ערך מומלץ

החתם סופר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "הרב משה סופר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו הרב משה סופר (פירושונים).
החתם סופר
הדפס אבן מקורי של החת"ם סופר מאת יוזף קריהובר, מסביבות תק"ץ. שמור במוזיאון אלברטינה.
הדפס אבן מקורי של החת"ם סופר מאת יוזף קריהובר, מסביבות תק"ץ. שמור במוזיאון אלברטינה.
לידה 24 בספטמבר 1762
ז תשרי ה'תקכ"ג
האימפריה הרומית ה"קדושה"האימפריה הרומית ה"קדושה" פרנקפורט, האימפריה הרומית ה"קדושה"
פטירה 3 באוקטובר 1839 (בגיל 77)
כ"ה תשרי ה'ת"ר
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית פרשבורג, האימפריה האוסטרית
מקום קבורה בית הקברות בברטיסלאבה
מקום פעילות מרכז אירופה
תחומי עיסוק תורה, הלכה, אגדה
רבותיו רבי נתן אדלר, רבי פנחס הורוביץ, רבי יחיאל מיכל שייאר
תלמידיו המהר"ם שיק, רבי מאיר א"ש, רבי הלל ליכטנשטיין, ובניו הכתב סופר והמכתב סופר
בני דורו  
חיבוריו חת"ם סופר, תורת משה, שירת משה, צוואת משה, ספר זיכרון
רבה של מטרסבורג
  תקנ"ח – תקס"ז
רבה של פרשבורג
  תקס"ז – ת"ר

רבי משה סופר (שרייבר) (ז' בתשרי ה'תקכ"ג – כ"ה בתשרי ה'ת"ר), נודע בכינוי החת"ם סופר או חת"ס (על שם ספרו חידושי תורת משה), היה ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב השקפת ציבור שומרי התורה והמצוות. אבי משפחת סופר-שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים.

ציונו של החתם סופר בברטיסלבה

קורות חייו

רבי משה סופר נולד בשנת ה'תקכ"ג בפרנקפורט דמיין כבן בכור לרבי שמואל (נפטר בה'תקל"ט) ומרת רייזיל (נפטרה בי"ז באדר ה'תקפ"ב[דרוש מקור]), לידתו הייתה בערב שבת ולפי המסופר עיכב רבי אברהם אביש רב העיר מלהתחיל קבלת שבת עד אחר הלידה כדי שלא יחללו שבת ”כי הבן הילוד יאיר עיני חכמים בתורתו, ויושיע את ישראל בתפילתו”[1]. נקרא על שם סבו רבי משה שאטין - בנו של המהרשש"ך ודודו רבי משה פרנקפורט[2]. אביו היה סופר סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה. שני אחים נוספים נקראו רבי שמעון (נולד בסביבות ה'תקכ"ז, התחתן מאוחר בסביבות גיל 46 בשנת ה'תקע"ד) ורבי יוזפא (נולד בה'תקכ"ט והתחתן גם בגיל מאוחר בשנת ה'תק"פ, שנה לאחר נישואיו בט"ו באדר ב' ה'תקפ"א נפטר)[דרוש מקור].

בגיל שלש כבר למד אצל מלמד חומש בראשית, ולאחר מכן למד עם אביו בהוראת רבי נתן אדלר[3]. בגיל שש למד תורה אצל רבי משולם זלמן חסיד, ובגיל שבע כבר חידש חידושי תורה משל עצמו[4]. כשהיה בן 9 למד בישיבתו של רבי נתן אדלר בפרנקפורט – רב שנחשב לרבו המובהק, ואף שימש לו כתחליף לאב – ובגיל 13 כבר דרש בענייני הלכה. כמו כן למד גם אצל רבי פנחס הורוביץ מחבר ספר ההפלאה ואצל רבי טיבלי שייער במיינץ. חוץ מלימודיו התורניים למד גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה כללית, אצל הרב טיבלי[דרוש מקור].  

ב-תקמ"ו הלך בשליחות רבו לפרוסניץ, כדי להפיץ את תורתו בעולם[דרושה הבהרה][5], שם בה'תקמ"ז נשא לאשה את שרה מלכה – בתו של ר' משה ירוויץ בפרוסניץ, ושם נעשה לראש הישיבה של העיר. בתחילה סירב להיות בתפקיד רבנות, אבל מחוסר פרנסה קיבל על עצמו בשנת תקנ"ד משרת רבנות בעיר דרזניץ שבמורביה, על פי תקנות מעהרין (מורביה) בעת ההיא לא היה ניתן לכהן כרב בלא סמיכה מרב המדינה, החתם סופר שהחזיק בסמיכה רק מהרב אדלר, ביקש מרבי מרדכי בנט שהיה הרב הכולל של מורביה לסומכו, וקיבל ממנו כתב סמיכה בראשית שנת תקנ"ד[6]. בשנת תקנ"ח עבר למטרסדורף שבהונגריה (כיום מטרסבורג באוסטריה), שם שימש כרב הקהילה ועמד בראש הישיבה שייסד.

בשנת תקס"ז[7] התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה), שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה, שם המשיך להרביץ תורה בישיבה גדולה שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. שימש כרב הגליל (המחוז) וכראש הישיבה כ-33 שנה – עד יום מותו, ובמקביל שימש גם כמוהל[8].

בשנת תקע"ב, חמש שנים אחרי שהגיע לפרשבורג, מתה אשתו הראשונה, והוא נישא למרת שרה-סריל, אלמנתו של ר' אברהם משה קלישר אב"ד ליסא[9] ובתו של רבי עקיבא איגר. מאשתו זו נולדו כל ילדיו, ארבעה בנים (אברהם-שמואל, שמעון, יוזפא, ויצחק לייב), ושבע בנות (הינדל, גיטל, ינטל, שמחה, רייכל, רייזל ואסתר). בשנת תקצ"ב נפטרה שרה-סריל, ולאחר מספר שנים נשא הרב משה סופר את אלמנתו של רבי צבי הירש הלר מאלט-אופן שבהונגריה.

תלמידיו הקימו ישיבות בכל רחבי הונגריה ושמשו ברבנות בקהילות שונות. לא רק תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו, גם תלמידי חכמים ידועים כמו רבי מרדכי בנט, רבי עקיבא איגר, רבי אפרים זלמן מרגליות, רבי משה מינץ, ורבים אחרים העריצוהו, כיבדוהו והקנו לו מעמד הלכתי מיוחד. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה (אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה של ימינו) פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק אחרון שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו, ופסקיו התקבלו ללא שום ערעור בקהילות הונגריה בפרט, וקהילות ישראל בכלל. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל, ואף היו שופטים גויים ששלחו אליו שאלות הנוגעות להלכה.

נפטר בכ"ה בתשרי בשנת ת"ר בברטיסלאבה. נקבר במאוזוליאום בבית הקברות היהודי שנמצא לגדות הדנובה, לרגלי הגבעה עליה מתנוססת טירת ברטיסלאבה. המאוזוליאום של "החת"ם סופר" מהווה אתר עליה לרגל, ולכן כאשר עקב בניית מנהרה לכביש מתחת למצודה העבירו את רוב העצמות מבית העלמין הישן לקבר אחים בבית העלמין החדש, הושאר המאוזוליאום במקומו יחד עם מספר קטן של קברים אחרים, בהם קבריהם של רבי עקיבא איגר הראשון סבו של חותנו, ורבי דניאל פרוסטיץ. לצורך הסלילה הגביהו את הכביש כך שהמאוזוליאום נמצא כעת באתר תת-קרקעי שעוצב כיד זיכרון לקהילה היהודית כולה.

רבותיו

רבותיו של החת"ם סופר היו[10]:

השקפותיו

יחסו לארץ ישראל

” וכן היה כי אחר כך אגלאי מלתא כי הלכו ונסעו ליום טבוח הגדול אשר הכין וערך מלחמה ערץ הערצאג קארל בעמדו במקום הנקרא שפיץ ועל כן קרא לאחיו הערצאג יאהן עם חייליו לעזור לו, אבל בא עד קצו ואין עזר לו כי אבדו כלי מלחמה ואנשי חיל יאהן שבו לאחור לפ"ב אחר יומיים וכד קאי קאי, והצרפתים אשר נגד עירנו חזרו והתרו וקבעו זמן אחר זמן באם לא יעבירום את מיכל המים עד לעת ערב זעק"ש אוה"ר ביום ה' ער"ח אב, אזי העיר והמחוזות נוולי יתשומון[11] ויהרסו הבתים ולא ישאירו מאומה בלי תת-חנינה ח"ו, והייתה עת צרה ורבים חזרו וברחו ולא מצאו מנוח. וחסדי ה' לא כלו ולא תמו. “
ישיבת החת"ם סופר בבתי אונגרין, ירושלים.

