הגאון מווילנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגאון מווילנה
הרב אליהו בן שלמה זלמן
אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה, על תמונה זו העיד צאצאו הרב משה שטרנבוך שהיא האמיתית
אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה, על תמונה זו העיד צאצאו הרב משה שטרנבוך שהיא האמיתית
אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה, על תמונה זו העיד צאצאו הרב משה שטרנבוך שהיא האמיתית
לידה 23 באפריל 1720
ט"ו בניסן ה'ת"פ
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי סלץ, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 9 באוקטובר 1797 (בגיל 77)
י"ט בתשרי ה'תקנ"ח
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית וילנה, האימפריה הרוסית
כינוי הגר"א, הגאון
מקום קבורה וילנה, ליטא
מקום פעילות וילנה
השתייכות מתנגדים
תלמידיו (חלקי)
הרב חיים מוולוז'ין
רבי שלמה זלמן מוולוז'ין
רבי מנחם מנדל משקלוב
רבי מנשה מאיליה
רבי ישראל משקלוב
רבי בנימין ריבלין
רבי סעדיה ממוליב
רבי יצחק מחסלביץ
חיבוריו ראו ערך ספרי הגר"א

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד[1] ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, במשנה, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי,  ובקי, להבדיל, גם במדעים. סיפורים רבים נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו להימנע מביטול תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

תולדותיו

נולד לטריינה ולרב שלמה זלמן (ה'תנ"ה - כ"ה כסלו ה'תקי"ט), בכפר סלץ שליד בריסק שבליטא (שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי), בט"ו בניסן ה'ת"פ[2], 23 באפריל 1720. ויש טוענים שנולד בה'תפ"ה[3].

סבו היה יששכר דב[4], בנו של רבי אליהו חסיד (נפטר ה'ת"ע), ועל שמו נקרא. רבי אליהו חסיד היה בנו של רבי משה קרמר, רבה של וילנה[5], ואשתו הייתה נכדתו של רבי משה רבקש[6].

עד גיל שש למד מפי רב. בגיל זה דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרשה שלימד אותו אביו, ואחר כך, לבקשת רבי העשיל אב"ד וילנה[7], הוסיף גם פלפול שהכין בעצמו, כמבחן ליכולתו לחדש לבדו[8]. גם בספרו שנות אליהו[9] מובא חידוש שאמר בגיל שבע שנים. בגיל זה התגורר כשלושה חודשים בקיידאן אצל רב העיירה הרב דוד קצנלבוגן, ולמד מפיו ומפי הרב משה מרגלית בעל ה"פני משה" על התלמוד הירושלמי (שלימים כיהן כרבה של קיידאן)[10]. בגיל תשע החל ללמוד גם קבלה[11] ולמד מדי יום במשך כמה שעות בספר הזוהר ובכתבי האר"י. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים. בתקופה זו חבר לרב אריה ליב, לימים אב"ד טשעכאנאוויץ. מגיל שמונה עסק בענייני תכונה.

בהיותו צעיר לימים נשא את חנה בת יהודה לייב מקיידאן (ה'תפ"ד–ה'תקל"ב, 1724–1772). אשתו דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה, כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימוד. לאחר מותה בשנת תקמ"ג, ביקש לחרות על מצבתה: "ותמת חנה בשנת תקמ"ג, ה' כסלו. לא הניחה תמורה וערך / לספר שבחה אין נתיב ודרך". בהמשך נשא לאישה את גיטל בת מאיר לונץ מחלם, שהייתה אף היא אלמנה. היו לה ילדים מבעלה הראשון, נחום. אך היא לא ילדה ילדים לגאון מוילנא.

כבן 20 יצא ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא ובברלין ואולי אף באמסטרדם. הוא שב לווילנה בשנת ה'תק"ה (1745). במשך השנים התגורר הגר"א בווילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה, שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.

הגר"א התפרסם בהתמדתו הגדולה. בניו מספרים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, בארבעה חצאי שעות[12], כדי לא לישון יותר משיתין נשמין[13], כשכל עתותיו מסורות אך ורק ללימוד תורה. תלמידו, רבי חיים מוולוז'ין, תיאר כי כאשר העסיקה אותו קושיה בלימודו, לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.


תקופת חייו של הגאון מווילנה על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏

מעמדו

הגאון מווילנה זכה כבר בחייו למעמד של סמכות בלתי מעורערת ויוצאת דופן. גם בקרב מנהיגי תנועת החסידות שנרדפו מכוחו, היו שכינו אותו "יחיד בדורו". בקרב הקהל הכללי הלא-חסידי נאמד מעמדו כדמות חריגה. דימויו נע בין בן-דרגתם של התנאים והאמוראים חכמי התלמוד, ובין זו של גאוני בבל[14]. יצויין כי לדעת תלמידו הרב חיים מוולוז'ין אין לנו כלל השגה בדורות קדמונים ואפילו רבו הגר"א היה רק כהרשב"א ואולי כהרמב"ן[15].

