מזכרת בתיה

מזכרת בתיה

בית הכנסת המרכזי של המושבה
מדינה
מחוז	המרכז
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
ראש המועצה	גבי גאון
גובה ממוצע	‎62 מטר
תאריך ייסוד	1883
סוג יישוב	יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	15,996 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	129
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎1.6% בשנה
- צפיפות אוכלוסייה	2,156 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	107
תחום שיפוט	7,420 דונם
- דירוג ארצי	160
(למפת גוש דן מוגדלת)   מזכרת בתיה (למפת גוש דן רגילה)   מזכרת בתיה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מזכרת בתיה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מזכרת בתיה 31°51′09″N 34°50′35″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019	8 מתוך 10
- דירוג ארצי	28
מדד ג'יני לשנת 2019	0.4510
- דירוג ארצי	46
לאום ודת   יהודים: 98.5%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 1.5% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 6.9% גילאי 5 - 9 10.4% גילאי 10 - 14 11.3% גילאי 15 - 19 9.0% גילאי 20 - 29 11.5% גילאי 30 - 44 17.5% גילאי 45 - 59 19.9% גילאי 60 - 64 3.9% גילאי 65 ומעלה 9.5% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך סה"כ בתי ספר 7 –  יסודיים 5 –  על-יסודיים 4 תלמידים 3,779  –  יסודי 2,120  –  על-יסודי 1,659 מספר כיתות 134 ממוצע תלמידים לכיתה 27.9 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל מזכרת בתיה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.mazkeret-batya.muni.il

מַזְכֶּרֶת בַּתְיָה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל. מזכרת בתיה הוקמה כמושבה בשנת 1883, ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר. המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. שמה המקורי היה "עקרון" ולבקשת הברון, במהלך ביקורו במקום באפריל 1887, תושביה החליפו את שמה למזכרת בתיה על שם אם הברון, בטי סלומון דה רוטשילד. מזכרת בתיה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1952. שטח השיפוט שלה הוא כ-7,000 דונם.

היסטוריה

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מי שמימן את רכישת הקרקעות ותמך במתיישבים עד שעמדו בכוחות עצמם

הרב שמואל מוהליבר

העיתונאי יחיאל ברי"ל

הרב הראשי של פריז, צדוק כהן

הקמת המושבה

היוזמה

בסוכות ה'תרמ"ג (ראשית אוקטובר 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון דה רוטשילד מפריז לתמוך בתוכנית שיזם יחד עם יחיאל ברי"ל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מדרום רוסיה יקימו מושבה חקלאית בארץ ישראל. ברי"ל ניסח הצעה בכתב ומוהליבר, אליעזר איזידור, צדוק כהן ומיכאל ערלינגר, מראשי כי"ח ומקורבים לברון, בחנו את ההצעה ומצאו אותה מתאימה. הוסכם שהברון רוטשילד יממן את בניית הבתים וכי"ח תקצה למתיישבים אדמות מתוך אדמות מקוה ישראל. ברי"ל מצא איכרים שומרי תורה ומצוות מבני הכפר היהודי נובופבלובקה בקרבת העיירה רוז'ינוי, ברוסיה הלבנה (אז חלק מהאימפריה הרוסית ובשנות האלפיים, בבלארוס) שרצו לעלות לארץ ישראל, גייס את המימון הדרוש לנסיעה, וליווה אותם בעלייתם.

בחירת החלוצים

בשונה מהמושבות הראשונות שהוקמו על ידי חובבי ציון, פקידי הברון הם שבחרו את המתיישבים, והיו אלה איכרים ובעלי מלאכה בעלי ניסיון בעבודה חקלאית. כאשר הגיע יחיאל ברי"ל לנובופבלובקה, כדי לגייס איכרים לייסוד מושבה עברית בארץ ישראל, הצטרף לתפילת השבת ובסיומה סיפר למתכנסים על מטרת בואו וביקש שהמעוניינים יבואו למחרת בבוקר לבית הגבאי - למחרת התייצב שם כל הכפר. ברי"ל בחר מתוכם עשרה גברים חזקים בעלי ידיים מיובלות, אך לאחר מכן העשרה ביקשו להשלים את מספרם לאחד עשר, כדי שיהיה להם מניין גם אם אחד מהם חולה ותבעו במפורש את צירופו של חיים משה פרס, שנחשב למשכיל בין בני המקום, כדי שיהיה מי שיכתוב עבורם מכתבים ויקרא את התשובות.

