ערך מומלץ

רבי עקיבא איגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי עקיבא איגר
חתימותיו של רבי עקיבא איגר בעברית ובגרמנית
חתימותיו של רבי עקיבא איגר בעברית ובגרמנית
לידה 29 באוקטובר 1761
א' בחשוון ה'תקכ"ב
אייזנשטט
פטירה 12 באוקטובר 1837 (בגיל 75)
י"ג בתשרי ה'תקצ"ח
פוזנא
מקום פעילות ליסא, מרקיש-פרידלנד, פוזנא
השתייכות יהדות אשכנז
תחומי עיסוק חידושים על הש"ס, פסיקת הלכה
רבותיו רבי בנימין וולף איגר
תלמידיו רבי יוסף זונדל מסלנט, רבי צבי הירש קלישר, רבי אליהו גוטמכר
רבי עקיבא איגר. ציור במוזיאון וולף באייזנשטט

רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (מכונה בקיצור גם: רעק"א, רע"א או רע"ק איגר; א' בחשוון ה'תקכ"בי"ג בתשרי ה'תקצ"ח) היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב-השפעה. נחשב בדורו לגדול הדור והיה מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים. הוא נעשה לסמל של ענק רוחני, למדן וגאון בהווי התורני[1].

רבי עקיבא איגר נחשב לאחד מגדולי הלמדנים התורניים בעת החדשה ומהבולטים שבהם. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות למדנית בתרבות היהודית-תורנית, ותורתו נלמדת בבתי המדרשות של הישיבות בנות זמננו.

לבד מהשפעתו העצומה על צורת ניתוח הגמרא ודברי הראשונים, הייתה לרבי עקיבא איגר השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת שלו הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות[2].

בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שבכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה. בהמשך שימש 24 שנים כרבה של העיירה מרקיש-פרידלנד. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר לאחר פעילות של חתנו המפורסם, החת"ם סופר, נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, משרה שבה החזיק 23 שנים, עד לפטירתו.

ביוגרפיה

נעוריו

ציור של רבי בנימין וולף איגר, דודו ורבו של רבי עקיבא איגר

רבי עקיבא גינְז-אֵיגֶר נולד בא' בחשוון תקכ"ב[3] בעיר המלכותית החופשית (אנ') אייזנשטט[4] שבמערב ממלכת הונגריה ההבסבורגית (כיום בבורגנלנד, אוסטריה), אחת מ"שבע קהילות"[5], ברית המילה שלו מתוארת בפנקס המילה של המוהל רבי בנימין וואלף טעבין, מפרנסי ומנהיגי קהילת פרשבורג, והיא נערכה בט' בחשוון[6], שלא בזמנה[7]. הוא היה בנם הבכור של רבי משה גינז וגיטל איגר.

האם גיטל, שאחיה מתאר אותה "הצדקת ומלומדה כגברא"[8], הייתה בתו של הרב עקיבא איגר מהלברשטאדט, מחבר הספר "משנת דרבי עקיבא", רבן של צילץ (Zülz) ופּרֶשׂבורג, שנחשב לאחד מגדולי רבני גרמניה וכלל האימפריה הרומית ה"קדושה". הרב איגר מהלברשטאט נפטר בגיל 39, ובתו גיטל בחרה לקרוא את שם בנה הבכור על שמו, עקיבא. רבי עקיבא איגר נהג כל ימיו לחתום על איגרותיו את שמו: ”עקיבא גינז מא"ש” (=מאייזנשטט), כשם אביו, אך בתעודות רשמיות הוא חותם ”יעקב משה איגר”, כשהשם "יעקב" מהווה אנגרמה של השם עקיבא[9] ו"משה" מייצג כנהוג את שם אביו. לימים, עוד בחייו, אימצו בני המשפחה את שם משפחת האם "איגר", כי משפחתה נחשבה "מיוחסת" יותר[10]. האב, ר' משה גינז, היה בנם של ר' שמואל שלזינגר ושרה בתו של רבי משה ברודא ונכדתו של רבי אברהם ברודא רבן של פראג ופרנקפורט.

כילד אובחן כבעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומנלי, והוריו הפנו אותו ללימודי גמרא כבר בגיל צעיר מאוד. שמו החל מתפרסם בין למדני הסביבה, כאשר בהיותו בן שש או שבע שנים בלבד פיצח סוגיה קשה בגמרא שהוגיעה את טובי המוחות בישיבת ברסלאו זמן ממושך מבלי שבאה על פתרונה, ונשלחה אל אביו בידי גיסו, ראש הישיבה בנימין וולף איגר, לעתיד רבן של צילץ ולַייפּניק (בסלאבית: ליפּניק). הצעת הפתרון של איגר הקטן קנתה לו שם של ילד פלא ועוררה סקרנות. רבים החלו מבקשים להיפגש עמו ולעמוד מקרוב על יכולותיו[11]. עד גיל 12 למד בעיקר אצל אביו, ואצל רבה של אייזנשטט הרב למיל מגלוגא (Głogów) שבשלזיה, פרוסיה (כיום בפולין). במשך השנים, לאחר שעמד על רמתו התורנית, שידל דודו (אחי־אמו של איגר) את הוריו לשלחו ללימודים מתקדמים בישיבתו שבברסלאו. בשל גילו העדיפו הוריו לימודים בקרבת מקום, למשך זמן קצר הוא נשלח לעיר ההונגרית הסמוכה מטרסדורף, לישיבתו של הרב המקומי, שבה ביסס את ידיעתו בספרות תורנית[12]. בגיל 12 (תקל"ג) נסע לברסלאו והיה לתלמידו הקרוב של דודו הרב וולף איגר, שאף ייעד אותו למלא את מקומו אם ייעדר. בישיבה זו התוודע לרב ישעיה פיק ברלין שנעשה מאוחר יותר לרבה של ברסלאו ונודע בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שנדפסו כתוספות ל"מסורת הש"ס" על גיליונות ש"ס וילנא.

תקופת ליסא

בקיץ של שנת תקמ"א, בהיותו כבן 20, נישא לגְליקְל[13], בתו בת ה-18 (ילידת תקכ"ג) של הנגיד יצחק (איציק) מרגלית מליסא. החתונה נערכה בליסא[14], ועל פי סיכום מוקדם ביניהם קבע בה רע"א את מגוריו. חותנו העמיד לרשותו בית גדול מאובזר כיאות, ובו ספרייה עשירה, ואף תמך בו כלכלית כדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה. בעת מגוריו בליסא התיידד עם רבי יהודה נוימבורג, רבה של רָאבִיץ' (ראוויטש), חתנו של רבי מאיר פוזנר, מחבר הספר "בית מאיר", שניהל מאוחר יותר תכתובת תורנית עם רע"א. רבה של ליסא, הרב דוד טבל בן נתן נטע, נהג לצרפו לבית דינו בתקופת מגוריו בעיר.

בליסא נולדו לרע"א וגליקל שלושת ילדיהם הראשונים:

  1. אברהם (תקמ"בתרי"ג): רבי אברהם איגר, בנו בכורו של רע"א נשא לימים אישה מהעיר ראביץ' (ראוויטש) שבקרבת פוזנא (פוזנן), והתגורר בה. לימים נעשה רבה של רוגוזין. עסק רבות בעריכת כתביו של אביו וסידורם לדפוס, נפטר בא' כסלו תרי"ד ונקבר בפוזנא.
  2. שלמה (תקמ"זתרי"ב): רבי שלמה איגר, לימים רבה של קאליש, וממלא מקום אביו ברבנות פוזנא.
  3. שיינדל (תקמ"ח–?), לימים נישאה לרב משה היינריך דודזון מברומברג[15].

עוד בהיותו בליסא יסד רע"א ישיבה בבית שהעמיד חמיו לרשותו, ובה החלו מתקבצים סביבו תלמידים, שחלקם נעשו בבוא העת רבנים בפני עצמם ועמדו עם רבם בקשרי מכתבים. הסדר זה התקיים עד חורף שנת תק"ן. באמצע שבט תק"ן מת אביו של רע"א והוא התאבל עליו מרות. עם בוא הקיץ[16] פרצה דלקה שכילתה את מרבית בתי היהודים בליסא ובהם גם בתיו של איציק מרגלית, שנשאר עם משפחתו המורחבת חסר־כל. תלמידי הישיבה התפזרו, ורבי עקיבא איגר נאלץ לעקור לעיר הסמוכה ראביץ' בה נתמנה לדיין. קיומו הכלכלי בראביץ' נעשה קשה מיום ליום, והקהילה היהודית הקטנה שלה לא יכלה לשאת בעלות השכר של בעלי התפקידים התורניים בעיר.

רבנות מרקיש-פרידלנד

מתחילה לא רצה רבי עקיבא איגר לקבל משרת רבנות, והעדיף להיות ראש ישיבה ומורה לתלמידים, ולהתפרנס ממלגת קיום שניתנה לו בידי עשירים יהודיים מקומיים. אך מצוקת הפרנסה הכריחה אותו לבסוף לקבל משרות רבנות, וכך בשנת תקנ"א, לאחר השריפה גדולה שפרצה בליסא והמשבר הכלכלי שפרץ בעקבותיה כמו גם אובדן הונו של חותנו, ואחרי שנת הניסיון בעיר ראביץ', נבחר רבי עקיבא איגר בי"ח באדר א' תקנ"א, בהשתדלות חותנו וחבריו, לכהן ברבנות העיר מֶרקיש-פרידלנד (בפולנית: מירוסלאבייץ; בקשובית (שפת הלימוד של חבל הארץ המקומי, פומרניה): פרֶדלוֹנדק) בפרוסיה המערבית, תפקיד שאותו מילא 24 שנים.

מיד עם הגיעו למרקיש-פרידלנד הקים בה ישיבה והחל מקבץ סביבו תלמידים רבים, בהם תלמידיו מישיבתו הקודמת בליסא. כמנהג התקופה, מימנה הקהילה היהודית המקומית את החזקת ישיבתו של הרב ותלמידיה, בנוסף למשכורתו הקבועה. פרוטוקול ועד הקהילה במרקיש-פרידלנד, העוסק בתנאי שכרו של הרב החדש, מיום ח' באדר א' תקנ"א, נשתמר[17]. בתקנון זה, תחת הכותרת ”הסכמנו כולנו קַּבֵּל בתוכנו הרב, להורות עם ישראל בדרך אשר ילכו בה, ונמנו וגמרנו שיהיה ארוחתו תמיד מזה...”, מפורט שכרו החודשי נקוב במטבע המקומי (רייכסטאלר (אנ')), שכר ייחודי עבור דרשות שבת שובה ושבת הגדול, קמחא דפסחא וארבע כוסות, אתרוג ולולב, מגורי חינם בדירת רב הקהילה, שכר נוטריון על אישורי נישואין והסכמי עיזבון. עוד נקבעו בהסכם הרבנות: המועדים בהם זכאי הרב לעלות לתורה, לקרוא את ההפטרה. וכן: הרב יזכה לשמש כסנדק בפעם הראשונה בה נערכת בקהילה ברית מילה, בכל חודש. המשכורת שנקבעה מתחילה הייתה זעומה, ורע"א, שראה שאין בה כדי לפרנס את משפחתו, חשב שפרנסי הקהילה קבעו לו משכורת נמוכה מפני שחשבו שבידיו חיסכון מכסף הנדוניה שקיבל מחמיו הגביר. אך משום שכסף כזה לא היה בנמצא, פנה לוועד הקהילה בבקשה להעלאת שכר, והוא מדגיש כי ברצונו לקבל רק את המינימום ההכרחי למחייתו:

מרקיש-פרידלנד (מירוסלאבייץ). מרכז העיר

האלופים רוזנים ראשים קצינים נגידים פרנסים קהל-עדת-ישורון דק"ק מארקיש פרידלאנד!
אליכם אישים אקרא ואביעה לכם רוחי להודיעכם, שהשכירות הקצובה לי בצירוף כל ההכנסות, אינה מגיעה לשני שלישי ההצטרכות, ואינני אוכל להתפרנס מזה. ובלתי ספק גם רצונכם איננו שיהא שבתי בדוחק ויהא מגמתי להשתדל למצוא דרך אחר לפני. אל תחשבו כי אתי הון עתק וכי יש לי סיוע ממקום אחר, העבודה שאיננו כן. לזאת מבוקשי מכבודכם לשום לבכם לזה ולהפיק לי שכירות קצובה שיהיה לי מלא סיפוקי בצמצום. ואם היה לי חמשה ר"ט [=רייכסטאלר (אנ')] לשבוע שכירות קצוב, אחשוב שתשיג לי פרנסתי בצמצום.

הן כה דברי ידידכם המדבר מקירות לבו
הק' עקיבא במו"ה משה גינז זצלה"ה

בתקופה הראשונה אחר הגיעו למרקיש-פרידלנד, נולדה לו בתו הרביעית שרל (שרה)[18], שהייתה נשואה בזיווגה הראשון לרב אברהם משה קלישר רבן של פילא ושניידמיל, בנו של רבי יהודה ליב קלישר מליסא מחבר הספר "יד החזקה". בת נוספת שנולדה לו במרקיש-פרידלנד ושמה ציפורה, מתה בנערותה[19].

בתקופת מרקיש-פרידלנד העמיד את תלמידיו הראשונים[20], וחידושיו על הש"ס כמו גם הערותיו למשניות ולשולחן ערוך, נכתבו ברובם כאן. רע"א החל משיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל רחבי אירופה, ונעשה מוכר כאחד מגדולי המשיבים בדורו. תשובותיו מתקופה זו ממוענות לרבני קהילות גדולות באיטליה, בגרמניה, במוראביה, בפולין וברוסיה[21]. גם השלטונות המקומיים הפקידו בידיו החלטות הנוגעות לחיי היהודים.

בנוסף לפסיקת הלכה ולימוד והפצת תורה, עסק רבי עקיבא איגר בעירו בכל צרכי הציבור, ובפרט בצרכי השכבות החלשות. הוא שימש כחבר דירקטוריון בכל ארגוני הצדקה בעיר, ואף יסד ארגוני צדקה ייעודיים לתחומים שהוזנחו עד בואו. ביוזמתו קמה בעיר "חברה קדושה לחלוקת עצים", קרן צדקה שמטרתה הייתה לדאוג לאספקה סדירה של עצי-הסקה לחימום בתי העניים בחורף הקר[22].

פטירת אשתו הראשונה

בי"ב באדר א' תקנ"ו, חודשיים לאחר שהוליכו יחד את בתם אל חופתה[23], נפטרה אשת נעוריו גליקל. רע"א התאבל עליה הרבה, כך הוא מתאר במכתב מאותם ימים ”רעיוני נבוכים, לבי סגור, וידי קצרה מלהתיישב בשום ענין, והנני רק כשופך דבריי במרירות לב... לזה אוהביי אם חלילה תמצאו עוול במכתבי לא תאשימוני, אין אדם נתפס על צערו”[24]. הוא תלה את מחלת הקיבה שלקה בה בתקופה זו וליוותה אותו לשארית חייו, בצערו באותה תקופה. לידידיו שביקשו לעודדו ומיהרו להציע לו שידוך מיד בתום ימי האבל על אשתו, הוא פונה במכתב מריר ממנו ניתן לעמוד על גודל אהבתם: ”האם נתתוני לאביר ורע לב, כי אמהר לעשות שידוך בימי אבלי? האם אשכח אהבת אשת נעורים יונתי תמתי אשר חנן אלוקים את עבדו...? היא היתה בעוזרי למעט תורת ה' אשר בקרבי..., היא היתה שומרת לראשי להשגיח על גופי החלש והנדכה, היא הסתירה ממני דאגת הפרנסה שלא להשביתני מעבודת ה', כאשר אנכי רואה ומבין את זאת כעת בעוונותי הרבים... גדול כים שברי, מכתי אנושה, עולם חשך בעדי”[24]. רע"א ראה בה לא רק רעיה, ואם לבניו, אלא גם עמיתה לכל דבר בענייני עבודת ה' ויראת שמים, בהם היה נוהג להיוועץ בה: ”מי מקרוצי חומר יודע גודל צדקתה ויראתה יותר ממני? – פעמים רבות היה לי משא ומתן עמה בויכוח ביראת ה' עד חצי הלילה”[24].

זמן קצר לפני פטירת אשתו, הועלתה בפני רבי עקיבא איגר הצעה לקבל על עצמו את רבנות העיר לייפניק, לאחר שרב העיר הקודם, בנימין וולף איגר, דודו ורבו של רע"א, נפטר, ומשרתו עמדה פנויה. ההצעה עמדה על הפרק עד לאחר נישואיו השניים, ולבסוף לא יצאה אל הפועל[25].

בעקבות פטירת אשתו שקל רבי עקיבא איגר לפרוש ממשרת הרבנות ”למצוא מנוח לפרוק עול הרבנות ולישב כאחד ההמונים... מלבד אימת ההוראה, בכל עת כאילו גיהנם פתוח תחתי... גם קשה בעיני ענין הפרנסה, להטיל עול על הציבור על לא-דבר בלי יגיע כפיים, אשר אולי קצתם נותנים מחמת בושה בלי רצון נפשם... לדעתי בוחר אנכי יותר להיות שמש בבית הכנסת או שומר לילה, להתפרנס מיגיע-כף וללמוד רוב היום”, מחשבה שלא יצאה אל הפועל[24].

נישואים שניים

ציור של רבי עקיבא איגר (מתוך הערך 'עקיבא איגר' ב"מילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון")

לאחר השתדלות ידידיו וכמה מדייני ליסא, נישא רבי עקיבא איגר בסוף השנה בזיווג שני לאחייניתו בריינדל, בת גיסו, אף הוא חתנו של איציק מרגליות, הרב יהושע הלוי פייבלמן סגל ששימש כדיין בליסא ומאוחר יותר כאב-בית-הדין בסאמטר. למרות פערי הגילים ביניהם וחששו של רע"א למסור את גידול ילדיו בידי אחייניתו הצעירה, העדיף רע"א הצעת-שידוך זו משום שהיה בכך אקט של נחמה כלפי סבה, חמיו השכול. לגיסו, חמיו החדש, הוא כותב מיד לאחר החתונה על כך שבניו מנישואיו הקודמים רואים בה את אמם לכל דבר ועניין, וחולק לה מחמאות על תפקודה:

לכבוד מר חמי רב חביבי...
אשר דרש כבודו על בתו... יהא ליבו הטהור שוקט ובוטח ואל ידאג מאום. כי גודל יראת ה' אשר בקרבה, גם חכמתה עמדה לה להיות כל מעשיה רצויים. ועם רכות שנותיה היא ת"ל גברת ועקרת הבית.
הגדיל ה' חסדו עלי להזמין לי זווג שני יותר מכפי מעשי. גם בני שיחיו מתנחמים בה אחרי אמם, ייראוה ויכבדוה כאילו היא הרה אותם גם ילדתם באין הפרש

חתנו ידידו כבן את אב מכבדו
עקיבא
מכתבי רבי עקיבא איגר, מכתב ק"נ[26]

בשנת תקס"א נולד בנם המשותף הראשון. רבי עקיבא איגר בחר לקרוא לו משה על שם אביו שנפטר כעשור קודם לכן.

בשנת תקס"ב לאחר פטירת רבי משולם איגרא, התפנה כיסא הרבנות בעיר פרשבורג ורבי עקיבא איגר היה בין המועמדים המובילים שיועדו לתפקיד בידי ועד הקהילה המקומית, אולם לבסוף נתמנה הרב משה סופר (ה"חתם סופר"), מי שלימים נעשה חתנו של רע"א[27].

בתקס"ה נולד בנו הרביעי של רבי עקיבא איגר, שנקרא על שם רבו ודודו בנימין וולף, רבה של לייפניק. בנימין וולף איגר (השני) היה מלומד תורני, והתגורר בברלין[28]. בתקס"ו נולדה בתו הדסה, שנישאה לרב מאיר אריה ליב הכהן רוזנס מברודי, ולאחר מותה (לפני תקצ"ז) נשא את אחותה הצעירה, ביילה[29]. בתקס"ז נולד בנו פייבלמן, שמת בשנה שלאחריה[30]. עוד נולדה לו במרקיש-פרידלנד בתו רודיש אשת רבי וולף שיף מוולנשטיין (נפטרה תר"ט)[31].

בקיץ שנת תק"ע הוצע לרבי עקיבא איגר לעזוב את מרקיש-פרידלנד לטובת משרת הרבנות של עיר הולדתו אייזנשטט. כתב רבנות נשלח אליו, ובו הציעו ראשי ועד הקהילה, שהיו מודעים לבעיית השכר בקהילה הענייה בה שימש רע"א, תנאי שכר מפליגים. תוך הבטחה שימנו שני אנשים שתפקידם לפקח על פרנסת הרב. רבי עקיבא איגר כבר נתן את הסכמתו העקרונית למינוי[32], אך חבריו של רע"א, רבני הערים ליסא, ברלין וראביץ' מנעו אותו מלגשת למשרה זו והמינוי לא יצא אל הפועל[33].

