הרצי הלוי

הרצל "הרצי" הלוי
	דיוקנו הרשמי של הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, ינואר 2023
לידה	17 בדצמבר 1967 (גיל: 57); ט"ו בכסלו ה'תשכ"ח; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
כינוי	הרצי
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	מ-1985
דרגה	רב-אלוף
תפקידים בשירות
	16 בינואר 2023 – מכהן; (שנתיים)
סגן	אמיר ברעם
תחת שר הביטחון	יואב גלנט
שר ממנה	בני גנץ
	→ אביב כוכבי
	11 ביולי 2021 – 31 באוקטובר 2022; (שנה ו־16 שבועות)
תחת ראש המטה הכללי	אביב כוכבי
	→ אייל זמיר אמיר ברעם ←
פעולות ומבצעים
	האינתיפאדה הראשונה; המערכה ברצועת הביטחון; האינתיפאדה השנייה; מבצע חומת מגן; מלחמת לבנון השנייה; מבצע עופרת יצוקה; מבצע עמוד ענן; מבצע שובו אחים; מבצע צוק איתן; מבצע חגורה שחורה; מבצע שומר החומות; מבצע עלות השחר; מבצע מגן וחץ; מבצע בית וגן; מלחמת חרבות ברזל; מבצע מחנות קיץ;

הרצל ("הרצי") הלוי (נולד ב־17 בדצמבר 1967) הוא קצין בדרגת רב-אלוף, המכהן כראש המטה הכללי ה־23 של צה"ל^[1]. בתפקידיו הקודמים שימש בין היתר סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום, ראש אמ"ן, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מפקד עוצבת הגליל, ראש חטיבת ההפעלה המבצעית באמ"ן, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד חטיבת מנשה ומפקד סיירת מטכ"ל. הלוי הוא מפקד צה"ל במתקפת הפתע על ישראל ובמלחמת חרבות ברזל שהחלה לאחר המתקפה.

ביוגרפיה

הלוי נולד, גדל והתחנך בירושלים. אביו, שלמה (מומו) הלוי, היה מראשי סניף הליכוד בירושלים וחבר מועצת העיר, ובנם של חיים שלום הלוי (גורדין), יליד בריסק שבבלארוס, שהיה פעיל באצ"ל ובגדוד מגיני השפה^[2], ושל צילה, בתו של הרב דב בער הכהן קוק ואחייניתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אימו, לינה, היא נצר למשפחת פרנס ולמשפחת מזרחי-צורף. הוא נקרא על שם דודו, הרצל (הרצי) הלוי^[3], שנהרג בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים^[4]. למד בבית-הספר התיכון הדתי הימלפרב והיה חניך בשבט "משואות" של הצופים הדתיים^[5].

מהלך שירותו

התגייס לצה"ל בשנת 1985. תחילה שירת בגרעין נח"ל בקיבוץ בצפון ישראל. לאחר מכן התנדב לחטיבת הצנחנים, לגדוד הנח"ל המוצנח. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר^[6]. בסיום הקורס חזר לגדוד הנח"ל המוצנח, ומונה למפקד מחלקה. לאחר מכן שירת כקצין המבצעים הגדודי. בהמשך שימש כמפקד פלוגת מסלול בגדוד 101. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה רובאית בגדוד 101. בשנת 1992 מונה למפקד פלנ"ט צנחנים^[7], והוביל אותה בלחימה בדרום לבנון^[8]. במהלך תפקידו כמפקד הפלנ"ט, שימש כמפקד מוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר שהחזיק צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, בזמן שהפלוגה תפסה קו בגזרה^[9]. במהלך השהות בקו הוביל כוח מן הפלוגה במבצע פינה אחרת^[10]. בתפקיד זה שירת עד שנת 1993.

