רבי חיים ברלין

חיים ברלין

ר' חיים ברלין
לידה	7 בינואר 1832 ה' בשבט תקצ"ב
פטירה	24 בספטמבר 1912 (בגיל 80) י"ג בתשרי תרע"ג
מקום פעילות	רב במוסקבה בוולוז'ין ובירושלים, אב"ד בקוברין
תפקידים נוספים	הרב הראשי לירושלים
רבותיו	הנצי"ב מוולוז'ין, יצחק מוולוז'ין
הרב האשכנזי של ירושלים 16 באוגוסט 1909 – 24 בספטמבר 1912 (3 שנים ו־5 שבועות) → הרב שמואל סלנט הרב אברהם יצחק הכהן קוק ←

רבי חיים ברלין (ה' בשבט ה'תקצ"ב, 7 בינואר 1832 - י"ג בתשרי ה'תרע"ג, 24 בספטמבר 1912) היה רבם של וולוז'ין, מוסקבה וירושלים וראש הישיבה בישיבת וולוז'ין.

תולדות חייו

ילדותו

נולד לרבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ולריינה בתיה, בתו של רבי יצחק מוולוז'ין, נקרא על שם סב אמו רבי חיים מוולוז'ין. עד גיל 9 למד אצל אביו, עד שרכש בקיאות בתנ"ך ובסדרי המשניות מועד, נשים ונזיקין. בגיל 9 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל סבו הרב יצחק מוולוז'ין, במשך 6 שנים. בגיל 15 נשא את רבקה, בת הגביר משה צייטלין משקלוב, כ8 שנים פרנסו חמיו. למד עם רב העיר הרב משה יצחק אביגדור. באותה תקופה סייע לאביו לכתוב את ספרו 'העמק שאלה' על שאילתות דרב אחאי.

כשירד חותנו מנכסיו, נאלץ לחפש מקור פרנסה, לכן נענה לבקשת קהילת מוסקבה וקיבל על עצמו את משרת הרבנות שם.

במוסקבה

ביום שישי, כ"ו באדר ה'תרכ"ה (1865), בגיל 33, התמנה רבי חיים ברלין לרבה של מוסקבה. הוא ייסד תלמוד תורה וארגוני גמ"ח. במסגרת תפקידו כרבה של מוסקבה, עסק בשתדלנות למען כלל יהודי רוסיה יחד עם עשירי הקהילה שהיו מקורבים לחצר הצאר.

בתקופתו ברבנות מוסקבה גייס כספים רבים עבור ישיבת וולוז'ין, ובעזרתו הוקם בניין אבן מפואר שהרחיב את גודלה של הישיבה במקום בניין עץ שקדם לו. עם עלותו של אלכסנדר השלישי על כיסא המלוכה, החלו פרעות, גזרות וגירושים על יהודי רוסיה. בשנת תרמ"ב (1882), יצאה הוראה לגרש את יהודי מוסקבה, הודיעו לר' חיים כי גם הוא לא יחונן ולא יוכל להישאר בעיר. באותה העת נפטרה זוגתו רבקה. כשנה לאחר פטירת אשתו, עזב רבי חיים את קהילת מוסקבה ועבר לעיר ביאלא פודולסק, שהייתה עיר בעלת אופי חסידי מובהק. בביאלא פודולסק נישא בשנית למרת טילא - בת הגביר רבי יצחק אייזיק שחור ממיר. לרבי יצחק שהיה חסיד קוצק וגור, תלמיד חכם ועשיר (בנו, רבי נח שחור, היה חותנו של האדמו"ר מגור - רבי אברהם מרדכי אלתר). בביאלה לא הסכים רבי חיים לקבל את משרת הרבנות, אף שהוצעו לו. בתקופה זו כתב חידושי תורה רבים ושאלות ותשובות בהלכה. והתקרב לרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, והתכתב עמו רבות. חמש שנים ישב בביאלא, עד שנת תרמ"ט (1889) שבה נפטרה אשתו השנייה. אז עזב את ביאלא ועבר לוולוז'ין אל אביו הנצי"ב, שקרא לעזור בהנהלת הישיבה ובנשיאת העול הכספי.