בקיץ שנת תקע"א מתה באייזנשטט אמו של רע"א. מאוחר יותר באותה שנה נולדה לו בת, שנקראה על שם אמו: גיטל. היא נישאה בבוא העת לרב שמואל קורנפלד[31]. שנה מאוחר יותר (תקע"ב) נפטר חתנו הצעיר הרב אברהם משה קלישר ששימש באותה עת כרבה של שניידמיל, והשאיר אחריו את בתו הצעירה של רע"א, שרל בת ה-22, עם שתי בנותיה שנותרו יתומות: גליקל (שמתה בילדותה), וראדיש (אשת הרב יוסף גינס).

ציור של רבי משה סופר, החת"ם סופר, חתנו של רבי עקיבא איגר

רבי עקיבא איגר פנה בדחיפות בעניינה במכתב לרב משה סופר, רבה של פרשבורג, ושאלו אם מכיר בקהילתו אלמן מתאים לבתו. הרב סופר, שהתאלמן זמן קצר קודם לכן מאשתו הראשונה, העביר את המכתב למקורבו הרב דניאל פרוסטיץ, והוא פנה במכתב לרע"א והציע לו לשדך את בתו עם רבה של פרשבורג. במקביל פנה הרב בונם איגר, אחיו של רע"א ורבה של מטרסדורף, לרב סופר, שהיה ידידו, ולאחיו רע"א ותמך ברעיון השידוך[34]. החתונה התקיימה בתחילת חורף תקע"ג באייזנשטט.

ידידותו של רע"א עם חתנו זה, החלה עוד לפני שבאו בקשרי נישואים, והם החליפו מכתבים בענייני הלכה וענייני ציבור. פער הגילאים ביניהם עמד על פחות משנה, רע"א נולד בחשוון תקכ"ב, החת"ם סופר בתשרי תקכ"ג. אגדה עממית נקשרה בידידותו של רבי עקיבא איגר עם חתנו זה, וניתן להתרשם ממנה על תפיסת דמותו של רע"א כמי שרגיש מאד לרגשות זולתו: במפגש משולש בין רע"א לשניים מגדולי התורה בדורו, חתנו ה"חתם סופר" ורבי יעקב לורברבוים מליסא בעל "נתיבות המשפט". אגדה זו מאדירה את שמו כמחולל נפלאות, ומלמדת במקביל על ההערצה הכמעט עיוורת שרחשו לו ההמונים: שני הרבנים נקלעו לביתו של רבי עקיבא איגר, ששמח על בואם והזמינם לסעוד עמו. הוא מינה את אחד מבחורי הישיבה לעסוק בהגשת המאכלים. במהלך הסעודה התכבד הרב מליסא לומר מחידושי תורתו, וסידר לפני עמיתיו מערכה מורכבת הנוגעת למספר סוגיות בש"ס. כשסיים את דבריו שאל רע"א את חתנו לדעתו על הדברים, והוא שטח בארוכה את עמדתו לפיה אין לדברי הרב מליסא קיום. הנושא היה נתון לשיקול דעתם, ורע"א ברגישותו חש כי הרב מליסא אינו מרוצה מהתפתחות העניינים, הוא פנה לבחור ששימש כמלצר, ושאלו לחוות דעתו במחלוקת שבין שני הרבנים. לפליאתם השיב הבחור כי לדעתו ברור שהצדק עם הרב לורברבוים, הוא הגדיר את נקודות המחלוקת, סתר את עמדת ה"חתם סופר" והוכיח כי האמת עם הרב מליסא. על פי האגדה העיר החתם סופר לאחר מעשה כי טיעוניו של התלמיד היו למעלה מהשכלתו התורנית, מה עוד שלא סביר שהצליח לעקוב אחר מהלך הדיונים תוך כדי עיסוקו בהגשת הסעודה, אך ”כאשר חותני מצווה לדבר, גם אבן מקיר תזעק”[35].

מיד לאחר חתונתו החל ה"חתם סופר" לחפש עבור חותנו רבנות בעיר גדולה המתאימה לערכו ולמעמדו ברחוב היהודי, על הפרק עמדה הצעה לשמש ברבנות טרץ' (Třešť), מוראביה. מסיבה לא ידועה לא נבחר רע"א לתפקיד, ועד הקהילה בטרץ' בחר למנות את הרב אלעזר לב (לעוו), מחבר "שמן רוקח".

הצעת הרבנות בעיר צילץ

בשנת תקע"א הוצע לו את כס הרבנות בעיר צילץ. בעיר זו כיהנו ברבנות, סבו רבי עקיבא איגר (הראשון) ולאחר מכן דודו רבי בנימין וולף איגר. אך הוא סירב לקבל את המשרה, ובמקומו הוכתר רבי שלמה הכהן בעל 'בתי נפש' בן רבי משולם זלמן הכהן אב"ד פיורדא ובעל ה'בגדי כהונה'. כפי שכתבו בני העיר צילץ בכתב ההכתרה לרבי שלמה:

”היום ידרשונו לטובה כי הגיענו ספר מכתיבת יד של הרב הגאון הגדול מה"ו עקיבא איגר שלא יכול להיות אב"ד דקהילתינו, על כן יצאנו לקראת אדונינו מורינו ורבינו בשמחה רבה ואמרו כולם לאמור, יום בשורה הוא לבשר באומר מזל טוב..”.

המאור, גליון תשרי – חשון תשסז עמ' נד – נו

רבנות פוזנא

פוזנא (כיום בפולין).

בשנת תקע"ב קיבלו יהודי פרוסיה אמנציפציה רשמית. רוח "עידן הנאורות" החלה מנשבת, תהליך החילון הורגש ביתר שאת בערים הקטנות, ורבי עקיבא איגר בן ה-51 החל מתלבט באשר למידת השפעתו על הקהילה היהודית המקומית ועל בני הנוער בפרט. הוא החל מהפך שוב ברעיונות הפרישה מהרבנות בכלל, ונעשה פתוח יותר להצעות רבנות מקהילות אחרות בהן יוכל כושרו התורני לבוא לידי ביטוי ביתר שאת. בשנים הבאות התנהל משא ומתן בעניין כהונתו מול כמה וכמה ערים.

הצעת רבנות מפוזנא

בחודש אדר תקע"ד הוצעה לרבי עקיבא איגר רבנות העיר הגדולה פוזנא שבשליטת פרוסיה (בגרמנית: פּוֹזֶן; בפולנית: פּוֹזנן; כיום בפולין, בירת מחוז פולין גדול, ויילקופולסקה). רבה האחרון של פוזנא מת 7 שנים קודם לכן, בשנת תקס"ז, והקהילה נותרה ללא מנהיג רוחני. בקרב ההנהגה הפוליטית התנהלו סכסוכים בעיקר על רקע דתי, ורצונם של חברי הוועד הליברלים והמשכיליים למנות רב פתוח יותר, שנתקל בהתנגדות העסקנים הדתיים ואחרים שלא רצו לוותר לשם כך על מינוי רב בעל קומה תורנית מוכרת בעולם היהודי כולו, מינוי שיהיה לטעמם לכבוד לקהילה. בחורף תקע"ד נוצר חלון הזדמנויות למינוי רב בעקבות איחוד בין גורמים שמרנים יחסית בקהילה, ובאסיפה שהתקיימה בביתו של הרב יוסף לנדסברג, ראש הישיבה בפוזנא, הוחלט למנות את רבה של מרקיש-פרידלנד, רבי עקיבא איגר[36]. ישנה דעה, לפיה הוויכוח סביב איוש תפקיד הרב בפוזנא, הוזן בעיקר מהמתח הפוליטי-לאומי בו היה שרוי האזור. פוזנא ישבה באזור פולני מבחינה היסטורית שהיה נתון לשליטה פרוסית החל מ-תקנ"ה. היו שחשבו שמדובר בהשתלטות זמנית ולכן העדיפו לבחור רב ממוצא פולני שיוכל להתנהל מול השלטונות בצורה יעילה, והיו שהניחו שהשלטון הפרוסי יאריך ימים (כפי שאכן אירע) ולכן ביכרו רב ממוצא גרמני מאותה סיבה. לפי דעה זו, מינויו של רע"א בסוף התהליך, היווה מעין פשרה[37].

שליחים מטעם ועד הקהילה הגיעו לביתו של רע"א, אך הוא היסס וסירב לקחת על עצמו מידית משרה אחראית בעיר גדולה כפוזנא, במכתבו לוועד הקהילה הוא מבקש פסק זמן לקבלת החלטה בנדון, ומבטיח לענות לחיוב או לשלילה לפני חג הפסח. בינתיים התפרסם בפוזנא דבר המינוי המוצע, והתעוררה תסיסה בקרב חלק מיהודי העיר שטענו כי מינויו של רב "מהסוג הישן" כרע"א, לא מתאים לקהילה מתקדמת כקהילת פוזנא. 22 מחברי הקהילה פנו בקובלנה למושל המקומי זברוני די ספוסטי, וטענו כי לפוזנא דרוש רק מטיף שיפעל בתחום המוסר ותיקון המידות, וגם שרבי עקיבא איגר מהבחינה האישית אינו מתאים לתפקיד, כי הוא "קנאי, איננו מוכשר ללמד דת טהורה ומוסר אמיתי, נוטה למשפטים קדומים, ויש לחשוש שדעותיו ומעשיו יביאו להתיישנות החושים ולעקמימות השכל בקרב הדור הצעיר". ועד הקהילה ניסה להתגונן בטענה כי מאחר שתהליך הבחירות היה תקין, שאר הפרטים הם עניין פרטי של הקהילה היהודית. אך ללא הועיל, הרשויות כפו קיום בחירות חדשות.

סדר יומו

במשך עשרים וחמש שנותיו בפוזנא ניהל סדר יום קבוע וקפדני: הוא קם משנתו ב-04:00 בבוקר, למד משנה עד השעה 06:00, ואחריה מסר שיעור בן שעה לקבוצת בעלי-בתים בבית הכנסת עד לתפילת שחרית, לה הוקדשה שעה. בין 08:00-09:00 אכל בביתו עם בני הבית את ארוחת הבוקר, ארוחתו הייתה בקביעות כוס קפה אחת ללא סוכר. לאחר ארוחתו למד תנ"ך עד השעה 10:00, בין 10:00-11:00 מסר את שיעורו היומי בסוגיות הש"ס, והשעה שאחריה הוקדשה לחזרה על הנלמד.

לארוחת צהריים לא הוקדש זמן, ומנת מרק הייתה מוגשת לו תוך כדי עיון בגמרא הפתוחה לפניו. בין השעות 13:00-14:00 נח על מיטתו, מצויד בעיפרון, בעודו מעיין בספרים חדשים שהובאו אליו ורושם את הערותיו על שולי הגליונות.

בין השעות 14:00-16:00 ישב על כס השיפוט בבית הדין של הקהילה, ואת ישיבות ועד הקהילה תזמנו לשעות אלו והן נערכו בבית הדין כדי לאפשר את השתתפותו בהן. לאחר תום הדיונים בבית הדין שהסתיימו בדרך כלל לפני 16:00, נהג לשתות כוס יין, נאמן לצו ההלכה שאין לדיין להורות לאחר שתיית יין. ולאחר מכן יצא לסבב ביקורים אצל חברי הקהילה: ביקור חולים וניחום אבלים, משימה שארכה לעיתים זמן רב, בשל הקפדתו לבקר חולים ואבלים מכל שכבות האוכלוסייה. מנהג זה הופסק במשך השנים עם ריבוי המטלות הקהילתיות על כתפי רע"א, הוא מצא פתרון הלכתי לחובת ביקור-החולים, ושכר שליח מיוחד שיבקר בשמו את החולים, וימסור לו דו"ח מפורט על מצבם הרפואי[38].

בשעה 16:00 התפלל מנחה, הוא קבע את השעה המוקדמת יחסית, כדי לשמור על שעה קבועה גם בימות החורף, בהם שקיעת החמה מוקדמת יותר. את תפילת המנחה נהג להתפלל כשלראשו תפילין. לאחר תפילת מנחה העביר שיעור הלכה בספר "מגן אברהם", עד תפילת ערבית.

השעות 20:00-22:00 הוקדשו לקריאת מכתבים שנשלחו אליו מכל הפזורה היהודית באירופה ומחוצה לה, ומענה למכתבים אלו. אחר כך למד עד חצות הלילה, אז פנה לישון[39]

הצעות רבנות בעיירות קטנות עקב המאבק הפוליטי בפוזנא

במקביל, גם כאשר נודע ברבים כי קהילת פוזנא, החשובה והמנהיגה שבקהילות פולין המערבית המסופחת לפרוסיה (משנת תקנ"ג), בחרה ברבי עקיבא איגר כרב, עקב התמהמהות מימוש המינוי, החל רע"א מקבל הצעות רבנות גם מקהילות קטנות יחסית, כמו קהילת וילן[40]. הדבר גרר תרעומת מצד הקהילה המקומית במרקיש-פרידלנד, שיכולה הייתה להכיל מעבר של רבה לרבנות מכובדת יותר, מסלול מקובל באותם ימים בקריירה הרבנית, אך לא מעבר לרבנות בקהילות שוות-ערך. בתחילת חודש שבט תקע"ה פנו כמה מיהודי מרקיש-פרידלנד לרע"א בעניין, והוא משיב[41]: ”אינני רוצה לצאת מפה מחמת ממון או מחמת כבוד, כי אינני חסר לא זה ולא זה. ואך מתחילות פה החדשות בעוונותינו הרבים ויש לי מורת רוח מזה, ואני בן נ"ג שנה... ופה אינם מגדלים בנים לתורה... ואין הפרש בין קהלה קטנה וגדולה. ואם ח"ו כבוד המדומה אני מבקש?”.

עם התארכות עיכוב העניינים בפוזנא, והידיעה כי רבי עקיבא איגר מאס בשהותו רבת השנים במרקיש-פרידלנד, ניסתה קהילת קורניק, קהילה קטנה בת כ-1,000 יהודים בעיירה קטנה בת כ-3,000 תושבים[42], את מזלה ושלחה בי"ח בשבט תקע"ה "כתב רבנות" משלה לרע"א[43][42]. ייתכן שוועד הקהילה בקורניק שיער כי רע"א מאס ברבנות מרקיש-פרידלנד אך עדיין אינו בשל לרבנות גדולה כזו של פוזנא, והתנאים הכלכליים המוצעים בכתב הרבנות הקורניקאי משופרים יותר מבזה הפוזנאי[42]. למעשה דחה רע"א את הצעת קהילת קורניק מסיבות לא ידועות, ובאביב קיבל את הצעת קהילת פוזנא שעדיין הייתה מוטלת בוויכוח פנימי[44][45]

הסכם פשרה וקבלת משרת רבנות פוזנא

בקיץ תקע"ה, תוך הכנות לבחירות חוזרות לרבנות בפוזנא היהודית, התנהל משא ומתן בין הצדדים הניצים בתוך הקהילה, ולבסוף בישיבה שהתנהלה בהשתתפות כל הצדדים ונוהלה בידי הרב יעקב לורברבוים מליסא, שהגיע לשם כך כבורר מוסכם, הסכימו גם המתנגדים למינויו של רע"א כ"רע במיעוטו", כביכול, תוך הסכמה הדדית על קיצוץ בסמכויותיו של הרב בהנהגת הקהילה.

כך התעכב מינויו של רבי עקיבא איגר עד חודש אלול תקע"ה. בכתב הרבנות שנשלח לרע"א בחודש זה נכתב[46]:

ציור של רבי עקיבא איגר, בגיל 60 (משוער)
שטר רבנות

ב"ה יום ה' ב' אלול בא יבא אדמ"ו הגאון מ"ו עקיבא איגר לפ"ק
עיר הקודש ק"ק פרידלאנד משם רועה אבן ישראל
קהלת קודש פוזנא תשית לראשו עטרת פזנאה עיר ואם בישראל
יושבת ק"ק פוזנן צהלי ורוני כי גדול בקרבך קדוש ישראל
ברוך אשר לא השבית גואל מישראל
איש אלקים קדוש ונורא מאד תפארת ישראל
ה"ה אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם מופת הדור החרוץ ושנון נזר הקודש פאר הזמן נ"י פ"ה ע"ה כ"ש תפארתו מ"ו עקיבא נרו יאיר, כאור הבהיר.

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, אור ליום כ"א אדר תקע"ד לפקח על עסקי הכלל וצרכי ישראל, פה ק"ק פוזנן כל נשיא בהם הרבנים המופלגים רבני חב"י הן הנה לבני ישראל, נשיאי עדה והיו למאורות הגדולות יושבי על מדין שופטים בישראל, ובהקהיל את הקהל עיני העדה אלופי רוזנים הגבירים התורנים פו"מ שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם כהררי אל, ונלוו אליהם שאר עדה הקדושה קריאי מועד אנשי שם בתפוצות ישראל, אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו לאמור עד מתי תהיה עדת ד' כצאן בלי רועה, נתנה ראש איש על העדה רועה נאמן לרעות ביעקב כחום לבבו ללמד העם חוקי האלוקים ותורותיו לדעת מה יעשה בישראל, נחפשה נא ונחקורה אחר איש אשר רוח אלקים בו רוח חכמה ובינה לב הבין לשמוע משפט, ולהורות נתן בלבו ומורה גם הוא יורה, ויען אחד מהחבורה ויאמר הנה איש קדוש צדיק תמים, מפענח נעלמים, שוכן בק"ק פרידלאנד ושמו הגאון מ"ו עקיבא גינזי א"ש דת מסורים למו וכל רז לא אניס ליה נודע ביהודה וגדול שמו בישראל, כל קביל די רוח יתירה ביה בחכמה ובתבונה ובדעת כעקיבא בן יוסף בדורו, שמעו הולך בכל המדינות ותהלתו באיים יגידו, נקרא נא לאיש האלקים להיות נשיא אלקים בתוכנו לרב ומורה נר לרגלי העם ואור לנתיבתם, צדקת ד' יעשה ומשפטיו עם ישראל, ויען העם קול אחד ויאמרו טוב הדבר כי ידענו את האיש ואת שיחו אשר הוא דורש טוב לעמו וגדול ליהודים, הוא הגבר הוקם על ועליו יציץ נזר הרבנות, אך בזאת נאות לו אם יתרצה לקיים הפונקטין המבוארים בספר הזכרונות שלנו כמדובר עם הגאונים הקודמים וזהו פרטן...
את הדברים האלה נדברו והותנו ביום הקהל ונכתבו התנאים ע"פ ראשי פרקים להגאון המפורסם הנ"ל וקבל וקיים לאשר ולקיים להיות לנו לרב ומורה ע"פ תנאים אלו כגאונים הקודמים, וישמחו העם ויתקעו בקול ויאמרו: יחי אדוננו בוא יבא ברנה לקהלתנו, וישמח לבנו ותגל נפשנו, וניתן תודה ושבח לבוראנו, על כל הטוב אשר גמלנו, ורב טוב לבית ישראל, ואנחנו נותנים הודאה על העבר וצועקים על העתיד: יהא רעווא שיבוא אדמ"ו בשעה מוצלחת להצלחתנו עולמים. ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ועל החתום לויינו כהנינו ושרינו, הרבנים המופלגים והקצינים ונדיבים רוזנים פו"מ ושאר דה הקדושה כלם מתאימות ושכולה אין בהם אחוזים בחבלי עבותות האהבה.

הבעה"ח בפרשת למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל פה פוזנן

(- חתימת 133 מנכבדי הקהל)
גם אנחנו אלופי פו"מ באנו עה"ח ואחרנו עד עתה כדי אשר השורה הזאת תהיה לעד כי כל החתומים למעלה המה חי' ממש, נעשה עש"ק פ' שופטים ג' אלול תקע"ה
(- 28 חתימות, ובהן חתימת פרנסי הקהל)

בשנת תקע"ח נולד בנו שמואל, שהתגורר לאחר נישואיו במינסק. בשנת תקפ"א נולד בנו רבי שמחה בונם איגר מברסלאו (נפטר בתרכ"ח)[47], למדן שהתגורר בעשרים שנותיו האחרונות בברז'אן, גליציה. מכתב ידו נדפס ספרו של אביו "כתב וחותם". בתקפ"ב נולדה בתו ביילה, שלאחר מות אחותה הגדולה הדסה, נישאה לאלמנהּ הרב מאיר אריה ליב הכהן רוזנס מברודי[48]. שנתיים לאחר מכן, בתקפ"ד, נולד בנו רבי דוד איגר מברסלאו. בתקפ"ז נולדה בתו יטה (נפטרה בתרמ"א), שנישאה לשמעון ברלינר. בנות נוספות שנולדו לו בפוזנא הן: פרידה (פריידכא) (נפטרה ביום ראשון של פסח תרל"ז[49]), אשת רבי שמחה אפרים פישל גרטשטיין (גראדשטיין) מלובלין שהיה גם גיסו של נכד רע"א רבי לייבלה איגר. ורבקה רחל (?–תרמ"ט), אשת רבי חיים שמואל בירנבוים מדובנא, מחבר הספרים "רחש לבב" ו"מעשה חשב"[50].