לחת"ם סופר היה יחס מיוחד לארץ ישראל לחיים בה ולישובה. הוא ראה את ארץ ישראל כמקור הרוחניות ותמצית הקדושה של העולם[12], והאמין כי עיקר הקיום של התורה והמצוות הוא דווקא בארץ ישראל[13], ואילו בגלות לא רק שאי אפשר לקיים את כל המצוות, אלא התורה בכללות שלמותה שרויה באפילה[14], ומעט הרוחניות שקיימת בגלות אף היא מקורה בארץ ישראל. הוא ראה ביושבי הארץ את החשובים שבין אנשי העולם, והקביל את יישוב הארץ להנחת תפילין[15]. בדרשותיו הוא כותב ”כי הקרקע של ארץ ישראל יותר קדושה משמים של חו"ל”[16]. הוא הגדיר את הגלות באופן חריף ביותר ודימה אותה לקבר. וטען כי ישראל יצאו לגלות מפני שפגעו בכבודה של ארץ ישראל וחרפו אותה באמרם "ארץ אוכלת יושביה[17]. את הביטוי "ארץ החיים" המתייחס לארץ ישראל הסביר כפשוטו, שרק בארץ זו עם ישראל נחשב לחי, ואילו בחוץ לארץ היהודים נחשבים למתים, מאחר שהגולה מסכנת את קיומו של העם היהודי. את המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא" ביאר שהיא דווקא בארץ הקודש, שרק בה החיים יכולים להיות עדיפים יותר מחיי עולם הבא[18].

הוא סבר כי מעולם לא ניתקה הזיקה שבין עם ישראל לארצו, ולכן עם ישראל בכל מקום שהוא נמצא, עדיין בניו הם בני ארץ ישראל, ולכן אף בזמן הזה קיימת מצוה בכל עת לעלות לרגל לירושלים[19], ואף מותר להקריב את קרבן פסח[20]. בדרשותיו הוא כותב לציבור הרחב: ”...ואל תהיו משונאי ציון שאינם רוצים לשוב ובוחרים לישב תחת המלכיות מגאולתנו ופדות נפשנו...”[21]. האיסור לפנות לערכאות של גויים קיים רק בארץ ישראל, ולא בגולה. ואף בארץ ישראל פסק שמותר באופן יוצא מן הכלל לפנות, אם זו הדרך היחידה להציל קרקע של יהודי[22]. הוא תמך בתכניתו של הרב צבי הירש קלישר לחידוש היישוב באמצעות התיישבות רחבה, ואף כי סבר שהגשמה הסופית של הגאולה השלימה תלויה בפעולה אלוקית, עדיין יש לאחוז בכל האמצעים הטבעיים לקיומה. הוא האמין שאף אומות העולם, כאשר יכירו בתפקיד החשוב שממלאת ארץ ישראל בקיום היהדות, הם לא יתרעמו כלפי התפילות לשיבה לציון ולא יראו בהם מעשה בלתי פטריוטי[23].

לא רק את הציבור הרחב דרבן לעניין אלא כגאון מווילנא, גם את תלמידיו, "שהעיר בלב תלמידיו אהבת ציון וירושלים, וישלחם לארץ הקודש במבחר שנותם, להתיישב בה ישיבת קבע"[24]. כמה מתלמידי החת"ס עלו לארץ והקימו את כולל בני הונגריה בירושלים. אנשי הכולל היו ממקימי פתח תקווה והיו בהם גם ממתנגדי הציונות המפורסמים (לדוגמה – הרב אברהם שאג-צוובנר). יחסו לקיום יישוב יהודי בארץ הגיע לידי כך, שכאשר היה חשש כי אוסף תרומות לבניין בית כנסת בירושלים יקפח את פרנסת תלמידי חכמים, עניי ארץ ישראל, פסק כי תמיכת כלכלת עניים בארץ ישראל, חשובה מבניין בית כנסת בירושלים[25].

חשיבות מיוחדת הייתה בעיניו לעיר ירושלים שקדושתה חמורה מקדושת שאר ארץ ישראל[26], וכותב ”מי יתן ויזכני ה' יתברך להיות ממיישבים של ירושלים”[27]. לדעתו רעידת האדמה שהתרחשה בצפת בשנת ה'תקצ"ז אירעה כעונש על כך שעולי ארץ ישראל עזבו את ירושלים ובחרו את צפת למגוריהם, ולא עוד אלא שתחת לעלות לרגל לירושלים הנהיגו לעלות בל"ג בעומר לציון הרשב"י במירון[28].

