הרב יוסף קאפח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הרב יוסף קפאח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
המונח "הרב קאפח" מפנה לכאן. לערך העוסק בסבו, יחיא קאפח, מייסד פלג הדרדעים, ראו יחיא קאפח.
הרב יוסף קאפח
לידה 27 בנובמבר 1917
י"ב בכסלו ה'תרע"ח
פטירה 21 ביולי 2000 (בגיל 82)
י"ח בתמוז ה'תש"ס
מקום פעילות תימן, ישראל
השתייכות תימנים, ציונות דתית
תחומי עיסוק פירושי כתבי יד בערבית, ביניהם הרמב"ם ורב סעדיה גאון
תפקידים נוספים דיין בית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נשיא הקהילה התימנית בירושלים
רבותיו הרב יחיא קאפח, הרב רצ'א צארום
תלמידיו הרב ד"ר רצון ערוסי, הרב שלום נגר, הרב שמואל טל
חיבוריו ראו בהמשך

הרב יוסף קאפח (י"ב בכסלו ה'תרע"ח - י"ח בתמוז ה'תש"ס; 27 בנובמבר 1917 - 21 ביולי 2000) היה פוסק תימני-ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד ותימן שזוהה כמנהיג פלג הדרדעים. זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק ופרס כץ, וכן בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

חייו

נולד בצנעא, בנו של הרב דוד קאפח. עוד בטרם היותו בן שנה התייתם מאביו, ובגיל חמש התייתם מאמו, נצ'רה לבית משפחת צאלח. הוא למד תורה אצל סבו, הרב יחיא קאפח. בהיותו כבן 14 נפטר סבו, והוא ירש את מקומו במסירת שיעורים בבית המדרש, בד בבד שקד על תלמודו לפני הרב רצ'א צארום שהיה מתלמידי סבו. בגיל 16 נאסר עקב הלשנת יריבי המשפחה מהעדה. לאחר מכן, עקב הלשנת יריבי המשפחה לשלטונות על יתמותו, השיאו לו לאישה את בת דודו בת האחת-עשרה, ברכה, כדי להצילו מהתאסלמות כפויה שהייתה נהוגה אז בתימן, וכעבור שלוש שנים נולד בנם הבכור, דוד. בצעירותו עסק בצורפות.

בשנת 1943 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב והוכשר לדיינות במכון הארי פישל. בשנת 1950 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, וכעבור עשרים שנה ביוזמת הרב יצחק נסים והרב שלמה יוסף זוין התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול. היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ונשיא הקהילה התימנית בירושלים. בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט (1999), כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה. כמו כן זכה גם פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל, פרס הרב קוק, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

נפטר בליל י"ח בתמוז ה'תש"ס (21 ביולי 2000), ונקבר בהר המנוחות בירושלים. הוא ואשתו נבחרו לשמש כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת תשע"ו.

התגורר בשכונת נחלת אחים בירושלים. שמו של הרחוב שבו התגורר שונה לאחר מותו ל"רחוב הרב יוסף קאפח". היה אב לשלושה ילדים.

חיבוריו

עיקר מפעלו התורני היה תרגום וההדרה מכתבי יד של עשרות ספרים של ראשוני ספרד, ובהם הנבחר באמונות ובדעות לרס"ג, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, פירוש רבי נתן אב הישיבה לשישה סדרי משנה, וחיבורים רבים אחרים שנכתבו בערבית יהודית. מקום מיוחד בפעילותו תפסו כתבי הרמב"ם: הוא תרגם את אגרות הרמב"ם, מורה הנבוכים, פירוש המשניות, ספר המצוות ובאור מלאכת ההגיון, וערך מהדורה מבוארת של משנה תורה לרמב"ם בת 24 כרכים. ספריו ותרגומיו היו מקובלים גם על הממסד האקדמי. מאמריו הרבים כונסו בשלושה כרכים בשם "כתבים".

כתב ועסק רבות במורשת יהדות תימן. בספרו "הליכות תימן" תיאר את אורח חייהם של יהודי תימן לאורך השנה, באירועים מיוחדים ובכלל. ערך את תכלאל "שיבת ציון", סידור תפילה תימני בנוסח בלדי המבוסס על שיטת הרמב"ם, במהדורה בת שלושה כרכים (הוצאת אשכול, תשי"ב). בשנת תשנ"ג ערך סידור חדש בשם שיח ירושלים במהדורה בת ארבעה כרכים והמונה כיום שישה כרכים. הרב קאפח זוהה עם פלג הדרדעים. אף שבפומבי לא הצהיר על התנגדות לספר הזוהר, אמר שהוא מעדיף לינוק מתורתו של הרמב"ם[דרוש מקור]. הוא פעל לשימור מנהגי העדה ולא היסס להביע ביקורת ציבורית כשאלה לא נשמרו (למשל יצא נגד ההלוויה הממלכתית שנערכה ליו"ר הכנסת ישראל ישעיהו[1], בן העדה התימנית).

