לובביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לובביץ'
Любавичи
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
אובלסטי מחוז סמולנסקמחוז סמולנסק מחוז סמולנסק
נפה אזור רודניאנסקי
תאריך ייסוד 1654 (רשמית)
שטח 1.44 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 460 (2007)
 ‑ צפיפות 319.44 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 54°50′N 30°58′E / 54.833°N 30.967°E / 54.833; 30.967
אזור זמן UTC +3

הכפר לוּבַּבִיץ'רוסית: Люба́вичи, ביידיש: ליובאוויטש; בפולנית: Lubawicze) הוא כפר קטן ברוסיה במחוז סמולנסק סמוך לגבול עם בלארוס. משמעות שם הכפר היא: 'עיר האהבה'. הכפר ידוע כמקום הולדתה של חסידות חב"ד.

הכפר לובביץ' שוכן במרכז היישוב החקלאי ליובאביצ'י (Любавичское сельское поселение), בחבל רודניאנסקי במחוז סמולנסק. הכפר שוכן על גדות נהר מלאיה ברזינה.

במשך הדורות, הכפר השתייך למחוזות סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.

היסטוריה

הכפר נוסד בערך לפני כחמש מאות שנים[1]. המקור לשמה מסופר בספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי"צ - אדם בשם מאיר הקים אותה, ומאחר ותושביה היו אוהבי הבריות, ואוהבי כל יצוריו של הבורא, נקרא שמה ליובוב- שמשמעות שמו היא "אהבה".

בשנים הראשונות לקיומה היה הכפר בשטח האיחוד הפולני-ליטאי, עד שנת 1654. ב-1784 התרחב היישוב והשתייך אז למשפחת הדוכס ליובומירסקי (Любомирские). בעת הפלישה הצרפתית לרוסיה ב-1812, נכבש היישוב על ידי כוחותיו של נפוליאון שהחזיקו בו במשך שבועיים.

בתקופת האימפריה הרוסית היה הכפר לשטעטל בפלך מוהילוב. ב-1857, התגוררו בכפר כ-2,500 איש. בכל אופן, על פי מקור משנת 1880 בכפר גרו 1,516 איש בלבד (978 מתוכם היו יהודים). על פי מקורות שונים מאותה שנה היו בכפר 313 בתים, 2 כנסיות אורתודוקסיות ושני בתי כנסת.

בסוף המאה ה-19, לקראת תחילת המאה ה-20, התפתח בליובאביץ' השוק הגדול ביותר בפלך מוהילוב, שגלגל למעלה מ-1.5 מיליון רובלים. לאחר מהפכת אוקטובר, נטשו מנהיגי חסידות חב"ד את הכפר והאוכלוסייה היהודית של הכפר החלה להצטמצם ומספרהּ ירד בהדרגה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, ב-4 בנובמבר 1941 נרצחו 483 יהודים בכפר, על ידי הנאצים ועוזריהם. בשנות ה-20 של המאה העשרים ישבו בעיירה כ-950 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. בין מלחמות העולם הם התפרנסו ממלאכה זעירה, מסחר ועבודה חקלאית; חיילי הוורמאכט כבשו את העיירה ב-21 ביולי 1941. לאחר ימים אחדים נאסרה קבוצת יהודים ונאמר להם שהם מובלים לעבודה, אך כולם נורו למוות. כחודש לאחר מכן הוכרחו היהודים לשאת טלאי צהוב והוטלו איסורים שונים. ב-27 בספטמבר 1941 יהודי העיירה רוכזו בגטו. הם נצטוו להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ולקחת מטען יד בלבד. בכיכר הם נשדדו, 17 מהם נאסרו ונרצחו, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים רוסים ושל אנשי פלוגת אס-אס. גטו לובביץ' כלל רחוב אחד בלבד וב-19 הבניינים שבו נדחסו כ-500 יהודים – בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. בגטו לא הייתה אספקת מזון סדירה וחומרי הסקה. תושביו נלקחו לעבודת כפייה בתיקון ואחזקת דרכים וגשרים. ב-4 בנובמבר 1941, חוסל הגטו כאשר אנשי אס אס ושוטרים מקומיים כיתרו את הגטו. היהודים גורשו מבתיהם לכנסייה וממנה נלקחו בקבוצות ונרצחו בירי בתעלה לא רחוק מהעיירה.

בסוף שנות ה-80 רכשה קהילת חב"ד במוסקבה את בית אדמו"רי חב"ד.

בשנת 2001 נחנך מוזיאון לתולדות חסידות חב"ד, וב-16 ביולי 2002 נחנכה במקום הטבח ביהודי העיירה אנדרטה לזכר רצח יהודי לובביץ'.

חסידות חב"ד

בית הקברות היהודי בלובביץ'
אוהל רבניות אדמור"י חב"ד, בבית הקברות היהודי

השני בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד - רבי דב בער, ה"אדמו"ר האמצעי", התיישב בכפר זה בשלהי שנת תקע"ג, וייסד בכך את הזרם החבד"י הקרוי גם על שם העיירה, "חב"ד ליובאוויטש". מהדור הרביעי של חב"ד התקיימו במקביל לחב"ד ליובאוויטש, זרמים חב"דיים אחרים, שנקראו בשם העיירות בהן ישבו אדמו"ריהם, דוגמת חב"ד קאפוסט וחסידות לאדי. אדמו"רי שושלת ליובאוויטש ישבו בכפר במשך 102 שנים. העובדה כי בסופו של דבר מכל ענפי השושלת החב"דית התמיד בקיומו רק ענף זה הביאה לזיהוי של חב"ד בכלל עם שם הכפר.

במשך שנות פעילות החסידות בכפר, היו רוב תושביה יהודים. גם אחרי שעזב אדמו"ר הרש"ב את הכפר בשנת ה'תרע"ו עקב מלחמת העולם הראשונה, נותרו יהודים רבים בכפר עד לשואה שבה הושמדו מרבית יהודי העיירה. כיום אין יהודים בלובביץ'.

בעיירה נמצאים קבריהם של שניים משושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון ה"צמח צדק" - האדמו"ר השלישי, ובנו רבי שמואל שניאורסון "המהר"ש" - האדמו"ר הרביעי, מעל הקברים הוקם אהל. כיום יש בעיירה בית השייך לרבי מליובאוויטש (נקנה בתחילת שנות ה-90 עבורו) ומוזיאון השייך לתנועת חב"ד ליובאוויטש שהוקם על ידי אגודת חסידי חב"ד בחבר העמים בשנת 2000.

לקריאה נוספת

  • ליובאוויטש - העיירה של חב"ד, תשע"ח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "לראשונה מוצאים את העיירה ליובאוויטש נזכרת במסמך של שנת (רפ"א) 1521", פרק יסוד העיירה ליובאוויטש אדר ה'תשס"א, שלום בער לוין.