ניחום אבלים
מילות ניחום שאומרים לאבל
|
|---|
|
בני אשכנז: |
ניחום אבלים היא מצווה לנחם את מי שמת לו קרוב מ'שבעה קרובים'[1], ובכך לעשות עמו חסד.
עיקר הניחום אבלים הוא להקל על הכאב על ידי הביקור בבית האבל, על ידי הזדהות, ועל ידי מתן הזדמנות לאבל לבטא את יגונו[2].
מקור המצווה
הגמרא[3] לומדת מהפסוק "אַחֲרֵ֨י ה' אֱלֹקֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ"[4], שעלינו לנהוג במידותיו של הקב"ה. אחת המידות המנויות על ידי הגמרא היא ניחום אבלים, כלומר כפי שהקב"ה ניחם את יצחק בברכת ה' אחרי מות אברהם, עלינו ללמוד מכך לנחם את האבלים. עניין ניחום אבלים מוזכר גם בספר בראשית, לאחר שיעקב מתבשר שבנו יוסף נטרף בפי חיה רעה - "וַיָקֻמוּ כָל-בָנָיו וְכָל-בְנֹתָיו לְנַחֲמוֹ"[5].
רבינו יונה[6] מבאר שניחום אבלים היא מצוות התורה, שכן היא נכללת במצוות גמילות חסדים של "ואהבת לרעך כמוך".
לעומתו, הרמב"ם מבאר[7] כי המצווה המסוימת של ניחום אבלים היא מצוות חכמים: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה ... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור ... הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך', החיוב הספציפי הוא מדרבנן.
במסכת מועד קטן נאמר "בכו לאבלים ולא לאבדה, שהיא למנוחה - ואנו לאנחה", קריאה למנחמים למקד את צערם בעזרה לאבלים, ולא באבל על הנפטר. בעקבות כך, נוספו למנהגי ניחום אבלים גם הדאגה לצורכי האבלים, ובכללה סעודת הבראה שנהוג להכין לאבלים.
קיום המצווה
כפי שהוזכר בפתיח, המטרה העיקרית של ניחום אבלים היא להביא נחמה, להקל על כאבם על ידי ביקור בביתם, הזדהות ועל ידי מתן הזדמנות לאבל לבטא את יגון נפשו. בשו"ת אגרות משה[8] כתב עוד כי המצווה היא "שהם טרודים מאוד בצערם, והוא מדבר על לבם לנחמם".
הרמב"ם מציין[9] באופן מעניין שהמצווה היא "גמילות חסד עם החיים ועם המתים" – ומשום כן חידש כי "נחמת אבלים קודמת לביקור חולים", מפני שיש בו רק טובת החי, ולא טובת המת.
טובת המתים של ניחום אבלים, מקורה בגמרא במסכת שבת[10] ומבוארת בשו"ת תשובות והנהגות[11] במה שכבוד החי הוא תיקון לנשמת הנפטר, כפי שאנו מוצאים בעניין לווית המת. הוא מוסיף שיש תועלת נוספת לנפטר בכך שמספרים אודות מעשיו הטובים בביתו.
החלק השני, של דברי הרמב"ם, כלומר טובת המת, מתקיים רק כאשר המנחם מבקר פיזית בבית האבל. מכאן שיש להעדיף אם אפשר לבקר בפועל את האבל כדי לנחמו, ולא להסתפק בשיחת טלפון[12].
דיני ניחום אבלים
ישיבה או עמידה
עדיף שהבאים לנחם ישבו, יחד עם האבל, על רצפת הבית, באופן שמשדר את הזדהות המבקרים עם כאבו של האבל. כן צוין על ידי כמה ראשונים[13], וכן נפסק בשולחן ערוך[14]. מכיוון שבשנות האלפיים, אבלים אינם יושבים בדרך כלל על הרצפה[15], הרי שהם מוחלים על נוהג זה ומותר אפוא למנחמים לשבת על כיסאות[16]. עם זאת, יש שכתבו שנכון דווקא לשבת בשעת ניחום אבלים[17], ובשו"ת מנחת אשר[18] כתב שעיקר הצורה של ניחום אבלים הוא דווקא בישיבה.
יש שעומדים בעת אמירת "המקום ינחם אתכם..." (או "מן השמים תנוחמו"), מה שלעיתים מקל על אמירת הברכה לכמה אבלים היושבים אחד לצד השני. ומסתבר שלרוב הדעות הדבר מותר[19], אך יש לזכור כי כאמור אין ברכה זו חלק עיקרי של ניחום אבלים.
נוסח ניחום האבלים
ערך מורחב – המקום ינחם אתכם
אין חיוב מדברי חכמים לנוסח של ניחום אבלים. ונהגו באשכנז לומר: ”המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד”[20].
ויש מעדות המזרח שנוהגים לומר: ”מן השמים תנוחמו” או בנוסח ”תנוחמו מן השמים”.
