ארבע כוסות

שולחן ליל הסדר, עמוס בקבוקי יין ותירוש

ארבע כוסות הוא הכינוי למצוות שתיית ארבע כוסות יין בלילה הראשון של חג הפסח (אור לט"ו בניסן), הוא ליל הסדר. מצווה זו היא תקנת חז"ל וחיובה כולל גברים ונשים כאחד.

מקור הדין

המצווה נזכרת לראשונה במשנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'. המצווה אינה חיוב מן התורה אלא מצווה דרבנן, ואף על פי כן הקפידו חז"ל ביותר על יישומה. הקפדה זו מתבטאת בכך שאפילו עניים המתפרנסים מצדקה מחויבים בארבע כוסות גם אם ייאלצו למכור את בגדיהם לשם כך. כמו כן, נפסק בהלכה כי גם אדם שהיין מזיק לו צריך להשתדל ולשתות מעט ממנו. בגמרא (נדרים מט, ב) מסופר על רבי יהודה שהיה שותה ארבע כוסות ולאחר מכן נאלץ לחבוש את ראשו בשל כאבים "מפסח ועד עצרת" - כלומר במשך שבעה שבועות. אולם, המשנה ברורה פסק שאינו חייב לשתות ארבע כוסות אם ייפול למשכב מזה, אלא שאם השתייה תגרום לכאבי ראש וכדומה מחויב הוא לשתות. סיבת ההקפדה היא כיוון ששתיית ארבע הכוסות מזכירה ומפרסמת את נס יציאת מצרים. זהו ההסבר לכך שגם נשים חויבו במצווה, על אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמא - הואיל וגם הן היו באותו הנס, ואף נאמר כי הגאולה התרחשה בזכות נשות ישראל במצרים.

דיני ארבע כוסות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

סדר ארבע כוסות

מועדי מילוי ארבע הכוסות ושתייתן קבועים בסדר ההגדה, וזהו סדרן:

• כוס ראשונה - הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, ושתייתה היא למעשה הפעולה הראשונה בסדר ליל פסח. ככוס של קידוש היא אינה שונה למעשה מכל מועדי הקידוש האחרים, שבהם תיקנו חז"ל שהקידוש ייעשה על היין. אף על פי כן, לדעת חלק מהראשונים, הדין כאן שונה, שכן לשיטתם כל אחד ואחד מהמסובים צריך שבעת הקידוש תהיה ברשותו כוס, והוא נדרש אף לשתות ממנה כשיעור, ולא רק טעימה כבקידוש רגיל.
• כוס שנייה - את הכוס השנייה מוזגים בשלב המגיד, לפני ארבע הקושיות. שתייתה נעשית בסופו של שלב זה, ולפני אכילת המצה. מזיגת הכוס השנייה נעשית בתחילת מגיד אף על פי שאין שותים אותה עד סוף מגיד, ונועדה להתמיה את הילדים, כדי שישאלו את שאלותיהם.
• כוס שלישית - את הכוס השלישית מוזגים לפני ברכת המזון ושותים אותה לאחר סיומה של הברכה. לפי חלק מהשיטות בכל ברכת המזון או כתלות בזימון יש חיוב בכוס אחת. לעומת זאת חיוב הכוס לברכת המזון בליל הסדר מוסכם על כל הפוסקים וכל המסובים מחויבים, לא רק כוס אחת למזמן.
• כוס רביעית - את הכוס הרביעית מוזגים לאחר ברכת המזון. המשנה אומרת ש"גומרים את ההלל" על הכוס הרביעית, כלומר, בין מזיגת הכוס לשתייתה נאמר פרק ההלל שבהגדה, כיום, בעקבות דברי ר' טרפון נוהגים לומר לפני שתיית כוס זו גם את ההלל הגדול. משנה זו היא מקור הביטוי המושאל "לגמור עליו את ההלל". בחלק מקהילות אשכנז, נוהגים כמנהג המהר"ם מרוטנברג לדחות את הכוס הרביעי עד אחרי פיוט כי לו נאה.

