אלכסנדר פושקין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פושקין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "פושקין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פושקין (פירושונים).
אלכסנדר פושקין
Александр Сергеевич Пушкин
לידה 26 במאי 1799
מוסקבה
נהרג 29 בינואר 1837 (בגיל 37)
סנקט פטרבורג
מקום לימודים התיכון בצארסקויה סלו
שפות היצירה רוסית
סוגה פרוזה, פובליציסטיקה, ביקורת, רומן היסטורי, רומן בחרוזים, רומן שודדים, רומן קצר, מעשייה, מחזה
זרם ספרותי הרומנטיקה
דיוקנו של פושקין. שמן על בד מאת וסילי טרופינין, 1837

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (ברוסית: Алекса́ндр Серге́евич Пу́шкин, להאזנה (מידע • עזרה), 6 ביוני 1799 – 10 בפברואר[1] 1837) נחשב לגדול המשוררים הרוסיים, ממייסדי השירה הרוסית המודרנית, ומהתורמים המרכזיים לפיתוח השפה הרוסית. גם כיום נחשבות יצירותיו למופת בספרות העולמית.

שורשיו

אביו, סרגיי לבוביץ' פושקין, היה נצר לאצולה רוסית בעלת היסטוריה של כ-600 שנים. אמו, נאדז'דה אוסיפובנה חניבעל, הייתה נכדתו של אברם פטרוביץ' חניבעל, שהובא לרוסיה מאתיופיה[2] כמתנה לצאר פטר הגדול. חניבעל עשה רושם גדול על הצאר, והוא לקח אותו תחת חסותו והעניק לו דרגת גנרל. לפושקין עצמו היה גון פנים שחום ושיער שחור, שריד לגנים האפריקנים שלו. כאשר פושקין הוכר לראשונה בארצות הברית הוא הוצג כמשורר רוסי שחור.

חייו

פושקין נולד במוסקבה ובילה את מרבית ילדותו אצל מורים פרטיים ומטפלות. את השפה הרוסית הוא למד מארינה רודיונובנה שהייתה האומנת האהובה עליו. היא הרבתה לספר לפושקין סיפורי עם שהיוו את הבסיס לסיפוריו ואגדותיו הרבים.

בשנת 1811, בגיל 12, התקבל פושקין ללמודים במחזור הראשון של הליצאום (מוסד אקדמי שהקים הצאר לילדי האצולה) בעיירה צארסקויה סלו שבפאתי סנקט פטרבורג. שם הוא למד במשך שש שנים, ביחד עם בני גילו שרובם הפכו ברבות השנים למשוררים בזכות עצמם. שם הוא כתב את שיריו הראשונים, אותם פרסם מגיל 15 ואילך, והחל לכתוב את הפואמה "רוסלאן ולודמילה" שאותה סיים ב-1820.

עם סיום לימודיו בליצאום עבר פושקין לסנקט פטרבורג, התקבל לעבודה במשרד החוץ הרוסי ונהג לבקר רבות בהצגות תיאטרון. בהמשך יצר קשר עם קבוצות ואישים רדיקלים שתמכו ברפורמות סוציאליות, הפך בהדרגה מחויב לרפורמה חברתית והיה דובר הרדיקלים הספרותיים. ב-1820 פרסם את השיר האודה לחירות, שהיה שיר פוליטי מובהק שהעביר ביקורת על הצאר, אלכסנדר הראשון. כתוצאה, עבר פושקין חקירה שבסופה הוגלה מסנקט פטרבורג ליקטרינוסלב (למעשה רצו השלטונות להגלות אותו לסיביר, אך חבריו רבי ההשפעה הצליחו להמתיק מעט את העונש).