גם בפוזנא שימש במקביל לרבנותו כראש ישיבה. רבנותו בפוזנא נמשכה כ-23 שנים עד יום מותו.

בשנת תקצ"ו אחר פטירתו של רבי אברהם אבלי פאסוועלער שהיה ראב"ד וילנא ביקשה קהילת וילנא למנותו להיות אב"ד וילנא, רבי עקיבא אייגר אף ניאות לשמש שם כאב"ד, אלא שלבסוף הדבר לא יצא לפועל[51]. במכתב שכותב ר' נתן נטע בנו של ר' מנחם מנדל משקלוב הוא כותב כי פרנסי העיר וילנא[52]: ”שמו פניהם על כבוד הגאון החסיד מרנא עקיבא אייגר נ"י, וכבר כתב לפה שני מכתבים כי רצונו לקבוע משכן קודשו פה ק"ק, אפס כי אכתי אית לי' דיקלי שמעכבים אותו מלהשיב דבר מלא בהחלט, ואם לא יבוא הגאון הנ"ל, מוכנים כמה גדולים זולתו להתקבל”

פעילות ציבורית בפוזנא וסביבתה

...שרבי עקיבא איגר היה עסקן ותיק בצרכי צבור, זורע צדקות, בורח מן הכבוד, ושונא את הרבנות שנאה ממש כפשוטה וכמשמעה - אף זה אין אנו יודעים לא מתשובותיו, לא מ"גליון הש"ס", אלא מן המסופר עליו בעם

מרדכי ליפסון, מבוא לספר "מדור דור", תרפ"ט

כרבה של פוזנא דאג רבי עקיבא איגר להפעיל את סמכותו הרבנית גם במקרים שאינם הלכתיים, לתועלת הציבור במקרי הצורך. ב-תקצ"א וראשית תקצ"ב) פרצה מגפת כולרה, רע"א תיקן מספר תקנות שסייעו מאד למניעת התפשטות המגפה ולבידוד האזורים הנגועים: הוא מינה ועד שיהיה אחראי על ההיגיינה במרחב הציבורי, ועל המודעות לה בקרב התושבים. הוא דאג שהוועד יממן שירותי ניקיון לבתי העניים, והפיץ כרוזים בשם הדת בדבר החובה לשמור על הבריאות על ידי הרתחת מי השתייה ושמירה על ניקיון אישי. כדי להמעיט התכנסויות המוניות, סוכן הפצת מחלות משמעותי, קבע הרב כי ניתן לוותר על תפילות במניין. לקראת הימים הנוראים באותה שנה, קבע כי תיערך הגרלה ובה ייקבע אלו מחברי הקהילה יתפללו בבית הכנסת בתפילות ימי ראש השנה, ואלו בתפילות יום הכיפורים, כך הצטמצמה כמות המתכנסים לכדי שליש. הוא קיצר משמעותית את התפילות עצמן, וקבע הפסקה ארוכה בין תפילה לתפילה. בשיתוף פעולה עם המשטרה המקומית, הוכנסו שוטרים לתוך בתי הכנסת כדי לפקח על הסדר ולמנוע צפיפות בשעות הכניסה והיציאה. הוא חייב את כל הקהל לשתות משקה חם לפני תפילת שחרית למרות המנהג שלא לטעום דבר לפני התפילה, וביטל את ההתכנסות הנהוגה בערב יום כיפור לצורך איסוף תרומות[53]. בכך תרם משמעותית לצמצום מספר הנפגעים בפוזנא בהתפרצות זו של המגפה, וקיבל על כך מכתב הוקרה מפרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה[54].

רבי עקיבא איגר היה פעיל מאד בזירה הציבורית היהודית בפוזנא ומחוצה לה, והיה מעורב בפרשיות רבות שנגעו לחיי היהודים בפרוסיה ובפולין. כאן נסקרו מספר פרשיות עיקריות אותן ניהל:

פרשת אשרת השהייה לרבה של ליסא

בחודש אדר שני תקפ"א נאלץ רבה של ליסא, הרב יעקב לורברבוים, מחבר "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת", לעזוב את עירו, בשל פרשת גירושיו שניתן היה לסדרה רק בגליציה. הוא תכנן לשהות בגליציה שנה אחת ולשוב לעירו, אך מחשש שמא גורמים מתוך הקהילה שהתנגדו לו ינצלו את המצב כדי להחליפו, נחתם חוזה בינו לבין ראשי הקהילה היהודית, שיסדיר את שובו לרבנות העיר בבוא העת, חוזה זה נחתם בהתערבותו של רבי עקיבא איגר, שלמרות הקור הגדול בתקופה זו נסע לליסא כדי להסדירו, והושלש בידיו. מסיבות טכניות לא הסדיר הרב לורברבוים את יציאתו באמצעות רישיון יציאה רשמי. בהמשך התעוררה בעיה, מתנגדיו של הרב לורברבוים בתוך הקהילה העבירו הצעת החלטה בדבר קיצוץ בסמכויותיו ובשכרו, ובתנאים אלה, הוא החליט כי הוא משוחרר מהתחייבותו לשוב לרבנות ליסא. רע"א ניהל תכתובת ענפה מול שני הצדדים במאמץ להביאם לעמק השווה[55]. המשא ומתן הופסק כאשר במרץ תקפ"ג הוציא ראש המחוז, כנראה בעקבות הלשנה, צו האוסר על שובו של הרב לורברבוים לעיר, בנימוק שהוא אזרח זר. העובדה שמכר את חפציו בטרם נסיעתו לגליציה, שימשה נגדו כראיה לכך שעזב את העיר על מנת שלא לחזור. ההתנגדות בקהילת ליסא לשובו, והערעורים בהנחייתו הצמודה של רע"א מול הרגולטור על שלילת האזרחות נמשכו, וביוני תקפ"ה הוציא בא כוח ממשלת פרוסיה בפוזנא פסק סופי לפיו אין לקבל חזרה את הרב לורברבוים בגבולות המדינה בהיותו אזרח זר. ערעורים מאוחרים בעניין זה נדחו על הסף, רע"א נכנע, והרב מליסא לא חזר שוב למשרתו[56].

בית החולים היהודי ע"ש לאטץ

בית החולים לקשישים ע"ש ש.ב. לאטץ ברחוב היהודים בפוזנא[57]

בשנת תקצ"א, התמנה רבי עקיבא איגר כמנהל עזבונו של הגביר היהודי שלמה בנימין לאטץ שהלך לעולמו, על פי בקשתו של הרב מהמנוח שיקדיש מהונו סכום גדול לשם הקמת בית מדרש ובית חולים עבור בני הקהילה היהודית בפוזנן. בכתב המינוי נאמר כי שני שלישים מהונו ישמשו לבניית בית החולים ותפעולו בתקופה הראשונה, ושליש ישמש לבניית בית המדרש. הגביר חשש מפני שחיתות וטרח להבטיח כי לראשי הקהילה לא תהיה זכות התערבות בענייני המוסדות ולא תינתן להם טובת הנאה מהם, והוא ממנה את רבי עקיבא איגר לנאמן הבלעדי של המוסדות, תוך שהוא מציין: "אני סומך על יראתו הגדולה, תורתו וישרותו של הרב, עד שרצונו ייחשב כרצוני אני". בכסף העיזבון רכש רבי עקיבא איגר בית גדול, ובתוספת נדבה של חתן התורם וכספים נוספים שלווה בעצמו, חנך את בית החולים בשם "בית שלמה" על שם הנדיב. אגף החולים בבנין הכיל 13 חדרי אשפוז וטיפול, ואולם אחד הוקדש כבית מדרש לתורה ולתפילה, כן הוקפד לטפח בחזית המבנה גינה נאה.

רבי עקיבא איגר שקד בעצמו על סדרי התנהלות בית החולים וכתב את תקנון הניהול שלו. בית החולים נתן מענה רפואי למאות מטופלים בשנה בתשלום מוזל, מעוטי יכולת נהנו מטיפול ואשפוז חינם. ברצותו למדר את הנהגת הקהילה היהודית שנחשדה בעיניו כנגועה בהשכלה, דאג רבי עקיבא איגר להבטיח את מימונו השוטף של המוסד מכספי נדיבים ולא מכספי מוסדות הקהילה המקומית. צעד זה קומם כנגדו את ראשי הקהילה, והם פנו אל הרשויות בדרישה לאכוף את הסעיף בחוק שקבע כי כל המוסדות היהודיים הקיימים בעיר צריכים לעמוד תחת שלטון הנהגת הקהילה, הם גם רמזו כי הרב מפיק טובות הנאה אישיות מהמוסד ומנצל את היעדר הפיקוח על כספיו. הרב טען להגנתו כי על פי צוואתו של לאטץ לא ניתן להעמיד את המוסד שנבנה בממונו להנהגת ראשי הקהילה, והזמין את השלטונות לשלוח למוסד מבקר מטעמם. בדיקת המבקר העלתה כי המוסד מנוהל בהתאם לנהלים וכי אין חשש למעילה בכספי הציבור, המבקר סיים את סקירתו בהמלצה לשלטונות לנזוף בראשי הקהילה על הקובלנה הקנטרנית שהגישו. ניסיונות גישור מאוחרים שהציעו ראשי הקהילה ועיקרם חתימת הסכם לשינוי תקנון המוסד לאחר מותו של הרב נדחו. למעשה נשמר התקנון גם לאחר מותו של הרב, וגם לאחר ש"בית לאטץ" שינה את ייעודו והפך לבית אבות קהילתי[58].

פרשת מינוי רבי ברוך ליפשיץ לרבנות וורניק

הרב ברוך יצחק ליפשיץ

בקיץ תקצ"ג ניהל רבי עקיבא איגר מאבק עקרוני בנושא שהייתה לו השלכה כלל ארצית בפולין וגרמניה, ובתפוצה היהודית בכלל. ברקע הפרשה עמדה ידידותו רבת השנים של רע"א עם אחת הדמויות המרכזיות בפרשה, ידידות שנמשכה גם לאחריה, על אף חילופי הדברים הקשים שליוו את הפרשה. במהלך חודש סיוון אותה שנה, ניסה הרב ישראל ליפשיץ, מגדולי רבני גרמניה ומחברו של הפירוש "תפארת ישראל", הפירוש הפופולרי למשניות על אף עמקותו, להעביר בקהילת וורניק (ורונקי) את מינויו של בנו ברוך יצחק ליפשיץ כרב העיירה, למרות היותו רווק וצעיר לימים. רע"א התנגד לעצם מינוים של רווקים לתפקידי רבנות, ומקרה זה היה בעייתי עוד יותר, מאחר שהרב ליפשיץ הצעיר היה מילידי העיירה וורניק ומוכר בה היטב. למרות היכרותו המוקדמת והטובה של רע"א עם בני משפחת ליפשיץ, הוא התנגד לרעיון מתוך חשש כי ייווצר בכך תקדים, ובהתחשב במצב הדתי הכללי ששרר באותה עת באירופה, נוצר לדעתו חשש נוסף שתקדים כזה עלול לשרת את מצדדי הרפורמה לתבוע מינויים של צעירים מוכשרים, שאינם מומחים ומנוסים בתחומי פסיקת ההלכה.

רבי עקיבא איגר הטיל למערכה את כל כובד משקלו הציבורי, במכתבו מג' בתמוז פנה לרב ליפשיץ האב, שהיה באותה תקופה רבה של חדז'ייץ', ודורש ממנו להפסיק את מסע השתדלנות ולמשוך את הצעת המועמדות של בנו. בהיעדר כניעה מרצון של הרבנים ליפשיץ, הוא כותב, ”אני אלך כנגד זה ואעשה מה שבכוחי לבטל זה”. תשובתו של הרב ליפשיץ אינה בידינו, אך ממכתב התגובה של רע"א מי"ד בתמוז (1 ביולי) ניתן לעמוד על רוח הדברים, במכתב זה חוזר רע"א על עמדתו ומדגיש כי לא יאפשר לרב ליפשיץ הצעיר להורות בוורניק כלל, גם לא זמנית וגם לא בשאלות פשוטות. יומיים קודם לכן הפנה מכתב אישי לרב ליפשיץ הצעיר, ובפתיחתו שלל ממנו את תואר הרבנות ”לה"ה הבחור ברוך בהרב דחאדזייטש”, והורה לו שלא להורות בוורניק אף לא בדברים קלים, ומדגיש כי סידור חופה וקידושין נחשב כהוראת הלכה לעניין זה, ואף הוא אסור עליו.

במקביל כתב לשוחט העיירה שלא להביא שאלות על כשרות הבהמות והעופות, לפני "הבחור ברוך יצחק" וכן שלא לתת לו לבדוק את סכין השחיטה, או להיבחן בפניו על הלכות שחיטה. במכתבים נוספים לחברי ועד הקהילה בוורניק ולרבני ערי הסביבה, כתב והדגיש שהוא חף מאינטרסים בעניין זה, וכל כוונתו לשם שמים, והוא מבקש מרבני האזור להצטרף עמו לפסק שכל עוד לא עמד הרב החדש למבחן בפני רבני הסביבה והוא בכללם, אינו רשאי להורות ואין לאכול בשר בקהילתו[59].

לימים נעשה הרב ברוך יצחק ליפשיץ דרשן בהמבורג וחיבר מספר ספרים. חיבורו הבולט הם הערותיו לספר הפרשנות של אביו למשנה "תפארת ישראל", עליהם הוא חתום: אב"י, שפתרונו "אמר ברוך יצחק"[60].

פטירתו

רבי עקיבא איגר מלווה בדייני פוזנא, הרב יעקב קולובארי והרב משה לנדסברג (או הרב שמואל פוגלסדורף) (תקצ"ז)
פרט מעובד מתוך ציורו של יוליוס קנור אזור השוק בפוזן[61]

בחודש אלול תקצ"ז חלה רבי עקיבא איגר את חוליו האחרון, שיפור קל במצבו חל בעשרת ימי תשובה של שנת תקצ"ח והוא הופיע לתפילות יום הכיפורים בציבור. למחרת יום הכיפורים לקה בדלקת ריאות חריפה, ולאחר שלושה ימים, בי"ג בתשרי תקצ"ח נפטר, בעירו פוזנא, והוא בן כ-76 שנים. הוא הותיר אחריו חמישה-עשר ילדים, וכמה מילדיו מזיווגו השני היו עדיין רווקים בעת פטירתו. אשתו האחרונה נפטרה שנה לפניו, וילדיהם נותרו יתומים מאב ואם, בצוואתו הועיד סכום מסוים להוצאות נישואיהם.

עם היוודע דבר מותו הוכרז על ידי ההנהגה היהודית המקומית "ביטול מלאכה", הוראה כללית לסגירת חנויות ובתי מלאכה כדי לחלוק כבוד אחרון לאישיות חשובה שהלכה לעולמה. בהלווייתו השתתפו כל בני הקהילה היהודית בפוזנא, ועימם גם בני המעמדות הגבוהים באוכלוסייה העירונית הלא-יהודית, פקידי ממשל והבישוף של פוזנא[62].

על פי צוואתו ספדו לו רק בחלקת הקבר, ולא בתחילת מסע ההלוויה כמקובל. הצוואה פורסמה ברבים ימים אחדים לאחר פטירתו, ובה אוסר רע"א על תלמידיו להספידו, ומבקש מהם שילמדו לעילוי נשמתו בשנת האבל, ובשנים שלאחריה ביום השנה[63] הבנים והחתנים המתאבלים. עוד נקבע בצוואה הנוסח המדויק אותו ביקש רע"א לחרוט על גבי מצבתו כדי למנוע כתיבת תוארי כבוד שלא היו לרוחו בחייו. נוסח המצבה על פי הצוואה:

פ"נ הרב ר' עקיבא איגר, עבד לעבדי ד' בק"ק מ. פרידלאנד ובק"ק פוזנא, נאסף אל עמיו ב...

חלקת הקבר המחודשת של רבני משפחת איגר בפוזנא
(רחוב Głogowska)
מצבת רע"א בשורה התחתונה משמאל
בראש המצבה נרשם: "...אשר טמון פה או בסמוך למקום זה"

בני הקהילה שחסו על כבוד רבם שזלזל בעצמו לטעמם, קראו לעצמם דרור "לפתוח" את הקיצור ר' ולפרשו: הרב רבנו עקיבא איגר. מצבת קברו המקורית של רבי עקיבא איגר בבית העלמין היהודי בפוזנא, נהרסה בימי מלחמת העולם השנייה, ולאחריה הוצבה במקומו המשוער של קברו, הנמצא היום בעיבורו של רחוב מגורים, מצבת שיש חדשה, עליה מצוטט נוסח המצבה הישנה.

על אף ציוויו של רבי עקיבא איגר שלא יספידוהו לאחר מותו, מחשש כי בדורות הבאים יתפרש הדבר כזלזול והתעלמות, פרסם אחד מתלמידיו שיר-מספד בשם "אבל יחיד"[64], לדבריו נשמרים כך דברי רבו כלשונם אף אם לא כמשמעותם הפשוטה. בקטע מחורז מתוך המבוא לשיר הוא מצדיק את מעשה ההספד, מתוך הדברים עולה צליל ההלם והאלם ברחוב היהודי עם פטירתו של רע"א:


וְאִם דְּבַר קָּדְשׁוֹ יַאַסְרֵנִי בִנְחֻשְׁתָּיִם -
לִסְפֹד לוֹ וְלִבְכֹּתוֹ תַּעַצְרֵנִי עַנְוָתוֹ,
גַּם בִּגְדֹלוֹת לֹא הִלַּכְתִּי, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם,
וְאִירָא פֶן אֶחֱטָא בִלְשׁוֹנִי לְהָפֵר מִצְוָתוֹ -
הַאֶשְׁמְרָה לְפִי מַחֲסוֹם, אֶצְרָה פִקּוּדֵהוּ?
אַחֲרִישׁ, אֶתְאַפָּק, אֶתֵּן פּוּגַת לְעֵינִי?
הַאֹמַר לַשֶּׁמֶשׁ: דֹּם! לַיָּם וְיָשֵׁךְ זַעֲמֵהוּ?
אֶתְרָאֶה כְּשֹׁכֵן אוֹר, וְחֶשְׁכַּת לַיְלָה תְּשׁוּפֵנִי?

אֵשׁ נִשְׂקָה בַיָּעַר, בָּאַרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת,
וְאֵזוֹבֵי קִיר בֶּטַח עַל עָמְדָם יַעֲמֹדוּ?
מֵעֶדְרוֹ לֻקַּח הָרֹעֶה, וְהַשְׁקֵט יַעֲמֹד הַכֶּבֶשׂ?
הָאָב הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, וּבָנָיו יַחֲרִישׁוּ וְיִבְגֹּדוּ?
אַךְ פֶתֶן חֵרֵשׁ הַדּוֹר הַזֶה! אֵין אֱלוֹהִים בְּמַחֲנֵהוּ!
כֵּן יֹאמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, יִתְמְהוּ וְיִתְפַּלָאוּ:
אֲרוֹן אֱלוֹהִים נִלְקַח, וְאִישׁ לֹא יִדְרְשֵׁהוּ!
מַחֲמַד עֵינָם שֻׁדַּד! וְהֵם יַעַמְדוּ וְיִתְרָאוּ!

הֲגַם אָנֹכִי אֶדּוֹם? לְחִכִּי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי?
אַחֲרִישׁ לְנֹטֵר פִרְיִי? אַחֲרִישׁ לְאַלּוּפִי וּמוֹרִי?
אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי! יִצְלוֹל בִּדְמָעוֹת יְגוֹנִי!
אֶמְצָא תְּרוּפָה לִכְאֵבִי, מִקִּינָתִי אֶגְהֶה מְזוֹרִי!
מִי יִתֵּן כְּשׁוֹפָר קוֹלִי, עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת יַגִּיעַ!
אֲשֶׁר כְּצָר דָרַךְ קַשְׁתּוֹ, וַיַּצֵב צַדִּיק לְמַטָּרָה;
אֶשָּׂא כְאֵבִי לְמֵרָחוֹק, אֶבְלִי לַקָּרוֹב אַשְׁמִיעַ,
וְיַעֲמֹד רֵעַ לִיגוֹנִי, וְאָח יִוָּלֵד לַצָּרָה!

לָכֵן אַל תַּחֲרֵשׁ כִּנּוֹרִי! הַגֵּד אַתָּה הַבְּשׂוֹרָה!
וְקוֹנֵן הַקִּינָה הַזֹאת, וְאִם רָפוּ מֵיתָרֶיךָ!
הֱיֵה נָא לָנוּ לְעֵד, כִּי גָדוֹל הָאֵבֶל הַנּוֹרָא,
וְאֶל קְצוֹת הָאָרֶץ תִּוָדַע הֶמְיַת קַוֶּיךָ!
חֲזַק נָא וֶאֱמָץ! אַל תֵּבוֹשׁ לִדְרֹךְ בַּשָּׁעַר,
וְתִמָלֵא כָל עַיִן דִמְעָה, וְיֶאֱבַל כָּל לֵב יֹדֵעַ,
וְאִם רָפֶה קוֹלֶךָ, הֲלֹא בַמִּדְבָּר, בַּיָּעַר,

גַּם אַנְחַת הַיּוֹנֵק כְּקוֹל שׁוֹפָר תִּשָּׁמֵעַ!
אבל יחיד, מבוא

ספרוני הספד נוספים נדפסו ונפוצו לאחר פטירתו, ובהם[65]:

בשם הקהילה הוכרז עם סתימת הגולל, על בנו הרב שלמה איגר, שהיה עד אז רבה של קאליש, כממלא מקומו ברבנות העיר פוזנא[66].

תקופת חייו של רבי עקיבא איגר על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

צאצאיו

רבים מצאצאיו של רבי עקיבא איגר התפרסמו בכל תחומי העולם היהודי ואף מחוצה לו, ביניהם יש למנות את:

כמה אישיויות מפורסמות מתחומי עניין חיצוניים היו גם כן בין נכדיו וצאצאיו, ביניהם:

מלבד אלו, התפרסמו צאצאים רבים של רבי עקיבא איגר מצאצאי בתו שרל אשת החתם סופר, על הנודעים שבהם ראו בערך משפחת סופר.

אגודת משפחת איגר

בשנת תרע"ג הוקמה באירופה "אגודת משפחת איגר" שאיגדה תחתיה את צאצאיה המרובים של המשפחה, בוועידתה הראשונה השתתפו כ-250 איש. האגודה קיימה כינוסים מעת לעת ופרסמה חוזרים תקופתיים, רבים מהם השתמרו באוסף אברהם יצחק בליכרודה בספריה הלאומית בירושלים. בשנת תש"ן פרסמה האגודה[70] את המקבץ "אגודת משפחת איגר 1913–1990". ביבליוגרפיה מסודרת של כתבי רבני משפחת איגר, ו-36 אילנות יוחסין מפורטים של ענפי המשפחה השונים, החל מרבי עקיבא איגר הראשון מהלברשטט. מהדורה מעודכנת ראתה אור לקראת מפגש האגודה בשנת תשנ"ג[71]. במקבץ פורסם תקנון האגודה, מן הפרק המפרט את מטרות האגודה, ניתן לעמוד על עושר הסגנונות התרבותיים של בני המשפחה ועל הדאגה לקיים קשרי משפחה שיגשרו על פערי התרבות לאורו של אבי המשפחה רבי עקיבא איגר. בין היתר נמנות: להכיר את החלקים המגוונים של המשפחה ולגשר ביניהם ברוח הומנית־יהודית של רבי עקיבא איגר, לשם הגברת הכיבוד ההדדי. לפרסם ביבליוגרפיה מפורטת של כתבי רע"א ושל כתבים שנכתבו עליו. לאסוף ולקבץ סיפורים ואגדות אודות רע"א זצ"ל. לקיים חוגי לימוד על נושא מתורתו ביום השנה לפטירתו, בהתאם לצוואתו.

מתלמידיו

הרב צבי הירש קלישר, מתלמידיו הנודעים של רבי עקיבא איגר

עוד שניים המוזכרים כתלמידיו של רבי עקיבא איגר בשלב מסוים בחייהם:

לתלמידים נוספים ראו: קטגוריה:תלמידי רבי עקיבא איגר.

יצירתו

יצירתו של רבי עקיבא איגר נוגעת בכל תחומי העניין התורניים בתחום התורה שבעל-פה ומהווה חלק מחומר הלימוד הקלאסי בישיבות. חשיבותו כפוסק ניכרת בתשובותיו בהלכה, אשר משמשות כמקור חשוב לפוסקים בדורות שאחריו. הוא כתב המון, וכמה מהביוגרפים שלו העירו שלא היה ניתן להבחין באותיות בודדות היוצאות מקולמוסו בשל קצב הכתיבה המהיר מאוד שלו[80]. רוב יצירתו התפרסמה לאחר מותו, תחילה על ידי צאצאיו, ובהמשך בידי גורמים שונים מהם מו"לים מסחריים. עם התקבלותה של תורת רע"א והפיכתה לנכס צאן ברזל בבית המדרש, החלו יוצאות מהדורות מורחבות ומוערות של כתביו, מהן מחולקות מחדש לפי נושאים.

תשובותיו ההלכתיות

מהדורות שונות של שאלות-ותשובות רבי עקיבא איגר, בספריה המרכזית באוניברסיטת בר-אילן

רבי עקיבא איגר השאיר אחריו תשובות הלכתיות רחבות בנושאים רבים. ספרים המאגדים בתוכם מתשובותיו ההלכתיות החלו נדפסים כבר בחייו בשם "תשובות רבי עקיבא איגר", והם מהווים אבני יסוד בספרות השו"ת של תקופת האחרונים.

מאחר שיצאו מתחת ידיה של סמכות תורנית בלתי מעורערת, הן מבחינת רוחב הידע והן מבחינת עמקות ההבנה, התקבלו פסקיו של רבי עקיבא איגר על כל גדולי דורו, ומבחינה זו היה ל"רבן של כל בני הגולה" כאשר גם רבנים מבוגרים ממנו פנו אליו בשאלות הלכתיות סבוכות שחייבו מתן חוות דעת מעמיקה של מומחה בעל שיעור קומה. בין הפונים אליו מגדולי דורו נמנים: הרב חיים אוירבך, מחבר הספר "דברי משפט"; הרב יעקב לורברבוים מליסא, מחבר הספרים "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת"; הרב מאיר פוזנר, מחבר "בית מאיר"; הרב שלמה זלמן ליפשיץ, ה"חמדת שלמה".

בדור שלאחריו התקבעה התפיסה הרואה בפסיקתו דעה של "פוסק אחרון", הקובעת את ההלכה למעשה, וספר תשובותיו קיבל מעמד של ספר יסוד שאין לנטות מפסקיו, ואף הילה של קדושה. כך מספר רבה של מוסקבה הרב חיים ברלין על יחסו של אביו "הנצי"ב מוולוז'ין" לספר התשובות של רבי עקיבא איגר[81]:

ואנכי הנני מעיד בעדות נאמנה, שהגאון ר' עקיבא איגר ז"ל, מרום וקדוש היה בעיני מר אבי הגאון ז"ל עד למאוד, ובכל עת שהזכירוֹ היה מירתע כולא גופיה מגודל קדושת תורתו וצדקתו, וספר תשובותיו לא פסק מעל שלחנו, ומרגלא היה בפומיה שכל המעיין בספר תשובות רע"א ז"ל בעין חודרת, לא רק גדולות ונפלאות ימצא שמה מעמק עיונו וחריצת שכלו הבהיר, כי אם גם יראת ה' טהורה וענוה יתרה ימצא בכל שורה ושורה, ואין לך ספר מוסר גדול ממנו, כה היו דבריו תמיד, ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעינין כמה וכמה דפים מפלפולי ספרים אחרים, ודעת רע"א ז"ל בהוראה להלכה אם להקל או להחמיר היה מכריע אצלו דעות כמה פוסקים, קצרו של דבר כי למלאך ה' צבא-ות היה נחשב בעיניו

רבי חיים ברלין, מכתב

עריכת התשובות

שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורת מכון המאור, המאחדת את מרבית קובצי השו"ת של רע"א שפורסמו בדפוס. לצד ספרי השו"ת נראים כרכי "ספר העיקרים" של בנו, הרב שלמה איגר

מאחר שהוצאתן לאור של תשובותיו החלה עוד בחייו, נשתמרו בידינו הוראותיו, בחלקן טכניות, באשר להדפסת כתביו. הוא נזקק לשאלות הנוגעות באופן כללי לכלל הסוגה הספרותית של ספרות שו"ת, כמו שאלת העריכה מול נאמנות לאיגרות המקור, ושאלת תוארי הכבוד המקובלים, שהיו גדושים לעיתים מזומנות בסופרלטיבים מנופחים:

במכתבו מחודש כסלו תקצ"ג לבנו אברהם הוא מורה שלא יעתיקו בכפילות תשובות שכתב לאנשים שונים באותו עניין אף אם בחלקן ישנן תוספות וחידושים, לדבריו ”אין כדאי להלאות את עיני הקורא בשביל מעט תוספת”, ועדיף לערוך את התשובה המרכזית ולהוסיף בתוכה את ההוספות המאוחרות ”ואין בזה נזק לשואל, אם אחר תשובתו אליו נתווסף עליה דבר מה”.

הוא נזקק גם לשאלת איכות ההדפסה, הנייר, הדיו והגופן, כי לדעתו יש ליפי הדפוס, החיצוני לכאורה, השלכה על אופן התפיסה של הטקסט בידי הקורא. וכך הוא מתבטא בעניין זה באחד ממכתביו, שהודפסו בידי בניו בהקדמתם לספר התשובות: ”אבקשך בני ידידי, לפקוח עין על זה שיהיה נדפס על נייר יפה דיו שחור ואותיות נאותות. כי לדעתי הנפש מתפעלת והדעת מתרווחת והכוונה מתעוררת מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר, והיפוכו בהפכו אם הכתב מטושטש”.

באשר לתוארי הכבוד המקובלים הנלווים באיגרות מעין אלו, ומועתקים בדרך כלל ככתבם וכלשונם לספרות השו"ת המודפסת, הוא שולל נחרצות את המנהג, ומעדיף שלא יצוטטו תארים כלל אף לא מועטים: ”"להכותב הוא אבק חנופה, ולמי שכותבים אליו הוא אבק גאות אם ירבה לו ואבק שנאת חינם אם ימעטו. וכל כך קצה נפשי בהם, עד שקיבלתי עלי שלא להביט בם ולא לקרותם, על אחת כמה וכמה בל אחפוץ בם בדבר הנדפס אשר עומד לימים רבים, פן אהיה לבוז בעולם האמת"” זמן כתיבת תשובותיו היה בדרך כלל בימי שישי וערבי חג, שאז היו תלמידיו בחופשה ובשל טרדותיו הרבות לא דקדק לעיתים בלשונו.[82]


דפוסי השו"ת

המהדורה הראשונה של "שאלות ותשובות רבי עקיבא איגר" המכונה "מהדורה קמא" נדפסה בידי בניו בוורשה בשנת תקצ"ה, ואחריה בשטטין (תרכ"ב), ומאז בדפוסי צילום רבים. בשנת תרמ"ט הודפסה בווינה אסופת תשובות נוספת של רע"א, תחת השם "תשובות רבי עקיבא איגר החדשות", שאף היא זכתה לדפוסי צילום רבים. במשך השנים התפרסמו מעת לעת קובצי תשובות נוספים, ובשנותיה הראשונות של המאה ה-21 יצאו לאור מספר מהדורות המאגדות את כל התשובות שנדפסו עד אותה עת במספר כרכים. במקביל, אוסף התשובות הראשוני, שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא, זכה למספר מהדורות מוערות[83].

חידושיו על הש"ס וגיליון הש"ס

רבי עקיבא איגר הכחול. חידושי רבי עקיבא איגר על הש"ס, מהדורת אריאלי. לכל מסכת מוקדש כרך נפרד, ויש שזכו אף לשנים

נוסף לספרות השו"ת הענפה שהתפרסמה מפרי עטו של רבי עקיבא איגר, התפרסמו בידי מו"לים שונים מאספים מכתב-ידו ומכתבי תלמידיו העוסקים בפרשנות וחידושים סביב התלמוד הבבלי בשיטתיות, וסביב סוגיות נבחרות בו, כמו הספר "דרוש וחידוש", שיצא לאור בידי בניו מיד לאחר פטירתו (ורשה תקצ"ט) על מסכתות מסוימות. כמו כן, רבות מתשובותיו ההלכתיות מסתעפות תוך כדי דיון לביאורי סוגיות בש"ס, ופעמים שעיקר הדיון סובב אך ורק סביב סוגיה בגמרא אף בלא השלכה מעשית לפסיקת הלכה, כמו עיסוק בהבנת גישתם של תנאים או אמוראים שהיו בעמדת מיעוט ודעתם נדחתה הלכה למעשה. תשובות מעין אלו לוקטו וסודרו במשך הזמן לנוחות הלומדים לפי סדר מסכתות הש"ס. בנוסף: הערות בודדות רבות שלו על סוגיות הש"ס הופיעו ומופיעות מעת לעת בכתבי עת תורניים שונים.

היות שרבים מקבצי החידושים הללו לא היו סדורים לפי סדר הש"ס, ובשל ריבוי הקבצים שהקשה על הלומד בסוגיה מסוימת לעקוב אחרי כלל חידושיו של רע"א המתייחסים לסוגיה זו, התעורר צורך במפעל שיסדר את כל כתביו המרובים בצורה רציפה על סדר דפי התלמוד הבבלי. פרויקט מעין זה נתקל מטבע הדברים בקשיים מרובים והתעכב, עקב בעיות של זכויות יוצרים שהיו נתונות בידי גורמים רבים, ונדרש גם גורם מלווה בעל שיעור קומה תורני שיוכל לקבוע את אופי העבודה.

החל מתחילת שנות ה-תש"ם נדפסו מספר מהדורות של חידושי רבי עקיבא איגר על הש"ס שהלכו לאורו של חזון זה. הוותיקה שבהן היא מהדורת "זכרון יעקב" שנדפסה בשנים תשמ"א-תשמ"ג בארבעה כרכים וזכתה מאז למהדורות רבות[84].

מהדורה מורחבת מאוד, המקיפה גם התייחסויות שוליות יחסית של רע"א לסוגיה, החלה יוצאת לאור בשנת תש"ן בעריכת הרב שלמה אריאלי. במהדורה זו הוקדש כרך נפרד לחידושי כל מסכת, ולחלקן אף שני כרכים. פרויקט זה לא הסתיים, אך במסגרתו יצאו לאור חידושי רע"א למרבית המסכתות הנלמדות בישיבות. מהדורה נוספת בסגנון זה של חידושי רע"א לכל התלמוד הבבלי, בשם "תורת רבינו עקיבא איגר" יצאה בעריכת הרב דוד מצגר (מכון המאור, תשס"ה) ובה שישה כרכים.

"גיליון הש"ס"

רבי עקיבא איגר נהג לכתוב מהערותיו הקצרות לש"ס על שולי גליונות הגמרא בה למד. הוא אף הוסיף ציונים ומראי מקומות לנושאים בעלי עניין הנוגעים להבנת הסוגיה המקומית, או למקומות הסותרים לה. הערותיו הופיעו בדפוס לראשונה בדפוס פראג של התלמוד הבבלי שנדפס בשנים תק"צ–תקצ"ה, תחת השם "הגהות ומראה מקומות מהג"מ עקיבא איגר אבד"ק פוזנא", ובשנים תקצ"ה–תרי"ד בתוספת מרובה[85] בדפוסי הש"ס של דפוס ראם והורדנה, תחת השם שנתקבע מאז "גיליון ש"ס וילנא"[86].

הערותיו כתובות בקצרה ובתמצות רב. רבי עקיבא איגר הסביר את מנהגו לכתוב בדיוק נמרץ, בכך ש”כפי שהטבע משיג את מטרתו תמיד בדרכים קצרים פשוטים וישרים, כך הסיבה הפשוטה בדרכים לא ארוכים, המוליכה אל התכלית, היא האמיתית”[87]. כדי להקל על המעיינים נדפס "גיליון הש"ס השלם"[88], ספר ובו הטקסטים המלאים של המקורות אליהם מפנה רע"א בציוניו הקצרים. ישנה אף מהדורה מבוארת של גיליון הש"ס שנדפסה על מסכתות בודדות[89]. רמיזותיו של רע"א בהערותיו אלו נחקרו בידי הרב חיים דוב שעוועל, את מחקרו פרסם חלקית בספרו "משנתו של הגאון רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס" על מספר מסכתות מסדר מועד בשנת תשי"ט, הוא המשיך במחקרו על הערותיו של רע"א בכל סדר מועד, סדר נשים וחלק מסדר נזיקין, ופרסם מאמרים בעניין בכתב העת "הדרום". בשנת תשל"ב נדפס כרך שני של ספרו, ובו קובצו המחקרים על המסכתות המשלימות את סדר מועד.

רוב ההערות שב"גיליון הש"ס" מופיעות בצורה אחרת גם בכתביו האחרים והמפורטים יותר של רע"א, כמו "דרוש וחידוש". ולכן נהוג להשוותן כדי לעמוד על כוונתו המדויקת במקומות בהם קיצר מאוד.

גיליון הירושלמי

בשנת תשמ"א נדפסה בלונדון חוברת קטנה ובה "גיליון הירושלמי" של רבי עקיבא איגר[90], הגהות שרשם על שולי גיליונות סדר נשים של התלמוד הירושלמי בו למד. קדמו לפרסום זה חיפושים קדחתניים שעשו בעלי "דפוס האלמנה והאחים ראם" בשנת תרע"ג אחרי גיליונות אלו כדי לפרסמם במהדורת התלמוד הירושלמי שבהוצאתם. על פי בקשתם פנה הרב ד"ר אברהם יצחק בלייכרודה, נינו של רע"א, באמצעות "אגודת משפחת איגר" לכל צאצאי רע"א כדי לאתר את עותק התלמוד הירושלמי שהיה ברשותו. חיפושים אלו עלו בתוהו[91]. באחת מתשובותיו מצטט רע"א קטע מגיליון הירושלמי שלו בסדר נזיקין אך כרך זה אבד ואין ידוע מה עלה בגורלו.

קושיות רבי עקיבא איגר

שער הספר "קושיות עצומות" של רבי עקיבא איגר
תצלום כתב ידו של רבי עקיבא איגר (לחץ על התמונה להגדלה)

רבי עקיבא איגר ידוע בחריפותו ובקושיותיו הלמדניות בעלות ההיגיון הרב, קושיותיו היו לשם דבר בבתי-המדרש והיוו אתגר מחשבתי לטובי הלומדים. רע"א אף "מקטלג" תוך כדי דיבור את רמת חומרתן של הקושיות: בסגנון כתיבתו מורה הסיומת "וצ"ע" - וצריך עיון, על שאלה חמורה שלא נתיישבה. ואילו הסיומת "וצע"ג" - וצריך עיון גדול, מורה על תמיהה רבתי היוצאת מגדר הרגיל[92]. כאשר הוא מוסיף סיומת כמו "וה' יאיר עיני", השאלה נחשבת כבלתי ניתנת לפתרון.

לאור העיסוק הרב שהתפתח סביב קושיותיו הופיעו גם ספרים המלקטים קושיות שלו שהונחו בלא מענה. בשנת תשמ"ב הדפיסו צאצאיו מכתב-ידו את הספר "קושיות עצומות" המכיל 1401 קושיות שרבות מהן לא הופיעו בכתביו שנדפסו עד אותה עת. ספרי קושיות אלו נכנסו בשלמותם במידת האפשר למאספים הנזכרים שנדפסו מתורתו של רע"א על סדר התלמוד.

כבר בשנת תרל"ו, כארבעים שנים בלבד לאחר פרסומם הראשון של ספרי "דרוש וחידוש" נפוצו קושיותיו של רע"א בבתי המדרשות והיוו כר לחיבור תורני שעיקר עיסוקו בפתרון השאלות, הרב יששכר דוב הלטרכט מלוברנץ הוציא את ספרו "חזות קשות" ”תוכו רצוף ליישב יותר מאלף קושיות שהעיר על הש"ס רבינו הקדוש... מופת הדור כליל תפארת ישראל... עקיבא איגר בספרו חדוש ודרוש [!] וגם בגליון הש"ס שלו”. בשנת תרנ"ח הדפיס הרב יצחק צבי ארונובסקי בוילנה את ספרו "יד יצחק"[93] כדי ”ליישב דעת רבותינו בעלי התלמוד ורש"י ותוספות מכל הקושיות והתמיהות אשר העלה בצ"ע הגאון הגדול רשכבה"ג רעק"א בגליון הש"ס”. בשנים תרס"ה-תרע"ב יצא לאור בירושלים ספרו של הרב בנימין רבינוביץ' "משנת ר' בנימין"[94] אשר ”תעודתו לתרץ קושיות מרן הגרע"א זצ"ל שבתוספותיו על כל ששה סדרי משנה. בשנים תרצ"ד-תרצ"ז הדפיס הרב משה אברהם מוינשטר בברוקלין את ספרו "גנון והציל"[95] וענינו ”לגונן ולהציל את דברי רבותינו הקדושים מהקושיות והתמיהות שהניח בצ"ע מרן הגאון הקדוש מאור הגולה רבינו עקיבא איגר זצוק"ל בתוספותיו על המשניות”[96]. בשנת תשל"ט יצא בירושלים ספר בשם "חוסן ישועות", בשער הספר טוען המחבר, הרב אברהם זילברמן, כי הוא ”מיישב כל קושיות הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל על סדר נשים ונזיקין”.