שיעור היין

לפי ההלכה על הכוס להיות מלאה ולהכיל רביעית שנעה בין 75 מ"ל או 86 מ"ל (גימטריה "כוס") לפי החישוב הקלאסי של שיטת הגר"ח נאה עד ל-150 מ"ל (גימטריה "כוס הגון") לשיטת החזון איש. לכתחילה יש לשתות את כל הכוס, אך די גם ברוב כוס ולכל הפחות מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית. את היין המחויב יש לשתות ברצף אחד, לפי הרמב"ם מדובר ברצף נורמלי של שתיית רביעית, אך הראב"ד חולק ומרחיב את הזמן לכדי אכילת פרס.

הסיבה

המשותף לכל ארבע הכוסות הוא כי יש לשתות אותן בהסיבה על צד שמאל כדרך בני חורין.

ברכה ראשונה

לדעת הרמ"א והרמב"ם, מברכים ברכת בורא פרי הגפן על כל כוס, כי כל כוס היא מצווה עצמאית ולכן חשובה בפני עצמה, וכן נוהגים בקהילות האשכנזים, האיטלקים, התימנים וכן מעט ספרדים הפועלים על פי שיטת הרמב"ם. לדעת השולחן ערוך לא מברכים ברכת הנהנין על הכוס השנייה והרביעית, כי הברכה שנאמרה על הכוס הראשונה והשלישית פוטרת גם את השנייה והרביעית, וכן נוהגים רוב הספרדים.

ברכה אחרונה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: להשלים את המחלוקות.

נחלקו הפוסקים לאורך הדורות לאחר אלו כוסות מברכים ברכת על הגפן ועל פרי הגפן כברכה אחרונה. עיקר המחלוקת הוא בשאלת ההמשכיות עד לסעודה ולברכת המזון או עד לכוס הבאה ולברכה עליה ובשאלת הסח הדעת. לדעת הרי"ף מברכים ברכה אחרונה על הכוס השנייה ועל הרביעית, לדעת אבי העזרי יש לברך אחרי הראשונה השלישית והרביעית. על הכוס הרביעית שנשתית על ההלל מוסכם שמברכים, שכן זוהי הכוס האחרונה ואין ברכת המזון או שתיית כוס אחרת אחריה (וזו דעת רב שרירא גאון, רב האי גאון, הרמב"ם, רבינו יונה והרא"ש). והשולחן ערוך פסק כדעה זו שברכה אחרונה מברכים רק על הכוס הרביעית.

כוס חמישית

ערך מורחב – כוס של אליהו

מעבר לארבע הכוסות הללו, ישנו אזכור בגמרא גם לכוס חמישית: "כוס חמישי גומר עליו את ההלל ואחריו הלל הגדול, דברי רבי טרפון" (פסחים קיח, א. לפי חלק מכתבי היד והראשונים; אחרים גרסו "כוס רביעי"). על פי הגאונים, כוס זו היא רשות; אם ירצה לשתות עוד כוס יין, יאמר עליה הלל הגדול. וכן כתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ח, י):

"ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והוא מ"הודו לה' כי טוב" עד "על נהרות בבל"; וכוס זה אינו חובה כמו ארבע הכוסות".

וכתב הראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור, פסחים תשצד):

"בוודאי יש סמך למנהג הזה מדברי ר' טרפון שאמר, חמישי אומר עליו הלל הגדול, ומצוה לעשות כדבריו... ותנא קמא נמי (=וגם התנא הראשון) 'לא יפחתו לו מארבע כוסות' קאמר (=אמר), אבל המוסיף עליהם חמישי הרי זה משובח".

מכאן התפתח המנהג למזוג גם כוס חמישית, אף כי ברוב הקהילות לא שותים ממנה.

כוס חמישית ואליהו הנביא

המנהג למזוג ולייחד כוס חמישית מוכר גם בכינוי "כוסו של אליהו הנביא" - כוס חמישית הנמזגת בעת שמוזגים את הכוס הרביעית, אלא שבמקום לשתותה מניחים אותה כמות שהיא במרכז שולחן הסדר. לאחר מכן יש הנוהגים^{[דרוש מקור]} להשאירה על אדן החלון או בפתח הדלת, על בסיס האגדה בדבר אליהו הנביא העובר בין בתי ישראל בליל פסח ומעיד עליהם שמקיימים את הברית.