פושקין לא נשאר ביקטרינוסלב זמן רב. הוא עבר תחילה לקישינב שם הוא הפך בונה חופשי ופילהלני והצטרף לפיליקי אטריה, אגודת סתרים של פנריוטים יוונים שמטרתה הייתה להפיל את השלטון העות'מאני ביוון ולייסד מדינה יוונית עצמאית. הוא הושפע מהמהפכה היוונית וכאשר המלחמה נגד העות'מאנים פרצה הוא ניהל יומן בו רשם אירועים של ההתקוממות הלאומית הגדולה. ב-1823 עבר לאודסה. לבסוף, לאחר סכסוכים עם הממשל, גורש לאחוזה הכפרית "מיכילובסקויה" שהייתה שייכת לאימו (1824). גם כשהיה בגלות פושקין לא הפסיק ליצור ולכתוב. למעשה חלק מיצירותיו המפורסמות ביותר כגון: בוריס גודונוב, הצועני וגראף נולין נכתבו בגלות.

בשנת 1825 מת הצאר אלכסנדר הראשון, ואחיו, ניקולאי הראשון, עלה לשלטון במקומו. ימים ספורים לאחר מכן פרץ מרד הדקבריסטים בסנקט פטרבורג. פושקין, אף על פי שהוא עצמו לא נמנה עם הקושרים, הכיר אישית רבים מראשי האגודה החשאית. על כך מעידים כמה מהחרוזים בפרק העשירי של "יבגני אונייגין" - אותו פרק שאת רוב טיוטויותיו פושקין שרף. על כך מעידות גם תמונות דיוקן של כמה מהדקבריסטים שפושקין צייר - ביניהן דיוקנו של פבל פסטל, מנהיג הפלג הרדיקלי של התנועה[3]. על אף שפושקין לא השתתף בהתקוממות, נודע לו שיצירותיו הפוליטיות התגלו אצל רבים ממשתתפי המרד. למרות זאת הותר לו לעתור לצאר החדש בבקשה לסיים את הגלות. שנה אחר כך ב-1826 נענה הצאר לעתירתו.

פושקין שמח לחזור לסנקט פטרבורג, אך מצא את עצמו תחת הגבלות חדשות. הוא לא הורשה לנוע, לכתוב ואף לא לקרוא בחופשיות. היו אלה השנים הסוערות ביותר בחייו ודבר זה ניכר היטב ביצירותיו מאותה תקופה. בסופו של דבר, לאחר חיפוש ממושך, הציע פושקין נישואים לנטליה גונצ'ארובה, שנודעה כאחת הנשים היפות ברוסיה. החתונה נערכה ב-18 בפברואר 1831. כמתנה לחתונה הורשה לו לפרסם את אחת מהפואמות המפורסמות שכתב עוד בהיותו בגלות, "בוריס גודונוב".

פושקין ואשתו התיישבו בצארסקויה סילו אך עברו בהמשך לדירה בסנקט פטרבורג, שם חי פושקין עד יום מותו. ב-1833 פרסם פושקין את הפואמה הרומנטית בשם "יבגני אונייגין", שאת שני הפרקים הראשונים שלה כתב עוד בגלות. הפואמה נחשבת לאחת מיצירות המופת הגדולות ביותר בשפה הרוסית ובספרות בכלל. בדו-קרב שהתקיים ב-8 בפברואר 1837. ז'ורז' שארל ד'אנטס ירה באקדח ופצע את פושקין אנושות. פושקין בכוחותיו האחרונים ירה גם הוא ופצע את ד'אנטס קלות. יומיים אחר כך, ב-10 בפברואר 1837 נפטר פושקין מפצעיו והוא בן 37. מחשש למהומות הורה הצאר לקבור אותו בחשאי לצד אימו באחוזת מיכואילובסקויה.

השפעתו ברוסיה

פושקין הוא גדול המשוררים הרוסים בכל הזמנים. הוא שבר מוסכמות בנות מאות שנים ונחשב כאבי השירה הרוסית המודרנית. יצירותיו השפיעו על סופרים ומשוררים רבים שבאו אחריו. מותו הפך לטרגדיה לאומית ולאבל לאומי. אפילו הצאר, שהיה ביחסים קרים עם פושקין, שילם את כל חובותיו הכספיים לאחר מותו כאות כבוד. גם הבולשביקים נמנעו מלהתקיף את פושקין כאשר התקיפו את הספרות והמשוררים שלפני המהפכה, במה שהם כינו "הספרות הבורגנית".