רבי יהונתן אייבשיץ, בפולמוס שהיה בינו לבין היעב"ץ פנה אל הגר"א ותיארו: "אחד מיוחד, החסיד קדוש וטהור, מאור ישראל, כלול כל החכמות חריף ובקי, ולו עשר ידות בנסתר מוהר"ר אליהו יצ"ו" וזה בהיות הגר"א כבן שלושים וחמש בלבד[16].

רבי אברהם ישעיה קרליץ (החזון איש) כתב עליו כך: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב אחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, בחסידותו ובגודל תבונתו, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם"[17].

בשל הערצה זו, כונה בפי יהדות ליטא בתואר "הגאון" בלבד.[18]

ציור המיוחס לגאון מווילנה

משנתו

שלט רחוב ע"ש הגאון מווילנה, בווילנה
לוחית זיכרון בווילנה, במקום בו עמד ביתו של הגאון מווילנה
רחוב הגאון מווילנה בראשון לציון

הגר"א דגל בלימוד מקרא, משנה ותלמוד, על דרך הפשט והיה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף. מחותנו, בעל חיי אדם, כותב עליו כך: "כל התורה היה ערוך לפניו כשולחן ערוך, עד שאם היו שואלים אותו איזה דבר, היה עונה תוך כדי דיבור[19]. התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, כשם שהתנגדו לו הרמב"ם, המהר"ל וחכמי ישראל נוספים. בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם המפרשים רש"י, רא"ש ורי"ף, בלימוד ישר המכוון להכרעה ולפסיקת ההלכה.

הגר״א היה חדשני יחסית בפסיקת ההלכה ופעמים רבות פסק על פי הבנתו בתלמוד, גם נגד הראשונים והשולחן ערוך או בניגוד למנהג המקובל.

לימודו מבוסס על חתירה לעומק הפשט מהמקורות, אך גם על שינויי גרסאות, בפרט בספרים הפחות שכיחים, כמו התלמוד ירושלמי, התוספתא וספרי הזוהר. למרות חשיבותו בהיסטוריה של המתנגדים, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה באופן ניכר מדרכו. את מרבית שינויי הגרסאות ביצע שלא על פי כתבי יד שהיו בידו, אלא בהתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והרבנית. בדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות בעדי נוסח מדויקים[דרוש מקור].

במוצאי יום כיפור היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה. זאת על פי מאמר חז"ל: "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק. רעיון זה עמד גם בבסיסה של ישיבת וולוז'ין שהקים תלמידו, ר' חיים.

תורת הסוד במשנתו

כבר בגיל תשע החל הגר"א ללמוד את תורת הסוד.

על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא, עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם, אך הפסיק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.

הגר"א כתב פירושים לספרא דצניעותא, אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ולתיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה.

עם זאת, בניגוד למקובלים אחרים, התנגד הגר"א לקבל מגידים, בשל רצונו לעמול בתורה, וכך לקבלה ישירות מהקב"ה ולא דרך מתווכים. הוא גם שלח את תלמידו רבי חיים מוולוז'ין להזהיר את אחיו, רבי שלמה זלמן מוולוז'ין, שלא יסכים לקבל מגיד שעתיד להגיע אליו, משום שהמגידים באותו דור, ובפרט מחוץ לארץ ישראל, "אי אפשר כלל שיהיה כלו קדש קדשים ובלי עירוב כלל"[20].

תורת הגר"א בקבלה נחשבת לזרם בפני עצמו (אם כי היא משולבת לעיתים עם תורת הרמח"ל), ורבים מן המקובלים עסקו בה ופירשו אותה, כמו תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, רבי משה מטולשין, רבי מנחם מנדל משקלוב, ותלמידי תלמידיו רבי יצחק אייזיק חבר, רבי דוד לוריא, רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב, רבי אליהו מקאליש, וכן רבי שלמה אלישיב בספרו "לשם שבו ואחלמה", רבי נפתלי הרץ הלוי מיפו, ואחרים.

בדורנו עסקו בכתביו רבי יצחק שלמה זילברמן, רבי שריה דבליצקי, רבי ישראל אליהו וינטרוב ורבי יעקב עדס[21]. חוקר הקבלה יוסף אביבי, כתב ספר מיוחד לבאר את ייחודיות קבלת הגר"א וההבדלים בינה לבין קבלת האריז"ל.

במסגרת המאבק בין החסידים למתנגדים{מקור}}, היו שהפיצו שמועה שלפיה הגר"א לא מאמין בתורת הקבלה ואינו עוסק בזוהר ובכתבי האר"י. בכך ביקשו ליטול את עוקצה של התנגדות הגר"א לחסידות.

תלמידו של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, בהקדמתו לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא, תוקף את מפיצי השמועה במילים חריפות:

ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ"ע, זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להפיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ״ע. באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האריז"ל לא היה נחשב בעיניו ח״ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה״ק לא הוכשר בעיניו ח״ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם. יתפרכון. יתחרשון. ישתתקון. לא תהא כזאת בישראל.