רכישת האדמות

בתחילה, הגיעו אחד עשר האיכרים, שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם ועבדו במקווה ישראל. כשהחלוצים הגיעו ארצה הם גילו שעדיין לא נרכשו אדמות חקלאיות עבורם, לכן ביקשו מנציג הברון רוטשילד, הפקיד הירש, לאפשר להם לצאת לחיפוש אחר קרקעות מתאימות. הירש נענה ויצאו לדרך שלושה חלוצים, חיים משה פרס, משה ליב ברנשטיין ויעקב ארקין יחד עם שני מלווים מטעם הפקיד. השליחים בחנו אדמות באזור ראשון לציון ופסלו אותן. הם הגיעו לאזור הכפר הערבי עאקיר, שם ראו אדמה שחורה המתאימה לגידול חיטין ובאמצעות הלוואה של הברון רוטשילד רכשו אלפיים וחמש מאות דונמים. הם התחילו לחרוש אותה ב-ז' בחשוון ה'תרמ"ד, 7 בנובמבר 1883, אירוע הנחשב לייסוד המושבה, וקראו לה "עקרון".

המייסדים

ראשי משפחות המייסדים היו: יעקב ארקין, צבי ארקין, ברוך צבי ברנשטיין, אברהם יעקב גלמן, יחזקאל לוין, יעקב לסקובסקי, משה מלר, חיים משה פרס (פרעס), דב רודבסקי, יהושע רובינשטיין ואפרים שקולניק. בין המצטרפים בהמשך למקימי מזכרת בתיה היה מרדכי ניימן מאנשי העלייה הראשונה ומחלוצי החקלאות בארץ ישראל ועוד קבוצה של יהודים יוצאי רומניה.

בהמשך מצאו מומחי הברון כי בעקרון האדמות מרובות מכפי הדרוש לאחת-עשרה המשפחות. בא מר הירש והציע להוסיף עוד שלוש משפחות: משה אליהו הרשקוביץ מוותיקי השומרים של מקווה-ישראל, לוויטה זליג אהרון שהיה נגר אומן במקווה-ישראל כבר כמה שנים, ודוד נוימן, אזרח עות'מאני שנמלט מרומניה המורדת אל בנו תלמיד במקווה-ישראל.

לשלושה צורפו עוד ארבעה: שאול הלזנר יליד סבסטופול ותלמיד מקווה-ישראל, יעקב גולד, גרשון שרשבסקי ושלמה הכהן ווייסברג - אף הם אזרחים עות'מאניים פליטים מרומניה.

עיתון הצבי מתאריך כ"ו אדר ב' תרמ"ו (1886), מביא את הידיעה, תחת הכותרת : "העקרונים שמחים בחלקם", ובהמשך הידיעה : "מעקרון מודיעים : י"ז משפחות נאחזו שמה. לכל אחת מהן מק"ג עד ק"ס דונם אדמה. השנה זרעו כל אחד תשעים דונם חטים ושעורים ושבעים דונם הניחו לזרע הקיץ, איכרי עקרון שמחים מאד בחלקם, את נדיבם יברכו שבע פעמים ביום ואת פקידם יאהבו, כי מתנהג איתם ברחמים".

מבני המושבה

קזרמת משפחת לוין, שהוקמה בשנת 1884 - צילום: 2008, קזרמה זאת היא השמורה מבין אלו שהוקמו

מאחר שלא קבלו רשות מהממשלה העות'מאנית לבנות בתי מגורים, בנו בתחילת 1884, ארבעה בתים דו-קומתיים, בתור רפתות, כאשר הקומה הראשונה שמשה כרפת והשנייה חולקה ליחידות מגורים. אלו היו הבתים הראשונים של המושבה. עקב הצפיפות הרבה ופשטות הבתים כונו הבתים קזרמות, שמשמעותם ברוסית "בית מגורי חיילים". קירות הבתים נבנו מאבני כורכר, כמקובל באותם הימים, וקשתות מעץ, שעליהן הוקמה הקומה השנייה, שמרו על יציבות המבנה. בשנת 1888 הרפתות הועברו לקצה החצר והקומה הראשונה הוסבה למגורים. הרעפים למבנה הובאו ממרסי שבצרפת. המחיצות בין החדרים נבנו בשיטה שהייתה נהוגה בזמנם "השיטה הבגדדית" - עם מסגרת עשויה לוחות עץ ומילוי של חומר בתוכה.