שיטת פרשנותו ועיונו

שיטת פרשנותו התאפיינה במרכזיותו של הרמב"ם הרואה רק במקורות התלמודיים ספרים מחייבים. כל פוסק שאינו מביא ראיה לסברתו מהתלמוד אין מקבלים את דבריו וזאת על פי הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

על אף בקיאותו בפוסקים ובמפרשים רבים השתדל תמיד לפרש את סוגיית הגמרא ע"פ שיטת הרמב"ם. כשפעמים רבות עולה מדברי הרמב"ם פי' שונה לסוגיה מפירושי רש"י והתוספות, ומכאן גם מקוריות חשיבתו הניבטת כמעט בכל פירושיו.

הוא הדגיש בפני תלמידיו את דעתו שיש חשיבות גדולה בשינון תורת הרמב"ם, לא משום ששאר הראשונים אינם חשובים בעיניו, אלא כיוון שטען שאין האדם קונה לעצמו יכולת ניתוח ומחשבה כאשר הוא בוחן דברים במספר רב של הסתכלויות חשיבה. הוא סבר שבדרך שינון זאת הלומד יבין יותר ויותר את דרך לימודו של הרמב"ם.

בכתיבתו נהג לעיתים להתנסח בחריפות ולא היסס לתקוף מתרגמים ופירושים שאינם נכונים בעיניו. הוא הקפיד על דיוק הגרסה המקורית כדי להימנע משיבושים. הוא ראה בחשיפת הגרסה המקורית הישג העולה על הסבריו החדשניים לקושיות המתעוררות בלימוד הרמב"ם. הוא סבר שחשיבות הגרסה הנכונה עולה על חשיבות ההסבר, שכן ההיגיון והסברה יימצאו בסופו של דבר, אך לגוף ההלכה בגרסתה המדויקת אין תחליף. כמו כן, לדעתו, אין לשנות גרסה רק בגלל קושי שלנו, כי חוסר הבנתנו הוא פגם בנו ולא במקורותינו.

דרכו המיוחדת הייתה לפרש את משנה תורה לרמב"ם על פי כתבי הרמב"ם האחרים.

בפירוש סוגיית ההלכה הוא דרש תמיד ומתוך ביקורתיות רבה את ההיגיון. לפעמים היה מציע פירוש מחודש שלא נמצא באף ספר, אולם לא נסוג מפירושו, כיוון שלדעתו לאו דווקא ספר או מחברו מעידים על נכונות הדברים, וניתן לחדש ע"פ סברא ישרה והיגיון המתאים להלכה. דברים אלו שאב מתוך דברי הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (ח"ב פרק טו, בתרגומו של הרב קאפח) בלשון זו: "שכל דבר שהוכח לא תוסיף אמתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו." על משפט זה של הרמב"ם העיר הרב קאפח בהערותיו לתרגום על אתר: "כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו, וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבילות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם."

עיקרון חשוב של הרב קאפח בעקבות הרמב"ם היה ש"אין המציאות נמשכת אחרי הסברות אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות"[2]. ניסיון לתרץ עניין שאין לו אחיזה במציאות היה בעיניו תמוה, ובפרט כשהמתרץ חושב עוד לפלפל בדבר.

את שיטת לימודו רכש בבית מדרשו של סבו, אותה המשיך כאשר עמד בעצמו בראש בית המדרש. גם לאחר עלייתו לארץ ישראל לא שינה משיטת לימודו התימנית (גם כאשר היה בישיבת "מרכז הרב"), וסבר שזו הדרך הנכונה ביותר לצמיחתו של תלמיד חכם.

בשנת תשס"ד החל לצאת לאור כתב העת מסורה ליוסף, העוסק במורשתו והגותו של הרב קאפח, בעריכת יוסף פרחי ובהוצאת מכון מש"ה. עד שנת תשע"ז יצאו לאור תשעה כרכים.

תלמידיו הקימו את מפעל משנה תורה להפצת לימוד הרמב"ם.

השקפתו

הרב קאפח היה בעל השקפה דתית לאומית והוא העריך את דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק[3]. אמנם, הדמות הגדולה שאותה העריץ מכל גדולי התורה בדורו ולאורה הלך היה סבו הגדול הרב יחיא קאפח.

הוא סבר שיש להודות לקדוש ברוך הוא ביום העצמאות אולם לא באמצעות אמירת ההלל, שכן הקביעה לאומרו מצריכה סמכות מיוחדת.

