רבי חיים עוזר גרודזנסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב חיים עוזר גרודזנסקי
Reb Chaim Ozer.jpg
הרב חיים עוזר גרודזנסקי (מימין) עם רבי שמעון שקופ.
לידה ט' באלול תרכ"ג
פטירה ה' באב ת"ש
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוילנה
מקום פעילות וילנה, ליטא
השתייכות חרדים ליטאיים
תחומי עיסוק הלכה
תפקידים נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל
חיבוריו שו"ת אחיעזר
קברו של הרב חיים עוזר, בבית הקברות החדש בוילנה
פנים אוהל הקבר, בו נראים גם מצבת אשתו, בתו ואחיו

רבי חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג - ה' באב ת"ש) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.

תולדות חייו

נולד בעיירה איוויה שבליטא לאביו רבי דוד שלמה, ולאימו רבקה אלקה. אביו שכיהן כרב המקום במשך כחמישים שנה,[1] היה תלמיד מובהק של רבי ישראל סלנטר.

מילדותו נודע בכישרונות יוצאי דופן, ובגיל עשר נשלח ללמוד בקיבוץ הפרושים שבאיישישוק. בהיותו כבן ט"ו הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב, והיה ידוע בכינוי "העילוי מאיוויה". בוולוז'ין הכיר את רבי חיים מבריסק, שאת יחס ר' חיים עוזר כלפיו מגדיר רבי שלמה זווין כזה של "תלמיד חבר". השניים נותרו ביחסי רעות כל חייהם.

בשנת תרמ"ג, בהיותו בן עשרים, נשא את לאה בתו של רבי אליהו אליעזר גרודזינסקי, שהיה חתנו של רבי ישראל מסלנט, ואשר שימש ברבנות בעיר וילנה. בשנת תרמ"ה, שנתיים לאחר נישואיו, נפטר חותנו, ורבי חיים עוזר ירש את משרת הרבנות בווילנה. לאחר מות רעייתו הראשונה נשא בשנית את בתו של רבי מאיר אטלס, רבה של שאוולי, שהיה גם חותנו של הרב אלחנן וסרמן.

רבי חיים עוזר ייסד בוילנא "קיבוץ" לאברכים, ובין האברכים ששמעו את שיעוריו נמנו רבי אליעזר סילבר, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי שמואל יצחק הילמן, רבי משה שצקס, ורבי ראובן כץ. במלחמת העולם הראשונה נאלץ לגלות לתוככי רוסיה והוא שב לוילנא רק כעבור כשלוש שנות גלות, בתרע"ט. ברוב שנות גלותו ישב בעיר יקטרינוסלב. בשנת תרע"ו שיכל את בתו היחידה שמתה ממחלה קשה בגיל עשרים, ולא היו לו עוד ילדים.

רבי חיים עוזר נפטר בשנת ה'ת"ש עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, ונקבר בבית עלמין בעיר וילנא.

על שמו הוקמה ישיבת רבנו חיים עוזר בבני ברק, ונקראו לזכרו שכונת נוה אחיעזר בעיר, רחוב "חיים עוזר" בפתח תקווה (שבו שוכנת עיריית פתח תקווה) ורחוב אחיעזר באשדוד.[2]

מנהיג

החל משנת תרמ"ז כהן הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי כחבר ועד הרבנים כממלא מקום חותנו רבי אליהו אליעזר, ובהמשך התמנה לראש הוועד.[3] הוצא לו לכהן כרבה של פטרבורג אך הוא סירב. ובמשך הזמן נעשו מספר ניסיונות לשנות את הנוהג בוילנא ולחדש את משרב רב העיר שבוטלה לאחר מותו של רבי שמואל בן אביגדור בשנת תקנ"א, ולמנות את הרב גרודז'ינסקי לרבה של וילנה, אולם הוא סירב לכך בתוקף.[4]

אך אף על פי שלא כיהן כרבה הרשמי של וילנא, הוכר כסמכות תורנית והלכתית עליונה בעירו ובארצו והשפעתו הקיפה את כלל היהדות החרדית באותה תקופה, והחפץ חיים התבטא כי "רבי חיים עוזר, הוא כלל ישראל".[5] בשנת תרנ"ו נפטר רבי יצחק אלחנן ספקטור, ומאז הוכר רבי חיים עוזר כמנהיג הציבור החרדי בליטא, והכריע בשאלות ציבוריות רבות.