בשנת 1993 עבר לשרת בסיירת מטכ"ל^[11] ומונה למפקד פלגת ההכשרות ביחידה. לאחר מכן מונה ל"מצביא" מבצעים^[12]. בהמשך שירת במערך המבצעים המיוחדים באמ"ן. לאחר מכן מונה לסגן מפקד הסיירת. במסגרת תפקידיו השתתף במבצעים רבים, ובהם, מבצע עוקץ ארסי, במהלכו נחטף מוסטפא דיראני^[13], ובניסיון החילוץ של נחשון וקסמן. ב-7 במרץ 2001 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד סיירת מטכ"ל^[14], והוביל אותה בלחימה במבצע חומת מגן ובמבצעים נוספים. בסיום תפקידו בשנת 2004, הועלה לדרגת אל"ם, ויצא ללימודים בארצות הברית.

במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות שהה בלימודים בארצות הברית, ומיד אחריה, ב-11 בספטמבר 2005, מונה למפקד חטיבת מנשה^[15], ושימש בתפקיד עד 12 ביוני 2007. ב-22 באוגוסט 2007 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, והוביל את החטיבה בין היתר במבצע אתגר כפול ובמבצע עופרת יצוקה^[16]. במהלך המבצע פיקד על החטיבה ועל גדוד שריון שצורף כסיוע, בקרבות בצפון רצועת עזה, בגזרות הערים בית חאנון, בית לאהיא ואל-עטאטרה^[17], ובמרחבי שיגור הרקטות שבאזור^[18]. ב-20 באוגוסט 2009 סיים את תפקידו.

בספטמבר 2009 הועלה לדרגת תא"ל ומונה לראש חטיבת ההפעלה המבצעית באמ"ן, תפקיד בו כיהן עד 11 באוקטובר 2011^[19]. ב-6 בנובמבר 2011 מונה למפקד עוצבת הגליל^[20]. בדצמבר 2012 זכתה האוגדה בפיקודו בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות, על תפיסת הפעלה חדשה החולקת ידע בין היחידות האורגניות של האוגדה לבין אלו המסתפחות אליה לעיתים^[21]. את תפקידו סיים ב-28 בנובמבר 2013. בשנת 2014 מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. במקביל מונה לחבר הצוות לבחינה וליישום מסקנות דו"ח ועדת טירקל, לחקר אירועי המשט לעזה.

תפקידי אלוף

ב-18 בספטמבר 2014 הועלה לדרגת אלוף וב-22 בספטמבר מונה לראש אמ"ן^[22], תפקיד בו החזיק עד 28 במרץ 2018. בתפקידו הגביר את שיתוף הפעולה עם השב"כ ועם המוסד וחתם על מזכר הבנות בין אמ"ן לשב"כ שהביא לסיומה את היריבות בין שני גופים בדבר הקצאת משאבים וחלוקת סמכויות. ב-2015 הרמטכ"ל גדי איזנקוט הורה לו לעמוד בראש צוות לבחינת אפשרויות ייעול מערך הסייבר והפרדתו מיחידה 8200^[23]. על תפקוד אמ"ן במבצע צוק איתן לפני שנכנס לתפקיד אמר שאמ"ן פעל במבצע כראוי אך לא היה נטול בעיות;^[24] נועם אמיר כתב על תקופתו באמ"ן:^[25]

אגף המודיעין עבר מהפכה של ממש. עד אז נחשב אמ”ן ליחידה חוץ־צבאית, עם מפקדים מתנשאים שלא משתפים את תוצרת האגף עם שאר הצבא, וכשתוצר האגף המודיעיני כבר יצא החוצה, בדרך כלל המידע הגיע באיחור בגלל סיאוב תהליכים. הלוי [...] פתח את אמ”ן לכלל היחידות והכניס את חובשי הכומתות הירוקות לכל יחידה בצה”ל.

בסקירה ביוני 2017 ציין הלוי את הדילמה בין מתן אפשרות לרצועת עזה להשתקם לבין העובדה שהחמאס משתמש באמצעים הניתנים לו, כמו בטון וחשמל לצורך בניית כח למלחמה בישראל. הוא אמר שצריך להעמיד את חמאס בפני בחירה בין שיקום הרצועה לבין התעצמות^[26].

בראשית מרץ 2017, הלוי העריך שחמאס וחזבאללה אינם מעוניינים בעימות צבאי "בטווח הזמן הקרוב"^[24]. הוא טען שההרתעה הישראלית מפחיתה את סבירותה של מלחמה יזומה, אך שבניין כוח צבאי של שחקנים לא־מדינתיים שמעוניינים להרתיע באמצעותו את ישראל ולהרחיק מלחמה, גורם פרדוקסלית להעלאת סבירותה מפני פעולותיה של ישראל נגד קיומו בידיים ללא אחריותיות^[27].

הלוי גם ציין את איראן כמדינה שמחמשת ארגוני טרור רבים, כולל בטכנולוגיות מתקדמות, וקרא לעולם לרסן את איראן^[28].

ב-6 ביוני 2018 מונה למפקד פיקוד הדרום^[29]. במהלך תפקידו יזם בוחן רף, אותו עברו כלל החטיבות בסדיר ובמילואים המיועדות לקחת חלק בלחימה ברצועת עזה^[30]. הוא הוביל את הפיקוד בין היתר בימי הקרב שהתקיימו בנובמבר 2018, במאי 2019 ובמבצע חגורה שחורה^[31]. בפברואר 2020 הצטרף הלוי לראש המוסד יוסי כהן לנסיעה סודית לדוחה בירת קטר, שם נפגשו השניים עם מוחמד בן אחמד אל-מסנד, ראש שירותי המודיעין והיועץ לביטחון לאומי של אמיר קטר, ועם מוחמד אל עמאדי, השליח הקטרי לרצועת עזה. בראיון לחדשות 12 התבטא אביגדור ליברמן על הביקור בדוחה ואמר כי "ראש המוסד יחד עם אלוף פיקוד דרום בשליחות נתניהו והם מתחננים לקטארים להמשיך ולהזרים כסף לחמאס אחרי ה-30 במרץ"^[32]^[33]^[34]. בתפקיד זה שירת עד 21 במרץ 2021^[35].

בתקופתו המשיך תהליך ההחמרה בהוראות הפתיחה באש על גבול רצועת עזה שהחל בתחילת 2018. עומק הפרימטר בקרבת הגבול שאליו אסור לעזתים להיכנס צומצם מ-300 מטרים ל-100 מטרים והוטלו הגבלות קשות על ירי נגד עזתים לא חמושים שאפשרו להם לגשת עד לגדר. צה"ל נמנע מלירות נגד עזתים שחצו את הגדר^[36] ונגד משליכי בקבוקי תבערה. באמצע 2019 אף הוטלו הגבלות על ירי כלפי חמושים המתקרבים לגדר מחשש לפגיעה באנשי חמאס המרסנים את המהומות^[37].

נועם אמיר כתב על תקופתו בפיקוד דרום^[25]:

לפניו צה”ל בעיקר הכיל את רצועת עזה וארגוני הטרור שבה; בתקופתו למדו ארגוני הטרור שצה”ל הוא לא צבא שצופה מן הצד, וכל פעולת טרור נענית בתגובה חריפה. סבבי הלחימה הוכיחו את עצמם, והובלת הפיקוד לסיכול ממוקד ברצועה תוך היערכות למלחמה, משימה שקיבל ביום הראשון מהרמטכ”ל כוכבי, סידרה לצה”ל שקט בדרום – כזה שמאפשר לצבא למקד את שיא יכולותיו בזירות אחרות ומאתגרות לא פחות.

ב-11 ביולי 2021 נכנס לתפקיד סגן הרמטכ"ל^[38], ושירת בתפקיד עד 31 באוקטובר 2022.