נסיון נוסף ומתמשך נעשה על ידי הרב שמואל אהרן שזורי שהקדיש בירחונו "קול תורה"[97] מדור קבוע תחת השם 'אשישו"ת' שיועד לתרץ בשיטתיות את קושיות רע"א בגיליון הש"ס.

הגהות וחידושים על ה"שולחן ערוך"

במשך שנים רשם רבי עקיבא איגר את הערותיו על גיליון ספר השולחן ערוך בו למד, הערות אלו כללו: הגהות דפוס, הערות על מקורות ההלכה, קושיות ופלפולים והערות מעשיות. בשנותיו האחרונות מסר רע"א את כרכי השולחן ערוך שלו לבנו בכורו רבי אברהם, כדי להתקינם לדפוס. רע"א חכך בדעתו אם להדפיס את הערותיו כספר בפני עצמו או כנספח על גיליון השולחן ערוך, כשנה לפני מותו הוא מתלבט בעניין במכתבו לבנו תוך שהוא מבקש לקבל את הגרסה הערוכה של ההערות לביקורת בטרם הדפסתה: ”אולי נכון שאתה תדפיס אצל השו"ע החדושים שממני... או שיהיה כרך בפני עצמו כמו ספר דגול מרבבה[98], ובין כך ובין כך איני יודע התעצלותך לשלוח לי הפנקס על אורח חיים לשום עיני שנית בזה... ומקודם אי אפשר להעלות בדפוס”. כחודש אחר כך הוא מאשר במכתבו כי ההגהות ראויות לדפוס. למעשה התעכבה הדפסת ההגהות יותר מעשרים שנים לאחר מות רע"א, והן נדפסו לראשונה בברלין בשנת תרכ"ב בידי נכדו אברהם משה בלייכרודה. במקביל הדפיס בנו ר' איצק לייב מהדורה נוספת של הגהות אביו לשולחן ערוך ביוהניסבורג, פרוסיה. קיימים גם מספר כתבי יד אחרים של ההגהות. באֵזור שנות ה-תש"נ יצאה לאור מהדורה השוואתית של הגהות רע"א לשולחן ערוך הכוללת את הגרסאות השונות[99].

רבי עקיבא איגר נהג לרשום את הערותיו על גליונות הספרים שבספרייתו, ולכן מלבד הערותיו המודפסות על גיליון התלמוד הבבלי ועל גליונות השולחן הערוך, מצויים בידי אספנים רבים ספרים מספרייתו שנתפזרו במשך השנים, והם מתגלים ונמסרים לדפוס מעת לעת בקבצים תורניים[100]. פעמים שהיו בספרייתו מספר עותקים של ספר אחד והערותיו נרשמו אקראית על העותקים השונים, בשל החשיבות הרבה שמייחסים לכתביו של רע"א בעולם הישיבות, גם הערותיו הכפולות זוכות למהדורות מודפסות אף במקרים בהם הספר עליו נכתבו אינו ספר יסוד כמו שולחן ערוך[101].

חידושי אגדה ותנ"ך

רבי עקיבא איגר הניח אחריו פנקס חידושים בענייני אגדה, ובו גם חידושים על פסוקי התנ"ך. הפנקס מוזכר בידי בניו של רע"א[102], והיה ידוע עד מלחמת העולם השנייה[103]. מאז, ככל הידוע, אבדו עקבותיו.

עם זאת, רבים מחידושיו של רע"א לתנ"ך שרדו בציטוטים בספרים אחרים שלו ובספרי אחרים מתלמידיו וחבריו. במחצית שנות ה-ת"ש-תשצ"ט נעשו ניסיונות ללקטם, כמו האסופה "מדרושי וחידושי רבי עקיבא איגר על התורה"[104] הכוללת חידושים גם לשאר הנ"ך, חלקם מכתבי-יד שלא נדפסו ורובם מלוקטים.

בתרבות הישיבתית

כל ימי השתוקקתי להיות כר' עקיבא איגר, אמנם לא הגעתי לזה, אבל התשוקה עזרה לי שלפחות נהייתי שלוימ'לה...

– הרב שלמה היימן

ציור של רבי עקיבא איגר

כאמור, רבי עקיבא איגר נחשב לאחד מגדולי הלמדנים התורניים בעת החדשה, ובשל מעמדו זה התקבעו בתרבות עולם הישיבות אמרות כנף ומימרות רבות הסובבות סביב "דמות הגאון" שלו, ומהן ניתן להתרשם גם מעוצמת ההערצה ששוררת כלפיו בעולם זה. כך מצוטט הרב אלחנן וסרמן, מגדולי ראשי הישיבות בליטא לפני השואה:

ר' עקיבא איגר הוא ר' עקיבא איגר בכל הש"ס, ואילו אני אפילו בעמוד גמרא אחד אינני ר' עקיבא איגר. אילו הייתי בעמוד אחד ר' עקיבא איגר, כי אז הייתי יכול לשער כמה רבי עקיבא איגר גדול ממני, כי כך וכך עמודים יש בש"ס, והוא רבי עקיבא איגר בכל העמודים ואני רק בעמוד אחד. אך מאחר ואיני רבי עקיבא איגר אפילו בעמוד אחד, אינני יכול לשער כלל וכלל כמה רבי עקיבא איגר גדול ממני...

ראש ישיבה אחר, הרב ראובן גרוזובסקי, חתנו של ראש הישיבה הנודע רבי ברוך בר ליבוביץ, סיפר על חמיו: "...פעם באמרו סברא בשם הגאון רבי עקיבא איגר, ובנו בשמעו את הסברא הסתפק מיד איזה ספק לפי סברא זו, גער בו מורי חמי ולא רצה לשמוע דבריו, על שלא שהה מעט משמחה בשמעו סברא עמוקה מחודשת כזו, ואמר אז כי מי שאינו רוקד משמחה בשמעו סברא כזו אינו אדם"[105].

על תשובותיו ההלכתיות, מסופר כי הרב חיים מוולוז'ין התבטא, בהמחישו את גאונותו ומהירות מחשבתו של רע"א: ”אף אני יכול להשיב "תשובה" כרבי עקיבא איגר. אבל לכתוב כמוהו בראש התשובה "תמול הגיעני מכתבו", זאת איני יכול...”[106]. תשובותיו היו לחלק נחשב בתרבות היהודית של בית המדרש בשורה אחת עם יצירות למדניות בנות דורן כמו הספר הלמדני הקלאסי "קצות החושן", והרב אברהם אליהו קפלן הציב אותן לצד יצירות התרבות היהודית הגדולות ביותר בהיסטוריה של עם ישראל במניפסט שלו "לתחייה תורנית": ”בן ישראל! כלום אין לך עוד די מזון לנשמתך אצל עמך שלך? כלום צריך אתה לקבץ נדבות אצל זרים? למד את תורתך! שנן את תולדתך! הכר את משורריך והוגיך הגדולים! זמר את התהילים שלך, הבן את קהלת שלך, העמק באיוב שלך, חלום בחזון ישעיה שלך, הִתחַיֵה בגמרא שלך, הווה כבד ראש על ידי הרמב"ם שלך, בכֵה וּשֹחַק ברבי יהודה הלוי שלך, הווה חוזה באריז"ל שלך, הווה טוב ועניו בר' משה קורדובירו שלך, חדד את שכלך בתשובות ר' עקיבא איגר, השתעשע בדפי קצות החושן... בל נתבייש! כי אנשים אחים אנחנו. לכמה מאתנו כאן זרים היו רבים מן השמות הללו? וכמה מאתנו שמעו כמעט בפעם הראשונה בחייהם אי-אלה מן השמות הללו? ולכשיאמרו כאן פושקין, ולכשיאמרו כאן גתה, ואפילו לכשיאמרו כאן גבריאלה ד'אנונציו - כן, זאת יעכלו בוודאי מהר יותר!? כלום סבורים אתם שאלה האחרונים יתנו לנו כח להיות לנצח? לא! זאת לא יאמר אף אחד מאתנו. "פושקין חי וקיים" זה לא ייתכן. עלינו ללמוד להרגיש ולחשוב יהודית, ועם זה לחיות יהודית!”[107].

תירוץ קושיה של רבי עקיבא איגר נחשב בעולם הישיבות כבלתי-אפשרי מעצם ההגדרה. כלומר: התירוץ מחשיד את המתרץ כמי שלא הבין את קושייתו של הרב עד תומה. בעולם התורני רווחת הקלישאה המשווה מאמץ רב ליישוב קושיה בגמרא כ"ישיבת שבעה נקיים", מושג הלכתי מהלכות נידה. אמרה המיוחסת לרב אליעזר גורדון ראש ישיבת טלז (תר"א–תר"ע) שהיה "מגדולי למדני זמנו", קובעת כי בתירוץ קושיה של רבי עקיבא איגר, יש משום סתירת שבעת הימים הנקיים. במקור ההלכתי, במצב זה יש לשוב ולספור מחדש, המסר ברור: אם תירצת קושיה של הרב איגר, הרי שעליך ללמוד שנית את קושייתו ולהעמיק בהבנת כוונתו. רבי דב בריש וידנפלד, "הרב מטשעבין", אמר שאם רבי עקיבא איגר מביא ראייה מגמרא, יש אפשרות לדון על ראייתו, אך אם כותב מסברא, אין אפשרות להתווכח על דבריו[108].

הרב אליעזר יהודה ולדנברג, מספר בשם רבי יחזקאל אברמסקי, כי רבו, רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק "החשיב מימרה של הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל כמימרה של אחד מהראשונים"[109]. בספר "חזון איש", כותב הרב אברהם ישעיהו קרליץ: "ובכלל, אנן כאצבעתא בקירא לסברא[110] נגד מהרש"ל, הגרע"א וחבריהם. ולמה לן להגיס לבנו בהוראה בסברות מדומות"[111]. כן התבטא: "רבי עקיבא איגר היה יכול להיות בדורו של הרשב"א, אלא שהקב"ה ריחם עלינו ונתן לנו רבי עקיבא איגר בדורנו"[112]. כך גם הפליג בשבחו על כך ששולח בתשובותיו לעיין בספרי אחרונים ושו"תים רבים, כלומר שלמרות עיסוקו הקבוע בלימוד גמרא בעיון, מצא פנאי ללמוד היטב את ספרי האחרונים[113]. החזון איש עודד ללמוד את חידושי רבי עקיבא איגר. פעם אף אמר שלימוד תשובת רבי עקיבא איגר בעניין שחוטי חוץ (מהדורא קמא, סי' קס"ה) מביא יראת שמים[114].

דמותו התקבעה גם כסמל של צדיק ופרוש, בין בפרמטרים מתנגדיים בין בפרמטרים חסידיים, והוא נעשה מודל לחיקוי עבור כלל הציבור האורתודוקסי-ישיבתי. כך למשל בהספדו של הרב יוסף חיים קרא, רבה של ולוצלאווק, על רבי אברהם מטשכנוב, שיבח הספדן את הנפטר: ”אחת היא אשר נפשי יודעת, כי מיום שנפטר רבי עקיבא איגר, לא נמצא בכל גדולי ארצנו, אשר יודו עליו כל ישראל כי קדוש הוא מרחם...”[115]. רבי ירוחם ליבוביץ, משגיחה הנודע של ישיבת מיר בליטא, השתמש ברע"א כסמל מוסכם של אדם שאין לו ולתאוות העולם ולא דבר:

אנו יכולים להאמין כי כל תאוותנו החזקות ביותר, העוקרות אותנו עם השורש ממש, הנה אצל ר' עקיבא איגר לא היו אפילו בגדר נסיון! פשוט הוא כי התאוות שאנו חיים בהן היו אצלו גועל-נפש ממש, שבחל מזה, ולא היה יכול אף להסתכל על זה כלל

דעת תורה, פרשת וישב, חלק המאמרים

רבי עקיבא איגר נודע כעניו. בהקדמה לתשובות רבי עקיבא איגר, מביאים בני המחבר מכתב לבנו ר' אברהם, ובו הנחיות להדפסת תשובותיו. בין הדברים כותב רבי עקיבא איגר שחלק מהתשובות הם מלומדי ישיבותיו בערים השונות, והוא מזהיר שלא לכנותם בשם "תלמיד" ולא בלשון נוכח (אלא בלשון נסתר המכובדת) "כי אמרתי, מי יודע מי למד יותר ממי". חתנו ה"חתם סופר" התבטא כי אין אנו מבינים מה היא הענווה של משה רבנו, אך לאחר שרואים את חמי, ניתן רק לשער כמה גדולה הענווה של משה רבנו[116]. הרב שלמה זלמן שפיצר, רבה של וינה וחתנו של החתם סופר, אמר בהספדו על רבו המהר"ם שיק, שבעוד חמיו היה עניו אך הכיר בערכו, רבי עקיבא איגר כלל לא ידע שהוא בעל ערך[117]. מספר סיפורים על ענוותו עוסקים בשהותו בוורשה יחד עם רבה של ליסא, רבי יעקב לורברבוים, ה"נתיבות המשפט", לצורך השתתפות באספת רבנים שהייתה בעיר, כשבמהלך הימים היה משוכנע שהכבוד שבני העיר מכבדים אותו, מיועד ל"נתיבות המשפט" ולא אליו ומשנוכח לבסוף שמכבדים בעיקר אותו, היה נסער, עד שהרגיעו ה"נתיבות המשפט", שהוא נוחל את הכבוד בשל שעירו פוזנא חשובה יותר מהעיר ליסא[118].

השקפותיו

יחסו למשכילים ולרפורמים

רבי עקיבא איגר נמנה עם ראשי הרבנים המתנגדים לכל שינוי ותיקון בדת, ולטעמו אין לנטות אף בקוצו של יוד מדברי הראשונים. בתשובתו שנדפסה בקובץ "אלה דברי הברית" כנגד בית-הכנסת הרפורמי הראשון הוא טוען: ”אם נרשה לעצמנו לבטל אף אות אחת מדברי חז"ל, אז מרחפת הסכנה על כל התורה כולה”. רבות מפעולותיו בתחום הרבנות ומינוי רבנים בערי פרוסיה, הונעו מעמדתו המתנגדת לשינוי, ופעמים רבות פעל מתוך מטרה מוצהרת לסכל את בחירתם של רבנים משכיליים.

הסופר אלתר דרויאנוב מספר מפי ההיסטוריון שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר) על מפגשו של רבי עקיבא איגר עם תלמידי בית המדרש לרבנים בוורשה, ודבריו העוקצניים כלפיהם:

רבי עקיבא איגר בא לווארשה והלך לראות בית-המדרש לרבנים, שנוסד שם בשנת תקפ"ו. תהה על קנקנם של התלמידים ולא מצא אותם לא בש"ס ולא בפוסקים.
תמה ושאל למנהל:
- היכן תורתם של אלו?
השיב המנהל:
- בית-המדרש זה אינו אלא מעין פרוזדור להתקין את התלמידים, שייכנסו ללימודי הרבנות.
נענה רבי עקיבא ואמר:
- משמע, שתלמיד הלומד כאן הוא בכלל "ערב רב"[119], ולא כלל רב...

למרות האמור, כאשר התאפשרה או נצרכה מודרנה בתוך הגבולות האורתודוקסיים, לא הביע התנגדות. תלמידיו היו הראשונים מקרב הרבנות האורתודוקסית שהכניסו בקהילותיהם את הנוהג לשאת נאומים, דרשות והספדים בשפה הגרמנית, וראו בכך התאמה פרקטית לשפת הדיבור של שומעי לקחם, ולא ספיח של המודרנה. עוד בחייו, בשנת תקפ"א, נשא תלמידו הרב שלמה פלסנר, הספד בגרמנית מודרנית על הרב אברהם טיקטין מברסלאו, ומאז התקבל נוהג זה בהדרגה בקרב הרבנים האורתודוקסים הגרמנים כולם[120].

יחסו לתנועת החסידות וראשיה

ציור לא מפורסם של רבי עקיבא איגר, באוסף בית הספרים הלאומי

יחסו של רבי עקיבא איגר לחסידים ולתנועת החסידות היה מתון, אף שהיה נאמן לתפיסת העולם ה'מתנגדית', ששללה את התנועה, ובמקומות וזמנים מסוימים אף החרימה את תומכיה[121]. סימוכין ליחסו זה של רבי עקיבא איגר כלפי החסידות, יש המוצאים במכתבו של חתן רבי עקיבא איגר, הרב שמואל חיים בירנבוים, לאחיינו רבי יהודה לייב איגר מלובלין, בו הוא מתאר לשאלתו פרטים מהווי החיים בבית חותנו רבי עקיבא איגר, נמנו בין היתר הספרים בהם עשה שימוש:

השולחן ערוך מהגר"א מווילנה היו בין ספרי דבי רב, וגם ספר התניא מהרב מלאדי נ"ע. ואם גם השולחן ערוך מהרב היה בין ספריו הרבים אין בזכרוני...

איגרות סופרים, עמ' 56

לפני שנת תקס"ה, עוד בהיות רבי עקיבא איגר רב במרקיש-פרידלנד, הפיצו החסידים שמועה שהוא נוטה לחסידות או אף הצטרף בפועל לתנועה, הרב שלמה זלמן ליפשיץ ה"חמדת שלמה" מזים שמועה זו במכתבו לבנו[122]. כתגובת-נגד מצדו השני של המתרס נפוצה השמועה כי רבי עקיבא איגר פרסם איגרת חריפה נגד תנועת החסידות והחסידים. האדמו"ר רבי דובער שניאורי, "הרבי האמצעי", מנהיגה של חסידות חב"ד, במכתבו לאחיינו חתנו ויורשו הצמח צדק מלובביץ', מספר על פגישתו עם רבי עקיבא איגר בשנת תקפ"ה[123], ולדבריו רבי עקיבא איגר הכחיש את יחוס האיגרת המדוברת אליו[124].

בארכיון דוד מגיד שבמכון לעמי אסיה שע"י האקדמיה למדעים בסנקט פטרבורג (לנינגרד), מצויה חוברת כתבי פולמוס עם החסידות, ובה בין היתר "איגרת ר' עקיבא איגר מפוזנא נגד החסידים". מרדכי וילנסקי, חוקר המחלוקת, בספרו "חסידים ומתנגדים"[125], משער שזו האיגרת המדוברת עליה נסובה השמועה, ואת כתיבתה הכחיש רבי עקיבא איגר בפני הרבי האמצעי מלובביץ'. וילנסקי אף מפקפק על מהימנות יחוסה של האיגרת לרבי עקיבא איגר, והוא מעלה השערה כי היא זוייפה כדי לתת פרשנות אנטי-חסידית למסמך אחר בשם "תקנות שקלוב". תאריך המסמך האחר שונה, לדבריו, משנת תקמ"ז לשנת תקס"א, מאחר שבשנים תק"מ–תק"נ ישב רבי עקיבא איגר בליסא כאברך צעיר ושמו טרם התפרסם חוץ לסביבתו, וממילא אין זה סביר שיחווה דעתו בשאלה ציבורית כלל-יהודית מסוג זה, ואילו בשנת תקס"א אף שהיה עדיין רבה של מרקיש-פרידלנד הקטנה יחסית לפוזנא, אך שמו כבר הלך לפניו והגיע גם לפולין ולרוסיה. השערה נוספת היא שהאיגרת נכתבה בשנים מאוחרות מהתאריך הנקוב בה, כתגובה להתפארות החסידים על כך שנכדו של רבי עקיבא איגר, רבי יהודה לייב איגר המכונה רבי לייבל'ה מלובלין, בנו של רבי שלמה, נעשה חסידם של רבי מנחם מנדל מקוצק ושל רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא, והיה לאדמו"ר חסידי בעצמו[126]. בספרו החסידי "תורת אמת" הוא מצטט מדברי סבו, רבי עקיבא איגר. מסורות חסידיות מספרות על כך שרבי עקיבא איגר תמך בנכדו לעומת בנו רבי שלמה, שהתנגד למהלכו חריפות ואף נסע לקוצק להחזירו לביתו.

יחסו לרבנים קדומים

בכתביו, מתייחס רע"א לרבנים קדומים בהכנעה, אף לאלו מתקופת האחרונים כמו הש"ך והפני יהושע. הוא בדרך כלל מקבל את דבריהם, ומרצה את דבריו כנגדם כקושיא ולא כמחלוקת. לרבנים ראשונים הוא מתייחס בהתבטלות גמורה, והוא דוחה את דברי עצמו כשמוצא סתירה או ראייה כנגדם מדברי הראשונים[127].

