אתחלתא דגאולה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעשה ברבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל השכם בבוקר וראו קרן אור ראשונה של שחר שבקע אורה. אמר: כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, ככל שהיא [הזריחה וכמוה הגאולה] מתקדמת היא גדלה והולכת (ירושלמי ברכות א א).

אתחלתא דגאולהארמית: התחלת הגאולה) הוא מושג רעיוני השאוב מן הגמרא. המדובר הוא בתקופה שבה חל שלב חדש של התעוררות בתהליך הגאולה וביאת המשיח. מדובר בנקודה משמעותית, כיוון שזהו השלב הראשון בתהליך הגאולה המהווה תקופה השונה במובנים רבים מכל מה שקדם לה. מושג זה הוא בין הנושאים הנידונים ביותר במשנת תלמידי הגר"א.

מאפיינים של שלבי הגאולה

במקורות היהודיים, החל מן הגמרא, מופיעים מאפיינים רבים של שלבים שונים בגאולה. מן התיאורים השונים בגמרא עולים מאפיינים שונים של ראשית הגאולה. הבולטים בהם:

  • העובדה שארץ ישראל "נותנת פירותיה בעין יפה" (בגמרא נאמר על כך – "אין לך קץ מגולה מזה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד א')).
  • חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל ביכולתם להשיב מלחמה שערה. כלשון הגמרא "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי [גם] אתחלתא דגאולה היא" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ז, עמוד ב'). משום שעצם העניין שישראל יכולים להשיב מלחמה שערה, זוהי תחילתה של פריקת שעבוד מלכויות מעליהם. שהרי מלחמה מבטאת את ההבדל בין בן חורין לעבד. עבד אינו נלחם, ודרכו להיות כנוע לאדוניו, ואילו כאשר עם ישראל נלחם, הרי זה ביטוי לכך שהם אינם עבדי האומות. וממילא המלחמה היא בכלל תחילת הגאולה.
  • קיבוץ גלויות - כדברי חז"ל (שמעוני הושע, תקיח): מה יציאתם ממצרים בששים רבוא וכניסתן לארץ בששים רבוא – כן לימות המשיח בששים רבוא[1].
  • קשיים וסבל רב (עד שאחד האמוראים אומר: "ייתי (המשיח) ולא אחמיניה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח, עמוד ב') – הלוואי שיבוא המשיח, אך איני רוצה לחיות אז)[2].

במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים[3]התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית[4] והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ[5].

סדר האתחלתא

חז"ל אומרים:

יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה' הֲדַר אֱלֹקֵינוּ. מפני מה כתיב כך? ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר: ישושום מדבר וציה. ואחרי כן: [ו]תגל ערבה ותפרח כחבצלת. ואחרי כן: פרוח תפרח. ואחרי כן: כבוד הלבנון נתן לה. ואחרי כן: המה יראו כבוד ה' הדר אלקינו.

תנחומא דברים סימן א'

חז"ל מלמדים אותנו את סדר האתחלתא:
א. בתחילה משיש את המדבר – דהיינו הופך את ארץ ישראל שהיתה שממה כמדבר כדתיב (ישעיהו סד, ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה" למקום פורח.
ב. אחר כך הופך את אותו המקום הראוי ליישוב, למקום שהחיים בו שוקקים והומים ומרובים כצאן אדם.
ג. ואחר כך מעמיד את כבוד הלבנון, דהיינו כבודו של מקום המקדש, ועיר האלקים המושפלת עד שאול תחתיה מתחילה אף היא להתכונן מבחינה גשמית להתאים לשמש כעיר לקודש ולמקדש. וכלולה בזה גם הכנת המקום מבחינה גשמית להכיל ריבוי עולי רגלים בסביבות ירושלים, כגון על ידי הכנת בתי הארחה גדולים בריבוי גדול סביב אותו מקום וכבישת הדרכים ומבואות העיר להיכנס לתוכה המון עם בריבוי גדול.
ד. כל הדברים הללו הינם בבחינת 'רגלי מבשר' לעת בוא כבוד ה' הדר אלקינו, בעת בה תמלא הארץ דעה את ה'.