בוולוז'ין

אביו הנצי"ב שהרגיש כי כוחותיו פוחתים, תכנן לעלות לארץ-ישראל, ודאג לממלא מקום בעודו בחייו. הוא התפטר מראשות הישיבה וקבע את רבי חיים כיורשו. החלטה זו הייתה גורלית לקיום הישיבה: חלק מהתלמידים לא רצו לקבל את רבי חיים כר"מ (ראש מתיבתא), אם כי הודו בגדלותו, אבל טענו שלא כל רב גדול בתורה מסוגל להיות ראש ישיבת וולוז'ין; רוב הבחורים לא רצו שרבם יעזבם וניסו בכל כוחם להשפיע שיחזור בו מהתפטרותו. סיבה נוספת להתנגדות בני הישיבה היא, רבי חיים סולובייצ'יק (שנישא לנכדתו של הנצי"ב) ששימש כרב בישיבה, והיה מפורסם כחריף, והיו בחורים בישיבה שהיו כרוכים אחריו, וראו במינוי החדש פגיעה בכבודו, על אף שר' חיים עצמו לא התערב בסכסוך, הסכסוך הוביל בסוף לכך שרבי חיים ברלין נעשה לרבה של וולוז'ין ולא שימש יותר בישיבה. השערורייה שהתחוללה בישיבה יצאה אל מחוץ לכתליה ושימשה נושא לדיון ציבורי ולפי מקורות שונים הייתה בין הגורמים שהובילו לסגירתה. הוויכוחים בין ראשי הישיבה לתלמידיה גרמו לחיכוכים פנימיים., בני הישיבה בוולוז'ין לא היו שבעי רצון מראש הישיבה החדש ונהלו איתו מלחמה "בכלי זיינה של תורה", הקיפוהו בשאלות ובקושיות באמצע השיעור כדי להביא אותו במבוכה.

.בחודש שבט תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין בגזירת הממשלה, וכל התלמידים נשלחו לבתיהם. ראשי הישיבה, רבי חיים ברלין, רבי חיים סולובייצ'יק והנצי"ב, נצטוו לעזוב את וולוז'ין. מכיוון שהישיבה נשארה עמוסה בחובות, נדד רבי חיים באירופה לאסוף כסף ולפרוע את חובותיה.

קוברין - יליזבטגרד

פורטרט של הרב חיים ברלין

בשנת תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין, ורבי חיים ברלין נתקבל כאב"ד בקוברין. על אף שבא ממשפחת 'מתנגדים מובהקת', היה נערץ אף בחוגי החסידים שבקוברין, שהייתה עיר חסידית ברובה. לדרשותיו יצא מוניטין בעיר, ובית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה כשהיה דורש. אף שקהילת קוברין הייתה חשובה, בכל זאת היא לא סיפקה את רוחו ואת רוח משפחתו. ולאחר ארבע שנים בלבד בקוברין, נתקבל להיות אב"ד ביליזבטגרד (כיום קירובוגרד). עיר זו נחשבה כשממה רוחנית, ואעפ"כ החליט רבי חיים להשפיע דווקא שם. הוא השתדל הרבה בחיזוק ושמירת חיי הדת בעיר - לסגור בתי מסחר של יהודים בשבת, לחזק נשים בהלכות טהרה, לתקן תקנות בענייני שחיטה בבית המטבחיים ועוד. בעיר לא היו הרבה יהודים שהיה בהם "ריח של תורה", ורבי חיים לא שבע נחת מרבנותו בעיר זו. זו הסיבה שבשנת 1903 ניהל משא ומתן עם קהילת וולקוביסק על קבלת משרת הרבנות בעיר זו, אולם בשל התנגדות נמרצת של בני הקהילה המקומית, ובשל העובדה ש"הנני בידם גם בדברים שבממון", נאלץ להשיב את כתב הרבנות שקיבל.

לאחר כעשר שנים בעיר (תרנ"ו–תרס"ה), ולאחר פרעות שהחלו ברוסיה בערים שונות, החליט רבי חיים לעלות לארץ ישראל. כבר בשנת 1902 הוצע לו להיות רבה של יפו אך הוא סירב. התשוקה לעלות לארץ ישראל קוננה בלב משפחת ברלין מאז ומתמיד, וכפי שכבר סבו ר' יעקב ברלין עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ג (1853). גם אביו הנצי"ב התכונן לעלות לא"י אחרי סגירת הישיבה, אולם חלה בדרכו לארץ ונפטר שם. ור' חיים החליט לעלות ולהשתקע בארץ ישראל.