לימודי חולין והשכלה כללית

בזמנו התעוררה דרישה ממשלתית להכניס לתכנית הלימודים בתלמודי התורה מלבד לימודי קודש גם לימוד מקצועות אחרים שיכשירו את התלמידים לקראת חיי המעשה. תלמידו של רע"א, הרב אהרן פולד, שבעצמו התפרנס מהשקעות בבורסה, פנה אליו באיגרת בעניין נחיצותה של הוראת "לימודים חיצוניים" לילדים וביקש את הסכמתו לקביעת שיעורים אלו כמצוות השלטונות בנימוק של "עת לעשות לה' הפרו תורתך"[128]. תשובתו של רע"א לא השתמרה, אך נראה ממכתב אחר שכתב בנושא זה באותה תקופה שקיבל חלקית את הדרישה, הוא גם רומז כי עמדתו התגבשה בלחץ השלטונות: ”וטוב תורה עם דרך ארץ, ללמוד אותם כשעה ושתים ביום מלאכת הכתיבה והחשבון כאשר אנו מרגילים לבנינו בעזה"י, וכאשר מחסדי אדוננו המלך ירום הודו ושריו שמו עיניהם על זה ושמו פניהם עלינו לעשות כזה”[129].

יושר שיפוטי ורדיפת אמת

רבי עקיבא איגר הטיף ליושר שיפוטי, והתרעם על רבנים שמתוך דאגה לכבודם האישי לא אבו לחזור בהם מפסקי דין שהוציאו, על אף שהיה ברור לכל משקיף אובייקטיבי, כי נפלה טעות בשיפוטו של הרב. בכתבי תלמידיו מודגשת היושרה האישית שלו עצמו, וביטול דעתו בענווה מפני דעת תלמידיו במקרים בהם החליט כי האמת איתם, וכי דעתו הראשונית בטעות יסודה. תלמידו הרב גוטמכר חולק בספרו על הוראה אחת מהוראות רבו רע"א, וכותב על כך[130]: ”ברור אצלי שאם היו רבותינו... ורבי עקיבא איגר זצוק"ל בחיותם, והיו רואים דברי, שהיו אומרים לי "ישר כח" שהעמדתי אותם על ידיעה ברורה... ונודע לי כזה בדור הזה שאם משיבים להם דברים אשר אמתיים הם ברמות רוחם ובתורה שלא לשמה מושכים הדברים כלחוצים ודחוקים עד אשר יותר יושר היה שלא להשיב להם כלל למען שלא לגרום להם עוד חטא, אבל ברבינו החסיד מו"ה רבי עקיבא זצוק"ל היה לי המופת הן במכתב שהיה בינינו והן בפה אשר כמה פעמים הודה לי, ועוד כ"כ היה מתאמץ וחזר על דברי ב' וג' פעמים שכן הוא, כן הוא, ובודאי כן הוא..., ובמקום אחר הוא מתבטא[131]: ”מי יהרהר אחר רשכבה"ג לעשות ח"ו דבר נגד פקודתו ואיסורו? הלא כולנו היינו צייתים לו בחייו כאילו נמסר מסיני! ואיך נבוא ח"ו להרהר אחר דבריו? אך... הלא ידענו שלא היה דרך החסיד בחייו להיות מנצח ולעמוד על דבריו, רק רוצה בקיום התורה, ואף אם נער קטן אמר לו עניין אמיתי, הודה לדבריו”.

פולמוס חידוש הקרבת הקורבנות בזמננו

בשנים תקצ"ז–תקצ"ח החל מתפתח פולמוס בדבר חידוש אפשרי של הקרבת קורבנות במקום המקדש בירושלים[132], נושא שהיה תלוי מבחינה תאורטית בניתוחן של מספר סוגיות בש"ס. אך מבחינה מעשית, כפי שהבהיר רבי עקיבא איגר למי שפנה אליו בנידון, תלמידו הרב צבי הירש קלישר, היה תלוי הדבר בעיקר בהסכמת השלטון המקומי המוסלמי, שלא איפשר כלל גישה להר הבית למי שאינו מוסלמי[133].

רע"א הלך לעולמו בעיצומו של הפולמוס, והרב קלישר, שהיה ממבשרי הציונות, ואחד הדוחפים העיקריים ליישום מעשי של היתר עבודת הקורבנות בזמננו, טען כי טיעוניו באשר להיתר עקרוני תאורטי של חידוש ההקרבה, היו מקובלים על דעתו של רבו הרב איגר, וכראיה לכך הביא את הסתייגותו שהוצגה על ידו כפרקטית בלבד[134], עמדה זו הוצגה בשער הקונטרס "שיבת ציון" שהדפיס בעניין זה. היו רבנים נוספים מן המסכימים ומן המתנגדים שהבינו כך את דברי רע"א[135], אך בגוף דבריו של רע"א במכתבו המצוטט שם נראה כי לא כך היו פני הדברים. הוא מתחיל את תשובתו במילים ברורות: ”בגוף הענין איני מסכים”, ורק אחר כך פונה לדון בשאלה הפרקטית ומזניח את הדיון התאורטי. היו שהתרעמו על השימוש בשמו של רע"א למטרת קידום האג'נדה המצדדת בחידוש הקרבת הקורבנות בניגוד לדעתו[136], אך למעשה נותר הדיון פתוח, והעניין נידון תאורטית גם אצל רבנים מאוחרים בהרבה, בעיקר בעקבות מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים, אז התעורר הדיון מחדש בחוגים מסוימים של הימין הדתי בישראל[137].

הנצחתו

כיכר רבי עקיבא איגר, פוזנא

שמו של רבי עקיבא איגר הונצח בישראל בקריאת רחובות על שמו באשקלון ובתל אביב (בית הכנסת שברחוב איגר 23 מופיע הרבה בתיאורי חנוך לוין מחוויות ילדותו). בירושלים הוקמה הישיבה על שם רבי עקיבא איגר המשתייכת לחסידות ערלוי, בבנין "הקונסוליה הסורית", בשכונת קטמון. ובבני ברק, רשת הכוללים ע"ש רבי עקיבא איגר, המקיימת מסגרות לימוד תורה והלכה במספר בתי מדרשות. לומדי הרשת מפרסמים ספר-שנה בשם "עומקא דשמעתתא".

לרגל תערוכת 100 שנה לרבי עקיבא איגר, שנערכה במוזיאון היהודי בברלין בשנת תרצ"ז. הוטבעה מדליה הנושאת את דיוקנו של רבי עקיבא איגר, מצידה האחד. ומצידה האחר דברי הנצחה בגרמנית. בשנת תש"נ, הופקה על ידי בית התפוצות, רפליקציה של המדליה המקורית[138]. "אגודת משפחת איגר" הפיצה לכבוד אחד מכינוסי המשפחה את המדליה ובה דיוקנו של ראש המשפחה[139].

באפריל תשס"ח החליטה מועצת העיר פוזנא לקרוא לכיכר הממוקמת בחזית בית הכנסת האורתודוקסי החדש (נחנך תרס"ז), על שמו: כיכר עקיבא איגר, בכיכר מצויים שרידים של חומות העיר העתיקה, ושלטי הנצחה המזכירים את פועלו של רב העיר. בהחלטת המועצה נאמר כי "צעד זה נעשה במטרה להנציח את עקיבא איגר שהיה רבה של הקהילה היהודית בפוזנא במשך שנים רבות, הומניסט ונדבן שלא הגביל את פעילות החסד שלו למאמיניה של היהדות בלבד"[140].

ספרות יפה

  • יעקב קאהן, רבי עקיבא איגר: (תקכ"ב–תקצ"ח): ליובל ה-150 לפטירתו. (ספר מנוקד)
  • רייזל פרידמן, שר התורה והענוה, תש"נ (ספרות ילדים)
  • מ. סופר, ראשונים כמלאכים: ספור חייו של... רבי עקיבא איגר גינז, בני-ברק תשנ"א (ספרות ילדים)
  • ג. הלוי ויאיר ויינשטוק, חותן איש האלוקים - מסכת חייהם של הגאונים רבי עקיבא איגר ורבי משה סופר, תשס"ז

חיבוריו וליקוטים מתורתו שבדפוס

מאחר שיצירתו של רבי עקיבא איגר מפוזרת על פני מגוון רחב של פרסומים, החל בספרים, כתבי עת, חוברות, וכלה בדפים בודדים שפורסמו בבמות שונות. רבים מהם זכו למהדורות רבות ודפוסי צילום[141]. נסקרו להלן העיקריים שבהם[142]:

שאלות-ותשובות ופסקי דין

  • תשובות רבי עקיבא איגר ("מהדורה קמא"), ורשה תקצ"ה. ורשה תרמ"ד ועוד. שטטין תר"כ. ודפוסי צילום רבים[143]
  • תשובות רבי עקיבא איגר ("החדשות"), וינה תרמ"ט. דפוסי צילום רבים
  • תשובות רבי עקיבא איגר - מכתב יד, ירושלים תשכ"ה (מהדורת הרב נתן גשטטנר)
  • תשובות חדשות לרבינו עקיבא איגר - בתוספת חידושים על הש"ס והרי"ף ו"פרי מגדים" יורה דעה, ירושלים, תשל"ח (מהדורת לייטנר)
    • שאלות ותשובות רבי עקיבא איגר - שו"ת, תשנ"ה
    • תשובות רבי עקיבא איגר עם אחיזה בעקב, לייקווד תשנ"ח–תשס"ג (מהדורה מוערת)
    • שו"ת רבי עקיבא איגר החדש - התשובות שנדפסו ותשובות נוספות בחמשה כרכים, ירושלים: מכון המאור, תשס"ב ואילך
  • פסקים ותקנות, ירושלים תשל"א
  • משפטי רבי עקיבא איגר - פסקי דין, תקנות ומעשי בית דין, בני ברק תשמ"ב
  • קונטרס שמונה תשובות, לונדון תשמ"ד

חידושים

  • חידושים בשם אדמ"ו הרע"א נ"י מפוזנא, נספח לחידושי הר"ן על מסכת בבא מציעא, דיהרנפורט תקפ"ג. סדיליקוב תקצ"ז
  • דרוש וחידוש רע"א, ורשה תקצ"ט. זכה למהדורות רבות
    • דרוש וחידוש - תנינא - על מסכת חולין, תרצ"ב. פיטסבורג תשט"ז (מהדורת הרב אברהם בנימין זילברברג)
    • דרוש וחידוש רע"א מכתב יד", ירושלים תשנ"א (מהדורת הרב נתן גשטטנר)
  • חידושי רבי עקיבא איגר, ברלין תרי"ח. ורשה תרנ"ב
  • חידושי רבי עקיבא איגר על כמה מסכתות, פיטסבורג, תשי"ז
    • חידושי רבי עקיבא איגר - על כל מסכתות הש"ס, ליקוט מכל ספריו בתשובותיו, חידושיו והגהותיו, תשל"ב ואילך, בית מדרש גבוה לתורה ע"ש רעק"א ומכון חתם סופר
    • חידושי רבי עקיבא איגר - על כל מסכתות הש"ס, ליקוט מכל ספריו בתשובותיו, חידושיו והגהותיו, תשמ"א ואילך (מהדורת זכרון יעקב)
    • חידושי רבי עקיבא איגר - על כמה מסכתות, ליקוט מורחב (מהדורת הרב אריאלי)
    • תורת רבינו עקיבא איגר - על כל מסכתות הש"ס (מהדורת מכון המאור)
    • מערכות רבי עקיבא איגר - על מסכת כתובות, תשע"ד (מהדורה מוערת)
  • כתב וחותם - על הש"ס, בני ברק, תשל"ה–תשנ"ג
  • קושיות עצומות – אלף וארבע מאות ואחת קושיות על כל הש"ס, תשמ"ב
  • תוספות רעק"א – על המשנה, תש"מ

הגהות והערות

  • גיליון הש"ס - הגהות הערות וציונים על הש"ס: נדפסו לראשונה בש"ס דפוס פראג (תק"צ–תקצ"ה), ומאוחר יותר בשולי ש"ס וילנא (תקצ"ה–תר"י), המהדורה הסטנדרטית של הש"ס
    • גיליון הש"ס השלם - מהדורה מורחבת של גיליון הש"ס בשני כרכים, ירושלים תשמ"ז
    • משנתו של הגאון רבי עקיבא איגר ב"גיליון הש"ס" - מהדורה מבוארת בידי רח"ד שעוועל, ירושלים תשי"ט–תשל"ב
    • גיליון הש"ס המבואר - מהדורה מבוארת של גיליון הש"ס, בית שמש תשס"ז
  • גיליון המשנה - תוספות רע"א: פראג, תקפ"ה–תק"צ. אלטונה תר"א–תר"ח. ורשה תר"כ. וילנה תרס"ה
  • הגהות רע"א - על השולחן ערוך, מודפסות על הגיליון בכל מהדורות השולחן ערוך (חיבור זה נקרא גם בשם חידושי רע"ק), גרסה חלקית נדפסה לראשונה בקניגסברג, תרי"א
    • חידושי רבי עקיבא איגר השלם - על שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר וחלב, תשס"ו (מהדורה מוערת)
  • גיליון הרמב"ם - הערות על הרמב"ם, תשי"ד
  • גיליון הירושלמי - הערות על התלמוד הירושלמי, לונדון, תשמ"א
  • גליונות רבי עקיבא אייגר על אליה רבא, ירושלים תשס"ג
  • גליונות רבי עקיבא איגר ובנו רבי שלמה על שו"ת גינת ורדים. נדפס מכתב יד בספר שו"ת גינת ורדים, מכון ישמח לב, ירושלים תשס"ח
  • הגהות רבי עקיבא איגר לספר שער המלך, תשכ"ט. נדפס גם ב"שער המלך" תשנ"ד
  • לקט הגהות רבי עקיבא איגר על טורי אבן, תשמ"ה
  • פני משה (הרב משה בנבנשתי) עם הערות רבי עקיבא איגר, ירושלים תשמ"ח–תשנ"א

אוספים כלליים

  • גנזי רבי עקיבא איגר, תל אביב תשכ"ו
  • וזאת ליהודה, ספר זיכרון, ירושלים: ישיבת חברון, תשל"ז (מדור מכת"י רע"א: חידושים על הש"ס והשולחן ערוך)
  • אוסף גנזים לרבן של ישראל הגרע"א ז"ל - חידושים, תשובות והשמטות, תל אביב, תשל"ח
  • אותיות דרבי עקיבא איגר - שו"ת וחידושים על הש"ס, רמב"ם ושולחן ערוך, לונדון, תשל"ט

מכתבים

מכתביו של רבי עקיבא איגר בענייני תורה כבענייני ציבור וחולין, נאספו מספר פעמים, והמהדורות השונות משלימות זו את זו. לאסופות אלו ישנה חשיבות היסטורית-ביוגרפית רבה, ויפה לגביהן אבחנתו של תומאס ג'פרסון, כי ”מכתביו של אדם, ביחוד מי שהרבה לעסוק במכתבים, משמשים יומן-חיים אמיתי ומלא”.

  • אגרות סופרים - אגרות ומכתבים מהרבנים ממשפחת איגר-סופר, תר"פ
  • ממכתביו של רבי עקיבא איגר עם מבוא והערות, ירושלים תרצ"ח, (תדפיס מ"סיני")
  • מכתבי רבי עקיבא איגר - מאתיים מכתבים והסכמות, תשכ"ט
  • אגרות רבי עקיבא איגר, ירושלים: מכון דעת סופר, תשנ"ד (מהדורה שנייה עם הוספות, תשנ"ט)
  • קובץ מכתבים מגדולי מדינת הגר, מכתבי רבי עקיבא איגר וחתנו החתם סופר, לונדון: בית המדרש "תורה עץ חיים", תשנ"ד–תשע"ג (19 גיליונות)

ליקוטים מתורתו

  • שו"ת וחידושי רע"א חלק א', מספרים וכתבי-עת, ירושלים תש"ז
  • ליקוט תשובות וחדושים מרבנו עקיבא איגר, בני ברק, תשכ"ח
  • חידושי רבי עקיבא איגר על הרמב"ם - מלוקט מכל ספריו, ירושלים, תשכ"ח
  • שערי רבי עקיבא איגר - כללי הש"ס, ירושלים תשמ"א
  • פותח שערים - ליקוט מתורת רבי עקיבא איגר, תשמ"ד
  • סדרת ספרי משנת רבינו עקיבא איגר - ליקוט מספריו, על כמה מסכתות[144]
  • מדרושי וחידושי רבינו עקיבא איגר על התורה, תשנ"ד
  • רבי עקיבא אצל אגדה - חידושי אגדה מרבי עקיבא איגר על התורה, תשנ"ד–תשנ"ו
  • דרושי וחידושי רבי עקיבא איגר על התורה – ליקוט מספריו, תשס"ט
  • ליקוטי רבי עקיבא איגר על שבת ומועדים - ליקוט יסודות וחקירות למדניות מכל ספריו, תשע"ו
  • ליקוטי רבי עקיבא איגר על מאכלות אסורות, תשע"ט

לקריאה נוספת

ביוגרפיות

  • אברהם משה בלייכרודה (מו"ל), תולדות רבינו עקיבא איגר, רשום בכתב אמת מאת שני בניו ... הרב אברהם זצ"ל והרב שלמה זצ"ל, ברלין תרכ"ב וורשה תרל"ה
  • שלמה סופר, חוט המשולש, תולדות וקורות ימי חיי רבי עקיבא איגר, החת"ם סופר ובנו, תרמ"ז
  • עקיבא ברוך פוזנר, הערות לתולדות רבי עקיבא איגר זצ"ל, בתוך: קובץ לזכרו של גדליה אונא, קבוץ רודגס ת"ש, עמ' 147–157
  • אברהם שמואל בנימין סופר-שרייבר, כתב זאת זיכרון: תולדות משפחות איגר - סופר תלמידיהם ומקצת בני גילם, מהדורה שנייה, ירושלים תשל"ו
  • צבי קליין, תולדות ודרכים: על חייהם ושיטותיהם של ששה מגדולי המפרשים, משאבים: ירושלים תשמ"ג
  • הלל אלברט, גאון הדורות, תל אביב: פאר, תשמ"ד
  • שמעון הירשלר, מאורן של ישראל, ברוקלין: מכון שם משמואל, תש"נ
  • רבי יעקב יהודה וורשנר, רבי עקיבא איגר חייו ופעולותיו, מתורגם מגרמנית, עם תיקונים הערות והוספות, נספחים ומבוא, תשע"ח.

