ישיבת ירושלים לצעירים
 סמל הישיבה | |
 | |
| בית המדרש של הישיבה | |
| ישיבה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | תשכ"ד–הווה |
| מייסדים | הרב יעקב פילבר |
| מגמות | ביולוגיה, אלקטרוניקה, פיזיקה, גאוגרפיה |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה |
|
| תלמידים | |
| כ-300 | |
| שונות | |
| ספרים | "שמונה נסיכי אדם"; "דגל ירושלים" |
| מיקום | |
| מיקום | שכונת קריית משה, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°47′15.79″N 35°11′46.81″E / 31.7877194°N 35.1963361°E |
ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב (מכונה גם בקיצור ישל"צ - ראשי תיבות של "ישיבה לצעירים"), היא ישיבה תיכונית עם פנימייה בשכונת קריית משה בירושלים, בצמוד לישיבת מרכז הרב. הישיבה היא אחד מהמפעלים החינוכיים-תורניים שיזם הרב יעקב פילבר בהשראת משנתו החינוכית של הראי"ה קוק, ובהכוונתם של הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.
תולדות הישיבה
בשנת תרצ"ג (1933) הוקמה בשכונת מחנה יהודה ישיבת מכינה ל"מרכז הרב" בשם "תורת ירושלים", בראשה עמד הרב משה בולבין, מתלמידיה הראשונים של ישיבת "מרכז הרב". מכינה זו פעלה למעלה משלושים שנים[1].
ישיבת ירושלים לצעירים הוקמה בשנת תשכ"ד (1964) ביוזמה של הרב אברהם שפירא להקים ישיבה שתתאים לרוחה של הישיבה הגבוהה, ובפרט עבור בניו. הרב צבי יהודה קוק תמך ברעיון. את הישיבה הקים בפועל הרב יעקב פילבר, תלמידו של הרב צבי יהודה הכהן קוק[2]. הישיבה סיפקה מענה חינוכי לבניהם של אנשי מרכז הרב, שלא היו מרוצים מהחינוך במוסדות חינוך חרדיים, שלא היו ציוניים, ובמוסדות מהזרם הממלכתי דתי, שלא היו די תורניים. הרב פילבר צירף אליו את הרבנים עוזי קלכהיים, צפניה דרורי, איתן אייזמן, יעקב כהן[3][4] ועוד. הישיבה כוונה לצעירים בגילאי 12–18, כמוסד בת של ישיבת מרכז הרב. מורה דרכה הרוחני היה הרב צבי יהודה קוק, אם כי הוא נתן חופש פעולה מסוים לצוות הישיבה. המילה 'ירושלים' בשם הישיבה, נוספה לבקשתו של הרב צבי יהודה קוק. הישיבה רכשה בניין סמוך לישיבת מרכז הרב ודירות שכורות באזור שימשו כפנימיות וכיתות. בשנותיה הראשונות המשיכו רוב הבוגרים לישיבה הגבוהה[5].
בחמש-עשרה שנותיה הראשונות (תשכ"ד-תשל"ט), כיהן בראשה מייסד הישיבה הרב יעקב פילבר. הרב איתן אייזמן שימש שנה אחת כממלא מקומו. משנת תש"ם (1979) ועד שנת תשע"ו שימש כראש הישיבה הרב ירחמיאל ויס. משנת תשע"ז ראש הישיבה הוא הרב יאיר גזבר, ר"מ במרכז הרב.
מאמצע שנות השמונים, הישיבה בראשות הרב ויס החלה להכין את תלמידיה לבגרות מלאה. בתקופה זו גדל הביקוש ללמוד בישיבה, נפתחה כיתה נוספת בכל מחזור, וכיום לומדים בישיבה כ-250 תלמידים מכיתה ט' עד י"ב. במשך השנים צומצמה הישיבה מתיכון בן 6 שנות לימוד, לתיכון בן 4 שנות לימוד, ובהמשך נוספה שוב חטיבת ביניים, השוכנת ברחוב קוסובסקי 7. עד תש"ף פעלה במסגרת הישיבה גם כיתת חינוך מיוחד, שהייתה מסיימת מחזור מדי ארבע שנים.
בראשית שנות ה-90 נבנה מבנה לישיבה בצמידות לבניין פנימיית ישיבת מרכז הרב, ששימש לחדרי כיתות ולאולם בית מדרש, והמבנה הראשוני, שנחנך בשנת 1967[6], הוסב כולו לפנימיה. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה הישיבה כיתות לימוד במבנה בית ספר יסודי סמוך, והכיתות הקודמות הוסבו לחדרי פנימיה.