השפעת חייו ומותו של פושקין ניכרים ברוסיה עד היום. צארסקויה סלו, העיירה שבה למד וחי בתקופת נעוריו, נקראת כיום פושקין על שמו, ועשרות פסלים בדמותו מוצבים בכל רחבי רוסיה. עם השנים התחיל להיות נהוג לקרוא לבני תקופתו - "בני דורו של פושקין", מנהג הקיים עד היום.

"פולחן פושקין" וההיצמדות המוחלטת לשירתו לא מצאו חן בעיני כל המשוררים הרוסים; ואולם קולות המבקרים את שירתו ורואים אותה כמלאכותית ולא מתאימה, מושתקים לרוב גם על ידי הממסד הרוסי, שעד היום מאמץ את פושקין ללבו.

מכון לחקר השפה הרוסית נקרא "מכון פושקין".

השפעת פושקין על השירה העברית החדשה

לשירת פושקין הייתה השפעה משמעותית על השירה העברית החדשה. פושקין היה אהוב על מרדכי צבי מאנה, שכינהו "המשורר הנשגב". דוד פרישמן תרגם משיריו. טשרניחובסקי העריצו ואהב אותו מאד, ואמר כי כדי לתרגם את פושקין צריך לחדור עד נבכי החיים של העם הרוסי, לדעת את ספרותו הגדולה, והעיקר: לדעת את הלשון הרוסית ידיעה מקיפה ועמוקה. ביאליק אמר: "אוהב אני מאוד את פושקין ואוהב אני את טשרניחובסקי מפני שיש בו הרבה משל פושקין".[4] אברהם לוינסון תרגם את "יבגני אונייגין", וכינה את פושקין: "משורר ההוד והיוֹפי, כל הנעלה והנשגב שבטבע ובחיים" [5]. לדעת אביגדור המאירי, אין בשירה העולמית מוזיקאליות כזו שבשירי פושקין. אברהם שלונסקי תרגם את רוב יצירותיו. לאה גולדברג חיברה מסה על שירתו.

על קרבת האחווה בין רוחו של פושקין לבין רוח ישראל, כתב יהודה לייב קצנלסון: "הרעיון כי 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד', הרעיון, 'כי אין רע בלי טוב עלי ארץ', הכשרון למצוא 'רסיסי ניחומים בים התוגה', והאהבה העזה אל החיים עם כל צרותיהם ומצוקותיהם, הבאה בעקבות הכשרון הזה - אלה המה סגולות עם מישראל מאז נודו בגויים כאלפיים שנה, ואלה הם גם סגולות שירתו של פושקין אשר כבר הרימו זאת על נס כל מבקרי המשורר ומפרשיו".[6]

יחסו ליהדות

יחסו של פושקין ליהדות היה מורכב. מצד אחד, הביע התעניינות בתרבות היהודית ואף החל ללמוד את השפה העברית. אחד משיריו אף עוסק בחייה של משפחה יהודית ענייה[7]. מצד שני, בחלק מספריו דמויות יהודיות שתיאר מוצגות באופן לא מחמיא. כך בספרו "הרדיד השחור", וכך ב"האביר הכילי", היהודי מצטייר כיועץ רע ופחדן. בתארו את פגישתו עם אדם רוסי הדומה במראהו ליהודי, ברשימותיו משנת 1827, הוא רושם: "כיוון שהמושג יהודי ומרגל זהים, מיד הפניתי אליו את גבי". יש התולים בהשפעתו יחד עם אחרים, על גישתו האנטישמית של דוסטויבסקי[8].