ביוגרפיות ופרסומים במלאת 100 שנה לפטירתו

כללי

  • רפאל פטאי, אייזנשטדט: קשרי רבי עקיבא איגר ורבי משה סופר עם קהילת אייזנשטדט, בתוך: יהודה לייב פישמן מימון (עורך), ערים ואמהות בישראל חלק א, ירושלים תש"ו, עמ' 64–67.
  • אגודת משפחת איגר, 1913–1993. נצר סרני, תשנ"ג. (כולל מידע על רע"א וביבליוגרפיה חלקית של כתביו וכתבים עליו).
  • יהושע מזח, תולדות רבינו ר' עקיבא אייגער: ... דער מחבר פון שאלות ותשובות רע"ק אונ אנדערע ספרים, וילנה תרע"ב (ביידיש)
  • יהודית בלייך, רבי עקיבא איגר וראשיתה של התנועה הרפורמית, בתוך: דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, כרך ט, חטיבה ב, כרך שלישי: תולדות עם ישראל (העת החדשה), תשמ"ה. עמ' 1-8[147].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך עולה מכל הביוגרפיות של רע"א. לרשימת הביוגרפיות ראו בפרק "לקריאה נוספת", וראו גם: שמחה עלברג, הפרדס, סו, ז, עמ' 3: ”שום אסיפה לא החליטה שרבי עקיבא איגר הוא גאון הדור... האוטוריטה של 'גדול הדור' אינה מתחזקת בעזרת חגיגה טקסית. מאליו עצמו, מארבע אמות השקטות שלו, צומח וגדל הענק היהודי הרוחני הראוי להיות רבן של כל בני הגולה...”.
  2. ^ כך עולה מכל הביוגרפיות של רע"א, על השפעתו במהלך שנות ה-ת"ר-תרצ"ט ראו במאוחרות שבהן.
  3. ^ בניגוד למקובל אצל ביוגרפים מוקדמים של איגר לתארך את לידתו לי"ד בחשוון תקכ"ב, מחקרו של שאול בלום מעלה כי על חגורה לעיטור ספר תורה (וימפל) שנדבו אבותיו לציון יום הולדתו והשתמרה בקהילת אייזנשטט עד סמוך למלחמת העולם השנייה נרשם "שנולד במזל טוב יום ה' ראש חודש מר-חשוון תקכ"ב לפ"ק". ראו על כך: שאול בלום, ילדותו של רבנו רב עקיבא איגר, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה: ש' בלום, תרצ"ח, עמ' 7, הערה 1, באתר היברובוקס. גם באשר לשנת לידתו ישנן דעות שגויות, אך הן פחות רווחות: כך, ד"ר ה. ל. גורדון, במאמרו ב"מאָרגען זשורנאל" הניו-יורקי מכ"ח באדר תרצ"ו, מקדים בטעות את תאריך לידתו של רע"א לשנת 1752 (ה'תקי"ב).
  4. ^ בקטלוג מכירה 42 של בית המכירות "קדם", משער הכותב, כי ברית המילה שלו, וכנראה גם לידתו היו בפרשבורג, בה התגוררו הורי אמו, ולא באייזנשטט עיר מגורי הוריו.
  5. ^ להרחבה על רע"א בספר על קהילות בורגנלנד היהודיות, ראו:
    Hugo Gold, Gedenkbuch der untergegangenen Judengemeinden des Burgenlandes, Tel Aviv: Olamenu, 1970.
  6. ^ צילום פנקס המוהל, רישום ברית המילה של רבי עקיבא איגר, בעמוד הימני.
  7. ^ באשר לסיבת עריכת הברית שלא בזמנה הועלו מספר השערות, ייתכן והוא נולד בבין השמשות שבין א' בחשוון לב' בחשוון, ולכן לא היה ניתן למולו ביום השמיני ללידתו, ח' בחשון. וייתכן שהעיכוב חל מסיבה רפואית.
  8. ^ שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא [להלן: שו"ת רע"א (קמא)] (פסקים) סי' כ"ט, מכתבו של דודו ומורו של רע"א, ר' וולף איגר.
  9. ^ כך נהג גם ד"ר עקיבא (Jacob) [!] איגר, דיואן לרבי אברהם בן עזרא ברלין תרמ"ו.
  10. ^ שאול בלום, ילדותו של רבנו רב עקיבא איגר, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 8, הערה 4, באתר היברובוקס. על שם המשפחה "איגר" ראו:
    "Eger," in: Heinrich W. Guggenheimer and Eva H. Guggenheimer, Jewish Family Names and Their Origins: An Etymological Dictionary, Hoboken, N.J.: Ktav Pub. House, 1992, p. 211.
  11. ^ עובדה זו מופיעה אצל כל הביוגרפים של איגר, למן המוקדמים שבהם. ראו: בלייכרודה, תולדות רע"א עמ' 2; סופר, חוט המשולש עמ' קעד; וייץ, עטרת פז עמ' 20; שאול בלום, הנער הגאון בא לבריסלה, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 12–13, באתר היברובוקס.
  12. ^ שאול בלום, ילדותו של רבנו רב עקיבא איגר, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 11, הערה 9, באתר היברובוקס. על-פי ש. ולדן, שם הגדולים החדש.
  13. ^ במקורות ספורים היא נקראת "גליקכֶן" או "גליקכֶה" – צורה בגרמנית עילית.
  14. ^ במכתבו שנדפס בשו"ת רע"א (קמא) סימן כט, מתאר דודו את המסיבה שערכו בישיבת ברסלאו כהשתתפות מרחוק עם חברם ביום חתונתו, ראו שם.
  15. ^ תאריכי הלידה והפטירה של בני המשפחה מבוססים על השוואת המידע המופיע בביוגרפיות העיקריות של נשוא הערך, ובקובץ "משפחת איגר", וחלקם אינם מוסכמים על הכל. ראו גם: מיכאל סימון, "שלשלת היוחסין של משפחות איגר, מרגליות-קלבריסקי, וסימון", תל אביב, תשי"ד.
  16. ^ השריפה מתוארת אצל כל הביוגרפים של איגר. חיים קרלינסקי, רבי עקיבא איגר ז"ל, בירחון "היהודי", גיליון כז, ניו יורק, כסלו תרצ"ח – מוכיח מהרצף הכרונולוגי של האירועים שתיאוריהם נשמרו בידינו, כי יש לתארך את השריפה לקיץ תק"ן (כ' בסיוון), ולא כפי שרשמו מקצת הביוגרפים שלפניו, בקיץ תקנ"א (כ' בסיוון). סימוכין לתיארוך זה בקובץ כתבי יד המתארים את השריפה ומצויים בספרייה הלאומית, בשם: לשון הקדש: פרשת השריפה שפרצה בליסא בשנת תק"ן, בכ' בסיון, וכלתה כמחצית מבתי היהודים.
  17. ^ שלמה סופר, אגרות סופרים, אגרת ג'.
  18. ^ ראו על נישואיה השניים להלן. תאריך לידתה נקבע כאן ע"פ רוב הביוגרפים של רע"א ושל בעלה השני ה"חתם סופר" שנקבו בשנת תק"נ. אך הדבר מוטל בספק: לפי דודה ר' בונים גינז במכתבו אל בעלה השני (חוט המשולש עמ' יד) היא נולדה בסביבות תקמ"ח. ומאידך, ד"ר אברהם חיים פריימן (חוקר המשפט העברי, מחללי שיירת הדסה), במבוא למאמר מגנזי ר' עקיבא איגר, בתוך: אזכרה ג, ירושלים תרצ"ז. עמ' מד. טען כי מכתבו של רע"א משנת תקס"ז העוסק בשידוך לבתו בת ה-13 מדייק בגילה ומדבר בה, לאור זאת הוא קובע כי נולדה בערך בשנת תקנ"ד. מאמר מאוחר יותר דוחה את מסקנתו של פריימן: צילום של האוטוגרף מעלה כי המכתב נכתב בשנת תק"ס ולא תקס"ז, כך שיש להקדים את הולדתה ב-7 שנים לסביבות תקמ"ז–תקמ"ח. ראו על כך: אברהם שישא, לבירור תאריך המדויק של מכתב אחד ממרן הגרעק"א והמסתעף מזה, בתוך: המעיין שנה כב גיליון ג, תשמ"ב. עמ' 47-48.
  19. ^ וייץ, עטרת פז עמ' 40.
  20. ^ ר' נפתלי צבי בלייכרודה, תלמידו מתקופה זו, נעשה נכדו מנישואין, כשנישא לבתו של ר' אברהם איגר.
  21. ^ שאול בלום, רבנו רב עקיבא איגר במרקיש פרידלאנד: (תקנ"ב–תקע"ו), חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 30, באתר היברובוקס (בלום מונה את שמות הקהילות: ברלין, ביאליסטוק, הורדנה, גלוגא, דנציג, דרזדן, ורשה, וילנה, לנצ'יץ, לייפניק, קובנה ושטרסבורג).
  22. ^ חיים קרלינסקי, רבי עקיבא איגר ז"ל, בירחון "היהודי - גיליון כז, ניו יורק, כסלו תרצ"ח
  23. ^ לפי שאול בלום, רבנו רב עקיבא איגר במרקיש פרידלאנד: (תקנ"ב–תקע"ו), חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 30, באתר היברובוקס. רע"א מקונן על כך במכתבו: "היא הוליכה עמי בן ובת תחת החופה בעונג ובשמחה..."
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 מכתבי רבי עקיבא איגר, מכתב קמ"ט
  25. ^ שאול בלום, רבנו רב עקיבא איגר במרקיש פרידלאנד: (תקנ"ב–תקע"ו), חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 46, באתר היברובוקס. העניין נידון במכתב ברכה לנישואיו השניים שכתב ידידו וקרוב משפחתו הרב צבי הירש מזמושץ', ונדפסה בספר השו"ת שלו "תפארת צבי" סימן מט.
  26. ^ מקורו של מכתב זה בסיומה של תשובה הלכתית שערך אל גיסו ונדפסה בשו"ת רע"א (קמא) סימן קמז.
  27. ^ שלמה סופר, חוט המשולש החדש עמ' נח. שני המועמדים הנוספים היו: הרב ברוך תאומים-פרנקל מלייפניק, מחבר "ברוך טעם", והרב שלום אולמן, אז רבה של לוקנבך.
  28. ^ הוא נישא לבשה בת למשפחת פינקלשטיין הברלינאית. ולפיכך האגדה שנקשרה בחתונתו של בן זה המבוססת על כך שהתחתן עם בת למשפחה יהודית מבלארוס וחתונתו התקיימה במינסק, תמוהה, ואפשר שאירעה בנסיבות אחרות (ראו המובא להלן על בנו שמואל שהתגורר במינסק, ואכן ב'שם הגדולים השלישי' <לא נדפס> מובאת אגדה זו בהתייחס לנישואי שמואל). האגדה העממית המוזכרת במקורות רבים, ויש בה כדי להבליט את הענווה המיוחסת לרבי עקיבא איגר, מספרת כי לרגל חתונתו, הגיע רבי עקיבא איגר לעיר מינסק, ורבה של פינסק, הרב מרדכי זקהיים, שחפץ לדבר עמו בדברי תורה, נסע לשם כך במיוחד למינסק. מחוסר מקום במרכבה שהסיעה את הרב, הציע עצמו כעוזר לעגלון וכך הצליח לנהל שיחה ממושכת עם הרב. כשנפרדו, הפטיר רבי עקיבא שלא העלה על דעתו שלכבודו בחר גאון מפורסם לעסוק בעגלונות: "אשרייך ליטא, שאפילו עגלונים שבך מלאים תורה כרימון".
  29. ^ פרטים עליה ראו בהמשך.
  30. ^ סופר, כתב זאת זיכרון עמ' 23, כותב עליו: "הרב מו"ה פייבלמאן... נפטר בדמי ימיו" אך לפי משפחת איגר אילן ג', הוא מת בן שנה אחת בלבד.
  31. ^ 31.0 31.1 משפחת איגר אילן ג'
  32. ^ סימוכין לכך מביא בלום (חיי הגאון, עמ' 48, באתר היברובוקס) ממכתבו של רע"א המצוי בכתב יד בארכיון רבי אברהם טיקטין, ובו הוא מתנה את הישארו במרקיש-פרידלנד כעצת חבריו הרבנים, בכך שאנשי הקהילה היהודית באייזנשטט "ימחלו לי על דיבורי".
  33. ^ שטר המינוי מופיע במלואו בספר אגרות סופרים עמ' 5–6. את התנגדות חבריו למינוי, מזכיר רע"א במכתבו בעניין אחר שנדפס שם, עמ' 13–14.
  34. ^ להרחבה על פרשת השידוך, אגדות עממיות שנקשרו בה, נוסח שטר התנאים, וניסיונות העיכוב של גורמים בקהילת פרשבורג, ראו חוט המשולש החדש עמ' סח-עא.
  35. ^ יוסף ראובן זלוטופלר, זכיות יוסף, ראשון לציון תשל"ו. חלק ג' עמ' קנד אות קכא. אגדה זו מופיעה במקורות מוקדמים נוספים.
  36. ^ בלום, חיי הגאון, עמ' 59, באתר היברובוקס. וראו להלן בכתב הרבנות שנשלח בחודש אלול בשנה שלאחריה, אזכור ישיבה זו.
  37. ^ ראו: יהושע לוינזון, תולדות רבנו עקיבא איגר, בכתב העת הכרמל - מאמר שני בסדרה, מובא בפרק "קישורים חיצוניים".
  38. ^ הרב הלל ליכטנשטיין, מסר: ”שמעתי ממגידי אמת שהגאון הקדוש מאור הגולה רבי עקיבא איגר זללה"ה קודם שנתמנה להיות מנהיג ישראל היה הולך בכל יום לבקר את בית החולים הנקרא 'שפיטאל'... ואחר כך כשנתעלה להיות רועה ישראל, ומרבות טרדותיו לא היה יכול תמיד לילך לשם, היה שוכר לאיש אחד שילך לשם בכל יום ויום ויספר לו כל הדברים וכל המאורעות כהוייתן. וממנו יראה וילמוד כל אדם.” (הנ"ל, משכיל אל דל, למברג תרל"א, חלק ד, כלל ב פרט א שאלה א, דף יא, ב בהערה). פתרון זה היה נושא למשא-ומתן הלכתי בין הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) ואחיו הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים, להרחבה בנושא זה ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, ‏הימנעות ממצות ביקור חולים, המעין גליון 200, טבת תשע"ב, עמ' 147-154.
  39. ^ סדר יומו של רע"א נדפס לאחר פטירתו בגרמנית בספרו של איגנץ רייך, Beth-El : Ehrentempel verdienter ungarischer Israeliten, פסט תרכ"ח, עמ' 192–193 בהערה; כאן מובא לפי תרגומה של חיה מרקוביץ, המובא במאמרו של שלמה יהודה שפיצר, לא היה כדוגמתו בקרב רבני תקופתנו, בתוך: "עלי זיכרון: רשומות לתולדות אישים וקהילות", גיליון ג, עמ' ב-ה. בשינויים קלים מובא סדר יום זהה לזה אצל אברהם עובדיה (גוטסדינר), רבי עקיבא איגר, ירושלים תרצ"ח. "סיני", כרך א', עמ' תקכג-תקכד.
  40. ^ הצעה זו נדחתה מסיבה צדדית, מחלת לב שנתגלתה אצל רע"א. מכתב רע"א בעניין הצעה זו, מודפס באגרות סופרים עמ' 15.
  41. ^ אגרות סופרים עמ' 15.
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 מרדכי נדב, 'כתב רבנות של ק"ק קורניק לר' עקיבא אייגר', ארשת: ספר השנה לחקר הספר העברי, ו' (תשמ"א): עמ' 172–180.
  43. ^ כתב רבנות זה נשתמר בתוך "פנקס קורניק" הנמצא באוסף כתבי היד של ספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק, ובמיקרופילם במכון לתצלומי כתבי יד עבריים (No.29708)
  44. ^ ראו אגרות סופרים עמ' 13–15 מכתביו מאייר תקע"ה בעניין זה.
  45. ^ הצעת קהילת קורניק מוזכרת אצל בלום, חיי הגאון, עמ' 47, באתר היברובוקס, ולא כפי שמדגיש מרדכי נדב במאמרו 'כתב רבנות של ק"ק קורניק לר' עקיבא אייגר', עמ' 172 ,177, כי דבר ההצעה לא היה ידוע לביוגרפים המוקדמים של רע"א, ומונה את בלום ביניהם (מרדכי נדב, 'כתב רבנות', ארשת, ו' (תשמ"א): עמ' 172–180.
  46. ^ שטר הרבנות מופיע כאן על פי: יהודה לואיס לוין, 'אגרת הרבנות אשר שלח קהל פאָזען אל ר' עקיבא איגר', בתוך: קובץ על יד שנה יט, ברלין: מקיצי נרדמים, תרס"ג. לוין העתיקו מתוך פנקס קהל פאזען כרך iii. וראו גם העתקיהם של: סופר, אגרות סופרים עמ' 8–11; בלום, חיי הגאון, עמ' 61–62, באתר היברובוקס.
  47. ^ ראו אודותיו אצל: מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה חלק א' עמ' 87. על-פי "משפחת איגר", הוא היה נשוי לגולדה זילבר.
  48. ^ בנם הוא יעקב רוזנס, אודותיו ראו בפרק "צאצאיו"
  49. ^ הלל נח מגיד שטיינשניידר, עיר וילנה, עמ' 266, הערה 4.
  50. ^ חתנו בזיווג שני היה הרב יצחק יהודה שמלקיש, מחבר שו"ת "בית יצחק", מרבני גליציה ומגדולי הפוסקים בדורו.
  51. ^ אגרות סופרים, עמ' 89. (לצפייה באוצר החכמה אחר הרשמה חינם).
  52. ^ ספר שנות דור ודור חלק א', עמ' 37. (לצפייה באוצר החכמה)
  53. ^ לפירוט נרחב של פעולות אלו, ראו: שאול בלום, רבנו רבי עקיבא איגר ראב"ד בפוזנה: (תקע"ו–תקצ"ח), חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 82–83, באתר היברובוקס.
  54. ^ זאב יעבץ, תולדות ישראל כרך יד, עמ' 27. נוסח מכתבו של פרידריך ה-3 שפורסם בעיתונות המקומית, מובא כלשונו אצל בלייכרודה, תולדות רע"א, וממנו הועתק לספרו של שאול בלום, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 82–83, באתר היברובוקס. פירוט, מנקודת מבטו, על פעילותו סביב מניעת התפשטות הכולרה, והוראותיו לציבור היהודי בתקופה זו, הכוללים תיאורים מפורטים של המגפה ודרכי פעולתו לגהות הציבור, ראו מכתבי רע"א מכתבים קמו-קמח.
  55. ^ מכתביו בפרשה זו, 14 במספר, נמצאים באוסף כתבי ד"ר לואיס לוין, בספריית ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, קובץ 189.
  56. ^ פרשה זו נידונה באריכות בספרו של יצחק לוין, מבוקר לערב קובץ מאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ב. עמ' 194–211. מכתביו של רע"א בעניין זה, הודפסו שם אף הם בשלמותם.
  57. ^ ראו ערך:"האכסניה למען הזקן והחולה בפוזנא", בוויקיפדיה הפולנית.
  58. ^ מאיר וונדר, בית החולים היהודי שהקים רבי עקיבא איגר, בשבילי הרפואה, גיליון א' תשל"ט, עמ' 81-84.
  59. ^ הנוסח המלא של מכתביו בפרשה זו פורסם בכתב העת הצופה מארץ הגר, שנה ד' עמ' 72–77 "רשמי זכרונות ממני א"בר", ומשם באגרות סופרים מכתבים לא-לח.
  60. ^ ראו עליו: יחזקאל דוקס (דוקקעס), חכמי א’ה’ו’, המבורג תרס"ח, מס. 122 (עמ' 126).
  61. ^ על גלגוליה של תמונה זו, ראו בהרחבה: ירחמיאל כהן, והיו עיניך רואות את מוריך: הרב כאיקונין, בתוך: ציון נח:ד, תשנ"ג, עמ' 422–431. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  62. ^ שאול בלום, רבנו רב עקיבא איגר באחרית ימיו, חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר, ורשה תרצ"ח, עמ' 96, באתר היברובוקס, על פי ספרו של ד"ר ל. וורשנר, רבי עקיבא איגר (בגרמנית)
  63. ^ נוסח הצוואה שפורסם בגרמנית בעיתונות היהודית: הודעת פטירה: אבינו הטוב וירא השמים, הרב הראשי ר' יעקב מוזס [עקיבא בן משה] איגר נקרא ברצונו הצודק של הטוב והמטיב לכל, ביום י"ג תשרי מחייו הארציים לחיים טובים יותר. אנו מודיעים זאת לידידיו ומעריציו, ובמיוחד לתלמידיו וחבריו, ומצרפים קטע מצוואתו כדלהלן: "על פטירתי יש להודיע לתלמידי וחברי באמצעות העיתונים הציבוריים, בתוספת בקשתי מהם שלזכותי ילמדו בשנה הראשונה יום יום פרק משניות אחד, וכן אחר כך ביום היאהרצייט שלי. וחוץ מזה אני מבקש לא להספיד אותי בשום מקום מלבד במקום הקבורה". פוזן, י"ח תשרי תקצ"ח”. מתוך: "Allgemeine Zeitung des Judentums" שנת תקצ"ז, גיליון 95, עמ' 378. (וראו גם: שם, גיליון 101 (בגרמנית). תרגום לעברית: חיה מרקוביץ (פורסם ב"עלי זיכרון: רשומות לתולדות אישים וקהילות", גיליון ג, עמ' ב-ה).