תורת הגאולה במשנתו

לפי המסופר בספר קול התור, שיש המייחסים את חיבורו לרבי הלל ריבלין משקלוב, בראש השנה שנת הת"ק (1739) החל הגאון בעיסוק גלוי בתורת הנסתר. על פי שיטתו בעניין הגאולה, בשנה זו מתחיל בוקרו של "היום השישי" של העולם, שבו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת, שבה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף לח, עמוד ב), שהעולם יתקיים ששת אלפי שנים[22]. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ', ד'), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום שישי ולהכין את צורכי השבת, כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום השישי". (הספר קול התור, שנכתב על ידי תלמידו הרב ריבלין, נמצא במחלוקת אם נכתב מפיו).

שולחן ערוך חדש

על פי דברים שכתב בנו של הגר"א, התכוון אביו לחבר מעין "שולחן ערוך חדש":

שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן

— הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג

יחסו ללימודי חול ולפילוסופיה

ספר אוקלידוס ("יסודות") שתורגם בעידודו של הגר"א

הגר"א תמך בלימודי חול כצורך להבנת התורה, מה שכללו חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים, ואף כתב ספר על מתמטיקה, אסטרונומיה וגאומטריה בשם "איל משולש". בהקדמה ל"ספר אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי הרב ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780), מובא בשמו:

כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל.

דבריו של הרב ברוך שיק מקבלים חיזוק מתרגום שכתב בנו של הגר"א, רבי אברהם וילנר, לחלקים מתוך ה"היסטוריה של הטבע" של החוקר הצרפתי הרדיקלי, בופון[23].

על פי עדות של תלמידיו ועל פי הספרים שנכתבו מפיו, היה הגר"א בעל ידע במתמטיקה, בהנדסה, בביולוגיה, באסטרונומיה, בגאוגרפיה, בבלשנות ובמוזיקה, אך נמנע מלעסוק ברוקחות לפי הוראת אביו. הוא החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי מדעי הרוח הכלליים, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח לבין לימודי מדעי הטבע בהם ראה "רקחות וטבחות" המסייעות להבנת התורה[24].

וכך סיפר על הגר"א רבי ישראל משקלוב:

כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו

— פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך

בניגוד ליחסו למדעי הטבע, יצא בחריפות נגד הפילוסופיה ולומדיה,[25] וכך אמר:

בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא א-להית, לימודית וטבעיות. יזכו לעתיד לבא לאור ד' (ישעיה ב' ו')

בביאור הגר"א לספר ישעיה פרק ב' פסוק ו', כתב:

כי נטשת עמך וגו' פירוש, בשביל הזכות שנטשת עמך, כמ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך: כי מלאו מקדם וגו' פירוש, בשביל שעמך מלאו מקדם לכן נטשת עמך וזכית לאור ה'. ואמר מקדם. ועוננים ובילדי נכרים המה פלסופיא א-להות ולמודית וטבעית. ומקדם הוא א-להית כמ"ש מעונה א-להי קדם. ועוננים היינו יודעי לכוון השעות כמו הוברי השמם. וילדי נכרים הוא טבעיות.

ביאור הגר"א על יו"ד סימן קעט סעיף ו סעיף קטן י"ג

הרמב"ם ... נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת

לעומת זאת לא שלל לחלוטין את הלימוד בספר מורה נבוכים ומחה על המזלזלים בכבוד הרמב"ם וספרו:

"ושמע פעם אחת אשר בא הרב ר' טרייטיל ז"ל לפני הגאון, והרעיש על אשר ראו עיניו שאנשים קבעו למודם בבהמ"ד בספר מורה נבוכים, וביקש שהגאון ימחה בידם, והגאון השיבו בחרי אף, ואמר ומי יעיז לדבר נגד כבוד הרמב"ם וספרו אשר מי יתנני ואהיה עמו במחיצתו בגן עדן".

היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות תנועת ההשכלה בליטא יותר מבפולין החסידית. טענה זו הופרכה במחקרים מאוחרים יותר[26].

ניסיון עלייתו לארץ ישראל

ציור נפוץ של הגר"א

ידוע כי הגאון ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו איגרת מהדרך בהגיעו לקניגסברג, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". עם זאת, ניסיונו זה לא צלח, הוא החליט לחזור לביתו באומרו שאין לו רשות משמים לעלות לארץ ישראל.

קיימת אי-הסכמה לגבי השנה שבה ניסה הגר"א לעלות לארץ ישראל. הרב דב אליאך, בספרו "הגאון", מנסה להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת, כי ניסיון זה היה כאשר הגאון היה בסביבות גיל ארבעים, לדבריו כנראה בחורף תק"כ (1760-1759). בספר 'קול התור' מופיע כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב (1782). לעומתם, ד"ר אריה מורגנשטרן טוען כי הניסיון היה בסביבות שנת תקל"ח (1778), על פי מסמכים של הקהילה היהודית בהולנד המזכירים אדם בשם "ר' אליהו מווילנא", אולם לא ברור האם הכוונה במסמכים אלה לגאון. אלי אליאך הציע כי מדובר בקיץ של שנת תקכ"ז (1767), כשבעקבות חזרתו מדרכו החליט להתחיל להעמיד תלמידים[27].