יצירותיו

מתוך "שיחה בין מוכר הספרים ובין המשורר" מאת פושקין (בתרגום מאנה)

פואמות, רומנים, מחזות, סיפורים מחורזים

פרוזה

אגדות

יצירות שהופיעו בעברית

  • משירי פושקין, מתורגמים על ידי דוד פרישמן, ועד החברה "מפיצי השכלה בין היהודים ברוסיא", תרנ"ט 1899.
  • פואמות דרמטיות, תרגום: דוד שמעונוביץ, הוצאת שטיבל, תר"ף 1920.
  • בת הקפיטן, תרגם מנחם זלמן וולפובסקי, הוצאת מצפה, תרצ"ו 1936.
  • יבגני אונייגין, תרגם אברהם שלונסקי, ועד היובל, תרצ"ו 1936.
  • יבגני אוניגין, תרגם אברהם לוינסון, דפוס וייס, תרצ"ז 1937.
  • יבגני אונייגין, תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תש"ה 1945.
  • פולטבה, עברית: מרים ברנשטיין-כהן, הוצאת אחיאסף, 1945.
  • מעשה בדיג ודג-הזהב (1834. תר' אהרן לובושיצקי בשם הדייג והדגה, 1899; ש. בן-ציון בשם מעשה בשיבוטא, 1926; ליפה שפר בשם מעשה בדייג ובדגיג, 1936; א. שפר, 1946; יוחנן בן-זכאי בשם אגדת הדייג והדגית, 1955; חנניה רייכמן, 1970; רנה ליטוין, 2008)
  • אגדות, מרוסית: אברהם רוזנצויג, הוצאת יבנה, 1947.
  • יבגני אונייגין, תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, תש"ט 1949.
  • דוברובסקי, מלכת פיק תרגם יוסף כהן-צדק, הוצאת אופיר, תש"ט 1949.
  • מאגדות פושקין, עבד שלמה סקולסקי, הוצאת עמיחי, תש"י 1950.
  • רומאנים וסיפורים, תרגם מנחם זלמן ולפובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ב 1952.
  • יבגני אונייגין, תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, תשי"ג 1953.
  • טרגדיות קטנות, מרוסית: אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, תשט"ו 1954; תרגום מחדש: רועי חן, הוצאת כרמל, 2017.
  • בוריס גודונוב, עברית: אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, 1956.
  • האביר הכילי, עברית: אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, 1957.
  • יבגני אונייגין, תרגם אברהם שלונסקי, הוצאת ספרית פועלים, תש"כ 1960.
  • שלוש פואמות: גרף נולין, גבריליאדה, בית בקולומניה, מרוסית: אריה אהרוני, הוצאת כתב העת אל"ף, 1962.
  • רומאנים וסיפורים, מרוסית: מנחם זלמן ולפובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה 1965.
  • שירה, עברית: אברהם שלונסקי, התוכן: יבגני אונייגין, בוריס גודונוב, האביר הכילי, מוצרט וסלירי, אורח האבן, משתה לעת דבר, רוסלקה. סוף דבר ("על שירת פושקין") ופירושים מאת לאה גולדברג. הוצאת ספרית פועלים, 1966. 670 דפים.
  • מבחר שירים ליריים, תרגום: יעקב ז"ק, ציור משה גיל, הוצאת עקד תשכ"ז - 1967. 78 דפים.
  • כתבי א. שלונסקי - פושקין חלק מסדרה: כתבים, תרגומים - משירת העולם. הוצאת ספרית פועלים, תשל"ב. מהדורת ספרית מעריב. ב' כרכים כל אחד 250 דפים.
  • הכושי של פטר הגדול, מלכת פיק, תרגם מנחם זלמן ולפובסקי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, סדרת ספרית תרמיל, תשל"ד 1974.
  • דוברובסקי, תרגם מנחם זלמן ולפובסקי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, סדרת ספרית תרמיל, תשל"ח 1978.
  • יבגני אונייגין, מרוסית: אברהם שלונסקי, הביא לדפוס אריה אהרוני, הוצאת ספרית פועלים, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב- יד שלונסקי, תשנ"ב 1992.
  • יבגני אונייגין, מרוסית: אברהם שלונסקי, עברית ורוסית עמוד מול עמוד. עורך ראשי: שמואל שוורצבנד, צוות עריכה ואמנות: א. יורקוב, דמיטרי סגל, נינה רודניק. הוצאת ספרית פועלים, 1999.
  • הכושי של פטר הגדול: מבחר פרוזה, מרוסית: רנה ליטוין, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה, סדרת הספריה החדשה, תשס"ב 2001.
  • רוסלאן ולודמילה, מרוסית: אלכס בנדרסקי, עברית ורוסית עמוד מול עמוד. הוצאה עצמית, 2002.
  • הקמתי לי גלעד: מבחר שירים ליריים, תרגום מרוסית, הערות ואחרית הדבר: רנה ליטוין. במקום מבוא - פושקין,או, האמיתי ודמוי האמת מאת ולדימיר נבוקוב. הוצאת הקיבוץ המואחד, 2005.
  • שלוש פואמות ואגדה אחת: גרף נולין, גבריליאדה, בית בקולומניה, הצאר ניקיטה וארבעים בנותיו, מרוסית: אריה אהרוני, הוצאת ספרית פועלים, 2006.
  • יבגני אונייגין, תרגום ופרושים: אברהם שלונסקי. מהדורה אלבומית מאוירת. כולל הערות ביבליוגרפיות: יבגני אונייגין, נוסח אחרון של התרגום / אריה אהרוני, על שירת פושקין / לאה גולדברג, יבגני אונייגין העברי - קווים לדיוקנו / עמינדב דיקמן. הוצאת ספרית פועלים, תשס"ז 2007.
  • אלכסנדר פושקין, משתה לעת דבר, "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'. תרגם מרוסית והעיר: רועי חן
  • השיחה המדומיינת עם אלכסנדר הראשון, תרגם מרוסית והעיר אלכס אוורבוך, נקודתיים, תשע"ג 2013.
  • פולטבה, השבוי הקווקזי, פרש הנחושת, גבריאלידה, מרוסית: יואל נץ. תל אביב: גוונים, תשע"ד 2013.
  • רוסלן ולודמילה, מרוסית: יואל נץ, תל אביב, גוונים, תשע"ג 2013.
  • יבגני אוניגין, מרוסית: יואל נץ, תל אביב, גוונים, תשע"ב 2012.
  • טרגדיות קטנות, מרוסית: רועי חן, בהוצאת כרמל, 2016[9].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלכסנדר פושקין
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:אלכסנדר פושקין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסנדר פושקין