במהלך השנים 5–1884 עלו גם בני המשפחות של המייסדים, וכבר ב-1884 הצטרפו אליהם שבע משפחות נוספות ממקומות שונים. איסור הבניה התבטל, ונבנו בתי מגורים רגילים. משפחות בודדות מעטות, בעיקר של בעלי מלאכה, המשיכו להצטרף גם אחר כך.

בית משק הברון

המבנה המרשים במושבה הוא בית משק הברון, המהווה היום מרכז תרבותי. הוא נבנה בשנת 1892 כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון. שני שערים, מעוצבים בקפידה, הובילו לחצר. החצר הוקפה חומה מאבנים. בקומת הקרקע, האולם הגדול שימש לאחסון בהמות, כלי עבודה גדולים וכרכרות. בפנים היה אסם ויציע עץ וגלגלת עץ להעלאת יבול החיטה. בשני המגדלים בצדי המבנה התגוררו פקידי הברון, הגננים ושאר בעלי התפקיד במושבה. במבנה קיים מרתף.

בעת השיחזור של המבנה הסתבר כי הוא נבנה מחומרים מעולים: אבני כורכר מסותתות היטב, קורות עץ ולוחות עץ, חלקם מארזי הלבנון. זו הסיבה שהמבנה נשמר היטב מעל למאה שנה. רק פעולות קלות נדרשו לשם ביצוע השיחזור.

רפת במזכרת בתיה

תמיכת הברון

הרחוב הראשי במושבה על שמו של הברון

הברון המשיך לעזור ולתמוך במושבה, ופקידיו ניהלו אותה ביד רמה. לאיכרים היו חיכוכים רבים עם הפקידות, והם ניסו למרוד פעמיים. בשנת השמיטה תרמ"ט, הראשונה של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י, שמרו האיכרים בקפדנות את השמיטה, בקשיים רבים, כדעת רבני העדה האשכנזית בירושלים, בניגוד למושבות האחרות שנהגו על פי היתר המכירה. פקידי הברון בקשו לכפות עליהם לעבד את האדמה ומנעו מהם תמיכה במשך זמן רב.

במרד השני, בשנים 1893–1890, התחילו האיכרים לנטוע עצים כל אחד על אדמתו, כנגד הברון ופקידיו שדרשו לנטוע את העצים במרוכז, וראו את האיכרים כאריסים על אדמת הברון כל עוד לא החזירו את מלוא חובם על קניית הקרקע (החובות והבעלות על האדמות הוסדרו רק ב-1930). המרד דוכא באכזריות, ומשפחות אחדות גורשו מהמושבה. שלטון הפקידות הסתיים (או התמתן) ב-1900, כאשר הברון העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א (ויותר מאוחר - פיק"א).

מים וחקלאות

הבאר היום

פעמון המושבה מזכרת בתיה

בית משק הברון, מזכרת בתיה

מקור המים הראשון של המושבה הייתה באר שחפרו עם הקמת היישוב בשנת 1883 ונקראה "באר האנטיליה". מי התהום נתגלו בעומק של כ-30 מטרים והועלו על ידי מערכת של כלי קיבול, תיבות עץ במקרה זה, אשר הופעלו על ידי מערכת גלגלי שיניים שפעלו בכוח סיבוב בהמה, בדרך כלל סוסים. תיבות אלה העלו את המים אל גג המבנה וממנו הוזרמו המים בתעלה אל עבר הבריכה והובילו אותם לבתים במכלים, ביד או על גב בהמה.