אריה מורגנשטרן משער שהגר"א רצה לעלות לארץ בשביל להחיש את הגאולה ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, בשונה מהחסידים שרצו להחיש את הגאולה על ידי תפילות, אך לצורך החשת הגאולה סבר הגר"א שצריך גם לחבר את השלחן ערוך שלו וגם להבין שני קטעים סתומים בזוהר, ומשלא הצליח להסביר קטעים אלו, חזר בו מהעליה ומחיבור השלחן ערוך והחליט להחיש הגאולה ע"י ישוב הארץ. אולם הרב אהרן פלדמן שלל הבנה זו בטענה שאין לה מקור כלל[28].

כפי המסופר ב'קול התור' ובספר 'מוסד היסוד' ו'חזון ציון', הוא ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואה של תקופת משיח בן יוסף שהאמין כי אמורה להתחיל בשנת הת"ר (1840), כאשר הוא הכריז "קול התור נשמע בארצנו" (על פי שיר השירים), שהיא המכינה את ירושלים ואת עם ישראל לקראת ביאת משיח בן דוד, ועליה אומרים בתפילה "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין".

בעקבותיו וביוזמת תלמידו רבי חיים מוולוז'ין עלו רבים מתלמידיו לארץ החל משנת תקס"ח (1808), בעלייה הידועה כ"עליית תלמידי הגר"א" בראשות תלמידו רבי מנחם מנדל משקלוב. תחילה התיישבו בצפת והקימו בה את קהילת ה"פרושים". החל משנת תקע"ו (1816) עברו חלקם והתיישבו גם בירושלים, והקימו בה מחדש את הקהילה האשכנזית.


מאבקו בתנועת החסידות

ערך מורחב – התנגדות לחסידות
פסל של הגאון מווילנה במקום בו עמד ביתו, בווילנה

הגר"א התנגד לתנועת החסידות[29] בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה. כבר בשנת ה'תקל"ב (1772) מופיעה חתימתו של הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת ה'תקמ"א (1781) הטיל עליה שוב חרם. במסגרת החרם סירב לפגוש את רבי מנחם מנדל מוויטבסק ואת תלמידו האדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש".

יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה בחסידות. בכתב החרם עליו חתום הגר"א, מוזכר הטיעון כי החסידים עשו אגודת לעצמם ושינו את נוסח התפילה. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון מוסיף כי הגר"א ראה כי החסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט.

באיגרת מפורשת של הגר"א עצמו [30] הוא כותב "מילין לצד עלאה ימללו אלה אלהיך ישראל כל עץ וכל אבן", התבטאות המלמדת על הפן התאולוגי של התנגדותו לחסידות, המזהה אותה כסוטה מעיקרי האמונה היהודית. ייתכן והתכוון לוולגריזציה פשטנית של רעיונות קבליים מורכבים, כמו נוכחותו של האל בעולם הפיזי, והימצאותם של "ניצוצות קדושה" בעולם, גם בדברים פשוטים כמו עצים ואבנים, לצורך "בירור הניצוצות", שהוא אחד המרכיבים היסודיים בהגות החסידית. כאשר לפי עיקרי האמונה היהודית [31] ה' הוא מרומם ונשגב מכל מושגיהם הגשמיים של בני האדם, וכפי שהזהירה התורה "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". ייתכן ויש כאן רמז לחשדותיו כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות, כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם.

גם באיגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לחסידיו בווילנה, הוא מציין כי התנגדותו של הגר"א כלפיו נובעת ממחלוקת על הגדרת נוכחות הקב"ה בעולם הפיזי, ואכן תלמיד הגר"א רבי חיים מוולוז'ין עוסק בחיבורו 'נפש החיים' בעיקר באותה מחלוקת, שמקובלת כיום כחלק המרכזי בהתנגדות לחסידות.

פטירתו

ביום שני י"ט תשרי תקנ"ח (9 באוקטובר 1797) ד' דחול המועד סוכות נסתלק הגר"א מן העולם.

מסופר כי טרם פטירתו אחז בציציותיו ובכה כמה קשה להפרד מהעולם הזה בו ניתן על ידי מצוה קלה כמו ציצית לזכות לחזות פני שכינה ואילו בעולם הבא כבר לא ניתן לזכות כן[32]. כמו כן נפטר כשבידיו ד' מינים כמנהגו כאנשי ירושלים כמובא בגמרא. מסופר כי כבר כשהביא לפניו ר' שמואל יודעס הד' מינים קודם סוכות הסב פניו אל הקיר ופרץ בבכי כביכול לבו אמר לו שעם מצוה זו ילך מן העולם.

יש שציינו כי יום פטירתו הוא יום האושפיזין של משה רבינו[33], דבר זה מסתדר עם טענת המקובלים בדור שלאחריו כי הגר"א הוא ניצוץ ונשמת משה רבינו של אותו הדור.

הספידוהו מחותנו החיי אדם תלמידו רבי חיים מוולוז'ין רבי עקיבא אייגר ועוד בכל אתר ואתר.

