רבי דוד רפפורט
| לידה |
1889 או 1890 תר"ן או תרנ"א |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1941 ג' בתשרי ה'תש"ב |
| חיבוריו | "צמח דוד", "מקדש דוד" |
הרב דוד הכהן רפפורט (ה'תר"ן או ה'תרנ"א - ב' בתשרי, ה'תש"ב; 1889 או 1890 - 23 בספטמבר 1941) היה ר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ בין מלחמות העולם. מחבר "צמח דוד" ו"מקדש דוד" על התלמוד. נספה בסיביר בעת מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד במינסק לרב עקיבא רפפורט, נכדו של רבי עקיבא איגר ובן אחר בן של הרב חיים הכהן רפפורט (מחכמי הקלויז שבברודי). אמו, שרה חיה שארלאט, היא צאצאית של משפחת הגאון מווילנה. כבר בגיל 13 התפרסם כעילוי ובעל ידיעות לא רק בתחום התורני אלא גם במתמטיקה ובכמה שפות.
זמן מועט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נצטוו הוריו, שהיו בעלי אזרחות אוסטרית, לעזוב באופן מידי את גבולות רוסיה. המשפחה פנתה לדנציג, שם נתמנה האב כמורה הוראה בקהילה היהודית. הרב דוד למד בישיבת סלובודקה. בהיותו כבן 25 הצטרף ללימודים בישיבת פוניבז', לשם הגיע עם חיבור המוכן לדפוס בשם צמח דוד. כעבור שנתיים, לאחר סיומה של המלחמה, הזמינו הסבא מסלובודקה להצטרף לכולל החדש בישיבה. הרב רפפורט התנה זאת בהבאתו לדפוס של חיבורו, דבר שלא עלה בידו קודם לכן עקב חסרון ממון. ה"סבא", הרב נתן צבי פינקל, הבטיח לקיים בקשה זו, אך מצבו הכספי של הכולל לא איפשר מילוי הבטחה זו מייד. הרב רפפורט שכלל את חיבורו שיצא בסופו של דבר בשנת תרפ"ה. בהקדמתו הקצרה לספר כתב:
"יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר שם חלקי מיושבי בית-המדרש ובכל החליפות והתמורות שעברו עלי לרגל המלחמה הגדולה ובכל הנדודים והטלטולים ממקום למקום זיכני ד' לעסוק בתורתו הקדושה, ולינק משדי תנחומי', וכשבאתי למוסד הגדול המיוחד במינו "בית ישראל דסלובודקה" שם מצאתי את שאהבה נפשי, מצאתי חבורה של גדולים השקועים ראשם ורובם ממש בתורה אשר זה כל חייהם ועסקם ומטרתם, לא רק לבקיאות בכל הש"ס כי אם לברר הסוגיות וליישר ההדורים בדברי הראשונים ואחרונים ז"ל. והרבה עלי להודות לחבורה זו. חלק גדול מחיבורי זה נתוסף לי תודה לה' בהיותי עוסק בפלפולא דאורייתא בהמוסד בית ישראל".
קשר מיוחד היה לרב רפפורט לארץ ישראל, לירושלים ולהמקדש זאת על אף שלא ביקר שם מימיו. בשלוש שנותיו הראשונות בכולל עסק בתחומי קדשים, טהרות וזרעים, ובתקופה זו כתב את מקדש דוד חלק א', העוסק בעניינים מסדר קדשים.
בשנת תרפ"ח התקבל להיות ריש מתיבתא בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ', בראשות הרב אלחנן וסרמן. בתחילה סירב הרב רפפורט להשמיע שיעורים שכן היה שקוע בענייני קדשים, אך כעבור זמן חילקו ביניהם הרב רפפורט והרב וסרמן את אמירת השיעורים.
בשנת תרצ"ב פרסם בבילגוריי חלק שני של "מקדש דוד", שעסק אף הוא בסדר קדשים. בשנת תרצ"ה פרסם חלק שלישי לספר, שעסק בענייני סדר טהרות, וחלק רביעי בענייני סדר זרעים. חלק חמישי של "המקדש דוד", העוסק בענייני סנהדרין, היה ערוך ומוכן לדפוס אך כתב-היד אבד יחד עם שאר כתביו.
עם פלישת הגרמנים לפולין ותחילתה של מלחמת העולם השנייה נמלט הרב רפפורט יחד עם הישיבה לווילנה ומשם עברה הישיבה לטרוקי הסמוכה. עם השתלטות הסובייטים על ליטא בקיץ של 1940 עברה הישיבה לעיירה סימילישוק, שם המשיך הרב רפפורט ללמד. עקב התנכלויות הסובייטים נאלץ הרב וסרמן לברוח לקובנה והישיבה נשארה בפיקוחו של הרב רפפורט. בשבת פרשת בהעלותך, י"ט בסיוון, עצרוהו הסובייטים בישיבה באמתלה של הדרכון הזר שהיה בידו ושלחוהו לעומק ברית-המועצות למחנה עבודה. אשתו, הרבנית פרומה לבית גריגראס שלה נישא בשנת תרצ"א, הוגלתה למקום אחר. תלמידיו טמנו בקרקע ארגז עם חידושי תורתו. אחר המלחמה חיפשו התלמידים את הארגז אך לא מצאוהו. יש האומרים כי הפולנים חפרו והוציאו את כתבי היד והשמידום.
הרב רפפורט נתגלגל למחנה עבודה הסמוך לעיר פטרוזבודסק באזור הקרילי-פיני שבו הקור היה עז. אסירי המחנה הועסקו בחטיבת עצים ובעבודות פרך. הם ראו שהרב רפפורט איננו מסוגל לעבודה זו וביקשו להקל עליו בהעסיקם אותו בעבודות קלות יותר. גם במחנה המשיך הרב רפפורט לעסוק בכתיבתם של חידושי תורה. במהלך שהייתו במחנה חשש מאכילת מאכלות אסורים והסתפק במים ובלחם היבש אשר ניתן לאסירים. כאשר אמרו חבריו למחנה שעליו לאכול משום פיקוח נפש, ענה: "לאחרים יודע אני להתיר, אבל על עצמי עלי להחמיר, שכן אין מי שיתיר לי אכילת טרפה". כך נהג גם כשגופו נחלש מאד בימיו האחרונים.
ביום טוב הראשון של ראש השנה התש"ב ביקש שיתקעו בפניו תקיעת שופר וביום השני קרא אליו שני יהודים אחר תקיעת השופר, רגעים לפני מותו, וביקש מהם להיות עדים למותו לבל תישאר אשתו הרבנית עגונה.
הובא למנוחות בצום גדליה התש"ב, בשדה עזוב שבו נקבר גם הרב רוזובסקי מווילנה. הרב רפפורט לא זכה להעמיד צאצאים.
ספריו
לקריאה נוספת
- יוגב בנימין, בן-גוריון אריה, אלה אזכרה, ו, עמ' 182–190, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
- הרב רפפורט, תיקון הנפש וכבישת היצר, באתר "תורתך לא שכחתי"