התנגדותו לרפורמה

” ...אל תט לבכם לדבר רע, להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און, החדשים מקרוב נתרחקו מאת ה' ותורתו בעוונותינו הרבים, אל תדורו בשכונתם, ולא תתחברו עמהם כלל וכלל. ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד, עולמי עד, אז רגלך לא ימעד...ומנעו רגליכם מטרטיאות חלילה וחלילה, אני אוסרכם באיסור גמור...ואם ירום קרנכם ויחוס לחוננכם כאשר אקווה בעזה"י, אל תרימו ראשכם בגאוה וגודל לב נגד שום אדם כשר חס ושלום... “

– מתוך צוואתו לצאצאיו

ימיו של החת"ם סופר היו ימי ביכורי האמנציפציה היהודית באירופה המערבית. בעקבותיה החל תהליך חילון, השכלה וראשיתה של תנועת הרפורמה. החת"ם סופר לא רק שלא שמח לקראת האמנציפציה, אלא ראה בה פגע גדול ופיתוי שיוביל לאי-שמירת מצוות ולהתבוללות: ”הצרה היא בהיפך, שהמלכות נותנת חירות לישראל ומגביהתם ומקרבתם והיא צרה גדולה מראשונה, שבעוונותינו הרבים כל מגמת ישראל אז להתקרב אל שרי מלוכה וללכת בחוקותיהם ולעזוב תורה ומצוות מרצונם. וזה נקרא שעבוד ולא עבדות. כי בני חורין מעבדות הם, אך טומאת הארץ מושלת בהם”[29].

במעשי הרפורמים ראה סכנה גדולה לקיומו של עם ישראל, ולכן היה מראשי מתנגדיה, כאשר טבע את הסיסמה "חדש אסור מן התורה", שבמקור נאמרה על איסור האכילה מהתבואה החדשה (שנקראת חדש) לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החת"ם סופר העניק לסיסמה זו משמעות מקורית – כל שינוי במצוות ובמנהגי ישראל אסור, אך ורק מפני שיש בו חידוש, גם אם אינו סותר את התלמוד והפוסקים. הוא הדגיש ששינויים בדת, אפילו הקטנים ביותר, יכולים לערער את כוחה של היהדות. לשיטתו כל חידוש בחיים היהודיים אסור מן התורה, וכל מנהג שישראל נהגו בו, הופך ל"נדר שננדר ברבים", שהפרתו כרוכה באיסור "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג)[30].

בשנת תקע"א פעל החת"ס בהצלחה למנוע פתיחת בית ספר בפרשבורג בו תכננו ללמד גם לימודי חול. מאוחר יותר ניהלו המשכילים מערכה לסגירת ישיבת פרשבורג ונכשלו לאחר מאבק עיקש מצדו. בשנת תקע"ט הוא תמך בבד"ץ המבורג בעמדתם כנגד הקמת בית-כנסת רפורמי בעירם, בו בוטלו החלקים בתפילה שעסקו בביאת הגואל ואחרים נאמרו בגרמנית, וכל זאת בליווי נגינת עוגב. הוא הגדיר שינויים אלה כסטייה ממסורת ישראל[31].

המחקר ההיסטורי רואה בחת"ס את הרב הראשון שניתן להגדירו כאורתודוקסי, והראשון שלחם ללא פשרות במשכילים; בעוד שרבים מבני דורו, כמו הנודע ביהודה, עדיין התייחסו למשכילים ולרפורמים המוקדמים כתופעות מבודדות שניתן לטפל בהן באופן נקודתי ולא במלחמת חרמה. הוא ניסח מענה כולל ומקיף ודגל בעימות חסר פשרות עמם, מתוך הבנה כי כוחותיו כמרא דאתרא הולכים ונשחקים על ידי התמורות הגדולות בחברה היהודית. אם קודם לכן היו לקהילה סמכויות חוקיות לאכוף את ההלכה על חבריה, אלה הלכו והוגבלו על ידי השלטון. ההתערות הגוברת בסביבה הפכה את קבלת חוקי הדת יותר ויותר לעניין של בחירה אישית[32]. בעת שנשאל לגבי הרבנים שתמכו בעמדת בוני ההיכל הרפורמי, הוא השיב ב-כ"ח בטבת תקע"ט[33] – כי אילו היה הדבר מסור בידיו היה מוציא אותם מכלל ישראל:

אילו היה דינם מסור בידינו היה דעתי להפרישם מעל גבולינו. לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו, כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו. ויהיה עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול. אינהו בדידהו ואנן בדידן. כל זה נ"ל להלכה ולא למעשה מבלי רשות דמלכא יר"ה. וזולת זה יהי דברי בטילים וכלא חשיבי.