מתלמידיו

לגר"א לא היו תלמידים במובן הרגיל של המילה והוא לא כיהן בראשות ישיבה. עם זאת בחורף ה'תקכ"ח (1767) הוא הקים בית מדרש צמוד לביתו, שם מסר לעיתים שיעורים, בעיקר בצעירותו, בו למדו תלמידי חכמים מובחרים, שהיו מביאים לפניו את קושיותיהם וספיקותיהם. תלמידיו חשו את הפער העצום ביניהם ולא אבו להיקרא "תלמידיו".
בני הגר"א בהקדמת ביאור הגר"א לשולחן ערוך ערכו רשימה של כמה מבחירי תלמידיו:

בני הגר"א כותבים שבסוף ימיו התקרבו אל הגר"א שני האחים בני שקלוב, רבי בונים ואחיו רבי מנחם מנדל:

  • רבי מנחם מנדל משקלוב שימש את הגר"א בשתי שנותיו האחרונות, והיה מראשי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, ומייסד היישוב האשכנזי בירושלים

עוד נודעו מתלמידיו

כתביו

ערך מורחב – ספרי הגר"א

מתורתו של הגר"א נדפסו ספרים העוסקים בחלקים רבים של התורה, ובהם ביאורים לתורה, לנביאים, למגילות, לספר דברי הימים, למשניות זרעים וטהרות, פירושים לתלמוד ירושלמי, לתוספתא, למסכתות קטנות, לתורת כהנים ועוד. בחכמת הקבלה נדפסו מתורתו פירושים לחלקי הזוהר, ספרא דצניעותא, היכלות, לספר יצירה ועוד. גם את אגדות חז"ל הגר"א מבאר פעמים רבות על דרך הקבלה.

הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ערך ספר שלם אוצר ספרי הגר"א בו אסף את כל ספרי הגר"א למהדורותיהם, כפי שנדפסו עד שנת ה'תשנ"ח.

את עיקרי חיבוריו כתב עד גיל 40, ומאז מיעט בכתיבה.

תלמידו רבי חיים מוולוז'ין כותב כי "אף גם אם יזכו הדור שיתפשטו כל חיבוריו הקדושים, אפס, מקצת מן המקצת מקצה תורתו וחכמתו תראו, וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו וחכמתו ודעתו הרחבה מני ים, וכערך טיפה נגד הים הגדול, כך ערך חיבוריו נגד חכמתו המרובה"[39].

חלק מספריו נערכו בשנים האחרונות בצורה מוארת ומוערת על ידי הרב שלמה ברעוודה.

משפחתו

הגר"א היה הבכור והיו לו ארבעה אחים[40]:

כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה, חנה:

  • בת (שמה לא ידוע) (ה'תק"א–ה'תקט"ז, 1741–1756), נפטרה בנעוריה
  • חינה (ה'תק"ח–ה'תקס"ו, 1748–1806), נישאה לרבי זלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו לרבי משה מפינסק, שהדפיס כמה מספרי חותנו
  • פסיה בתיה (נולדה ב-1750), נישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה
  • בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-ה'תק"י, 1752), נישאה ליחזקאל הלוי. לא היו לה ילדים ולכן התגרשה מבעלה, בהוראת אביה.
  • שלמה זלמן וילנר (ה'תקי"ט–ה'תק"ם, 1759–1780)
  • יהודה לייב וילנר (ה'תקכ"ד–ה'תקע"ו, 1764–1816)
  • רבי אברהם וילנר (ה'תקכ"ה–ה'תקס"ח, 1765–1808) חתנו של רבי נח ליפשיץ
  • טאובה (ה'תקכ"ח–ה'תקע"ב, 1768–1812), נישאה לרבי אורי שרגא פייבוש מדוברובנו

קברו

קברם של הגאון מווילנה ואברהם בן אברהם

נקבר בבית הקברות העתיק בוילנה "פארמונד". על פי בקשתו[דרוש מקור] הוא נקבר בסמוך לגר הצדק אברהם בן אברהם הידוע בכינויו 'הגרף פוטוצקי' שמסר נפשו על קידוש ה'. ובצמוד לקברו נקבר תלמידו ומחותנו רבי נח ליפשיץ (נפטר בג' בטבת תקנ"ח) כשמציבת אבן אחת הועמדה על קבריהם ועליה הכותרת "תאמי צביה"[43]. בהמשך, כשהקימו הרוסים אצטדיון על השטח, הועברו שני הקברים יחד עם 5 קברים נוספים[44] לבית הקברות החדש "זרטשקה", ובשנות השואה שוב הועברו הקברים לבית הקברות "דמבובקה" בעיר, ועל 7 הקברים הוקם אהל גדול[45]. בשתי הפעמים שהועבר גופו ראו כי כל גופו שלם ולא שלטה בו רימה.