ממתי מתחילה הגאולה

מצאנו כמה דעות מתי תחילת תהליך הגאולה:

  • תלמידי הגר"א בירושלים כתבו כבר בשנת ה'תקצ"ז, כאשר הצליחו להתחיל לבנות קצת את ירושלים (כ-5,000 נפש) שהם נמצאים באתחלתא דגאולה.
  • בספר קול התור כותב בשם רבו שהחל משנת ת"ר מתחיל האתחלתא דגאולה, כך גם כתב הרב אלקלעי, ונתן סימן לדבר 'בראשית' אותיות ת"ר אשיב, בשנת ת"ר אשיב את שבות יעקב.
  • הרב יהושע מקוטנא כתב (שו"ת ישועות מלכו יורה דעה, סו): "ואין ספק שהיא (מצות ישוב ארץ ישראל) מצווה גדולה כי הקיבוץ (חזרת עם ישראל לא"י) הוא אתחלתא דגאולה".
  • הרב יוסף חיים זוננפלד ראה בפריחת המושבות בארץ, אתחלתא דגאולה.
  • מלבי"ם סבר כאשר יתנו אומות העולם רשות לעם ישראל לעלות לארץ ויהיה ישוב יהודי גדול בארץ מתחיל האתחלתא דגאולה.
  • יש שראו בקום המדינה בשנת תש"ח ראשית צמיחת גאולתנו.
  • דעת רבי יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר[6], והרבי מליובאוויטש[7], כי לפני ביאת המשיח אין אתחלתא דגאולה בכלל.

אתחלתא דגאולה – קמעא קמעא

כתב בספר קול התור (א,טו) בשם הגר"א: לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא, מעט מעט, על פי חז"ל[8] כך היא גאולתם של ישראל: קמעא קמעא באה, כאיילת השחר. לכן כל פעולה של אתחלתא יש להתחיל אפילו במעט.

המדרש (לעיל) מבאר את הטעם: אנחנו נמצאים בעידן של חשכה, בעידן של גלות. העיניים שלנו, עדיין אינן מסוגלות לקלוט את האור. כשם שאם הייתה השמש עולה מתוך חשכה גמורה, ופתאום שמש – היא הייתה מסנוורת, לא היינו מסוגלים לראות. הקב"ה ברא כך את עולמו שהשמש תעלה קמעא קמעא? כדי שניתן יהיה להסתגל בתחילה לאור מועט ומצומצם יותר. כך כנסת ישראל צריכה להסתגל לגאולה ואז הגאולה באמת תהיה ניתנת לעיכול על ידינו.

מדוע גאולת מצרים לא הייתה באתחלתא של קמעא קמעא?

המהר"ל (גבורות ה', לה) מבאר: גאולת מצרים הייתה ניסית, לכן היא בחיפזון. גאולה אחרונה מתנהלת בדרך הטבע לכן היא לאט לאט. במקום אחר (נצח ישראל, מז) הוא מבאר: גאולת מצרים הייתה לשעה, וכל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר הזמן. אבל הגאולה האחרונה היא נצחית, לכך היא נבנית היטיב ולא בחיפזון.

הבני יששכר[9] מבאר: גאולת מצרים הייתה באתערותא דלעילא, ללא שום מעשה מצדנו, כי לא יכלו להתמהמה, שכבר נשתקעו במ"ט שערי טומאה. גאולה אחרונה היא באתערותא דלתתא - בידי אדם לזכות אותנו שיהיה לנו חלק בגאולה, לכן היא לאט לאט.

בגאולות קודמות

רמח"ל (במאמר הגאולה) והגר"א[10] כותבים כי לכל גאולה יש שני זמנים: פקידה (אתחלתא), זכירה (סיום הגאולה). בגאולת מצרים ובגאולת בבל, ובעתידה להגלות במהרה בימינו.

בגאולת מצרים: אתחלתא: משה רבנו מבשר על הגאולה, והעבודה פוסקת מר"ה. סיום הגאולה: קריעת ים סוף.