שיחה עם האבלים
הגמרא[21] קובעת שבשעת ניחום אבלים על האבל לפתוח בשיחה, ולא המנחם. זה נפסק על ידי הרמב"ם[22] והשולחן ערוך[23]: "אין המנחמים רשאים לפתוח, עד שיפתח האבל תחלה".
אולם, הברכה עצמה של "המקום ינחם אתכם" אינה נחשבת כפתיחה בשיחה, ומותר למנחמים לפתוח בברכה זו.
למרות שהוראת פתיחת השיחה ברורה בש"ס ופוסקים, נראה שלא כולם נהגו כן, ויש שפותחים בשיחה גם כאשר האבל יושב בשקט. יש שהצדיקו נוהג זה בכך שבעבר רבים מן האבלים היו שותקים לגמרי, ומכאן שהיה נכון להמתין עד שיפתח בשיחה. כיום, אבלים בדרך כלל שחים עם המבקשים, ולכן מותר למנחמים לפתוח בשיחה גם כאשר האבל שקט[24]. בשו"ת ציץ אליעזר[25] הציע שלאחר שהאבל פתח בשיחה בתחילת היום, שוב מותר לכל מי שמבקר בהמשך היום לשוחח עמו, ואף לפתוח עמו בשיחה, כיוון שהאבל כבר פתח בכך בתחילת היום.
אמירת שלום וברכות אחרות
כתב השולחן ערוך: "אבל אסור בשאלת שלום"[26], היינו שאסור לברך בברכת שלום את האבל. כמו כן, אין לאבל לברך אחרים בברכה זו. משום שאין האבל בשלום עם עצמו[27]. הערוך השולחן[28] מוסיף שעל המנחמים אף להימנע משאלות שלום זה לזה בבית האבל.
הפוסקים דנים אם כן יש להימנע מברכות אחרות כגון "בוקר טוב", "ערב טוב, וכדומה[29], והמנהג הרווח הוא להחמיר.
מועד הניחום
יש הנמנעים מלהגיע לבית אבל בשלשה ימים ראשונים של אבלות, המיוחדים לבכייה על המת, ושאין סבירות שיקבל האבל תנחומים בהם[30]. אולם, המנהג הרווח הוא לא להחמיר ורבים מגיעים אף בשלושת הימים הראשונים.
מעיקר הדין מותר לנחם אבלים גם בשבת, וכן נפסק בשולחן ערוך[31]. אך המשנה ברורה מוסיף שמי שמגיע לנחם בשבת יאמר ניסוח שונה: "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא".
המשנה ברורה[32] ואחרים[33] כתבו שהמנהג הרווח הוא להימנע מביקורי ניחומים בשבת, אלא אם יודע שהביקור יביא נחמה וירגיע את האבל, אזי מצווה לבקרו בשבת, ואף בחג.
קישורים חיצוניים
- הרב שלמה אבינר, "ניחום אבלים - כיצד?".
- סעודת הבראה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ אב, אם, אח, אחות, בן, בת, בעל\אשה
- ^ ספר אהבת חסד, חלק ג, פרק ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ד עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק י"ג, פסוק ה'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ה
- ^ מסכת ברכות יא, ב מדפי הרי"ף
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה א'
- ^ אורח חיים חלק ד, סימן מ
- ^ הלכות אבל יד, ז
- ^ דף קנב, ב
- ^ ח"א, סימן תרצא
- ^ ועיין הרב משה פיינשטיין על אורח חיים (ח"ד, סימן מ, אות יא) שכותב אפוא שאמנם ניתן לנחם על ידי שיחת טלפון (או באמצעי תקשורת אחר), אך אין לעשות כן אלא במקום שנבצר מהאדם להגיע לביקור אישי בבית האבל
- ^ עיין רא"ש, על מסכת מועד קטן ג, צח; רמב"ם, הלכות אבל יג, ג
- ^ יורה דעה שפז, א
- ^ למעט יוצאי תימן, אשר גם בתשעה באב מתאבלים בישיבה על רצפת בית הכנסת
- ^ הש"ך שפז, ב; עיין מועדים וזמנים ה, שמא
- ^ כן מוזכר בדרך שיחה ח"א, עמוד קכה
- ^ ח"א, סימן סג
- ^ עיין שו"ת אגרות משה, אורח חיים ח"ה, סימן כ, אות כא
- ^ ניחום אבלים, באתר קדיש
- ^ מועד קטן כח, ב
- ^ אבל יג, ג
- ^ שעו, א
- ^ תשובות והנהגות ח"ג, סימן שעו
- ^ חלק יז, סימן מה, אות ד
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה שפה, א
- ^ ערוך השולחן שפה, א
- ^ שפה, ד
- ^ עיין שו"ת שלמת חיים, יורה דעה רג, המקפיד על כך; עיין חכמת אדם קסה, יב
- ^ עיין גשר החיים כ, ה, ה; תשובות והנהגות ג, שעז
- ^ אורח חיים רפז, א
- ^ רפז, א
- ^ עיין גשר החיים כ, ב; ערוך השולחן, אורח חיים רפז, ג; יורה דעה שצג, י
ניחום אבלים30239886