אברהם משה לונץ כתב בשנת 1891: "ובאר גדולה אשר מימיה יעלו בכח סוסים". מ-1912 שאבו את המים מבאר שנייה, בכח מנוע דיזל, אל מגדל מים, ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל הבתים בכוח הכובד. הבאר עומדת על תילה משוחזרת, לעיתים אף פועלת.

הענף החקלאי הראשון והעיקרי של המושבה היה חיטה וגידולי שדה אחרים, וכוח העבודה לחרישה ולהובלה היה השור, עד שהטרקטור החליף אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה. אדמות המושבה, גם אחרי שנקנו שטחים נוספים, לא הספיקו לקיום סביר מגידולי השדה, וכל השנים חיפשו וניסו ענפים מכניסים יותר, בעיקר מטעים. בשנות ה-20 התפתחו גידול הירקות ומשק החלב, והחל משנות ה-30, למרות הבארות מעוטות המים באופן יחסי – ההדרים. בסוף שנות ה-50 התחילו לנטוע כרמים. משנות ה-70, בהן התחילה המושבה להתרחב, עובדים רוב התושבים מחוץ לה.

חברת "לינת צדק"

במושבה לא היה רופא ובית החולים הקרוב ביותר היה ביפו והובלת חולה אליו בעגלה, בדרכים המשובשות שהיו אז, הייתה לוקחת יום שלם. בחורף, כשזרמו מים בערוצי הנחלים, המושבה נותקה לחלוטין מכל שכנותיה. כדי לתת תשובה לחולים, שלא הבריאו תוך שבוע, התארגנו כמה נשים צדקניות, בהנהגת חיה-רוחלה פרס (פרעס), כלתו של חיים משה פרס, והקימו את חברת "לינת צדק". בחדר חולים מאולתר זה טיפלו הנשים בחולים באמצעים שעמדו לרשותן, חוקן, כוסות רוח, סיר לילה ואבקת כינין. הן גם ניהלו יומן בו רשמו את התפתחות המחלה וההחלמה.

היחסים עם השכנים הערבים

חומות עקרון

במשך השנים, התקיימו לרוב יחסי שכנות טובה עם הכפר הערבי הסמוך, עאקיר. רבים מבני הכפר עבדו במושבה, והדרך אל המושבה עברה בכפר.

המושבה סבלה ממכת גניבות, נגנבו בהמות עבודה, שוורים, פרות, סוסים ותבואות, אף על פי שהוצבו שומרים רבים בלילות. ריבוי הגניבות אילץ את האיכרים להקיף בחומות גבוהות את חצר המשק, הרפת, האורווה והמתבן. גם החומות לא עצרו את הגניבות.

מאורעות ומלחמות

המושבה לא הותקפה במאורעות. היא פונתה ללילה אחד בעקבות ההתקפה על חולדה הסמוכה במאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות, בעקבות חסימתן של דרכים ישירות יותר לירושלים הנצורה, עברה עיקר התנועה היהודית דרך הכביש שעבר בתוך עאקיר וממנו המשיכו למזכרת בתיה ולחולדה לעבר כביש מסמיה-לטרון. מאוחר יותר נחסם גם קטע כביש זה על ידי ערביי עאקיר ונוסעי השיירות נאלצו לעקוף את הכפר דרך פרדסי נען בדרכם למזכרת בתיה. בתחילת מאי נכבשה עאקיר והמחסום הוסר התחבורה לירושלים המשיכה לעבור במושבה עד שהשלימו את "כביש הגבורה" (מרמלה לצומת שמשון) בסוף 1948 (קטע כביש 411 העוקף את קריית עקרון ואת המושבה נסלל כעשרים שנה מאוחר יותר).