הנצחה

על שמו של הגר"א הוקמו בתי כנסת וישיבות רבים, בפרט בשכונת שערי חסד בירושלים. כמו כן הוקמה על שמו ישיבת הגר"א (כיום כולל אברכים) בחיפה, ישיבת אדרת אליהו וקהילת אדרת אליהו בעיר העתיקה בירושלים, השואפת ללכת על פי דרכו.

תמונות דיוקן של הגאון מווילנה החלו להתפרסם כהדפסי אבן בין השנים 1821–1825. הצייר המקורי היה ראש המחלקה הליטוגרפית באוניברסיטת וילנה, הצייר הליטאי-פולני ג'וסף הילארי גלובצקי[46].

המוזיאון היהודי הממלכתי של ליטא נושא את שמו של הגאון.

שנת 2020 שבה מלאו 300 שנים להולדת הגאון, הוכרזה על ידי הפרלמנט הליטאי כשנת הגאון מווילנה וכשנת ההיסטוריה היהודית[47].

לקריאה נוספת

  • נחמן צבי הירש, עליות אליהו, וילנה, ה'תרט"ז
  • בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, ה'תשכ"ה
  • הדרת אליהו, כולל הקדמות לחבורי הגאון מווילנא, אגרות, הסכמות, מכתבים ממנו והספדים עליו, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשפ"ב.
  • יהודה לייב מימון פישמן, תולדות הגר"א, ירושלים: מוסד הרב קוק, מהדורה שנייה, ה'תשט"ו
  • דב אליאך, הגאון - חייו ומשנתו של הגר"א, א-ג, הוצאת מכון "מורשת הישיבות", ה'תשס"ב - ספר זה הוחרם בציבור החסידי כיוון שכלל התקפות קשות נגד החסידות[48], אולם הוא מקובל בציבור הליטאי.
  • עמנואל אטקס, יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ה'תשנ"ח
  • עמנואל אטקס – הגאון מווילנה ומלחמתו בחסידות, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
  • חיים הלל בן ששון, אישיותו של הגר"א והשפעתו ההיסטורית, ציון, לא-לב (תשכ"ו, תשכ"ז).
  • יוסף אביב"י, קבלת הגר"א, ה'תשנ"ג
  • אריה מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, ה'תשנ"ט
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה ה-19, ה'תשס"ז
  • אלעזר הורביץ (עורך), מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א, הוצאת ועד כללי כנסת ישראל, מהדורה ראשונה: ה'תשי"ח; מהדורה שנייה מורחבת: ה'תש"ס
  • משה צוריאל, אוצרות הגר"א - לקט על דרכיו ותורתו של הגר"א
  • רפאל ב' שוח"ט, עולם נסתר בממדי הזמן - תורת הגאולה של הגר"א מווילנה, מקורותיה והשפעתה לדורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008
  • דוד קמינצקי, תורת הגר"א, מכון פרקי אליעזר, ירושלים, ה'תשע"ח
  • אסופת מחקרים, הגר"א ובית מדרשו, הוצאת אונברסיטת בר-אילן, ה'תשס"ג
  • ד"ר יצחק אונא, רבינו אליהו הגאון מוילנא ותקופתו, ירושלים, ה'תשז.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הגר"א
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: הגאון מווילנה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: הגאון מווילנה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגאון מווילנה

