רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו, ראו צמח צדק (ספר).
האדמו"ר השלישי מחב"ד-ליובאוויטש, ה"צמח צדק"
רבי מנחם מנדל שניאורסון
Tzemachtzedek2.jpg
ציור של בעל ה'צמח צדק'
חיבורו העיקרי צמח צדק
מקום קבורה העיירה לובביץ' ברוסיה
חסידות חב"ד-ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ'
מספר בשושלת השלישי
הקודם רבי דוב בר שניאורי
הבא רבי שמואל שניאורסון - (חב"ד ליובאוויטש)
רבי יהודא לייב שניאורסון
(חב"ד-קאפוסט)
רבי ישראל נח שניאורסון
(חב"ד-ניעזין)
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (חב"ד-לאדי)
סיום כהונה בעת פטירתו
רבותיו אביו רבי שלום שכנא שניאורסון
סבו רבי שניאור זלמן מלאדי
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום שכנא שניאורסון
אם הרבנית דבורה לאה
בת זוג הרבנית חיה מושקא
ילדים ראו בהמשך

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט[1]י"ג בניסן ה'תרכ"ו), מכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו. היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, עמד בראשה משנת ה'תקפ"ז ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו.

קורות חייו

נולד בעיירה לאוזני שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-תש"ן, ליוזנה במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. נודע בכינוי 'הצמח צדק', על שם ספריו.

כשהיה בן שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי ("בעל התניא"), שאף לימדו תורה. בשנת תקס"ג (בגיל 14) התחתן עם בת דודו, חיה מושקא, בתו של רבי דוב בר שניאורי. עד פטירת חותנו היה עונה תשובות על שאלות הלכתיות בשמו. לאחר פטירת חותנו סירב למלא את מקומו. רק לאחר שנה וחצי, כשרבו הפצרות החסידים, ניאות לקבל על עצמו את נשיאות חב"ד.

עם קבלת הנשיאות החל בפעילות להצלת צעירים יהודים מגזירת הקנטוניסטים. על פי תיאורו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הקים ועד שניסה להפחית ממספר האנשים שיש לתת לעבודת הצבא על ידי פדייתם בכסף, וכן ארגון בשם "חברה תחיית המתים" לצורך שחרור את הילדים בכל צורה שהיא, משיחוד השומרים ורישום הילדים כמתים, ושליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים כדי לעודדם שיישארו יהודים נאמנים לדתם[2]. הוא קירב חיילים אלו ונמצא מאמר חסידות שאמר ביידיש כשביקר פעם קבוצה מהם.

בשנת תקצ"ט עודד את חסידיו לעבוד בחקלאות. לצורך זה הושיב בשנת תר"ד כששים משפחות בעיירה שצעדרין. בעקבות זאת, ממשל הצאר העניק לו את התואר "אזרח נכבד" ובהמשך העניק קיסר רוסיה הצאר ניקולאי הראשון בשנת תרי"א את התואר "אזרח נכבד לדורותיו"[3]. תואר זה היה תקף עד לסיום שלטון הצאר ב-תרע"ז[4].

לפי דברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בסביבות שנת תר"א ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים[5].

ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באסיפת הרבנים בשנת תר"ג בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים[6].

הצמח צדק נחשב גאון בתורת הנגלה, וגם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, הן בנגלה שבתורה והן בקבלה ובחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור.

נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון.

משפחתו ותלמידיו

משפחתו

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

  • בנו הראשון[7], רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן).
  • בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת.
  • בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך התפרקה החסידות.
  • בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין", אך לחצר זו לא היה המשך.
  • בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל.
  • בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור.
  • בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו בליובאוויטש, לפי צוואת האב[8] שושלת חב"ד ליובאוויטש.

בנותיו

  • ראדע פריידא, נישאה לר' שניאור
  • דבורה לאה, נישאה לר' לוי יצחק

מתלמידיו


תקופת חייו של רבי מנחם מנדל שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

חיבוריו

שו"ת צמח צדק, מהדורה ראשונה, וילנא, ה'תרל"ב

לקריאה נוספת

  • חיים מאיר הילמן, ‏בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב (חלק שלישי של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרך תשיעי, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק, (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), קה"ת, כפר חב"ד.
    • פרק חמישי של תולדות רבותינו נשיאינו לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, הוצאת ספרים קה"ת, כפר חב"ד (קיצור וליקוט מתוך ספר התולדות).
  • "רבותינו נשיאינו" חלק חמישי, אדמו"ר הצמח צדק, לילדים.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' עא-צה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בדורות קודמים היו ספקות באשר לשנת הולדתו האם הייתה בשנת תקמ"ח, תקמ"ט או תק"נ, ראה רשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן (יוסף יצחק שניאורסון, קה"ת, (תשע"א).) עמ' מט בהערה 211 סקירה על הגרסאות שבתאריכי הולדתו, התמים חוברת ג' עמ' כה. בשלשלת היחס בהיום יום נכתב שנולד בשנת תקמ"ט ערב ר"ה (של תק"נ).
  2. רבי יוסף יצחק שניאורסון, "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה"
  3. מעמד "אזרח נכבד" התיר ליהודים מסחר בערים הגדולות וכן פטור מעבודת הצבא והטבות נוספות. תואר זה קיבלו כל משתתפי אספת הרבנים. את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", המעניק הטבות דומות גם לצאצאיו, קיבל על כך שייסד את העירה שצעדרין.
  4. צילום התעודה, ומסמכים הקשורים לבקשה, באתר COL.
  5. אגרות קודש הריי"צ חלק ב' עמ' קז.
  6. רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
  7. ספק אם היה בכור. ראו: שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק פ"ה, עמ' קס"ה.
  8. פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
  1. מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
  2. טיוטה
  3. בעלה רבי יעקב ישראל טברסקי. לשאר צאציהם ראו עץ משפחת טברסקי - ענף צ'רקס
  4. הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו
  5. הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, ISBN 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת - היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם. וראו בספר "ליובאוויטש - העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35-38
  6. עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסנגון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי - ענף צ'רקס
  7. א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהם בנות דודות שלו - נינות בעל התניא. לא ברור במאה אחוז מאיזה אשה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא - מאשה אחת, ואברהם - מאשה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אשה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד" (קמינצקי, תשס"ד) עמוד 153)] – ועל אשה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
  8. בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ.
  9. א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  10. נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  11. א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמור"ות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמורות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג "מעין אדמורות בצר משרתו כבר העיר" - היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק-ק"ג.
  12. נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג עמוד 30.)
  13. בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  14. התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)

  15. 1] מפקד עיריית אורשא, 27 אוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת ISBN 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, ‏בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר HebrewBooks
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 - נדפס בתשע"א
    5] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    6] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ - תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    7] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות - יום רביעי, י"ד כסלו תשע"ג - כתבה המלאה איכותי, כתבה מלאה לפי סדר בזה אחר זה, העץ יוחסין עצמו ישיר איכותי (לחץ שם להגדלה)
    8] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, ISBN 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    9] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122.
    10] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמור"י חב"ד
    11] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד