הלל קוק
| קובץ:Kook hillel.jpg | |||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| סיעה | תנועת החרות, סיעת יחיד | ||||
| |||||
|
| |||||
הלל קוק (ידוע גם בשם פיטר ברגסון, 24 ביולי 1915 - 18 באוגוסט 2001) היה איש ציבור ישראלי וחבר הכנסת באספה המכוננת. קוק היה ראש "קבוצת ברגסון" שפעלה בארצות הברית להקמת כוח לוחם עברי במסגרת צבא ארצות הברית להלחם בנאצים, להצלת יהודי אירופה בארצות הברית בעת השואה, ולחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל. התנגד לפיזור האספה המכוננת בלי שתמצא את יעודה לחוקק חוקה לישראל, וטבע את המושג פוסט-ציונות.
ביוגרפיה
נולד בקרוק שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא). קוק היה אחיינו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי בארץ ישראל. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל 10. למד בישיבת מרכז הרב בירושלים (שם התחבר עם דוד רזיאל)[1] ופילוסופיה באוניברסיטה העברית (כתלמיד שלא מן המניין). אביו, הרב דב בער הכהן קוק (אחיו של הרב קוק) שהיה תלמיד חכם ואיש חסד, כיהן כרבה של עפולה ועמד בראש מכון הארי פישל לדרישת התלמוד; הוא אף פרסם בירורי הלכה בעילום שם. אחיו של הלל קוק הם: הרב רפאל הכהן קוק, סוניה מאירי, ד"ר נחום הכהן קוק, בתיה כלאב אשת הרב יעקב הלוי כלאב, נחמה ליפשיץ, ד"ר הרצל הכהן קוק וצילה הלוי.
בתחילה היה חבר ארגון "ההגנה", אך לאחר שנה, בשנת 1931, הצטרף לאצ"ל יחד עם פורשים נוספים והצטרף תוך מספר שנים למפקדת הארגון. ב-1937, נסע לפולין שם היה פעיל בארגונם של תאי האצ"ל אשר הכשירו צעירים לחינוך ציוני, עלייה לארץ ישראל ואימונים צבאיים. כמו כן היה מבין מארגניה של עליית אף על פי. במהלך שהיתו באירופה החליף את שמו לפיטר ברגסון בכדי לטשטש את קשריו עם משפחת הרב וכך לא לסבך אותו עם שלטונות המנדט. [2]
ביולי 1940 נסע לארצות הברית לבקשתו של זאב זבוטינסקי. מטרת הנסיעה הייתה לעמוד שם בראש משלחת האצ"ל ולעזור לזבוטינסקי לעורר דעת קהל למען הרעיון של הקמת צבא עברי. אחרי מותו של זבוטינסקי ועם הוודא ממדי ההשמדה של היהודים באירופה, הקים קוק ביחד עם עוד חברי המשלחת שכללו את ערי ז'בוטינסקי, שמואל מרלין, אריה בן אליעזר, יצחק בן עמי ואלכסנדר הדני רפאלי, את "ועד החירום להצלת יהודי אירופה" (The Emergency Committee To Save the Jews of Europe). [3] בעקבות מסע הסברה גדול שכלל את המחזות "לעולם לא נמות" ו"דגל נולד" (שנכתבו על ידי בן הכט) והוצגו בארצות הברית בפני קהלים גדולים (העיקרי במדיסון סקוור גרדן, בפני כמאה אלף איש), עצומה עם כמיליון חתימות, תפילות ב-6,000 כנסיות למען גורל "אחינו" שבאירופה, ואף משלחת של 400 רבנים לבית הלבן במטרה לפגוש את רוזוולט, במה שנודע כ"מצעד הרבנים" (Rabbis' march) – החליט הקונגרס על שני בתיו ב-9 בנובמבר 1943 להגיש הצעת חוק להקים גוף ממשלתי שיעסוק בפליטים. בעקבות זאת החליט ממשל רוזוולט ב-22 בינואר 1944 להקים את הוועד לענייני פליטים (War Refugee Board) - מועצה לטיפול בפליטי המלחמה, גוף שהציל כ-200 אלף יהודים. בתחילת שנות ה-40 גייס את העיתונאי היהודי-אמריקאי בן הכט על מנת שיגייס כספים לארגון האצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. כספים שנאספו הודות להצלחת המחזה "דגל נולד" שכתב בן הכט שימשו למימון אוניית מעפילים שנקראה על שם המחזאי. הפעילות האקטיביסטית וה"רעשנית" הייתה לצנינים בעיני מנהיגות יהדות אמריקה, שחששה לעורר אנטישמיות, ובעיני הממסד הציוני, שביקש מהשלטונות האמריקניים לפעול כנגד הלל קוק ואנשיו. היה חבר המשלחת הציונית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות.