אוכלוסייה

בית טיפוסי מראשית ימיה של המושבה, פברואר 2007

עד ראשית שנות ה-70 המושבה הייתה קטנה – כ-200 תושבים ב-1890, כ-500 ב-1940, ולא הרבה יותר מזה ב-1960. בשנים 1970–1969 נבנו השיכונים הראשונים, חלקם בתי דירות וחלקם דו-משפחתיים. עולים, בעיקר מצפון אפריקה, הובאו ושוכנו בהם, ואופי אוכלוסיית היישוב התחיל להשתנות. באותו זמן, בקירוב, התחילו לבנות במושבה בתים פרטיים, קרקע חקלאית הפכה למגרשים, והמושבה המשיכה לגדול בדרכה להפוך לעיירה הקטנה, רובה שכונות שינה, שהיא עכשיו.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים במזכרת בתיה 15,996 תושבים (מקום 129 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 13,076 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

פוליטיקה מקומית

ראשי המועצה המקומית

• 1952 - 1956: משה לוין (1908 - 1970)
• 1956 - 1962: חיים לוי (1889 - 1983)
• 1962 - 1969: עמנואל הלזנר
• 1969 - 1985: רפי סוויסה
• 1985 - 1993: רפי אלול
• 1993 - 2003: רפי סוויסה
• 2003 - 2018: מאיר דהן
• 2018 - הווה: גבי גאון

מזכרת בתיה ושכנותיה

מזכרת בתיה ממוקמת ליד קריית עקרון ושתיהן סמוכות לעיר רחובות ובשנת 2003 הועלתה הצעה לאחד את שלושת היישובים. ההצעה נדחתה והועלתה הצעה חדשה, לאחד רק את מזכרת בתיה עם קריית עקרון, אך גם הצעה זו לא יצאה לפועל.

מזכרת בתיה, יחד עם קריית עקרון ונס ציונה, מאוחדות מ-2013 בתאגיד מים וביוב בשם "מי ציונה".

תחבורה

כבישים

במלחמת העצמאות, בגלל קשיי התחבורה בכבישים שונים, התרכזה התעבורה ממישור החוף לירושלים בכביש 411 דרך מזכרת בתיה לכיוון חולדה.

כביש 6 עובר בקרבת היישוב ויש תוכנית לחבר את רשת הכבישים המקומית באמצעות מחלף יהלום באזור חולדה, שיחבר את כביש 411 לכביש 6. המחלף אושר סטטוטורית והליך התכנון הושלם.

רכבת

בתוכניות הפיתוח של רכבת ישראל נכללה גם בניית תחנת רכבת במזכרת בתיה. במרץ 2016 פורסם המכרז להקמת התחנה. וב30 במרץ-כ"ג אדר ב' תשע"ט נפתחה התחנה לציבור הרחב על ידי שר התחבורה דאז ישראל כץ. במתחם מתוכנן גם אזור מסחרי. מהתחנה יוצאות רכבות בקו תל אביב - באר שבע.

מרוץ מזכרת בתיה

במזכרת בתיה מארגנים מרוץ עממי שנתי החל מ-2013.

מוזיאונים

מוזיאון המושבה

משוריין ממלחמת העצמאות

ממוזיאון המושבה - מטבח מהימים ההם

מוזיאון המושבה במזכרת בתיה

מוזיאון המושבה נקרא על שם בן המושבה ערן שמיר - סגן מפקד סיירת הצנחנים שנהרג ב-1997 במבצע מרכבות האלים בלבנון. המוזיאון מוקדש לתולדות המושבה מזכרת בתיה. המוזיאון כולל את המבנה המרכזי, שהיה "בית הפקידות", אחר כך בית ועד המושבה, בית המועצה המקומית, והדואר. בסמוך בקזראמה שמימין למוזיאון בקומת הקרקע בו היה בית הרוקח, חדר נוסף המשמש להקרנת סרט מראשית המושבה. מעבר לרחוב קזארמת בית לוין, ברפת שבקצה החלקה תצוגת כלי עבודה ובתווך מבנה עם מכונות ויצירות מבית היוצר של חתן פרס קפלן - אשבל.

אתרים נוספים המשמרים את עברה של המושבה וכלולים בסיורים הנערכים בה: הבאר הראשונה משנת 1884 ועליה מתקן אנטיליה הנמצאת ברחוב המייסדים בסמוך לבית משק הברון. בפינת הרחובות : הגורן - נתיב השיירות מצוי "גן הברון" . גן משוחזר בו נערכו ניסויים לאיקלום סוגים שונים של עצים כדי לבחון מה ראוי לנטוע בשדות המושבה. מול הגן מוצב משוריין זכר לימים בהם הייתה הדרך מתל אביב לירושלים חסומה על ידי הכפריים הערבים בכפר סלמה - היום כפר שלם ובכפר יזור - היום אזור. השיירות לירושלים נאלצו לנסוע מתל אביב דרומה למקווה ישראל - משם לחולון לראשון לציון - לרחובות ודרך צומת ביל"ו עברו השיירות דרך המושבה לקיבוץ חולדה ומשם ב"דרך בורמה" עלו לירושלים. לזכר אותם ימים נקרא הרחוב "נתיב השיירות" . ליד המשוריין אנדרטה קטנה עם מילותיו של נתן אלתרמן: כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת. אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.

