דפוס ראם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דפוס ראָם (כתיב יידי; נהגה "רוֹם"; בכתב לטיני: Romm), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מאמצע המאה השישית לאלף השישי עד אמצע המאה השביעית לאלף. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"םתרמ"ו, המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

תולדות דפוס ראם

הדפוס נוסד ברישיון השלטונות הרוסים בידי ברוך בן יוסף ראם מגליציה בשנת תקמ"ט בעיירה אזאר (יז'יורי) שליד גרודנו (הורודנא), והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בליטא. ב-ה'תקנ"ט העביר ברוך ראם את הדפוס לווילנה. הוא נפטר בתקס"ג, והדפוס עבר לידי בנו, מנחם מן ראם.

בשנת תקצ"ד החל להדפיס, ביחד עם המדפיס שמחה זימל מהורודנא, מהדורה חדשה של התלמוד הבבלי עם פירוש הרי"ף ופירושים נוספים. הדפסת המהדורה גרמה לסכסוך קשה על הזכויות להדפסת התלמוד בין דפוס ראם בווילנה לדפוס סלאוויטא של משפחת שפירא, שהדפיס שנים מעטות קודם לכן מהדורה שלו של התלמוד. למעלה ממאה רבנים התערבו בסכסוך, והוא הסתיים רק כשאחד הפועלים של דפוס סלאוויטא נמצא תלוי (אם כי הוא התאבד מסיבות אחרות), והשלטונות הורו ב-ה'תקצ"ו לסגור את כל בתי הדפוס בליטא וברוסיה הלבנה מלבד דפוס ראם ודפוס נוסף בז'יטומיר.

צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה

מנחם מן ראם נפטר בראשית שנת תר"ב, ובאותה שנה נשרף בית הדפוס. את הדפוס ניהלו מאז יוסף ראובן ראם ובנו דוד ראם. יוסף ראובן נפטר בשנת תרי"ח, ובנו דוד נפטר בתר"ך בדרכו מסנקט פטרבורג, שם דאג לשמירת המונופול על הדפוס העברי בידיו. עם מותו עבר בית הדפוס לידי אלמנתו דבורה ושני גיסיה חיים יעקב ומנחם גבריאל, בניו של יוסף ראובן ראם, והחל מ-ה'תרמ"ג נודע הדפוס בשם דפוס האלמנה והאחים ראם וגם "הוצאת בני ראם"[1]. דבורה ראם, ששימשה כמנהלת הכללית של בית הדפוס וההוצאה לאור (וכונתה "הנגידה"), גייסה את הסופר שמואל שרגא פייגנזון ('שפ"ן הסופר'; ה'תקצ"חה'תרצ"ב) שישמש כמנהל מקצועי של בית הדפוס. המונופול על ההדפסה אבד אחרי מותו של דוד ראם, ובתי דפוס עבריים נוספים נפתחו ברחבי האימפריה הרוסית.

דפוס ראם הדפיס עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם תלמוד ירושלמי, מדרש רבה, סידורי תפילה, משניות, עין יעקב, ספר התניא ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי משכילים, כגון הרומנים העבריים של אברהם מאפו ותרגומיו של קלמן שולמאן[2]. בשנת ה'תרכ"ח הכריזה ההוצאה שעד אז הדפיסה כמעט רק ספרים עתיקים על שינוי במדיניות והקדשת מכונת דפוס אחת לספרים של מחברים בני הזמן[3]. בשנת ה'תרל"ה מנה הקטלוג של האחים ראם כ-300 כותרים בהוצאת בית הדפוס ועוד כמאה כותרים של מדפיסים אחרים[1].