ראש המטה הכללי

ב-4 בספטמבר 2022^[39] הודיע שר הביטחון בני גנץ על כוונתו למנותו לרמטכ"ל ה-23 של צה"ל^[40]^[41]. המינוי התעכב בגלל שגנץ היה שר בממשלת מעבר, שאינה רשאית למנות רמטכ"ל. המהלך התאפשר רק לאחר חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה וכינוס חריג של הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, שאישורה נדרש לצורך מינוי הרמטכ"ל^[42]. ב-23 באוקטובר אישרה הממשלה את המינוי, ב-1 בינואר 2023 ראש הממשלה בנימין נתניהו אישרר את המינוי וב-16 בינואר 2023 הועלה לדרגת רב-אלוף ונכנס לתפקידו כראש המטה הכללי.

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד קיים צה"ל את תרגיל "אלוני בזלת", תרגיל רב-חֵילי, הגדול ביותר מסוגו, ביחד עם פיקוד מרכז של ארצות הברית^[43]. הלוי ראה עין בעין עם שר הביטחון יואב גלנט, שנכנס לתפקידו בסמיכות אליו, בנושא בניין הכוח. שניהם פעלו לקדם תוכנית רב-שנתית אשר תגדיל את חלקו של צבא היבשה בתקציב הביטחון ותחזק את עוצבת ההכרעה של צה"ל לקראת מלחמה עתידית. במקביל לכניסתו לתפקיד נמשכו מבצע שובר גלים למיגור תאי טרור ביהודה ושומרון והמערכה בין המלחמות מול איראן ושלוחותיה במרחב.

המחאה הציבורית נגד הרפורמה המשפטית לוותה גם בהודעות של חיילי מילואים על הימנעות מהתייצבות לשירות^[44]. במקביל חלה הסלמה, במספר אירועים בגבול ישראל–לבנון, כולל הפיגוע בצומת מגידו שנעשה על ידי מחבל שחדר לישראל מלבנון. במרץ 2023 אמ"ן ביצע הערכת מודיעין מחודשת, ובה התריע שהסיכויים להסלמה לכדי מלחמה בגזרה הצפונית התגברו. כתוצאה מכך, הרמטכ"ל הבהיר לדרג המדיני שברמה הביטחונית גרידא חשוב שהעימות הפוליטי בישראל יתקרר ושני הצדדים יוכלו להגיע להידברות במקום חקיקה חד-צדדית. לקראת ההצבעה על ביטול עילת הסבירות ביקש הרמטכ"ל לערוך סקירה ביטחונית לראש הממשלה נתניהו, אך סורב^[45]. לאחר ההצבעה פרסם הרמטכ"ל איגרת מיוחדת לחיילי צה"ל ובה הזהיר מפני השלכותיה של מחאת המילואימניקים וקרא לשמור על הצבא "מאוחד וחזק" למען ביטחון המדינה^[46].

במאי 2023, שבוע לאחר מטח ירי על עוטף עזה, החל מבצע מגן וחץ נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בסדרת סיכולים ממוקדים נגד מפקדי הארגון. האמונה שרווחה בממשלה ובדרג הצבאי הייתה שהחמאס עסוק בבעיות הפנים שלו ומעדיף לדאוג למצבם ההומניטרי של תושבי הרצועה, ולכן נמנע מהתערבות בלחימה. מערכת הביטחון והממשלה גרסו שלא צפוי עימות מכיוון החמאס, והתמקדו בכוננות לקראת הסלמה אפשרית בגזרה הצפונית, נגד החזבאללה^[47].

במהלך חודשי הקיץ התריע הלוי מספר פעמים על סכנה גוברת למלחמה אזורית בצד ירידה בכשירות צה"ל למלחמה^[48]^[49], נוכח הקרע החברתי הגדל בחברה הישראלית כתוצאה מהרפורמה המשפטית. הערכות המודיעין התרכזו באפשרות של הסלמה מכיוון צפון, והלוי אמר במרץ 2023 שחמאס ברצועת עזה אינו מעוניין במערכה, אך מבין שסבב נוסף בדרך^[50]. הנחת העבודה של צה"ל הייתה שחמאס אינו מעוניין בהסלמה ברצועת עזה^[51] וזו הייתה ההערכה שהוצגה לדרג המדיני בימים שלפני מתקפת 7 באוקטובר^[52].