יחסו ללשון הקודש

כאשר הרפורמים הנהיגו בבתי תפילתם להתפלל בגרמנית אשר היא מובנת לרוב העם ולא בלשון הקודש כפי אשר תיקנו אנשי כנסת הגדולה, יצא נגדם החתם סופר בתקיפות גדולה וכתב ”הרי אנשי כנסת הגדולה תקנו בלשון הקודש, ובזמניהם לא הבינו המון לשון הקודש, כמבואר בעזרא (נחמיה ח' ז') שהיו הלוים מבינים לעם ומתרגמים להם, כי היו מדברים אשדודית (שם י"ג כ"ד), ואפ"ה לא תקנו בלשון ההוא אלא בלשון הקודש, ומדוע ניקום אנחנו לשנות מנהג אבותינו הקדמונים. מלבד כל הכוונות והצרופים הידועים עוד אינו מכבוד מלכות שמים, על פי מה שכתב רמב"ן ריש פרשת כי תשא שלכן נקרא 'לשון הקודש' שהוא הלשון שהקב"ה משתמש בו עם נביאיו ותורותיו ומצותיו, וא"כ ההדיוט מדבר עם המלך בלשונו של מלך ולא בלשונו של ההדיוט, כמו שאמר אחשורוש 'ומדבר כלשון עמו' (אסתר א' כ"ב). ואם אנשים וקטנים אינם מבינים, יטריחו להבינם וללמדם לשון הקודש, שאפילו לשונות הגוים לומדם, ואיך לא ינהוג כבוד זה לה' אלקינו”[34]. עוד כתב בחריפות מופלגת נגד הרפורמים: ”והאנשים המתנגדים (-לתפילה בלשון הקודש), כשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים כן רוצים להשכיח לשון הקודש מישראל, פן יגאלו בזכות שלא שינו לשונם”[35].

יחסו לחכמות ומדעים

כמו התנגדותו לשינוי בסדרי התפילה ובלבוש המסורתי, כך סבר שאין ללמוד לימודים כלליים של חכמות העולם, ולא התיר זאת אלא בתנאי שהם באים אחרי לימוד התורה. עיקר חששו היה שההשכלה תשמש כשער להתבוללות, כאשר איננה מלווה בתודעה יהודית ראויה ולכן הסתייג ממנה[36]. בדרשתו בפרשבורג ב-תקע"א אמר ”כי כל החכמות הם רקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה... אבל האמת יורה דרכו כי גלוי וידוע לפניו יתברך שמו, כי אי אפשר להבדיל עם בני ישראל מיתר העמים כי אם בהפרידם מהם ומדרכם לגמרי ולא ללמוד חכמתם... כי חיש קל מהרה יהפך לב האדם לשוב להמונם אם לא ירחוק בתכלית הריחוק... וכן בנינו וזרעינו אם ילמדו בתחילת גידולם פשט המקראות וחכמת החיצונים שהם חוץ לתורה, אזי טרם יגדלו ויגיעו לחלק הדרושים ותורה שבעל פה שהוא העיקר, וטרם יגיעו לזה כבר בחרו בהפקירא וכפרו בה' ותורתו, כאשר עינינו רואות בדור הרע הזה מכמה מדינות שהפכו הסדר שקבעו ראשונים ונכשלו ואין אחד מאלו הבנים שלא יצאו מהדת בעוונותינו הרבים, ואין אחד מהם חפץ בתלמוד ש"ס והוראות איסור והיתר, ולא יצליח מהם להצלחה אמיתית. על כן עלינו לשבח לה' אלקינו שלא שם חלקינו כהם, והפך הסדר, וקרבנו להר סיני טרם למדנו דרכי עולם הזה ואחרי זה למדנו גם ארחות עולם הזה, וזה וזה נתקיים בידינו תלי"ת. וזה שאנו מברכים 'ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים', במה הבדלינו, ש'נתן לנו' תחלה 'תורת אמת' ואח"כ 'נטע בתוכינו חיי עולם' הזה כדי ש'לא נגע לריק'”[37]. כמה פעמים הדגיש החתם סופר בספריו[38], כי לתשב"ר אין ללמד כלל חכמות העולם, אלא כל עיסוקם יהיה רק בלימוד התורה.

לגבי לימוד היסטוריה סבר כי אי אפשר לגשת אל בעיה חדשה ללא בחינת העבר, מפני שכח המציאות כפי שהתגלה בהיסטוריה, הוא חזק יותר מטענות עיוניות. הוא הדריך את תלמידיו ללמוד בין היתר בספר יוסיפון. החת"ס עצמו תרם תרומה אישית להיסטוריה המקומית, וכתב את "ספר הזיכרון" בו הוא מספר על מאורעות שונים שהתרחשו בתקופתו מתוך מבט יהודי[דרוש מקור].

עם זאת סבר החת"ס כי היגע בתורה כל ימיו יזכה להשיג את כל חכמות העולם מתוך התורה בעצמה אשר היא כוללת את כל החכמות, והוא מתבטא ”הלא אנו מאמינים שברא העולם בתורה, אם כן על כרחך שיהיו שרשי כל החכמות העולמות משורשים בה”[39]. יתירה מזאת הוסיף וכתב: ”וכל החוקרים המתחכמים בטבעיים, גם כי העמיקו חכמתם עד להפליא, מ"מ כיון שאינם מקובלים מבעל מלאכת הטבע ית"ש הרי הם מגששים כעיור באפילה, וכן בחכמת אצטרלגיא הם חכמים גדולים עד להפליא אך בשכלם בלי קבלה ואינם יודעים דבר על בריו, ומה שזה סותר זה בונה וחוזר זה והורס בנינו... – וישראל כתיב 'והגית בו יומם ולילה' אין לו רשות לעסוק בחכמת חיצוניות אלא בתורה לידע חוקי אלקים ותורתיו, או בתפלה לה' אלקינו בכל קראינו אליו, ואפילו הכי כל אחד מנביאי ישראל וחכמיה בקי בכל החכמות כולם יותר מחכמי אומות העולם, כדכתיב ביחזקאל (טז יד) איך יצא להם שם בגוים בחכמתם”[40].

יחסו לספר הזוהר

החת"ם סופר שיבח את הספר מטפחת ספרים של ר' יעקב עמדין שקבע כי על כל פנים חלקים מהזוהר הקדוש לא חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, אלא כמה מאות שנים אחריו וכתב עליו: ”הנה נמצא בשכונתך ספר מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דִבר הנביא ז"ל בעניין זה הלא ישתוממו רואיו”[41]. על פי עדות אחד מתלמידיו אמר החתם סופר בפני רבים מתלמידיו: "אִלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים"[42]. כלומר – רובו הגדול של ספר הזוהר, לא חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי.

אך למעשה החשיב מאוד את ספר הזוהר, והוא מזכיר בספריו פעמים רבות את דברי הזוהר הקדוש ותיקוני זוהר[43].

דרך לימודו

החת"ם סופר התנגד לשיטת הפלפול וצידד בלימוד פשט ובקיאות, שלתפיסתו מביא לאמת. הוא קבע שאסור להשתמש בפלפול לפסוק הלכה, מכיון שהנטיה לפלפול עלולה להטות את הלומד מהעניין העיקרי[דרוש מקור]. כמו כן החשיב בעיקר את העיסוק בדקדוק דברי הראשונים, וביכר לימוד זה על פני הלימוד של ספרי האחרונים, וכך כתב לאחד מתלמידיו: ”טובה ציפורן של ראשונים, ויניח ספרי האחרונים ופלפולים העמוקים וחקירות”[44]

הוא אף ביקר את שיטת הדרושים כאשר היא מתנגדת לפשוטו של מקרא: ”הרבה דרושים יותר רחוקים נאמרים בתרגומים ובמדרשים, אך בתנאי שיניחו הפסוק על פשוטו ואמתו ולא יאמרו שהדרוש הוא הפשוט ... כי האמת אהוב מן הכל ובפרט מה שנוגע הלכה למעשה”[45]. בצוואתו הוא ממליץ לצאצאיו ללמוד וללמד את הבנים, תנ"ך עם פירוש רש"י, ותורה עם פירוש רמב"ן – "כי הוא ראש אמונת אומן, ובו תתחכמו".

הוא סבר שיש ללמוד כדי להגיע למסקנות הלכתיות, ולא לשם לימוד השקלא וטריא התלמודי כשלעצמו. החת"ם סופר נקט בשיטת הלימוד הפילולוגית-ביקורתית בדומה לשיטתו של הגר"א. תחת ידיו היו הרבה כתבי יד, והוא עמל לברר את הגרסה הנכונה בתלמוד ובפוסקים, מפני שלדעתו שיטת הפלפול צמחה בשל גרסאות משובשות[46]. בלימודו הסתייע גם בסיגול השיטות המדעיות של בחינת מקורות מקבילים מבחינה היסטורית, פילולוגית, וניסיונית. הוא סבר כי הרבה מהבעיות ומהמבוכות בתלמוד היו מפני שייחסו דעה של חכם אחד לחכם אחר. הוא השתמש בניסויים כדי לברר שיעורי מידות המופיעים בהלכה, ובדיני כשרות לברר אנטומיה של בעלי חיים.

אף שהחת"ם סופר צידד בלימוד אגדה וקבלה, והשתמש במקורותיהן בדרשות ואף בהלכה, הוא התנגד לפסיקת הלכה על פי האגדה או הקבלה: ”כל המערב דברי קבלה עם ההלכות... חייב משום זורע כלאים”[47].