מתרגומי יצירתו

הערות שוליים

  1. ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של פושקין, תאריך לידתו הוא 26 במאי 1799, ותאריך פטירתו הוא 29 בינואר 1837.
  2. ^ Solomon Ghebre-Ghiorghis, The Eritrean Ancestry of Alexander Pushkin
  3. ^ Цявловская Т. Г., Отклики на судьбу декабристов в творчестве Пушкина // Литературное наследие декабристов., Ленинград: Наука, 1975, עמ' 195-218
  4. ^ בן-ציון כ"ץ, על חיי טשרניחובסקי, "הזמן" ינואר 1944 - יולי 1944
  5. ^ אלכסנדר פושקין, ייבגני אונייגין, בתרגום אברהם לוינסון, ירושלים: דפוס וייס, תרצ"ז (1937)
  6. ^ אלכסנדר פושקין, משירי פושקין, מתורגמים ע"י דוד פרישמן, ס"ט פטרבורג: בדפוס רבינוביץ וסאקאלאבסקי, תרנ"ט
  7. ^ נח זבולוני, פושקין והיהודים (במלאת 125 שנה למותו), חרות, 06/04/1962
  8. ^ שמאי גולן, האנטישמיות של דוסטויבסקי.
  9. ^ אתר למנויים בלבד טינו מושקוביץ, "טרגדיות קטנות" של פושקין: תרגום מעולה המאזן בין הפן השירי לפן הדרמטי, באתר הארץ, 2 באפריל 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32690947אלכסנדר פושקין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלכסנדר_פושקין&oldid=2749941"