מלחמת חרבות ברזל

בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ופגיעה בנשים, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779^[53] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251^[54] אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609^[55] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55^[56] שוטרים ו־10^[57] אנשי שירות הביטחון הכללי.

בעקבות המתקפה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל. הרמטכ"ל הציג, ושר הביטחון וראש הממשלה אישרו גיוס מילואים בהיקף מסיבי, לגזרת הדרום ולגזרת הצפון המתוחה. בשלב הראשון ללחימה בדרום ישראל נהרגו המחבלים בתוך שטח ישראל וסביבת עוטף עזה טוהרה. בשבועות הבאים הכין הרמטכ"ל את צה"ל לקראת הכניסה הקרקעית לתוך עזה, במטרה להשמיד את ארגון הטרור חמאס מבחינה שלטונית ולשלול את יכולותיו הצבאיות. במהלך חודש אוקטובר, האוגדות בדרום ביצעו סדרות אימונים ותרגילים ולקראת סוף החודש החלה הכניסה הקרקעית המסיבית. במלחמה נהרגו יותר מ-40,000 מתושבי רצועת עזה, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ברצועה^[58], ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. ישראל פינתה 29 יישובים בעוטף עזה מיושביהם, ותושבי 22 יישובים בצפון ישראל קיבלו המלצה מהרשויות להתפנות, בעקבות חשש שארגון הטרור חזבאללה יעצים גם הוא את תקיפותיו.

בנובמבר ודצמבר 2023 כבש צה"ל את צפון רצועת עזה במסגרת קרב עזה, והמשיך בלחימה עצימה בקרב ח'אן יונס. במהלך הלחימה התבררו הפערים בין הציפיות והמודיעין המוקדם למצב בשטח, והצבא נקט גישה של לחימה איטית וממוקדת, בהכוונת הדרג המדיני, כדי להשתלט על הרצועה ולטהר אותה ממחבלים. הודות ללחץ הצבאי הושגה בתום נובמבר עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס, במהלכה שוחררו כמעט מחצית מסך החטופים שהוחזקו בידי חמאס. הרמטכ"ל התנגד לעסקה בעת ההיא, מתוך אמונה שניתן תוך הפעלת לחץ רב יותר בשבועות הבאים להביא לעסקה בתנאים טובים יותר^[59]. צה"ל פיתח שיטות לחימה מקבילות מעל ומתחת לקרקע, הוציא לפועל מבצעי חילוץ חטופים, בהם שלושה חילוצים מוצלחים של חטופים חיים (מבצע ראשית האור, מבצע יד זהב ומבצע ארנון^[60]), ורדף את מפקדי חמאס וכל פעילי ארגוני הטרור.

הרמטכ"ל דחף בדרג המדיני להכריע בשאלות של התקדמות הכוחות בשטח, התרת החבל לפעילות והכרעת עתידה המדיני של הרצועה, שאלות שהממשלה התמהמה באשר להכרעתן. דוגמה בולטת היא קרב רפיח, שהרמטכ"ל קרא להוצאתו לפועל כבר בפברואר 2024 אך החל לבסוף רק בחודש מאי. צה"ל לא ניסה להשתלט על כל הרצועה, והרמטכ"ל התנגד להקמת ממשל צבאי כחלופה לחמאס, שכן ראה הכרח בריכוז המשאבים המקוזזים של צה"ל בחזית הצפונית, ולא בהתבססות ארוכה בעזה. בהתאם לכך, בקיץ 2024 התעצבה החזית באופן בו צה"ל שלט במסדרון נצרים וציר פילדלפי^[61]^[62], וקידם פשיטות ופעולות נגד פלגי הטרור ברחבי הרצועה. האזור הבולט ברצועה שנותר ללא מענה צבאי חד משמעי בשלב זה היה חבל אל-מוואסי, שהוגדר כאזור הומניטרי המיועד לעקורים, וכלל בתוכו את עיקר מחנות המרכז. החל בחודשי ינואר-פברואר, המאמץ העיקרי במלחמה עבר מהציר הצבאי לציר המדיני, והניסיונות להשיג עסקת חטופים חדשה מול חמאס והסדרה מול חזבאללה^[63].