תלמידיו

מתלמידיו של החת"ם סופר:

ערך מורחב – רשימת תלמידיו שיש עליהם ערך במכלול

צאצאי החת"ם סופר

משפחת החת"ם סופר הסתעפה לענפים רבים, אולם השושלת הישירה של ממלאי מקומו וממשיכי דרכו של החת"ם סופר ברבנות פרשבורג ובראשות הישיבה היא:

עשרות מצאצאי החת"ם סופר כיהנו כרבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילות במדינות האוסטרו-הונגריות במרכז אירופה. מלבד הענף של בעל ה"כתב סופר" ישנם ענפים נוספים במשפחתו. בנו השני של החת"ם סופר היה רבי שמעון סופר, בעל ה"מכתב סופר", שהיה רב ואב בית דין בעיר קרקוב. נכדו של החת"ם סופר היה רבי יוסף נחמיה קורניצר, רבה של קראקא.

בנו של ה"כתב סופר", רבי שמעון סופר, כיהן כרב העיר ערלוי (Eger) בהונגריה ועמד בראש הישיבה שבה. לאחר השואה המשיך נכדו, רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי, את שושלת רבני ערלוי, והקים את ישיבת ערלוי בקטמון שבירושלים. בנוסף לכך, הקים מכון להפצת ספרי החת"ם סופר. כהיום משמש בנו בכורו הרב משה סופר כאדמו"ר של חסידות ערלוי.

הינדל בתו של החת"ם סופר, נישאה לרבי דוד צבי ארנפלד, שהיה אביו של רבי שמואל ארנפלד וחותנו של רבי אברהם גלזנר. בנו של רבי אברהם גלזנר הוא רבי משה שמואל גלזנר ונכדו הרב עקיבא גלזנר.

בת אחרת של החת"ם סופר רעכלא, נישאה לרבי צבי יהודה פרידמן מטאפולטשאן. נכדה רבי משה בונם קראוס היה רבה של באדן שבשווייץ.

בת נוספת נישאה לרב אליהו קורניצר שנפטר בגיל 27, ונישאה בשנית לרבי שלמה זלמן שפיצר, רב בווינה. בנה רבי עקיבא קורניצר היה רבה של קרקוב, ואחריו כיהן בנו רבי יוסף נחמיה קורניצר.

בתו הצעירה של החת"ם סופר, שמחה (תקפ"ב–תרע"א), נישאה לרבי משה טוביה להמן.

הנצחתו

על שמו קהילות חוג חת"ם סופר, המשמרות את מורשתו.

בתמוז תשע"ב, לרגל שנת ה-250 להולדת החת"ם סופר, הנפיק הבנק הלאומי של סלובקיה מטבע זיכרון בו מוטבע דיוקן של החת"ם סופר. ערך המטבע 10 אירו.

ספריו

החת"ם סופר השאיר אחריו כ-100 כתבי יד, ביניהם הודפסו:

בהדפסת ספריו התעסקו בין היתר, נכדו הרב שלמה אלכסנדרי סופר, והרב יוסף נפתלי שטרן.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: החת"ם סופר
ביוגרפיות וערכים אנציקלופדיים
עליו ועל הגותו