  64. ^ רפאל פירשטנטל, אבל יחיד, ברסלאו תקצ"ז - מבוא, פרקים ג-ד
  65. ^ שירים על מות רע"א והספדים עליו נדפסו במקורות רבים נוספים שלא הקדישו לו פרסום שלם בדפוס, ראו למשל: דוד לונטל, אילת השחר: מחברת כוללת שירים ומליצות שונות, מכתמים ומשלים, שירי תהלה ושירי קינה, ורשה תר"ד. עמ' 86-92
  66. ^ על הנהגתו של ר' שלמה איגר בימי האבל על אביו רע"א, ראו בהערותיו המודפסות על גיליונות ה"שולחן ערוך", בשם "גיליון מהרש"א", בהתייחס למנהג האבלים לשנות את מקומם בבית הכנסת, ואיסור מנהגי אבלות בפרהסיא בשבת: ”ועל זה סמכתי להקל בימי אבלי על אבא מארי מאורן של ישראל זצלה"ה שלא לשנות בשבת כי ודאי הרב בעירו אין דרכו לשנות והוה פרהסיא. ומ"מ בשבת שניה שהשינוי מן הדין לא הלכתי לבית הכנסת”. (גיליון מהרש"א, שו"ע יורה דעה הלכות אבלות, סי' שצ"ג, על הש"ך ס"ק ז').
  67. ^ גרשום שלום, מברלין לירושלים, עמ' 50–51.
  68. ^ "ברכה למורה, לד"ר אברהם יצחק בלייכרודה - בן השמונים", "הארץ", כ"ד בתשרי תש"ח, עמ' 2; פורסם גם בשם: "ברכה למורה", "ההד", כ"ג, א', תש"ח, עמ' כד-כה.
  69. ^ ליטוגרפיה של הדיוקן ניתנת לצפיה באוסף הספרייה הלאומית (ראו שם פריט 11).
  70. ^ האגודה מתנהלת בישראל ביוזמתו וניהולו של נכדו של רע"א הקרוי על שמו: עקיבא איגר, מקיבוץ נצר סירני, והייתה רשומה זמן-מה כעמותה.
  71. ^ על האגודה וכינוסים מאוחרים יותר שלה, ראו: חנה עמית, עקיבא איגר הוא קיבוצניק, בירחון הקיבוץ הדתי עמודים, גיליון 606, עמ' 142–143, תשנ"ז.
  72. ^ בית אהרן, באתר היברובוקס.
  73. ^ כה לחי, באתר היברובוקס.
  74. ^ "עדות לישראל".
  75. ^ "כתובים אחרונים".
  76. ^ "תשובות מר"מ יפה" ו"בית מנחם".
  77. ^ "דודאי מהרא"י".
  78. ^ "שער שמעון", באתר היברובוקס.
  79. ^ "כהונת עולם".
  80. ^ מצוטטים אצל יצחק ורפל, ממכתביו של רבי עקיבא איגר, סיני, שנה א', עמ' תקנב
  81. ^ מכתב משנת תרנ"ז, נדפס בראש ספרו של אביו "מרומי שדה" חלק א, ירושלים תשי"ד.
  82. ^ חידושי רעק"א כתובות דף י, רבי שלמה איגר
  83. ^ להרחבה ופירוט ביבליוגרפי, ראו בפרק "חיבוריו וליקוטים מתורתו שבדפוס".
  84. ^ מהדורה זו היא למעשה המהדורה הסטנדרטית והפופולרית של חידושי רע"א, מאחר שהיא הקטנה שבכולן מבחינת מספר הכרכים וגודלם. בראש כל כרך ובסופו נדפסו מפתחות למקורות הדברים כדי לשמור על מינימליזם עיצובי בתוך דפי הטקסט, ולא להעמיס מידע, שפעמים רבות לא עמד בראש מעייניו של המעיין המצוי בכתבי רע"א, על שולי הגיליון.
  85. ^ רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, מהדורת א"מ הברמן, ירושלים תשי"ב. המעיר: "והם כפלי כפלים מהגהותיו הנדפסות בדפוס פראג".
  86. ^ ראו במבוא לספרו של ח"ד שעוועל, "משנתו של הגאון רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס", בהערה 2, על גלגולי שמו של החיבור, ושם הוא מציין שמתחילה חשבו לקראו "תיקוני הש"ס".
  87. ^ מובא בשמו בהקדמת בניו לספרו דרוש וחידוש.
  88. ^ ירושלים תשמ"ז.
  89. ^ נחמן פלברבוים, גיליון הש"ס המבואר, בית שמש תשס"ז.
  90. ^ החוברת נדפסה על ידי מחזיק כתב-היד במהדורה מצומצמת של 215 עותקים.
  91. ^ ראו בערך איגר (אגר) ר' עקיבא בן משה. האנציקלופדיה העברית, ירושלים–תל אביב, תשי"ד–תשמ"ג, כרך ב, עמ' 629–630, בסופו נכתב כי הגהותיו של רע"א לירושלמי נעלמו.
  92. ^ לרב אברהם ישעיהו קרליץ, ה"חזון איש", מיוחסת האימרה כי לפני שכתב הרב איגר "צ"ע", חשב 20 דקות, ולפני שכתב "צע"ג", חשב 40 דקות. לפי: ויאמר הנני!, בני ברק, תשע"ד, עמ' 313.
  93. ^ יצחק צבי ארונובסקי, יד יצחק, באתר היברובוקס.
  94. ^ בנימין רבינוביץ', משנת ר' בנימין, באתר היברובוקס.
  95. ^ משה אברהם מוינשטר, גנון והציל, באתר היברובוקס.
  96. ^ על ספר זה פורסמה ביקורת קצרה במדור "ליד ארון הספרים" של הרבעון "היהודי" (בגליונו המוקדש לרע"א, ראו 'לקריאה נוספת', עמ' 69), חתומה בידי ח. בן ישעיה (כנראה העורך, חיים קרלינסקי). בתוך דבריו הוא מעיר כי יש מקומות אחדים אשר אין דברי המחבר עולים יפה... מצד הסברא וההגיון. הוא תולה זאת ברצונו של המחבר לתרץ ב"קבלנות" את כל קושיותיו של רע"א, לטעמו מתכון בטוח לסטיה מן האמת מפעם לפעם.
  97. ^ קול תורה, באתר היברובוקס.
  98. ^ דגול מרבבה, ספרו של הרב יחזקאל לנדא. אף הוא נדפס במהדורות מאוחרות על גליון השולחן ערוך עצמו.
  99. ^ ראו על כך: מבוא ל'שולחן ערוך השלם', ירושלים: מכון ירושלים, תשנ"ד. עמ' 114–118.
  100. ^ ראו למשל: הערות והגהות על ספר "אליהו רבה" מוריה, שנה יב, גיליון (ז-ט) קד-קח, תשד"מ; הגהות והערות לשו"ת "תשובה מאהבה" ח"ג, מוריה, שנה טז, גיליון (ג-ד) לג-לח, תשמ"ח; הגהות לספר "כנסת הגדולה" או"ח, מוריה, שנה יט, גיליון (ה-ו) כד-כה, תשנ"ד
  101. ^ ראו למשל:גליונות רבי עקיבא אייגר על אליה רבה, ירושלים תשס"ג. בשער הספר צויין: "יו"ל משני עותקים של גליונות אליה רבה של רבינו". המהדורה מבוססת על עותק אחר מזה שנזכר בהערה הקודמת.
  102. ^ הקדמה לשו"ת רע"א (קמא).
  103. ^ ראו: אהרן סורסקי, ראש גולת אריאל חלק א, תש"נ. עמ' שע. על נסיונותיו של האדמו"ר הרב אברהם מרדכי אלתר מגור, לרכוש את כתב-היד מאספן שהתגורר בוורשה.
  104. ^ ירושלים תשנ"ו. מהדורה שנייה עם הוספות, תשס"ד.
  105. ^ הקדמת ספרו "ברכת שמואל", עמ' 7.
  106. ^ מרדכי ליפסון, מדור דור חלק א, תל אביב - ניו יורק, תרפ"ט. עמ' 184.
  107. ^ "לתחיה תורנית", בתוך: בעקבות היראה, עמ' פד.
  108. ^ ויאמר הנני!, עמ' 313.
  109. ^ ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ד סימן ק אות ג, בקטע הנפתח במילים "ועוד הבאתי".
  110. ^ מילולית: אנו כאצבע בשעוה לסברה. היגד המבטא את חוסר ההשפעה של דעתנו, במקום בו חיוו דעתם להיפך מומחים מאיתנו. כלחיצת אצבע כנגד שעוה קשה. לפי תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נג עמוד א.
  111. ^ קרליץ, חזון איש, אבן העזר, סימן לז אות ג.
  112. ^ זכור לדוד חלק ב' עמ' רס"ט. מפי משמשו ר' דוד פרנקל.
  113. ^ מעשה איש חלק ד', עמ' צ"א והלאה. כן מובא שם שאמר שכשרואים ציון "ועיין בספר פלוני" בספרי רבי עקיבא איגר, חובה לפתוח את הספרים כיוון ש"מצווה לשמוע בדברי חכמים"...
  114. ^ שם.
  115. ^ מצוטט אצל אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות א, עמ' כט-ל.
  116. ^ שרי המאה ב', עמ' 242.
  117. ^ ההספד הובא בתיקון שלמה עמ' ק"ד. שתי דרכי הענווה עומדות בפולמוס ארוך במחשבת היהדות. למשל חובות הלבבות בשער הכניעה המתנגד לענווה שאינה מכירה בערך האדם לעומת איגרת הרמב"ן, בה מבואר שעל כל אדם להרגיש גרוע יותר מכל האנשים. ראו גם במאמר מהחתם סופר, בקובץ בית אהרן וישראל (גיליון קל"א, עמ' 5), בו מופיעה התייחסות לשתי הדרכים.
  118. ^ ראו שרי המאה שם, וכן שרי המאה א', עמ' 251. אהלי שם דף ז'.
  119. ^ כוונת רע"א למשחק מילים שבו "לשון נופל על לשון", ערב־רב במשמעות של טרום־רב, מצטלצל כ"ערב רב" מי שהיו בני קבוצה הכוללת מצריים ובני עמים נוספים שהתלוותה לבני ישראל ביציאת מצרים, ועל פי המסורת היהודית התקבלו על ידי משה כחלק אינטגרלי מהעם, ובהמשך חטאו והחטיאו את עם ישראל במדבר, בחטא העגל ובהזדמנויות נוספות.
  120. ^ מרדכי ברויאר, האמנציפציה והרבנים. המאמר בתרגומו לעברית נדפס בתוך ספרו אסיף: מפרי העט והעת, [להלן: ברויאר, אסיף], ירושלים תשנ"ט.
  121. ^ מקורות "מתנגדיים" מובהקים, לא עסקו למישרין בשאלת יחסו של רבי עקיבא איגר לחסידות, כנראה מפאת גילו הצעיר בשעת המחלוקת העיקרית והחרמות. ולכן עיקר המידע שבידי המחקר בעניין זה נסמך על מקורות חסידיים. אך ראו: שמואל שרגא פייגענזאָהן (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם'; הביא לדפוס: חיים בר-דיין, בתוך: יהדות ליטא, כרך א: יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918, תל אביב: עם הספר, תש"ך, עמ' 268–296. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 290 ואילך) (נדפס במקור בכתב העת הספר א, א (אייר תשי"ד), הטוען כי בפרשת המחלוקת סביב ש"ס סלאוויטא, עמדו ברקע המחלוקת חשדות על רקע יחסי חסידים-מתנגדים, ורבי עקיבא איגר גילה חשדנות כלפי מדפיסי סלאוויטא החסידים על רקע השמטת הגהותיו של הגאון מווילנה ממהדורת תקע"ז של הש"ס שבהוצאתם. הביוגרף של רבי עקיבא איגר, מרדכי וייץ, עטרת פז עמ' 45–64, מספר על פי מסורת חסידית כי כיבד את הרבי שמחה בונים מפשיסחה כאשר האחרון ביקרו בביתו ואף שקל לגמול לו בביקור. אלא שבנו עיכב את ביקור הגומלין כי ”לאי-כבוד נחשב בעיניו שאביו יכניע עצמו לפני רבי של חסידים”. כך גם נוקט חוקר ההתנגדות לחסידות מרדכי וילנסקי, (חסידים ומתנגדים חלק א', ירושלים: מוסד ביאליק תש"ל, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת תש"ן, עמ' 335 ואילך), המעיר כי גם בנו של רבי עקיבא איגר, רבי שלמה, שהיה ידוע בהתנגדותו הנחרצת לחסידים הזהיר את אחד מבניו "שלא לדבר רע על חבורת חסידים... כי כל פטפוטי בישין". ראו גם: אליעזר עמנואל הורוויץ, דברות חיים חלק א, מבוא עמ' סח, תולדות הרב ישעיה מפשדבורז', לטענתו רבי עקיבא איגר למד בצעירותו עם הרב מפשדבורז' שנעשה חסיד, ומפאת היכרותו זו, סירב לקבל את הדעה שהחסידים הם 'עוקרי תורה'.
  122. ^ שורות בכתב ידו שרשם על עותק של איגרת רבי דוד ממאקוב על תולדות המחלוקת עם החסידים שהעביר לבנו, ”... ועל מה שאמרו שהגאון ר' עקיבא הלך למקום הידוע, הוא שקר וכזב...”. וילנסקי קובע את זמן העברת האיגרת לשנת תקס"ה, ומסביר את התייחסותו לשמועה שהפיצו החסידים.
  123. ^ לפי חיים מרדכי פרלוב, ליקוטי סיפורים, ניו יורק תשנ"ב, הפגישה התרחשה בעיירת מרחצאות המרפא הצ'כית מרינבד (מריאנסקה לאזנייה, Mariánské Lázně); אך לדעת ההיסטוריוגרף וחוקר החסידות יצחק אלפסי, (המאירים לארץ: תולדות אדמו"רי בית חב"ד, עמ' 130) הפגישה בין שני האישים הייתה בדרך לקרלסבד. וראו: יהושע מונדשיין (עורך), מאמר "אל תצר את מואב": מאת מוהר"ר דובער, אדמו"ר האמצעי, נאמר לפני הרב ר' עקיבא אייגר בפוזנא, פ' דברים תקפ"ה. ברוקלין נ"י: קרני הוד תורה, תשל"ו. נראה שמדובר בביקור בביתו של רבי עקיבא איגר.
  124. ^ כך הוא כותב: ”וסיפרתי לו קצת מפירוד ושנאת-חינם בין מתנגדים לחסידים ע"פ קבלתם מהגאון מווילנא, ושכפי הנראה מעלת כבוד תורתו דורש טוב לכל עמו בשוה, והרים [רבי עקיבא איגר] ידיו ואמר: חס ושלום כל ישראל חברים... ושקר הגידו שכתב איזה כתב על חסידים כי אדרבה... ונפטרתי ממנו בשלום ובכבוד גדול”. (בית רבי חלק ב, ברדיצ'ב תרס"ב, עמ' 13–14).
  125. ^ מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים חלק א', ירושלים: מוסד ביאליק תש"ל, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת תש"ן, עמ' 335 ואילך, כתבי-פולמוס נגד החסידים בארכיון דוד מגיד בלנינגראד: איגרותיהם של ר' עקיבא איגר מפוזנא ור' יואל מאמצ'יסלאב נגד החסידים. ראו שם את הנוסח המלא והמוער של האיגרת.
  126. ^ וילנסקי, חסידים ומתנגדים חלק א', עמ' 335 ואילך.
  127. ^ ראו למשל תשובתו (שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא, סימן נ"ה) בה הוא מוכיח בחריפות רב מתלמידיו שרצה לחלוק על הראשונים.
  128. ^ ע"פ הרב מ' הורוויץ, הקדמה לספרו של פולד בית אהרן, פפד"מ תר"נ. עמ' VI.
  129. ^ ר' שלמה סופר, אגרות סופרים, וינה תרפ"ט, חלק א' עמ' 25. האיגרת מר"ח שבט תקפ"ו והיא ממוענת לתלמידו הרב שלמה פלסנר, היא מובאת כאן מתוקנת, כפי שהיא מצוטטת אצל ברויאר, אסיף, עמ' 318
  130. ^ רבי אליהו גוטמכר, שו"ת אדרת אליהו חלק א, יורה דעה סימן מט.
  131. ^ גוטמכר, שו"ת אדרת אליהו, חלק א, יורה דעה סימן סה, על האיסור שקבע רע"א על שימוש ביי"ש המיוצר מתפוחי אדמה בפסח. חוות דעתו זו של הרב גוטמכר עמדה בניגוד לדעת בית הדין הפוזנאי והרב שלמה איגר, וראו על כך עוד: שו"ת ר"ש איגר אורח חיים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג. סימנים יח-יט.
  132. ^ להרחבה בעניין פולמוס זה, ראו: צבי הירש קלישר, דרישת ציון, מהדורת יהודה עציון, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ב. סיכום פעילותם של רבני גרמניה האחרים בסוגיה זו: יונה עמנואל, על טענת "ולא אריח" של הרב יעקב עטלינגר נגד חידוש הקרבנות בזמן הזה, בתוך: המעיין שנה יב גיליון ג, עמ' 49–69. הציטוטים והמקורות דלהלן נכתבו ע"פ המובא שם בהערה 7.
  133. ^ ראו גם: הרב משה סופר (חתן רע"א), שו"ת חת"ם סופר יורה דעה סימן רלו, מכתב תשובתו לחותנו רע"א בעניין זה.
  134. ^ דרישת ציון, "מאמר עבודה" סעיף א. ו"מאמר קדישין" סעיף א.
  135. ^ כך למשל: הרב צבי הירש חיות, "קונטרס אחרון, עבודת המקדש" סוף פרק ב. הרב דוד אלכסנדר מליסה, מגדל דוד, ורשה תרל"ה, בהקדמה.
  136. ^ הרב חיים נטנזון, עבודה תמה שער ד: יחוסי כהונה, חלק ב, דף מא. לדעתו באשר לעמדת רע"א הצטרפו גם הרבנים: רבי דוד פרידמן מקרלין, שו"ת שאילת דוד חלק א, פיוטרקוב תרע"ג. והרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, י-ם תש"ל, חלק חמישי, פרק ג, עמ' כח.
  137. ^ למשל: הרב צבי פסח פרנק, מקדש מלך. וראו באותה תקופה: יעקב לוינגר, חידוש העבודה בזמן הזה מאמר ראשון, בתוך: דעות: בטאון האקדמאים הדתיים, גיליון לד, קיץ תשכ"ז, עמ' 230, הערה 26, וגם לדעתו טענתו של רצ"ה קלישר כאילו רע"א נמנה עם תומכיו אינה נאמנה.
  138. ^ תמונת רבי עקיבא איגר על צדה הקדמי של המדליה.
  139. ^ חנה עמית, בירחון הקיבוץ הדתי עמודים, גיליון 606, עמ' 142–143, תשנ"ז. כנראה מדובר באותה מדליה.
  140. ^ דיווח בעיתון העירוני מ-כ"ו בניסן תשס"ח (עמ' 4–5) מובא בערך שיוחד לכיכר זו בוויקיפדיה הפולנית
  141. ^ אלו מהם שזכו לגרסה דיגיטלית, קושרו כנהוג בפרקי "קישורים חיצוניים" לאתרים המאפשרים את הצפייה בהם.
  142. ^ לחלוקה הבסיסית של הפרסומים הרבים למחלקות: תשובות / חידושים / הגהות / אוספים / מכתבים, שימשה החלוקה המוצעת ב"אגודת משפחת איגר 1913–1990". חלוקה זו מאולצת-משהו, ופעמים שמספר תחומים משיקים זה לזה בספר אחד. ספרות זו בעיקרה היא ספרות מקור שנדפסה מכתב ידו של רע"א, יוצאים מכלל זה המהדורות האחרונות של חידושיו על הש"ס שהן ליקוטים מכלל ספריו שסודרו על סדר התלמוד הבבלי.
  143. ^ מהדורות זמינות ברשת: 1. תשובות רבי עקיבא איגר, ורשה תקצ"ה; 2. תשובות רבי עקיבא איגר, שטטין תר"כ; 3. תשובות רבי עקיבא איגר, ורשה תרס"ב.
  144. ^ חלק מהסדרה זמין לעיון ברשת: א. על מסכת שבת - מוקצה, בני ברק תשס"ב; ב. על מסכת שבת - מלאכות שבת, בני ברק תשס"ב; ג. על מסכת שבת - מלאכת הוצאה, בני ברק תשס"ד; ד. על מסכת עירובין - פרק מבוי שהיה גבוה, בני ברק תשס"ד; ה. על מסכת עירובין, בני ברק תשס"ד; ו. על מסכת סוכה, בני ברק תשס"ו; ז. על מסכת שבת - בישול, שהיה והטמנה, בני ברק תשס"ז; ח. על מסכת חולין - תערובות וטעם כעיקר, בני ברק תשס"ו.
  145. ^ לפי הנאמר בשולי גיליון "המסילה" מאמר זה הוא פרק א' מתוך סדרת מאמרים שתכנן ד"ר פוזנר, מאמרי ההמשך לא נדפסו. (אולי בעקבות הביקורת הגלויה שמתח עליהם חיים קרלינסקי, רבי עקיבא איגר ז"ל – למלאת מאה שנה לפטירתו: תקצ"ח–תרצ"ח, בירחון "היהודי" - גיליון כז, ניו יורק, כסלו תרצ"ח). שנתיים מאוחר יותר פרסם פוזנר את מאמרו "הערות לתולדות רע"א" בקובץ לזכרו של גדליה אונא שהוזכר למעלה. ומאוחר יותר כתב את הערך של רבי עקיבא איגר באנציקלופדיה העברית.
  146. ^ לרגל 100 שנה לפטירת רע"א התקיימה "תערוכת עקיבא איגר" בברלין הנאצית [!] תרצ"ז. זהו קטלוג התערוכה.
  147. ^ JUDITH BLEICH, RABBI AKIVA EGER AND THE NASCENT REFORM MOVEMENT, Proceedings of the World Congress of Jewish Studies, DIVISION B, VOLUME III: THE HISTORY OF THE JEWISH PEOPLE (THE MODERN TIMES); 1985. pp. 1-8, in JSTOR.
  148. ^ (קישור לגליונות 'הכרמל' באתר עיתונות יהודית היסטורית).


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0