אודותיו

משנתו

הערות שוליים

  1. ^ בעירו וילנה היה נקרא 'החסיד דקהילתנו', ראו בספר 'מעשה רב החדש' (תש"מ, הוצאת אגודת "נתיבות התורה והחסד").
  2. ^ עליות אליהו, דף כז. ובהערה ב, הוא מוכיח ששנת ה'תפ"ב, שנכתבה בהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך היא טעות דפוס.
  3. ^ במפקד אוכלוסין שנערך בווילנה ב-1795, הוא מצוין כבן 70, ומכך עולה שנולד בסביבות ה'תפ"ה.
  4. ^ מספר 24 בספר משפחת ריבלין
  5. ^ נפטר בי"ב חשון תמ"ח, על אודותיו ראו ב הקדמת ספר ראש יוסף לחתנו רבי יוסף אב"ד סעלץ וטיקטין.
  6. ^ באר הגולה, דפו"ר, אמשטרדם תכ"ב, באתר היברובוקס
  7. ^ אודותיו ראו: הרב מו"ה (יהושע) העשיל בשם הגדולים החדש, מערכת גדולים-ה, עמוד 40, אות סא
  8. ^ הקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך.
  9. ^ ברכות פ"א מ"א ד"ה וחכמים אומרים עד חצות, וראו דברי חתנו שם.
  10. ^ דב אליאך, "הגאון", ח"א, עמ' 73
  11. ^ הקדמת בניו לביאור הגר"א והקדמתם לספר "פירוש על כמה אגדות"
  12. ^ הקדמת בניו לשולחן ערוך.
  13. ^ מנוחה וקדושה בהקדמה לשער התורה חלק ב' (עמ' 52 בהוצאת וילנה ה'תרכ"ד), דעת נוטה דיני נטילת ידיים עמ' 279.
  14. ^ עמנואל אטקס, יחיד בדורו, מבוא, עמ' 9.
  15. ^ ליקוטי עץ חיים
  16. ^ רבי יונתן אייבשיץ בספרו "לוחות העדות" דף עא, ב.
  17. ^ קובץ אגרות חזון איש חלק א' סימן ל"ב. וכן כתב הכתב והקבלה במכתבו בראש ספר עליות אליהו "הגאון הנורא כאחד מן הראשונים מרן אליהו מווילנא". ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ל"ז (תלמיד הקצות החושן ואב בית דין סטריי שבגליציה) מנה שורת פוסקים קדמונים וציין "ומהר"א מווילנא אשר כחו כאחד הראשונים". הרב אברהם דנציג כתב בהקדמתו לספר זכרו תורת משה "אנו זכינו לראות בעינינו אדוננו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו, ר' אליהו חסיד, הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים, וכל מדות שמנו חכמים בתלמיד חכם נראה ונגלה לכל שהיו בו, בין בתורה בין ביראה, בין בהנהגותיו, בקיאותו..."
  18. ^ גם בקרב החסידים נשמר לו מעמד מיוחד כאחד מגדולי האומה.
  19. ^ וראו עוד תשובות חוט המשולש לרבי חיים מוולוז'ין סוף סימן י"ז.
  20. ^ הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא.
  21. ^ דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק א', דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק ב'.
  22. ^ ראו עוד: חורבן העולם באלף השביעי
  23. ^ I Idelson-Shein, "Their Eyes Shall Behold Strange Things": Abraham Ben Elijah of Vilna Encounters the Spirit of Mr. Buffon," AJS Review, Vol. 36, Issue 2 (2012), pp. 295-322 http://journals.cambridge.org/action/displayAbstract?fromPage=online&aid=8749263
  24. ^ ראו במאמרו של פרופ' שרייבער בד"ד 9 עמ' 5 - 28, ובד"ד 10, עמ' 5 - 16.
  25. ^ כמובא בספר אבן שלמה (שהוא ליקוט מכתביו) פרק יא סימן ד - הציטוט בפנים הערך. ושם מובא עוד בהערת שוליים, על פסקה זו:

    עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג. שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיא הכוזבה ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח

  26. ^ עמנואל אטקס, יחיד בדורו, פרק שני - הגר"א וההשכלה
  27. ^ אלי אליאך, מתי ניסה הגר"א לעלות לארץ-ישראל?, הגאון מווילנה - אנתולוגיה, תשפ"א 2020, עמ' 59-52.
  28. ^ הרב אהרן פלדמן, תגובה לתאוריה על מסע הגר"א לארץ ישראל, ישורון ד, 1998, עמ' תשמב-תשמד
  29. ^ על חלקו של הגר"א במחלוקת ועל אופייה ראו בספרו של דב אליאך הגאון חלק ג', ובמאמריו של דוד קמינצקי בישורון. יהושע מונדשיין ב מאמריו(הקישור אינו פעיל, 27.8.2020) טוען כי פרנסי וילנה הטעו את הגאון כדי שילחם בחסידות ולאחר פטירתו אף עברו לפסים אלימים יותר.
  30. ^ המופיעה בספר חסידים ומתנגדים
  31. ^ העיקר השלישי מי"ג עיקרי האמונה לרמב"ם
  32. ^ עליות אליהו הערה קיז.
  33. ^ על פי הזוהר בראשית עמ' רס"א וכך מנהג אשכנז לפיו הסדר הוא: אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד וכך דעת הגר"א עצמו. מאידך מנהג ספרד כמו האר"י לפיו הסדר הוא: אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד.
  34. ^ מתולדותיו, אליעזר הכהן כ"צמאן, ישורון עמ' רי"ח
  35. ^ עליו: רבי צבי הלוי הורוויץ כתבי הגאונים (הוצאה שנייה, פיעטרקוב תרפ"ח) עמ' 7 הערה [ג]
  36. ^ הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, לדמות הג"ר מנחם מנדל - תלמיד הגר"א, ישורון עמ' שס"ה, באתר היברובוקס.
  37. ^ יהודה לייב הלוי עד"ל, בהקדמת המו"ל, הגדה של פסח מי מגידו, מכון בני משה, ירושלים, תשנ"ז
  38. ^ חמיו של רבי אברהם בן הגר"א.
  39. ^ הקדמתו לספר שנות אליהו.
  40. ^ הפרטים על אחי הגאון מתוך - דב אליאך, "הגאון", חלק א', עמוד 67-8
  41. ^ "צוף דבש" על התורה, וכן חיבורים על הנ"ך, הש"ס והשולחן ערוך, כולם נותרו בכתב יד ונשרפו בוואלוז'ין
  42. ^ קברו הועבר עם קבר הגר"א לבית העלמין החדש, ומצבתו נמצאת גם כיום בתוך אוהל הגר"א. עוד עליו: רבי צבי הלוי הורוויץ כתבי הגאונים (הוצאה שנייה, פיעטרקוב ה'תרפ"ח) עמ' 8 הערה [ד]. היה חתנו של רבי אשר גינזבורג מווילנא
  43. ^ לרמז על שניהם הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו (עליות אליהו דף מו.).
  44. ^ בהם: אפרו של רבי אברהם בן אברהם, וקברם של רבי יששכר בער אחי הגר"א; רבי צבי הירש בן רבי דב בער ואחי רבי צבי הירש מנהיגה של הקהילה היהודית בוילנה; לצידו קברה של אמו דבורה אשת רבי דב בער ולצידה גיסתה מינדל לאה.
  45. ^ יצחק אלפסי, תשעים שרים, חלק ב', "רבי נח מינדעס והקברים שנשארו בוילנא", ירושלים תשנ"ז, עמ' 418-426
  46. ^ אליהו אשד, הדיוקן של הגאון מווילנה -זיוף או אמת ?, באתר המולטי יקום של אלי אשד, ‏2019-02-27
  47. ^ יהודי, ליטאי, גאון, באתר ישראל היום
  48. ^ בבלוג "ספרים"(הקישור אינו פעיל, 27.8.2020), וראו בערך ההתנגדות לחסידות#במאה ה-21.


