פסיכולוג
פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעל תואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידי משרד הבריאות הרשמי של מדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. פסיכולוג נותן אבחון, טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים, חוות-דעת מדיקו-ליגאליות[1], המלצה רשמית לטיפול תרופתי (בתרופות פסיכוטרופיות) ובחלק מהמדינות אף מרשמים לתרופות במישרין.
מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.
ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.
האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה (חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא)[2]. בישראל לעומת זאת, רק 6 תחומים זכו לתוכנית התמחות מסודרת (ראו בהמשך הערך), ולכן בישראל החוק היבש מתיר לפסיכולוגים לעסוק בפסיכולוגיה או עיסוק כללי או באחד מ-6 תחומי התמחות אלה (אפילו אם התמחו בתחומים המוגדרים מחוץ לישראל).
הכשרה
לימודי פסיכולוגיה נערכים במרבית האוניברסיטאות, בדרך כלל במסגרת פקולטות למדעי החברה (כך באוניברסיטאות בישראל) ולעיתים גם בפקולטות לבריאות ורפואה, ובישראל גם באחדות מהמכללות האקדמיות. תנאי הקבלה ללימודי פסיכולוגיה ברוב מדינות העולם נחשבים בעלי רף גבוה. מלבד הלימודים בנושא פסיכולוגיה (היסטוריה של הפסיכולוגיה וספרות ביופסיכולוגית) נדרשים הלומדים ללמידת קורסים בסטטיסטיקה ומתודולוגיה, מדעי הרוח, ולרוב גם קורסי מבוא מדעים בסיסיים בנוירוכימיה (אם כי, הבנה מעמיקה ומדעית של המח נרכשת במדעי המח ולא בפסיכולוגיה).
פסיכולוגיה היא תחום נרחב, כך שישנם פסיכולוגים בעלי התמחויות מקצועיות שונות[3], אשר אין בהכרח כל קשר תמטי ביניהן (לדוגמה, פסיכולוגיה של זהירות בדרכים, ופסיכולוגיה של התמכרויות, אינן חולקות הרבה מן המשותף).
בישראל
בישראל מתיר חוק הפסיכולוגים את השימוש בתואר "פסיכולוג", ואת העיסוק בפסיכולוגיה, רק למי שבעל תואר "מוסמך" (כלומר תואר שני - .M.A) ומעלה בפסיכולוגיה, ממוסד אקדמי המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. האדם צריך להיות רשום בפנקס הפסיכולוגים שמנהל משרד הבריאות, וייתכן שהוא בעל היתר זמני מהמשרד לעסוק בפסיכולוגיה[4]. החוק בישראל קובע: "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג"[5].
תחומי הפסיכולוגיה רבים, חלקם דורשים הכשרה נוספת מעבר להסמכה בפסיכולוגיה וחלקם לא. בישראל, העיסוק בחלק מתחומי הפסיכולוגיה מותנה בהתמחות רשמית, או בהכשרה ממוקדת[6]. פסיכולוגים בישראל[7] יכולים לזכות לתואר "פסיכולוג מומחה" אחר ההתמחות באחד מהתחומים הפסיכולוגיים היישומיים שלפי שעה, משרד הבריאות מציע מסלול התמחות בהם. אחר ההתמחות נדרש הפסיכולוג לעבור בהצלחה בחינת מומחיות. ההתמחות אורכת לפחות שנתיים במשרה מלאה או ארבע שנים בחצי משרה ונערכת בבית חולים פסיכיאטרי או במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים כללי (ברוב המסלולים)[8]. בשנים האחרונות עוֹלָה ביקורת בקרב מתמחים ומועמדים להתמחות על תהליך הקבלה לתואר שני ולמסלולי ההתמחות בארץ, ועולות טענות בדבר המתנה ארוכה עד למציאת מקום התמחות, משך ההתמחות הארוך, השכר הנמוך, וקשיים שונים במהלך התהליך[9][10][11]. קשיים אלו מביאים לעיתים מוסמכי תואר שני בארץ המעוניינים לגשת אליהן, לוותר על ההתמחויות המוצעות ולעסוק בפסיכולוגיה עיסוק כללי, לבחור בתחומי מומחיות או הכשרה אחרים (חלקם בעלי מסלולים קצרים וממוקדים יותר), לעסוק במחקר והוראה, או לעבוד בתחומם בחו"ל.
חוק הפסיכולוגים מכיר כיום ב-6 התמחויות בפסיכולוגיה:[12]
- פסיכולוג קליני: מתמחה בטיפול ואבחון מטופלים בעלי קשיים רגשיים והפרעות נפשיות מגוונות, בגילאים ואוכלוסיות שונות.
- פסיכולוג חינוכי: מתמחה באבחון וטיפול בתלמידים, וכן ייעוץ להורים לצוות החינוכי (מורים, גננות ומנהלי בתי ספר), במסגרת בית הספר וגן הילדים.