במוזיאון שתי קומות: בקומה הראשונה - שרידי בית הכנסת הראשון של המושבה שנהרס, שולחן לימוד לתלמידים, פריטי לבוש, כלי עבודה ותפירה, כלי בית, כלי אוכל ורהיטים. בקומה שנייה יש גם תערוכות מתחלפות. בחזית הבית שובך יונים מאותם הימים. בסמוך למוזיאון ניצב תא טלפון אדום בריטי עם סמל הוד מלכותו כמו בלונדון.

מוזיאון הרב מוהליבר

מוזיאון הרב מוהליבר ממוקם במבנה עתיק מסוף המאה ה-19 במפגש הרחובות רוטשליד והרב מוהליבר. המוזיאון שופך אור על דמותו של הרב מוהליבר באמצעות מיצג אור-קולי הסוקר ציוני דרך בתולדות חיבת ציון ובחייו של הרב מוהליבר.

יהדות במזכרת בתיה

מעשר עני

מייסדי המושבה היו יהודים דתיים, שהקפידו בקיום מצוות. אף על פי שרבנים שונים ניסו להקל עליהם, למשל במצוות מעשר עני, אותה הציעו להם להחליף בתשלום למלמדים, האיכרים הקפידו עם עצמם והגישו מעשר עני לעניי ירושלים.

בתי הכנסת

בית הכנסת הראשון הוקם במרכז המושבה במבנה בן 3 קומות. הקומה הראשונה שימשה כבית הספר, בקומה השנייה הייתה עזרת גברים, ובקומה השלישית - עזרת נשים. מול בית הכנסת הוקם מבנה ציבור נוסף ששימש כבית פקידות הברון והיום משמש כמוזיאון המושבה. השילוב של אדמה כבדה ופעילה, עם בנייה מאבני כורכר ללא בטון וברזל, הביא להיווצרות סדקים במבנה בית הכנסת עד שנאלצו להרוס אותו ולבנות בית כנסת חדש במקומו. בשנת התרפ"ז נבנה, במה שהיה אז קצה המושבה, בית כנסת חדש. בית הכנסת המכונה "הגדול" ממוקם בצומת הרחובות רוטשילד, מוהליבר ואליהו - על שם הברון והרב שאחראים להקמת המושבה, ועל שם בן המושבה אליהו הרשקוביץ, שנפל כלוחם בבריגדה היהודית בסוף מלחמת העולם השנייה, באיטליה. "בית הכנסת הגדול" שמופיע על סימלה של מזכרת-בתיה הוא בית כנסת יפה, הן בחזותו החיצונית המזכירה בתי כנסת באירופה, והן במראהו הפנימי ובארון הקודש העשוי עץ, שהיה עוד בבית הכנסת הראשון.

נוסח התפילה הרשמי בבית הכנסת הוא נוסח אשכנז כמנהג ירושלים. עם זאת, עם השנים, ועם תום דור הנפילים של בני ונכדי המייסדים, חלו שינויים והתפתחויות. היום מתפללים בבית הכנסת בסגנונות רבים. אפשר לשמוע בו קריאת התורה בנוסחים : תימני, טריפוליטאי, הולנדי וגם ישראלי. אפשר לשמוע אל השירה ואל הרינה בקבלת שבת לכה דודי במגוון המנגינות הקיימות והכל בהבנה ובנחת רוח.