בגאולת בית שני: אתחלתא - כורש נותן רשות לעלות ולבנות, עולים ארבעים אלף יהודים, וכורש חוזר בו והם נשארים בארץ. סיום הגאולה - דריוש השני נותן רשות לעלות לא"י ולבנות את בית המקדש.

אתחלתא דגאולה בידי אדם

בשנות ה'ת"ר – הת"ש התחוללה מחלוקת גדולה בעם ישראל, כיצד תתחיל הגאולה? היו מגדולי ישראל שחשבו, כי גם תחילת הגאולה תגיע משמים, ואסור לנו לעשות מעשים גשמיים לעורר את הגאולה[11]. לעומת זאת הגר"א, הרב יהודה אלקלעי ועוד רבים רבים מגדולי ישראל סברו, שתחילת הגאולה תהיה על ידי השתדלות מצידנו[12].

בעקבות זאת הגר"א ציווה לתלמידיו לעלות לארץ במסירות נפש, היא עליית תלמידי הגר"א.

הרב יהודה אלקלעי סבר שאם ח"ו ינסך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ לארץ ישראל עד שנת הת"ש, אזי יגיע הזמן שביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה יקבץ נדחנו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לא־להי ישראל לשוב להסתופף בצלו בארץ ישראל [כמו שבסוף אירעה השואה].

תמונה של שער הספר לכו נרננה העוסק בנושא אתחלתא דגאולה בזמננו

אתחלתא דגאולה – לעניין הלכה

לאתחלתא דגאולה יש כמה השלכות הלכתיות:

א. הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) אומרת: בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל היה שלא יעלו בחומה (רש"י: יחד, ביד חזקה) לארץ ישראל. רבים מהפוסקים סוברים, שאיסור זה פוקע בעת הגיע 'אתחלתא דגאולה'. כנאמר בגמ' שהאיסור הוא "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז). כאשר יש סימנים משמים של תחילת הגאולה, הרי זה סימן שה' חפץ שנחזור[13].

ב. לבני חוץ לארץ אין חובה לעלות לארץ ישראל (ראה אגרות משה אבה"ע א, קב), אמנם מעת שהתחילה הפקידה/אתחלתא דגאולה, יש חובה לעלות לארץ ישראל. לכן בבית שני שלא עלו בני הגולה, מעת שהתחילה הפקידה (בהכרזת כורש) אמרו עליהם במדרש ובגמ' שהם אשמים בחורבן המקדש, ובמה שלא נתקיימו כל הנבואות[14].

ג. הגמרא כותבת בנחרצות: "תיפח עצמן של מחשבי קצין" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), אך רבים פירשו זאת כאזהרה כנגד קביעת תאריך מדויק לביאת המשיח, ולכן היו כאלו, והבולט שבהם היה הגר"א, שסברו כי מותר ואף רצוי לקבוע את העת שממנה מתחילה להתעורר הגאולה. כך, תלמידי הגר"א הצביעו על שנת ה'ת"ר כתחילת הגאולה. תלמידי הגר"א יצרו את המושג "אתחלתא דגאולה" ככינוי לתקופה הכוללת חלק מהמאפיינים בנ"ל, וסברו כי תקופתם אכן כזו. מנהיגים חסידיים רבים שקדמו לעליית תלמידי הגר"א, עלו אף הם לארץ מתוך אמונה בייחודה של התקופה מבחינה משיחית, אף שלא השתמשו במושג "אתחלתא דגאולה".

הגר"א אמר לתלמידיו[15], שעיקר האתחלתא תתחיל משנת ת"ר, על פי האמור בספר הזוהר שבשש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעינות של החכמה למטה ויתוקן העולם וכו' להקים את כנסת ישראל מהעפר.

מלבי"ם כתב הגאולה תצמח לאט לאט (אתחלתא דגאולה), ואחד מהשלבים הראשונים יהיה ישוב בא"י ברישיון המלכות, קודם ביאת המשיח[16].

בנו של החפץ חיים הביא משמו: בשנת תר"ן כשהחלו לגרש את בני ישראל ממוסקבה, נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. באותו פרק קיבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער כי הימים ימי עקבתא דמשיחא, וכי פקד ה' את עמו, ואפשר שהוא אתחלתא דקיבוץ גלויות, שהוא קודם ביאת המשיח (מכתבי החפץ חיים עמ' 44)[17].

הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב הפותח בזה"ל: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון היישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה"[18].

גם רבים רבים מתלמידי הגר"א כתבו כך בזמנם בשנת תקצ"ז, במכתב שכתבו לאחר שבנו את בית הכנסת מנחם ציון. (צילום כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ החורבה)[19]. כך גם כתב האדמו"ר ממודז'</nowiki>יץ[20], הגאון ר' יהושע מקוטנא.

הרב יהודה אלקלעי האריך הרבה בספריו שמשנת ה'תר"פ מתחילה האתחלתא דגאולה, כמו שאמרו בגמרא[21] "ימות המשיח... ארבע מאות שנה", לפני האלף השביעי.

המשך חכמה ועוד רבים מגדולי ישראל ראו בהצהרת בלפור אתחלתא דגאולה/פקידה, כשם שבזמן בית שני הייתה הכרזת כורש נחשבת פקידה[22].


הערות שוליים

  1. על פי דברי הגר"א המובאים בספר בחר ה' בציון עמ' ק"ל.
  2. מאפיין זה יותר שייך למושג עקבתא דמשיחא, ולא לאתחלתא דגאולה. ראה נחלת ה'נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf, Google Docs, עמ' 99.
  3. ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט.
  4. ראו שו"ת ישועות מלכו ושו"ת דברי יואל.
  5. ראו שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו. דברים דומים כתבו גם הרב קלישר והרב קוק.
  6. ויואל משה, מאמר שלוש שבועות, אות סט.
  7. "אתחלתא דגאולה" בחב"דפדיה
  8. ראה מדרש תנחומא לעיל, ירושלמי ברכות א, א, מדרש תהילים יח, לו. זוהר וישלח קע, א. קובץ קמעא. ובאריכות גדולה בספר 'קמעא קמעא', הרב חיים דרוקמן.
  9. בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ח - מצות תאכל.
  10. לכו נרננה.pdf (עמ' 98), Google Docs, ראה עוד בספר אחרית כראשית, הרב אריה שפירא
  11. הרבי מסאטמר, דברי יואל, פרשת בהעלותך ד"ה אמנם הדבר מובן. כבר סבו ר' משה טייטלבוים בעל הישמח משה, סבר כך שפירסם מכתב בשנת תקצ"ז (תקופת תלמידי הגר"א) שרעידת האדמה בצפת הוא משום שיצאו מהגלות לפני הזמן. אבל כל גדולי הדור כבר בזמנו חלקו על דבריו, ראה בספר בחר ה' בציון עמוד 114.
  12. לכו נרננה.pdf (עמ' 4,34), Google Docs
  13. קדושת ציון גליון 23.pdf (עמ' 28), Google Docs
  14. הגדרת מצוות ישוב ארץ ישראל.pdf, Google Docs
  15. נחלת ה', בחר ה' בציון.pdf (עמ' קכ"ז), Google Docs, ראה גם קול התור
  16. מתוך מכתב שכתב המלבי"ם לר' צבי קלישר, מובא בספר בחר ה' בציון בחר ה' בציון.pdf, Google Docs עמ' 99. כך גם מספר הרב מימון בספרו (פרקי זכרונות) שבשנת תרל"ה הספיד המלבי"ם את הרב קלישר והרחיב בענין שאתחלתא דגאולה מגיעה בידי אדם.
  17. בחר ה' בציון.pdf (עמ' 65), Google Docs
  18. נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 275), Google Docs
  19. נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 175), Google Docs
  20. נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 290), Google Docs
  21. בפרק חלק (סנהדרין צט, א)
  22. לכו נרננה.pdf (עמ' 15,68), Google Docs
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0