במהלך השנים כיהנו כמורים ור"מים בישיבה דמויות בולטות בציונות הדתית, בהם הרב חנן פורת (לימד ספרות בראשית ימי הישיבה), הרב שלמה אבינר (לימד מתמטיקה), הרב יהושע רוזן (כיהן כר"מ שנים רבות), הרב אברהם רמר (שימש כר"מ שנים רבות), הרב בנימין אייזנר (שימש כר"מ ומשגיח) הרב דוד סמסון ועוד.
הישיבה פועלת באמצעות עמותה רשומה בשם "ישיבת י-ם שע"י ישיבת רבנו מרן א. י. הכהן קוק זיע"א".
הישיבה מחנכת את תלמידיה ברוח תורת הרב קוק, כאשר חלק משמעותי מצוות ההוראה בישיבה מורכב מבוגרי ישיבת מרכז הרב, וכיום אף חלק גדול מהצוות החינוכי הם בוגרים של הישיבה. הישיבה נוקטת במשנה חינוכית של אחריות אישית ומתן אמון בתלמידים.
תוכנית הלימודים
בתחילת דרכה של הישיבה, תוכנית הלימודים שילבה לימודי גמרא עם לימודי הגות ומחשבת ישראל, ולימודי חול נצרכים ברמה מינימלית בלבד. מאוחר יותר, עקב רצונם של הורי תלמידים רבים, צורפו בהדרגה לתוכנית הישיבה לימודי חול נוספים על מנת לעמוד בדרישות משרד החינוך לתעודת בגרות. הרב צבי יהודה קוק, שהיה מורה דרכה הרוחני של הישיבה, התנגד ללימודי שפה זרה בתוך הישיבה, ולפיכך לימוד השפה האנגלית נערכו בכיתה שהייתה מחוץ לתחום הרשמי של הישיבה[7]. מאוחר יותר פסק נוהג זה, וכיום שיעורי אנגלית נלמדים באופן רגיל.
בתקופה מאוחרת יותר, עקב ריבוי התלמידים שביקשו להגביר את כמות לימודי הקודש בישיבה (ביקוש שבעקבותיו קמו בהמשך השנים ישיבות קטנות ציוניות שבהן לא מתקיימים כלל לימודי חול) פתחה הישיבה תוכנית חדשה ששמה "אתר"ג" (ראשי תיבות של 'אל תבואני רגל גאווה'). בראש התוכנית עמד הרב אריה שטרן ובהמשך הרב יוסף ולד. כיום עומד בראשה הרב שמיר שיינטופ.
הפיגוע בישיבת מרכז הרב
ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב
בליל ר"ח אדר ב' תשס"ח (2008) בפיגוע בישיבת מרכז הרב חדר מחבל לספריית הישיבה הגבוהה, מרכז הרב, ורצח שמונה בחורים - חמישה מתוכם היו תלמידי הישיבה לצעירים ותלמיד שישי, בוגר. כ-10 תלמידים נוספים נפצעו בפיגוע. הישיבה זכתה לחשיפה רבה בעקבות האירוע, ובייחוד התפרסם הרב ירחמיאל וייס לאור הספדיו בישיבה והראיונות עמו בכלי התקשורת.
בעקבות הפיגוע, הוציאה הישיבה את הספר שמונה נסיכי אדם, שיצא לאור בקיץ תשס"ח (2008), ובו מאמרים מאת רבנים מובילים בציבור הדתי-לאומי על ענייני השעה, גאולה והתמודדות עם משברים, וכן מאמרים ודברי זיכרון על התלמידים שנרצחו. הישיבה הוציאה ארבעה דיסקים לזכר הנרצחים: "וכל מאמינים", "נעם הנשמות", "נפשי תקשיב שירו" ו"המלך הקדוש", המבוססים ברובם על מנגינות לתפילות בימים נוראים, לפי הנוסח הנהוג בישיבה. בדיסק "נעם הנשמות" כלול לחן של אחד הנרצחים, שגב פניאל אביחיל, לפיוט של רבי יהודה הלוי וכן שיר שחיבר והלחין יונדב הירשפלד שנרצח גם הוא בפיגוע. כמה שירים בדיסקים בוצעו עם זמרים נוספים, בהם "השבעתי" שבוצע עם ישי ריבו, וכן "כנפי רוח", שבוצע עם ביני לנדאו.