כשנפטרה האלמנה ראם בכסלו ה'תרס"ד החלו להדפיס בו גם כתבי חולין ועיתונים ביידיש ובעברית. דבר זה לא היה לרוחו של מי שהיה המנהל עד אז, שמואל שרגא פייגנזון (שפן הסופר). צאצאיה של האלמנה דבורה ראם איבדו מהעניין לנהלו, ובית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים. להצלת בית הדפוס נחלץ הברון דוד גינצבורג מפטרבורג, שהיה בעצמו מלומד בענייני יהדות. אלא שהברון נפטר ואלמנתו לא יכולה הייתה להמשיך ולהחזיק בבית הדפוס שלא נשא רווחים. פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-ה'תרע"ד גרם כמעט לסגירתו של בית הדפוס. בהשתדלותו של הרב של פטרבורג, ד"ר משה אלעזר אייזנשטדט, בית הדפוס נקנה על ידי שני אנשים אמידים שנחלצו להציל את בית הדפוס בגלל חשיבותו, נח גורדון וחיים כהן. בית הדפוס שינה שוב את שמו ל-חברת מניות להדפסת ספרים והוצאתם "ראם". לבקשת נח גורדון, בשנת ה'תר"פ נטל בן דודו, מאתוס רפופורט, את ניהול בית הדפוס לידיו וגם הפך לאחד הבעלים. הוא ניהל את בית הדפוס במשך 20 שנה. בליל י"ב בתמוז ה'תש"א, ימים ספורים לאחר פלישת הגרמנים לווילנה, נלקח רפופורט באישון לילה מביתו ונרצח על ידי הנאצים. כך הגיע לקצו גם בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. עם תום מלחמת העולם השנייה הוחרם הבניין בידי הרוסים. הם המשיכו להשתמש בבית הדפוס גם לאחר המלחמה ועד לראשית שנות ה-תש"ן אך ללא זיקה ליהדות.

לאורך שנות פעילותו העסיק בית הדפוס כמגיהים שורה של תלמידי חכמים ומדקדקים, בהם הסופר המשכיל מרדכי פלונגיאן (סבו של משה בילינסון), שעבד בו במשך שלוש עשרה שנותיו האחרונות,[4] ואשר זליג איטיגין[5] (חותנו של אמיל פוירשטיין).[6]

המשורר הפרטיזן אברהם סוצקבר, איש "וילנה הצעירה", כתב ב-י"ב באלול ה'תש"ג שיר בשם "די בליינע פּלאטן פון ראָמס דרוקעריי" (יידיש: "לוחות העופרת של דפוס ראם"), שבו הוא מתאר איך בגטו וילנה מתיכים חברי המחתרת את לוחות הדפוס של ש"ס וילנא כדי לייצר כדורים למרד.[7] בשיר הוא מבין כי "מיר, טרוימער, באדארפן איצט ווערן סאָלדאטן / און שמעלצן אויף קוילן דעם גייסט פון דעם בליי" (אנו, החולמים, עלינו כעת להיעשות לחיילים / ולהתיך לכדורים את רוחה של העופרת).[8]

ש"ס וילנא

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ש"ס וילנא

הדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד הסתיימה בשנת תרי"ד; בכרכים הראשונים מצוין מקום ההוצאה "ווילנא והוראדנא", ובכרכים שנדפסו בווילנה, מ-ה'תרצ"ז ואילך, מצוין רק "ווילנא". מהדורה שנייה נדפסה בשנים תרי"ח-תרכ"ו. בשנים תר"םתרמ"ו הדפיס דפוס ראם מהדורה שלישית מפוארת של התלמוד עם למעלה ממאה מפרשים. במהדורה זו נקבעה התפיסה שנוסח התלמוד צריך להיות מדויק ומבוסס על מקורות קדומים. ב"אחרית דבר" המובאת בסוף עשרים הכרכים של התלמוד, במסכת נידה (תרמ"ו), מספר שפ"ן הסופר כיצד שלחו שליחים לספריות ברחבי אירופה, ובהן ספריית הוותיקן והספרייה הבודליאנית באוקספורד, כדי להעתיק ספרי קדמונים מכתבי יד ונוסחאות מדויקות. הם נסתייעו ברבים מאנשי חכמת ישראל, בהם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים", שלמה בובר, יעקב ספיר ואחרים לשם בירור הנוסח המדויק של התלמוד ומפרשיו. בסוף כל כרך הוסיפו חידושים ופירושים של רבנים ראשונים ואחרונים, בהם חידושים רבים של רבני וילנה מן הדור ההוא, כגון חידושי הרב שמואל שטראשון, שהיה סבם של האלמנה דבורה ראם (לבית הרכבי) ושל אחותה גיטל אשת ר' מנחם גבריאל ראם, עם הגהות בנו מתתיהו שטראשון.

מהדורת התלמוד של דפוס וילנא נשארה עד היום המהדורה הכמעט בלעדית של התלמוד, ובמקומות רבים התקבעה על ידי הלומדים כמקודשת[9].