בשנת תרס"ז הקים יחד עם רבי חיים מבריסק אגודה בשם "כנסת ישראל" שהיה אמור להיות ארגון גג ליהדות החרדית בליטא, ובשנת תרס"ט כינס בוילנא במסגרת האגודה את גדולי הדור ביניהם רבי דוד מקרלין החפץ חיים רבי חיים מבריסק הרש"ב מלובביץ' האבני נזר והאמרי אמת. לאחר זמן קצר הורו שלטונות רוסיה לחסל את הארגון מחשש למרד, ושם הארגון שונה ל"מסורת אבות".

רבי חיים עוזר השתתף במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מיסודה ועד פטירתו.

אבי הישיבות

רבי חיים עוזר נודע כאבי הישיבות, בעקבות פעולותיו הרבות למען ישיבות ליטא השונות. פעולותיו החלו בעיקר עם שובו לוילנא לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז עמל לשקם את עולם הישיבות הליטאי שספג מכה קשה בעקבות המלחמה. המהלך המלחמה נדדו ישיבות רבות לתוככי רוסיה, ותחתם קמו בליטא מוסדות ברוח חילונית. הרב דרודזנסקי נלחם בהשתלטות המשכילים על מוסדות הלימוד הליטאים, וגייס סכומים גדולים מכל רחבי אירופה וארצות הברית לשיקום עולם הישיבות הליטאי. בשנת תרפ"ד הקים יחד עם החפץ חיים את ארגון ועד הישיבות, ועמד בנשיאות הארגון.[6]

בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה התרכזו בווילנה הכבושה בידי הרוסים פליטים בני ישיבות, ונעשה מאמץ למצוא להם מקלט בארצות מבטחים. בזמן זה, שהיה השנה האחרונה לחייו, לא חדל רבי חיים עוזר מפעילות ומעסקנותו הציבורית ונותר הדמות הרבנית הדומיננטית בעיר.

תורתו

פסקיו ודעותיו

לעומת גיסו הרב אלחנן וסרמן, שהתנגד בתקיפות לציונות ולהתיישבות חרדים על אדמות הקרן הקיימת, נקט הרב חיים עוזר עמדה מהוססת הנוטה למתינות.[7] כך לדוגמה כאשר הכריזה ההסתדרות הציונית על חרם נגדי על גרמניה הנאצית, בעקבות החרם הכלכלי אותו הכריזה על יהודי גרמניה, פנה גיסו הרב וסרמן שיביע התנגדות לחרם זה. משיקולים של איסור מרידה באומות, סירב לכך רבי חיים עוזר באומרו שגם האומה הישראלית היא אומה, ואין למרוד בה.[8]

כשנשאל על כיבוי והדלקת חשמל בחג, השיב שהדבר אסור, והתרעם על כך שמתקיים דיון פומבי בשאלה זו, שנותן לגיטימציה לאלו המתירים.

כששמע על נוהג של שריפת מתים, התנגד לקבירת אפרם בבית קברות ישראל כדי למנוע התפשטות דבר זה, שההלכה מתנגדת לו בתוקף.