כל העת של הלחימה העצימה בעזה, צה"ל נקט גישה של הגנה אקטיבית בלחימה בחזית הצפונית, והתרכז בפגיעה בדרג פיקוד השדה של חזבאללה וכוח קודס (בהם טאלב סאמי עבדאללה ואבו נעמה נאסר). לכל אורך המלחמה, צה"ל הקדיש מאמצים מיוחדים לסיכול חמאס, ובעיקר הנהגתה הבכירה. דמות המפתח שצה"ל רדף אחריה היה שליט עזה יחיא סנוואר. בינואר נהרג בביירות סאלח אל-עארורי, סגן מנהיג הלשכה המדינית של חמאס. באפריל נהרג בתקיפת הקונסוליה האיראנית בדמשק גנרל מוחמד רזא זאהדי, מפקד ההתבססות האיראנית בסוריה. בתגובה ב-14 באפריל היה על צה"ל לסכל את התקיפה האיראנית על ישראל. במהלך המתקפה התקיים מערך הגנה אווירי משולב של ישראל, ארצות הברית, בריטניה, ירדן ושותפות נוספות כדי לבלום את התקיפה של איראן^[64]. אחרי התקיפה ביצעה ישראל תקיפה ממוקדת תקדימית נגד מערכי ההגנה של תשתית הגרעין האיראנית.

במהלך חודשי מאי ויוני הרחיב חזבאללה את הפגיעה שלו בצפון ישראל, והרמטכ"ל המליץ להעביר את עיקר המאמצים של צה"ל ללחימה בצפון. ב-13 ביולי ישראל הרגה בסיכול ממוקד את מפקד חמאס מוחמד דף^[65]. במהלך הלחימה ישראל התמודדה מול איום בליסטי מכיוון תימן, של מיליציית החות'ים. ישראל ביצעה יירוט תקדימי חוץ-אטמוספרי של מערכת חץ 3, והותירה את ההתמודדות ההתקפית נגד החות'ים לידי קואליציה צבאית-ימית בהנהגת ארצות הברית, שפתחה במבצע שומר השגשוג, שנועד לסכל את תוקפנות החות'ים במרחב. רק לאחר מתקפת הכטב"ם על תל אביב הורתה הממשלה לצה"ל לצאת למהלך התקפי, וחיל האוויר תקף תשתיות בנמל אל-חודיידה בתימן במבצע יד ארוכה^[66]^[67].

ב-27 ביולי "המשוואות" של הלחימה המוגבלת בצפון התנפצו, בעקבות פגיעת הרקטה במג'דל שמס שהרגה 12 ילדים. הרמטכ"ל פיקד, בתגובה לכך, על מבצע ההתנקשות בפואד שוכר, המפקד הצבאי העליון של חזבאללה, בביירות^[68]. למחרת היום, נהרג אסמאעיל הנייה בטהראן. איראן וחזבאללה התחייבו לנקום בישראל, והרמטכ"ל המליץ לדרג המדיני לצאת למתקפת מנע. לפנות בוקר, 25 באוגוסט, זיהה צה"ל כוונה מיידית של חזבאללה לפתוח במתקפה בליסטית קשה על ישראל, והרמטכ"ל יזם את מתקפת המנע הישראלית נגד חזבאללה שהסירה את האיום המידי ומנעה התלקחות למלחמה כוללת^[69].