בירושלים

קברו של הרב חיים ברלין

בגיל 75 עלה רבי חיים ברלין לירושלים. ביתו הפך כבר בראשית ישיבתו שם, לבית ועד לחכמים, אשר באו לשמוע מפיו תורה וחכמה. הוא הרבה להפיץ את תורת אביו הנצי"ב, ובלילות שבת היו רבים מבני ירושלים רגילים לבוא אליו לאחר סעודת שבת לשמוע מפיו באורים בפרשת השבוע. הוא היה קורא בחומש "העמק דבר", ומפרש את הדברים, בתוספת דברים משלו. את הנאתו מישיבתו בירושלים מתאר ר' חיים באחת מאגרותיו: "ממני אוכל להודיעו, כי הנני שבע רצון מהיותי פה במלא מובן המילה, מלבד אשר השלכתי מעלי עול עבודות הציבור, והנני מברך בכל יום בשמחה רבה שלא עשני אב"ד (עבד)". עם פטירת ר' שמואל סלנט בשלהי שנת תרס"ט, הטילו עליו ראשי העדה בירושלים את עולה של הרבנות, והוא נשאה עד יומו האחרון. רבי חיים היה לראש הרבנים ונציגם הראשי של עדת האשכנזים בירושלים. כן היה ראש הממונים בוועד הכללי כנסת ישראל (שהיה אחראי על כספי החלוקה), ראש הגבאים של תלמוד תורה וישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים, ראשי השלטון והקונסולים של המדינות הזרות ואף הקונסול הרוסי וראשי הדתות השונות בירושלים, אשר איתם בא במגע, התייחסו אליו ביראת כבוד, והחשיבוהו לנציגם הראשי של האשכנזים בכל ענייני הממשל. מתאר ר' בן ציון ידלר בספרו :

מופלא היה ר' חיים בטוב לבו, ובמשך תקופת מגוריו בירושלים יסד והקים כמה וכמה קרנות של גמילות חסדים. בעל הוראה מובהק היה, וכל הפוסקים והשו"ת הראשונים והאחרונים היו נהירים לו, ומתוך ניסיוני האישי הנני רשאי לציין את חלקו הגדול בתיקון השמירה וההשגחה על קיום מצוות התלויות בארץ, וחיזק את תקנת הגאונים שלא להכניס כלל טבל לירושלים."

— בנציון ידלר (תשס"ו), בטוב ירושלים, ירושלים, עמודי אור

. אחיו הצעיר רבי מאיר ברלין (בר-אילן) בספרו "מוולאוז'ין עד ירושלים" מעיד על אחיו:

מחונן בסגולות יוצאות מגדר הרגיל, בעל קלסתר פנים לוקח לב, בעל נפש יפה, גאון בתורה, גדול בכל המקצועות של חכמת ישראל... היו רבנים מעטים שידעו יפה כל כך תורה שבכתב, כמו שידע זאת אחי רבי חיים ברלין. הוא היה פינומן. גדול בתורה, ומושלם שקשה למצוא כדוגמתו. בעל זיכרון עצום ושקדן נפלא היה, ובשני אלה השתמש לא רק לגפ"ת (גמרא, פירוש, תוספות) בכל ענפיהם, כשאר הרבנים בדורו, אלא היה לומד הכל, קורא הכל וזוכר הכל. ידיעתו בתנ"ך הייתה למופת, יודע וסופר כל תיבה וכל אות, והכל היה ידוע לו היכן כתוב ואיך כתוב. גם ידע תרגומים ידיעה שלימה. הוא ידע ביסודיות מדרשים מכל המינים, כל מיני תפילות, זמירות, פיוטים וכדומה. כשהיה אומר חידוש, ביאור או תיקון כלשהו, מיוסד על מאמר חז"ל, היה מפליא את השומעים בדייקנותו ובנכונותו. נאומיו ודרשותיו היו מעשי אמן, גם בצורתם גם בתוכנם. דיבורו בעברית ובארמית - לשון תרגום, היה כה יפה וכה מהיר כדיבורו ביידיש. וכך גם היה בכתיבתו. כל מכתב וכל "הסכמה" שיצאו מעטו לעיתים קרובות בלשון "תרגום" צחה, היה גורם עונג רוחני לקרוא פעם ושוב פעם ועוד פעם. כל אלו היו אצלו "פרפראות", כי למעלה מכל היה גדול בבקיאותו בש"ס עם כל הנוגע לכך, וכל שידע ידע ידיעה ברורה ומדויקת. כשהיה מביא איזה מאמר היה כקורא מתוך הספר. אותן הידיעות הברורות היו לו ב"ראשונים" וב"אחרונים", ולא רק בספרים הידועים לכל, אלא גם בספרים נשכחים וגנוזים. הוא ידע "תשובות" לאלפים של חכמי ספרד, וכן של מחברים סתם שאינן מפורסמים. נוסף על כל המעלות האלה היה מחונן בחוש מפותח מאוד לביבליוגרפיה ורכש לו ספריה גדולה מאוד. אחת מן הספריות הפרטיות הגדולות ביותר בזמן ההוא. וכל אלפי הספרים, גדולים וקטנים, ישנים וחדשים, את כולם ידע יפה יפה. הוא עצמו היה כעין ספריה חיה".