יין אדום

התלמוד הבבלי מביא ברייתא האומרת: "רבי יהודה אומר, צריך שיהא בו טעם ומראה יין... אמר רבא מאי טעמא (=מהו טעמו) דרבי יהודה, דכתיב: 'אל תֵּרא יין כי יתאדָּם". ובירושלמי מופיע דין זה (שהיין צריך להיות אדום) במפורש: ”אמר רבי ירמיה, מצווה לצאת ביין אדום, שנאמר 'אל תרא יין כי יתאדם'”.

וכמו כן נאמר בתלמוד בנוגע לקידוש: "בעא מיניה (=שאל) רב כהנא חמוה (=חמיו) דרב משרשיא מרבא חמר חווריין (=יין לבן) מהו אמר ליה (=אמר לו) אל תרא יין כי יתאדם. והרמב"ן פסל לקידוש יין לבן אפילו בדיעבד. ובשו"ע פסק: ”מקדשין על יין לבן והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד אבל מבדילין עליו ומנהג העולם כסברא ראשונה”. ולדעת שולחן ערוך הרב אין נוהגים לחזר לקידוש אחר יין לבן אפילו לכתחילה. ולדעת המשנה ברורה לכל הדעות לכתחילה יש לחזר אחר יין אדום.

אמנם בנוגע לארבע כוסות ישנו טעם נוסף שכתב האור זרוע: ”יין אדום - זכר לדבר שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע. ועוד, זכר לדם פסח ודם מילה” שהיה ביציאת מצרים, אז נצטוו בשתי מצוות אלה. ומפני צירוף טעם זה כתב בשולחן ערוך הרב שבפסח לכל הדעות יש לנהוג כדעה האומרת שיש לחזר אחר יין אדום משום "אל תרא יין כי יתאדם".

ובמקרה שהיין הלבן משובח מהאדום כתב הטור: ”ויראה שאם הלבן משובח מן האדום, שהוא קודם”.

טעמי המצווה

המשנה במסכת פסחים אינה מנמקת את דין ארבע כוסות ובספרות חז"ל המאוחרת יותר ניתנו הסברים שונים לעצם החיוב ולכך שהחובה היא לשתות דווקא ארבע כוסות - לא פחות ולא יותר.

ההסבר הנפוץ לארבע הכוסות הוא כי הן מכוונות כנגד ארבע לשונות של גאולה ("והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי") הנזכרות בספר שמות, פרק ו'. מקורו של הסבר זה נעוץ בדברי ר' יוחנן בתלמוד הירושלמי.

בתלמוד הירושלמי נשאלה השאלה "מניין לארבע כוסות?" ונחלקו האמוראים השונים במתן ההסבר:
ר' יוחנן מסביר כי ארבע הכוסות הן "כנגד ארבע גאולות";
ר' יהושע בן לוי טוען כי ארבע הכוסות בליל פסח מכוונות כנגד ארבעה אזכורים של המילה "כוס" בספר בראשית מ, 13-11 - חלומו של שר המשקים;
ר' לוי אומר כי ארבע הכוסות הן כנגד "ארבע מלכויות" - ארבע המלכויות הנזכרות בספר דניאל;
דעת רבים סתמית המוצגת כדעת "חכמים" מסבירה את מצוות ארבע הכוסות כנגד "ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם".
מחלוקת מרובעת זו מופיעה, בצורה שונה ובהקשר אחר, גם במדרש הארץ ישראלי בראשית רבה (פ"ח, ה').

לגבי הכוס החמישית, הרי שיש שהסבירו שהיא כנגד הלשון החמישית של גאולה המופיעה בשמות ו - "והבאתי". הסברים נוספים הם שאם הכוסות הראשונות הן כנגד ארבע מלכויות, הרי שהכוס החמישית היא כנגד גוג ומגוג, או כנגד הישועה.

ראו גם

• ארבע לשונות גאולה
• הלכות ליל הסדר

לקריאה נוספת

• על כוס חמישית - הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, ירושלים: תשכ"ז, עמ' קסא-קעח.

קישורים חיצוניים

• ארבע כוסות, באתר "ויקישיבה"
• הרב מנחם מנדל כשר, כוס חמישי, נ"י, תש"י, באתר היברובוקס
• חן מלול, כתמי יין מההגדות, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מרץ 2021

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35472802ארבע כוסות