למרות ספריו הגדולים, הוא ראה את עיקר תפקידו בעזרה לזולת. הוא אמר לאחיינו: "פעם חשבתי כי העיקר הוא להרבות ספרים וחיבורים. ולעת זקנתי מצאתי כי כל זה אינו אלא מעשה שעשועים, העיקר הוא לעזור לאלמנות ולתלמידי חכמים".[9]

ספרי אחיעזר

כרזה לקראת הספד שנערך בישיבת חברון בירושלים עם פטירת רח"ע

בולט אצל רבי חיים עוזר היחס לפוסקים והמפרשים האחרונים, שאחרי דבריהם הוא עוקב ואיתם הוא מתדיין. בניגוד לרבי חיים מבריסק, תורתו היא הלכה למעשה, ויצירתו הגדולה היא ספר שו"ת "אחיעזר". אינו נמנע מפלפול, אך לא מאריך בו יותר מדי. שו"ת אחיעזר כולל תשובות ארוכות המנתחות את הסוגיה בסגנון למדני והפסיקה איננה במרכז הדיון. בהתאם לכך, השו"ת מרבה לצטט את רבי עקיבא איגר.

כמו רבי חיים, אך במידה פחותה בהרבה עוסק הוא בבירורים בין "שני דינים". מוטיב אחר אצלו הוא מציאת קשרים בין דעות של תנאים, אמוראים ופוסקים במקומות שונים, באופן שדינים שונים לגמרי שיצאו מאותו פה מתבררים כנובעים משיטה ורעיון אחד. בפירושיו אינו נמנע מלעסוק הרבה בתלמוד ירושלמי וגם במדרשי הלכה.

את כתיבתו מאפיינת ההרחבה ופיתוח כל סברא ושיטה, פירוט של טעמיה ונימוקיה, שלילת דעות אחרות והתאמתה עם סוגיות שונות בש"ס. זאת, לעומת רבי חיים מבריסק בדרך כלל מביא את סברתו בתמצית ללא פירוט יתר.[10]

כשהוציא את ספרו הראשון ב-תרפ"ב כתב:

"מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה?"
"היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?"

ב-תרצ"ט כבר היה המצב העולמי קשה לאין ערוך והרב הוציא את ספרו האחרון:

""לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות... קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים... עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם... אוי מה היה לנו!"" את הפתרון הוא רואה בהפצת תורה, השרשתה, הנחלתה ובחיזוק הישיבות, אמונה שבאה לידי ביטוי בעסקנותו בענייני חינוך מסורתי, יסודי וישיבתי.

מספריו

  • שו"ת אחיעזר, כולל שאלות ותשובות, ביאורי סוגיות, הערות והארות בכמה מקצועות בהלכה, בחלקי שולחן ערוך ובענייני קדשים
  • אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, תש"ל
  • אגרות ר’ חיים עוזר, ליקט, סידר וערך יעקב קוסובסקי-שחור, בני ברק, י’ קוסובסקי-שחור, תש"ס.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספרו

הערות שוליים

  1. הרב יצחק קוסובסקי (גיסו), שבת ומועד, הקדמה, באתר Hebrewbooks
  2. רחובות על שם ספרים - באתר מרפ"ד מרכז מורים אשדוד
  3. שמואל רוטשטיין, האחיעזר- חייו ופעולותיו, תל אביב תש"ב, עמ' 14.
  4. לאחר הפולמוס אמר, כי הוא טעה בכך שלא קיבל את הרבנות מלכתחילה ובכך הייתה המחלוקת נמנעת, אלא ש"בשר ודם אינו רואה את העתיד להתרחש". רוטשטיין, האחיעזר, עמ' 38- 39. ואהרן סורסקי, רבן של ישראל פרק משכמו ומעלה
  5. אהרן סורסקי, רבן של ישראל, עמ' כא
  6. תולדות רבי חיים עוזר גרודזינסקי, בקובץ "בית מדרש" שיצא לזכרו, תש"א
  7. בנימין בראון, "מהתבדלות פוליטית להתבצרות חברתית", שני עברי הגשר (עמ' 369).
  8. [1]
  9. מוסף שבת קודש, יתד נאמן דברים תש"פ
  10. ראה בספרו של רבי שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות בפרק "ר' חיים עוזר".

.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0