הוא לא קיבל את השימוש שנעשה במושג תינוק שנשבה ביחס לחילוניים בימינו. לדעתו זהו מושג שניתן דווקא לקראים ודומיהם, אולם אדם המסתובב בעולמו של הקב"ה ושומע שיש עמלים בקיום התורה, ונמנע מלברר את טענותיהם בצורה יסודית, לא ניתן לפוטרו ולסנגר עליו.[דרוש מקור]

דעתו הייתה כי אף בני התורה צריכים להתגייס לצבא[4]. אך עם זאת, בשנת תשנ"ד כתב בתשובה לשואל[5]: "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים...רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל[6].

התיר לאברכים להתפרנס ממלגת הכולל[7], ואף המליץ לרב שמואל טל להקים כולל אברכים[8]כאשר החל תהליך אוסלו התנגד לו בחריפות. התבטא שאילו היו שומעים לו, היה מתקן צום ביום חתימתו של הסכם אוסלו. חתם עם רבנים נוספים על עצרות תפילה וסירוב פקודה לפנות יישובים[דרוש מקור].

לאחר שפירושיו לא הוכנסו למהדורת פרנקל למשנה תורה לרמב"ם, כמו גם רבנים אחרים מן הציונות הדתית, הושמעה ביקורת על כך[9][10]. אחד העורכים, הרב דוד צבי הילמן, טען בתגובה שהרב קאפח כותב בלשון זלזול על הראשונים, וטענות נוספות[11]. הרב רצון ערוסי ניסה להשיב על חלק מטענותיו של הרב הילמן[12].

רשימת חיבוריו

ספרים שערך, פירש, תרגם וההדיר

ספרים שחיבר

  • כתבים א: הלכה [ודברי תורה], מחשבה, דברי ראשונים. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • כתבים ב: משנת הרמב"ם, יהודי תימן. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • הליכות תימן, מכון בן צבי, ירושלים תשכ"א; מהדורה שנייה עם הוספות: יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ז[13]

כתבים ותשובות שיצאו לאחר פטירתו

  • כתבים ג: מקורות, זוטות. יד מהר"י קאפח, ירושלים תשס"ב
  • שיחת דקלים - קונטרס שהתגלה לאחר פטירתו ועוסק במושגים בפילוסופיה ובתורת הקבלה. יצא לאור על ידי ד"ר אורי מלמד
  • מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח (עורך - פרופ' זהר עמר), תל אביב, תשס"ה
  • שו"ת הריב"ד א – ספר המדע, עורך הרב אברהם חמאמי, משה חי ספרים, ירושלים תשס"ט
  • תשובות הרב יוסף קאפח – לתלמידו תמיר רצון, עורך הרב איתמר כהן, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו
  • תשובות הרב קאפח א-ג, עורך הרב שלום נגר, נוסח תימן, בני ברק תשע"ג-תשע"ו
  • שו"ת טל יוסף - תשובות שהשיב הרב יוסף קאפח לרב שמואל טל בשנים תשמ"ו-תש"ס, ישיבת תורת החיים ומכון מש"ה, תשע"ז[14]

למעלה מעשר שנים אחר פטירתו התחיל מכון מש"ה להוציא שיעורים שלו על תקליטורים, בהם שיעורים על הרמב"ם, רס"ג, רבנו בחיי ועוד.

בתחילת שנת תשע"ח (2017) יצא ספר ראשון מתוך סדרת ספרים המבוססים על ההקלטות - שיעורי הרב יוסף קאפח על הרמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה. הספר כולל את תרגומו של הרב קאפח לצד המקור הערבי מכתב ידו של הרמב"ם, תמלול מדויק של השיעורים, ושו"ת הריב"ד על ההקדמה לפירוש המשנה. את המקור הערבי הגיה, ניקד והעיר ד"ר אורי מלמד. את השיעור ההדיר שלום פנחס כהן, מתלמידי הרב קאפח.

תלמידיו הבולטים

  • הרב ד"ר רצון ערוסי - רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית
  • הרב אהרן קאפח - מחבר הספרים "יריעות אהרן" ו"מנחת אהרן", שהעביר שיעורים בנושאי מחשבה בבית מדרשו מאז פטירתו
  • הרב חננאל סרי - מוציא ספר הזיכרון ומפיץ שיעורים על פי משנתו ההלכתית
  • הרב יוחאי מקבילי - העורך הראשי של מהדורת "רמב"ם בכרך אחד" של מפעל משנה תורה המבוססת על נוסחאות של הרב קאפח, ועורך סדרת ספרי ביאור על משנה תורה
  • פרופ' צבי לנגרמן - חוקר הפילוסופיה היהודית ותולדות המדעים בימי הביניים, אוניברסיטת בר-אילן
  • הרב שלום נגר - רבה של העיר אריאל לשעבר, ראש כולל "בית מדרש יחיאל", מחבר הספר "תשובות הרב קאפח" המבוסס על כ-300 תשובות שקיבל בכתב ידו של הרב קאפח
  • הרב שמואל טל - ראש ישיבת תורת החיים, שהיה מתייעץ עם הרב קאפח בשאלות הלכתיות מדי יום במשך שנים רבות[15]

