מקובל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בערך זה בוצעו שינויים שאינם תואמים את המדיניות העדכנית במכלול. משכך ייתכנו בו ליקויים בניסוח, סגנון, תוכן ועיצוב. רצוי לטפל בליקויים לפני הרחבת הערך, כדי שלא ייוצרו עריכות על גבי תוכן הדורש שכתוב..
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בערך זה בוצעו שינויים שאינם תואמים את המדיניות העדכנית במכלול. משכך ייתכנו בו ליקויים בניסוח, סגנון, תוכן ועיצוב. רצוי לטפל בליקויים לפני הרחבת הערך, כדי שלא ייוצרו עריכות על גבי תוכן הדורש שכתוב.. |
מקובל הוא כינוי לדמות אשר עיקר עיסוקה מופנה ללימוד הקבלה, ועיסוק בחקר האלוקות וסודות התורה. מקובל הוא זה העוסק בכתבים של תורת הסוד (קבלה עיונית), על אף שהמקובלים מזוהים לרוב עם עיסוק בקבלה עיונית, היו כאלו שהתעסקו גם בקבלה "מעשית".
במקורות יש מספר התייחסויות לתואר כגון חכם ומבין מדעתו [1], המקבל מרבו חכם מקובל [2]. מדגיש בעל הסולם: החיוב שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, ואם אינו כך אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם אסור ללמדו (קבלה). ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו א"כ שוב אין לו צורך ללמוד מאחרים.
כיום רווח הכינוי 'מקובל' גם לבעלי פעולות שאינן קונבנציונליות, ע"פ מסורות יהודיות שהועברו מפה לאוזן, ובספרים. ויש לתת את הדעת על כך.
מקובלים בהיסטוריה
תורת הקבלה מקובלת באופן נסתר מפה לאוזן עד משה מסיני ובכל דור ודור הוא התגלתה בפנים וסגנון מיוחד.[3]
בתקופת הנביאים הקבלה הייתה ניגלת בסגנון מראות הנבואה, בתקופת התנאים היא הייתה ניגלת בסגנון ספרות ההיכלות והמרכבה (לבד רשב"י וחבורתו שהשיגו ברוח קודשם את סגנון הקבלה שיתגלה באלף השישי, וטמנו את סודותיהם לדורות הבאים) במשך האלף החמישי לא הייתה הקבלה בגילוי; אולם, בסמוך לתחילת האלף השישי הופיע רוח הקודש בבית המדרש בפרובאנס (דרום צרפת) והתחדש מן השמים סגנון חדש בקבלה, וביתר שאת אחרי תחילת האלף השישי התגלה הזהר הקדוש והגיעה לצפון ספרד ומשם התפשטה לכל העולם.[4]
בנוסף על גילוי הזוהר הקדוש, גם זיהוי של חכמת הקבלה כבר בתלמוד הבבלי (כגון חגיגה פרק שני), מוביל לראות תנאים מסוימים כעין "מקובלים" . הראשון שנקרא במפורש בשם "מקובל" הוא רבי יצחק סגי נהור, רבנו בחיי (בראשית לב י) מכנה אותו "אבי הקבלה".
ראשון המקובלים בתקופת האחרונים הנו האר"י. בהמשך אנו מוצאים דמויות מרכזיות נוספות שהוגדרו כמקובלים, כדוגמת הרמח"ל, הרש"ש הקדוש, החיד"א, הגאון מווילנה, הבעש"ט, ובדור הקודם- רבי יוסף חיים, ובעל הלש"ם.
מקובלים מרבותינו הראשונים
מקובלים מרבותינו האחרונים
מקובלי צפת
| מקובלי צפת בימי הביניים | |
|---|---|
|
מקובלים אחרי ת"ק לאלף השישי
גם במחצית השניה של האלף השישי צמחו מקובלים שונים, אשר התרכזו בעיקר סביב ישיבת המקובלים בית אל. כך ניתן להצביע על רבי גדליה חיון, מייסד הישיבה, ובעיקר את רבי שלום שרעבי המכונה הרש"ש הקדוש שעמד בראש הישיבה ונחשב לגדול המקובלים בכל הזמנים אחרי האר"י, כתב פרושים על ספרי הרב חיים ויטאל של האר"י והעמיד דור שלם של תלמידים מקובלים נודעים כגון החיד"א, מהרי"ט אלגזי, ר' חיים דילרוזה, ר' גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) ועוד. בנוסף ניתן למנות את המהר"ל מפראג, רבי יוסף חיים, הבן איש חי, רבי שלום הדאיה, הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם" סבו של הרב יוסף שלום אלישיב והרב סלמאן אליהו אביו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ותלמיד הבן איש חי, במרוקו רבי חיים פינטו מייסד בית הדין הראשון בעיר מוגאדור. בירושלים האדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם". ובדורנו רבי מרדכי שרעבי- צאצא לרבי שלום שרעבי, רבי ישראל אבחוצירא המכונה: "באבא סאלי", בניו של בעל הסולם; הרב ברוך שלום אשלג והרב שלמה בנימין אשלג. וכן את הרב יצחק כדורי שכונה בחייו "זקן המקובלים", הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב חיים אריה ארלנגר, הרב חיים חורי ועוד.
ספרי קבלה
הספרות הקבלית מתפרשת על פני דורות רבים.
ראשיתה של ספרות הסוד המוקדמת כבר בימי התנאים, פרקי היכלות וספר יצירה. יש לציין שחיבורים אלו אינם בהכרח קבליים והם פורשו באופן מגוון במהלך הדורות.
בנוסף יש לציין את תורת הסוד של חסידי אשכנז (המוקדמים), שאמנם לא הייתה קבלית אך הייתה מלאה במאפיינים פנימיים.
הספר הקבלי הראשון הוא ספר הבהיר המכונה "מדרשו של ר' נחוניא בן הקנה", ויחד איתו הופיעו ראשוני המקובלים במאה האחרונה של האלף החמישי.
במאה הראשונה של האלך השישי הופיע ספר הזוהר שהפך לקאנון מעט לאחר הופעתו והוא מהווה את בסיס הקבלה כפי שאנחנו מכירים אותה. בנוסף התפתחה ספרות מגוונת של ראשוני המקובלים שכוללת ספרים כגון ספר הרימון לרמד"ל, וספר שערי אורה לר' יוסף ג'יקטיליה.
הספרות הקבלית המאוחרת יותר כוללת את ספריו של הרמ"ק, ובעיקר את פרדס רימונים, וכן את כתבי תלמידיו של האר"י (בעיקר של רבי חיים ויטאל), שמהווים את העיסוק הקבלי הדומיננטי כיום.
המחקר
בהתאם לחקר הקבלה, שנוסד בתחילת המאה העשרים על ידי פרופ' גרשם שלום מהאוניברסיטה העברית בירושלים, התפתח אף חקר גדולי הקבלה "המקובלים".
ראו גם
קישורים חיצוניים
נתי טוקר, כבר לא מקובלים: האם החצרות שאירחו את שועי הארץ יהפכו שוממות?, באתר TheMarker, 2 באוקטובר 2016
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי מסכת חגיגה יא/ב
- ^ הרמב"ן, הקדמה לחומש בראשית
- ^ ספר הזכרונות לרבי צדוק
- ^ ספר הזכרונות לרבי צדוק