמו חנן פורת, ממקימי גוש אמונים, באתר ynet, 4 באוקטובר 2011
• סרטון לזכרו במלאת 8 שנים לפטירתו.

שיעורים

• שיעורים, באתר ישיבה
• שיעורים, בערוץ מאיר
• חנן פורת על "בדמייך חיי", באתר ynet

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28866104חנן פורת