לקריאה נוספת

  • אביבית לוי (נכדתו), הולך תמים, יד מהר"י קאפח, ישראל 2003
  • כתב העת מסורה ליוסף, (בעריכת יוסף פרחי), מכון מש"ה, נתניה תשס"ד ואילך

מאמרים חיבורים ומסות על יצירתו:

  • יוסף טובי, "תפישת היהדות בעיני הרב יוסף קאפח", תימא ח', 2004
  • אהרן קאפח, "הוראות שונות בעניין אחד במשנת הרב יוסף קאפח", תימא ח', תשס"ד 2004
  • אליצור סגל, "הלכה וריאליה : שלוש סוגיות מתורתו שבכתב ושבעל-פה של מהר"י קאפח", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • חננאל סרי, "מורנו ורבנו הרב יוסף קאפח זצ"ל - שיטה, חשיבה ומידות", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • ירון סרי, "מסורת התרגום של ר"י קאפח לשמות בעלי החיים שבמקרא", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • זהר עמר, "על עקרונות אחדים בשיטתו של הרב יוסף קאפח בזיהוי צמחים וענייני ריאליה", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • אליעזר שלוסברג, "תרומתו של הרב יוסף קאפח ע"ה לחקר פרשנותו של רב סעדיה גאון למקרא", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • יובל סיני, "רמזי לשון במשנה תורה ובפירוש המשנה : עיון בהערותיו של הר"י קאפח", קובץ מאמרים ומחקרים בתורה ובמדעי היהדות, 2001
  • הרב רצון ערוסי, "השגות "מארי" על מפרשי דברי רבנו הרמב"ם – תכליתן ותועלתן",מסורה ליוסף, ז, 2012
  • טוב צדוק, "חמישים שנה במחיצת מורנו ורבנו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב אליקים צדוק, "תורה ועבודה במשנתו ובהליכותיו של מו"ר הרב יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • יוסף פרחי, "על "דברים אחדים": הקדמת הרב יוסף קאפח לספר "מורה הנבוכים"", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב הראל דביר, יסודות ממשנת הרב קאפח במשנתו ההלכתית של הרב שמואל טל, מסורה ליוסף, ט, 2016

מאמרי ביקורת על ספרים שההדיר:

קישורים חיצוניים

אודותיו

כתביו ואודותיהם

הערות שוליים

  1. ^ ספר כתבים ב, עמ' 1060 - 1061.
  2. ^ מו"נ ח"א פרק ע"א, בתרגומו של הרב קאפח.
  3. ^ הרב יוסף קאפח - הרמב"ם של דורנו
  4. ^ אביבית לוי (נכדתו), הולך תמים, ירושלים תשס"ג, עמ' 130
  5. ^ בתאריך טו תמוז תשנ"ד. "האם נכון מה שכמה אנשים אומרים שבני תורה פטורים משרות בצה"ל?"
  6. ^ הרב אברהם חמאמי שו"ת הריב"ד, עמוד קא בהערה. (ירושלים תשס"ט)
  7. ^ שיש להתחשב בטיעון של "עת לעשות לה' הפרו תורתך"
  8. ^ שו"ת הריב"ד, הלכות תלמוד תורה סימן כ"ג.
  9. ^ הלל גרשוני, רמב"ם פרנקל
  10. ^ אבישי צור, ‏כך שוללים תואר ´רב´ מגדולי עולם, באתר כיכר השבת, 30 בנובמבר 2009
  11. ^ ביקורתו של דוד צבי הילמן עליו במענה למכתב של גרשוני: 1,2,3,4
  12. ^ תשובת הרב רצון ערוסי
  13. ^ לצד ביקורות מהללות רבות היו טענות שהספר מגמתי ואינו משקף נכונה את מנהגיה של יהדות תימן. ראו: הועדה הציבורית ללתגובה על הספר "הליכות תימן", הקוראים אל העורך: "הליכות תימן", חרות, 7 בינואר 1962; סופרנו בתל־אביב, חלוקת פרס ביאליק בסימן מחלוקת בין בני עדת תימן, הצופה, 6 בינואר 1963
  14. ^ ספר שו"ת חדש של הרב קאפח זצ"ל: "בעצם מציאותו לימד אותנו לאילו פסגות של תורה אפשר להגיע", באתר כיפה, יג בתשרי תשע"ח, 3 באוקטובר, 2017
  15. ^ שו"ת טל יוסף, הקדמת הרב טל, עמ' יד-טז


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23740539יוסף קאפח