הערות שוליים

  1. ^ אברהם שטרן, מליצי אש
  2. ^ רבי שלמה בן אברהם שמואל בנימין סופר, חוט המשולש החדש, באתר אוצר החכמה
  3. ^ מתוך הקדמה לספר דרשות חתם סופר
  4. ^ על החידוש אותו חידש החתם סופר בגיל שבע, והוא למעשה החידוש הראשון הידוע לנו מעדותו שלו, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, כסא בן ארבע רגליים, בתוך: ירושתנו (כתב עת), כרך תשיעי, תשע"ו, עמודים: רפט–רצה).
  5. ^ הרב ד"ר אליעזר כ"ץ, החת"ם סופר עמ' 16
  6. ^ ראו העתק של כתב הסמיכה כאן
  7. ^ צילום כתב המינוי
  8. ^ פנקס המוהל חתם סופר : רשימת הנימולים בין השנים תקע"ג–תקצ"ט / על ידי מרן... משה סופר... שחקק עלי גיליון בעצם כתי"ק ; עם בירורים והערות בענייני מילה, שמות וכינויים והמסתעף, ונלוה אליו: לתולדות משפחות בפרשבורג: קורות הנימולים למשפחותיהם, נערך ונסדר על ידי הרב משה אלכסנדר זושא קינסטליכער. בני ברק: מכון ’זיכרון’ להנצחת יהדות הונגריה, תשע"ה.
  9. ^ ראו: הרב מו"ה אברהם משה קאלישער, בשם הגדולים מארץ הגר חלק א, עמוד י
  10. ^ להרחבה ראו: הרב שמואל אליעזר שטרן, סנה בוער באש, תשס"ג, עמ' י"ט, פרק שלישי - רבותיו הגדולים
  11. ^ לפי ספר דניאל, פרק ב', פסוק ה'.
  12. ^ שו"ת יורה דעה רל"ד
  13. ^ דרשות ח"א עמ' י"ח
  14. ^ שו"ת, חושן משפט י"ב
  15. ^ חידושי חת"ס, לולב הגזול ד"ה "אתרוג הכושי".
  16. ^ דרשות ח"ב שכ"ד ע"ב
  17. ^ דרשות ח"א ע"ו
  18. ^ דרשות חלק ב, ש"ה ספר הזיכרון כ"ג
  19. ^ חת"ס יורה דעה רל"ד
  20. ^ חת"ס יורה דעה רל"ו
  21. ^ דרשות ח"א צ"ג ע"א
  22. ^ שו"ת חושן משפט ג'
  23. ^ שו"ת, ח"ו, ס"ד
  24. ^ פנחס גרייבסקי, "זיכרון לחובבים ראשונים", תרפ"ח, חוברות ב' ו' י"א
  25. ^ שו"ת אורח חיים ר"ג
  26. ^ שו"ת יו"ד תשובה רלד
  27. ^ שו"ת יו"ד תשובה רלג
  28. ^ דרשות דף שצ.
  29. ^ דרשות ח"ב ת"ק
  30. ^ שו"ת אורח חיים קכ"ב
  31. ^ שלוש מתשובותיו כנגד תיקוני הרפורמים, התפרסמו בספר "אלה דברי הברית", שהכיל 22 תשובות מבכירי רבני אירופה לבקשת הסנאט העירוני.
  32. ^ David Harry Ellenson, After Emancipation: Jewish Religious Responses to Modernity, Hebrew Union College Press, 2004. עמ' 67.
  33. ^ יעקב כ"ץ, ההלכה במיצר, י"ל מאגנס, תשנ"ב. עמ' 49.
  34. ^ שו"ת חו"מ תשובה קצב, וראו גם שו"ת חלק ו תשובה פד ביתר אריכות.
  35. ^ שו"ת חו"מ תשובה קצג
  36. ^ הרב משה שיק, מתלמידיו המובהקים של החת"ס, הסביר כי בתחילה צידד החת"ס בהצעתו של פריזנהויזן להקים בית מדרש לרבנים בו ילמדו תלמוד ומדע, מפני יחס הכבוד שלו למדע, אך לבסוף חזר בו מהסכמתו, בשל חששו מתנועת הרפורמה שהתפשטה ("ממשה ועד משה", מונקאטש, 1902, דף ל"ח).
  37. ^ דרשות ח"א דף קי"ב
  38. ^ ראו חתם סופר על מסכת בבא בתרא דף כ"א ע"א ד"ה בתנוקות, ובעוד מקומות וכמצוין בשער יוסף בדרשות דף ק' ע"ב.
  39. ^ דרשות חת"ס (דף ק:).
  40. ^ שם בשער יוסף.
  41. ^ שו"ת חתם סופר, ח"ו סימן נ"ט בד"ה ומ"ש שהרב אמר.
  42. ^ עדות תלמידו הרב אליעזר ליפמן נייזאטץ בספרו מי מנוחות, פרעסבורג תרמ"ד, דף מג ע"ב.
  43. ^ לדוגמה, המאמר הראשון בחתם סופר על התורה מתחיל עם ציטוט דברי התיקוני זוהר (יש בתחילת הספר צילום של כתב ידו ממאמר זה).
  44. ^ שו"ת אבן העזר ח"ב, י"ד
  45. ^ שו"ת אבן העזר ח"ב, מ'
  46. ^ שו"ת אורח חיים קכ"ז
  47. ^ שו"ת אורח חיים, תשובה נ"א
  48. ^ ראה אודותיו אצל: הרב משה אלכסנדר זושא קינסטליכער, צפונות גליון 18, באתר היברובוקס עמוד צה.
  49. ^ אוצר הגדולים חלק ו, באתר היברובוקס
  50. ^ ראו: הרב מו"ה אברהם חיים ארענשטיין בספר שם הגדולים מארץ הגר-חלק א, מערכת א, אות סא, עמוד 14


תקופת חייו של החתם סופר על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏

ערך מומלץ
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=החתם_סופר&oldid=2731073"