הישיבה כיום
תלמידי הישיבה ממשיכים לרוב לישיבות גבוהות וישיבות הסדר. מדי שנה מנסים להתקבל לישיבה למעלה מ-350 תלמידים אך מתקבלים בין 60 ל-70 תלמידים בלבד.
כל שבת שנייה מתקיימת שבת ישיבה, כאשר רוב התלמידים נשארים לשבת בישיבה. במסגרת השבת יש סדר לימוד קבוע, ושיעור של ראש הישיבה. כמו כן יוצא לאור עלון פנים ישיבתי להבעת דעות במגוון נושאים, ששמו "ישלצניק". בשנת תשס"ז חודשה מסורת של הוצאת ביטאון תורני הנקרא דגל ירושלים החמישי במספר, על שם התנועה שרצה להקים הרב אברהם יצחק הכהן קוק. ובשנת תשע"ז יצא הביטאון השמיני. מדי כמה שנים אף יוצא ביטאון ספרותי הנקרא 'ודור יקום וחי'.
סדר החופשות ('בין הזמנים') בישיבה דומה לסדר החופשות בישיבות הגבוהות, יותר מאשר לסדר החופשות בישיבות התיכוניות. כך, יוצאים תלמידי הישיבה לחופשת בין הזמנים הראשונה לאחר יום כיפור וחוזרים רק בר"ח חשוון. החופשה הגדולה הבאה, מגיעה בר"ח ניסן, שאז התלמידים יוצאים לחופש, עד ר"ח אייר. מדי שנה בשנה, במהלך חופשת הקיץ, חלק מהתלמידים מתאספים מרצונם החופשי לשלושה שבועות של לימודי "תורה לשמה", במסגרת תוכנית הנקראת 'ישבה"ז', (ראשי תיבות של 'ישיבת בין הזמנים'), שבמהלכה ישנו לימוד חופשי, בצירוף שיעורי גמרא על מסכת מסוימת. כמו כן ישנם שיעורים בנושאים כלליים ואקטואליים, מפי רבנים ועוד.
מנהל התיכון הוא הרב דוד שמחון. משמשים כר"מים הרבנים אלעד אלטמן, איתן שנדורפי, ידידיה פרידמן, בן ציון בן-פזי, יצחק סמואל, אלישיב ברלין, מנחם שחור, יצחק סומר ויאיר שרעבי.
מקהלת הישיבה
לאחר שבעקבות הפיגוע בישיבה יזמו בה הוצאת דיסקים לזכר הנרצחים, כאמור. הוקמה בישיבה מקהלה מתלמידיה. חברי המקהלה מבצעים שירים שונים, שחלקם נכללים בדיסקים האמורים. רבים מהשירים הינם שירים המבוצעים לראשונה על ידה וחלקם אף נוצרו על ידה או בעבורה. שירים מסוימים בוצעו יחד עם זמרים מפורסמים - ביניהם ניתן למצוא את כנפי רוח בביצוע בכורה יחד עם ביני לנדאו ויסוד כיסא ה' בביצוע בכורה יחד עם יוחאי בן אב"י.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת ירושלים לצעירים (בעברית)- ישיבת ירושלים לצעירים, באתר גיידסטאר ישראל המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
- ישיבה לצעירים לפי תוכניתו של הרב קוק, הצופה, 18 בנובמבר 1966, עמ' 7
- חיים אקשטיין, צעירים בני חמישים, באתר ערוץ 7, 10 בספטמבר 2014
הערות שוליים
- ^ ראו כאן על ישיבת מכינה זו ששמה הרשמי המלא היה "ישיבת מכינה להישיבה המרכזית הקדושה בית אולפנא לצעירים תורת ירושלים".
- ^ שמחה רז, משמיע ישועה, מרכז שפירא, תש"ע, עמ' 550
- ^ הרב יעקב כהן למנוחות, הצופה, 9 ביולי 1969, עמ' 6
- ^ ראו ספר הזיכרון "זכור זאת ליעקב" שיצא לאור כשנתיים לאחר פטירתו, ירושלים שנת תשל"א
- ^ מסיבת סיום בישיבת ירושלים לצעירים, הצופה, 8 ביולי 1969, עמ' 4
- ^ נחנך בניין "ישיבת ירושלים לצעירים", הצופה, 8 בספטמבר 1967, עמ' 8
- ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' יח
31028686ישיבת ירושלים לצעירים