הרבנים

משנת 1948–1961 כיהן כרב המושבה הרב אברהם משה דוד הרץ, שעלה ארצה מרמברטוב שבפולין טרם פרוץ מלה"ע השנייה. בנו היה הרב גדליה הרץ, ראש ישיבת חידושי הרי"ם שבתל אביב. מ-1969 מכהן כרבה של מזכרת בתיה, הרב אפרים זלמנוביץ. בשבתות בהן עולה לתורה חתן בר מצווה בבית הכנסת הגדול, כמעט כל שבת, בטרם הוצאת ספר התורה בסוף שחרית, דורש הרב בענייני פרשת השבוע. כמו כן הוא מעביר שיעור בין מנחה של שבת לערבית.

הווי דתי

זוגות צעירים דתיים הגיעו למושבה בשלהי שנות השמונים, בשנות השלושים לחייהם, עת בבית הכנסת פעל הגבאי משה שקולניק ובתורה קרא באופן קבוע אברום-אברהם. הקהילה הזו מונה כעשרים משפחות המתמידות לקיים כל שבת התכנסות לשיעור. בחורף לאחר סעודת השבת ובקיץ לפני תפילת מנחה מתכנסים כל פעם בבית אחר וכל פעם מעביר את השיעור חבר אחר. שיעור נוסף בגמרא, מתקיים לאחר תפילת הבוקר.

בנוסף לבית הכנסת הגדול הוקמו לאורך השנים בתי כנסת נוספים ליוצאי הגלויות ממרוקו, מתימן, מלוב, ומאתיופיה ובשנת תשע״ז נחנך גם בית כנסת חב״ד ברחוב נתיב השיירות.

במהלך תשס"ט הוקם גם מניין משתף בו מתקיימת תפילות במעורבות של נשות הקהילה תוך שמירה על עקרונות ההלכה האורתודוקסית. המניין מתכנס מדי שבת וחג, בתיכון "קשת".

בשנות האלפיים, עם בניית שכונות חדשות, התגבשו במושבה שתי קהילות נוספות: ב-2006 הוקמו מוסדות חינוך קשת וקהילת גשר במזכרת בתיה. מדובר בהתארגנות משותפת של תושבי מזכרת בתיה, דתיים וחילונים. היוזמה התחילה בהקמת כיתה א' וגן משותפים לילדים של תושבי המושבה מכל גוני הקשת. יחד עם מוסדות חינוך אלה, הוקמה קהילת גשר מזכרת בתיה אשר מציעה שלל פעילויות לכל המשפחה: בית מדרש, הרצאות, קריאת מגילה ומסיבת פורים, פעילות לכבוד חנוכה ול"ג בעומר. בתשס"ט (2008) נפתח בית ספר "קשת" במזכרת בתיה, בית ספר צומח שבו מתחנכים ילדים דתיים וחילונים ביחד לערכי היהדות ולתרבות יהודית תוך מתן דגש על סובלנות ופיתוח הזהות של כל קבוצה, הן הדתית והן החילונית. בעשור השני של שנות האלפיים, ישנם שני גנים (חובה וטרום חובה), בית ספר יסודי ובית ספר תיכון. הקהילה ובית הספר שמו להם למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית בין מגזרים תוך טיפוח הזהויות של כל אחד תוך מתן כבוד לזולת באשר הוא.

במקביל, התגבשה קהילה דתית לאומית צעירה שמרבית חבריה גרים בשכונת "נאות ראשונים", קהילה זו מונה כ-100 משפחות ומרבית ילדיה מתחנכים בזרם החינוך הממלכתי-דתי. בשנת הלימודים תש"ע (2009) יפתחו 3 גני ילדים (טרום-טרום-חובה, טרום-חובה וחובה) ובנוסף קיים בית ספר יסודי בו כיתה אחת בכל שכבה מכיתה א' ועד ו'. הקהילה הקימה בית כנסת חדש בו מתקיימות תפילות בנוסח משותף לכל עדות ישראל - אשכנזים, ספרדים בחלוקה של חצי חצי ולתימני הקהילה יש בית כנסת קטן משלהם כחלק מבית הכנסת החדש ושיעורי תורה במשך כל השבוע ובשבת. בשנת תשע"ב בפרשת מטות מסעי נכנסו למבנה הקבע.