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)
פרשני התלמוד הירושלמי
המאה ה-16 רבי שלמה סיריליו • רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי
המאה ה-17 רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב
המאה ה-18 הגאון מווילנה • רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (קרבן העדה) • רבי יעקב כהנא • רבי משה מרגליות (פני משה) • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים)
המאה ה-19 רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יהושע יצחק שפירא
המאה ה-20 רבי חיים קניבסקי • רבי חיים אלעזר שפירא • הרב יחיאל בר לב • רבי יצחק אייזיק קראסילשציקאוו • רבי ישכר תמר • רבי ישראל חיים דייכס • הרב משה שמעון זיוויץ
פירושים אבודים הרמב"ם • רבי מנחם זמבה
חוקרי הירושלמי שאול ליברמן
פירושים שלא פורסמו רבי משה זכות • רבי ישראל מאיר הכהן • רבי משה פיינשטיין
קבלה
מושגי יסוד אבי"ע • ספירות • קליפות • אין סוף • תורת הצמצום • תורת השמיטות • עץ חיים • סדר השתלשלות • מעשה בראשית • מעשה מרכבה • מיסטיקה יהודית • פרדס • דבקות
תרשים עשר הספירות
תרשים עשר הספירות
ספרות ספר יצירה • ספר הזוהר • ספר הבהיר • ספרות ההיכלות • ספר רזיאל המלאך • פרדס רימונים • עץ חיים (ספר)
קטגוריות קבלה • יהדות • מיסטיקה יהודית
אישים רבי שמעון בר יוחאי • רבי יצחק סגי נהור • רבי עזרא ורבי עזריאל בני שלמה • רבי עזריאל בן מנחם • רמב"ן • רבינו בחיי בן אשר • רבי שם טוב אבן גאון • רבי יצחק דמן עכו • רבי יוסף ג'יקטיליה • רבי מאיר אבן גבאי • רבי משה קורדובירו • האר"י • רבי חיים ויטאל • רבי נפתלי כ"ץ • רבי יהונתן אייבשיץ • רבי יעקב עמדין • רבי חיים בן עטר • הרמח"ל • הגאון מווילנה • רבי שלום שרעבי • רבי חיים יוסף דוד אזולאי • רבי נתן אדלר • רבי יעקב אבוחצירא • רבי יוסף חיים מבגדאד • רבי שלמה אלישיב • רבי ישראל אבוחצירא
מושגים בקבלה
וילנה
שכונות זרצ'ה • פונאר
כיכרות כיכר הקתדרלה בווילנה
אתרים אוניברסיטת וילנה • ארמון הנשיאות (ליטא) • התיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא • ספריית שטראשון • מגדל גדימינאס (אנ') • נמל התעופה הבין-לאומי וילנה
אתרים יהודיים בית הכנסת הגדול של וילנה • בית הכנסת הכוראלי של וילנה • המרכז הקראי בווילנה • בית הקברות היהודי בשניפישוק
אישים אוסקר גליק • יהודה אופאטוב • חיים גראדה • ישראל אפשטיין • מרדכי אהרן גינצבורג • אנטולי גסמן • אייזיק מאיר דיק • יעקב ויגודסקי • יוסף זייברלינג • לאו חנין • דוד יוטן • איסר לובוצקי • יואל דוד סטרשונסקי לוינזון • חייקל לונסקי • אד"ם הכהן • אסף מסרר • מאיר ספיר • בוריס סקוסירב • שמואל שרגא פייגנזון • שמואל יוסף פין • יוליאן קלצ'קו • אברהם קרפינוביץ' • רבי העשיל צורף • נחמן רחמילביץ • צמח שאבאד • ברוך שוב • יהושע שטיינברג • יחיאל שיינבוים
שונות אורלה איירליינס • בריגדת הנייר • דפוס מ"ץ • דפוס ראם ‏‏• דפוס רוזנקרנץ • הגאון מווילנה • יהדות וילנה • ש"ס וילנא

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32696323הגאון מווילנה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הגאון_מווילנה&oldid=2723276"