במהלך שנותיו בארצות הברית השתנו השקפותיו של קוק. בתחילה היה אמון על התפישה הפרימורדיאלית של הציונות, שנבעה מהתנאים של יהדות מזרח אירופה, וראה בכל יהודי תבל כבני לאום אחד בכח; אך הוא הבין במהרה שהיהודים המקומיים הם ברובם המכריע אמריקנים בתפישתם העצמית, שיהדותם היא דת או מורשת אתנית ותו לאו. הוא החל לראות את תפקיד הציונות לא כתנועה הפונה לכל יהודי תבל, אלא כמאפשרת בחירה לאלו שלא נקלטו בארצותיהם, בין אם להצטרף לאומה עברית חדשה או להישאר על מכונם. קוק שילב את תפישתו החדשה גם בחשש עמוק מהפיכתה של המדינה העתידה לתאוקרטיה, עקב התלות במבחנים דתיים כדי להגדיר מיהו יהודי, ומהאשמת האזרחים היהודים בנאמנות כפולה. הוא החל להפריד בין "עברים" (בני היישוב העברי בארץ ישראל והיהודים הנרדפים באירופה), להם נועדה התנועה הלאומית, ל"יהודים" סתם. ב-10 בדצמבר 47', כתב בניו יורק הראלד טריביון טור בו טבע את המונח "פוסט-ציונות": ”אנו בתנועת השחרור העברית מתנגדים למושג של 'אומה יהודית עולמית' השואפת באמצעות הסוכנות היהודית להטביע את התווית 'מדינה יהודית' על חלקי פלשתינה שלא עברו לערבים... ליבת תוכניתנו היא הפרדה חדה בין היהודים כדת והעברים כעם... איננו אנטי-ציונים, אנו פוסט-ציונים.” כעבור שבוע כתב בניו יורק פוסט: ”תהא אשר תהא משמעותה של המילה "עם יהודי", אי-אפשר להגדירו כישות פוליטית שיש לה מדינה... אנו מציעים להקים לא 'מדינה יהודית', אלא רפובליקה עברית שבה לנוצרים, מוסלמים ויהודים יהיה שוויון מלא.”[4]
ב-22 ביוני 1948, בחוף כפר ויתקין פרץ ויכוח קשה בינו לבין מנחם בגין. קוק צידד במסירת "אלטלנה", אותה רכש 'הוועד העברי להצלת האומה' שקוק עמד בראשו, לידי צה"ל, ואילו בגין התעקש שתישאר בידי האצ"ל. בגין עלה על הספינה שהמשיכה לתל אביב וקוק צעד רגלית לכביש 4. בדרכו לתל אביב נעצר על ידי מחסום צה"ל ונכלא לשלושה חודשים בכלא בית שאן כמו כל חברי האצ"ל ששמם נקשר לספינה, לכאורה, באשמת קשירת קשר לחולל מרד מזויין כנגד הממשלה הזמנית. בעקבות מעצרו, הגיש אחיו את העתירה הראשונה שבה דן בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.[5] יחיעם ויץ סבור שהבאת אוניית הנשק "אלטלנה" הייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של מנחם בגין, כשם שהייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של בן-גוריון. לטענתו, הלל קוק עמד בראש האופוזיציה הפנימית לבגין בתנועת החרות, בעיקר בשאלת היחס למוסדות היישוב העברי. בעוד קוק נקט בגישה השוללת שיתוף פעולה של התנועה עם מוסדות היישוב, בגין תמך בהשתלבות התנועה במוסדות המדינה שזה עתה קמה.[6]
היה חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות, אך פרש ממנה במעמד סיעת יחיד, עקב חילוקי דעות.
ב-1951 עבר לארצות הברית שם היה איש עסקים, ב-1957 הקים עם שמואל מרלין את המכון לחקר המזרח התיכון בניו יורק. שב לישראל בשנות ה-60.
הלל קוק התגורר בכפר שמריהו. נפטר ב-18 באוגוסט 2001, בן 86, ונקבר בבית הקברות בכפר שמריהו.
היה נשוי לבטי, ולאחר פטירתה נישא לפסלת נילי קוק. בנותיו הן אסטרה טמקו, פסיאנליטקנית שחייה בלונדון עם בעלה העיתונאי נד טמקו וד"ר בקי קוק מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שהייתה נשואה לפרופסור גדעון דורון.
| עץ משפחת קוק |
|---|
|
ראו גם
לקריאה נוספת
- יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, ירושלים: כרמל, 2008, עמ' 93–99
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הלל קוק |
הלל קוק, באתר הכנסת - הלל קוק, באתר כנסת פתוחה
- הלל קוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הלל קוק, באתר האצ"ל
- דוד תדהר (עורך), "הלל קוק (פיטר ברגסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3289
- פרסום של יד ושם על פעילותו הציבורית של הלל קוק בארצות הברית בזמן השואה
- ישראל בר-ניר, פיטר ברגסון: האיש שהממסד לא הצליח להשתיקו, אימגו
- ראיון עליו עם בתו בעיתון "מקור ראשון"
טריילר לסרט "נגד הזרם" על קבוצת ברגסון שהקים הלל קוק בארה"ב להצלת יהודים בשואה, סרטון באתר יוטיוב- אבי כצמן, מת הלל קוק, חבר הכנסת הראשונה, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2001
מאיה גז, האזנות, גנגסטרים ומאמצי גירוש: התיק הסודי של האף־בי־איי נגד איש האצ"ל בארה"ב, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
הערות שוליים
- ^ אריה נאור, דוד רזיאל – המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל: חייו ותקופתו, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1990, בעמ' 45
- ^ David S. Wyman and Rafael Medoff, A Race Against Death; Peter Bergson, America and the Holocaust, New York: The New Press, 2002
- ^ Judith Tydor Baumel, The “Bergson Boys” and the Origins of Contemporary Zionist Militancy, Syracuse New York: Syracuse University Press, 2005
- ^ להרחבה: Frank Jacob, Sebastian Kunze (עורכים), Jewish Radicalisms: Historical Perspectives on a Phenomenon of Global Modernity. ולטר דה גרויטר, 2019. עמ' 23-61.
- ^ בג"ץ 1/48 (מחוזי תל אביב) ד"ר הרצל קוק נ' שר הבטחון של הממשלה הזמנית למדינת ישראל ואחרים
- ^ יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, בעמ' 96
30075482הלל קוק