סדר הדורות במשפחת ראם

דבורה ראם, האלמנה והאחים ראם
שער הרומן "מסתרי פריז" מאת אז'ן סי בתרגום קלמן שולמאן, נדפס בדפוס ראם בתרל"ו
  • חיים יעקב בן יוסף ראובן ראם, נפטר כ"ג באלול תרכ"ט.
  • מנחם גבריאל בן יוסף ראובן ראם.

לקריאה נוספת

  • הלל נח מגיד שטיינשניידער, ‏עיר ווילנא, וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תר"ס, עמ' 200–206, באתר HebrewBooks.
  • חיים דוב פרידברג, ‏ווילנא, בספרו: תולדות הדפוס העברי בפולניה; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 128–130, באתר HebrewBooks.
  • שמואל שרגא פייגענזאָהן (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם'; הביא לדפוס: חיים בר-דיין, בתוך: יהדות ליטא, כרך א: יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918, תל אביב: עם הספר, תש"ך 1959, עמ' 268–296. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 290 ואילך) (נדפס במקור בכתב העת הספר א,א (אייר תשי"ד).)
  • חיים בר-דיין, 'הארות', שם, עמ' 297–302.
  • פנחס קאָן, 'על דבר בית הדפוס של ראם בווילנא', קריית ספר י (תרצ"ג–תרצ"ד), עמ׳ 244–250.
  • פנחס קאָן, 'לקורות בית הדפוס של ראם בווילנא', קריית ספר יב (תרצ"ה–תרצ"ו), עמ׳ 109–115.
  • חיים ליברמן, 'על דפוס האלמנה והאחים ראם מווילנא', קריית ספר לד (תשי"ט), עמ׳ 527–528. (נדפס שוב בספרו: אהל רח"ל, כרך א, ניו יורק: ח. ליברמן, תש"ם 1980, עמ׳ 217–218.
  • יהושע מונדשיין, 'כתבי יד והכנות לדפוס בבית האלמנה והאחים ראם', עלי ספר ו–ז (תשל"ט), 187–197; ח (תש"ם), 124–136.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 המדפיסים בני ראם מווילנא, הודעה, המגיד, 10 במרץ 1875
  2. ראו למשל: קול קורא, המגיד, 10 בפברואר 1869
  3. הודעות - אבל אשמים אנחנו, המגיד, 26 במאי 1868
  4. מ. קושניר, הסבא והנכד, דבר, טור 2, 18 בדצמבר 1936.
  5. שושנה לוי, לזכר נעדרים | אשר זליג איטיגין, דבר, טור 1, 23 בנובמבר 1964.
  6. לרשימה מלאה ראו: ש"ש פייגענזאָהן (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם', בתוך: יהדות ליטא, א (תש"ך 1959), עמ' 286–287.
  7. לוחות העופרת מדפוס "ראם"; מיידיש: בנימין טנא, באתר "יד ושם"; לוחות העופרת מבית-דפוס ראם, דבר, 23 באפריל 1948, בתרגום פסח גינזבורג; כונס בקובץ חרות עלי לוח (מרחביה: ספרית פועלים, 1949).
  8. "מרגיש המשורר, כי הגבורה הצפונה בעופרת שבדפוס זה חייבת לפוצץ עכשיו את העולם" (י. ח. בילצקי, מקרא בשירת אידיש, משמר, טור 2, 17 באוגוסט 1945); "אותיות הדפוס של האלמנה ראָם אינן אותיות פורחות, אלא ניתכות לכדורים" (י. מ. ניימן, אברהם סוצקבר, דבר, טור 1, 17 באוקטובר 1947). וראו גם דברי דוד לאזר בפיליטון שנדפס ביומו הראשון של העיתון "מעריב", בימי מלחמת העצמאות: דוד לאזר, מכונת יריה ומכונת סידור: מה בין המערכה והמערכת, בין השורה – וה...שורה הנדפסת, מעריב, טורים 3–4, 15 בפברואר 1948.
  9. אחת מן הסיבות לביקורת שהתעוררה על מהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ בקרב הציבור החרדי בישראל, הייתה ששינה מצורת הדף של דפוס וילנה.
  10. איש שלום, בתפוצות ישראל | בארצנו | ווילנא, הצפירה, 12 בינואר 1904.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0