— מוולאוז'ין עד ירושלים, תל אביב, הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן

קרבה מיוחדת וקשרים הדוקים היו לרבי חיים עם הרב אריה לוין. ברשימותיו כותב רבי אריה: ”חסדי ה' כי לא תמו, שהרי הנה הופיע מעלת כבוד הגאון חמדת כל ישראל הגאון ר' חיים ברלין ז"ל, בן הגאון רבן של ישראל הנצי"ב ז"ל, נתן ה' חני בעיניו לקרבני ממש כאב אל בנו יחידו, ולא זזה ידי מתוך ידו. הוא קרבני מאוד וגם בענוותנותו הגדולה קבע אתי שיעור ללמוד בשעה מאוחרת בלילה ולפעמים בבוקר. הוא אהב מאוד את כל משפחתי כאב יקר והתעניין הרבה במצבנו. על פי עצתו ופקודתו למדתי חלק ראשון יורה דעה, והוא סמך ידו עלי בסמיכת חכמים.”

בי"ג לחודש תשרי ה'תרע"ג (1912), בגיל 81, נפטר רבי חיים ברלין. מטעם הראשון לציון ובתי הדין, הוכרז על מועד הלוויה ועל ביטול מלאכה מלא. בעודו חי בחר וקנה לו מקום מנוחה ליד קברו של האדר"ת. מקום מנוחתו בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו בן (משה) ושש בנות. בצוואתו ציווה להוריש את ספרייתו לישיבת עץ חיים בה היה ר' אריה לוין משגיח.

על שמו רחוב הרב ברלין בשכונת קריית שמואל בירושלים. אחיו-למחצה (מצד אביו) היה הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי המזרחי, ומראשי הציונות הדתית.

חיבוריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרב יעקב קוסובסקי-שחור, ממשפחתו, אסף את מכתביו ההלכתיים, דרשותיו וצוואתו וריכזם בשני ספרים תחת השם נשמת חיים. כמו כן, בספרים אלו רוכזו עשרות הסכמות לספרים שנתן במהלך חייו. כמו כן, התפרסמו כתבים שלו בקבצים וכתבי עת תורניים שונים.

כמו כן, כתב הגהות רבות על ספריו. הרב איסר זלמן מלצר (שגר בדירתו וירש את ספרייתו) התבטא לאחר שקרא את הגהותיו, שלו ראו בחורי וולאז'ין את הגהותיו הגאוניות, לא היו גורמים לו לפרוש מהישיבה.

בהגדה של פסח אמרי שפר של אביו הנצי"ב נדפס בסופו קונטרס בשם אמרי חיים מרבי חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין

ישיבת רבינו חיים ברלין, שהוקמה בברוקלין בשנת 1904, נקראה על שמו בשנת 1914 על פי הצעתו של אחיו, רב מאיר ברלין (בר-אילן), שהיה אז רב בארצות-הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי חיים ברלין בוויקישיתוף

• 'ברלין, ר' חיים ב"ר נפתלי־צבי־יהודה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 35 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1233).
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, מוריה, 25 בספטמבר 1912
• הרב הגאון רבי חיים ברלין איננו!, החרות, 25 בספטמבר 1912
• רבי חיים ברלין ז"ל, הצבי, 25 בספטמבר 1912
• הגאון רבי חיים ברלין ז"ל, הצפירה, 30 בספטמבר 1912
• דב נתן ברינקר, ר' חיים ברלין, ז"ל (במלאת ארבעים שנה לפטירתו), הצופה, 10 באוקטובר 1952
• רבי חיים ברלין זצ"ל, באתר "שטייגן"
• Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship
• חיים בן נפתלי צבי יהודה ברלין (1832-1912), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הקודם: הרב שמואל סלנט

רבה הראשי האשכנזי של ירושלים 1909-1912

הבא: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36402502חיים ברלין