הקהילה, הנקראת בשם "יחד שבטי ישראל " (או בקיצור יש"י), חרתה על דגלה שוויון ואחווה. הדבר מתבטא, הן בתפילות בית הכנסת, והן בוועדת חסד האחראית על הסדרת ארוחות לזקוקים לעזרה, הלוואות ל"עניי עירך" ופעולות גמ"ח נוספות, כגון גמ"ח טרמפים ומציאת עבודה.

חינוך

במזכרת בתיה קיימים מספר מוסדות חינוך מגנים ועד תיכון.

• בית ספר יסודי ע"ש הרצוג - הוקם בשנת 1950.
• בית ספר יסודי ע"ש דוד בן-גוריון - הוקם בשנת 1996.
• בית ספר יסודי ממ"ד ע"ש יוסף בורג - הוקם בשנת 1997.
• קריית החינוך ע"ש יצחק רבין חט"ב+חט"ע - הוקם בשנת 1997.
• בית ספר יסודי משלב קש"ת ע"ש אורבך - הוקם בשנת 2008.
• בית ספר משלב קש"ת - חט"ב + תיכון - הוקם בשנת 2015 (התיכון הוקם בשנת 2018).
• בית ספר יסודי ע"ש יצחק נבון - הוקם בשנת 2015.

ערים תאומות

• צלה, גרמניה
• מידון, צרפת
• קלגרי, אלברטה, קנדה

תמונות

• 

  עקרון בגלויה עתיקה

• 

  עקרון בצילום מראשית המאה העשרים של צלמי המושבה האמריקאית

• 

  שובך יונים בחזית מוזיאון המושבה

• 

  תא טלפון אדום מימי המנדט הבריטי

• 

  מזכרת בתיה בתמונה משנת 1950 לערך

• 

  הרחוב הראשי של המושבה

• 

  בית משק הברון - הכניסה מהרחוב - ראו מסגרות החלונות

• 

  קיר הנצחה ב"גן הבנים", לנופלים במערכות ישראל

• 

  שער "גן הברון" במזכרת בתיה

• 

  באר האנטיליה במזכרת בתיה

• 

  ביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר

• 

  מצבת ר' שמואל מוהליבר

• 

  כתובת הנצחה בביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר במזכרת בתיה

• 

  כתובת בבית העלמין במזכרת בתיה

• 

  ספריית רחוב במזכרת בתיה

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור, ספר למזכרת - מזכרת בתיה-עקרון 100 השנים הראשונות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010.
• אריה קרישק, מזכרת שבלב - סיפורה של מזכרת בתיה, הוצאת "רשפים", 1994
• רן אהרנסון, 'מזכרת בתיה', בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, הוצאת תור ירושלים 1950
• משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, הוצאת דביר 1939
• אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, הוצאה עצמית 2008
• שאול ורות דגן, בדרך הראשונה לציון מסיפורי מושבות העלייה הראשונה, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון, 1998.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט של המועצה המקומית

• פרופיל מזכרת בתיה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

• אתר "מוזיאון הרב מוהליבר"
• באר האנטיליה במזכרת בתיה
• מיכל בן ארי, לו הייתי בתיה, באתר ynet, 14 באוגוסט 2007
• רנית נחום-הלוי, מזכרת מהעתיד, באתר TheMarker‏, 6 בספטמבר 2010
• חיים לוי, מה גורם לעליית מחירים מהירה במזכרת בתיה?, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2012
• אחיעזר ארקין, המאבק על שמירת השמיטה בשנת תרמ"ט במזכרת בתיה, אתר "דעת"
• אחיעזר ארקין, הרב שמואל מוהליבר זצ"ל ומזכרת בתיה, אתר "דעת"
• אתר קהילת קשת, מזכרת בתיה - חינוך משלב לדתיים וחילונים
• מילון הרחובות של מזכרת בתיה
• אתר "המדרשה למורשת הציונות, מזכרת בתיה"
• אתר "מזכרת", אתר אינטרנט המוקדש למזכרת בתיה ולמוזיאון המושבה
• עקרון, הפועל הצעיר, 2 ביוני 1908 (יש לדפדף שמאלה שני עמודים)
• מזכרת בתיה בשנת 1913, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25277721מזכרת בתיה