- פסיכולוג התפתחותי: מתמחה באבחון וטיפול בתינוקות, פעוטות וילדים עד גילאי תחילת הלימודים בבית הספר, ובייעוץ להוריהם.
- פסיכולוג שיקומי (מכונה לעיתים בתוכניות לימוד שונות בארץ בשם "נוירופסיכולוג שיקומי"): מתמחה באבחון, טיפול ושיקום אנשים עם קשיים ומוגבלויות גופניות, שכליים ורגשיים שונים, בין השאר לאחר שנפגעו ממחלות או תאונות.
- פסיכולוג רפואי - מתמחה בייעוץ וטיפול בחולים ובבני משפחותיהם לקראת ולאחר טיפולים רפואיים מגוונים, במסגרות רפואיות כגון בתי חולים, וכן בייעוץ לצוותים רפואיים במסגרות אלו.
- פסיכולוג חברתי-תעסוקתי-ארגוני: מתמחה בייעוץ לעסקים, קבוצות וארגונים בנוגע להשתלבות הפרט בארגון וליעילות ארגונית, וכן באבחון וייעוץ לפרט בתחומים תעסוקתיים והכוונה לבחירת קריירה.
דוגמאות לתחומים פסיכולוגיים שטרם זכו לתוכנית התמחות בישראל, או כאלה הכרוכים בהכשרה ממוקדת:
- נוירופסיכולוג - מתמחה בחקר הקשר שבין אנטומיה, פיזיולוגיה, ואינפורמטיקה ביולוגית בכלל ומוחית בפרט, לבין תהלכיים פסיכולוגיים והתנהגותיים שונים, וביישום טכניקות נוירופסיכולוגיות בטיפול הפסיכולוגי.
- פסיכולוג קוגניטיבי: מתמחה בחקר תפקודים הכרתיים כגון קשב, זיכרון, למידה, וכדומה, ויישום הממצאים למגוון תחומים כגון הנדסת אנוש, פיתוח מערכי שיעור (כלי עזר לתכנון השיעורים עבור המורים) ועוד.
מהות עיסוקו של הפסיכולוג
עיסוקו של פסיכולוג בן ימינו, בדרך כלל כולל את העיסוקים להלן (מערך זה של פעולות, מבדיל את העיסוק הפסיכולוגי מתחומי עיסוק אחרים, בפרט מפסיכותרפיה ממוקדת[13]). כל המאפיינים הללו ברוב המקרים הולמים את התחום הפסיכולוגי המסוים בו הפסיכולוג מומחה או מוכשר:
- הענקת ייעוץ פסיכולוגי נרחב באופן כללי, הנוגע להתמודדות עם בעיות החיים של הפרט, להעניק כלים להתמודדות אישית כזאת למתי שהיא נדרשת, וכן, במטרה לספק לבעיות כאלו פתרון יעיל המתבסס על ניסיונו המקצועי-מדעי, ו\או האישי של הפסיכולוג.
- אבחון פסיכולוגי על ידי שימוש בכלים פסיכודיאגנוסטיים, התרשמות אישית, או שילוב של אלו. חלק מהאבחנות נחשבות לפסיכיאטריות (כלומר, מדובר באבחנות שעל פי כלל דורשות גם טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר).
- הענקת טיפול פסיכולוגי, דהיינו להעניק טיפול פסיכותרפיסטי נרחב במגוון כלים פסיכולוגיים לפי סוג הבעיה ובהסתמך על הספרות הרפואית והפסיכולוגית.
- הנפקת חוות-דעת מדיקו-לגאליות[14] לגבי מצבו הפסיכו-רפואי של אדם אשר לעיתים כוללת קביעת הצורך בטיפול פסיכיאטרי.
- מתן המלצה רשמית לטיפול תרופתי ספציפי שהוא עדיף על פי הספרות הפסיכולוגית-רפואית לאדם עם הבעיה המסוימת ולכאורה אמור לסייע לו להתגבר על הבעיה או אף לפתור אותה (מצב זה נפוץ כאשר רופאים נרתעים מלתת לאדם תרופה שבפירוש אמורה לסייע לו בשל אי רצונם ליטול אחריות מקצועית על אדם זה מסיבות שונות דוגמת דיווחים על תופעות לוואי הנוגעות לאותה תרופה).
- במדינות מסוימות בלבד ורק לפסיכולוגים מהתמחויות מסוימות (בפרט פסיכולוגיה רפואית): הנפקה ישירה של מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד.
רבים מהפסיכולוגים עוסקים גם במחקר נוירו-פסיכולוגי אם אין זה עיסוקם הכמעט-בלבדי.
ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר
הפסיכולוגיה נחשבת לתחום נפרד מפסיכיאטריה (רופא עם התמחות בתחום הנפש) - ככלל, פסיכולוג אינו רופא, ובישראל, כמו ברוב מדינות העולם, אינו מותר להנפיק מרשמים לתרופות פסיכיאטריות למטופליו (בחלק ממדינות ארצות הברית למשל פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה מותר להנפיק מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד)[15]. בכל מקרה תחומי העיסוק חופפים קמעה; פסיכולוג קליני למשל מטפל בפסיכותרפיה ואף מרכז את כל ההתערבויות הטיפוליות ""(case management)[דרושה הבהרה] במטופלים עם הפרעות נפשיות קשות (כגון סכיזופרניה), הוא מומחה לפסיכופתולוגיה נרחבת או ספציפית, וכן לפסיכותרפיה באופן כללי. רק פסיכולוג מוכשר להעביר מבחנים פסיכודיאגנוסטיים כדי לאבחן וליצור פרופיל פסיכולוגי על המטופל, לשם שימוש קליני, משפטי או סוציאלי. כמו כן, פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה לכך, כוחו יפה להפנות לטיפול פסיכיאטרי משקבע שצורת טיפול זו עדיפה לבעיה הספציפית ולהדגים מן הספרות את עמדתו לגבי טיפול פסיכיאטרי ספציפי, בהמלצתו או חוות דעתו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פסיכולוג |
 |
לעוד ערכים בתחום הפסיכולוגיה, ראו פורטל:פסיכולוגיה. |
- חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977 כולל תיקונים לחוק. תיקון מס' 6 (טיפול בידי פסיכולוג מומחה) עבר בכנסת בדצמבר 2010.
- פנקס הפסיכולוגים, משרד הבריאות
- פסיכולוג, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- צעדים לרישום בפנקס הפסיכולוגים, באתר פסיכולוגיה עברית
- מוסדות מוכרים להתמחות בפסיכולוגיה בחלוקה לפי ענפי ההתמחות השונים, באתר פסיכולוגיה עברית
- הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- מריה רבינוביץ', חוק הפסיכולוגים – סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 10 בנובמבר 2008
- אורן אסמן וגבי שפלר, על אתיקה בקשר שבין פסיכולוג למטופל, "רפואתיקה", הערוץ האקדמי, אוניברסיטת חיפה
- עמירם רביב, מיהו פסיכולוג: מדען או מספר סיפורים?, באתר ynet, 23 בנובמבר 2010
- נעמי דרום, רוצים להיות פסיכולוגים קלינים? תתכוננו למסלול מכשולים מפרך עד הכורסא הנכספת, באתר TheMarker, 28 במאי 2009
- דפנה ליאל, הדרך הארוכה למקצוע הפסיכולוגיה, באתר מאקו, 9 באפריל 2012
- צילה טנא, ללמוד להיות פסיכולוג - לגדול להיות פסיכולוג, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- יואל אליצור, משולחנו של יו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, באתר פסיכולוגיה עברית
- מה ההבדלים בין סוגי הפסיכולוגים השונים? - הורים ברשת
הערות שוליים
- ^ לפירוט נוסף על הפרקטיקה הפסיכולוגית ראו סעיף מהות עיסוקו של הפסיכולוג
- ^ Divisions, באתר APA
- ^ אשר לעיתים גולשות לתחומים הנפרדים מאלו העולים בשיחהפסיכולוגי הנפוץ.
- ^ בין אם היתרו קבוע, ובין אם זמני, הדבר מצוין בפנקס הפסיכולוגים באתר משרד הבריאות.
- ^ חוק הפסיכולוגים, סעיף 5
- ^ כגון הכשרה לטיפול פסיכואנליטי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול גשטאלט, טיפול מיני (סקסולוגיה), ועוד.
- ^ בדרך כלל, מי שלמדו במגמה המטרימה מסלול התמחות ספציפי.
- ^ מידע לסטודנטים לפני התמחות, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- ^ נעמי דרום, רוצים להיות פסיכולוגים קלינים? תתכוננו למסלול מכשולים מפרך עד הכורסא הנכספת, באתר TheMarker, 28 במאי 2009.
- ^ דפנה ליאל, הדרך הארוכה למקצוע הפסיכולוגיה, באתר מאקו, 9 באפריל 2012
- ^ נעם ברקן וליטל דוברוביצקי, מתמחה בפסיכולוגיה? תבחרי: סטאז' או ילדים, באתר ynet, 10 ביולי 2012
- ^ פסיכולוג מומחה: תהליך הכשרה למתמחים, באתר משרד הבריאות
- ^ שאיננה ניתנת על ידי פסיכולוג.
- ^ חוות דעת שבאה לענות על שאלה משפטית, הניתנת על ידי איש מקצוע בתחום הרפואי או מתחום בריאות הנפש, לבית משפט או לישות משפטית
- ^ APA.org, May 6, 2004, "Louisiana Becomes Second State to Enact Prescription Privileges Law for Psychologists".
